>> עידו ויסמן (כדי שתעקבו) הוא במאי ויוצר דוקו שסרטו התיעודי הראשון, "מפרץ השמש", עושה דרכו לשידור בכאן 11 (10.1), הסרט מלווה שלושה מדיירי מתחם קרוואנים ארעי המסתתר בקצה הדרומי של המדינה, מאחורי מלונות הענק המפוארים של אילת ומצליח לחדור ברגישות יוצאת דופן, אל הוויית הבדידות האנושית של אלו שבחרו להתרחק מעברם ולבקש לעצמם עיר מקלט. הסרט זכה לשבחי המבקרים ובשלל פרסים, כולל פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב ופרס הסרט הטוב ביותר בקטגוריית הביכורים של פורום היוצרים הדוקומנטריים. אתם צריכים לראות את זה.

>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר
>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט

1. הסינמטק

כשהגעתי לעיר לראשונה לפני 12 שנה מהפריפריה הצפונית, הסינמטק היה גילוי תרבותי מסעיר עבורי. "הקונפורמיסט", "פריז טקסס", "הגננת" (נדב לפיד) ועוד כל כך הרבה יצירות מופת קולנועיות שחוויתי לראשונה במקום האהוב והמאותגר אסתטית הזה. אם יש קלישאה אחת שאני לגמרי חי איתה בשלום, היא שהסינמטק באמת הפך להיות עם השנים הבית השני שלי.

2. אלוף בצלות

אלוף בצלות היא אחת הפינות היותר חמודות ומלאות חיים בעיר.
בלב אזור הבניינים של לוינסקי, מסתתרת גינה ציבורית מתוקה שהיא גם בית קפה ביום ובר יין בלילה. זה כבר נהיה מנהג שכל כיפור אנחנו נפגשים כמה חברים בגינה, ללילה של משחקי קופסא תחרותיים ועל הדרך פוגשים את המגוון האנושי והצבעוני של פלורנטין ודרום ת"א. הקפהחזר לאחרונה לפעילות, אחרי תקופה ארוכה יחסית שהמקום היה סגור.

3. ספריית בית אריאלה

צילמנו שם את התוכנית האהובה "אתה חייב לקרוא את זה" (כאן 11), שביימתי את הצילומים שלה.
לפני הצילומים עשיתי אינספור סיורי לוקיישן בספריה והתאהבתי בפינות השונות של הקומפלקס המרשים הזה: מאולם הופעות מרשים מדי בקומה העליונה, מפגש חובבי קומיקס בקומה התחתונה, לערבי הקרנות של קולנוע אוונגרדי, הספרייה היא בית לכל כך הרבה אירועי תרבות נישתיים ונחוצים כ"כ לעיר כמו תל אביב.בשנתיים האחרונות, הקונטרסט בין הטרגיות של כיכר החטופים הסמוכה לבין האסקפיזם התרבותי של בית אריאלה, הייתה חוויה אבסורדית במיוחד שביטאה את הדיסוננס החברתי של החיים של כולנו פה. תודה לאל שהחטופים חזרו והמלחמה שקטה ואפשר לצרוך תרבות במפלס נסבל יותר של תחושת אשמה.
שדרות שאול המלך 25 תל אביב

4. פינת הקישון/פרנקל

אני גר באותה דירה ברחוב הקישון בפלורנטין כבר קרוב ל-7 שנים. למרות תחושת המיאוס החוזרת מפלורנטין ומתל אביב בכלל, ראיתי איך במהלך השנים שאני פה,פלורנטין התבגרה והתברגנה ביחד איתי. מלא בתי קפה חדשים שנפתחו, משפחות עם ילדים שעברו הנה, חנויות ספרים ובגדים חדשות והתשתיות כמעט ונהיו סבירות.
פינת הרחובות של פרנקל והקישון ממש מתחת לבית שלי, היא המפגש היומיומי שלי עם כל מה שאני אוהב בפלורנטין ושומר עליי עדיין פה. בפינה אחת"פוקפה"– בוודאות הקפה הכי טעים בעיר. בפינה השנייה השופינג האהוב עליי –טמבוריית פלורנטין. מולה חנות יין מעולה ומולה חנות עציצים מושקעת במיוחד. צומת אחת שמקפלת בתוכה את תל אביב ואת כל מה שבנאדם צריך – סוקולנט טוב ואמריקנו קר.
בימי שישי בצהריים כשהרחובות עמוסים במבקרים, אני מצליח לספוג את האווירה הייחודית של פינת הרחובות הזו ולהודות לעצמי בשקט שאין מה לחפש בחיפה.

