רחלי רוטנר היא קומיקאית, קומיקסאית ויוצרת שהיתה חברה ב"חבורת A4" של דודו גבע, השתתפה ב"החפרנים" ויצרה את "שיחה מאוירת". היא גם צפויה להשתתףבפסטיבל "אנימיקס" הבינלאומי לאנימציה קריקטורה וקומיקסשיתקיים ב-5-9.8 בסינמטק תל אביב. שם היא תצטרף לשותפיה אריאל ויסמן ואמיר בוקסנבאום (בוקסי) לאירוע פודקאסט לייב של "הפעם הגזמתם" מבית "הפודיום", עם אורי פינק כאורח מיוחד. בטוח תהיה שם שאלה על סירופ שוקולד.
>>הקולות של נמל יפו וקלאסיקה תל אביבית אסלית. העיר של זואי אקוקה
>>כל הפרחים בתל אביב יפרחו גם בלעדיו, אבל זו העיר של וודו דאדי

1. רחוב קינג ג'ורג'

הרחוב הראשון שגרתי בו כשהגעתי לעיר הוא גם האהוב עליי ביותר. איך שהוא מצליח להיות גם סואן ועירוני וגם ביתי ואינטימי. אם צועדים מקצה לקצה שלו עוברים את כל החווייה התל אביבית בבת אחת: הבתים הישנים, הסמטאות האלמוניות, שווקים וחנויות יד שנייה לצד הדיזינגוף סנטר, בתי קפה איקוניים, ירידה לים, גן מאיר האוזן השלישית ומטה הליכוד. עיר שלמה בכדור בדולח.

2. דיזינגוף סנטר

אף פעם לא הייתי ילדת סנטר, אבל עכשיו אני אימא סנטר. כל פעם שאין מה לעשות עם הילד אני לוקחת אותו לכאן, ותמיד יש מה לעשות. אם אין באותו רגע שת"פ מסחרי של קוקומלון או גיבורי על או שיט אחר, אפשר סתם לשחק על הפיל, לטייל ביער הפיות, לבנות בית בחנות לגו או לטייל על גג הבניין. ככה משמרים קניון בעולם של עלי אקספרס.
דיזנגוף 50 תל אביב

3. החורשה של "בית יד לבנים"

אני והבן שלי הולכים לשם לפעמים לחפש פוקימונים ב"פוקימון גו". אני מחמיאה לעצמי שלקחתי אותו לטבע והוא מחמיא לעצמו שהוא תפס צ'רמנדר על הפיקוס.
פנקס 65 תל אביב

4. שרונה מרקט

אוכל טעים, מקומות ישיבה מגוונים ואווירה נעימה. בגילי העצלן זה כל מה שאני צריכה מהעולם, בהנחה שיש לי ביד גם סנדוויץ 4 מטר של רחל בן אלול.
אלוף קלמן מגן 3 תל אביב

5. גינת הפרחים בכיכר הבימה

מאוד אוהבת לבוא לשם עם הבן שלי, הוא רץ על קורות העץ בין הפרחים או מתפלש בארגז החול, ואני סרוחה על הספסל מדמיינת שאני בחו"ל. יופי של מקום.

