• Facebook
• Twitter
• Email

איפשהו, כנראה בין העונה השנייה לשלישית, שכחו יוצרי "הומלנד" שטלוויזיה אמורה לבדר. זה לא אומר שהיא לא צריכה לעורר מחשבה או שהיא לא יכולה להיות רצינית, אבל דווקא מסרים עמוקים עוברים טוב יותר כשהם גם מבדרים, מה שכמובן אינו בהכרח אומר שהם צריכים להיות קלילים או מצחיקים. להפך, יש יצירות רבות שהן מטלטלות, מטרידות, מעוררות אי נוחות ומחשבה ומבדרות בה בעת. הרצינות התהומית שבה "הומלנד" לוקחת את עצמה היא זו שגורמת לה להיראות רדודה, ודאי לאור העובדה שהיא כבר מזמן הפכה לסתם סדרת פעולה.

העונה הראשונה של "הומלנד" הייתה מצוינת. בראש ובראשונה היא עסקה באנשים והציגה דמות ראשית נשית נפלאה ומורכבת. קארי מתיסון, בגילומה המצוין של קלייר דיינס, הייתה אחת הדמויות העגולות בטלוויזיה, שההפרעה הדו קוטבית שהיא סובלת ממנה לעתים מזינה את עבודתה ולעתים מפריעה לה. כמהלך עלילתי, מחלתה הנפשית תמכה היטב בבנייה של הדמות האינטנסיבית הזאת. החיים הפרטיים והחיים המקצועיים של קארי התערבבו אלה באלה באופן אמין, ולכך אנחנו מצפים מסוכנת CIA במותחן פסיכולוגי. הבעיות הנפשיות של קארי והמניעים האישיים שלה נקשרו טוב טוב בוורקוהוליות שלה, בדבקותה במטרה, וגם הסיחו את דעתה כשהיא החלה לנהל רומן מעוות (אך מתבקש כל כך) עם ברודי, החייל שחזר מהשבי ונחשד על ידיה בריגול. העולם הפנימי הסוער שלה נתן את הטון לעלילה עצמה. גם סול ברנסון (מנדי פטנקין) קיבל מספיק זמן מסך בין דלתות ביתו כדי שנוכל לחבר בין עולמותיו לדמות אחת שלמה שקל היה להתחבר אליה מהר מאוד, ודאי עם המשחק הרגיש ומלא הניואנסים שלו.

אבל כל זה היה אז. בעונתה החמישית "הומלנד" עדיין יודעת איך מתנהגים טוב על המסך. השחקנים מצוינים, גם דמויות משנה מקבלות אפיון פסיכולוגי כלשהו, ולכן יש תמיד ערך מוסף לדיאלוגים ביניהן לבין הדמויות הראשיות, שאת נבכי המוח שלהן כבר למדנו להכיר היטב. גם דמויות קבועות שהצטרפו במהלך הזמן מצליחות לעמוד בסטנדרטים, בראשן פיטר קווין (רופרט פרנד) שקור הרוח שלוף המלא סבטקסט, הופך אותו לדמות מסקרנת החל מהשנייה הראשונה.

אבל גם אם "הומלנד" ממשיכה לספק דמויות כתובות היטב ומוגדרות באופן ראוי לשבח, העלילות עצמן הולכות ונהיות משעממות, מבולבלות ותופסות יותר ויותר זמן מסך על חשבון חייהן הפרטיים של הדמויות. מה קורה בפתיחת העונה החמישית? עוד מחבל, עוד משת"פ, עוד בגידה, עוד פוליטיקה פנימית של סוכנויות ממשלתיות, עוד יחסי אהבה־שנאה־אכזבה־תסביך אב בין קארי לסול. העונות חולפות ו"הומלנד" לא ממציאה את עצמה מחדש. כבר לא כל כך משתמשים בביטוי "לקפוץ את הכריש", אבל במקרה של "הומלנד" אין מנוס. הדיאגנוזה ברורה: היא קפצה את הכריש בסוף העונה השלישית וחבל שלא נשארה בקרקעית האוקיינוס.

שורה תחתונה:רק אם אתם בשבי וכבר נגמרו לכם כל הסדרות האחרות

• ביקורות
• ביקורת
• עונה 5
• CIA
• הומלנד
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

עוד פרק של משחקי הכס, עוד הבטחה לעולם לא לצפות שוב בסדרה הארורה הזאת ושילכו לעזאזל וייס ובניאוף ומרטין וכל בני ביתם ואנחנו נתראה כמובן בשבוע הבא בפרק סיום העונה.

אחרי שניצל מאימת הזומבים הקפואים, ג'ון שלג עומד בראש 5,000 אנשי פרא וענק אחד בשם וון וון בדרך אל החומה… משום מה. אני לא אוהב להיכנס לקטנוניות גיאוגרפית, אבל מה לעזאזל? בסוף הפרק הקודם כולם היו על ספינות. ספינות, בדרך כלל, שטות בים. למה שהן לא ישיטו אותן אל הנמל הקרוב ביותר שנמצא מדרום לחומה, בשטח הנקי מזומבים? למה לג'ון, רגע אחרי שניצל רק בקושי מהמהלכים הלבנים, לשוט רק טיפה דרומה, לרדת מהספינות עדיין מצפון לחומה, ואז להצעיד את כולם ברגל מי-זוכר-כמה קילומטרים עד לשער של טירת שחור, חשופים לחלוטין לכל כחול-עיניים בדרך? מה קרה, לספינות המפרש נגמר הדלק?! אפילו בסדרה שממילא נוקטת בגישה מתירנית למדי לגבי מרחקים גיאוגרפיים, זה היה מטופש מאוד. אבל יפה.

