עיריית תל אביב-יפו מכריזה הערב על שורה של צעדים לסיוע לעסקים המקומיים בעיר. ימים לאחר פנייתו של ראש העיר רון חולדאי לממשלה בבקשה לאפשר לו לדחות את תשלומי הארנונה לעסקים ולהעניק פטור מאגרות שונות ומשונות, עוברת העירייה למעשים בשטח ויוצאת במספר שיתופי פעולה עם בעלי עסקים בעיר, תוך סבסוד הטבות לתושבות והתושבים דרך מועדון התושבים העירוני דיגיתל, לעידוד רכישה בעסקים המקומיים ותמיכה בפעילותם.

בין ההטבות והפעילויות שמקיימת העירייה: פיקניק זוגי באוויר הפתוח עם סלי פיקניק מסובסדים. בסוף השבוע הקרוב יוכלו מנויי דיגיתל לרכוש מראש סלי פיקניק ממספר עסקים מקומיים ברחבי העיר. כל תושב שקונה את הסל יגיע במועד שנקבע מראש לאסוף אותו ויקבל המלצה על גינה ציבורית סמוכה לשבת בה. בין בתי העסק המשתתפים: בנדיקט גני יהושוע, לה שוק, השישה במאי, שישקו ושה דלאל. במסגרת המבצע סל פיקניק זוגי בשווי 120 ₪ ימכר ב-70 ₪.הזמנות ופרטים כאן.

בנוסף יערכו שלל סיורים קולינריים בשווקים וברחובות ברחבי העיר. בין הסיורים: קרנבל של טעמים מכל העולם בנווה שאנן, שיק בשוק הפשפשים, "תעביר את החומוס – על אנשים ומאכלים ביפו", "גדרות מחייכות – טעימות, אמנות והיסטוריה בשדרות ירושלים" ועוד, כשגם הטעימות תומכות כמובן בעסקים המקומיים.להרשמה ופרטים נוספים. בהמשך תקדם העירייה הטבת קפה ומאפה בבתי קפה ותחלק תיקים מעוצבים עם הסלוגן "אני מחזק.ת עסקים מקומיים בתל אביב- יפו".

כמו כן, לאורך הסופ"ש ובשיתוף פעולה עם ארגוני המסעדות וחיי הלילה, תאריך העירייה את שעות הפעילות של עמדות הבדיקה הפועלות בסופי שבוע בסמוך לאתרי בילוי בעיר (כמו לונדון מיניסטור וכיכר דיזנגוף) עד לחצות ותוסיף עמדות נוספות לבדיקות אנטיגן ברחבי העיר, שמתווספות לפריסה הרחבה של מרכזי הבדיקות העירוניים.לפרטים על מרכזי הבדיקות עבור מי שמעוניין לבלות בסופ"ש בביטחה. "אני קורא לתושבות ותושבי העיר לצאת בסוף השבוע הקרוב שצפוי להיות שמשי", אמר ראש העיר רון חולדאי, "וליהנות מההטבות שאנו מקדמים עם העסקים בעיר – לאכול ארוחת בוקר מסל פיקניק באחת מפינות החמד בעיר, להתחדש בתיק מעוצב שקורא לחזק את העסקים המקומיים, ולטעום מאכלים טעימים באחד מהסיורים שלנו".

• הבועה
• הישרדות: קורונה
• פיקניק
• סיורים
• עיריית תל אביב
• עסקים ביפו
• עסקים קטנים

• Facebook
• Twitter
• Email

הגעגועים לשבת יפואית כהלכתה הורגים אותנו, ולמרות שיעבור עוד זמן עד שנוכל לחוות אחת כזאת בין המסעדות, בתי הקפה והברים, עדיין לא כדאי לוותר על שלל העסקים היפואיים היחודיים שמצליחים להחזיק את הראש מעל המים גם במשבר הקורונה. הפתרון המתבקש: סיור קולינרי.

במסגרת שלל אירועי חנוכה וחג המולד בעיר ובמסגרת אירועי "מאירים את יפו" של עיריית תל אביב יפו, יצאו בסופ"שים הקרובים סיורים קולינריים לאורך רחוב יפת, ציר החנויות המרכזי של יפו מאז מחיקתן של שדרות ירושלים לטובת הרכבת הקלה. הרחוב כולו יקושט וימותג כ"דרך המתנות של יפת", וסיור הטעימות להיכרות עם הקולינריה המקומית והתרבות הערבית הוא האטרקציה המרכזית.

