זה הולך להיות אקספרימנט מעניין: לראשונה בישראל יוקרנו פרקי הסיום של סדרה פופולרית לפני שידורם על מסכים קטנים יותר. בעולם זה כבר טרנד ברור, כשהקרנות בבתי הקולנוע של פרקי סיום הסדרה ליוו בהצלחה גדולה את הפינאלה של "דברים מוזרים", והכניסו לנטפליקס מיליוני דולרים אקסטרה. בארץ, למרבה ההפתעה לכאורה, גוף השידור שמוביל את הדרך בחזרה לקולנוע הוא דווקא כאן חינוכית.

>> אמאל'ה ואבאל'ה: 20 סרטי אימה שיבהילו אותנו ב-2026
>> כל מה שאנחנו יודעים על הכוכב הגדול של "הלוטוס הלבן 4"

זה אולי קצת פחות מפתיע כשמבינים שמדובר בעונה החמישית והאחרונה של סדרת הלהיט "כראמל", שתעלה לשידור בחודש הבא, סדרה שלא רק זכתה ב-11 פרסי האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע, אלא גם (ואולי בעיקר) צברה עד היום למעלה מ-160 מיליון צפיות בפלטפורמות הדיגיטל של כאן חינוכית והוכיחה את עצמה כלהיט ויראלי (ולא מזיק כמובן שהיא מבוססת על סדרת ספרי הילדים המצליחה ביותר של המאה הנוכחית, "כראמל" של מאירה ברנע גולדברג).

בשנים האחרונות החלו בבכאן חינוכית בפעילות של הוצאת התכנים מחוץ למסך הטלוויזיה והדיגיטל, בכדי לייצר אפשרות למפגשים עמוקים ואינטימיים יותר עם קהל צופיו הנאמנים. מאות אירועים חוץ-מסכיים ומפגשים עם יוצרים ושחקנים התקיימו בסינמטקים ומרכזי תרבות ברחבי הארץ, וכל סדרה חדשה אשר מושקת על ידי הערוץ זוכה למגוון הקרנות פתוחות המעוררות סקרנות ועניין רב בקרב הצעירים והכרטיסים אליהן נחטפים בקצב מסחרר.

אבל הפעם זה סיפור אחר: הפעם מדובר בהקרנה בכל בתי הקולנוע בישראל לסופ"ש שלם, כשלראשונה יופצו שני פרקי הסיום טרום שידורם בכאן חינוכית ובדיגיטל בהקרנות פתוחות לקהל בסופ"ש של חופשת הפסח (28.3-26.3), בעלות של 10 ש"ח לכרטיס בלבד, סכום סמלי שאמור לאפשר לכולם להצטרף אל החגיגה. זה לא צפוי להעשיר את קופת כאן חינוכית בסכומים משמעותיים, אבל זה כן יכול להפוך לסטנדרט חדש עבור סדרות פופולריות. אנחנו לא נתנגד.

>> "כראמל", 28.3-26.3 בבתי הקולנוע // בכיכובם של יונתן בר אור, עומרי לקס, ליר עיסא, אפרת בוימולד, לירית בלבן, יובל סגל, ליאן בן ישי, מאי קורץ, אודי גוטשלק, יונתן הורן, ענת מגן שבו, יואב דונט, עמית יגור ורבים נוספים // יוצרים ותסריטאים: שירילי דשא ורועי שגב / במאי: רועי שגב / חברת ההפקה: יולי אוגוסט הפקות

• המסך
• כאן חינוכית
• עם הילדים
• ספרי ילדים
• סרטי ילדים

לא תמיד פשוט למצוא משהו טוב לראות עם הילדים, או גרוע מזה, משהו טוב להשאיר אותם מולו. מרוב צבעים נוצצים ורעשים מצלצלים, קשה למצוא את העומק, הרגישות והישירות שסרט ילדים באמת טוב מגיע איתו. משהו שילווה אותם לתקופה, אולי לחיים, ובתקווה ישאיר חותם מוצלח יותר מאשר עם בדיחת סלפסטיק. אתם יודעים, בלואי – אבל בקולנוע. מזל שעם הניסיון הרב של דיסני בתחום הקולנוע לילדים (שלא לדבר על הגאונות של פיקסאר), יש לא מעט סרטים מעולים לילדים בשירות דיסני+.