בבראבוס, אריה מוכרת צדפות ושבלולים ועומדת בפני השלמת משימת חיסול סוכן הביטוח, עד שהיא נתקלת במקרה במייס טיירל הלא מעניין, ושומר ראשון, סר מרין טרנט – שנמצא ברשימת החיסול שלה (אחד מעושי דבריהם של הלאניסטרים, ובאופן ספציפי יותר זה שהרג ככל הנראה את המורה שלה לריקוד). ופתאום היא כבר ממש לא "אף אחת" וגם לא מוכרת השבלולים לאנה או לארה או מאנה או ווטאבר – היא אריה סטארק מוינטרפל ויש לה מישהו לחסל. האיש נכנס לבית זונות, כי מה עוד יש לעשות בבראבוס, ומתגלה שם שהוא אוהב אותן צעירות מאוד. ומכיוון שאנחנו מורגלים בזוועות, ברור שהדבר הבא שיקרה הוא שאריה תציע את עצמה ואוי ויי ואההההה אבל זה לא קורה – לפחות לא בפרק הזה. בחזרה בבית השחור והלבן, ז'אקן הגאר או מי שלא יהיה האיש עם הפנים המתחלפות היה ממש מוצלח עד עכשיו בלזהות כל שקר שאריה סיפרה (ולהחטיף לה כשזה קרה) אבל הפעם, למשמע השקר של אריה, התגובה שלו היתה רק להעיר הערה מתחכמת שנשמעת כמו סלוגן לדיאטה ("אולי זוהי הסיבה שהאיש הוא רזה", סטגדש!). קצת קשה להאמין שהוא באמת לא קולט שאריה סטתה מתכנית הלימודים.

המצב במחנה סטאניס רע. בואו נכיר בזה. האנשים קפואים, רעבים, ואחרי פיגוע טרור של ראמזי, גם שרופים. הם לא יכולים לצעוד קדימה לכיוון ווינטרפל והם לא יכולים לחזור לאחור, ולהישאר במקום – אפשר, אם הם רוצים לקפוא לאט. נראה שסטאניס תקוע בלי מוצא. כל זה לא מצדיק בשום צורה את מה שהוא עושה, כן? רק מתאר את הנסיבות. סטאניס יודע לתכנן דברים מראש, אז קודם כל, הוא מרחיק מעצמו את המצפון שלו, הידוע גם בכינוי דאבוס. ואז, ברגע "פרק 9" ביותר, שמן הסתם יגרור גל נוסף של "אני עם הסדרה הזאת גמרתי לנצח, שיחפשו מי יצפה בהם בעונה הבאה", הוא שורף את הבת שלו.

האם "משחקי הכס" עברה את הגבול? האם בכלל יש גבול? כמה פעמים כבר נראה שהסדרה מנסה לזעזע לשם הזעזוע, רק כדי לראות כמה רחוק אפשר לקחת את הזוועה. וכן, אפילו בסדרה שכבר הציגה רציחות ועריפות ואונס וראשים מתפוצצים ונופלים בשפע, הקורבן של שירין היה סצינה אכזרית במיוחד. אבל למען האמת, צריך להודות שבניגוד לאונס של סאנסה למשל, הסצינה הזאת לא היתה אחת מאלה שנמצאות שם רק כפורנו-זוועה: היינו צריכים לראות את זה בא. פתאום במבט לאחור ברור איך הכותבים עסקו בהכנת הקרקע לרגע הזה עוד מתחילת העונה, אם לא שתיים-שלוש עונות קודם. למה סטאניס התעקש לקחת את אשתו ובתו איתו לקרב? ‏למה הסדרה בכלל הקדישה כל כך הרבה זמן לשירין, שכביכול אין לה שום משמעות עלילתית? והכי ‏גרוע: הסצינה מחממת-הלב ההיא שבה סטאניס סיפר לשירין איך הוא ‏הציל אותה כשהיתה קטנה ו"את בתי" וכולנו היינו כאילו "אוי סטאניס, מתחת לחזות הקשוחה אתה כזה אבא טוב ואוהב ומגיע לך לשלוט"? ייפ. וייס ובניאוף שמעו אותנו מתמוגגים. וצחקו. כמה ‏שהם צחקו.

אז מצבו של סטאניס בסקרים טיפה השתנה, אפשר לנחש. אם רגע לפני כן ייחלנו לכך שהוא כבר יעלה על וינטרפל ויפרק את הבולטונים, במחי סצינה אחת הוא הפך לאויב העם, ועכשיו אנחנו מייחלים לכך שראמזי ימצא אותו ויעשה בו מעשה תיאון גרייג'וי לכל הפחות. כמובן, זה לא משנה את זה שגם לראמזי מגיע למות לפחות פעמיים, אז כרגע הקרב על וינטרפל (אם בכלל יהיה כזה; יש מצב שצבאו של סטאניס ייקבר כולו בשלג לפני שזה יקרה, כי שריפת ילדים לא באמת משפיעה על מזג האויר יא חתיכת דביל מתועב) הוא קרב בין רע לרע, והתוצאה האידיאלית שלו תהיה אם דאני תגיע פתאום על גבי דרקון ותשרוף את כ-ו-ל-ם.

ובמעבר חד: בדורן, ג'יימי נכנס להיכלו של המלך דוראן ווואו תסתכלו על התקרה הזאת! איזו תקרה יפה! נכון ‏תקרה יפה? היא כל כך יפה שג'יימי עכשיו יצולם מזוית כל כך נמוכה שזה נראה כאילו הצלם שוכב ‏על הרצפה ומנסה להציץ לו מתחת לשמלה, והכל כדי שתוכלו לראות את התקרה. אגב, ידעתם ‏שהסצינות של דורן צולמו במצודת סביליה שבספרד, אתר היסטורי אמיתי ויפהפה? כי הן צולמו ‏שם, וההפקה תדאג שתשימו לב לכך. זאת לא תפאורה, רבותי, זה ארמון אמיתי! עם תקרה! ‏

בכל אופן, אם תצליחו להפסיק להסתכל על הקירות והתקרה ולהתחיל להקשיב לעלילה, מתברר ‏שג'יימי עומד להצליח במשימתו אחרי הכל – הנסיכה מירסלה תחזור אל מעלה מלך, בלוויית בן-‏זוגה הנסיך טריסטיין, וגם ג'יימי וברון – כולל הראשים שלהם. די מפתיע.‏