הסיורים יכללו רקע היסטורי וטעימות ממאכלים מקומיים, ביניהם פיתות עם זעתר, טעימות חומוס/ פול/ מסבחה, ביקור בגלידה אנדרי וקפיצה לתבליני חוני (פלוס כוס קפה חמה וטעימה בניחוח הל מהקפה הטחון במקום), לצד ביקור בעסקים כמו מנאקיש סולטן בגינה, דגי חירזללה או בטשון, אצל לוקמה בחצר, מיסק אלח'יתאם, חאג' בק ועוד.

הסיורים ייערכו ביום שישי בשעה 10:00 ובשבת בשעה 11:00 עד סוף דצמבר. מחיר הסיור למשתתף, על שלל הטעימות המוצעות בו, 80 שקלים לאדם.הזמנות ופרטים נוספים כאן.

• אוכלים שותים
• הישרדות: קורונה
• סיורי אוכל
• עיריית תל אביב
• יפו
• עסקים ביפו

• Facebook
• Twitter
• Email

קפה ותבליני טיראן

מי:רמזי (43 וחצי) ואימאן (41) חוני
תפקיד:בעלים
ותק:40 שנה בטוטאל (מאז שהחנות עברה לידיים של משפחת חוני)
מה מוכרים:קפה ("שאנחנו מייצרים"), תבלינים, עשבי מרפא, קטניות, פירות יבשים, שמנים ועוד

מה שלומכם בימים אלה?
אימאן: "אני לא מרגישה את הקורונה, חוץ משמירת המרחק והמסכות כמובן. הלקוחות שלנו לא יכולים בלי הקפה שלנו. את יכולה לקום בלי האספרסו או הקפוצ'ינו שלך? אם כבר, יש יותר אנשים שהתחילו לשתות קפה, נגד עצבים ולחצים. לא סגרנו את העסק, אז הלקוחות מרגישים שאנחנו לרשותם, אנחנו משפחה. יושבים, מדברים, גם על דברים אישיים. אני נהיית חצי פסיכולוגית ונהנית מהפרגונים".

רמזי: "היא נהנית מהפרגונים ואני נהנה מהכסף. זה ההבדל בין גברים לנשים. סתם, אני צוחק. הלקוחות חושבים שאנחנו צריכים ללכת לסטנד אפ."

קצת היסטוריה

החנות עברה כמה גלגולים עד שהגיעה לידיים של משפחת חוני וההתחלה של חוני האב הייתה די רעועה. "אבא שלי היה קולה קפה כל היום, אבל כשרצה קפה לבית, היה קונה מהמתחרה שלו. הוא הבין שלא יכול להיות שהקפה שלא כל כך לא טעים שהוא בעצמו לא שותה אותו".

העסק עבר לידיים של רמזי כשהיה בן 18. כשהיה בן 19 ואימאן הייתה בת 16 וחצי הם התחתנו, ובשנת 2000 אימאן החליפה את אחד מאחיו של רמזי ונכנסה לעסק. השינוי המרכזי שהביאה התקופה הנוכחית היא שילוב של כל המשפחה בחנות. הבן הבכור מוחמד, המכונה "חוניתו" (23), מנהל את קו החלוקה של הקפה למכולות ולמסעדות. גם הבת דלאל (20), סטודנטית למשפטים, התחילה לעזור לאחרונה בחנות יחד עם אחיה ריאד (15), תלמיד בית ספר. "זה גיבוש משפחתי. אנחנו יורדים לעבודה כבילוי."

איך עובד עבורכם השילוב של משפחה ועסקים?
רמזי: "אימאן ואני נהיינו יותר קשורים אחד בשני. בשלוש שנים הראשונות אחרי שהתחתנו ולפני שהיא נכנסה לעסק, לא היינו מחוברים כמו עכשיו. אנחנו משפחה זורמת, לא עומדים על כל פיפס. הילדים מקשיבים להורים, האישה מקשיבה לבעלה. כל אחד והתפקיד שלו".

