היו זמנים בהם אליסיה סילברסטון (או כמו שישראלים אוהבים לקרוא לה, אלישה) סומנה כמלכה הבאה של הוליווד. הזמנים האלו היו הניינטיז, כך שאתם יכולים לנחש שהרבה השתנה, במיוחד עבור אליסיה היקרה שעברה מתפקיד כוכבת לשחקנית עובדת בסדרות חצי זניחות ("אישה אמריקאית", "מועדון הבייביסיטריות"). אנחנו בטוחים שיש לזה חסרונות, אבל היתרון הוא שמדי פעם שחקנית כזו נופלת על תפקיד ראשי בסדרה חמודה שאילולא הכוכבת שלו לא היינו מגלים, ו"דם אירי" החדשה של רשת Acorn הבריטית/אמריקאית היא דוגמה נהדרת לסדרה כזו – קלילה, כיפית ועם נופי אירלנד.
>>אמאש'ך חד-קרן: כשהאש מלחכת את המשרדים היפים של ההייטק

ב"דם אירי" סילברסטון מגלמת עו"ד קשוחה וציניקנית לגירושין שאת כל פגמיה, פחות או יותר, היא מייחסת לאביה הנוטש שנעלם ביום הולדתה ה-10. כשהיא מקבלת מעטפה מסתורית עם תמונה, מפתח ומספר טלפון מאחורה, היא לא עומדת בפיתוי ומתקשרת כדי להתעמת עם אביה, אבל שם רק שומעת קול אישה שלוחש לה מסר קריפטי. הסקרנות – כמו גם הרצון לסתור לאביה שנעלם 30 שנה – גוברת עליה, והיא מחליטה לצאת ולפגוש אותו. הבעיה היא שהוא נעלם לדאבלין, באירלנד מולדתו, והיא בילתה את כל חייה בלוס אנג'לס.

האמת שזה די נחמד לראות את סילברסטון הכל כך פופית מככבת כאישה כבויה וסרקסטית, שמגלה אט אט שאביה לא נרצח, ואולי אפילו לא באמת נטש אותה. הנופים של אירלנד מספקים רקע מצוין, ואם נודה באמת נראה לנו שהאמריקאים ביקשו מהאירים להנמיך את רמת המבטא, כי קל להבין כל מילה. במילים אחרות, ישש פה תעלומת רצח מעניינת ומבדרת שעוסקת במשפחה לא פחות משהיא עוסקת ברצח, ומצליחה להישאר קלילה ומשעשעת (ואפילו מצחיקה לרגעים) מבלי לצלול יותר מדי לתוך האפלוליות של הנושא. שני הפרקים הראשונים שואבים פנימה מהר, פרק חדש נוסף בכל שבוע ישאיר אתכם בתעמולה, ואפשר רק לקוות שאחת מרשתות השידור בישראל תשכיל לרכוש את הממתק הזה.
"Irish Blood", שני פרקים ראשונים באקורן

• מה רואים הלילה
• פשע
• אירלנד
• קלולס

הנשיא ברטלט, "הבית הלבן"

תראו, מדובר בנו-בריינר. הנשיא ג'ד ברטלט הוא מנהיג מרשים, שקול ואמפתי כמו שרק אדם שאהרון סורקין כתב יכול להיות, פנטזיה אמריקאית מופלאה שמשלבת ערכים ליברליים, אינטלקט וחיבור לדת ולמסורת (ברטלט הוא קתולי אדוק ששקל קריירה ככומר). כמו דמות סורקינית ממוצעת, מדובר בטיפוס חכם במיוחד עם אהבה לשחמט ודיבור מהיר ועמוס שנינויות. עם זאת, הוא מוצג גם כמנהיג שקול, מלא אינטגרטי ומחויב לשליחות שבתפקיד. הוא מונע על ידי רצונו לעשות טוב למען העם, ולא פעם משנה את דעתו בהתאם לעצות של מומחים ושל האנשים שסובבים אותו.