מכיוון שסטאניס איבד בתוך סצינה אחת את תואר "הגבר-גבר של הסדרה" (ושונמך ל"שמישהו יסרס את החרא הקטן"), הזוכה החדש בתואר הוא דוראן מארטל, והוא הגיע לשם תוך דקות מסך בודדות ומבלי לקום מהכסא. האיש רודף שלום. בניגוד לכל כך הרבה שליטים אחרים – כולל הסטארקים, הצדיקים לכאורה – הוא יודע להימנע ממלחמות שבהן יהרגו אלפים מפשוטי העם רק כדי להגן על כבודו של איזה אציל כלשהו. אבל זה לא אומר שהוא נחנח, והוא יודע גם להצליף כשצריך: "אני מקווה שתזכי לחיים ארוכים ומאושרים מאוד. דברי איתי כך שוב, וזה לא יקרה". באד אס. כמו כן: "אולי אתה מעדיף מרק?". דוראן מארטל הוא ראש-בית-האצולה החביב עלי כרגע, ולכן בעונה הבאה בטח יגלו לנו שהוא בעצם שותה דם של ילדים לארוחת הבוקר כדי להקל על השיגרון שלו או משהו.

בדרך כלל, הסצינה המרתיחה או המסעירה של הפרק נשמרת לרגע האחרון. הפעם לא: לא היה שום סיכוי שמשהו בפרק הזה יהיה מהפך קרביים כמו הזוועה במחנה סטאניס, ובכל זאת, אנחנו ממשיכים הלאה, למירין. שם דאינריז סוף סוף פותחת את הקרב ב"בור הלחימה" (מה בור? איזה בור? המקום שבו בריאן נלחמה בדוב היה בור. הדבר במירין הוא קולוסיאום). הכל הולך כמתוכנן כל עוד אנשים שוחטים זה את זה על הבמה, אבל זה משתנה כשאנשים מתחילים לשחוט זה את זה גם בקהל. ג'ורה מורמונט מקבל את רגע הגלדיאטור שלו, אבל אז פורצת ביציעים מהומה שאפילו אוהדי בית"ר היו מסכימים שהיא קיצונית למדי.

אפשר היה להצביע על הרבה בעיות בסצינה הזאת: למה הלא-טמאים, שהיו אמורים להיות הלוחמים המשובחים ביותר בעולם, ממשיכים להפסיד לטר"שים עם מסיכות? איך זה שדאריו נהאריס הגדול, וכל השומרים שמסביב, לא הצליחו להבחין בבן ההרפיה שהתגנב מאחורי דאינריז – אבל ג'ורה מורמונט, מתוך הבמה, כן הצליח? ולמה כל העסק הזה כל כך מזכיר את "מתקפת המשובטים"? אבל כל זה נשכח ברגע שקיבלנו את אחד מרגעי הפאק-יה הנדירים שהסדרה מספקת לפעמים: דרוגון. הלהביור המעופף המגיח מתוך להבה. מפלצת ענק. גודזילה.

בעקבות זאת דאינריז ודופקת את היציאה הטובה ביותר בהיסטוריה. אם כשאנשים רבים מסביבכם על שטויות רציתם פעם לצעוק "Screw you guys, I'm going home", ולעזוב בטריקת דלת – אז מתברר שזה עובד טוב הרבה יותר עם דרקון. יאללה יאללה, תמשיכו לריב אם בא לכם, אני עולה על הדרקון שלי וטסה מפה, אומרת דאני בלי מילים, ומתרחקת כשהיא מפזמת את שיר הנושא של "הסיפור שאינו נגמר". דאני אאוט. טיריון ועוד שלושה אנשים עומדים המומים, נושאים מבטם למעלה ושואלים את עצמם, כמו כולנו: רגע, אבל היא תחזור, נכון?

נעדרים:שום סימן למעלה מלך, בה סרסיי ככל הנראה עדיין נרקבת בכלא. בריאן ופוד עדיין נעדרים – כמה פרקים כבר? – וחסר להם שלא ידפקו איזה קאמבק היסטרי בפרק סיום העונה שבו בריאן תשפד את ראמזי ואת סטאניס באיבחה אחת של חרבה האדירה אורטל או משהו, ואז תצלה את שניהם על איש בינונית במשך חמש עד שבע שעות.

דמויות מתות:שירין. וגם היזדהאר זו לוראק (אז הוא לא עמד בראש בני ההרפיה אחרי הכל, מתברר).

עירום לא רלוונטי:אין – וזה ממש מפתיע, משום שהפרק כלל סצינה בבית זונות. להבדיל מכל עשרות סצינות בתי הבושת שהיו בסדרה עד עכשיו, בבורדל הספציפי הזה אף אחת לא התפשטה. מוזר להפליא, כשזה נוגע לסדרה הזאת.

הסצינה:‏פאק יו אני לא בוחר את הסצינה עם שירין רק בגלל שהיא היתה כל כך סוחטת רגשית. זה היה נורא מדי. אז יאללה דרוגון יאללה.

• עונה 5 פרק 9
• פרק 9
• סיכום
• עונה 5
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס
• המסך
• משחקי הכס - עונה 5
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שלום לכם וברוכים הבאים, סוף סוף, לעונה של ״משחקי הכס״! לקח ה-ר-ב-ה זמן, אבל הפרק השמיני של העונה היה אחד מאלה שמזכירים לכולם סוף סוף בשביל מה הסדרה הזאת טובה, ולמה – ברגעיה הטובים – היא בכל זאת עומדת דרגה אחת מעל לכל שאר מה שמשודר בטלוויזיה. זה מסע ארוך והפכפך, והיו בו רגעים קשים ונפילות, אבל השיאים שווים את זה. איזה פרק, יא אללה.