5. רחוב ברנט בדרך לים

צ'ארלס קלור הוא הפארק האהוב עליי בעיר. בדרך לשם, אפשר ורצוי לעבור דרך רחוב ברנט שנמצא בקצה התחתון של נווה צדק. מדובר בקבוצת סמטאות, שלא דומה לשום מקום אחר בתל אביב. חצרות ענק מלאות צמחיה וגינות ירק, רחובות חצי סלולים ותרנגולים שמסתובבים חופשי.לא ברור איך כרישי הנדל"ן עוד לא שמו את ידם על האזור המדהים הזה, אבל נשאר רק להודות על הביקור השבועי במה שמרגיש כמו בית ינאי או כל מושב פסטורלי אחר על קו החוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני כבר הרבה שנים מנסה להגיע לפסטיבל הסרטים בערבה ואיכשהו עוד לא הסתדר לי. לפני חודש הגעתי לראשונה לפסטיבל ואני יכול להגיד, בלי עוררין, שזה פסטיבל הקולנוע הכי יפה, ייחודי וקסום שחוויתי, בארץ ובעולם. מאות אנשים מתקבצים עם רדת הערב בין הגבעות המדבריות של צוקים וצופים בסרט יפה על מסך ענק בלב המדבר. להפתעתי, איכות ההקרנה והסאונד הייתה מהטובות שחוויתי ובאופן כללי זה מרגיש שככה אלוהים התכוון שנראה סרטים כשהוא ברא את הקולנוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה ראיתי לראשונה את "רגע של תמימות" של הבמאי האיראני מחסן מחמבלאף. סרט מהמם, שובה לב ו"מבוך מראות של אמת", כמו שתיאר בחכמה אמרי דקל קדוש שהקרין את הסרט בבית רדיקל' כחלק מהתוכנית המעולה והמומלצת במיוחד שהוא אוצר על קולנוע איראני.
על רקע המלחמה האחרונה עם איראן, ועם ספק מלחמה נוספת בפתח, התזכורת שבצד השני יש גם קולנוע וגם אנשים כל כך יצירתיים, חכמים ומלאי רוך ואנושיות, היא סלע להיאחז בו בתוך הסחף של העדריות המלחמתית.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממלי. לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"בדרך להחלמה"היא עמותת מתנדבים ישראלית שמסיעה חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים, אל בתי החולים לישראל ובחזרה. אנחנו בתקופה שגם סולידריות אנושית בסיסית יכולה להיחשב שנויה במחלוקת, אבל כל אקט של הושטת יד עבור בני אדם במצוקה, הוא בעל ערך עצום. זו האמת הבסיסית והראשונית ביותר.

4.מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קובי בלולו. רק שלא יעלה לו שוב, כי אז הוא בלתי נסבל.
האמת שלמרות ואולי בגלל שהוא חבר קרוב שלי, אני יכול להעיד שהוא אחד האנשים המצחיקים בסטנדאפ הישראלי. השילוב בין ההומור השחור ליכולת לפגוע בכל אדם, ללא הבדלי דת מין וגזע, הוא באמת יוצא דופן וקורע במיוחד. חוץ מהסטנדאפ, הוא גם מבשל וואו, שזה חשוב לי במיוחד כחבר. והוא גם עושה ארוחות פופ אפ סופר טעימות אצלו בבית. מומלץ בחום.

מה יהיה?
יהיה טוב, ואם לא, זה בטוח יהיה לי טוב בתור דוקומנטריסט.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• דוקומנטרי
• גינת אלוף בצלות
• פלורנטין
• סינמטק תל אביב
• בית אריאלה

היום, אם לא יקרה שום דבר אפוקליפטי, יפתח פסטיבל אוטופיה במהדורה חדשה ופנטסטית ויחזור לסינמטק תל אביב לאחר תקופת הפסקה, ויקדיש שבוע שלם של סרטים ואירועים המוקדשים לקולנועמז'אנרי המדע הבדיוני, הפנטזיה, האימה והעתידנות, ומציעים זוויות חדשות ומבט אחר על עבר אפשרי ועתיד שלא התרחש.