מקום לא אהוב בעיר

נקלעתי לאחרונה לצערי לתחנה המרכזית בתל אביב – מקום שמי שאשכרה גר בתל אביב לא נקלע אליו הרבה. אנחנו נוסעים הרבה באוטובוסים מנקודה לנקודה בעיר, אבל איכשהו תמיד מדחיקים את המקום שממנו הם יוצאים ואליו הם חוזרים, חור התחת של תל אביב. מסכן התייר שיגיע לשם – לתחנה המרכזית הרשמית של העיר המרכזית והמתקדמת במדינה, כן? – ויעמוד מבולבל מול לוח הזמנים האלקטרוני שלא פועל, עמדת המודיעין הריקה, שלוליות קיא ושתן ושירותים נעולים. תחנה מרכזית של עיר אמורה להיות הפנים שאנחנו מסבירים לתייר וכרגע הן נראות כמו הפנים של פרדי קרוגר. דחוף להציל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני סאקרית של מחזות זמר פלוס ענייה, אז אני לא יכולה לטוס הרבה לאיפה שאשכרה יש מחזות זמר, לכן כל פעם שמייבאים לארץ מיוזיקל שהוא לא שוב "שיער" אני מאושרת. האחרון היה "היי אוון הנסן" שהוא דווקא לא כוס התה שלי, אבל ההפקה הישראלית כל כך מושקעת ויצירתית שלא יכולתי שלא ליהנות. בני נוער ייהנו במיוחד, ואני ממליצה לבתי ספר לעשות איזה פילד טריפ לשם. זה יעזור ללא מעט תלמידים.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המופע "מה נפל עליי", שיזמה אלמנת הטרור יעל שבח, שהיא בכלל השראה שלי. זה מופע סטנדאפ שמעלים בני משפחות שכול שמספרים בדיחות שחורות על ההתמודדות שלהם עם האבל, וזה קצת תרפיה קבוצתית. יש גם משהו בלראות בני מגזרים שונים עולים לבמה ומדברים על אותה חווייה בדיוק, שגורם לך להפנים את המכנה המשותף הגדול ביותר שלנו – המוות. זה נשמע מקריפ אבל מנחם באיזושהי צורה, מאחד באיזושהי צורה, ומדגיש את הכוח הנגדי שיש לחיים. אני הכי מזדהה עם המקום הזה ומחכה כבר שבעלי יירצח כדי שאוכל להצטרף לאנסמבל, יש לי כמה פאנצ'ים מעולים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שצריך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי, אריאל ויסמן, תסריטאי וקומיקאי מבריק שהמלחמה דחתה לו את השקת הסדרה הראשונה והמצופה שלו. פריווילגי, אני יודעת, אבל אתם שאלתם.

מה יהיה?
אם לשפוט לפי מגמת האפוקליפסות שמתרחשות כאן ברצף מ-2020: עוד יותר רע ועוד יותר רע. שימו אוזניות ולכו לישון, אסקפיזם זה כרגע התשובה.

• העיר שלי
• פסטיבל אנימיקס
• רחלי רוטנר

אנחנו, וזה ידוע ומתועד, חולים על אנימציה, ופעם בשנה אנחנו מתייצבים להצדיע לה בפסטיבל אנימיקס תל אביב, הפסטיבל הבין לאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שיחגוג השנה את המהדורה ה-25 שלו מאז היווסדו בתחילת האלף. הפסטיבל ייפתח ב-5.8 ויימשך עד ה-9.8, עם בשורה מרעישה ומשמחת לשוחרי האנימציה לארץ: האנימטור המבריק והייחודי ביל פלימפטון יתייצב בתל אביב בכבודו ובעצמו, יקרין מסרטוניו ויערוך כיתת אמן.

>> ויהי אור: המידברן חוזר לחיים ויתקיים בחודש נובמבר הקרוב
>> קצת רעש בבקשה: לבונטין 7 חוזר להשתלט על מוזיאון תל אביב

פלימפטון, כיום בן 79, התפרסם בשנות ה-80 כקריקטוריסט בעל סגנון ייחודי והומור פרוע שעבודותיו התפרסמו במגזינים מובילים ופרץ לתודעה העולמית ב-1988, כשסרטו הקצר "Your Face" היה מועמד לאוסקר, ושוב ב-2005 כשסרטו "Guard Dog" זכה גם הוא במועמדות, כשבין לבין הופך פלימפטון למגדלור של אנימציה עצמאית עיקשת שהראתה לרבים אחריו את הדרך. פלימפטון, יצר בעבודות יד שמונה סרטים באורך מלא ועוד עשרות סרטי אנימציה קצרים שהפכו לאבני דרך בתחום. כקול ייחודי בעולם תעשייתי, הוא יציג בפסטיבל מקבץ קצרים (חבל שלא את סרטו החדש "Slide" שהוקרן בכמה פסטיבלים בשנה שעברה) ויעביר סדנת אמן על עקרונות הגישה שלו: "זול, מהיר ומצחיק".

