Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
קצת שיימינג לא יזיק לכם. קמפיין עיריית תל אביב-יפו (צילום: גיא יחיאלי)
המלחמה בבעלי כלבים שלא אוספים אחריהם נמשכת ואתמול אושר חוק עזר המחייב מסירת די-אנ-איי של חיות המחמד. הקנס שיינתן הוא מעל ל-700 שקל, וגם עלויות הבדיקה יושתו על בעלי הכלבים. בקיצור: אל תסריחו
המלחמה שהכריזה העירייה על בעלי כלבים שלא אוספים צואה עולה ביממה האחרונה מדרגה. מועצת העיר אישרה אמש (ב') תיקון לחוק עזר עירוני לפיו בעלי כלבים יידרשו למסור פרטי זיהוי גנטיים (DNA) של חיית המחמד. המשמעות: פקחים ידגמו צואת כלבים שלא נאספה, יתאימו אותה למאגר ויגיעו לבעלים. הקנס: גבוה (מעל ל-700 שקל), וגם עלויות הבדיקה יושתו על הבעלים.
באפריל האחרון פצחה העירייה בקמפיין מאסיבי בתופעה, ונקטה בין השאר בפעולות הבאות: הגדרת "אזורים חומים" בהם התופעה חמורה במיוחד והגברת פעילות האכיפה וההסברה, הסטת כוחות פיקוח ל-10 רחובות בהם נרשמו הכי הרבה דוחות על אי-איסוף צואה, התקנת מדבקות הסברה על מדרכות ב"שכונות חומות", כריזה ייחודית לתזכורת לבעלי כלבים לאיסוף הצואה, קמפיין נרחב על מתקני הפרסום העירוניים ופינת "הקקי היומי" – שיימינג לשכונות בהן לא נאספה צואה על לוחות מודעות שכונתיים.
קצת פאסיב אגרסיב לא יזיק לכם. קמפיין עיריית תל אביב-יפו (צילום: גיא יחיאלי)
היחס בין מספר הכלבים לבני האדם בתל אביב-יפו נחשב לאחד הגבוהים בעולם, עם יותר מ-40 אלף משקי בית בעלי כלבים, כך שלמעשה 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. הכלבים העירוניים עושים את צרכיהם במרחב הציבורי, ועל פי נתונים שנאספו בעירייה כ-500 קילו צואת כלבים בממוצע בחודש לא נאספת על ידי בעליהם. יותר מ-6,700 קריאות בנושא המחורבן למוקד העירוני התקבלו בשנה האחרונה ו-3,500 דוחות ניתנו בשנת 2020.
מהעירייה נמסר הבוקר כי "ניקיון המרחב הציבורי הוא חלק בלתי נפרד מנראות העיר, והעירייה מקווה כי הפעולות העירוניות לצמצום התופעה אכן יביאו לשינוי בקרב בעלי הכלבים שלא אוספים את צואת כלביהם בעיר. העירייה סבורה כי באמצעות הסברה, אכיפה ושיתוף פעולה של כלל תושבי העיר יחול שיפור בנושא זה, למען איכות החיים בעיר". נו, אל תסריחו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"מגעיל אותי לאסוף": התלווינו לסיור אכיפה על בעלי כלבים. מעט מסריח
מתוך קמפיין עיריית תל אביב-יפו לעידוד איסוף קקי אחר כלבים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: גיא יחיאלי)
ההוא שביקש מהפקחים לבצע אכיפה בשכונה שלו, תושבי מגדלי הצמרת שעונים שימשיכו לא לאסוף ושאין להם בעיה לשלם את הקנס, ואלה שמערבים משפחה - יצאנו לסיור עם פקחי הסיירת הירוקה בעיר עמוסת הכלבים שלנו. הבונוס: חלק מאתנו קיבלו חטיף, ווף-ווף!