מתחילים במהפך. דאני וטיריון. יחד. בפרק הקודם קיבלנו את הבקרוב, עכשיו מתברר שזה באמת דבר שקורה. מכיוון שבסדרה הזאת מדובר, אפשר היה בקלות להאמין שהולכים לעשות לנו טיזינג עם המפגש הזה, רק כדי לקחת אותו מאיתנו ברגע האחרון: דאני רואה את טיריון אבל מיד שולחת אותו למות, או משהו. אבל לא. הם נשארים יחד. הם צוות. דאינריז וטיריון, היפה והחנון, שליטת הדרקונים שוברת השלשלאות והאיש שהצליח לגרום אפילו לג'ופרי להיראות כמו מנהיג טוב – זה דרים-טים שקשה לעמוד בפניו, צבאית או מבחינת כריזמה. וזו גם – סוף סוף! – הפעם הראשונה בחמש העונות שבה שני חלקי הסדרה – זה שבווסטרוז וזה שבאסוס – נפגשו זה עם זה באופן משמעותי ולא כשמועות הדדיות. דאינריז היתה צריכה את זה, לא רק בגלל ששלטונה הופך לרעוע אלא משום שקו העלילה שלה הפך לדי משעמם.

את המפגש חגגו טיריון ודאני בשתיית הרבה יין ודיונים שאפשר לקרוא להם ״משחקי הכס עם תום עידן הספרים: מה הלאה?״. השאלות שהם שואלים זה את זה הם אותן שאלות שצופי הסדרה שואלים – וכך גם התסריטאים. האם דאני יכולה לכבוש את כס הברזל? האם היא צריכה לעשות את זה? ואיך? טיריון רומז שאולי לא צריך, ואולי עדיף שהם יישארו איפה שהם והסדרה תישאר מפוצלת. נו באמת, בשביל עצות מחורבנות כאלה סחבנו אותך בקופסה עד כאן?! די לפיצול! קדימה לאיחוד! להפליג ישר למעלה מלך ולכבוש אותה באש דרקונים! ג'ורה, לעומת זאת, ממשיך להיות האדם הכי חסר מזל בעולם. הוא גורש על ידי מלכתו אהובתו, ועכשיו מגורש פעם שניה, והפעם גם עם בונוס – מחלה נוראה שעומדת להרוג אותו. אם יש קקי של כלב על המדרכה, ג'ורה כנראה ידרוך עליו. התגובה ההולמת שלו: ללכת ישר חזרה אל בורות הלחימה. הרציונל לא ברור.

סרסיי בצינוק, כיפאק היי, סרסיי בצינוק, לה לה לה. סתם, זה לא באמת משמח. זה ממש לא בסדר לשמוח לאידה של מישהי התקועה בתא זעיר ללא מזון ומים (לה לה לה), כי בכל זאת מדובר פה בפגיעה קשה בזכויות אדם (לה לה לה) שלא לדבר על התסרוקת, ועל ההשפלה (לה לה לה). אוקיי, נפסיק עם העמדת הפנים, לסרסיי מגיע כל מה שהיא מקבלת ולא יזיק לה לשתות מים מהרצפה מדי פעם. נמסר לה שבהיעדרה, האיש החזק במעלה מלך (אם לא סופרים את הדרור העליון) הפך להיות בן דודה, קוואן לאניסטר, שאותו אנחנו מכירים בתור ההוא שלא הסכים שהיא תסובב אותו על האצבע. הדבר היחיד שעשוי לעודד את סרסיי במידה כלשהי היא שניתן להבין שגם מארג'רי עדיין כלואה, כנראה בתא ממש לידה.

אריה היא כבר לא אריה, וגם לא ״אף אחת״, אלא לאנה, מוכרת צדפות. מאוד נעים לראות את אריה בתפקיד מישהי אחרת – חייכנית עם קוקיות מיקי מאוס – אבל עם כל מחסן הפרצופים העצום שעמד לרשותה, למה בעצם היא נשארה עם אותו פרצוף ישן? על לאנה מוטל לחסל סוכן ביטוח שניהל שירות לקוחות קלוקל (אצלנו היו רק מעלים עליו איזה פוסט שיימינג בפייסבוק ומתייגים את עידו קינן). היא היתה יכולה לעשות זאת בקלות באמצעות ה״חומץ״ שהיא מוסיפה לצדפות – שלא לדבר על זה שהצדפות האלה נראות כמו משהו שיכול לחסל אנשים בפני עצמו – אבל היא לא. משום מה, היא צריכה להכיר קודם את האיש שתהרוג. מתברר שעלילת ״מותו של סוכן״ תימשך גם בפרק הבא.

סאנסה ותיאון הם עדיין העלילה העצובה ביותר בסדרה, ובדיוק כמו תיאון, שעבר לאורך עונה שלמה מסכת עינויים בלי לזוז מהמקום, נראה שגורלה של סאנסה לא שונה בהרבה. אין תנועה, אין מנוס ואין תקווה. השינוי היחיד הוא שהיא לומדת על כך ששניים מאחיה למעשה עדיין בחיים. זה משהו, אני מניח, אבל היא היתה נהנית מהמידע הזה הרבה יותר באוויר הפתוח, עומדת מעל גופתו המדממת של ראמזי.

ואז: חצי פרק שמוקדש כולו להארדהום, ביתם של אנשי הפרא מצפון לחומה. ואם המפגש של טיריון ודאני הוא בגדר מהפך, הסיקוונס הזה – עוד יותר.

מהרגע שבו הסדרה התחילה – ממש ככה, הסצינה הראשונה של הפרק הראשון, עוד לפני כותרות הפתיחה – אוכלים לנו את הראש על ההולכים הלבנים, הזומבים שמצפון לחומה. כמה שהם מפחידים, וכמה שהם מסוכנים, ואוי יוי יוי החורף מגיע והם תיכף יבואו, ומה נעשה, כי כל מה שיש לנו כדי להגן על עצמנו זה חומה בגובה 300 מטר. מדברים עליהם מדי פעם, אבל כמה זמן כבר לא ראינו אותם? עונות שלמות, וכשהם נראו, הם לא היו כאלה מפחידים. ובינתיים אנשי הפרא שמעבר לחומה התגודדו באלפיהם ולא נראה שהם מוטרדים במיוחד מהאיום הזומבי.