לזלי נופ, "מחלקת גנים ונוף"

הדמות האייקונית של איימי פוהלר התחילה את הסדרה כמעין מקבילה נשית של מייקל סקוט מ"המשרד" – אישה שלוקחת את הקריירה הלא כל כך מרשימה שלה ברצינות תהומית, עם חיים אישיים די עלובה והתנהגות שטובלת לא פעם בקרינג'. עם הזמן היא – וגם אופי הסדרה – משתנים ומתפתחים למשהו אחר לגמרי, ונופ מתקדמת בהדרגה בסולם הדרגות של השירות הציבורי. את טוב הלב והרגישות שלה מגבות החריצות והנכונות לרדת לפרטים, שילוב שיוצר מנהיגה מעוררת השראה, מרגשת ובעיקר מקצוענית. ואם כבר דיברנו על איימי פוהלר, ראויה לציון גם ג'וי, הדמות שדיבבה סרט "הקול בראש", שהיא כמעט מקבילה מצוירת של נופ.

וודי, "צעצוע של סיפור"

בשלושת סרטי "צעצוע של סיפור" הראשונים, קאובוי הצעצוע מנהיג את הצעצועים של אנדי לאורך שנים עתירות שינויים – ממשחקי הדימיון בחדר של אנדי דרך הנטישה של הילד המתבגר ועד למעבר לגן ילדים מסויט וסאגת המזבלה הכמעט שואתית. ועדיין, לא מדובר במנהיג מושלם – בסרט הראשון אנחנו רואים את הצד האפל, הקנאי והקטנוני שלו, כשתואר הצעצוע האהוב על אנדי נגזל ממנו לטובת באז שנות אור. דווקא המעידה הזו והצלילה לתוך החלקים המכוערים יותר בנפשו היא זו שמאפשרת לו לעבור תהליך, למצוא את הביטחון הפנימי שלו ולהפוך למנהיג הטוב ביותר שהוא יכול להיות. יש גם סרט רביעי כמובן, אבל שם הוא כבר די בפנסיה.

ג׳ואן, ״מד מן״

עם כל הכבוד לגאונים בעיניי עצמם כמו דון דרייפר או רוג׳ר סטרלינג, ג׳ואן האלוואיי/האריס היא מי שהחזיקה בפועל את גלגוליה השונים של סטרלינג-קופר על כתפיה. מלכת המזכירות של העונה הראשונה תמיד הפגינה יכולות ניהול מרשימות, אבל עם הזמן היא צברה עוד ועוד יכולות וכישורים, בראשם היכולת להוביל אנשים בעזרת כבוד והערכה ולא רק פחד וקשיחות. היא אולי מאבדת את הקול שלה לפעמים, אבל יש גם יתרון במנהיגות שיש בה חיבור לרגש.

עם זאת, הפרק המייצג שלה כדמות סמכותית מראה שהיא יכולה להפריד בין הרגש האישי שלה לבין הדמות שהיא רוצה לשדר לקולגות שלה. כשאחד העובדים בחברה מצייר קריקטורה גסה שלה כצעד קטנוני של נקמה, חברתה פגי מתעצבנת ומאיימת לפטר אותו. ג׳ואן לא מודה לה על הסולידריות, אלא דווקא נוזפת בה על כך שהעניקה תשומת לב לפרובוקציה – דבר שלא רק עודד את ההתנהגות של העובד הסורר ונתן לה כוח עליה, אלא גם פגע ביכולת שלה להיתפס כדמות סמכותית מול העובדים שלה.

ג'ורג' וושינגטון, "המילטון"

הגרסה של לין מנואל מירנדה לאירועי המהפכה האמריקאית רחוקים מלהיות תיאור מעמיק או נאמן למציאות של הנפשות הפועלות, אז בואו נבהיר רגע שאנחנו מדברים על הדמות מהמחזמר, לא על וושינגטון מהפסלים והשטרות. וושינגטון, בגילומו של כריסטופר ג'קסון שהונצח בגרסה המוקלטת ובזו המצולמת שאפשר לראות בדיסני פלוס, הוא הנשיא-מייסד האולטימטיבי. דמות כל כך מרשימה שאפילו בהצגה עצמה אומר עליו המלך ג'ורג' השלישי "אין אף אחד אחר במדינה שלהם שמאיר בעוצמה כזו". וושינגטון מוצג על הבמה כדמות אב לגיבור ולאומה כולה, גנרל עטור הצלחות שהופך לפוליטקאי חריף, עם צד רגיש ואנושי מאוד. והכי חשוב, הוא יודע מתי לעצור ללכת הביתה. בתרגום חופשי מאחד השירים הגדולים במחזמר: "אדוני, הם יגידו שאתה חלש" "לא, הם יראו שאנחנו חזקים".