ישר על הרגע הראשון נרשמה דרמה קטנה. אחד מחברי הסיירת הירוקה זיהה בעל כלב סורר בפינת רוטשילד-מרמורק. הכלב הלך ללא רצועה ואיגור בעל עיני הנץ, אחד מארבעת הפקחים שהתלווינו אליהם בסיור, החל לצעוד לכיוונו בקצב מהיר. כשבעל הכלב זיהה אותו הוא פתח במנוסה ונעלם. איגור ביצע תרגולת אחורה-פנה וחזר אלינו. בכל זאת, מדובר בסיירת ירוקה שאמונה על מבצע אכיפה לבעלי כלבים, לא סצינה מ-NYPD.
האמת היא שהסיור שאליו התלוונו לפקחים השבוע עבר בשקט יחסי. רק דו"ח אחד נרשם במהלכו (ונרחיב עליו בהמשך), כשרוב בעלי הכלבים שנתקלנו בהם אספו גללים, שמרו על כלבים קשורים והמציאו שבבים ומסמכים בהתאם לנדרש. הכלבים מצדם זכו לבונוס בדמות חטיף ממותג – גם הוא חלקממבצע האכיפה וההסברה שמובילה באחרונה עיריית תל אביב-יפו נגד אי איסוף גללים.
בשבתי ככתב לענייני קקי של כלבים, נתבקשתי לעבור לפני הסיור על הנתונים המבאסים שהובילו למבצע הנוכחי. האמת היא שגם בלעדיהם ניכר שמצב הקקי והכלבים הלא קשורים בעיר הוא די גרוע. היחס בין מספר הכלבים לבני אדם בתל אביב הוא מהגדולים בעולם, עניין מבורך כשלעצמו: 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. מה שפחות נחמד זה שכ-500 קילו של צואת כלבים לא נאספת בממוצע בחודש. השכונות החומות ביותר, אם תהיתן, הן פלורנטין, לב העיר והצפון הישן, ובהן מתמקדת האכיפה.
הסיור החל בכיכר הבימה בשעת בוקר סבירה ומשם המשכנו צפונה לשדרות ח"ן. בעלי הכלבים באזור היו מבין הממושמעים והנחמדים שיצא לי לפגוש באותו בוקר ובכלל, וכך גם ההולכים על ארבע. הפקחים, שהתקרבו גם לשומרי הסדר במטרה לחלק חטיפים ועלוני הסברה, נתקלו לרוב ברגע הראשון במופע של חשדנות מצד בעלי הכלבים, כנראה תגובה טבעית לרגע שבו בעל סמכות ניגש לאזרח. אלא שהחשדנות התפוגגה במהרה והוחלפה בנחמדות, ליטופים וחטיפים. תכלס כיף לשמוע מצד בעל תפקיד שאתה ממש אחלה! (גם אם אתה ואמא שלך ידעתם את זה לאורך כל הדרך).
"שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה"
השקט היחסי הופר כשהתקרבנו לכיוון פארק גן העיר סמוך לעירייה. אורן, פקח נוסף שסייר אתנו, זיהה כלב שהסתובב בלי רצועה ונתן דו"ח לבעלים. למען האמת חשבנו שהאירוע עבר ברוגע ורצינו להמשיך בדרכנו, אלא שמקבל הדו"ח נתקל שוב בקבוצת הפקחים בשדרות בן-גוריון והחל להמטיר מלים קשות לכיוונה.
"ככה נראית המדינה המסריחה שלנו, אנחנו נלך לבית משפט", הטיח בהם ואז החליט להוציא חופן של שטרות מארנקו ולפזר לכיוונם ועל המדרכה. הפקחים ניסו, בסוף גם הצליחו, פחות או יותר, להרגיע את האדון ודרכינו נפרדו. קשה לשפוט אדם ברגע כזה, ניכר שהפקחים ידעו להכיל את עצביו ולסייע לו ככל שניתן.
קצת שיימינג לא יזיק לכם. קמפיין עיריית תל אביב-יפו (צילום: גיא יחיאלי)
עדות לחשיבות שאזרחים רבים נותנים למבצע הנוכחי התגלתה לנו רגעים ספורים לפני כן. ברחוב מלכי ישראל ניגש לפקחים בחור שישב באחד מבתי הקפה באזור, וביקש מהם להגיע לאזור מגוריו שכן יש שם "מלא חרא של כלבים". הפקחים מצדם רשמו את הפרטים והבטיחו לו לקיים באזור אכיפה בזמן הקרוב.