אבל אחרי הפרק הזה? הולי. פאקינג. שיט. פתאום הגישה של משמר הלילה ברורה: למי לעזאזל אכפת מסטארק, לאניסטר, גרייג׳וי, ווטאבר – המתים באים והם הולכים להרוג את כולנו, אז תשתקו כבר עם הריבים הקטנוניים שלכם ותאחדו כוחות או שהלך עליכם. ולא בטוח שאפילו החומה תעזור.

לא תהיה הגזמה גדולה מדי להגדיר את חצי השעה הזאת כאחד מסרטי הזומבים הטובים שנוצרו: יש פה הרבה ״המתים המהלכים״ וסצינות שכאילו לקוחות ישר מ״מלחמת העולם Z״, והכל בסדר גודל ובערכי הפקה שלא ייאמנו. הסיקוונס הזה התעלה בקלות על פרק הקרב על החומה בעונה שעברה, שהיה אמור להיות השיא של העונה, והיה… לא רע, במגבלות מה שאפשר לעשות בטלוויזיה. הפרק הנוכחי היה מצוין בכל סטנדרט, טלוויזיה או קולנוע. אש, קרח, מתים, חיים, ענקים, ספינות. צריך לזרוק כמה מילים טובות לצוות האפקטים של הסדרה, שהעונה הזאת עושה דברים נפלאים בכל פרק מחדש: הערים השונות והדרקונים נראים מדהים. ובקרב הזה, הם התעלו על עצמם, או על התקציב של עצמם.

אחד הדברים המדהימים ביותר בנוגע לסיקוונס הזה: העובדה שזוהי אותה הסדרה שלפני שני פרקים בדיוק הציגה את סצינת הקרב המביכה הקרב המביך של ברון וג'יימי נגד נחשיות החול. אם מדברים על חוסר אחידות.

אז מה למדנו מהקרב, חוץ מזה שצריך לברוח ומהר? זכוכית דרקון אולי פוגעת ברפאים, אבל גם פלדה וליריאנית עובדת, מתברר. זומבים יכולים לשרוד בקלות נפילה מגבהים, אבל הם לא עמידים למים, משום מה. ותמיד טוב שיש ענק לצידך, אבל איך אפשר לשכן אותו בספינה?

נעדרים:ג׳יימי וברון לא נראו בשום מקום, ובהתחשב ברמת העלילה שלהם העונה הזאת, טוב שכך. גם יושבי מעלה מלך שאינם סרסיי לא נראו. בריאן כנראה עדיין עומדת ומחכה לראות את הנר על החלון.

דמויות מתות:המון המון המון אנשי פרא מתו, בכללם אשת-הפרא-המגניבה-ההיא. נכון אמנם שהיא הופיעה בפרק הזה בפעם הראשונה (והאחרונה, כנראה), ואפילו לא הוזכרה בשמה, אבל בכל זאת נקשרנו אליה מספיק כדי להגדיר אותה כדמות משמעותית. שמתה.

עירום לא רלוונטי:אפס.

הסצינה:לא ממש חוכמה גדולה לבחור את ״ג׳ון נגד המתים המהלכים״, מכיוון שזו היתה לא רק אחת הסצינות המרשימות בתולדות הסדרה, אלא גם חצי מהפרק. אם לבחור רגע אחד מתוך הקרב – הרגע שבו ההלך הלבן גילה שהחרב של ג'ון לא עומדת להתרסק, ושניהם הופתעו מזה באותה המידה.

לסיכום כל הפרקים

• זומבים
• ההולכים הלבנים
• פרק 8
• ספוילר
• סיכום
• עונה 5
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס
• המסך
• משחקי הכס - עונה 5
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, אמר שלום. הלילה אפל ומלא זוועות, אמרה מליסנדרה. אולי היינו צריכים לעבור את נקודת השפל של הפרק הקודם כדי להגיע לכאן – השלב שבו העונה הזאת סוף סוף מתחילה – לאט ובזהירות – לתת פירות. לא הכל מוצלח, ויש קווי עלילה שכנראה כבר אי אפשר להציל (דורן) – אבל בפרק הזה היו התפתחויות, והיו יותר דברים לאהוב.

אולי כפיצוי על הזוועה של הפרק הקודם, הפרק הזה כלל כמה דברים שכמעט לא קורים בסדרה הזאת אף פעם. הפרק עדיין היה מלא, כרגיל, במין ומוות, אבל מסוג שונה מהרגיל. המלומד אאימון זכה בגורל שכמוהו כמעט לא ראינו, וספק אם נראה עוד, בסדרה: הוא מת מזקנה. איש לא כרת את ראשו, פילח את ליבו או פשט את עורו – הוא פשוט היה זקן מאוד. מדהים עוד יותר: הפרק הזה כלל שתי סצינות – שתיים! – של סקס. כמובן, לגלות סצינת סקס במשחקי הכס זה מפתיע בערך כמו לגלות פינגווין באנטארקטיקה, אבל אלה היו מסוג חדשני מאוד, כמעט בלתי מתקבל על הדעת בסדרה: לא בכפיה, לא בתמורה לתשלום, לא כולל איזו סטיה או קינקיות מיוחדת או משהו. סתם. מין. סטרייטי, בהסכמה, בין שני אנשים בגירים שנמשכים זה לזו. כמה חדשני. ועוד יותר מדהים: בשתי הסצינות אפילו לא היה עירום מלא! זה אפשרי! באמת!