המהדורה הנוכחית מתקיימת תחת הכותרת "העתיד שהיה, העבר שיהיה",ומתמקדת בדרכים שבהן קולנוע ז'אנרי מפרק, בונה ומדמיין מחדש מושגים של זמן, זיכרון והתבוננות בהווה.סרט הפתיחה של הפסטיבל, שיוקרן בטרום בכורה, הוא סרטו החדש של פארק צ'אן ווק, "אין ברירה אחרת", המציג סאטירה שחורה על תחרותיות, הישרדות והקצנה חברתית.

לצד טרום־בכורות של סרטי ז'אנר חדשים יוקרנו יצירות מפתח מהקולנוע המקומי והבינלאומי, בהן "הנער הקדוש" – דרמת אימה מרתקת המגיעה הישר מפסטיבל ונציה ועוקבת אחרי עיירה בה מתגלה נער עם כוחות על טבעיים; "יציאה 8" – מותחן אימה העוקב אחר גבר הלכוד בלולאת זמן; "הנך היקום" – סרט מד"ב אוקראיני פואטי ואנושי המלווה את אנדריי, האסטרונאוט האחרון ביקום; "הבתולה מאגם המחצבה" – תשוקות רומנטיות נכזבות מתפתחות לסרט אימה בדרמת ההתבגרות מרגשת ומלחיצה,ו"אלפא", על מתבגרת מתוסבכת שגרה עם אמה ללא מעטפת תומכת וחוזרת מבית הספר עם קעקוע מסתורי שישנה את חייהן.

לצד ההיילייטס הנ"ל יוקרנו עשרות סרטים נוספים, כולל חלק מרכזי בפסטיבל שיתרחש תחת הכותרתמסלול מקומי (Local Orbit)ויתמקד בסרטי ז'אנר ישראליים מן העבר והעתיד, ויאפיין מחדש את היקף היצירתיות המקומית דרך סרטי אימה, מותחנים, מדע בדיוני ויצירות היברידיות ישראליות נדירות. השנה יוקרן גם מקבץ סרטי ז'אנר קצרים ישראליים, המציגים מגוון סגנונות ומאפשרים הצצה לדור הבא של יוצרים מקומיים.

במהלך השבוע יתקיימו מפגשים עם יוצרים, חוקרי קולנוע ואנשי טכנולוגיה, העוסקים בקשר בין דימוי קולנועי לשאלות של היסטוריה אלטרנטיבית, שיבוש זמן ושימוש בז'אנר כמסגרת המציעה מבט ביקורתי על המציאות.

"התלבטנו לא מעט לגבי השם ‘אוטופיה’ בשנתיים האחרונות. איך ממשיכים ומקיימים חגיגה של דמיון, פסטיבל שמעמיד במרכזו אבסורד, טירוף, הזיה וסיוט",אומר מייסד הפסטיבל אורי אביב. "התשובה באה במהרה: היעדר דמיון הכשיל אותנו, ורק דמיון יציל אותנו. אנחנו צריכים יותר סיפורים ורעיונות חריגים, שונים ולא מהעולם הזה. הקולנוע הז’אנרי לא רק מבדר – אימה היא מראה חברתית ומדע בדיוני הוא כלי לחשיבה על עתידים אפשריים. לראשונה מאז 2018 אנו מקיימים פסטיבל בסדר גודל מלא, לא מבוזר ולא היברידי – פסטיבל, חגיגה של דמיון, שממשיכה גם לפעילות שנתית ולכתב עת חדש. דמיון פרוע הוא צו השעה, כאן ועכשיו. אנו חייבים דמיון, יותר מאי־פעם".
>> פסטיבל אוטופיה, 3.1-29.12, סינמטק תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• פסטיבל אוטופיה
• מדע בדיוני
• פנטזיה
• סינמטק תל אביב
• סרטים מומלצים

חנוכה עוד רגע כאן, ואיתו השאלה הגדולה שמגיעה עם כל חופשה מבתי הספר: איך מבלים עם הילדים בלי להשתגע, ואם אפשר גם בלי להיכנע לתרבות הטראש ולשלם 200 שקל על כרטיס למופע יוטיוברים וטיקטוקרים. התשובה היא שצריך לעבוד בזה ולחפש אלטרנטיבות איכותיות. ופסטיבל תל אביב הבינלאומי ה-21 לסרטי ילדים וילדות הוא בדיוק האלטרנטיבה הזאת.

