טל זגורסקי, היא פסיכולוגית קלינית מומחית, ממקימות עמותת "לב בטוח" ומנהלת מערך הטיפולים בעמותה, אשר הוקמה ב-7.10 על ידי נשות ואנשי טיפול, שהינן חלק מקהילת המרחבים הבטוחים במסיבות ופסטיבלים. העמותה מופעלת על ידי רשת של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים באומנות, פסיכותרפיסטים ומדריכים קליניים מוסמכים, בעלי ניסיון בעבודה עם חוויות טראומתיות קשות ובתחום מזעור הנזקים הפסיכדלי. במידה ואת.ה שורדי מסיבות העוטף (נובה, פסיידאק, האירוע של הפקת המידברן), ומעוניינ.ת לקבל טיפול – ניתן להירשםבאתר העמותה. ואם אתם לא, אז דעו שבאתר תמצאו גם קישור לתרומה.
>>

1. נחמני-אחד העם

בין האזורים הכי יפים בעיר בעיניי. בנוסף, אבי גדל שם בילדותו כשעלה לארץ, והבניין בו גדל עומד על תילו. לאחרונה ביקרתי שם עם הוריי וזה היה מרגש ביותר עבורי לדמיין את אבא מתהלך בבית הזה בתור ילד.

2. כיכר החטופים

אין חשוב מזה. כואב כל כך שהם עדיין שם, אחרי זמן כה רב. אני חושבת עליהם כל יום ומקווה כל כך שיחזרו. כואב לי על כל אלה שיכלו לחזור ולא חזרו. אנחנו חייבות לעשות הכל כדי להוציא אותם משם. עכשיו. ואין חשוב מלהיות עם המשפחות במאבק שלהן. לא נתפס שצריך להיאבק כדי להציל את האחיות והאחים שלנו. בנוסף, כמנהלת המערך הטיפולי בלב בטוח, אני רואה אישית איך הישארותם בשבי של אותם החטופים, שהם חברים, משפחות או מעגל קרוב של שורדים, משפיעה באופן ישיר על תהליך ההחלמה שלהם. כל עוד הם שם הטראומה נמשכת, וזו זווית נוספת שמעיבה עליי.

3. הסינמטק

אני אוהבת לצפות בסרטים, וחוויית הצפייה האהובה עלי היא במיוחד בסינמטק. יש שם אווירה מיוחדת בשבילי.

4. חוף הכלבים

אני אוהבת לבקר עם הכלבה שלי. אני מאד אוהבת ים וגם היא. בקיץ היא יושבת איתי בתוך המים במשך שעות. זה עושה אותה שמחה לשחק עם כלבים על החוף וזה משמח אותי כשהיא שמחה. בכלליות להיות ליד הים מנקה את הראש וכשאני מסיימת לעבוד אני אוהבת להגיע לים, להתאוורר ולנשום.

5. קריית המלאכה

אזור עם אווירה מגניבה ועירוניות מחוספסת. אני אוהבת את מקומות הבילוי שיש שם, את הגרפיטי, הגלריות וההופעות. יש שם גרפיטי של ארבעה גיבורים שהצילו חיים של אנשים ונרצחו ב7/10 – עמית מן, עווד דראושה, ענר שפירא ובן שמעוני זכרונם לברכה. בכל ביקור שלי שם אני רואה אותם והלב נשבר. את עווד אני מכירה אישית. הוא היה פרמדיק, שנרצח תוך כדי שניסה להציל פצועים בנובה. פגשתי אותו ב-6.10 ביוניטי, פסטיבל שהתקיים באותו המקום, בו לקחתי חלק במרחב בטוח, בעבור מי שחווה מצוקה בעקבות שימוש בחומרים בפסטיבלים. איתו נרצח גם אסף שלזינגר ז"ל, שהיה מנהל המערך הרפואי בפסטיבל. אני זוכרת את הלב הגדול שלהם והעיניים הטובות. בכל פעם שאני מבקרת ברעים אני מדליקה נר לזכרם.

