הקורקינטים, היעדר הצל, שבילי מדרכות מאתגרות, נתיבי איילון המרעישים, שיפוצים בכל פינה, עבודות רכבת והזנחת דרום העיר. והריח, הו הריח. באמת שיש כל כך הרבה דברים לשנוא בתל אביב, אבל אנחנו בדרך כלל אופטימים יותר – אחרת נשתגע. מדי יום אנחנו מביאים המלצות מפרגנות של תושבי העיר במדור "העיר שלי", אבל אי אפשר להינות מהדבש בלי העוקץ, לכן אנחנו גם שואלים מה המקום השנוא ביותר. זה לא מתוך אנטי (וכאג'נדה, לא תמצאו בסעיף הזה עסקים), אלא מתוך רצון לראות את העיר עושה יותר טוב עם הפינות הנסתרות, המלוכלכות והמאתגרות שלה. אפשר להשתפר, והנה איפה שכדאי להתחיל.

5. כיכר אתרים

נתחיל עם קלאסיקה של שנאה בעיר – הפיל הלבן האולטימטיבי שהורס לנו את קצה הטיילת. אמנם נפתחה בו פיצרייה חדשה ומעניינת לאחרונה, ומועדון החשפנות כבר מזמן לא שם – אבל חוץ מזה קשה למצוא משהו טוב להגיד עליו. פוטנציאל מבוזבז אפילו לא מתחיל לספר את זה.

בחופש הגדול מצאתי שם את עצמי כמעט כל בוקר כי הבת שלי יולי לומדת שם גלישה. המקום הזה לצערי תמיד מטונף, לא מטופח, מלא בג'וקים וחיות לא נחמדות אחרות. מסריח, מעופש ולא מזמין. זה מעצבן שמול חוף הים היפהפה הזה נמצאת מפלצת בטון שכזאת.
(עידית בנדק, שחקנית ומורה למשחק)
"בעצם מקום שאני מאוד אוהב ויש לי ממנו גם זיכרונות כילד שמגיע לסופ"ש בעיר והסבתא התל אביבית האהובה שלו – סבתא ציפי – לוקחת אותו ברגל לקולנוע שחף בכיכר, או דרך הכיכר לבריכת גורדון או לחוף הצמוד. אחר כך כשגדלתי – חלומות על מועדון הקולוסיאום בכיכר, ובכלל פינה מרכזית עם כל כך הרבה פוטנציאל ונוף שהוא חלום שנהיה סיוט של ביב שופכין עם ריח של שתן והזנחה פושעת".
(דני תובל, די.ג'יי ומפיק מוזיקלי בינלאומי)
"זה לא סוד שה"כיכר" הזו היא תפלץ אדריכלי אנכרוניסטי שלא משרת את התושבים. כיכר בטון לא מוצלת, ומאוכלסת בעסקים לא מצליחים במיוחד. בחלומי דחפורים הורסים את הכיכר, והעירייה מייצרת מתחם פתוח ומזמין שמקשר אתהעירלים ונותן לשדרות בן גוריון סיום חלומי"
(מור שפיגל, "חלומות במגירה")

4. הים

כן, קראתם נכון – אבל לפני שתאבדו את שפיותכם, חשוב להבין את הסיבה. האנשים שבחרו בים הם (ברובם) אנשים שאוהבים את הים שלנו, אבל שבורי לב מההזנחה, הזרמת הביוב, הריחות והזלזול במשאב הטבעי המשגע שתל אביב שוכנת לחופיו. טוב, בעצם היו כמה אנשים שפשוט שונאים את הים. מה נעשה? זו עיר פלורליסטית.