לילו וסטיץ' (2025)

סרט הלייב אקשן האחרון שנחת בדיסני+, וכנראה אחד מהאחרונים שנקבל בתקופה הקרובה (למעט "מואנה" ב-2026), הוא גם אחד מהגרסאות היותר שוות של תרגיל האנטי-אנימציה הזה של דיסני. זו יצירה שעושה חסד לסרט המתוק מ-2002 על ילדה קטנה שמאמצת כלב שהוא הכל חוץ מכלב. התוצאה מצחיקה, מרגשת ומתאימה כמובן גם לעוללים שמעולם לא שמעו על המקום, ויזכו לאותה תחושת פליאה מהניסוי הגנטי החייזרי המתוק הזה, והילדה שאוהבת אותו.

אליאו (2025)

היצירה האחרונה (נכון להיום) של פיקסאר היא סרט מושלם לכל ילד שלוטש עיניים לעבר הכוכבים. אליאו הוא ילד יתום שחולם להפיג את השיעמום והבדידות של כוכב הארץ שלנו, ולהיחטף על ידי חייזרים. למרבה ההפתעה, זה גם עובד לו, ובמהרה הילד הבודד מוצא את עצמו במרכז היקום, מנסה לעזור לפתור מלחמות של חייזרים בזכות תמימות ארצית פשוטה. מעבר למסר הפשוט והתמיד רלוונטי, מדובר גם בסרט יפה ויזואלית, עם חלל מדומיין באופן שידליק אורות בראש של הקידס.

מואנה (2016) // מואנה 2 (2024)

אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד.

צ'יפ ודייל: יחידת הצלה (2022)

צמד הסנאים החמודים שכיכבו בסרטוני אנימציה של דיסני עוד משנות הארבעים אף פעם לא לגמרי תפסו בארץ, אבל למרבה המזל, כדי להנות מהקומדיה המטורללת לגמרי הזו לא באמת צריך להכיר את ההיסטוריה של צ'יפ ודייל, הסרט כבר ישלים לכם את הפערים בעצמו. בעולם שבו דמויות מצוירות חולקות עולם עם בני אדם בשר ודם, צ'יפ (ג'ון מולייני) עדיין נראה כמו סרט מצויר דו מימדי בעוד דייל (אנדי סמברג) התקדם לאנימציית מחשב תלת מימדית בניסיון נואש לשמור על הנעורים ומעמדו ככוכב. יש עלילת אקשן שמאלצת את החברים הוותיקים לעבוד שוב יחד, אבל היא פה בעיקר כתירוץ למלא בדיחות תרבות פופלרית, ובפרט כאלה על אנימציה אז והיום. כיף גדול

הקול בראש (2015) / הקול בראש 2 (2024)

סדרת הסרטים שעוקבת אחר ריילי, ילדה בראשון ומתבגרת צעירה בשני, שמתמודדת עם המציאות שסביבה בדיוק כמו כל אחד אחר – בעזרת הקולות בראש שמבטאים את רגשותיה. מאחורי הרעיון הדי פשוט הזה עומדים צמד סרטים רגישים ואינטליגנטיים שגורמים לכל צופה, מבוגר או צעיר, להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו ועם הרגעים הקטנים בהם הרגשות משתלטים על השכל. זה אולי מציף, אבל גם בונה.

מרי פופינס (1964)

הפרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל, וגם במרחק 60 שנה מרגיש רענן להפליא. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+ ומומלץ בחום.

במבי (1942)

"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.

שלגיה (2025)

האגדה על הנסיכה והתפוח בגרסת לייב אקשן שעשתה אמנם יותר רעש לפני שעלתה לאקרנים מאשר בזמן ההקרנה, אבל בפועל היתה יותר טובה משחששתם. גל גדות לא עושה פאדיחות בתפקיד המלכה הרעה, ועל רייצ'ל זגלר עדיף שלא נרחיב. ומאחורי השערוריות, הקסם של הגרסה המקורית נשאר, ודי מהר תשכחו מכל הרעש ותיסחפו יחד עם הילדים לתוך אגדה של ממש, אוריג'ינל, האחים גרים ודיסני. אין יותר טהור מזה.

אנקאנטו (2021)

סרט מתוק שהיה אולי עובר מתחת לרדאר אילולא הלהיט הענק "אנחנו לא מדברים על ברונו" – ומזל, כי מי שישאב לתוך המעשייה המודרנית הזו על נערה קולומביאנית שבניגוד לבני משפחתה, נטולה כוחות קסם, ירוויח סרט מקסים, צבעוני להפליא ועמוס ברגעים קטנים ומרגשים. הפסקול המצוין של לין מנואל מירנדה הוא אמנם רק הבונוס, אבל איזה בונוס משגע.