פסטיבל אנימיקס נפתח גם השנה לאחר גל של אירועים דרמטיים ומטלטלים במדינת ישראל, והם מקבלים ביטוי בשפתם האמנותית והייחודית של אנימטורים, קומיקסאים ומאיירים שישתתפו בפסטיבל. בין היתר יארח הפסטיבל את הפאנל "טהרן על הקו – חזית האנימציה: הקומיקס והקריקטורה של היוצרים ברפובליקה האיסלמיסטית", שנערך בעקבות המערכה של ישראל מול איראן בחודש יוני האחרון. מעבר לעימות הביטחוני בין שתי המדינות, גם האמנים והיוצרים באיראן נפלו קורבן לאורך השנים למשטר הדיכוי של האייטולות. במפגש מיוחד זה יוצגו כמה מהיצירות הבולטות בתחומי המדיה המאוירת, שהפגינו ביקורת אמיצה נגד השלטון. בתום הפאנל – יוקרן הסרט "פרספוליס" סיפור הילדות של הסופרת והמאיירת מרג׳אן סטראפי.

בנוסף, הקריקטוריסט יונתן וקסמן, מהבולטים והמבריקיםבארץ ובעולם, משתתף לראשונה בפסטיבל וינחה את ההרצאה: "אז איך מציירים מלחמה?!?" בה הוא מזמין את הקהל למסע כרונולוגי – מהשבת השחורה של 7 באוקטובר ועד המערכה מול איראן – דרך הקריקטורות והאיורים שצייר בזמן אמת מתוך ניסיון אחד עיקש לצייר מציאות גם כשהיא בלתי נתפסת.

ועוד אקטואליה כואבת בפסטיבל: מקבץ סרטי אנימציה של יוצרים ישראלים סביב המלחמה בעזה, בהם סרט דוקו-אנימציה קצר המציג את סיפורו של גיא גלבוע דלאל שמוחזק בשבי בעזה לאחר שנחטף ממסיבת הנובה, סרט על ילד יהודי מהעוטף וילד ערבי מעזה שנפגשים בטעות ופועלים להגשמת חלום משותף, סרט סטודנטים על שישה חברים שמתאגדים ומנסים למצוא דרך התמודדות עם מותם של חבריהם וסרט דוקו על שתי חברות הכי טובות שהקשר ביניהן נקטע כשקרן יוצאת למסיבת הנובה.

אל המסגרות התחרותיות של הפסטיבל מצטרף השנה פרס "נייבי בירד" לכישרונות חדשים בתחום הקומיקס, לזכרה של הקומיקסאית רויטל ברונשטיין ז"ל שנרצחה בפיגוע ביפו בתחילת אוקטובר. ביוזמתה של ליאורה ברונשטיין, אמה של רויטל, יחד עם איגוד הקומיקסאים והקריקטוריסטים בישראל ובעזרת קי"ק – קבוצת היוצרים שבה רויטל הייתה חברה, מוכרז פרס ומענק לזכרה של הקומיקסאית שהייתה מוכרת תחת שם העט "נייבי בירד".

אבל נוכח המצב יש גם חדשות באמת טובות: בתקופה מורכבת במיוחד בזירה הבינלאומית בה מופעלים חרמות נגד מדינת ישראל, תחרות האנימציה הבינלאומית של אנימיקס הצליחה בניגוד לציפיות לקבל מאות הגשות מיוצרים מכל רחבי העולם, והשנה יוצג מבחר עשיר של סרטים בינלאומיים לצד מיטב היצירה הישראלית במגוון קטגוריות.

ויהיה גם מצחיק: אות יקיר הפסטיבל יוענק השנה לצמד ניר גרבר וגלי אדלבאום – המוכרים בשם "ניר וגלי". השניים, זוג בחיים וביצירה, הפכו בעשור האחרון לאחד הקולות המשפיעים והאהובים באנימציה הישראלית במסגרת אירוע הענקת הפרס ייערך חידון קאהוט רב משתתפים נושא פרסים שכולל את הפרטים הכי אזוטריים ומצחיקים מהסרטונים של ניר וגלי, בהשתתפות הקהל באולם. כמו כן, תיערך ההרצאה "ניר וגלי, איך התמסחרתם" על מאחורי הקלעים של תהליך יצירת פרסומות לרשת ולטלוויזיה, שילוב סטוריטלינג בעבודה מסחרית, כיצד הופכים בריף משעמם לתוכן ויראלי ואיך משתמשים בהומור ככלי להעברת מסרים.