"ברוב הקריירה שלי בארץ ובחו"ל יצא לי לעבוד קרוב לחוף הים ושם אני גם מוצא את השקט שלי. המצב של חופי העיר מדאיג בעיניי, עצם העובדה שמאפשרים הכנסת פלסטיק וסיגריות שמגיעים לבסוף לים ומזהמים אותו. כשהביוב מתמלא בחורף הכל נשפך לים ויש לי חברים שגולשים ומספרים על זוהמה. עצוב לי כי זה הים שלנו והוא גם ככה דליל. אנחנו צריכים לשמור עליו והעירייה צריכה לעשות מה שהיא יכולה כדי לשמור על החופים נקיים".
(השףיובל פכלר, מסעדת מנרה בשרתון)
"לדירה ברחוב הירקון, ליד השניצל של ציון, עברנו כל המשפחה בשנת 1990, ואחרי שההורים עזבו אח שלי שכר אותה במקומם ואז אני החלפתי אותו. יצא שהעברנו את הדירה הזו בינינו במשפחה איזה 30 שנה בסך הכל, עד שנפלה מרפסת בדירה אחרת בבניין והיה ברור שכבר אי אפשר יותר, בין היתר כי היא הייתה נורא גדולה בקומה רביעית והייתה לה מרפסת בתוך הים, ברמה שכשהולכים לישון שומעים גלים. זה היה מדהים. אז אני מאוד אוהב את הים, את המלח ואת הרעש המרגיע ואת השקיעה ואת כל הדגים ואת והחרקים התת מימיים הענקיים שהוא מציע שנהיים כתומים במחבת עם חמאה. אבל לטעמי זה המרחק המושלם ממנו. אולי לגדול שם דפק אותי, אבל אני אוהב את הים כנוף ורוח עם מלח. בשביל אשכרה ללכת לחול, לשבת בשמש ולהיכנס למים, אני צריך סיבה ממש טובה".
(גיא שמי, גיטריסט מרסדס בנד וסולן להקת "לא")
"הרבה קרה לי בחיים על רצועת החוף הזו, ועם זאת אני כל הזמן סובל כשאני יושב בה. כמות האנשים, האגרסיביות של השמש, החול, המים המזוהמים והילדים המעצבנים הם ממש טו מאץ' בשבילי. מה שיכול להיות חלומי ביוון, בסיני או בדור הופך להיות סיוט מתמשך כל פעם מחדש. יש בתל אביב עוד אנשים כמוני שלא עוברים את הטיילת. אנחנו מהנהנים אחד לשני ברחוב".
(עומר שיזף, מנהל ת"א תרבות המחוגה)

3. אלנבי

הפעם האחרונה שרחוב אלנבי היה נחשב לרחוב אהוב כנראה היתה בשנות המנדט הבריטי, שכן אפילו קאזימיר בלאומילך ניסה לשפר אותו. אבל בשנת 2025, כשעיריית תל אביב משפצת אותו לצורכי הרכבת הקלה, הוא חווה את הדבר הכי קרוב שרחוב יכול לחוות למכת מוות – עבודות רכבת. לא מעט תל אביבים שנאו אותו עוד לפני השיפוצים, אבל מי שלא הצטרף ברגע שבערך כל הרחוב נחסם, והעסקים נרקבים אט אט. איזה שברון לב.

מה אמרו התושבים?
"מעולם לא הייתה לי סימפטיה גדולה לרחוב הזה, הוא מזכיר לי דייטים גרועים, משמרות עם "פיקים" מימי המלצרות שלי, חסרי בית שזועקים לעזרה ונרקמונים שאיבדו קשר עם המציאות".
(עידו קולטון, שחקן ובימאי)
מחכה שיחזור לקדמותו. מתי זה אמור להסתיים?
(דניאלה מרוז, במאית ואמנית)
"אני אומר את זה בצער כי יש לי המון סנטימנטים לרחוב הזה. התחלתי את המסע התל אביבי שלי כשעברתי לדירת חדר קטנה ומסריחה באלנבי. מתחת לבניין שלי היה בר להט"בי פצפון וחנות לצעצועי מין. הכרתי באלנבי את בת הזוג שלי, אריאל, שעברה לגור בחצי השני של הדירה המחולקת שגרתי בה. היינו שכנים קיר ליד קיר ומהר מאוד התאהבנו, התחלנו להשאיר את הדלתות פתוחות ובטעות קצת עברנו לגור ביחד בלי ששמנו לב. זה היה רחוב מוזר ומטורלל ושבור אבל היה לו הרבה קסם, עד שבשלב מסוים התחילו שם עבודות הרכבת הקלה. מאז הרחוב הפך לסיוט. חפרו ושיפצו לנו על הראש, רוב הזמן בשעות הקטנות של הלילה, מדי פעם קמנו בבוקר וגילינו שהמדרכה מחוץ לבית שלנו שבורה ואנחנו צריכים לקפוץ על קרש עץ כדי לצאת מהבניין בכלל. כל הרחוב הפך לאתר בנייה מלא במפגעים בטיחותיים מטורפים. כשגרתי שם אחד השכנים אמר לי 'אל תדאג, גג חודש הם מסיימים פה'. עברו שנתיים מאז ולא התקדמו שם בסנטימטר".
(איתי גל, מוזיקאי, קומיקאי ויוצר וידאו)

