"רפסודיה בוהמית" הוא לא סרט מופת, אבל תצאו ממנו באקסטזה
רמי מאלק לא משכנע מיד בדמותו של פרדי מרקורי, אך עם התקדמות הסרט אנחנו מאמינים לו – ומבינים מה העיקר בסרט, שמתנקז ל-20 דקות של אקסטזה
השירות הבולאי הבריטי הוציא ב-99' סדרת בולים שחגגה גיבורי תרבות בריטיים, בהם פרדי מרקורי. באתר האינטרנט של הדואר הבריטי אז סופקה ביוגרפיה קצרה של המוזיקאי – נכתב שהוא מת בגיל 45, אך לא צוין מה גרם לכך. עשרים שנה אחרי כן כבר מותר לספר לצופים שהוא היה הומו שמת מאיידס, ועדיין, "רפסודיה בוהמית" – שחברי להקת "קווין" בריאן מיי ורוג'ר טיילור הם שניים ממפיקיו – מציג דימוי זהיר ומרוכך של הצדדים הפחות נוחים לעיכול בחייו של אל הרוק שהופעתו שידרה מיניות מתפרצת.
זה כנראה המקסימום שאפשר לקבל בסרט מיינסטרים בבימויו של בריאן סינגר: שוט אחד של אבקה לבנה על שולחן, מסיבה אחת שבה הוא עוטה כתר וגלימה, כמה טיפות דם על ממחטה לבנה, נשיקה אחת עם גבר ואף לא סצנת סקס אחת (פרט לגלגול קצר במיטה עם החברה שלו מרי, לפני שהוא מגלה שהוא בעצם נמשך לגברים). בכלל, הסרט מספר לנו מעט מאוד על האיש ועל התעצבות הלהקה, ומורכב בעיקר מקלישאות של הז'אנר (בהן המפיק המוזיקלי שמתנגד להוציא שיר ארוך ומורכב כמו "רפסודיה בוהמית" ואחר כך מצטער על הפספוס של חייו). למרות אלה, זה סרט מהנה לצפייה ובעיקר להאזנה, ששולח אתכם הביתה בהיי.
ההצלחה הגדולה של הסרט היא בליהוק של רמי מאלק לתפקיד פארוק בולסרה, שממציא את עצמו מחדש כפרדי מרקורי. בסצנות הראשונות פלטת השיניים הבולטות שדחפו לו לפה נראית מלאכותית ותורמת לנוקשות מסוימת בהופעתו. אבל בהמשך הוא צומח לתוך הדמות וחוסר הנינוחות של ההתחלה הופכת לחלק מבנייתה. מאלק מאמץ את ההליכה התרנגולית של מרקורי ומגיש הופעה רגשית מאוד, שמפצה על החסרונות בתסריט וממלאת בעצב את רגעי הבדידות של הבחור, שכבש את העולם ועדיין מתקשה לקבל את עצמו. כשהוא מגדל שפם ומשחזר על הבמה את ההופעות המוכרות מיוטיוב, אנחנו כבר לגמרי קונים אותו כאיש עצמו.
גם שלושת חברי הלהקה האחרים מלוהקים היטב (בהם ג'וזף מזלו, הילד מ"פארק היורה", בתפקיד הגיטריסט ג'ון דיקון), אבל הם לגמרי שוליים בסרט שמציג את כולם כסימפטיים – כאמור, הם הפיקו את הסרט – ותומכים באגו הגדול שבמרכז הבמה. הנבל היחידי – ומרקורי אף מגדיר אותו ככזה – הוא העוזר האישי המניפולטיבי (אלן ליץ' מ"אחוזת דאונטון") שמנצל את הבלבול המיני של מרקורי ומנתק אותו מכל הרוצים בטובתו, בסיקוונס לא משכנע שכמו נגזר ממלודרמות אימה נוסח "מה קרה לבייבי ג'יין?". פה ושם יש רגעים נוגעים ללב, כמו המפגש הקצר בקליניקה לחולי איידס עם חולה אלמוני, ויש גם בדיחות פנימיות – המפיק המוזיקלי שהוזכר קודם מגולם על ידי מייק מאיירס מ"עולמו של ויין" (למי שלא זוכר, מומלץ לצפות בכותרות הפתיחה של הסרט כהכנה). אבל רוב הסרט שטחי למדי ונפרש כמו ערך לא מדויק בוויקיפדיה.
אחד הסיקוונסים היותר מעניינים מתמקד ביצירת "רפסודיה בוהמית" במהלך שהות באולפן הקלטות בכפר. השיר האופראי מפורק לגורמים ומורכב מחדש מול עינינו, בתוספת תרנגולות. וזה בעצם העיקר בסרט, שמתפקד כמעין ג'וקבוקס מאויר של להיטי קווין.
השוס הגדול מגיע בסוף – שחזור כמעט מלא של הופעת הלהקה בקונצרט הצדקה לייב אייד ב־1985, שנחשבת לאחת מהופעות הרוק הגדולות בהיסטוריה. השליטה הטוטאלית של פרדי מרקורי בקהל של 72 אלף אנשים באצטדיון וומבלי היא אירוע סוחף, ולמשך כמעט עשרים דקות נדמה לנו שאנחנו שם בקהל, מוחאים כפיים עם "רדיו גאגא", ועל הבמה, מניפים אגרופים עם פרדי ויוצאים מהסרט אלופים. אין דימוי עז יותר לפתגם הסיני העתיק (או שמא נהגה לראשונה ב"בלייד ראנר"?), "להבה שבוערת באור כפול בוערת חצי מהזמן".
סרט על:ביוגרפיה של פרדי מרקורי מראשית ימי להקת קווין ועד ההופעה בקונצרט לייב אייד ב-1985
ללכת?כן. פרדי מרקורי קם לתחיה בגילומו הכובש של רמי מאלק
![הטרנזיסטור. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/08/sizes/הטרנזיסטור_P_wo_500_367.jpg "הטרנזיסטור. צילום: יח"צ")