משם נרגענו ברחוב צדדי עם כמה משולשים של אבטיח קר, והתפניתי לתחקר את הפקחים אודות התנסויותיהם ובעיקר, איך לא, בנוגע לתגובות שהם מקבלים. הם ענו לי, בין השאר, שאחד ציין ש"מגעיל אותו לאסוף קקי", אחר טען שהכלב בכלל לא שלו, שהיו אלה שמיהרו לערב הורים ובני משפחה בעלי השפעה, ואולי הסיפור הטוב מכולם הוא על זה שהלך במהירות, חשב שהפקח הלך לכיוון אחר, וכשדרכיהם הצטלבו ענה לו: "שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה".
אבל אולי ז'אנר התגובות המקומם ביותר ששמעתי מהם הוא על תושבי שכונות פאר, בצפון העיר ובמגדלי היוקרה, שהקנס פשוט לא מזיז להם. "תן לי כמה דו"חות שתרצה, אמשיך לא לאסוף", הפטירו לעברם, כי מתברר שאם יש לך כסף אתה יכול להיות חרא של בנאדם. ליטרלי. ועדיין – אני משער שגם הזן הזה, כמו גם ביתר חלקי העיר, הוא מיעוט של המיעוט ורוב בעלי הכלבים נוטים להישמר ולאסוף. נטיית הלב היא להאמין שכדי להיות בעל כלב (או כל חיית מחמד אחרת) אתה צריך להיות אדם טוב. לא כל אחד מסוגל לזה, ורק הטובים מספיק מאמצים לחיקם חבר כזה של אמת.
סיימנו את הסיור בשעת בוקר מאוחרת באותו מקום שהתחלנו, ליד הבימה, בזמן ששחקני תיאטרון מוכרים כבר התיישבו לשתות את אספרסו הבוקר שלהם לקראת החזרות/הצגות היומיות, רגע לפני שהרופאים הפגינו נגד פיטוריהם של חלק מעמיתיהם בכיכר הסמוכה. צילמנו כמה תמונות יפות, ונפרדנו לשלום. לא תמיד קל להיות בצד הזה של הפיקוח, באכיפה על בעלי כלבים או על כל דבר אחר. עידן, משה, איגור ואורן, תודה על הסיור! מי ייתן ולא תצטרכו להתעסק יותר מדי בחרא הזה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שבת בבוקר, יום לא ממש יפה:תושבת שכונת פלורנטין נדהמה לגלות אתמול בבוקר (שבת), כי צואת אדם נמרחה על דלתה בצורת האות F. הידיעה המזעזעת הפכה לפוסט שעורר מהומה בקבוצת תושבי פלורנטין בפייסבוק (שגועשת כדרך קבע), בו נכתב: "חרא שמרוח בצורה אמנותית מאוד על דלת השכנה שלי! הבחורה חזרה מבילוי בשעות הבוקר, התעוררה וגילתה צואה מרוחה על הדלת שלה כולל על הפעמון והידית". התגובות לפוסט הניחו כי לתושבת יש כלב ושאולי המעשה מגיע כנקמה על כך שלא הרימה אותו, אבל בפוסט צוין במפורש כי היא לא בעלים של חיית מחמד.