מקום לא אהוב בעיר

נווה שאנן.דרי רחוב, נרקומנים, זנות, פשע. כואב ועצוב שאין מענה הולם שיכול לעזור לא.נשים שנמצאים בסיטואציות מאד מורכבות שם.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הצגה של שורדי הנובה – "אזהרת טריגר" בתיאטרון הקאמרי. זו הצגה שבה שורדי נובה מספרים את הסיפור שלהם – הן של ה-7.10 והן של מה שקרה לאחר מכן. הם פותחים את הלב, מדברים על הקשיים שחוו, על רגעי השבר, על החברים שאיבדו, על המורכבויות שהם מתמודדים איתן מאז ועל מה מעורר בהם תקווה. זו הצגה מטלטלת וכואבת, שגם פותחת את הלב ועוזרת להתחבר לחוויות ממקור ראשון. הם אמיצים ומעוררי השראה וההצגה והעבודה עליה הן חלק מתהליך ההחלמה והשיקום שלהם.

2. איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"חיים בשפה, חיים בתשוקה" של אסתר פלד ויהודה ישראלי. אני מתעניינת מאד בפסיכואנליזה לאקאניאנית, וממליצה על הספרים של יהודה ישראלי שעוסקים בלאקאן. הספר הזה ספציפית הוא דיאלוג בין יהודה לאסתר המנגיש בשפה פשוטה אך מעמיקה את התאוריה של לאקאן. הם מדברים בו על חיבור לתשוקה של כל סובייקט ועל יכולת הבחירה שיש לאדם.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללב בטוח כמובן. מאז ה7.10 אנחנו משקיעות מאמצים רבים כדי לתת מענה רחב ועוטף ככל הניתן לכמה שיותר שורדים. אנחנו מקבלות מימון על הטיפולים מגופים ממשלתיים, אך יש מענים רבים שממומנים על ידי כספי תרומות. יש לנו מערך טיפולים משלימים, מערך למשפחות ובני זוג של שורדים, מערך קבוצות וריטריטים, מערך פסיכיאטריה, מערך מקרי קצה והכל בחינם לשורדים והשורדות. בנוסף, אנחנו נאבקות למען זכויות השורדים בכנסת ובמרחב הציבורי, כדי שיקבלו את המענים שמגיעים להם. בתחילה הקמנו פרויקט התנדבותי חירומי, לטווח קצר, וככל שעבר הזמן הבנו כמה חשוב להמשיך ולתת לשורדים מענה, ללא הגבלה. רבים מהשורדים רק עכשיו פונים לטיפול לראשונה, רבים מהשורדים צריכים להמשיך את הטיפולים הקיימים והמחשבה על סיום הטיפולים מאד מקשה ומדאיגה אותם. אנחנו דובקות בכך שלא נפסיק טיפולים, ולשם כך יש צורך בתקציב. במידה ואת.ה שורדי מסיבות העוטף (נובה, פסיידאק, האירוע של הפקת המידברן), ומעוניינ.ת לקבל טיפול –ניתן להירשם באתר שלנו. באתר ניתן למצוא גם קישור לתרומה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
משפחות החטופים, חטופות וחטופים שחזרו, שורדי ה7/10, שורדי המסיבות. כל תושבי ותושבות העיר והמדינה, שמתמודדים עם המצב הכל כך מורכב הזה בארץ וממשיכים לתפקד ולחיות ואפילו לקחת חלק פעיל בעשייה למען עתיד טוב יותר.

5. מה יהיה?
שאלה טובה. אני מאד מנסה לשמור על אופטימיות. זה לא תמיד עובד, ולא פשוט אל מול הזוועות שקורות, הפיצולים, השסע בחברה, המלחמה הממושכת, ההרס, הכאב והאובדנים הרבים. מה שממלא בתקווה ומרחיב את הלב זו ההתגייסות של האזרחים. בתחילת המלחמה ועד היו אנשים וגופים כה רבים שהצטרפו לעשייה שלנו וגרמו לפרויקט שלנו לקרות. זה מרגש אותי ועוזר לי להאמין גם בטוב. מפגשים אנושיים ולבבות פתוחים של אנשים שמצליחים לראות את מורכבות הסיטואציה, ולא לפצל לאנחנו והם, אלא חותרים לתיקון ולאנושיות, כל אחד ואחת שתורם מעצמו, כל עשייה שמקרבת בין הלבבות של כל הצדדים, מרבים את האור אל מול החושך המאד גדול ששוכן כאן.