2. התחנה המרכזית החדשה

הסמל המקומי להזנחה היה ונשאר אחד המקומות הכי דוחים בעיר, והמילה "חדשה" לא ממרק את הפגע. כנראה שעוד אנשים היו בוחרים במקום, אם עוד היו נאלצים לעבור בו באופן יומיומי, שלא לדבר על לחיות סביבו.

מה אמרו התושבים?
"סמל לפיתוח עירוני לא מתוכנן. המבנה העצום והמוזנח הזה, שנבנה בשאיפות גדולות אך הפך למפגע סביבתי וחברתי, מהווה תזכורת כואבת לכישלון תכנוני. הריח הרע והתחושה הכללית של הזנחה יוצרים אווירה מדכאת ולא בטוחה".
(מריומה קליין, ממייסדי בית השנטי
"מודע לכך שאני ממש ממש לא מקורי פה, אבל אם באמת קיים איפשהו קונצנזוס ישראלי, כזה שיכול להיות משותף לכולנו ולאחד בין כל שכבות העם – שמאל וימין, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים וכמובן רואים ולא רואים – זה איך לא, הסלידה והזעזוע העמוק של כולנו מהתחנה המרכזית החדשה שהזדקנה לה די מהר. מבחינת המפגע הסביבתי והאורבני שהיא, באמת שנאמר עליה כבר הכל מכל ואין מה להוסיף. אבל מלבד זאת, עוד לא התחלנו לדבר עד כמה בנוסף לכך היא גם בגדר מפגע נגישותי. דוגמאות? וואו לא יודע בכלל מאיפה להתחיל, כי לא נוכל לסיים לעולם".
(מוחמד שקור, לקוי ראייה ורכז ההנגשה של מרכז נא לגעת)
"המקום הפך להיות החצר האחורית של תל אביב, ללא תקווה וללא עתיד. זנות, סמים, פשע. העירייה לא מטפלת וגם לא ממשלת ישראל".
(בטל בשישים, פודקאסט הפנסיונרים המתוק)

1. אבן גבירול

כן, כבר אמרנו ששיפוצים הם סוג של מכת מוות לרחוב, לפחות עד שינסו להחיות אותו לשווא כמו את שדרות ירושלים. הרכבת דורסת את אבן גבירול, והפינה האהובה והחשובה פוליטית שהיא כיכר רבין עוד לא התאוששה מהפיכתה לערימת אבנים. התושבים מתוסכלים לא רק מהעבודות, אלא מהסיוט שהוא לעבור דרך אבן גבירול לצפון העיר והחוצה. שיהיה לכולנו בהצלחה עם הרכבת.

