"מלחמת המילים", "נקרופיליה לנוער", ו"אסכולת הכסא" הם כמה מתוך עשרות (או אולי אפילו מאות) פנזינים שראו אור בישראל בשנות ה-80, ה-90 ותחילת שנות ה-2000, והיו ביטוי לפריחה של תרבות שוליים שפעלה במחוזותינו, באמת מתחת לרדאר.

>> ישר אל תוך הלב: 23 תערוכות חדשות להתאהב בהן בסופ"ש

ומה שהיה מתחת לרדאר לרוב גם נשאר מתחת לרדאר, אלא אם כן מגיע מישהו או משהו כדי לדאוג להעלות אותו משם. זה בדיוק מה שעומד לקרות החל מסוף השבוע הבא בת"א תרבות המחוגה, בפרויקט הדגל החדש שלהם – ביבליוטק הפנזינים. פנזינים הם שם כולל לפרסומים עצמאיים, מפליירים ופשקווילים ועד לעיתונים שלמים שהודפסו במהדורות נרחבות. בעולם שנשלט על ידי הוצאות לאור ומערכות עיתונים גדולות, הפנזינים היו כולם יוזמות של א.נשים פרטיים שהיה להם מה להגיד, והם עשו זאת ברוב המקרים באמצעות מכונת הצילום הקרובה שאת הדפים ששכפלו בה איגדו ידנית עם מהדק סיכות.

ת"א תרבות, למי שאיננה מעודכנת, הוא אחד מארבעה תאים שפזורים ברחבי העיר המופעלים על ידי המחלקה לאמנויות של עיריית ת"א-יפו. את ת"א תרבות המחוגה בשכונת פלורנטין מנהל מאז פתיחתו האמן והאוצר עומר שיזף, שגם מלווה את הפרויקט החדש הזה שנוצר בשיתוף ספריית בית אריאלה, שעליו עובדים בתא כבר תקופה ארוכה. "הפרויקט התחיל כרצון לייצר ארכיון של תרבות שוליים", אומר שיזף, "להדהד דברים שאין להם יכולת להישמר. זה היה די טבעי שהמחוגה תתמקד דווקא בפנזינים, כי בשוטף אנחנו עוסקים בתרבות מודפסת, תרבות עצמאית ותרבות רדיקלית. וזה בסוף בדיוק מה שהפנזינים עשו אז. אמנם המחוגה עוסקת רוב הזמן בפורמטים של הווה ועתיד, אבל כל עולם תרבות השוליים מהעבר הוא כזה שאין לצעירים היום דרך לגשת אליו. לכן גם היה לי חשוב שמי שיוביל את הפרוייקט הוא הדור הצעיר של המחוגה".

את הפרויקט כולו מנהלים ליה דרייפוס וליעם, כששיזף וג'קי דורון לוי מלווים אוצרותית. את התערוכה ״דגל שחור לבן: פריחת הפאנזינים 1987-1996" שתשיק את הביבליוטק בסוף השבוע הבא (27-29.2) אוצרת מעין מוסקונה. כל הנ"ל, יחד עם נפשות פועלות נוספות, הם חלק מקבוצת מחקר שהוקמה ע"י המחוגה וצללה בחודשים האחרונים עמוק אל תוך עולם הפנזינים. וכשצוללים – מגלים אוצרות.

"האוסף עדיין בשלבי בנייה. כרגע הוא עומד על כ-400 פנזינים, רובם הגיעו מתרומות", מסביר ליעם. "עוד לפני שהוצאנו קול קורא ידענו שיש אנשים שהיו פעילים באותה התקופה והיו שמחים להיות חלק מזה, כמו למשל קרן קריאל שהיתה בסיסטית ודמות משמעותית בסצנת הפאנק בארץ. היא היתה אחת מהצוות שהוציא לאור את הפנזין 'מלחמת המילים'. ישבנו איתה ארבע וחצי שעות ואספנו ממנה המון חומרים. קיבלנו אוספים פרטיים נוספים, ביניהם אחד שמקורו בקצרין ועוד. בהמשך הוצאנו גם קול קורא לאיסוף פנזינים".

המבנה של הביבליוטק יכלול ספריה פיזית של פנזינים בחלל של המחוגה, בשלב ראשון לעיון בלבד. מתוך הספריה הזו ייאצרו 2-3 תערוכות נושא בשנה. ספריה נוספת תוצב בבית אריאלה, וספריה ניידת תסתובב בין מוסדות תרבות ואמנות שונים ותספק הצצה לחלק מהאוסף. במקביל יספק הביבליוטק עולם שלם של תוכן סביב הפנזינים – הרצאות, סמינרים, קבוצות קריאה ולימוד.