מופסה, ״מלך האריות״

האם סימבה הוא מלך טוב? תכלס, אנחנו לא באמת יודעים. מעבר להיותו היורש החוקי, הטיעון הכי חזק של הסרט להצדקת זכותו לכתר הוא ״סקאר ממש גרוע״, שזה תכלס לא משהו. מופסה, לעומת זאת, נותן לנו הצצה כלשהי ליכולות המנהיגות שלו. בתחילת הסרט הוא מציג לבנו את גישת ״גלגל החיים״ שלו, תפיסה רוחנית משהו של החברה האנושית (כלומר, חייתית) שבה כולם קשורים, מחוברים ומשפיעים זה על זה, מהיצור הזעיר ביותר ועד לטורף בראש שרשרת המזון. התפיסה הזו היא לא רק רעיון שיוויוני יפה, אלא גם משהו שאפשר לגזור ממנו מדיניות וערכים כמו מידתיות, איזון ותכנון לטווח ארוך, לא למען המנהיג אלא למען העם והעולם כולו.

קרמיט הצפרדע, "החבובות"

הצפרדע האהוב בעולם לימד אותנו שלא קל להיות ירוק. על הדרך הוא גם לימד אותנו שלנהל אנשים זה כאוס מוחלט, בייחוד כשהאנשים שלך הם חבורה של בובות פרווה מטורללות. אז נכון, הוא לא תמיד מצליח להשתלט על הבלאגן, ויש לו את רגעי הזעם שלו, אבל אם הצלחת להרים הפקה שבועית עם קבוצה כמו החבובות ולצאת מזה שפוי, מה זה כבר לנהל מדינה. תדמיינו את זה – סם הנשר בתפקיד שר הביטחון, מיס פיגי כשרת החוץ, גונזו כשר התחבורה, פאזי הדוב כשר החינוך, ג'ניס כשרת התרבות ופפה החסילון יו"ר הכנסת. עדיין יהיה רועש מאוד, אבל לפחות יהיה צחוקים.

ליאה אורגנה, "מלחמת הכוכבים"

לטרילוגיית המחודשת של "מלחמת הכוכבים" יש לא מעט מגרעות, אבל לפחות היא איפשרה לאחת הדמויות האייקוניות של שנות השבעים והשמונים להשלים את הסיפור שלה. עם כל הכבוד ללוק וכוחות הג'דיי שלו, הנסיכה ליאה הייתה הדמות הכי חזקה ומרשימה של צבא המורדים, מנהיגה טבעית שהובילה את אנשיה להצלחות וניצחונות כנגד כל הסיכויים. המנהיגות של ליאה משלבת תכנון אסטרטגי מחוכם עם התחשבות בחיילים הפשוטים וניסיונות להימנע משפיכות דמים (כאילו, של הצד שלה. אף אחד בסרטים האלו לא מתייחס לסטורם טרופרז כבני אדם). אפילו אחרי שנחטפה על ידי ג'אבה דה האט היא מוצאת דרך לגבור עליו, ועוד בעזרת השלשלאות שהוא עצמו אזק אותה בהן. בסדרת ההמשך אנחנו זוכים לראות אותה בחדר המלחמה, מובילה מהלכים אסטרטגיים חשובים, כשהתואר לפניה שמה הוא כבר לא "נסיכה" אלא "גנרל". כמו שצריך.