מה אמרו התושבים?
"תמיד פקוק שם ולא נעים לנסוע ולא ללכת ברגל. מאז החפירות הוא הפך למין רחוב ללא מוצא שלעבור בו נעשה סיוט, למשל אם אני רוצה לנסוע להרצליה לשחק טניס. וכל זה נמשך כבר שנה. גם את הנת"צ אני לא מבין – הרי אין אוטובוסים בשבת, למה לא לפתוח אותו בסופי שבוע לרכבים פרטיים? בנתיבים האחרים נוצר עומס תנועה כשבנת"צ עוברות בקושי שתי מוניות".
(סער צפריר, ממעצבי המלונות והמסעדות המבוקשים ביותר בעולם)
במשך שנים גרתי בשלמה המלך ממש כמה מטרים מהכיכר. שם ביליתי עם חברים, שם פגשתי אהבה גדולה בחיי, שם חגגנו, בכינו, ומחאינו. דווקא בגלל שהבטון של המקום הזה היה כל כך משמעותי עבורי, ועבור העיר כולה לדעתי, ההרס הנורא שהולך שם כרגע מרגיש סימבולי באופן בלתי נסבל. כיכר רבין נעשה לפצע פתוח תרתי משמע. חור בלב של תל אביב. כל פעם שאני עובר שם הנשמה קצת מתכווצת מכאב.
(פבלו אוטין, מבקר וחוקר קולנוע מוערך)
"השיפוצים הרגו את כיכר רבין, ובתקופה של הפגנות, מהפכות ותקומה אזרחית, מרגיש שגם הרגו את המשכן הטבעי של המרד. בתור מי שגרו על הכיכר שנים זה היה מקום ייחודי של מפגש בין דעות, מוחים ויונים למכביר. מהיותנו אופטימיים חסרי תקנה, אפשר לקוות שמשהו מהקסם של פארק המסילה יזלוג גם לפה, ושתתאפשר תקומה לכיכר של רבין – ויותר חשוב, תקומה למורשת שלו".
(אוכלי סרטים, פודקאסט הקולנוע האהוב)

• העיר שלי
• כיכר אתרים
• הים שלנו
• תחנה מרכזית תל אביב
• רחוב אלנבי
• אבן גבירול
• עבודות בכביש

מזה כמה שנים שלחיות בתל אביב מרגיש כמו לחיות באמצע אתר בנייה. כלומר, זה תמיד קצת הרגיש כך, אבל מאז שעבודות הרכבת נכנסו לחיינו, דרכים רבות בעיר נחסמות לתקופות ארוכות. שדרות ירושלים כבר עברה את החלק הכי קשה (אם כי לא, אנחנו עוד לא בהקלה אחר כך), אבל צירים משמעותיים כמו אלנבי, אבן גבירול, בן יהודה וארלוזרוב נחסמו בשל העבודות, והעסקים שהיו ועדיין פזורים לאורכם סובלים. לא פשוט לשרוד כשהשכן שלך קודח כל יום, וגם צריך הליכה של כמה דקות טובות כדי להגיע אליך, כי אין גישה לרכב. ועם זאת, בחודשים האחרונים אנחנו רואים מגמה מעניינת – עסקים שבוחרים לפתוח דווקא על עבודות הרכבת, מתוך תקווה שעם סיומם האזור יחזור לחיים והקהל יגיע בהמוניו. אלו ארבעה (וחצי) עסקים שפתחו על עבודות הרכבת, למרות האתגר.

>>ראמן בהרכבה, פיצה בתזוזה, סטייק באמצע הלילה ועוד חדשות אוכל

1. דייזי

רוצים לדעת איך אפשר לזהות תופעה? זה פשוט מאוד – רק חפשו את אחת מקבוצות המסעדנות שהתגבשו פה, ותשאלו איפה הם משקיעים את כספם. וספציפית, תסתכלו על קבוצת בוקה, שפתחה את דייזי – בית הקפה המתוק בעל אווירת הסבנטיז – ממש על פינת ארלוזרוב-אבן גבירול. הפוטנציאל ענק, גם דרך האתגר של לעבור בין העבודות. "צריך לסתום את האף לשנה-שנתיים, לשתוק ולתת לדברים להתפתח", אמר לנו אחד מהבעלים בקבוצה, וזו כנראה הסיסמה של כל הבאים ברשימה.
לפרטים נוספים

2. בארו

גם לאנשים שחיים סביב עבודות הרכבת מגיעה פיצרייה שכונתית. בעצם, להם במיוחד מגיע! בארו, שקיבל את שמו מכלב ולכן אנחנו אוטומטית אוהבים אותו, מספק בדיוק את תשוקת הפיצה לאזור אבן גבירול החסום. בצק מחמצת בנוסח נפוליטני, תפריט בירות מגוון ואפילו ישיבה בחצר לצד כיסויי הפלדה האלה שמסתירים את העבודות מאיתנו. "אנשים יוכלו לצאת מתחנת הרכבת וישר להגיע לאכול פיצה, אז כמו שנת״ע אומרים – קשה עכשיו, הקלה אחר כך", אומר הבעלים, וכולנו תקווה שהוא צודק.