• העיר שלי
• פסטיבל נובה
• שבעה באוקטובר
• כיכר החטופים

הבוקר פרסם צה"ל את התחקיר שלו לגבי הטבח שהתרחש בשבעה באוקטובר בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים, במהלכו נרצחו 364 אזרחים ואזרחיות ונחטפו 44 נוספים. כצפוי, התחקיר היה גיבוב של כסת"ח צה"לי ועורר את זעם המשפחות השכולות ושורדי הטבח להן הוצג, והן יצטרכו להמשיך ולהיאבק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי להביא לדין את האחראים למחדל הנורא, ולהמשיך לספר את סיפורן בכל מקום אפשרי. בית הצעירים של עיריית תל אביב-יפו, למשל, הולך להיות מקום כזה.

>> וידויים של מלצרים בתל אביב: הג'וב שעיצב את הדי.אן.איי העירוני
>> החל מהערב: בית הקולנוע הכי יפה (וחינמי) במזרח התיכון חוזר ליפו

החל מיום שני הקרוב (7.4) ומדי שבועיים, מזמינה העירייה בשיתוף עמותת קהילת שבט נובה את הציבור הרחב ל"סיפורי נובה" – סדרת מפגשים אינטימיים לשיתוף סיפורי עדות אישיים ומרגשים של שורדות ושורדי המסיבה, כשבכל אירוע כזה יוקדש הערב לשורד אחד ולסיפורו. במפגשים הראשונים ידברו השורדים ליאור כחלון (7.4), נדב אטיאס (21.4), יוגב בדרק (5.5) ומור פרץ (19.5), והכניסה תהיה חופשית ברישום מראש.

סדרת העדויות היא פרויקט נוסף של עיריית תל אביב-יפו עם עמותת קהילת שבט נובה לאחר התערוכה "אנחנו נובה" שהתקיימה בבית הצעירים במזא"ה 9 באוקטובר האחרון. קהילת שבט נובה פועלת מאז שבעה באוקטובר כמיזם סיוע וריפוי למשפחות נובה השכולות ולשורדי הטבח ומשפחותיהם, והייתה שותפה למיזמים רבים בתחום התרבות – האחרון שבהם היה מכירת האמנות השנתית של בנק הפועלים בחודש שעבר, שכל הכנסותיה הוקדשו לפעילות העמותה.

מזא"ה 9, בית הצעירים הראשון של תל אביב, הינו חלק ממערך של שבעה בתים המרכיבים את יחידת הצעירים העירונית, כמקום להיפגש, ללמוד, לייצר קהילות ולהשפיע על אופייה ותרבותה של העיר תל אביב-יפו. במזא"ה 9 מוצעים חללי למידה ועבודה חינמיים, ייעוץ משפטי לשוכרי דירות, פרוייקטים ליזמיות ויזמים צעירים, הכוונה תעסוקתית ואירועים שונים ומגוונים מדי שבוע בתחומי מעורבות קהילתית, תרבות וקהילה, הנוצרים על ידי ועבור תושבי העיר הצעירות והצעירים. המרכז שייך ליחידת הצעירים הפועלת במסגרת מינהל קהילה, תרבות וספורט של עיריית תל אביב-יפו.

• שבעה באוקטובר
• פסטיבל נובה
• מזא"ה 9
• עיריית תל אביב

תערוכת "אמנות ישראלית" בחסות בנק הפועלים היא כבר מזמן שם דבר בעולם האמנות הישראלי. מדי שנה מציג בה הבנק מאות עבודות אמנות של מיטב האמנים המקומיים – ביניהם אמנים ישראלים צעירים בתחילת דרכם לצד אמנים מובילים – וההכנסות ממכירתן מועברות למטרות חברתיות ותרבותיות. במוצאי שבת (15.2 19:00) תפתח התערוכה לקהל הרחב זו השנה ה-25 ברציפות, כשהפעם היא מוקדשת למטרה מרגשת וכואבת במיוחד: עמותת קהילת שבט נובה, המסייעת ומטפלת בשורדים, במשפחות השכולות ובמשפחות החטופים מהטבח במסיבות שהתקיימו בעוטף בשבעה באוקטובר.