בחומה, ג'ון שלג שוב נפרד ויוצא למסע צפונה כדי לנסות לשכנע את אנשי הפרא לעבור לצד הנכון שלה. סגנו נפרד ממנו במילים החמות: "מחובתי לומר לך שאני סבור שהמשימה הזו פזיזה, נמהרת, ועלבון לכל האחים שמתו בלחימה נגד הפראים". בעריכה ירד המשך המשפט: "כמו כן אני חייב לומר לך שאתה מכוער, לא מבין כלום בלחימה, היית הסוכן החשאי הכי גרוע בהיסטוריה של העולם הזה או כל עולם אחר, השפם הזה נראה עליך מגוחך וכשאתה חושב הפה שלך פתוח באופן שגורם לך להיראות דביל. המפקד". אחרי לכתו של ג'ון, מי שנשאר כגיבור הראשי של עלילת החומה הוא, למרבה הצער, סם. הוא עד למותו של אאימון טארגריין – שברגעיו האחרונים מעלה זכרונות מאחיו הקטן, אאימון, שהיה מלך וגם סבה של דאינריז, למי שסופר. איך זה קשור? מי יודע. סם גם מוכיח את עצמו שוב כמגנה האישי של גילי בעזרתו האדיבה של אוב, הזאב המתפוגג המופלא של ג'ון, המופיע כאן לחמש השניות העונתיות שלו ואז ככל הנראה מתפוגג לאבק; על כל פנים לא רואים אותו יותר. בעקבות הקרב סם מאבד את בתוליו. סחתיין ללגילי וסם, זוג מעצבן למדי אך חמוד, אבל רק הערה אחת – כשסם מפר את שבועתו, פשע שעליו ניתן להרוג אותו, אולי היה כדאי לפני כן לפחות לנעול את הדלת.

ווינטרפל ממשיכה להיות המקום האומלל ביותר בשבע הממלכות, ודברים שם רק נעשים גרועים יותר ויותר. לגבי סאנסה, זה כבר דפוס חוזר: כשהחתן שלה לוקח אותה לסיור על חומות טירה כלשהי, זה ייגמר בכך שהוא יראה לה את שרידי גופתו של אדם יקר לה. תכנית ה"נר על החלון" הגאונית לא הגיעה לכדי מימוש, וכך לא התאפשר לנו לבדוק כמה זמן בדיוק יוצרי הסדרה חושבים שנר חשוף שעומד בחלון גבוה בזמן סופת שלג אמור להישאר דולק. לפיכך תפקידה של בריאן בפרק צומצם לכדי שתי שניות של עמידה בחלון.

בשלב זה לא משנה איך אתם מרגישים לגבי המלך קפוץ-התחת ביותר בווסטרוז: בקרב ההולך וקרב בין סטאניס לבין הבולטונים כולנו בקבוצה של סטאניס, ומייחלים שהוא יבוא כבר ויקרע את ראמזי לכמה שיותר חתיכות. אבל אפילו את זה לא נקבל בקלות. החורף הארור, זה שמספרים לנו שהוא הולך וקרב כבר חמש עונות, החליט סוף סוף להגיע, או לפחות לעשות צעדים משמעותיים בכיוון. צוות סטאניס תקוע בשלג ולא יכול להתקדם, והבולטונים, אנשי הצפון, מאומנים טוב יותר בלחימה בקור. מליסנדרה מבטיחה לסטאניס שזה לא משנה: "אנחנו ננצח! לבטח! ראיתי אותך מנצח! אני יודעת את זה בוודאות! אבל בוא נהרוג את הבת שלך רק כדי ליתר בטחון". ניסיונות השיכנוע שלה לא עובדים, לפחות בינתיים.

הערה על מליסנדרה: היא וסטאניס הזכירו את העלוקות. שלושת העלוקות מדמו של גנדרי, שבהם נעשה שימוש לטקס וודו שנועד להרוג… שלושה מלכים. היא מזכירה שניים מהם – ג'ופרי ורוב סטארק. העלוקה השלישית נקראה על שם באלון גרייג'וי, ראש בית גרייג'וי שבאיי הברזל. אבל באופן קצת מביך, הסדרה – בניגוד לספרים – פשוט לא הקדישה הרבה תשומת לב לבאלון וההתרחשויות באיי הברזל בכלל, לא לפני העלוקות ולא אחרי. לא ממש שמענו על זה שהוא ניסה לכבוש את כס הברזל, ואם הוא אכן מת, גם על זה לא שמענו.

במעלה מלך, לא אולנה ולא סרסיי מצליחות לעמוד בפני הדרור העליון, אבל הן מנסות – וזה נפלא. סרסיי עברה בפרק הזה מניצחון לתבוסה, ואפשר היה לראות את זה על הפנים שלה. כשהיא מבקרת את מארג'רי בכלא, היא לא אומרת שום דבר יותר בוטה מ"הממ", אבל על הפנים שלה אפשר לראות שבליבה היא רוקדת גנגנם סטייל על ראש מזרקה על רקע זיקוקים. וווהו! מארג'רי עפה! סרסיי שוב מנצחת! אלא שהנצחון הזה קצר ימים מאוד. זוכרים מה שאמרנו על סאנסל, בן-דודה של המלכה ששכב איתה ועכשיו הוא בכיר בין הדרורים, ואולי ירצה לספר להם דבר או שניים על מעלליה? אז זהו. סרסיי היתה צריכה לחשוד ברגע שבו האפיפיור התחיל לדבר על המזבח, וכמה שהוא ישן ופשוט וכו'. אם יש דבר אחד שלמדנו משנים של צפיה בסרטי ג'יימס בונד וטרנטינו כאחד, זה שכשמישהו בעל עוצמה מתחיל פתאום ללהג על איזה נושא כביכול לא קשור לכלום – ("מקלוני אוזניים. חשבת פעם על מקלוני אוזניים?") צריך לברוח, כי בתוך כמה משפטים הוא ימצא דרך כלשהי לקשר את הנושא הלא-קשור הזה אליך ואז להרוג או לכלוא אותך.

בכל אופן: סרסיי נרקבת בכלא, והשמחה רבה. אם כי לא בטוח שתחת שלטון דעא"ש של הדרורים המצב במעלה מלך ישתפר בהרבה.

ג'ורה וטיריון נמכרים לעבדות – רגע, מה קרה לתכנית בנוגע לסוחר הפינים? בשבוע שעבר אדביזי אמר מפורשות שהם שומרים את טיריון טרי רק בשביל למכור את פינו לסוחר הפינים הראשון שיפגשו. והנה עכשיו הם מוכרים את כל הגמד, בעסקת חבילה? אני מתחיל לחשוד שכל הסצינה עם סוחר הפינים לא היתה לגמרי רצינית. טוב, ברור מה יקרה עכשיו: הם יבלו פרק או שניים באימונים לקראת הקרבות בבורות הלחימה, ואז תהיה הסצינה הגדולה בפרק 9 או 10 שבו הם יילחמו על חייהם מול אלפי מירינים מריעים ויפגשו את דאינריז, סוף טוב לעונה.