דייל קופר, "טווין פיקס"

סדרת המיסתורין של דיוויד לינץ' הביאה לחיינו את אחד השוטרים הכי מוזרים בתולדות הטלוויזיה, שהוא במקרה גם בן אדם משכמו ומעלה. דייל קופר הוא סוכן פדרלי שנשלח לטווין פיקס כדי לחקור את הרצח של לורה פאלמר, אבל במהרה הוא משתלב בחיי הקהילה המקומית, יוצר חברויות ומשנה חיים. קשה לא להרגיש בטוח כשהפרצוף המחייך של קייל מקלכלן בסביבה, אבל מעבר לחמידות הכללית, יש בדייל קופר גם צדדים אחרים – חוכמה, יצירתיות, פתיחות לאנשים אחרים ולשיטות חקירה אלטרנטיביות, אחריות ציבורית ובעיקר אופטימיות מדבקת. זאת ועוד – כשאחת הנערות בעיר מופיעה בחדר שלו עירומה, הוא מביא לה צ'יפס ומציע לה שיחת נפש מרפאת במקום לזרום איתה.

שר הורוביץ, "קלולס"

טכנית, שר לא אוחזת בשום תפקיד הנהגתי של ממש לאורך הסרט. עם זאת, יש לה את כל המאפיינים הנחוצים כדי להוביל את האומה לעתיד זוהר, מנצנץ ושיקי. היא אולי מתארת את עצמה כקלולסית, אבל האמת היא ששר לגמרי מסוגלת לחשוב לעומק על מצבים מורכבים, לעבוד קשה ולמצוא פתרונות יצירתיים. הנאום שבו השוותה את תושבי האיטי לאורחים שלא אישרו הגעה למסיבה של אביה הוכיח שיש לה צד הומני חזק, כמו גם ההקרבה העצמית שהיא מציגה כאשר היא תורמת את ציוד הסקי לנזקקים. אבל קו העלילה שמוכיח יותר מכל את הפוטנציאל שלה כמנהיגה הוא זה שנוגע לטאי – בת טיפוחיה שאותה היא מזניקה לפסגת הפופולריות, ובתמורה תוקעת לה סכין בגב ומכנה אותה "בתולה שלא יכולה לנהוג". על אף הסכסוך הכואב, שר לא משתמשת בכוחה לרעה ומנסה לנקום בטאי, אלא לוקחת את הביקורת ללב, בוחנת את התנהגותה ומתמקדת בהתקדמות וההתפתחות האישית שלה עצמה. לגמרי ראוי להערכה.

• המסך
• סרטים
• סדרות
• מחדל נתניהו
• קלולס
• החבובות
• מד מן

עוד שבוע חולף על העיר תל אביב, עוד שבוע של הישרדות בין פקקים, חסימות כבישים ותמ"א 38 עובר על תושבי תל אביב, עוד שבוע של הוצאות מטורפות וכסף שפשוט עף מהכיס בכל יציאה מהבית. האם זה חייב להיות כך? כן. אבל בשביל זה אנחנו כאן. כלומר, כדי למצוא לכם אקשן תל אביבי משובח בשלל אירועי תרבות שיאפשרו לכם לשמור את הכסף לדרינקים ולצמצם נזקים לכיס. זוהי משימת חיינו. יש כאן משהו לכולם חוץ מלתומכי בן גביר. לכם אין כלום. קישטא.

1. עצבני ומהיר בקפה שפירא

סרטו הכיפי, הנהדר, החשוב תרבותית, הכיפי, המוזיקלי והכיפי של עמית איצקר על מועדון הפטיפון, הלייבל פאסט מיוזיק והסצנה שהתפתחה בעיר סביבם, מגיע מחר (רביעי, 20:00) להקרנה חגיגית בקפה שפירא. לאחר ההקרנה יתארח איצקר לשיחה עם הנוכחים. הכניסה חופשית (תרומה מומלצת להמשך פועלו של פרויקט דוקו שפירא: 15 שקלים).וכל הפרטים מחכים לכם כאן.