לוקה (2021)

"לוקה" מספר על ילד בעל חלומות שאימו הדואגת מצרה את צעדיו בשל חשש לשלומו, אך הוא מורד ויוצא לעולם אחר. מורה הדרך של לוקה בעולם החדש, אלברטו, הוא בן גילו, והשניים הופכים לחברים הכי טובים ושותפים לחלום, עד שחברותם נבחנת למול המציאות. אלברטו הנועז מלמד את לוקה החששן לא לדאוג, והרפתקאותיהם המשותפות, כשהם מדמיינים שהווספה לוקחת אותם לשמיים, מזכירות את העולמות הקסומים של היאו מיאזאקי היפני, שהשפעתו על הסרטים של פיקסאר מעולם לא היתה ברורה יותר.

• המסך
• דיסני+
• סרטי ילדים
• עם הילדים
• קולנוע

הסרטים

מואנה (2016) // מואנה 2 (2024)

אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד.

צ'יפ ודייל: יחידת הצלה (2022)

צמד הסנאים החמודים שכיכבו בסרטוני אנימציה של דיסני עוד משנות הארבעים אף פעם לא לגמרי תפסו בארץ, אבל למרבה המזל, כדי להנות מהקומדיה המטורללת לגמרי הזו לא באמת צריך להכיר את ההיסטוריה של צ'יפ ודייל, הסרט כבר ישלים לכם את הפערים בעצמו. בעולם שבו דמויות מצוירות חולקות עולם עם בני אדם בשר ודם, צ'יפ (ג'ון מולייני) עדיין נראה כמו סרט מצויר דו מימדי בעוד דייל (אנדי סמברג) התקדם לאנימציית מחשב תלת מימדית בניסיון נואש לשמור על הנעורים ומעמדו ככוכב. יש עלילת אקשן שמאלצת את החברים הוותיקים לעבוד שוב יחד, אבל היא פה בעיקר כתירוץ למלא בדיחות תרבות פופלרית, ובפרט כאלה על אנימציה אז והיום. כיף גדול

הקול בראש (2015) / הכל בראש 2 (2024)

סדרת הסרטים שעוקבת אחר ריילי, ילדה בראשון ומתבגרת צעירה בשני, שמתמודדת עם המציאות שסביבה בדיוק כמו כל אחד אחר – בעזרת הקולות בראש שמבטאים את רגשותיה. מאחורי הרעיון הדי פשוט הזה עומדים צמד סרטים רגישים ואינטליגנטיים שגורמים לכל צופה, מבוגר או צעיר, להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו ועם הרגעים הקטנים בהם הרגשות משתלטים על השכל. זה אולי מציף, אבל גם בונה.

מרי פופינס (1964)

הפרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל, וגם במרחק 60 שנה מרגיש רענן להפליא. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+ ומומלץ בחום.

במבי (1942)

"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.

שלגיה (2025)

האגדה על הנסיכה והתפוח בגרסת לייב אקשן שעשתה אמנם יותר רעש לפני שעלתה לאקרנים מאשר בזמן ההקרנה, אבל בפועל היתה יותר טובה משחששתם. גל גדות לא עושה פאדיחות בתפקיד המלכה הרעה, ועל רייצ'ל זגלר עדיף שלא נרחיב. ומאחורי השערוריות, הקסם של הגרסה המקורית נשאר, ודי מהר תשכחו מכל הרעש ותיסחפו יחד עם הילדים לתוך אגדה של ממש, אוריג'ינל, האחים גרים ודיסני. אין יותר טהור מזה.

אנקאנטו (2021)

סרט מתוק שהיה אולי עובר מתחת לרדאר אילולא הלהיט הענק "אנחנו לא מדברים על ברונו" – ומזל, כי מי שישאב לתוך המעשייה המודרנית הזו על נערה קולומביאנית שבניגוד לבני משפחתה, נטולה כוחות קסם, ירוויח סרט מקסים, צבעוני להפליא ועמוס ברגעים קטנים ומרגשים. הפסקול המצוין של לין מנואל מירנדה הוא אמנם רק הבונוס, אבל איזה בונוס משגע.

לוקה (2021)

"לוקה" מספר על ילד בעל חלומות שאימו הדואגת מצרה את צעדיו בשל חשש לשלומו, אך הוא מורד ויוצא לעולם אחר. מורה הדרך של לוקה בעולם החדש, אלברטו, הוא בן גילו, והשניים הופכים לחברים הכי טובים ושותפים לחלום, עד שחברותם נבחנת למול המציאות. אלברטו הנועז מלמד את לוקה החששן לא לדאוג, והרפתקאותיהם המשותפות, כשהם מדמיינים שהווספה לוקחת אותם לשמיים, מזכירות את העולמות הקסומים של היאו מיאזאקי היפני, שהשפעתו על הסרטים של פיקסאר מעולם לא היתה ברורה יותר.

