אנחנו, וזה ידוע ומתועד, חולים על אנימציה, ופעם בשנה אנחנו מתייצבים להצדיע לה בפסטיבל אנימיקס תל אביב, הפסטיבל הבין לאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שיחגוג השנה את המהדורה ה-25 שלו מאז היווסדו בתחילת האלף. הפסטיבל ייפתח ב-5.8 ויימשך עד ה-9.8, עם בשורה מרעישה ומשמחת לשוחרי האנימציה לארץ: האנימטור המבריק והייחודי ביל פלימפטון יתייצב בתל אביב בכבודו ובעצמו, יקרין מסרטוניו ויערוך כיתת אמן.

>> ויהי אור: המידברן חוזר לחיים ויתקיים בחודש נובמבר הקרוב
>> קצת רעש בבקשה: לבונטין 7 חוזר להשתלט על מוזיאון תל אביב

פלימפטון, כיום בן 79, התפרסם בשנות ה-80 כקריקטוריסט בעל סגנון ייחודי והומור פרוע שעבודותיו התפרסמו במגזינים מובילים ופרץ לתודעה העולמית ב-1988, כשסרטו הקצר "Your Face" היה מועמד לאוסקר, ושוב ב-2005 כשסרטו "Guard Dog" זכה גם הוא במועמדות, כשבין לבין הופך פלימפטון למגדלור של אנימציה עצמאית עיקשת שהראתה לרבים אחריו את הדרך. פלימפטון, יצר בעבודות יד שמונה סרטים באורך מלא ועוד עשרות סרטי אנימציה קצרים שהפכו לאבני דרך בתחום. כקול ייחודי בעולם תעשייתי, הוא יציג בפסטיבל מקבץ קצרים (חבל שלא את סרטו החדש "Slide" שהוקרן בכמה פסטיבלים בשנה שעברה) ויעביר סדנת אמן על עקרונות הגישה שלו: "זול, מהיר ומצחיק".

פסטיבל אנימיקס נפתח גם השנה לאחר גל של אירועים דרמטיים ומטלטלים במדינת ישראל, והם מקבלים ביטוי בשפתם האמנותית והייחודית של אנימטורים, קומיקסאים ומאיירים שישתתפו בפסטיבל. בין היתר יארח הפסטיבל את הפאנל "טהרן על הקו – חזית האנימציה: הקומיקס והקריקטורה של היוצרים ברפובליקה האיסלמיסטית", שנערך בעקבות המערכה של ישראל מול איראן בחודש יוני האחרון. מעבר לעימות הביטחוני בין שתי המדינות, גם האמנים והיוצרים באיראן נפלו קורבן לאורך השנים למשטר הדיכוי של האייטולות. במפגש מיוחד זה יוצגו כמה מהיצירות הבולטות בתחומי המדיה המאוירת, שהפגינו ביקורת אמיצה נגד השלטון. בתום הפאנל – יוקרן הסרט "פרספוליס" סיפור הילדות של הסופרת והמאיירת מרג׳אן סטראפי.

בנוסף, הקריקטוריסט יונתן וקסמן, מהבולטים והמבריקיםבארץ ובעולם, משתתף לראשונה בפסטיבל וינחה את ההרצאה: "אז איך מציירים מלחמה?!?" בה הוא מזמין את הקהל למסע כרונולוגי – מהשבת השחורה של 7 באוקטובר ועד המערכה מול איראן – דרך הקריקטורות והאיורים שצייר בזמן אמת מתוך ניסיון אחד עיקש לצייר מציאות גם כשהיא בלתי נתפסת.

ועוד אקטואליה כואבת בפסטיבל: מקבץ סרטי אנימציה של יוצרים ישראלים סביב המלחמה בעזה, בהם סרט דוקו-אנימציה קצר המציג את סיפורו של גיא גלבוע דלאל שמוחזק בשבי בעזה לאחר שנחטף ממסיבת הנובה, סרט על ילד יהודי מהעוטף וילד ערבי מעזה שנפגשים בטעות ופועלים להגשמת חלום משותף, סרט סטודנטים על שישה חברים שמתאגדים ומנסים למצוא דרך התמודדות עם מותם של חבריהם וסרט דוקו על שתי חברות הכי טובות שהקשר ביניהן נקטע כשקרן יוצאת למסיבת הנובה.

אל המסגרות התחרותיות של הפסטיבל מצטרף השנה פרס "נייבי בירד" לכישרונות חדשים בתחום הקומיקס, לזכרה של הקומיקסאית רויטל ברונשטיין ז"ל שנרצחה בפיגוע ביפו בתחילת אוקטובר. ביוזמתה של ליאורה ברונשטיין, אמה של רויטל, יחד עם איגוד הקומיקסאים והקריקטוריסטים בישראל ובעזרת קי"ק – קבוצת היוצרים שבה רויטל הייתה חברה, מוכרז פרס ומענק לזכרה של הקומיקסאית שהייתה מוכרת תחת שם העט "נייבי בירד".