התערוכה שתשיק את הביבליוטק תציג ותעסוק ספציפים בפנזינים שיצאו בין השנים 1987-1996, רובם הגיעו מעולמות הפאנק והאנרכיזם. "התערוכה יצאה מתוך קבוצת המחקר ומתמקדת בתקופה שהיתה בה המון עשייה", אומר שיזף. "הפאנק פרח והיו פנזינים שיצאו לאורך זמן ארוך. בתחילת שנות ה-90 היתה פה גם תקופה של אופוריה שנפסקה בשלב מסוים, יש שאומרים שזה קרה עם רצח רבין או עם הכניסה של האינטרנט ועליית הימין".

בסוף השבוע של ההשקה, מלבד פתיחת התערוכה, יתקיים גם פאנל מיוחד שיתחקה אחר הסיבות, ההשראות והמניעים לכתיבת פנזין בכלל, ובתקופת סוף האייטיז ותחילת הניינטיז בפרט, שבו ייקחו חלק דמויות מרכזיות מתרבות השוליים בארץ; יום כפפות לבנות, במהלכו הקהל הרחב מוזמן לעיין בפאנזינים נדירים מהארכיון ושיח גלריה בהשתתפות מעין מוסקונה, אוצרת התערוכה.

"יש בפרויקט הזה גם ניסיון להפיץ בשורה. בשורה של דור שהיה אחראי על הגורל שלו, שלא חיכה שהממסד, המדינה או כל מקום אחר ייתן לו את הפלטפורמה ליצור בה. הוא יצר את הפלטפורמה בעצמו וזרק אותה על אנשים ברחוב. יצר ערך של התנגדות. היום בישראל קשה ליצור ולבנות, ואחד הערכים היחידים שיש היום לאמנות, לדעתי, הוא התנגדות. רצון לשפר את המקום שאנחנו חיים בו, לייצר אלטרנטיבה".
ביבליוטק הפנזינים – אירוע השקה בת"א תרבות המחוגה; 27-29.2, המחוגה 13.פרטים בעמוד האינסטגרם

• ❤ תרבות
• פנזינים
• אמנות
• מוזיקה
• פאנק
• בית אריאלה

• Facebook
• Twitter
• Email

נקו היטב את המשקפיים, מרקו את שיערות הזקן – חנות זמנית חדשה, סופר טרנדית ודי היפסטרית בשםF O R E E Lעתידה להיפתח בחמישי הקרוב (18.02) במתחם רומנו בדרום תל אביב. החנות תמכור כשלושת אלפים תקליטים מיובאים, ציוד סאונד כגון פטיפונים, מערכות ורמקולים, וגם פנזינים, יצירות אמנות וטי שירטס מיוחדות בעיצוב אמנים שהצעירים אוהבים, דוגמת האמנית ג'ניפר אבסירה.

בנוסף לכל אלה, יתקיימו בחנות ימי מכירה מיוחדים לפי נושאים, כמו יום בו תוכלו למצוא שלל חפצים לשדרוג הדירה, יום מכירה שיוקדש לנשים, יום קעקועים והדפסה על חולצות ועוד. עוד בצפי: תקלוטים, הרצאות, ושלל השקות מוזיקליות מסקרנות.

ואיך המחירים של ימי המכירות? מארגני האירוע מוסרים שהם נוחים, תודה ששאלתם. "אנחנו מתחשבים בכיס של האנשים שהם כמונו, אז המחירים לא יהיו בשחקים כלל וכלל. לא יעופו שם מאות שקלים על אף פריט".

F O R E E L

18 בפברואר – 5 במרץ,
א-ה 17:00-00:00, ו-ש החל מהצהריים,
בית רומנו, תל אביב.

לאירוע בפייסבוק וללוח הזמנים המלא

• ציוד סאונד
• POP UP
• F O R E E L
• FOREEL
• בית רומנו
• תקלוט
• הרצאה
• פנזינים
• פופ אפ
• קעקועים
• היפסטרים
• חנות
• ג'ניפר אבסירה
• דרום תל אביב
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

בהודעה הפומפוזית לעיתונות לקראת התערוכה "יהודים" בגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, הוכרז כי ענקי האמנות הישראלית עומדים לצאת במחאה יוצאת דופן בחריפותה נגד המצב. העובדה שיצחק דנציגר, מ"משתתפי" התערוכה, אינו בין החיים כבר כמעט 40 שנה, לא נתנה לכותבי ההודעה לבלבל אותם. לאחרונה מחלחלת כאן התפיסה – והרבה בזכות הטקסטים הקנטרניים של גדעון עפרת – שאקטיביזם ומחאה אינם נחלתם של דור האמנים הצעיר שלכאורה עסוק רק בעצמו ובתל אביביות השבעה והדשנה. ולכן כשהבחירות מתקרבות, זה הזמן להוציא את התותחים הכבדים מהמחסן, תרתי משמע.