לפרטים נוספים

3. מי קוסינה

לפעמים האתגרים העירוניים מולידים דווקא דבר טוב, וכך קיבלנו בחסות עבודות הרכבת משהו שחשבנו שכבר לא נראה באבן גבירול העמוס – מסעדה ביתית של ממש, עם מעדניה, בישולים לצהרים ויין בערב. עסק קטן ומתוק שפועל עצמאית ומנסה להשאיר בחיים את המסורת המשפחתית גם מבין עבודות הרכבת. מה שווה ביקור יותר מכזה?
לפרטים נוספים

4. קפה פסאז' ופיצה קוקו

צמד עסקים מאוחר (ולכן מבחינתנו, זה עסק וחצי) שבנוי על דואליות מצד לצד – משמאלכם תמצאו את קפה פסאז' המתוק שלאורך היום יאכיל אתכם במאפים נעימים, ובשעות הערב תפנו ימינה לפיצה קוקו שתספק לכם סלייס לרעבים, שזה בטח אתם כי הלכת דרך עבודות הרכבת של אבן גבירול, וכל מה שבא לכם זה פיצה ו/או קפה. וואלק, איזה צירוף מקרים.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• רכבת קלה
• עבודות בכביש

ידענו שזה בדרך, והנה זה קורה: החל מהיום יחלו חסימות כבישים נרחבות באזור כיכר רבין לאור העבודות על הקו הירוק של הרכבת הקלה. מהעירייה נמסר כי במשך כחודש יבוצעו עבודות תשתית בין השעות 07:00-19:00 ובין השעות 22:00-05:00 ברחובות אבן גבירול, דוד המלך, מלכי ישראל, בלוך ושדרות בן גוריון.

העבודות יתבצעו במקטעים הבאים: ברחוב אבן גבירול, בקטע שבין רחוב בלוך לרחוב צייטלין; ברחוב דוד המלך, בקטע שבין רחוב שילה לרחוב אבן גבירול; ברחוב מלכי ישראל, בקטע שבין רחוב פרישמן לרחוב אבן גבירול; בשדרות בן גוריון, בקטע שבין רחוב גור אריה לרחוב אבן גבירול; ברחוב בלוך, בקטע שבין רחוב שילה לרחוב אבן גבירול.

בשעות היום יצומצמו לסירוגין נתיבי התחבורה הציבורית ברחוב אבן גבירול לנוסעים לכיוון צפון, תצומצם לסירוגין תנועת האופניים באזור, יצומצמו לסירוגין מעברי הולכי הרגל באזור, עם זאת – התחבורה הציבורית תפעל כסדרה. בשעות הלילה יצומצמו מעברי הולכי הרגל באזור, תצומצם לסירוגין תנועת האופניים באזור וגם כאן – התחבורה הציבורית תפעל כסדרה.

עניין נוסף שיושפע מהעבודות בכיכר רבין הוא אוהל בדיקות הקורונה שהחל ממחר יחל לפעול ליד ספריית בית אריאלה, בשדרות שאול המלך 25. שעות העבודה במתחם החדש יצומצמו ביחס לזה הקודם בכיכר רבין: בימים ראשון עד חמישי הוא יעבוד בין השעות 11:00-19:00, ביום שישי בין השעות 08:00-14:00 ובשבת בין השעות 11:00-19:00.
לפרטים נוספים באתר העירייה

• הבועה
• הרכבת הקלה
• עבודות בכביש
• כיכר רבין
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"אני גרה בתל אביב ורגילה שבונים בכל שעות היום", אומרת עדי פהר, שמתגוררת ברחוב פינס בנווה צדק. "אבל אלה היו ממש קדיחות. זה היה מאוד רועש, שמעו בכל השכונה ולא הודיעו מראש".