הסדרות

ניצחון או הפסד

אחת מסדרות הילדים הטובות, החכמות והמורכבות שראינו אי פעם. עם ויזואליה עדכנית ומעניינת היא מצליחה לספר סיפור פשוט דרך המון נקודות מבט שונות – יעני, ראשומון אבל מדי פרק מדמות אחרת – ולדבר באופן בוגר וישיר לילדים. ולראשונה בתולדות פיקסאר: גם ההורים הם בני אדם. במרכז הסדרה עומדת קבוצת סופטבול של בנות בחטיבת הביניים, שבוע לפני משחק האליפות שלהן, כאשר לאורך הפרקים נחשפים לעוד חלקים בסיפור של אותו שבוע דרך הדמויות, עד שהתמונה המלאה מתגלה, והיא נהדרת.

בלואי

אחת הסדרות הכי טובות בטלוויזיה בימים אלה – לא רק לילדים, בכלל. בפרקים קצרים וקולעים של שבע דקות, "בלואי" מספרת על הילדות בלואי ובינגו וההורים צ'ילי ובנדיט, משפחת כלבים שגרה בבית פסטלי ומקסים באוסטרליה ונהנית להמציא משחקים ולדמיין סיטואציות מופרכות. למרות שהיא מתאימה לילדים ואפילו לפעוטות, "בלואי" לא מהססת לכוון גבוה עם פרקים אומונתיים ופילוסופיים ועיסוק בנושאים מורכבים, הכל במעטפת קלילה וכיפית. זהירות, זה ממכר.

גרוויטי פולס

סדרת המסתורין שיצר אלכס הירש כבר הרוויחה ביושר את מקומה בהיכל התהילה של הטלוויזיה לילדים, ויש לה גרעין מעריצים נלהב שכולל צופים שגדלו עליה כילדים, מצטרפים חדשים וצופים שהגיעו אליה מראש כמבוגרים. זוג התאומים דיפר ומייבל מבלים את הקיץ בביתו של דוד סטן בעיירה נידחת מוקפת יערות. במהרה מתברר להם שבעיירה מסתתרים שלל מפלצות, יצורים פנטסטיים ודברים משונים, ומעלילות קטנות של "מפלצת השבוע" נבנה בהדרגה סיפור פנטזיה גדול ודרמטי.

פיניאס ופרב

סיטקום מופרע, מצחיק ושנון לכל המשפחה, בכיכובם של צמד אחים משועמם בחופש הגדול, אחותם הגדולה והלחוצה, ברווזן שהוא גם סוכן חשאי ומדען מרושע אך מחמיר לב. ההרפתקאות המוזרות של האחים הממציאים, פיניאס בעל הראש המשולש ופרב השתקן, הפכו ללהיט כבר כשהגיעו לערוץ דיסני ב-2007, אבל הזמן עשה לה רק טוב – היא הפכה ללהיט קאלט פסיכי בטיקטוק והיוצר שלה, דן פוונמיר, שיתף פעולה בשמחה עם שאלות, טרנדים ובדיחות של המעריצים. בעקבות כך, בחודש שעבר היא חזרה לעונה ראשונה מאז 2012.

בית הינשוף

לוז נוסדה, ילדה חובבת ספרי פנטזיה והרפתקאות, מגיעה בטעות לעיר מלאה בשדים, מכשפות ומפלצות. היא הופכת במהרה לשולייה של מכשפה עוקצנית, מתחילה ללמד להטיל כשפים בעצמה ומסתבכת בשלל צרות קסומות. חוץ מאנימציה מלאת פרטים, אווירה אפלה אבל כיפית ודמויות מגניבות, "בית הינשוף" כוללת גם ייצוג קווירי פורץ דרך – הגיבורה היא ביסקסואלית שלאורך הסדרה מפתחת קשר רומנטי מתוק במיוחד עם אמיטי, שבכלל מתחילה את הסדרה בתור היריבה הגדולה שלה.