>> תל אביב באורות: שוק חנוכה בכיכר הבימה ושדרות כמו באירופה
>> לנו הניצחון: יש המון סופגניות נהדרות. בחרנו את המצטיינות מכולן

הפסטיבל ישתלט על סינמטק תל אביב לאורך חופשת החנוכה בין ה-16 ל-20 בדצמבר, וייערך השנה תחת הכותרת "כולנו – كلّنا – ALL OF US", ששמה במרכזו את ערכי ההכלה והשוויון. הפסטיבל יכלול את התחרות הבינלאומית לסרטים, כמו גם סרטים מדובבים בטרום בכורה, סדרות של כאן חינוכית בהקרנת טרום בכורה חגיגית,אירועים מיוחדים, סדנאות מעשיות על מאחורי הקלעים של עולם הקולנוע, הצגות של מיטב תיאטראות הילדים, מפגשי אמן, סדנאות הקרנות מונגשות והדלקת נרות מדי ערב.

בין ההיילייטס:
1. תחרות הסרטים הבינלאומית בהשתתפות סרטים משבע מדינות, העוסקים בחוויות ילדות מגוונות, ביניהם הסרט ההונגרי "בטעות כתבתי ספר" על ילדה הכותבת ספר כדי להתמודד עם כניסה לחיים של בת זוג חדשה של אביה, דרך "ציפור משונה" על ילדה לבקנית בהודו ועד "מחר אהיה אמיץ" על ילד גרמני המתמודד עם אהבה ראשונה.

2. אירוע הוקרה לזכרו של אלברט כהןשיעסוק בעולם הדיבוב. במפגש ישתתפו שרון כהן, במאי דיבוב ובנו של אלברט, ולני כהן, מדבבת ונכדתו של אלברט. הם יחשפו את תהליך העבודה על דיבוב סרטים מצוירים וילוו את המפגש בצפייה בסרט "הקול בראש", שבו דיבב כהן את דמותו של "כעס".

3. במסגרת האירוע "חתול בשק":אמנים ומובילי דעת קהל יבחרו את סרטי הילדים שהשפיעו עליהם בילדותם, אך זהות הסרט שנבחר להיות מוקרן תתגלה רק כשאורות האולם יכבו.

4. תחרות "משפחה בסרט"תזמין משפחות מכל רחבי הארץ להשתתף באתגר ליצירת סרט קצר ב־48 שעות, שיוקרן על המסך הגדול במהלך הפסטיבל.

5. מפגשי סטודיו למשחק:מפגשים עם שחקנים מעולם הקולנוע והטלוויזיה בינהם נטע רוט, ליר עיסא ונוספים, אשר יגיעו לאולמות לשיחה עם הקהל על המסע האישי שלהם אל תוך עולם המשחק. המשתתפים ייחשפו למה שקורה מאחורי הקלעים: איך מתכוננים לתפקיד חדש, מה קורה באודישן, כיצד בונים דמות אמינה ומרגשת, ומה האתגרים וההפתעות שבעבודה כשחקן. כל מפגש יהיה שזור בקטעי משחק מסדרות וסרטים של השחקנ.ית. האירועים יתקיימו באווירה אינטימית ומזמינה בהנחיית מבקר קולנוע, עם אפשרות לשאול שאלות ולשתף מחשבות.
>> הפסטיבל הבינלאומי ה-21 לסרטי ילדים וילדות, 20.12-16.1, סינמטק תל אביב, הארבעה 5 תל אביב.כל הפרטים והכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• עם הילדים
• חנוכה
• סינמטק תל אביב

>> איתי לב בדיוק חזר לעיר אחרי חודשיים אינטנסיביים בצפון, שבמהלכם צילם סרט חדש. לב, במקרה שהחמצתם, הוא קולנוען עצמאי שכותב, מפיק ומביים סרטים למעלה מ-30 שנה – בערך אותו פרק זמן שבו הוא חי בתל אביב. סרט הבכורה שלו מ-2002, "חמש דקות בהליכה", זכה בפרס הבמאי המבטיח בפסטיבל ירושלים והפך לקאלט מקומי. בסופ"ש הבא (28.11) יוקרן בסינמטק סרטה התיעודי של מיטל גל, "השוט האחרון", שעוקב אחר הפקת הסרט ההוא ומתעד את תל אביב של תחילת המילניום.אתם רוצים לראות את זה. פרטים וכרטיסים כאן

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר

1. סינמטק תל אביב

יידע כל קולנוען ישראלי שפסגת התהילה שלו תהיה בסינמטק ברחוב קטנטן. זה שלנו, זה תל-אביבי, פה זה לא אמריקה. "חמש דקות בהליכה" הוקרן בסינמטק במשך חצי שנה ומאז יש לי מקום חם בלב לפיני, שאחראי על התוכנייה האיכותית כבר למעלה מ-20 שנה. אשתו יהודית ז"ל עיצבה את הפוסטר היפה של הסרט.