דניאלה דרוקר, שכנתה של הדיירת מספרת כי הקורבן למעשה מבקשת שלא להיחשף מפאת פחד. "אני בטוחה שזה חרא של בן אדם. צריך להיות פסיכופת כדי לעשות דבר כזה", היא אומרת בגועל. "זו בחורה צעירה, כן, היא מארחת חברים, יכול להיות שזה מפריע למישהו, אבל מפה ועד למרוח חרא – זה פשוט לא שפוי. היא בכתה, פחדה, נבהלה ולא הבינה למה שמישהו ירצה לעשות לה דבר כזה. כולנו חבר'ה צעירים בשכונה, אפשר לדפוק על הדלת ולהבהיר את העניינים". דניאלה מספרת כי תלונה הוגשה למשטרה, בניסיון לקלוט ממצלמות האבטחה בחנויות הסמוכות מי עלול לעשות דבר כזה. "זה משהו נקודתי כלפיה, הריח היה מזעזע ולקח הרבה זמן לנקות את זה. עזרנו לה, אבל הריח נכנס גם לדירה שלנו. אין ספק שמדובר בצואת אדם".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לידיעת הקוראת נטלי כהן וקסברג – נראה שבאיטליה לא נעלבים כשמחרבנים להם על הדגל. איטליה היא ביתם של נופים מרהיבים ופסטורליים, של אמנות גבוהה ושל תרבות, והחל מהחודש – גם שלמוזיאון שלם שנושאו המרכזי הוא חרא. סיפורנו הביזארי מתחיל בחקלאי נמרץ עם עודף זמן פנוי בשם ג'יאונאנטוניו לוקאטלי, ששאב השראה מכמאה אלף קילוגרמים של צואת פרות שהחווה שלו בצפון איטליה מייצרת מדי יום, וכונן את הקמתו של מוזיאון החרא –Museo della Merda. כיום לוקאטלי מממש את יעודו המוזר בעולם, ומשמש כבעלים וכאוצר הראשי של המוזיאון, שנועד לעודד את התפיסה החיובית כלפי צואת הפרות, ובעיקר כלפי השימוש החוזר בה, כולל כחומר גולמי לבניין או כיצירות אמנות – שחלקן מוצגות במוזיאון. תהא הסיבה אשר תהא, אם נדלקתם על המוזיאון, מוטב שתדעו שהוא פתוח רק בסופי השבוע שבין החודשים מאי-אוגוסט ובתיאום מראש.
זו אינה הפעם הראשונה שהפרשות גוף, ובעיקרן צואה, נדונות בשיח האמנות ומוצגות במסגרות שונות. האמןכריס אופיליהשתמש בגללים של פילים במסגרת עבודה קשה לעיכול בשם "הבתולה הקדושה מריה", שהוצגה בשנת 1999 במוזיאון ברוקלין בניו יורק, ועורר מחלוקת חריפה, כאשר קראו ללא הרף להסרתה מעל קירות המוזיאון. האמן הבלגיוים דלוואה, שתערוכה שלו הוצגה בארץ בגלריה אלון שגב בשנת 2006, יצר את העבודה "קלואקה", שמחקה את פעולת המעיים ומייצרת צואה ממזון בגלריה כביקורת על הקפיטליזם בעולם האמנות.
פול מקארתי(לא החיפושית), שעשה מגועל נפש קריירה משגשגת, הציג בשנת 2008 פסלי ענק מנופחים בצורה של צואת-כלבים בשםComplex Shitבעיר ברן שבשוויץ. כנראה שפסטורליה מושכת את זה. למרבה החדווה, תקלה גרמה לחלק מן המצג להתעופף, לפגוע בחוטי חשמל ולנפץ זגוגית של בית בקרבת העיר, עד נחיתה על גג של בית ילדים סמוך – המקבילה של עולם האמנות לקנס על כך שמקארתי לא אסף את הקקי של הכלב שלו.
[tmwdfpad]אנדרה סראנו, אמן נוסף ושנוי במחלוקת שהגיע לארץ בשנה החולפת, ואף התארח למיני-רטרוספקטיבה בבית הספר לאמנות מוסררה שבירושלים, הציג באותה השנה (2008) תערוכת יחיד בשם (שוב, פסטורלי -) "שייט", ובה תצלומים אפיים וגדולי מימדים של גושי צואה בקופסאות אור, האופייניים לעבודותיו. בפינת הגאווה הישראלית נרשמתזויה צ'רקסקיבציורהMerda d'artista, שמציג גוש חרא במוזיאון ומבקרים סותמים את אפם סביבו. הציור, אגב, נמכר לאחרונה בניו יורק בסכום של כ-16 אלף דולר, כך שאולי משתלם לקבל על עצמכם את העבודה השחורה ולהתעסק בחרא.
מתוך האתר של מוזיאון החרא באיטליה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