הגרינים בעיר הגדולה

הסיטקום המצויר הזה הוא סופת כאוס כיפית במיוחד. משפחת גרין הכפרית עוברת לבית עירוני ומנסה להשתלב בסביבה החדשה, משימה בה היא נכשלת בשלל דרכים ובכל הזדמנות. החקלאי החביב גיל גרין, אמו העצבנית אליס וילדיו המוזרים להפליא קריקט וטילי יוצאים להרפתקאות מטופשות ברחבי העיר, פוגשים חברים חדשים, מתיידדים עם חיות ועושים את כל זה באווירת סלאפסטיק מופרעת וצבעונית.

"אגדות ברווזים" / "סיפורים של ברווזים"

שניים במחיר אחד! אל סדרת הקאלט מהניינטיז הצטרף לפני מספר שנים חידוש משמח עם אנימציה חדישה ומדבבים מוכרים (ביניהם דיוויד טננט, דני פודי ובן שוורץ), ובשני המקרים מדובר בקומדיית הרפתקאות מהנה למדי. שתי הסדרות מלוות את הרפתקאותיהם של אחייניו של דונלד דאק, יואי, דואי ולואי, ואת הדוד קמצוץ העשיר המארח אותם בביתו. אם בסדרה המקורית הדגש היה על המאבק בין הדוד לבין כנופיית הביגלים שמנסה לגנוב את כספו, הסדרה החדשה מתמסרת יותר לקשתות עלילה ארוכות על הרפתקאות וחקירות. ספוילר – יש חייזרים.

אמפיביה

דיסני חזקים בשנים האחרונות בסדרות על בני נוער קצת משונים שמוצאים את עצמם בעולם קסום ומבלבל. "אמפיביה" היא דוגמה מצוינת – סדרה על נערה בת 13 בשם אן שנתקעת על אי מסתורי המאוכלס בצפרדעים מדברות. קורה לטובים ביותר. בעולם אחר זה היה סיטקום קליל מסוגת "דג מחוץ למים", אבל "אמפיביה" הרבה יותר אפית ושאפתנית, עם עלילות ארוכות על מאבקי כוח, בריונות וחברות, טוויסטים מעניינים ועיצובי דמויות מוצלחים. וגם צפרדעים. מלא צפרדעים.

הרוח ומולי מגי

כישוף שהשתמש קושר את גורלם של מולי, נערה טובת לב ואופטימית, עם סקרץ', רוח רפאים מרירה שמתגוררת בביתה. זה סידור נהדר עבור מולי, שהוריה עוברים דירה לעיתים קרובות ורק משוועת לחבר שיישאר תמיד לצידה, אבל סקרץ' לא ממש מרוצה – לא רק שהוא מעדיף להיות לבד, הוא בכלל רוצה להפיץ אומללות וסבל. בקיצור, מעין גרסה קלילה וצבעונית יותר של "ביטלג'וס", עם נגיעות עדינות של אימה ומסתורין. העונה הראשונה כבר זמינה בספרייה הישראלית, השנייה עדיין לא – אבל היא הסתיימה בארצות הברית ממש לא מזמן.

• המסך
• דיסני+
• סרטי ילדים
• חופש גדול
• פיקסאר

הסרט הספרדי "20,000 מינים של דבורים", שיצא למסכי הקולנוע ביום חמישי, מתהדר בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ברלין. הפרס היוקרתי הזה הוענק לסופיה אוטרו בת העשר, שמגלמת טרנסג'נדרית המתמודדת עם זהותה במהלך חופשת קיץ עם המשפחה. אודה כי פחות התלהבתי מהסרט, אבל אוטרו באמת נהדרת, ולכבודה ראוי להרכיב רשימה של ההופעות הטובות והזכורות ביותר של ילדים בקולנוע.

כריסטיאן בייל ("אימפריית השמש", 1987)

הטרנספורמציה שעובר ג'ים מילד בריטי מפונק לעכבר ביבים שנאבק לשרוד לבדו בסין של מלחמת העולם השניה היא לא פחות ממדהימה. בייל בן ה-12 נבחר מבין 4,000 ילדים שנבחנו לתפקיד. בשנים הבאות הקריירה שלו תדע עליות ומורדות בטרם יתבסס ככוכב וכשחקן אופי. הופעתו המוקדמת בסרטו של סטיבן ספילברג היא עדיין אחד מתפקידיו הטובים ביותר.

ג'קי קוגן ("הנער", 1921)

"הנער" הוא תרגום שגוי לשם סרטו הארוך הראשון של צ'רלי צ'פלין "The Kid". קוגן בן ה-7 גילם ילד שננטש בינקותו, מאומץ על ידי הנווד ומצטרף למעלליו. הזאטוט, שכבר היה שחקן מנוסה, משתווה לצ'פלין בשילוב שובה הלב של תמימות וחציפות. לא תמצאו רגע שובר לב יותר מזה שבו הילד נקרע מידי הנווד על ידי רשויות הרווחה.