אימאן: "אני נהנית מכל רגע. לא היינו פותחים משמונה בבוקר עד שמונה בערב ברצף אם לא היינו נהנים. זה גיבוש יפה, מושלם".

מה המוצר הכי נמכר בחנות שלכם?
אימאן: "קפה ערבי עם הל. קפה של פעם".

רמזי: "חוניתו המציא קפסולה ראשונה מסוגה של קפה ערבי עם הל. הוא עבד על זה בסוד במשך שנתיים, עד שיום אחד הוא הזמין אותי ואת אבא שלי לטעום. הילד גאון".

"מחזק אותי שיש לנו את הקפה"

לכבוד ט"ו באב הקרוב, רמזי ואימאן משתתפים ב"אהבה בחלון הראווה", פרויקט של עיריית תל אביב-יפו, במסגרתו תעודד העירייה רכישה מעסקים תל אביביים אשר מנוהלים על ידי זוגות, על מנת לסייע לעסקים בעיר בצל משבר הקורונה.

בעוד הקפה הוא התחום של המשפחה כולה בחנות, לאימאן יש נישה נוספת, בלעדית, והיא עשבי המרפא. "התחלתי להתעניין בזה כשלאבא שלי היה סרטן הדם והבנתי שכל הגוף בנוי על מערכת החיסון. הוא יצא מזה. אין אצלי אנטיביוטיקה, אני נותנת דברים טבעיים. אנשים לא מאמינים בדברים האלה ואז באים אלינו. היום קוראים לי דוקטור אימאן."

את מרגישה שינוי בצורך בעשבי מרפא בעקבות הקורונה?
אימאן: "הלקוחות דואגים ומבקשים משהו לחזק את הגוף נגד המחלה. אני מביאה להם דברים להגן על מערכת החיסון, למשל תערובת עם כורכום ששותים על הבוקר על בטן ריקה וזה מרים. השתמשתי בזה על אבא שלי".

הבמה פה שלכם: מה אתם רוצים שיקרה?
אימאן: "שאנשים יהיו יותר רגועים, נפשית וכלכלית. את מסתכלת על האנשים והם לא יודעים לאן ללכת, האם זה יחמיר או יעצור. כולנו עוברים את הסיטואציה הלא מובנת הזאת. זה מתיש, מעייף. מחזק אותי שיש לנו את הקפה, אנשים לא יכולים בלי זה".

ולסיום, מה החנות האהובה עליכם בתל אביב?
אימאן: "אני אהיה אגואיסטית אם אני אגיד רק אחת. כל יפו עובדת מהלב. כולם נותנים את המאה אחוז".

רמזי: "ביפו כולם למען אחד ואחד למען כולם. את רואה את הבלאגן שעושים הפוליטיקאים והמשטרה והגזענות? תבואי ליפו, תחיי את יפו, תראי איזה דו קיום יש פה. יהודים וערבים אוכלים יחד, שותים, מסתלבטים. בעשרים השנים האחרונות הושקע ביפו הרבה כסף והיא הפכה לעיר יפה. הסתובבנו הרבה בעולם, והמקום הכי יפה בעולם זה יפו. מי שבא ליפו פעם אחת, אין מצב שהוא לא חוזר."

קפה ותבליני טיראן, יפת 121, יפו
03-658-8045

• החנויות הקטנות של תל אביב
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• תבלינים
• יהודים וערבים
• תל אביב יפו
• עסקים ביפו

"פעם הרצל תמיד הרצל", אומר השלט בפונדק הרצל בשדרות ירושלים 67. למרות החפירות והמכונות המרעישות בכביש, שדרות ירושלים מלאות בתנועה, ובפונדק הרצל החיים ממשיכים למרות הכל. הרצל ציון, בן 71 ("נולדתי עם המדינה"), מגיש אספרסו ועוגיות ומספר ברהיטות ובאופן מרתק על חנות השווארמה שלו, שקיימת כבר 51 שנה. "גם אני חווה את הירידה אבל אנחנו עדיין עוגן גדול בשכונה", הוא אומר. "אנחנו עושים הכל כדי להמשיך ולשמור את החיים התקינים עד כמה שאפשר. אי אפשר לתקן את הגלגל הזה, אבל עם הצליעה שלו אנחנו ממשיכים". מאז תחילת העבודות בשדרות ירושלים בחודש יוני האחרון, לפחות עשר חנויות נסגרו בשדרה, כולל "נעלי אמיר" הוותיקה ומעדניית "פפו". וזוהי רק ההתחלה, מפני שהעבודות צפויות להימשך עוד כשלוש שנים.