עוד כמה אירועים שכדאי לסמן: "הפעם הגזמתם" – פודקאסט לייב: הפודקאסט הידוע לשמצה מבית הפודיום בהגשת רחלי רוטנר אריאל ויסמן מגיע לפסטיבל אנימיקס והפעם באמת בלי צנזורה. האורח יהיה הקומיקסאי, הקריקטוריסט והמאייר אורי פינק וזה כנראה ייגמר בבכי; "משגע פילים" – ספיישל קצרים מפוקס על בעל החיים היבשתי הגדול בעולם; "טבע האדם" – מקבץ של שמונה סרטים קצרים ומגוונים קשר בין האדם לעולם שסביבו; "הצבעים שבפנים" – הקרנת סרטה החדש של הבמאית נאוקו ימאדה שנחשבת לאחת היוצרות הבולטות באנימה העכשווית, בזכות סגנונה החזותי הרגיש והחיבור בין מוזיקה וצבע לרגש.

• ❤ תרבות
• פסטיבל אנימיקס
• אנימציה
• אנימה
• קומיקס

תרבות הקומיקס בישראל מתפתחת יפה אחרי עשורים של נמנמת, עם חנויות מעולות, יוצרים נהדרים, ירידים ופסטיבלים מגניבים. את פסטיבל אנימיקס הנהדר אנחנו מקבלים מדי שנה בזרועות פתוחות בתל אביב, אבל עכשיו קורה דבר נהדר לא פחות, והוא מתפצל ושולח שלוחה חדשה לעולם בפסטיבל אנימיקס מוזיקלי מיוחד שייערך לראשונה בסוף החודש בסינמטק הרצליה (31.5-29.5) בניהולו האמנותי של ניסים (נוסקו) חזקיהו.

>>

"אנימיקס מוזיקה", שמו של הפסטיבל החדש, מחדש מחדש מסורת ארוכת שנים של אנימיקס – הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קריקטורה וקומיקס – במסגרתה מתקיימים, לצד הפסטיבל התל אביבי שנערך מדי אוגוסט, פסטיבלים מקומיים ברחבי הארץ המוקדשים לנושא ספציפי. בין האירועים המרכזיים בפסטיבל: תערוכת מחווה קריקטורית לגדולי הזמרים במוזיקה הישראלית, ערב מחווה יצירתי לחוזה המדינה בנימין זאב הרצל, מפגשי אמן מוזיקליים וציוריים עם דני רובס, קובי אוז ואורי פינק, מופעים מקוריים של דורית פרקש עם תמר שאוקי (בתו ונכדתו של הקריקטוריסט "זאב") ודניאל וייס המלווים באנימציה ועוד.

מה עוד? לצד מפגשי האמן והאירועים המרכזיים, יתקיימו הקרנות סרטים קצרים וסרטים באורך מלא, מפגשים וסדנאות אמן למבוגרים ולילדים, ביניהן "סימפוניות טיפשיות" על אוצרות האנימציה של"דיסני; הפיצ'רים "אנזו חתול הרפאים", "מטאליסטים מתוקים" ו"ארנסט וסלסטין"; "הקול שבידיים" – סדנה מרתקת לאפקטים מוזיקליים בסרטי אנימציה; "100 קולות" סדנת דיבוב עם קובי ליקוורמן ("בליפי"); "זבנג בועות ורוקנרול" על הקשר בין זבנג לעולם המוזיקה הישראלי לאורך השנים, סדנה חתולית עם אילנה זפרן ועוד.