טייטום אוניל ("ירח של נייר", 1973)

טייטום אוניל, שחגגה יום הולדת תשע במהלך הצילומים, היתה לשחקנית הצעירה ביותר שזכתה אי פעם באוסקר. זה מקרה של נפוטיזם שהוכיח את עצמו. הבמאי פיטר בוגדנוביץ' ליהק אותה לצד אביה ריאן, שאיתו עבד קודם לכן ב"מה נשמע, דוק?". השניים מגלמים צמד נוכלים ציניים בתקופת השפל הגדול, והקשוחה הקטנה, שסידרו לה תספורת זהה לזו של ג'קי קוגן ב"הנער", שמה את אביה בכיס הקטן. דרך אגב, ב-1974 ג'ודי פוסטר נכנסה לנעליה של אוניל בסדרת טלוויזיה קצרת ימים שהתבססה על הסרט.

ג'ודי פוסטר ("נהג מונית", 1976)

הליהוק של השחקנית בת ה-12 לתפקיד זונה עורר לא מעט ויכוחים, אבל נראה שהילדה התגברה מאז, גם בעזרתו של רוברט דה נירו שפרס עליה את חסותו. סקורסזה עבד עם פוסטר שנתיים לפני כן ב"אליס לא גרה כאן יותר" והתרשם מבגרותה ומיכולותיה. ב"נהג מונית" היא מצמררת ונוגעת ללב גם יחד כילדה שהפסיקה להיות ילדה, ומתעקשת שטוב לה ככה.

אנזו סטיולה ("גונבי האופניים", 1948)

סטיולה היה בן 8 כשוויטוריו דה סיקה ראה אותו ברחוב וליהק אותו לתפקיד ברונו, שמלווה את אביו בחיפושיו אחר אופניו הגנובים ברחובות רומא. אנזו נושא את עיניו אל אביו, ומגיב כמו סיסמוגרף לכל דבר שהוא אומר, עושה ומרגיש. זאת הופעה פלאית ומכמירת לב, שאחראית לרגעים הכי מרגשים בסרט – משיאיו של הנאו-ריאליזם האיטלקי. בשנים הבאות סטיולה הופיע בתפקידים קטנים בעוד כמה סרטים, אך לא גדל להיות שחקן בוגר.

אנה פקווין ("הפסנתר", 1993)

פקווין בת ה-11 זכתה באוסקר על הופעתה הפנומנלית כבתה של הולי הנטר בסרטה של ג'יין קמפיון. פלורה הקטנה מתווכת בין אמה הדוממת לבין העולם, ומתנהגת כמו פרימדונה קטנה, אך היא גם מאמצת את תפיסת העולם השמרנית של בעלה החדש של אמה, ומביאה עליה אסון.

ויקטואר תיוויסול ("פונט", 1996)

כשהטריילר של הסרט הצרפתי על הילדה שמתמודדת עם מות אמה הוקרן בניו יורק, הקהל באולם היה פורץ בצחוק כל פעם שהקריין היה מכריז שתיוויסול בת הארבע זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה. אבל כשהסרט יצא למסכים לא היתה ברירה אלא להודות שהבמאי ז'ק דואיון הוציא מהקטנה הופעה כה מסעירה, שלעיתים היא עוררה דאגה לשלומה הנפשי. ארבע שנים אחרי כן תיוויסול גילמה את בתה של ז'ולייט בינוש ב"שוקולד", ואחרי כן די נעלמה מהמסכים.

ז'אן פייר לאו ("400 המלקות", 1959)

אנטואן דואנל, שמרבה להסתבך עם הממסד ומרגיש שאף אחד לא מבין אותו, עוצב כאלתר אגו של הבמאי, פרנסואה טריפו. לאו בן ה-14 מגיש הופעה גמלונית, רעננה וכה נוגעת ללב בסרטו הראשון של טריפו. הוא שב לגלם את דמותו של אנטואן בעוד ארבעה סרטים על פני עשרים שנה, והפך לשחקן המוביל של הגל החדש הצרפתי.

קירסטן דנסט ("ראיון עם ערפד", 1994)

דנסט בת העשר היא הדבר הכי טוב בעיבוד החיוור של ניל ג'ורדן לספרה של אן רייס. הערפדים טום קרוז ובראד פיט הופכים את הילדה קלודיה לערפדית כדי להצילה ממוות במגפה, ומשם והלאה היא מתבגרת נפשית אך לא פיזית. דנסט מפגינה בגרות יוצאת דופן בתפקיד אישה מתוסכלת הלכודה בגוף של ילדה. התבונה שהפגינה שם תהפוך אותה בבגרותה לאחת השחקניות הטובות בהוליווד.