2. אוניברסיטת תל אביב

אני חושב שהייתי הסטודנט היחיד שישן בחדר עריכה שהיה בגודל מטר על מטר. כשלמדתי לערוך הבנתי שאני יכול לבלות שם את הלילות. גיליתי שם משפחה. היה לנו מחזור מדהים בבית ספר לקולנוע – אסף סודרי, עודד רסקין, אמיר בן סירה, רני סער, כולם עבדו איתי ב"חמש דקות בהליכה". הייתה אז תחרותיות בריאה ושיתוף פעולה מקסים.

3. כיכר רבין // בר השופטים

פעם ניסיתי לשכנע את יוסי מדמוני שאנחנו צריכים להרים יוזמה שבכיכר רבין יהיה שעון גדול על גג העירייה שיראה לכולם את רוח הזמן. זה מקום טוב לראות בו מה השעה, אפילו ברמה המטאפיזית, איפה אנחנו עכשיו בעולם, ולזכור את הכיכר על כל רגעיה. צילמנו שם הרבה סצנות מ"חמש דקות בהליכה", כולל את סצנת הירייה בשרון אלכסנדר, ואחר כך הלכנו לחגוג בבר השופטים את המילניום. אני אסיר תודה לעד לבעלים של השופטים, דרור פקטור, שנתן לי לצלם אצלו את הסרט במשך כמה שנים.

4. הקנטינה

ג'ו מרסיאנו, הבעלים של הקנטינה, חברי הטוב, אמר לי פעם שהוא אוהב קולנוע ושהוא רואה שאני עובד קשה ושאם אני פעם רעב אני מוזמן לבוא לאכול, ומאז אני בן בית שם כבר 20 שנה. כשהזמן דוחק זה תמיד הצלה שיש לך בית, והקנטינה זה המקום הכי משפחתי וביתי שיש לי בעיר.
רוטשילד 71 תל אביב

5. המשרד שלי ביצחק שדה

המשרד שלי זה האינקובטור של היצירה שלי. מקום שאני נלחם כדי להחזיק. הוא ממוקם בלב המוסכים של יצחק שדה – המקום קשוח ולפעמים רועש, אבל ברגע שאני סוגר את הדלת, אני בעולם שהוא כולו שלי. אני תמיד שמח שאנשים שאני אוהב באים לבקר. צילמתי במשרד הזה לא מעט סצנות לסרט שלי "החיים אחרי לאון" שצפוי לצאת במהלך 2026, ואני מצלם בו עכשיו סצנות גם לסרט שאני עובד עליו בימים אלה, "ילד כאפות" או "פינג פונג", נחליט כבר בהמשך.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני לא אוהב כל מקום שיש בו התקהלויות, יש לי חשש מהן. אני אוהב את המקומות השקטים, ככה שכשהעיר קצת עמוסה זה אולי טוב לעיר אבל לא לי. אולי זה קשור לזה שבגיל 4 הלכתי לאיבוד בבימת יום העצמאות והייתי תקוע בקהל עד שהגעתי לבמה וקראו לאמא שלי במגהפון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של אוהד קוסקי באזור. אוהד הוא מהמוזיקאים מהמוכשרים בישראל וחבר טוב שלי. בקורונה הקמנו להקת קאברים בשם THE BILLS וניסינו לפלס דרך לעוד מדיום. אוהד אירח אותי בעולם שלו, אני תופפתי גרוע ושרתי מכל הלב. אני מקווה שהשירים שלו יגיעו לכל בנאדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהבנתי שלא יגייסו אותי בגלל גילי המתקדם הלכתי ללמד כיתות ז'-ח' ברופין. כששמעתי את הילדים שרים הבנתי איזה כוח יש למוזיקה לייצר מסגרת רגשית להתבטא בה, גם אם השירים לא תמיד קולעים לטעם המוזיקלי שלי. הילדים נתנו לי הרבה כוח ותקווה בעצם זה שהם הצליחו לשים את הפחד בצד ולהבין את גודל השעה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההיסטוריה עוד תתייחס להתגייסות האזרחית שהייתה לנו מאז ה-7.10. הכוח האזרחי כאן עצום. אז בין אם זה סיוע לפוסט טראומטיים, שזה אחוז גבוה מהאוכלוסייה פה, ובין אם זה אחים לנשק. לכל גוף כזה שאני רואה בו אלטרואיזם מוחלט ורצון להציל את המדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהודית רביץ. אישה שכשהיא הולכת ברחובות תל אביב היא עושה את העיר יפה יותר. כל שיר שלה נוגע במקום אחר, בזמן אחר. הקול שלה מרגש כל פעם מחדש.