רק שזה לא קורה. דאינריז מגיעה לצפות באימונים, ופוגשת אותם. את ג'ורה, וגם את טיריון. כבר בפרק הזה. העובדה הזאת צריכה לשלוח גלי הלם בקרב מעריצי הסדרה, מכמה סיבות: הסיבה הראשונה היא שטיריון ודאינריז ביחד! סוף סוף!!! והסיבה השניה – ובכן, הגענו לנקודה שבה וייס ובניאוף זרקו סופית את הספרים הצידה והחליטו להמשיך בעצמם בלי שום קשר למה שהמזוקן השמן הזה אומר. מרגע זה ואילך, גם לנו, שקראנו את הספרים, אין ולו שמץ של מושג מה הולך לקרות. איזה עולם מפחיד.

נעדרים:אריה. ודווקא מעניין לראות למי היא תתחפש.

עירום לא רלוונטי:הסצינה שבה אחת מנחשיות החול (מי זאת? מי זוכר? בכלל אמרו לנו את השמות שלהן?) התפשטה מול ברון בלי שום סיבה מיוחדת היתה אולי אחת האירוטיות בתולדות הסדרה, אבל גם אחת המיותרות ביותר מבחינת עלילה. היא הרעילה אותו ואז ריפאה אותו – אז בשביל מה כל הסיפור היה טוב, בעצם? זה סוג של רעל שמתחיל לפעול כשרואים ציצים?

דמויות מתות:המלומד אאימון טארגריין, מגורם המוות הנדיר ביותר במשחקי הכס: שיבה טובה.

הסצינה:לא בדיוק סצינה ספציפית, אבל כל מה שקשור להבעות הפנים של סרסיי לאניסטר בפרק הזה היה זהב טהור.

• ספוילר
• סיכום
• עונה 5
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס
• המסך
• משחקי הכס - עונה 5
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הדירוג הרשמי של משחקי הכס בתום משחקי הפרק השלישי, עונה 5, של הליגה.

במקום הראשון, בורחת לליגה, פותחת פער אחרי שהביסה את סרסיי 5:0 במשחק חוץ: מארג'רי. בזמן שהסטארקים והלאניסטרים עסקו בחיסולים הדדיים עם צבאות וחרבות, מארג'רי הגיעה למעלה מלך חמושה בחיוך ובסבתא בלבד, וניווטה את דרכה בלי להתלכלך ובלי להרגיז, אבל עם הרבה עורמה ונכונות למעשים שעל גבול הפדופיליה. ונכון לעכשיו, היא מנצחת. מארג'רי היא עכשיו המלכה בפועל, אשתו של "מלך" תינוק שאותו היא מסובבת על האצבע הקטנה, כשהיריבה העיקרית שלה היא מלכה-אם ‏שעומדת להישלח לבית האבות של צוק קאסטרלי כדי שלא תסתובב לה בין הרגליים. לא סטארק ולא לאניסטר ולא באראתיאון, מי שאוחזת בכס הברזל כיום היא בת טיירל, ובניגוד מוחלט לכל שליט אפשרי אחר כמעט, העם מת על זה.

[tmwdfpad]מותר למארג'רי להתענג על הניצחון, אבל כדאי שלא תשקע בהיבריס. השיחה שלה עם סרסיי היתה סיבוב ניצחון, שבו כל משפט שאמרה היה חץ-רעל עטוף בעטיפה מתוקה. אילו זה היה ראפ-באטל, כל שורה של מארג'רי בשיחה הזאת היתה מלווה בזעקות "אווווו!" מצד הקהל.

מארג'רי הובילה כבר מהמילה הראשונה. בסוף העונה הקודמת, סרסיי אמרה לה "אם תקראי לי עוד פעם 'אחות', אני אחנוק אותך בשנתך". ובכן, כשסרסיי מגיעה, המילה הראשונה שאומרת לה מארג'רי היא "אמא!". ממכת מחץ כזאת קשה לחזור, אבל מארג'רי לא ריחמה והמשיכה להכות עם כל משפט:

"אני כל כך מותשת!" (תרגום: שכבתי עם הבן שלך).
‏"הייתי מציעה לך יין, אבל קצת מוקדם מדי בבוקר בשבילנו" (את זקנה)‏.
"הוא חצי אריה וחצי אייל!" (שכבתי עם הבן שלך).
"בקרוב תהיי מלכה סבתא!" (כבר הזכרתי ששכבתי עם הבן שלך? חוץ מזה, את זקנה).

"תזכירי לי, עכשיו קוראים לך 'המלכה האם' או 'החטיארית הלא רלוונטית עם הרגל אחת בקבר'?" (אוקיי מארג'רי, את קצת מגזימה, אולי כדאי שתנמיכי קצת את מינון שביעות הרצון העצמית כי בכל זאת, סרסיי היא לא כזאת שכדאי להסתבך איתה. והעובדה שהיא עברה את כל הדיאלוג הזה כשהיא רק סופגת – בלי לנסות להחזיר מכה – מעוררת חשד שהיא מתכננת נקמה גרועה הרבה יותר).

במקום השני, באיליש, שעוד שלב מתכניתו הגדולה התגלה. גם לו יש בובה: סאנסה, והוא עומד להשיא אותה לרמזי בולטון, וכך לשלוט דרכה בצפון כולו. באיליש, הצדיק הזה, חילץ את סאנסה מהגורל האכזר של נישואין לג'ופרי, הפסיכופט הרצחני השני הכי גרוע בווסטרוז שרצח את אבא שלה, רק כדי לגרום לה להתחתן עם ראמזי בולטון, הפסיכופט הרצחני השני הכי גרוע בווסטרוז, ובנו של האיש שהרג את אמא שלה. בין כל הבעלים שלה, אין ספק שהיא היתה צריכה להישאר עם טיריון.