מקולי קאלקין ("שכחו אותי בבית", 1990)

בגיל 10 האח הבכור של קיראן קאלקין הפך לסופר-סטאר. בלהיט חג המולד לכל המשפחה הוא גילם את קווין בן השמונה שנשאר בטעות בבית כשמשפחתו נוסעת לחופשה בפריז. לא רק שהוא מסתדר נפלא בעצמו, הוא גם מתמודד בהצלחה יתרה עם שודדים שמנסים לפרוץ לבית. קאלקין סיפק הופעה שנונה של ילד שמשחק בלהיות כוכב בסרט הוליוודי, רק שהוא באמת כזה.

היילי ג'ואל אוסמנט ("החוש השישי", 1999)

הופעתו הרדופה של אוסמנט בן ה-11 בתפקיד ילד מלא חרדות זיכתה אותו במועמדות לאוסקר. לפני כן הוא כבר גילם את בנו של טום הנקס ב"פורסט גמפ", אבל היה זה הרגע האייקוני שבו אמר "אני רואה אנשים מתים" שהפך אותו לכוכב. אוסמנט היה מעולה גם ב"אינטליגנציה מלאכותית" של ספילברג, כילד רובוט שתוכנת להיות זקוק לאהבה, לפני שבגר ואיבד את החזות של ילד תם.

מינה מוחמד חאני ("המראה", 1997)

כשאביה לא מגיע לאסוף אותה מבית הספר, מינה מנסה לחזור הביתה לבד, ומסעה בטהרן הכאוטית הופך לתרגיל מבריק בקולנוע. יצירת המופת של הדיסידנט האירני ג'אפר פנהי מובלת על ידי חאני בהופעה אמיצה, עקשנית ושובת לב. שנתיים לפני כן פנהי הוציא הופעה נהדרת מילדה בת שבע בסרטו הראשון "הבלון הלבן".

אביגייל ברסלין ("מיס סנשיין הקטנה", 2006)

ברסלין כבר היתה שחקנית עתירת ניסיון כשלוהקה בגיל תשע לסרט על המשפחה הלא תפקודית, שמתאחדת כדי להסיע את בתם לתחרות יופי. הופעתה עתירת הניואנסים כאוליב חסרת הביטחון, שסבא שלה מכין אותה לתחרות, זיכתה אותה במועמדות לאוסקר.

הנרי תומס ("אי.טי. – חבר מכוכב אחר", 1982)

תומס בן העשר זכה בתפקיד אליוט שמתיידד עם חייזר בעקבות תרגיל אימפרוביזציה מהמם, שבו הגיב להנחיות בסיסיות של סטיבן ספילברג. בשנים הבאות הוא התקשה להתמודד עם תשומת הלב הרחבה שהסרט הביא לו, אך הוא ממשיך לשחק עד היום.

סירשה רונן ("כפרה", 2007)

באותה שנה שבה רונן בת ה-13 לא התקבלה ל"הארי פוטר ומסדר עוף החול", היא לוהקה לתפקיד הסופרת השאפתנית, שבחוסר הבנה נאיבי מחריבה את חיי אחותה ואהוב ליבה. הופעתה הנבונה והמדויקת בתפקיד המאתגר זיכתה אותה במועמדות לאוסקר, והיא המשיכה משם לקריירה מרהיבה.

מרי בדהם ("אל תיגע בזמיר", 1962)

בדהם בת העשר היתה הילדה הראשונה שזכתה במועמדות לאוסקר על הופעתה בעיבוד לספרה של הרפר לי, שהפך לאחד הסרטים האמריקאים האהובים ביותר. היא מגלמת בחן רב את הטומבוי סקאוט, שהסיפור על אביה עורך הדין, המתגייס להגן על נער שחור, מסופר דרך עיניה. דרך אגב, בדהם הפסידה את האוסקר לפטי דיוק, שהיתה כבר בת 15 כשסיפקה הופעה עוצרת נשימה כהלן קלר ב"עושת הנפלאות".