>> בואו נעוף רחוק: 23 תערוכות שיקחו אתכם למקום אחר השבוע
>> הסייל הגדול של המוזיקה: מדללים את האוסף של הספריה העירונית

התערוכה כולה תוקדש השנה להעלאת נושא ההתמודדות של שורדי המסיבות בדרום לסדר היום, ולפעילותה שלעמותת קהילת שבט הנובה, המעניקה תמיכה הממוקדת בשיקום נפשי, כלכלי ואישי לשורדים ולמשפחות השכולות. העמותה מפעילה תוכניות ריפוי וכלים מעשיים לשיקום באמצעות חוסן קהילתי ומעטפת כלכלית לכלל שורדי המסיבה, בני משפחות הנרצחים ומשפחות החטופים.

בנוסף לפעילויות הללו, ניתנת האפשרות לשורדים להגיע למרחב בטוח, להיפגש עם שורדים שכמותם, ליצור מעגלי שיח המלווים באנשי טיפול מוסמכים, לרקוד, לשוחח ולפרוק את שעל ליבם. בנוסף, העמותה מפיקה אירועים ופעילויות הנצחה והסברה רבות ומגוונות לזכר הנרצחים בארץ ובעולם, על ידי הנגשת סיפורה של הקהילה סביב אירועי שבעה באוקטובר.

בשנה האחרונה קיימה עמותת קהילת שבט הנובה ימי קהילה באזור המרכז בתדירות שבועית והעניקה באמצעותם מענה נפשי וכלים לבניית חוסן אישי לחברי הקהילה. הפעילויות הותאמו באופן פרטני: סדנאות אישיות, קבוצות ספורט, שיחות אישיות, מעגלי שיח, טיפול באומנויות ועוד. ימי הקהילה מאופיינים בנוכחות משמעותית של מאות שורדים ומשפחות שכולות שמגיעים משעות הצהריים המאוחרות ועד שעות הלילה למרחב טיפולי מחבק וקהילתי. העמותה מסייעת ומטפלת במגוון דרכים באופן ישיר ועקיף ב-3750 שורדי המסיבות בדרום, ב-22 משפחות של חטופים מהמסיבה ובבני משפחתם של 411 מהנרצחים במסיבה ז"ל.

לאור כל זאת, בחר בנק הפועלים, באמצעות קרן פועלים בקהילה באגף לבנקאות חברתית, להקדיש לקהילת נובה את ההכנסות מהתערוכה, כשהאמנים עצמם יקבלו 25 אחוז מסך המכירות. בין האמנים הבולטים שייקחו חלק בתערוכה השנה, שתוצג כמיטב המסורת מעל גבי 6 הקומות בבניין ההנהלה המרכזית של הבנק בתל אביב: סיגלית לנדאו, מרים כבסה, יונתן אולמן, זויה נאדי צ'רקסקי, אולגה קונדינה, שמעון פינטו, יאיר גרבוז, פיליפ רנצר, יוני גולד, מישל פלטניק, משה טרקה, זיו קורן ועוד.

בנוסף, תוצג השנה תערוכת נושא בשם "עיניים טובות", שתכלול כ-25 צילומים שליקטה ואצרה שושי צ'כנובר, מתוך פרויקט צילום גדול שיזמה דפנה באר גבל, בו הזמינה חיילי מילואים לשתף ברגעים מחייהם בחזית במהלך מלחמת "חרבות ברזל", כהצדעה לאנשי ונשות המילואים, על ההתגייסות המדהימה שלהם מסירותם וגבורתם, ובמסגרתה תוצג השנה.