במבואת הסינמטק יתקיים בימי הפסטיבל מיני-שוק קומיקס עם דוכנים של מיטב היוצרים בהם נעה כ"ץ, אורי פינק, אילנה זפרן, עומר אלמליח ועוד. הלובי יציג גם את "שדרת שירת הכוכבים", תערוכת המחווה הקריקטוריסטית המרכזית בפסטיבל, ובה גלריה מכובדת של דמויות מפתח מוכרות ואהובות מתחום המוזיקה העברית הקלאסית כפי שצוירו בקווים של געגוע בידי זאב אנגלמאיר, מישל קישקה, אורי פינק, מושיק לין, איתמר דאובה, דנה ברלב, שלמה כהן ועוד. התערוכה תיפתח לקהל בלובי הסינמטק הרחב עוד טרם פתיחת הפסטיבל החל מ-25.5.
>> פסטיבל אנימיקס מוזיקה, 31.5-29.5, סינמטק הרצליה

• ❤ תרבות
• קומיקס
• מוזיקה ישראלית
• פסטיבל אנימיקס

אילנה זפרן היא קריקטוריסטית, קומיקסאית ומאיירת ואתם מכירים את החתולים שלה ממש טוב מהמדור "פינת ליטוף". בפסטיבל אנימיקס 2024– הפסטיבל הבינלאומי של תל אביב לאנימציה, קומיקס וקריקטורה (10-6 לאוגוסט בסינמטק תל אביב)היא תוכתר כיקירת הפסטיבל, והוא יציג תערוכה רטרוספקטיבית מעבודותיה,סדנאות חתוליות לילדים בהדרכתה, מפגש אישי מיוחד על פועלה בהנחיית מיקי חיימוביץ' וערב קסום בגן הפסגה ביפו (רביעי, 31.7, 19:00), שם יוקרן ספיישל סרטי חתולים באנימציה, לצד ארבעה קריקטוריסטים מובחרים (אורי פינק, נופר אלפסי, בוריס דיקמן וזפרן עצמה) שיציירו קריקטורות ללא עלות למבקרים ולמבקרות, דוכני קומיקס שווים ועוד.כל הפרטים על הפסטיבל כאן

>> העיר שלנו: 9 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע בתל אביב
>> המפקד אתה מצויר: פסטיבל אנימיקס יחגוג 20 שנה ל"מ.ק. 22"

"פינת ליטוף" (איור: אילנה זפרן/"הארץ")

1. החתול הירוק

מקום טבעוני קטן, נעים וטעים שהזמן עוצר בו לרגע מלכת. כטבעונית שעוד לפני שהיתה טבעונית היתה נגד גבינה צהובה, זה גם המקום שהעניק לי את חווית הפיצה הראשונה שלי.לבונטין 7

2. התדר

אמנם לא יוצא לי כמעט להגיע לשם, אבל טוב לי לדעת שהמקום הייחודי הזה – על אירועיו והפקותיו המוקפדים – קיים. בדומה לבר הלסבי המיתולוגי המינרווה, שלא ביקרתי בו לעתים קרובות, אבל היה לי חשוב שהוא קיים ובכל פעם שהגעתי אליו זה היה וואו. התדר הוא גם העסק היחיד, למיטב ידיעתי, שהודיע את מה שכל העסקים המקומיים מסוגו היו צריכים להודיע – שהוא סוגר את שעריו בזמן ההפגנות למען החטופים במוצאי כל שבת.דרך יפו 7

3. המגדלור

לצד הפנינות הספרותיות המקומיות הנוספות – סיפור פשוט, רידינג באלנבי ותולעת ספרים – הפנינה הרביעית, המגדלור, קרובה במיוחד ללבי. החנות שעברה כמה גילגולים, וכיום כשנכנסים אליה מרגישים גם בחו"ל וגם בבית, הייתה המקום הראשון שנתן מקום ליצירה החתולית שלי. דליה שלף ז"ל, אייקון תרבותי ולסבי וממקימות המגדלור (יחד עם רונה יצחקי), היא גם זו שפתחה לי דלת לעולם ההוראה שהיה זר לי וכיום הוא מקור פרנסה והנאה טבעי בשבילי, כשהציעה לי בקיץ 2015 לערוך במגדלור קייטנות קומיקס.מקווה ישראל 18

4. בארבי

בבארבי החדש יש שני דברים שלא פגשתי בשום מועדון הופעות אחר – סאונד מטריף ובמה נמוכות.ים-פרינדלי שמאפשרת לראות את הבמה מכל מקום, ועם שני החידושים האלה הוא גם מצליח לשמור על רוחו העגולה של הבארבי הישן. מוזיקה זה החיים בעיני והבארבי מייצר חיים, רגעי אסקפיזם, שמחה, התרגשות ואור בימים חשוכים.נמל יפו 1