מאז תחילת העבודות, אומר הרצל, ההרגשה היא "כמו שלג שעומדים עליו והיציבות נשמטת". מדובר בחנות ששרדה לא מעט, בין השאר התמודדות עם עבריינים ואיומים בפרוטקשן. בחמישים השנה האחרונות היא הפכה לחלק חשוב במרקם השכונתי. דמעות עולות בעיניו כשהוא מספר לי על "שלמה הרזה", אחד מהנרקומנים המשוקמים ברחוב שהיה מגיע לפונדק, אחד מהסיפורים שייכנסו לספר האוטוביוגרפי שהוא מתכנן להוציא. "גדלתי וגידלתי את יפו. היו זמנים טובים מאוד, אי אפשר שהתבשיל הזה יהיה בלי מלח, פלפל ומרירות. בלענו את הכל. בניתי עסק ואני לא מצטער. הלקוחות שלי מגיעים ומצביעים ברגליים, ותודה לאל אנחנו ממשיכים בהישרדות שלנו ונקווה ליותר טוב", הוא אומר ומפקח מרחוק על העובדים שלו: "תסחוט לימון בקובה סלק!".

כשאני שואלת על המצב הכלכלי של החנות, הרצל עונה "אני עומד על סף המצב של…" ולא מסיים את המשפט.

מאז תחילת העבודות בשדרות ירושלים בחודש יוני האחרון, לפחות עשר חנויות נסגרו בשדרה, כולל "נעלי אמיר" הוותיקה ומעדניית "פפו". וזוהי רק ההתחלה, מפני שהעבודות צפויות להימשך עוד כשלוש שנים

כל בעלי החנויות בשדרה ששוחחנו איתם מדווחים על ירידה של כחמישים אחוז בממוצע בהכנסותיהם. ביניהם נמצא שמוליק מ"קריסטל כלי בית", שקיימת 55 שנה, חנות ש"הייתה של סבא". שמוליק מדבר בצער על ההזדמנות שהתפספסה להציל את השדרה. "הם איחרו בזמנים, אם הם היו עובדים במקטעים זה לא היה מפריע", הוא אומר בצער. "היו הבטחות שיהיו אוטובוסים בצד אחד ותחבורה רגילה בצד השני, אבל כל הזמן שינו את הדברים. היו שולחים שליחים זמניים שאומרים דברים שטחיים. חבל שהלכנו לישיבות בעירייה, זה היה בזבוז זמן".

גם דודו מ"פרח בר", חנות פרחים יפהפייה שקיימת 15 שנה, סקפטי לגבי היכולת שלו לשנות את המצב. "הקמנו את החנות במו ידינו עד שבאה עיריית תל אביב ובמחי יד הרסה". כדי לשרוד הם מבצעים משלוחים בחינם ופתחו תכנית מנויים ללקוחות. "הקצבנו עד דצמבר לראות מה יהיה. החורף יקבע את עתיד השדרה". לפי השמועות, בדצמבר מסתיימים חוזי השכירות של כמה חנויות ותיקות נוספות – חוזים שלא יתחדשו – והירידה הכללית במכירות בחורף עשויה להיות זו שתכריע.

"האזרח פה, אם אין לו כסף, הוא משול לכלום. בשבע השנים הבאות יפו תהיה רק לעשירים. זה כואב. אנשים נשברים פה", אומר דודו, והשכן שלו באטליז מהנהן בעצב כשהוא נועל את החנות. הם מנסים לשמור על המורל ועל העזרה ההדדית למרות רעש הדחפורים בכביש והגדרות שחוסמות את השדרה.