תערוכת "אמנות ישראלית" תארח השנה בחנות התערוכה את המיזם "קפה עוטף",שקם בתמיכת בנק הפועלים ומספק אפשרות תעסוקה לתושבי נתיב העשרה ורעים שפונו מבתיהם, ומשמש תחנה במרכז לממכר מוצרים המיוצרים בעוטף עזה.בחנות התערוכה יימכרו במוצ"ש חבילות שי ומוצרים שכולם מתוצרת יישובי הנגב המערבי. עוד ימכרו בחנות פרלינים ושוקולדים ממתכוניו של דביר קרפ ז"ל שהיה השוקולטייר והבעלים של "שוקולד קפה" ונרצח בשבעה באוקטובר בקיבוץ רעים.
>> "אמנות ישראלית",מוצ"ש 15.2 22:00-19:00, ראשון-שני 17.2-16.2 20:00-17:00, יהודה הלוי 63.עוד פרטים? כאן.

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• בנק הפועלים
• פסטיבל נובה
• שבעה באוקטובר

המירוץ אל האוסקר בעיצומו, ובהוליווד מתארגנים במרץ על קמפיינים לקידום סרטים בדרך אל המועמדות הנכספת. בין שלל האירועים וההקרנות המיוחדות סביב הסרטים שיש בהוליווד מי שרוצה ביקרם, בולט קמפיין ייחודי בהובלתה של שילה נווינס, ראש מחלקת הדוקו ב-HBO לשעבר, יחד עם המפיק ההוליוודי הבכיר מארק פלאט ("מרשעת"), מפיק המוזיקה סקוטר בראון והבמאי-שחקן שון פן, שהתגייסו למען סרטו המונומנטלי של יריב מוזר על הטבח בפסטיבל נובה, "עוד נחזור לרקוד", וקיימו אמש הקרנה הוליוודית מיוחדת לקידומו.

>> "עוד נחזור לרקוד" הוא דוקו מוצלח כי הוא עושה את הבחירה האנושית
>> כולם רוצים לצאת למאבק להצלת כאן 11. זה לא המאבק הנכון

"אנחנו זורקים חופשי את המונח 'סרט חובה', אך לעיתים רחוקות יש סרטים שהם אכן מילולית כאלה", אמר שון פן למגזין "וראייטי". "שובר לב כשם שהוא חושפני, 'עוד נחזור לרקוד' הוא באמת סרט החובה של הזמן הזה". נבינס הוסיפה כי "המצלמה בסרט הזה תופסת את הכל. הדוקומנטרי המבריק הזה מתעלה מעל הוולגריות הבלתי אנושית של חמאס כדי לצעוק 'עוד נחזור לרקוד'".

סוזן זירינסקי, לשעבר נשיאת חדשות CBS, שהצטרפה להפקה כמפיקה מטעם ה-BBC, הסבירה ש"הסרט הזה הוא אפוליטי. האותנטיות של 12 השורדים של הטבח מטמיעה את הצופה באירועים תוך התרחשותם מול עיניהם, וזו הסיבה שרבים ממספרי הסיפורים הטובים ביותר בהוליווד הביעו את הערכתם לאופן שבו הסרט מגולל את הטרגדיה, בעודנו מכבדי את זכרם של כל כך הרבה חיים שאבדו".

בהוליווד מעריכים כי הקמפיין ומוביליו הבולטים, כמו גם שידורו של הסרט בסטרימינג ב-BBC ובפרמאונט+, עשויים להביא את "עוד נחזור לרקוד" אל המועמדות הנכספת. עם זאת, ספק רב אם באווירה המקוטבת הנוכחית בהוליווד סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני המדמם, יכול סרט דוקו ישראלי שמעמיד במרכזו את טבח שבעה באוקטובר לקטוף גם את הפרס המוזהב. יצויין כי בגרסה המשודרת ב-BBC, למשל, הוסרה ההתייחסות לחמאס כארגון טרור.

כזכור, סרטו של מוזר, שהופק עבור HOT8 בהובלתה ובמימונה חברת ההפקה האמביציוזית של אמיליו שנקר Sipur, מתמקד בעדויותיהם וסיפוריהם האנושיים של ניצולי הטבח בפסטיבל, המלווים בתיעודים ממצלמותיהם של מחבלי חמאס מצד אחד והמבלים בפסטיבל מצד שני. התוצאה, מבחינת הצופה הישראלי, היא סרט שמכה בלב בפטיש של חמש קילו ואי אפשר לראות בעיניים יבשות. מתברר שגם בעולם, למרות הסטימנט האנטי-ישראלי הגובר, מצליח "עוד נחזור לרקוד" ללכוד את הזוועה המפלצתית שהתחוללה בשדות של קיבוץ רעים ולספר אותה לעולם באופן אוניברסלי. תחזיקו אצבעות, מגיע לו.