עכשיו כשהיא יעני עצמאית ומשחקת את המשחק בעצמה, שום דבר בעולם לא אמור לשכנע אותה להתחתן בכלל, ולהתחתן עם בן משפחת בולטון בפרט. נכון, באיליש אמנם פלט איזו מילה או שתיים על "נקמה". כלומר, הוא מתכוון שהחתונה עם הבולטונים תהיה שלב בדרך לחיסולם הראוי? אוקיי, נשמע מעניין, ספר לי עוד. אתה הרי לא מצפה שסאנסה תסכים סתם ככה להתחתן עם הרוצח של משפחתה –

אה, היא מסכימה. וואו, סאנסה, איזו עצמאית וחזקה את.

במקום השלישי, ובמגמת עליה: ג'ון שלג. הוא אמנם נבחר להיות המפקד העליון של משמר הלילה, אבל אם היכולת שלו בהנהגה היתה דומה ליכולת שלו בתחום הריגול, השלטון שלו היה קצר. במפתיע, מתברר שתפקיד ההנהגה דווקא יושב על ג'ון מצוין. ג'ון הרמטכ"ל נראה הרבה יותר טוב מג'ון הסייר, ג'ון הצעיר או ג'ון הסוכן. והוא אפילו מבצע את תפקידו היטב: כמנהיג צעיר, שנבחר ברוב דחוק, המשימה שלו לא פשוטה – הוא צריך להוכיח סמכות אבל גם לשמור על יחסים טובים עם נתיניו, ואת המשימה הזאת הוא מבצע בפרק ללא רבב. ואם לצורך העניין היה צריך להוריד את הראש של יאנוס סלינט – לא הפסדנו כלום. סחתיין, ג'ון. אולי בכל זאת אתה יודע קצת יותר מכלום.

במקום לא ברור: אריה. אריה נמצאת ב"בית השחור והלבן", אם כי היה מדויק יותר לו היה נקרא "בית השחור והאפור כהה", ובו אריה עוסקת במה שמתלמדים עסקו בו משחר הימים: וואקס און – וואקס אוף. זה חוק אוניברסלי, לא רק אצלנו אלא גם בעולם של ווסטרוז: כדי להיות מומחה באד-אס למשהו, צריך קודם לעבור הרבה עבודות רס"ר. במקרה הזה, טיאטוא הרצפה. בטח בסוף יתברר שתנועת הטיאטוא היא בעצם הכנה לתנועת נעיצת הסכין בגב הקורבן… או משהו… לא? טוב, אולי הרצפה פשוט היתה ממש מלוכלכת.

בית השחור, מתברר הוא משהו שקשור למוות. זה כמו מין כנסיה, שאנשים באים אליה כדי למות. ומכיוון שאנחנו מכירים את קורותיו של ז'אקן האגאר האחר – או אולי זה אותו אחד, לא ידוע – נראה שכמרי/כהני/ווטאבר בית השחור לא תמיד מחכים שהלקוחות יבואו אליהם, אלא גם עושים ביקורי בית. כדי להפוך לכהן/סוכן/נוסע/רוצח, על אריה להפוך ל"אף אחד", וזה אומר, להיפטר מכל רכושה של אריה סטארק. הסצינה שבה היא כמעט זורקת את החרב "מחט" למים היתה מותחת כאילו שדמות ראשית בסדרה עמדה למות. לא מחט! תהרגו את סאנסה, את ג'ון, אבל לא את מחט!

במקום נמוך מאוד: טיריון. הגמד לבית לאניסטר נמצא בגלות, במצב קשה, אוקיי – אבל היתרון הגדול של טיריון היה תמיד שהוא חכם, אולי חכם יותר מכל דמות אחרת בסדרה. עד היום. היום הוא החליט פתאום להתנהג כמו טמבל. נכון, לא נעים בקופסה. משעמם. ובכל זאת: גמד שמסתובב עם טיפוס קרח שנראה כמו בודהא, בידיעה ברורה שיש אנשים שמסתובבים בעולם וצדים גמדים – מה הוא חשב שיקרה?! טיריון יצא בזול, כיוון שבמקום להיתפס על ידי צייד-גמדים אקראי הוא נתפס על ידי ג'ורה מורמנט. כשסר ג'ורה אומר "אני לוקח אותך אל המלכה" זה אמור להיות מותח – לאיזו מלכה הוא מתכוון? אבל בתכלס, אנחנו מכירים את ג'ורה, יש רק מלכה אחת שמעניינת אותו, והיא לא גרה במעלה מלך. והוא יעשה הכל כדי שהיא תקבל אותו בחזרה, כולל להביא לה את טיריון בתור מתנה. אז טיריון כנראה עדיין בדרך לפגוש את דאינריז, רק בצורה הרבה פחות נוחה. הוא בטח היה מעדיף כבר להישאר בארגז.

במקום האחרון בליגה האחרונה: תיאון, או האיש שפעם נקרא תיאון. זאת היתה הפעם הראשונה ‏בעונה הזאת שבה ראינו את הבולטונים, השולטים כרגע בוינטרפל, ואת תיאון המחמד שלהם – אבל ‏הוא עוד לא אמר אף מילה או עשה משהו. ‏

נעדרים: דאינריז וממלכתה הבעייתית, וגם ג'יימי וברון ומסעם לדורן.

עירום לא רלוונטי: אם יש משהו שהסדרה מצטיינת בו זה סקירה של בתי הזונות בכל נקודה ונקודה על פני העולם הבידיוני הזה. הפעם גילינו שגם במעלה מלך וגם בוולאנטיס – מרחק של אלפי מילין משם – האופנה השלטת בבתי הזונות היא שמלה חושפת-תחת.

דמויות מתות: יאנוש סלינט.

הסצינה: השחיטה המילולית המחויכת של מארג'רי את סרסיי.

לכתבות נוספות בנושא"משחקי הכס"

• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• עונה 5
• משחקי הכס - עונה 5
• תרבות