הרצל מתייחס בכאב למילותיו של רון חולדאי, שאמר בישיבה בנושא סגירת השדרה "אלברט הבולגרי יילך? אז יבוא בולגרי אחר". חולדאי דיבר על אלברט סולומון, בעל הבורקס האגדי בשדרות ירושלים, שהחנות שלו עדיין פתוחה, בינתיים

"למה בחרתם בי דווקא להיות הקורבן פה?" שואל הרצל, שכמו שאר בעלי העסקים ברחוב מוטרד מהג'נטריפיקציה. "זה שעל גבי, מיעוט, מעבירים את הרכבת – זה גובל בגזענות. המיסים שאני שילמתי אמורים לשלם לפרויקטים כאלה ודומים. אבל אנחנו מממנים את הרכבת שדורסת אותנו". הרצל מתייחס בכאב למילותיו של רון חולדאי, שאמר בישיבה בנושא סגירת השדרה "אלברט הבולגרי יילך? אז יבוא בולגרי אחר". חולדאי דיבר על אלברט סולומון, בעל הבורקס האגדי בשדרות ירושלים, שהחנות שלו עדיין פתוחה, בינתיים. "דיבור גזעני, נתעב, זלזול בחיי אדם", אומר הרצל בכעס. "זה כמו להגיד 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'".

לפי יעל ריבלין, שחנות איפור הכלות שלה קיימת בשדרה כבר חמש שנים, הרדיפה האישית של בעלי העסק היא אחד מהקשיים הגדולים. ריבלין היא אם חד הורית לארבעה ילדים שגרה בהוד השרון. החנות שלה לאיפור כלות הייתה תמיד מלאה בנשים ביום החתונה שלהן, ועכשיו, בגלל הבורות, הלכלוך והאבנים ברחוב, הכלות לא יכולות להגיע ."עצרתי פעמיים בחנות לקחת את הציוד שלי, וקיבלתי דוח של 500 שקל משוטרת. פעמיים! הם גם לא מתחשבים במצב. מילא היו מתחשבים שיש לי עסק שכל היום סגור, גם עם זה הם מקשים".

ריבלין פנתה לעירייה בבקשה לעזרה, אך הפנייה שלה לא נענתה. "ביקשתי שלפחות יורידו במיסים ובארנונה, כדי שאוכל לשרוד ולהישאר שם. הם לא מוכנים לעשות כלום ואני בסוף החודש סוגרת את החנות. משאירה את כל השיפוץ שעשיתי ומוסרת את המפתחות והולכת. אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות עוד. נכנסתי לחובות מטורפים בגלל כל הבלגאן הזה. עיריית תל אביב היא העיריה הכי סוציומטית ואינטרסנטית, לא דואגת לתושבים שלה. רואים רק את עצמם, מרסקים משפחות שלמות. לא ביקשתי שיתנו לי ארנונה במתנה, ביקשתי שיפחיתו לי. פשוט רוע, לא ראיתי רוע כזה. אין עם מי לדבר".

יעל ריבלין: "ריסקו לי את העסק. אני בקריסה כלכלית מטורפת. השקעתי 200 אלף שקל בחנות ושיפצתי אותה. אם היו אומרים לי, הייתי משקיעה כזה סכום? עוד לא סיימתי לשלם את ההלוואה של השיפוץ הזה"

"ריסקו לי את העסק. אני בקריסה כלכלית מטורפת", מספרת ריבלין. "נכנסתי לעסק לפני חמש שנים, בשכירות, חנות בלויה, שהייתה שייכת למישהו שהיה אלטע זאכן. השקעתי 200 אלף שקל בחנות ושיפצתי אותה. אף אחד לא יידע אותי (על העבודות – נ"פ), אם היו אומרים לי, הייתי משקיעה כזה סכום? עוד לא סיימתי לשלם את ההלוואה של השיפוץ הזה, אני מסיימת אותה בעוד כשנתיים".

ובתוך כל הייאוש, יש יוזמות חברתיות עצמאיות ומרגשות, ובהן של יורם גורדון, פנסיונר יפואי. "ראיתי את המצב ושאף אחד לא עושה כלום, אמרתי שחייבים לעשות משהו, ודרך הרשתות התחלתי לארגן קבוצה של אנשים שיבואו לתמוך ולעזור". ביחד עם קבוצה של מתנדבים ובעזרתם של דורון והרצל מהפונדק הם מתעדים את השכונה בעמוד הפייסבוק"אוהבים את יפו", מספרים ברגישות את הסיפורים של בעלי העסקים הוותיקים וקוראים לאנשים מכל הארץ להגיע ולתמוך בשדרה הנאבקת לשרוד.