• שבעה באוקטובר
• המסך
• אוסקר
• פסטיבל נובה
• הוליווד
• שון פן

את שיר ג'ורג'י הכרתי בעיקר בתור ילדה – היא הייתה חברה טובה מאד של אחותי, והבת של גלית ג'ורג'י, בת הדודה של אמא שלי והחברה הכי טובה שלה. אני זוכר ילדה שמחה וחייכנית שאוהבת את כולם, אבל לצערי לא יצא לי להכיר אותה לעומק כאדם בוגר, לפני שהיא נרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. מי שכן הכיר את שיר, ולו במעט, הוא אופק לנגר – ראפר בתחילת דרכו שטייל יחד עם שיר בדרום אמריקה, שהחיבור שנוצר בטיול הגדול שלהם דחף אותו לכתוב שיר הנצחה כואב ומרגש בשם "מגדלור". כעת, שנה לאחר הטבח, זה זמן טוב לדבר על הנצחה מוזיקלית.

>>אל תעצמו עיניים: 10 יצירות שידביקו אתכם למסך ב-7.10 ואחריו

כמו משוחררים רבים, לנגר טס לדרום אמריקה בשנת 2022 – שם פגש דרך חברים משותפים את שיר, ומהרגע הראשון היה ביניהם קליק. "התחברנו כל כך מהר, שאפילו לא הייתה לי את ההסתגלות לקשר החדש", נזכר אופק. "אני מרגיש שהמילה שמתארת אותה הכי נכון זה שהיא הייתה הדבק של כולם. היינו חמישה עשר אנשים בטיול, קבוצה גדולה בשביל דרום אמריקה, והיא הייתה בן אדם מרכזי. היא פשוט הייתה כל כך שמחה ואוהבת ונותנת מקום". בסוף יוני 2023 הטיול נגמר, שיר שבה ארצה וחוזרת לעבוד, ארבעה חודשים בלבד לפני הטבח הנורא.

במהלך השביעי באוקטובר הקשר עם שיר נותק, ואביה יצא לדרום כדי לחפש אותה, אך גם בעורף חבריה של שיר המשיכו לתור אחרי רמזים ברחבי האינטרנט. ביניהם היה לנגר. "לא ישבנו לרגע", הוא מספר, "היינו מחוברים למחשבים לטלפונים ולטלוויזיה וניסינו להשיג כל בדל של מידע". אבא של שיר, רונן ג'ורג'י, מוסיף על התמונה המחרידה שהצטיירה באותו היום. "פעם שומעים שמוצאים שלושים איש שם, פעם עשרים איש פה, ואתה חי בין תקווה ליאוש. ואתה בטלטלה כזאת שבוע שלם, עד שביום שישי בלילה הגיעה הדפיקה הגורלית בדלת. באו לבשר לנו את הבשורה המרה, ושמה החיים התהפכו לנו".

יש המון דרכים להתאבל, הדרך של אופק לנגר הייתה המוזיקה. יום לאחר הבשורה הוא כבר התחיל לכתוב את השיר, בביטחון מלא שהכאב הרב יצליח להישפך על הדף. זה לא קרה. "זה שיר שהיה לי מאד קשה לכתוב. היה לי בפתק בשלושת החודשים הראשונים ארבעה משפטים. שלושה חודשים כמעט לא הצלחתי ואז כתבתי ביום אחד שמונים אחוז מהשיר. נפתח לי צוהר כזה וכתבתי המון". ובאמת נשמע שלנגר סוף-סוף הבין למה הוא כותב את השיר הזה, "המטרה של השיר הזה הייתה להראות לעולם מי זאת שיר מהעיניים הצנועות שלי, של מי שלא הכיר אותה הרבה זמן".