מה יהיה?
הדרך ארוכה מאוד, או שהיא תיגמר עוד שעה. כולנו הבנו שהעולם עלה על איזשהו מסלול נטול שליטה. ככל שאתה מסתכל למעלה אתה מבין שהקודקוד של העולם קצת יצא מאיזון. יש ג'וקר שעומד כרגע בראש העולם, ואנחנו צריכים כל אחד לדבוק בעשייה היומיומית שלו ולחכות עד שהסדר ישוב על כנו ונרגיש יותר בטוחים בעולם הזה. שיהיה בו יותר היגיון ויותר מוסר ושיהיה יותר קל להיות ישראלי גם ברמה הכלכלית הפשוטה, לשרוד את היום, וגם ברמה המוסרית, להאמין שאנחנו בדרך להיות מקום שפוי ואולי יום אחד להיות אור לגויים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• סינמטק תל אביב
• כיכר רבין
• השופטים
• אוניברסיטת תל אביב
• קנטינה

>> "אירוע שנאה ותקווה!"ינחת על פסטיבל סאונדטראק בשבוע הבא(רביעי 19.11 21:30), ויציג חגיגה שלמה סביב להקת הת'ראש מטאל הגרמנית והמונומנטלית קריאייטור, עם סרט חדש ואיוונט מטאל לפנים, כולל הקדמה קצרה של ישי שוורץ, יבואן הופעות המטאל הבכיר בישראל ומי שעומד מאחורי ארבע מתוך חמשת ההופעות של קריאייטור בארץ. לאחר ההקרנה תתקיים שיחת זום עם הבמאית קורדולה קבליץ-פוסט בהנחיית המוזיקאי אלכס דרול יונוביץ', מחוץ לאולם יהיה גם דוכן פופ-אפ של המטאל-שופ, ויותר טוב מזה יכול להיות רק טור של ישי שוורץ על הלהקה היחידה במטאל שמצטטת את חנה ארנדט ומכינה כבר יותר מ-40 שנה קוקטייל מולוטוב מוזיקלי נגד הרוע. בואו פוגו.

>> סאונדטראק: האיש הקטן מהטלוויזיה. יואב קוטנר לימד אותנו הכל
>> סאונדטראק: הילד הזה נעלם ב-1932. הגיע הזמן לתת לו קול חדש לגמרי
>> סאונדטראק: אני כל כך אוהב ליצור קליפים. זאת טעות שתיגמר בכאב לב

"אתה מבין, אני דווקא רציתי להיות חלק מהמערכת… אבל הריח של הברזנט השרוף עושה לי כאב חד בקרקעית הבטן" (אהוד בנאי/מקרה קב"ן)
הקב"ן שלי היה Extreme Aggression, אלבומה הרביעי של Kreator שיצא ב-1989 עם נפילת מסך הברזל, הוא תפס אותי בן 14 וחצי בשיא הספיגה המוזיקלית והרעיונית. הקב"ן מגרמניה (Essen, עיירת פועלים אפורה) הקצין את האלמנטים שכבר נחרטו בי הודות ל-Master Of Puppets ו-Rust In Peace (מטאליקה ומגהדת'): האינדבידואל מעל לקולקטיב, המדינה היא כלי ולא מטרה קדושה, אלו שמובילים אותנו הם גם אלו שמבצעים בנו ניסויים. אלא שבעוד שתי ענקיות המטאל היו באופיין פוליטיות יותר, אצל Kreator המסר היה פרסונלי על חוסר האונים של השונה בחברה אטומה והרסנית, וזה ירה בכל החזיתות כששיר הדגל מבחינתי היה Some Pain Will Last, צעקה מזוקקת של זעם ודמעות.