בכל יום שישי מתקיימת טברנה מיוחדת בפונדק הרצל, קבלת שבת עם מוזיקאים ומנות מיוחדות. "אני אופטימי שיהיה טוב", אומר הרצל, שמאמין שאולי מישהו מבעלי הכוח "שם למעלה" ייחלץ לעזרתם. "אם יהיה בוץ פה בדצמבר יהיה קשה, אבל אני מאמין שאולי עוד לפני מישהו יתעשת ויבוא בכל זאת".

• תל אביב: חדשות עירוניות
• יפו
• שדרות ירושלים
• הרכבת הקלה
• עיריית תל אביב
• עסקים ביפו
• הקו האדום

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני כמה שבועות עברתי בטיילת של יפו עם תוף הדג'מבה שלי על כתפי. הייתה זו שעת שקיעה כשחלפתי על פני נגן גיטרה שניגן לעוברים והשבים כשכובע מונח לפניו. שאלתי אותו אם מתחשק לו שאצטרף אליו והוא אמר בכיף. שלפתי את הדג'מבה והתחלנו לנגן יחדיו. כעבור שעה הצטבר בכובע סכום יפה והנגן נתן לי קצת ממנו עבור חלקי בהגברת קצב ההשקעות. הייתה זו הפעם הראשונה בה קיבלתי כסף עבור נגינה. אתמול גיליתי שהיה זה ישי מונטגומרי שהפך לכוכב היום לאחר שהנחית מכה עם הגיטרה שלו על ראשו של המחבל. עכשיו, אחרי שקיבל גיטרה חדשה מ"חלילית" והבטחה לגיטרה מאביב גפן, נדמה לי שכבר יהיה לי יותר קשה לנגן איתו.

ניסיתי לתפוס אותו גםבזירת הפיגוע אמש, אבל ללא הועיל. כשרכבתי לשם עברתי בדרך על פני מסגד ״אל נוזהה״ המפואר בשדרות ירושלים, שם בדיוק הסתיימה תפילת הערב. חבורות חבורות התגודדו על המדרכה שמול המסגד, מרותקות לסמארטפונים. ״זה לא מגיע ליפו שכבר סבלה המון״, אמר המואזין הראשי של יפו, שיח׳ ריאד מחאמיד. ״רק לאחרונה התחלנו להרגיש את ההתעוררות המחודשת של העסקים, אחרי שאנשים הפסיקו להגיע ליפו, וגם התיירים החלו לחזור ועכשיו מגיע הפיגוע הזה. אנחנו לא רוצים פיגועים ויפו תמשיך להיות עיר מופת לדו-קיום גם מחר בבוקר. אני קורא למנהיגים – די להרג משני הצדדים. אנחנו רוצים לחיות בשלום״.

בכיכר השעון פגשתי, שעות ספורות אחרי הפיגוע, את אמיל פופה, הבעלים של ההמבורגרייה PFC שנמצאת סמוך לנקודה בה החל המחבל את מסע הדקירות. הוא צפה בצילומי מצלמות האבטחה שלו שפונות לרחוב אך הן לא קלטו דבר מהאקשן מלבד כמה מעובדי חנות כלי הנגינה ״חלילית״ הצמודה שחלפו על פניו בריצה כשהבינו שהיה פיגוע. ״יש לי צמרמורות בכל הגוף ואני עצבני מאוד״, אמר פופה. ״התחלתי להרגיש קצת כסף שנכנס לקופה אחרי החורף וכל הפיגועים ועכשיו אני חושש שמחר אשב פה לבד ואף אחד לא ייכנס. אני מתנחם בכך שאנחנו ישראלים עם זיכרון קצר כך שגם זה יעבור״.