שם השיר, "מגדלור", לא נבחר סתם כמטאפורה, אלא היה סמל של ממש בעיני שיר ג'ורג'י.כשהייתה בצבא, אחת החיילות ניסתה להתאבד. "היא ירתה בעצמה, ושיר הייתה ממש קרובה אליה בשטח", נזכרת אימה גלית ג'ורג'י. "שיר הייתה הראשונה שניגשה אליה, ועשתה לה חוסם עורקים בבטן". אחרי האירוע כתבה שיר למפקדת שלה מה שעבורה היה רגע קשה, אבל עבור משפחתה וחבריה הפך לסמל.

"ידעתי באותו רגע שהכי חשוב לשמור על קור רוח ולדאוג למצב של החיילים שלי, ואחרי זה אני אדאג לעצמי", כתבה דאז שיר. "אחרי כמה ימים הגיע לי בכי מתוך שינה, בכי סתם באמצע היום, חרדות, שיחה אצל הקב"ן. אני אפילו זוכרת שחיילת שלי סיפרה לי שהיא שמעה אותי בוכה מהאוהל, ואני המפקדת שיכולה להחזיק את כולם. אני בוכה מתוך שינה? לא האמנתי שאגיע למצב כזה בחיים. אבל בחרתי לקחת את זה למקום אחר, למקום של מגדלור. כל אחד צריך את הבן אדם הזה שתמיד יהיה בסדר בשבילו, להיאחז בו ואני מוכנה להיות הבן אדם הזה בשביל הסובבים אותי ואולי להשפיע עליהם גם להיות מגדלורים".את המגדלור שהיא רצתה להיות קיעקעה שיר על גופה, ולאחר מכן כך גם עשו חברותיה וקרובי משפחתה, עם קעקוע משותף לזכרה. הציטוט על המגדלור גם פוזר בסטיקרים שנושאים את זכרונה, וכך הפך לסמל המייצג את מי שהיתה.

יצירת שיר זיכרון שכזה מלווה, באופן טבעי, בחששות מצד היוצר ומצד המשפחה. בכל זאת, מדובר בנושא רגיש וכואב, ובמקרה של אופק ושיר, גם בהיכרות קצרה – אך לדבריו, גם מעמיקה."מי שהיה בטיול כזה יודע שיום שם זה כמו חודש", מספר לנגר. "אתה חי מהבוקר עד הלילה עם הבן אדם, חווה איתו חוויות טובות וקשות ומאתגרות וכיפיות, ואתה נקשר מאד מהר.אנשים שלא הכירו את שיר אמרו לי 'וואו אני ממש מצליח לדמיין אותה' או 'אני מרגיש אותה, אני מבין מי זאת'. זאת הנצחה מבחינתי".

דודתה של שיר, אירית ג'ורג'י, מספרת שהם התרסקו כאשר שמעו את השיר לזכה. "הוא השמיע לנו את זה לראשונה בפורים, אחת מפעילויות ההנצחה. זה היה משלוחי מנות שעשינו, ובאחד הימים שהתאספנו כל החברים והמשפחה לארוז, אופק הגיע והשמיע את השיר, ואנחנו פשוט התמוטטנו כולנו אחרי זה. זה היה מדהים. סערת רגשות כזאת, גם התרגשות ובכי וצחוק". גלית האם מוסיפה. "גם לשמוע את הקול שלה בתחילת השיר זה היה משהו חזק, ועוד ככה לדבר על מוות ומה שהיא אמרה".

שיר ההנצחה של אופק לנגר לוכד את דמותה של שיר ואת רוחה באופן מדויק – עם הריקודים, האהבה ושמחת החיים שהייתה בה. זה שיר שמצד אחד מיועד לאנשים שהכירו אותה, ומצד שני מי שלא הכיר אותה, שיכול אולי להבין במעט מי היא הייתה. יהונתן גפן שאל בעבר "איך שיר נולד?", וגם ענה – "כמו תינוק/ בהתחלה זה כואב/ אחר כך יוצא החוצה". והשיר הזה, שנולד מתוך כאב ומתוך האסון שכולנו חווינו – בדרך כזו או אחרת – מזכיר לנו את האור של שיר, ומזכיר לכולנו להיות מגדלורים לאנשים מסביבנו.

• שבעה באוקטובר
• פסטיבל נובה
• מחדל נתניהו
• ימי זיכרון
• מוזיקה