5. בית אריאלה

בגלל קירבתו לכיכר החטופים, הכניסה לבית אריאלה בימים אסוניים אלה היא בלב כבד, אבל הוא עדיין מתרחב כשמשוטטים במקום הזה שמאז שיפוצו תמיד הומה אדם ותרבות.שאול המלך 25

מקום לא אהוב בעיר

אני כל כך אוהבת את העיר וכל כך לא לוקחת אותה כמובנת מאליה, על רקע ילדותי בפריפריה, שקשה לי לחשוב על מקום לא אהוב בעיר. כמובן שלא חסרים בה כשלים ובעיות, כמו ההזנחה של דרום העיר או כמות הג'וקים שפוגשים על המדרכות בלילות שנדמה שרק הולכת וגדלה. הדבר שהפריע לי במיוחד בזמן האחרון הוא המראה של מכת"זית בלב העיר ושתיקתה של העירייה מול הבושה הזו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של רונה קינן לכבוד עשרים שנה לאלבומה הראשון "לנשום בספירה לאחור" בבארבי. הופעה מושקעת ומאוד מאוד מרגשת שכללה גם דברים חוצבי להבות שרונה אמרה על מצבנו הרע. אני תמיד בוכה בהופעות והפעם שברתי שיאים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"Paradise is There" – סרט תיעודי מ-2015 על נטלי מרצ'נט, מוזיקאית אהובה עלי שגם התמזל מזלי לראות לא מזמן בעוד הופעה מרובת דמעות. הסרט, שמספר על ההקלטה מחדש של אלבומה "טיגרליילי", מדבר בין היתר על כך שמרצ'נט מתייחסת ביצירתה לדברים קשים ואפלים ממקום של אור. זה גם מה שאני מנסה לעשות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לבחור, כל ארגון והתגייסות לטובת החטופים ולטובת שיקום העוטף והצפון מבורכים בעיניי. אבל למי שאין יכולת להתנדב, אני ממליצה לרכוש חולצה מליין חולצות העוטף של מסעדת האחים(עוד מקום נהדר שמתגייס לכל המאבקים הטובים). החולצות היפות מנכיחות את העוטף ואת האסון והרווחים ממכירתן נתרמים ל"מרכזי חוסן" שמסייעים להתאוששות קהילות יישובי העוטף.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תומר רוזנטל בן ה-14, צעיר המגאפוניסטים בהפגנות היומיות בשער בגין, שמגיע לבדו, ללא ליווי הורי או חברי, ויחד עם שאר מגאפוניסטיי הקבע הצרודים, נותן את הקול והנשמה למען החטופים כבר תקופה ארוכה.

מה יהיה?
בסוף יהיה טוב. אין אופציה אחרת. זה אמנם מקומם שלא כולם.ן ברחובות, אבל יש הרבה א.נשים שכן שם ושנלחמים ונלחמות בכל הרוך והכוח. לא נוותר עד שיהיה פה טוב יותר. זו לא רק סיסמה.

• העיר שלי
• קומיקס
• פסטיבל אנימיקס
• האחים
• רונה קינן
• בית אריאלה
• החתול הירוק
• תדר
• בארבי
• המגדלור

מדינת תל אביב היא רעיון שכולנו מגלגלים (עם עצמנו או בפומבי) בחודשים האחרונים, אבל מדובר ברעיון אהוב וישן שרץ במחוזותינו כבר עשרות שנים. כן, כבר בניינטיז היינו שונים, מיוחדים ושוחרי עצמאות. הקריקטוריסט, הקומיקסאי והעיתונאי עידו אמין יצר את מפת מדינת תל אביב שלו כבר לפני 30 שנה, ועכשיו הוא חוזר אליה – מהתבוננות נוסטלגית אבל גם אקטואלית מתמיד.