"יהודים" היומרנית היא בסך הכל תערוכת אוסף של הגלריה פלוס מיצב חדש של אביטל גבע, אחד האמנים הפוליטיים הבולטים של שנות ה-70. אך העבודה החדשה שלו רחוקה מלהיות חריפה או רדיקלית. להפך – היא אסתטית, נעימה לעין, מלאת פאתוס ופתוחה לפרשנות. מדובר במיצב שהוצג בגרסה דומה בקונטמפוררי לפני שנה וחצי – מערכת מסועפת של צינורות ביוב הבנויים כשופרות ענק, מתוכם בוקעים קטעים מוזיקליים ולמרגלותיהם בריכת מים שחורה, מוטיב חוזר אצל גבע. גבע הוא נציגו המובהק של דור האמנים שסגדו לג'וזף בויס ולמורשתו הרומנטית, שהאמינה בכוחה של האמנות להיות כלי לשינוי פוליטי וחברתי. כמה נוח לטעון שדור האמנים הצעיר שרוי בטמטום ובאדישות, אלא שכבר בשנות ה־70 אותם אמנים אידיאליסטיים חשו ייאוש מהעובדה שיצירתם איננה מחוללת שינוי של ממש. גבע עצמו פרש מעולם האמנות לתקופה של יותר מ־30 שנה לטובת טיפוח "החממה" – יוזמה חינוכית־חקלאית בקיבוץ עין שמר.

לכבוד יום הבוחר, יתקיימו בעיר כמה תערוכות ואירועים בחללים אלטרנטיביים בסימן "המצב", בהם תערוכה ואירוע קהילתי בגלריה משונע באוצרותו של ליאב מזרחי, שהפך בחודשים האחרונים למכונה משומנת של שערוריות ציבוריות; תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא בליווי אירועי פרפורמנס והקרנות; פסטיבל הפנזינים בתחנה המרכזית החדשה. אין ספק שמדובר בפעולות נחוצות וחשובות, אבל נדמה שאירועי אמנות כאלה מנסים להיות פרובוקטיביים בכל מחיר, ואם הם מצליחים לעורר דיון כלשהו מחוץ לעולם האמנות, הוא בדרך כלל מתבטא בהתקפות מתלהמות על האמנות הישראלית השמאלנית האשכנזית ההזויה.

אין צורך ביום בחירות כדי לבחון את מצבה העגום של החברה הישראלית מבעד לעיניהם של אמנים צעירים. זה זמן מה עולה לפני השטח דלות חומר מסוג חדש באמנות המקומית, שמדגישה את העליבות, הייאוש, התסכול והפחד הקיומי מהעתיד האישי והמקצועי. שני אמנים כאלו מציגים כרגע ומשקפים את המראה ההפוכה למיתוס הצבר החקלאי של אביטל גבע – זמיר שץ מציג בתערוכת היחיד שלו בגלריה רוזנפלד עבודת וידיאו מבולבלת והזייתית שמזגזגת באמוק בין נאום של ברק אובמה, פרגמנטים של טראש טלוויזיוני ושיטוטים מהקיבוץ אל לב העליבות התל אביבית המייאשת, שלכל היותר משקה עציצים נבולים; בתערוכה הקבוצתית Mind the Gap בגלריית המדרשה, מציג נדב בן־נון עבודת וידיאו סהרורית ומכמירת לב על בחור שכותב שירים מתחת לשמיכה בלילה. אידיאל הגבר השרמנטי נקטע באבו כשאמו של הגיבור פולשת לחדרו בכותנת לילה ועושה לו בושות מול המצלמה. ומה יעשה הגבר שמתקרב לגיל 30 ועדיין חי בבית הוריו שסועדים ומאכילים אותו?

• חברה
• חנינא
• פנזינים
• המדרשה
• זמיר שץ
• גלריה
• רוזנפלד
• פסטיבל
• בחירות
• פוליטיקה
• משונע
• פוליטי
• אמנות
• תרבות