ב-1992 Kreator הגיעו לישראל, רובי פורל הביא אותם. כך התחלתי את דרכי בעולם ההפקות. הדבקתי פוסטרים של המופע על קירות רעננה והרצליה, זוכר את עצמי בהופעה ברוקסן מתפרע כמו מטורף, הם הגיעו עם האלבום Coma Of Souls (מישהו אמר חברה אטומה ולא קיבל?), ולפניהם ניגנו Amaxez שאני חייב להזכיר את שמם ומי שהיה שם מבין ויודע. Kreator חשפו שיר חדש: Europe After The Rain, שיר זועם בעל אופי חצי פאנק שמוחה על עליית הימין הפאשיסטי באירופה. עפתי.
יומיים אחר כך הם ירדו באוטובוס למדבר יהודה לצלם את הקליפ לשיר הנושא לאלבומם הבא Renewal.

שנת 1992 והחברה הרבה יותר פתוחה, אווירה של שינוי בעולם, גם בארץ. Renewal לוקח את הלהקה למחוזות המטאל המתועש, סמפלרים, ריפים קטועים, וטקסטים הרבה יותר חדים כנגד הדת, הפאשיזם והצד הרע של המהפכה הטכנולוגית. רוב המעריצים פחות התחברו, בעיני זו היתה גאונות. הקליפ שודר באופן קבוע ב MTV.

ובכלל, Kreator כלהקה גרמנית לא פחדה להתמודד באומץ עם העבר ההיסטורי, עוד בשנות השמונים והתשעים ובמידה רבה יותר בשנות האלפיים. סולן הלהקה Mille Petrozza, חצי איטלקי במוצאו, החל מסוף האייטיז לתת בכל הופעה "נאום" שהלך והתארך עם השנים כנגד הלאומנות באירופה. בעולם המטאל של האייטיז הטקסטים ש-Kreator החלה לעסוק בהם מ-1987 והלאה היו נוף חריג. לא היו להם שירים על שטויות. הכל היה סופר רציני, עם מסר. נכון שרמת העומק ידעה מאז עליות וירידות אבל המהות תמיד שם. אני חושב שחלק מהסיבה היא שפטרוזה עצמו גדל על דד קנדיז ו-Bad Religion וקייט בוש וסוניק יות', יד ביד עם המטאל הקלאסי. כשאתה גדל על אלו ככותבים, סביר להניח שלא יצאו לך טקסטים על דאחקות או על זומבים.

פאסט פורוורד על הניינטיז שהיו מלאות באקספרימנטים מוזיקלים (אלבומים כמו Endorama האמיץ למשל וגם ביקור הזוי ב-1996 של הלהקה ב… נתניה) ובתחילת המילניום Kreator חוזרת עם אלבום בשם Violent Revolution שמזכיר מאד את Coma Of Souls (גם בעטיפה), עם שיר נושא שמדמה את בני האדם כבשר למכירה באטליז. פטרוזה עצמו, צמחוני שהפך מאז לטבעוני ,מלווה את השיר בקליפ בהתאם. Second Awakening מאותו אלבום עוסק באנטישמיות באירופה כשהטקסט נע בין הצדעה לכושר העמידה היהודי לבין סיפור הישרדות אישי כביכול, אבל המילים על "אלפיים שנות רדיפה" מחדדות.

שנה לאחר מכן טסתי לגרמניה להקליט אלבום עם להקתי דאז, Nail Within. המפיק היה האריס ג`ונס שהפיק אלבום של Kreator ב-1986. הזמנתי את פטרוזה להתארח באלבום, והאיש לקח רכבת של 5 שעות כל כיוון והגיע לסטודיו כדי להשתתף ולשיר. אני זוכר את עצמי באולפן מחלק לו הוראות מהקונטרול, "תשיר ככה, תחדד את המילה ההיא", ופתאום קולט שאני בן ה-14 וחצי מרעננה אומר לסולן של Kreator איך לשיר באלבום שלי. הוא נתן שם הופעת אורח שלא אשכח והרים את השיר. הוא גם לא לקח ממני שקל. בא עם כל הנשמה.