"המפה נוצרה לפני 30 שנה ככפולה בעיתון העיר של ידיעות תקשורת, בגיליון שמטרתו היתה לקבל את התל אביבים החדשים בעיר. לקחתי את זה אז ברצינות תהומית וכמו בהרבה עבודות שלי שקעתי לפרטים. הוספתי עוד ועוד כאלה, עד שזה הגיע לגודל שבקושי נכנס לכפולה של העיתון. ואז שכחתי מזה. זה היה כלא היה, אבל הנושא של מדינת תל אביב חזר ועלה לדיון בכל מיני מקומות כל הזמן, ואפשר להבין למה אנשים מרגישים את זה ורוצים בזה".

30 שנה עברו, ולרגל ירידשוקומיקסשמתקיים במסגרת פסטיבל אנימיקס שנפתח היום, החליט אמין לחזור אל אותה המפה הנוסטלגית ולהוציא אותה מחדש – הפעם כמפה של "מדינת תל אביב הקדומה". "זו היתה הזדמנות להגשים חלום ישן", הוא אומר, "ולהוציא מחדש את מפת מדינת תל אביב בניינטיז. הבעיה המשמעותית היתה שמכל החומרים הארכיוניים שנמצאים אצלי בסטודיו – דווקא המפה הזאת הלכה לאיבוד. למזלי, לפני כמה שנים סרקתי אותה, ובאמצעות פלטפורמת הבינה המלאכותית סטייבל דיפיוז'ן (בעזרת גלעד קוריסקי, חבר מלוס אנג'לס) הצלחתי לעשות לה אפסקייל לרזולוציה של הדפסה".

את המפה ימכור אמין (במחיר של 70 שקלים) במסגרת שוק הקומיקס של פסטיבל אנימיקס בימים חמישי ומוצ"ש הקרובים – מודפסת, מנויילנת, ממש כמו פעם. הוא החליט ללכת על אולדסקול עד הסוף, והיא מגיעה כמפה לצביעה יחד עם חבילה קטנה של עפרונות צבעוניים (מי אמר פעילות לילדים לחופש ולא קיבל?).ביום חמישי בשעה 19:00הוא גם יקריא את המפה בקולו ויספר קצת על הסיפורים שמאחוריה.

יש הבדלים בין המפה החדשה לזו המקורית?
"אין הרבה, אבל עכשיו כשחזרתי לעבוד על זה נזכרתי בכל מיני מקומות שהיו חסרים אז. הרעיון לא היה לייצר מפה רצינית כי אני בסופו של דבר קריקטוריסט, אבל 90% מהמקומות שנמצאים בה הם כאלה אמיתיים, רובם גם קשורים אליי ולאנשים שהכרתי באופן אישי. תל אביב של הניינטיז, עיר של שטויות והגזמה שהדבר האחרון שנאמר עליה שהיו בה ערכים, מצטיירת היום, אחרי 30 שנה, כערך של חופש, של קלילות, נוסטלגיה שמזמינה להתרפק עליה, עיר הבירה של מחוז שפוי שמאיים בהיפרדות. צו השעה הוא לצבוע אותה בצבעים פסטליים של עפרונות צבעוניים".

בהמשך מתכנן אמין לייצר עוד גרסאות למפה הקדומה, ואולי גם לתת לבעלי עסקים או מקומות ציבוריים שפעלו אז את ההזדמנות להכניס את עצמם אליה. במקביל, הוא יוצר בחודשים האחרונים (עם נטעלי עלי) מוצר נוסף תחת המותג "בקטע טוב" – סיכות מחאה שעליהן כתוב "אנרכיסט/ית, אבל בקטע טוב" – שאותן הוא מוכר בדרך כלל בהפגנות, והן יימכרו גם כן בשוק הקומיקס השבוע. עכשיו נותר לכם רק להתעמק טוב טוב במפה ולהחליט: האם אתם מעדיפים את תל אביב של היום או את זו של לפני 30 שנה?

>> גם את המפה של עידו אמין תוכלו לרכוש בשוק הקומיקס של פסטיבל אנימיקס, חמישי-שבת 12.8-10.8 20:00-10:00.עוד פרטים כאןאבל הכניסה חופשית, מה תעשו עם פרטים עכשיו

• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• קומיקס
• קריקטורה
• פסטיבל אנימיקס
• מחאת הדמוקרטיה