קידוחים הם חלק משגרת חייהם של רוב תושבי העיר, אבל באמצע הלילה, כשכולם ישנים, הדבר עלול להיות מטרד בלתי נסבל. בשבוע שעבר, למשל, העבודות באתר הבנייה ברחוב פינס התחילו רק בשעה עשר וחצי בלילה. אחרי פניות חוזרות ונשנות למוקד העירוני נמסר שהכל נעשה כחוק וכי יש אישור לעבודות, והעבודות אכן נמשכו – עד שלוש בלילה.

התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) באזור מגורים אוסרות על הפעלה של ציוד בנייה באזורים אלה בימי חול בין השעה 19:00 ועד 7:00 ביום למחרת; ובימי מנוחה – בין השעה 17:00 בערב יום המנוחה עד לשעה 7:00 למחרת יום המנוחה. שימוש בציוד בנייה באזור מגורים בשעות אלו מתאפשרת רק אם הפעלתו דחופה ונדרשת כדי למנוע סכנה או הפרעה בלתי סבירות לביטחון הציבור, בריאותו או בטיחותו.

החוק העירוני אמנם מתיר לבצע עבודות בשעות הלילה, אבל במקרים חריגים בלבד. משיחות עם תושבי העיר מסתמן כי "המקרים החריגים" הפכו כמעט לעניין שבשגרה, וכי בכל הנוגע לאישורי עבודה בשעות הלילה, האצבע של העירייה קלה מאוד על ההדק. אישורים לעבודות שאין הכרח לבצע בלילה ניתנים כל הזמן, ואם לא די בכך – לא תמיד טורחים אפילו ליידע את תושבי האזור מראש.

כל הבניין רועד

"העבודות ברחוב התחילו בקיץ ומאז נמשכות לסירוגין", מספר אייל עצמון, תושב רחוב צ'לנוב בנווה שאנן. "לפעמים העירייה מעדכנת בדף הפייסבוק מדברים על נווה שאנן ולפעמים לא". מלבד הרעש, וכפועל יוצא של העבודות באזור, צריכים לעתים עצמון ושאר דיירי השכונה להתמודד גם עם ניתוקים רנדומליים ממים ומחשמל. "רוב הזמן אני לא ישן בבית בגלל זה, אלא אצל חברה או אצל ההורים", מספר עצמון, "אני מבין שלפעמים עושים שיפוצים לאורך זמן, אבל למה בלילה? הקדיחות כל כך חזקות שממש מרגישים את הבניין רועד". כאשר עצמון פנה למשטרה השיבו לו כי אין מה לעשות בנדון, כי לעירייה יש אישור לעבודות חירום במקום.

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:"מדיניות העירייה היא לתת עדיפות לביצוע עבודות במהלך שעות היום, תוך הקפדה על מינימום הפרעה לתושבים. עם זאת, היתרים לעבודות לילה ניתנים במקרים מיוחדים בלבד ולשם מניעת סכנה לביטחון הציבור, בהתאם להנחיית משטרת ישראל והמחלקה לתיאום הנדסי בעירייה, כמו בעבודות הטעונות סגירת כבישים במהלך היום וכאשר מדובר ביציקות בטון נמשכות שלא ניתן להפסיקן. כדי למזער לתושבי ולסוחרי צ'לנוב ופינס את ההפרעה בשגרת החיים, סוכם כי העבודות ייעשו גם בשעות הלילה".