אבל נוכח המצב יש גם חדשות באמת טובות: בתקופה מורכבת במיוחד בזירה הבינלאומית בה מופעלים חרמות נגד מדינת ישראל, תחרות האנימציה הבינלאומית של אנימיקס הצליחה בניגוד לציפיות לקבל מאות הגשות מיוצרים מכל רחבי העולם, והשנה יוצג מבחר עשיר של סרטים בינלאומיים לצד מיטב היצירה הישראלית במגוון קטגוריות.

ויהיה גם מצחיק: אות יקיר הפסטיבל יוענק השנה לצמד ניר גרבר וגלי אדלבאום – המוכרים בשם "ניר וגלי". השניים, זוג בחיים וביצירה, הפכו בעשור האחרון לאחד הקולות המשפיעים והאהובים באנימציה הישראלית במסגרת אירוע הענקת הפרס ייערך חידון קאהוט רב משתתפים נושא פרסים שכולל את הפרטים הכי אזוטריים ומצחיקים מהסרטונים של ניר וגלי, בהשתתפות הקהל באולם. כמו כן, תיערך ההרצאה "ניר וגלי, איך התמסחרתם" על מאחורי הקלעים של תהליך יצירת פרסומות לרשת ולטלוויזיה, שילוב סטוריטלינג בעבודה מסחרית, כיצד הופכים בריף משעמם לתוכן ויראלי ואיך משתמשים בהומור ככלי להעברת מסרים.

עוד כמה אירועים שכדאי לסמן: "הפעם הגזמתם" – פודקאסט לייב: הפודקאסט הידוע לשמצה מבית הפודיום בהגשת רחלי רוטנר אריאל ויסמן מגיע לפסטיבל אנימיקס והפעם באמת בלי צנזורה. האורח יהיה הקומיקסאי, הקריקטוריסט והמאייר אורי פינק וזה כנראה ייגמר בבכי; "משגע פילים" – ספיישל קצרים מפוקס על בעל החיים היבשתי הגדול בעולם; "טבע האדם" – מקבץ של שמונה סרטים קצרים ומגוונים קשר בין האדם לעולם שסביבו; "הצבעים שבפנים" – הקרנת סרטה החדש של הבמאית נאוקו ימאדה שנחשבת לאחת היוצרות הבולטות באנימה העכשווית, בזכות סגנונה החזותי הרגיש והחיבור בין מוזיקה וצבע לרגש.

• ❤ תרבות
• פסטיבל אנימיקס
• אנימציה
• אנימה
• קומיקס

אילנה זפרן היא קריקטוריסטית, קומיקסאית ומאיירת ואתם מכירים את החתולים שלה ממש טוב מהמדור "פינת ליטוף". בפסטיבל אנימיקס 2024– הפסטיבל הבינלאומי של תל אביב לאנימציה, קומיקס וקריקטורה (10-6 לאוגוסט בסינמטק תל אביב)היא תוכתר כיקירת הפסטיבל, והוא יציג תערוכה רטרוספקטיבית מעבודותיה,סדנאות חתוליות לילדים בהדרכתה, מפגש אישי מיוחד על פועלה בהנחיית מיקי חיימוביץ' וערב קסום בגן הפסגה ביפו (רביעי, 31.7, 19:00), שם יוקרן ספיישל סרטי חתולים באנימציה, לצד ארבעה קריקטוריסטים מובחרים (אורי פינק, נופר אלפסי, בוריס דיקמן וזפרן עצמה) שיציירו קריקטורות ללא עלות למבקרים ולמבקרות, דוכני קומיקס שווים ועוד.כל הפרטים על הפסטיבל כאן

>> העיר שלנו: 9 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע בתל אביב
>> המפקד אתה מצויר: פסטיבל אנימיקס יחגוג 20 שנה ל"מ.ק. 22"

"פינת ליטוף" (איור: אילנה זפרן/"הארץ")

1. החתול הירוק

מקום טבעוני קטן, נעים וטעים שהזמן עוצר בו לרגע מלכת. כטבעונית שעוד לפני שהיתה טבעונית היתה נגד גבינה צהובה, זה גם המקום שהעניק לי את חווית הפיצה הראשונה שלי.לבונטין 7

2. התדר

אמנם לא יוצא לי כמעט להגיע לשם, אבל טוב לי לדעת שהמקום הייחודי הזה – על אירועיו והפקותיו המוקפדים – קיים. בדומה לבר הלסבי המיתולוגי המינרווה, שלא ביקרתי בו לעתים קרובות, אבל היה לי חשוב שהוא קיים ובכל פעם שהגעתי אליו זה היה וואו. התדר הוא גם העסק היחיד, למיטב ידיעתי, שהודיע את מה שכל העסקים המקומיים מסוגו היו צריכים להודיע – שהוא סוגר את שעריו בזמן ההפגנות למען החטופים במוצאי כל שבת.דרך יפו 7