ג'ייקוב טרמבליי ("חדר", 2006)

מבחינה רגשית "חדר" הוא אחד הסרטים הכי מאתגרים לצפייה, אבל טרמבליי בן השבע אמר שלא היה לא קשה כי "גילמתי ילד שמח". הסיפור המחריד על ילד ואמו המוחזקים בחדר על ידי חוטף בלתי נראה, בוים ברגישות רבה על ידי לני אברהמסון, שמדי יום היה מספר לטרמבליי על מה הסצנה. הפספוס הקנדי סיפק הופעה מרטיטה, והמשיך משם להופעה נוגעת ללב ב"פלא" כילד עם פנים מעוותות.

נטלי פורטמן ("לאון", 1994)

תפקיד היתומה מתילדה שלומדת מהמחסל ז'אן רנו את רזי מקצוע ההתנקשות במטרה לנקום באלה שהרגו את משפחתה, הפך את פורטמן לכוכבת בגיל 13. תספורת הקארה האייקונית (שנשאלה מראשיהן של כוכבות עבר של הקולנוע הצרפתי) דימתה אותה לאישה ילדה, והיא התמודדה עם האתגר בעוז ובתבונה.

• המסך
• קולנוע
• סרטי ילדים

זה החנוכה הראשון בלי פסטיגל ומופעים גדולים מאז שכולנו זוכרים את עצמנו, על רקע מלחמת חרבות ברזל, אבל זה לא אומר שאין לכם איפה לבלות עם הילדים בחג. להפך. זאת הזדמנות לגלות עשרות אירועי תרבות אחרים שבדרך כלל נדחקים לטובת השואו הגרנדיוזי. כמו, סתם דוגמה ולא קשור לזה שבדיוק קיבלנו קומוניקט, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים וילדות שחוזר לסינמטק תל אביב בפעם ה-19.

הפסטיבל המתקיים מדי שנה בחג החנוכה מביא למסך את מיטב סרטי הילדים מהארץ ומהעולם, והשנה תחת הנושא "סרטים בעקבות ספרים" יוצגו בוהקרנות טרום בכורה של סרטים מדובבים נבחרים, סדרות של 'כאן חינוכית' בהקרנות טרום בכורה בנוכחות היוצרים והכוכבים, הקרנות רגישות בשיתוף עם עמותת מקומות שמורים עבור קהל ממגוון נוירולוגי, הצגות ילדים, מפגשי אמן, סדנאות, קורסים, שעות סיפור, חידונים, עמדות יצירה, עמדות מסך ירוק והדלקת נרות קהילתית מדי יום.

בין האטרקציות: מגוון סדנות מעולות ובראשון סדנת איפור עם ליאת שיינין, המאפרת המופלאה של "ארץ נהדרת", סדנת יצירה בהשראת הכבש השישה עשר, סדנת יצירת אנימציית סטופ-מושן, סדנת הכנת ספר פופ-אפ של הארי פוטר, ו"איך הופכים ספרי ילדים אהובים לסדרת טלוויזיה מצליחה?" עם הסופרת גליה עוז שסדרת הטלוויזיה המצליחה "שקשוקה" מבוססת על ספריה.

בנוסף, ואולי הכי מעניין מבחינת רוב הילדים, שיתוף הפעולה ביןכאן חינוכית והפסטיבל נמשך,ויוקרנו בו פרקים מתוך מגוון סדרות בהקרנות טרום בכורה, כולל מפגשים עם היוצרים והשחקנים, ביניהןבני מצווה –הקרנת פרק ומפגש עם היוצרים והשחקנים;להציל את חיות הבית –הקרנת פרקים מהעונה החדשה ומפגש עם היוצרים,מקיף מילאנו– עונה חדשה כולל מפגש עם היוצרים והשחקנים;שקשוקה– עונה חדשה;כראמל– הקרנת פרק מהעונה החדשה ומפגש עם היוצרים; והקרנת פרקים מהעונה החדשה שלמסעדת בונבוןשל ערוץ ניקלודיאון.

לאור המצב יתקיים הפסטיבל באופן היברידי, כשחלק מהסרטים יהיו זמינים לקהל אונליין בערוץ ה- VOD של הסינמטק והפעילות כולה תתקיים בהתאם להנחיות הביטחוניות המשתנות, כשבסינמטק עצמו ישנם אולמות תת קרקעיים המוגדרים כמרחבים מוגנים. הפסטיבל מתאים לילדים במגוון גילאים החל מגיל שנתיים ולכל המשפחה.
>> הפסטיבל הבינלאומי ה-19 לסרטי ילדים וילדות, 16.12-13.12, סינמטק תל אביב.התוכניה המלאה והזמנת כרטיסים באתר הסינמטק

• ❤ תרבות
• סינמטק תל אביב
• סרטי ילדים
• עם הילדים
• חנוכה