להמבורגרייה של פופה נכנסו בדיוק דרסי וקת׳י, זוג תיירים קנדים בגיל העמידה, ששאלו היכן התרחש הפיגוע. זו פעם חמישית שהם בישראל ועל הפיגוע שמעו בחדשות והחליטו להגיע ליפו במיוחד כדי לראות את ההתרחשות במו עיניהם. ״ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם״, אמר דרסי בביטחון מוגזם ונתן בי מבט מתריס. ״בכל סמטה אפלה בה אני עובר בתל אביב ב-3 בבוקר אני מרגיש יותר בטוח מאשר בקנדה ובצפון אמריקה בה נרצחים כל יום פי כמה יותר מאשר כאן. אנחנו לא מודאגים ולא חוששים והפיגוע הזה לא יעצור אותנו״.

נפרדתי מזוג התיירים נטולי הפחד לשלום, לא לפני שהכוונתי אותם לעבר מסלולו של המחבל, ופניתי למסעדת חג׳ כחיל הסמוכה. המקום היה ריק לגמרי, כמו כל המסעדות ובתי הקפה באזור, כולל אבולעפיה, והעובדים קיפלו את השולחנות ולא ממש ששו לדבר איתי. זה היה מוטיב חוזר בכמעט כל העסקים הסמוכים למקום הפיגוע. ״אני חושש לפרנסה שלי ורק רוצה לחיות״, אמר אחד העובדים בחג׳ כחיל תוך כדי אריזת שיפוד שווארמה ענק מוכן לאכילה שאיש כבר לא יאכל הלילה. ״יש לי שישה ילדים בבית, נראה לך שאני רוצה פיגועים?״.

במסעדת ״חצר גולדמן״, שנמצאת על הטיילת וצופה על שלולית דם קורבנות זירת הדקירה השנייה של המחבל, החליטו גם הם שלא לדבר עם התקשורת וסגרו את המסעדה מיד לאחר הפיגוע. במסעדת ״מאנטה ריי״, שבסמוך לה נורה המחבל לבסוף למוות, החליטו דווקא להשאיר את המסעדה פתוחה אך גם בה סירבו לדבר.

כ-100 מטרים משם התקיימה מסיבת עיתונאים מאולתרת עם ראש העירייה רון חולדאי שנושא מונולוג על כך שהחיים צריכים להימשך. ״האוכלוסיה ביפו מגנה את האירוע ואנחנו לא ניתן לטרור הרצחני לנצח אותנו", אמר. כשחולדאי סיים את דבריו הוא מיהר לעזוב את המקום כשחלק מהתושבים סביבו קראו לעברו קריאות גנאי וחלק בירכו אותו וחיזקו את ידיו.

עזבתי את המקום ודוושתי לעבר שוק הפשפשים ההומה בדרך כלל כדי לבדוק את ווייב. ב״שאפה בר״ קיבלה את פניי אותה אווירת נכאים שליוותה את הלילה כולו, והמקום היה ריק יחסית. ״הפיגוע יעשה רע מאוד לאנרגיות של יפו״, אמרה אחת המבלות במקום. ״וגם רע מאוד למחירי הנדל״ן״, הוסיפה בציניות.

באחד השולחנות ישב רלף דוקרס, עיתונאי הולנדי שכיסה את ישראל והמזרח התיכון כולו לעיתון היומי הגדול בהולנד ומתגורר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. ״לא כל פיגוע בישראל מעניין את העורכים שלי״, הוא אמר. ״כבר לא לוקחים ממני סיפורים על פיגועים בהתנחלויות אבל הפיגוע של היום הוא שונה, גם בגלל שזה ביפו שמושכת הרבה תיירים, גם בגלל שתייר אמריקני נרצח וגם בגלל שביידן הגיע לכאן היום. אז כן, עבדתי הלילה והעברתי את הסיפור לעיתון של מחר״.

בדרך חזרה הביתה, הרחובות היפואיים ריקים מאדם וניידות משטרה רבות נמצאות על הכבישים. פתאום הרגשתי שאני עלול להיראות חשוד, אז הורדתי את הקפוצ׳ון. למרות הקור.

• ישי מונטגומרי
• עסקים ביפו
• פיגוע דקירה
• פיגוע ביפו
• נמל יפו
• דו קיום
• כיכר השעון
• יפו
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• מסגד אל נוזהה
• עירוני