3. המגדלור

לצד הפנינות הספרותיות המקומיות הנוספות – סיפור פשוט, רידינג באלנבי ותולעת ספרים – הפנינה הרביעית, המגדלור, קרובה במיוחד ללבי. החנות שעברה כמה גילגולים, וכיום כשנכנסים אליה מרגישים גם בחו"ל וגם בבית, הייתה המקום הראשון שנתן מקום ליצירה החתולית שלי. דליה שלף ז"ל, אייקון תרבותי ולסבי וממקימות המגדלור (יחד עם רונה יצחקי), היא גם זו שפתחה לי דלת לעולם ההוראה שהיה זר לי וכיום הוא מקור פרנסה והנאה טבעי בשבילי, כשהציעה לי בקיץ 2015 לערוך במגדלור קייטנות קומיקס.מקווה ישראל 18

4. בארבי

בבארבי החדש יש שני דברים שלא פגשתי בשום מועדון הופעות אחר – סאונד מטריף ובמה נמוכות.ים-פרינדלי שמאפשרת לראות את הבמה מכל מקום, ועם שני החידושים האלה הוא גם מצליח לשמור על רוחו העגולה של הבארבי הישן. מוזיקה זה החיים בעיני והבארבי מייצר חיים, רגעי אסקפיזם, שמחה, התרגשות ואור בימים חשוכים.נמל יפו 1

5. בית אריאלה

בגלל קירבתו לכיכר החטופים, הכניסה לבית אריאלה בימים אסוניים אלה היא בלב כבד, אבל הוא עדיין מתרחב כשמשוטטים במקום הזה שמאז שיפוצו תמיד הומה אדם ותרבות.שאול המלך 25

מקום לא אהוב בעיר

אני כל כך אוהבת את העיר וכל כך לא לוקחת אותה כמובנת מאליה, על רקע ילדותי בפריפריה, שקשה לי לחשוב על מקום לא אהוב בעיר. כמובן שלא חסרים בה כשלים ובעיות, כמו ההזנחה של דרום העיר או כמות הג'וקים שפוגשים על המדרכות בלילות שנדמה שרק הולכת וגדלה. הדבר שהפריע לי במיוחד בזמן האחרון הוא המראה של מכת"זית בלב העיר ושתיקתה של העירייה מול הבושה הזו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של רונה קינן לכבוד עשרים שנה לאלבומה הראשון "לנשום בספירה לאחור" בבארבי. הופעה מושקעת ומאוד מאוד מרגשת שכללה גם דברים חוצבי להבות שרונה אמרה על מצבנו הרע. אני תמיד בוכה בהופעות והפעם שברתי שיאים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"Paradise is There" – סרט תיעודי מ-2015 על נטלי מרצ'נט, מוזיקאית אהובה עלי שגם התמזל מזלי לראות לא מזמן בעוד הופעה מרובת דמעות. הסרט, שמספר על ההקלטה מחדש של אלבומה "טיגרליילי", מדבר בין היתר על כך שמרצ'נט מתייחסת ביצירתה לדברים קשים ואפלים ממקום של אור. זה גם מה שאני מנסה לעשות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לבחור, כל ארגון והתגייסות לטובת החטופים ולטובת שיקום העוטף והצפון מבורכים בעיניי. אבל למי שאין יכולת להתנדב, אני ממליצה לרכוש חולצה מליין חולצות העוטף של מסעדת האחים(עוד מקום נהדר שמתגייס לכל המאבקים הטובים). החולצות היפות מנכיחות את העוטף ואת האסון והרווחים ממכירתן נתרמים ל"מרכזי חוסן" שמסייעים להתאוששות קהילות יישובי העוטף.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תומר רוזנטל בן ה-14, צעיר המגאפוניסטים בהפגנות היומיות בשער בגין, שמגיע לבדו, ללא ליווי הורי או חברי, ויחד עם שאר מגאפוניסטיי הקבע הצרודים, נותן את הקול והנשמה למען החטופים כבר תקופה ארוכה.

מה יהיה?
בסוף יהיה טוב. אין אופציה אחרת. זה אמנם מקומם שלא כולם.ן ברחובות, אבל יש הרבה א.נשים שכן שם ושנלחמים ונלחמות בכל הרוך והכוח. לא נוותר עד שיהיה פה טוב יותר. זו לא רק סיסמה.

• העיר שלי
• קומיקס
• פסטיבל אנימיקס
• האחים
• רונה קינן
• בית אריאלה
• החתול הירוק
• תדר
• בארבי
• המגדלור