האלבום Enemy Of God כבר הביא הקצנה טקסטואלית, "הם לא אוהבי האלוהים, הם אויבי האלוהים" אמר אז פטרוזה בראיונות על אל קאעידה ומחבלי האיסלם הקיצוני. האלבום הכיל גם את השיר Suicide Terrorist והמסר היה ישר לפנים, בלי דימויים, הראיונות שנתן אז פטרוזה היו בהתאם: "ההיכרות אתכם כישראלים נתנה לי לראות את הצד השני של המטבע, הצד שבדרך כלל לא מראים בתקשורת האירופאית. ארגוני הטרור שונאים גם אותנו כגרמנים והפתרון חייב להיות גלובלי, המלחמה בהם צריכה להיות עולמית, זו לא רק בעיה של ישראל", כך בראיון שערכתי עמו ב-2005 עם צאת האלבום.

עברו 4 שנים והשיר Warcurse מתוך האלבום Hordes Of Chaos ממשיך ומקצין את הקו האנטי-נאצי. בנקודה הזו פטרוזה מקדיש לימין הפאשיסטי מגוון שירים בהופעות, מ Flag Of Hate הישן והעצבני, דרך Riot Of Violence שהיה השיר הפוליטי הראשון שלהם. מעניין למי היה מקדיש כיום את Hidden Dictator מ-1990 אם היה מנגן אותו בלייב.

ב-20 השנים האחרונות התחלתי אני להפיק את ההופעות שלהם בישראל, פעם אחר פעם, מופע אחר מופע. הפכתי לישראלי שהכי מזוהה איתם, בארבי אחר בארבי, ואז רידינג, ובארבי וחוזר חלילה. מהופעה להופעה הקהל הלך וגדל. תמיד שילבתי את ההופעות עם הדפסה מקומית של האלבום שיצא באותה השנה. שתבינו: הדפסות מהדורה ישראלית של אמן בינלאומי זה דבר שהיה מנת חלקם של אמני מיינסטרים עד סוף הניינטיז. ב-20 השנה האחרונות לא מדפיסים בישראל אלבומים בינלאומיים כמעט, לא של מטאליקה ולא של דפש מוד ולא של ברוס ספרינגסטין. של מי כן? של Kreator, אלף עתוקים פיזיים של דיסק (!) מכל אלבום שיצא ב-20 השנה האחרונות, מה זה אומר על הקהל שלהם בארץ? שהוא לויאלי. מה זה אומר עלי? שאני יותר אידיאולוג מאיש עסקים. שאני עדיין בלב המעריץ ההוא מרעננה.

באחת ההופעות שלהם בבארבי נתנה הלהקה אישור להשתמש בקטעי צילום עבור קליפ של "אורפנד לנד" המספר סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים בין ערבייה מוסלמית לצעיר ישראלי תל אביבי, הקליפ שיצא רשמית בעולם עורר כמובן שיח אקטיבי ולא ירד מהכותרות.פטרוזה עמד גם לא פעם לצד הקהילה הגאה ושיר כמו Side By Side, שיוצא נגד הומופוביה ונכלל באלבום Gods Of Violence, אומץ בחום על ידי מטאליסטים רבים מהקהילה ומחוצה לה.

אין הרבה אמנים שהשפיעו עלי מוזיקלית ורעיונית כמו Kreator. כתף אל כתף איתם אני שם את מטאליקה, את ניק קייב, ספרינגסטין, הקיור ושלום חנוך. כן הם ב-Level כזה. כשאני מסתכל פנימה לנפש ובודק באמת מי בנה אותי רעיונית, גוף העבודה שלהם ובעיקר בין השנים 1988-1992 היה לי מצפן ומורה דרך ומנחה אותי עד היום בלא מעט נקודות בחיים. הסרט שיצא השנה, Hate and Hope שיוקרן בשבוע הבא בסינמטק תל אביב בפסטיבל סאונדטראק, הוא הזדמנות נהדרת גם למי שלא מכיר ובוודאי למי שכן לבוא ולחוות את היופי הייחודי שבלהקה הזו. "המציאות מפחידה יותר מכל סרט אימה או אלבום מטאל" אמר פטרוזה בראיון ב-1991. מי כמונו מבין, מי כמונו מזדהה, מי כמונו יודע.

• ❤ תרבות
• פסטיבל סאונדטרק
• מטאל
• מטאל ישראלי
• סינמטק תל אביב