• תל אביב
• עיריית תל אביב
• נווה צדק
• נווה שאנן
• עבודות בכביש
• רעש
• עירוני
• חיי לילה

• Facebook
• Twitter
• Email

בלי ששמנו לב, חודש חלף מאז תחילת העבודות על הרכבת הקלה וכעת – כשהעסקים מאיימים לקרוס והרחובות הקטנים נאלצים להתמודד עם כמות כלי רכב אדירה – נדמה שהפרויקט הגדול של העשור משפיע גם על המוניות בעיר. בתקופה האחרונה מתלוננים צרכנים רבים על קושי בהשגת מונית דרך גט (גט טקסי לשעבר) ואובר – שתי האפליקציות שהפכו להרגל קבוע עבור הנוסעים בעיר.

"בשבועיים האחרונים פשוט בלתי אפשרי להשיג מונית. רוב הזמן אין מוניות זמינות, וגם כשיש, קרה לי כבר כמה פעמים שהנסיעה התבטלה", רוטן לקוח של גט. "לא יודע אם זה באג במערכת או פשוט הנהגים מעדיפים לאסוף אנשים מהרחוב". אסף אברהמי, סטודנט למשפטים, מרחיק לכת וטוען שהוא מרגיש שינוי לאורך כל השנה האחרונה: "באופן כללי יש תחושה שיותר קשה לתפוס מונית בגט. אני לא מרגיש שיש איזשהו הבדל דרסטי מאז תחילת עבודות הרכבת הקלה, לאורך כל השנה זה כך. בגלל הקושי החלטתי לא מזמן לתת צ'אנס לאובר, אבל שם נהגים פשוט מבטלים הזמנות. אולי הם אוספים מישהו אחר בדרך? אולי סתם לא מתחשק להם? אין לי מושג אבל בסוף הלקוחות סובלים".

לנהגי אובר יש אפשרות לבטל הזמנה לאחר שאישרו אותה, אך המערכת מיד מחפשת עבור הלקוח מונית חלופית באופן אוטומטי. א', נהג בחברה, מסביר: "אנחנו יכולים לבטל נסיעות כמה שבא לנו בלי שום חיוב וברור שכולנו עושים את זה. אם אני עוצר לנוסע ברחוב והיעד שלו יהיה רווחי עבורי, אעדיף לקחת אותו במקום את הלקוח של אובר". א' מוסיף כי בניגוד לתלונות הלקוחות, הוא לא חש שינוי בנפח התנועה בחודש האחרון. "חשבנו שיהיה הרבה יותר גרוע. בינתיים יש רק שינויים בנתיבים אבל זה משהו שצריך להסתגל אליו. גם מבחינת כמות נוסעים אין עלייה או ירידה".

ס', נהג עם ותק של שנתיים בחברת גט, מספר על מציאות שונה: "בקיץ הזה יש הרבה יותר עבודה מבדרך כלל. אני לא יודע אם זה קשור לרכבת הקלה אבל אין ספק שאני עושה הרבה יותר נסיעות".
.

לנהגי גט אין אפשרות לבטל נסיעה לאחר שאושרה, אבל גם הם מעדיפים במקרים רבים לעצור ללקוחות שבחרו בשיטה הקלאסית של הנפת אצבע. "ברגע שהתחייבנו לקחת נסיעה אנחנו צריכים למצוא סיבה משכנעת כדי לבטל אותה ולקוות שהחברה תאשר לנו. אם פעם ב… מבטלים נסיעה לא קורה כלום, אבל בטח אי אפשר לעשות את זה באופן קבוע. אני עובד קבלן, על כל נסיעה דרך החברה אני משלם עמלה של 4.70 ש"ח ויש לי זכות מלאה להתפרנס לבד ולאסוף אנשים שעוצרים מונית ברחוב".

בין הלקוחות של גט יש חברות הפקה שמשנעות את צוותיהן הלוך ושוב במוניות החברה. עמידה בלוח הזמנים הוא הבסיס להצלחתן של הפקות טלוויזיה וקולנוע, אך בחודש האחרון מורגש שינוי לרעה בזמינות הנהגים:

"מתוקף תפקידי בחברת הפקות אני מתעסקת עם תכנונים של מסלולי מוניות שאמורים להיות חסכוניים לכמה נוסעים יחד", אומרת אביטל פרידמן, מפיקה צעירה. "לאחרונה המסלולים האלו נעשו מפרכים ומייגעים עבור הנהגים ועבור הנוסעים ואני מקבלת המון תלונות. על פי מה שידוע לי, כמעט כל חברות ההפקה עובדות עם גט ונראה שמאז תחילת העבודות על הרכבת הקלה הם פשוט לא עומדים בעומס. בשעות הפקוקות זמן ההמתנה למונית עשוי להגיע לחצי שעה, ומעבר לאי הנעימות שבדבר זה גם פוגע לנו בעבודה. נתקלתי בהמון נהגי מוניות ממורמרים שמתלוננים על כך שלא משתלם להם לעבוד איתנו בגלל השינויים בתנועה. אני יכולה להבין אותם".

פרידמן מספרת על קושי מיוחד במזרח העיר, שהוא כידוע האזור המנומנם והפחות עמוס של תל אביב: "רק בשישי האחרון ניסיתי להגיע ממזרח לאיילון למרכז העיר. 25 דקות ניסיתי להשיג מונית ולא הצלחתי בשום אופן. זה אולי נשמע מצחיק אבל לרגע הייתה לי תחושה כאילו אני בברלין לפני נפילת החומה ואין אפשרות לעבור ממזרח למערב". לתלונות על חוסר הזמינות בחלק זה של העיר מצטרפת דורית, אם לשלושה המתגוררת בשכונת יד אליהו ומשתמשת קבועה בגט ובאובר: "מאז החלו העבודות על הרכבת הקלה אני מרגישה שינוי בזמני ההמתנה אבל הבאתי את זה בחשבון. אם לצורך העניין אני צריכה להיות בפגישה במרכז העיר בשעה 13:00, אני משתדלת לצאת כ־45 דקות לפניה, וזה בהחלט מעכב את לוחות הזמנים". דורית מציעה פתרון מקורי משהו לבעיות התחבורה שצפויות להתרחב עוד בחודשים הקרובים: "למה לא לעשות מוניות על טוסטוס? זה פתרון מצוין. אבל גם בלי טוסטוס אמשיך לעמוד על דעתי שהרכבת הקלה היא פרויקט נכון ואני מוכנה לסבול בשביל תחבורה טובה יותר בעתיד".

תושבים נוספים שסובלים מהמצב הם אלו המתגוררים ברחובות ששינו את פניהם עקב העבודות. חייהם של תושבי אותם רחובות הפכו לסיוט בשל הסטת התנועה מאזורי תחנות הרכבת הקלה, וחלקם החליטו לוותר מראש על הניסיון להזמין מונית. רחוב נחמני מרכז אליו את מרב תשומת הלב לאחרונה. מרחוב שקט ונעים הוא הפך לכניסה ראשית לעיר. ניב שגר בנחמני בחר לוותר על שירותי גט ואובר: "כל התנועה לתוך העיר מתנקזת לרחוב שלנו ולכן זה יוצר גישה מאוד מוגבלת. מהניסיון שלי בהזמנת גט, נהגים היו מצהירים שיגיעו תוך ארבע דקות או שש דקות ובפועל זה לוקח רבע שעה. מאז הריסת גשר מעריב הפסקתי להזמין מוניות ואני יורד לרוטשילד, יצחק שדה או דרך בגין ותופס ברחוב".

אביטל פרידמן שמתגוררת באזור רחוב שינקין שמוביל לצומת מעריב, מספרת: "עד לתחילת העבודות הייתי הולכת לשינקין כדי לתפוס מוניות, אבל בחודש האחרון יש תחושה שכמות המוניות שנכנסות לרחוב פחתה בצורה ניכרת וזה מצטרף לקושי של הזמנת מוניות באפליקציות". עומסי התנועה שצפויים לגדול בשנים הקרובות והקושי שנוצר לאט לאט בדרכי הגישה לעיר מחזקים את התחושה שאולי באמת כדאי שנעבור למוניות על טוסטוס. מי מתנדב להרים את הכפפה?

• עבודות בכביש
• הרכבת הקלה
• תחבורה
• מוניות
• Uber
• תל אביב
• גט טקסי
• עירוני