2. האחים צברי במופע אור קולי בתדר

אם אתם יודעים מי זה האחים צברי אתם לא צריכים שנכתוב כאן שום דבר חוץ מהעובדה שבשבת הם יתכנסו למופע אורקולי מיוחד עם צ'יפס ונקניקיות בתדר, ולטענתם מדובר במופע אחרון לתקופה הקרובה, אבל אי אפשר להאמין לאף מילה של האנשים האלה. ואם אתם לא מכירים את האחים צברי? אז זאת ההזדמנות שלכם ואל תחמיצו אותה.ואם יש לכם צורך בפרטים נוספים? אז אתם יודעים מה לעשות, אל תטרידו אותנו.

3. יסמין מועלם לייב בנמל יפו

מזמן לא עפנו על הנסיכה החדשה של המוזיקה הישראלית, אבל עכשיו היא מתחממת לקראת הוצאה של חומרים חדשים ואתם תוכלו לשמוע את חלקם בהופעה חינמית שתתרחש על המזח הצפוני של נמל יפו בשישי אחה"צ (פתיחת שערים ב-15:00, הופעה ב-16:00, שקיעה יפה ב-19:00 ובריזה מתי שאלוהים תרצה), יחד עם הלהיטים מאלבומה הקודם כמובן.כל מה שאתם צריכים לדעת על ההופעה ועל החיים בכלל – כאן.

4. צפייה חתרנית ב"קלולס" בגדה השמאלית

מועדון הקולנוע של הגדה השמאלית יארח במוצ"ש (20:00) את שרון מרקוס רומם, חוקרת ומלמדת קולנוע כבר למעלה מ-20 שנה, שתסביר תוך צפייה למה "קלולס" הוא אחד מסרטי הנעורים הראשונים ששם במרכז אחווה נשית וגיבורה שמרוכזת בעצמה ובכל זאת מעוררת אמפטיה וסימפטיה. נשאל (ונענה) יחד האם זה באמת סרט רק על אופנה, האם יש דרך לתרגם "קלולס" לעברית ומה הופך סרט "שטחי" לקלאסיקה שחוצה דורות.וכאן יש פרטים

https://www.youtube.com/watch?v=9Um1SvJvDLY

5. DGTL Pre-Party בתדר

פסטיבל דיי זירו במצדה בוטל, סצנת הטכנו במשבר עמוק, אבל אנחנו לא מוותרות: פסטיבל DGTL שיתקיים בסוף החודש בפארק הירקון הולך ומתקרב, והתדר נערך לקראתו עם פרה-פארטי חגיגית שבמרכזה מופע הלייב המדובר של עומרי סמדר המעולה, ומיד לאחריו מסיבה ברפי עם הדי.ג'ייאית האמסטרדמית הלוהטת קלואי, וחימומים של דיפה עם יוגו על הסגירה. זה יהיה אש, זה יקרה בשישי והכניסה חופשית מעל גיל 23.עוד פרטים כאן

6. פסטיבל ערביט ביפו העתיקה

שלושה ימים של הופעות מוזיקה ערבית עדכנית על התפר שבין היפ הופ, אלקטרוניקה ודבקה? וואי בבקשה כן. יפו העתיקה תלבש חג עם ליין אפ מרשים של הופעות במספר לוקיישנים באוויר הפתוח, כולל הופעות של ההרכבים המעולים זאנוביה, דה הולווייז, דאם, וגם לינה מח'ול, לונא אבו נאסר וסאז (ושלא תעזו להחמיץ את הראפר האדיר וולא סבאיט עם ההרכב מיניסטרי אוף דאב-קה). הכל חינם והכל קורה בחמישי, שישי ושבת הקרובים.והנה כל האיך-קוראים-לזה עם הליינאפ והשעות.

• ❤ תרבות
• נלחמים ביוקר המחיה
• קפה שפירא
• תדר
• יסמין מועלם
• נמל יפו
• קלולס
• פסטיבל DGTL
• מוזיקה ערבית

מצד אחד, קיץ. אם לא תצאו מהבית עכשיו, מתי תצאו? מצד שני, אלוהים אדירים, קיץ, וכל יציאה מהבית הופכת להיות אירוע שצריך להיערך אליו רגשית. אבל לחברה לפיתוח יפו העתיקה יש גם השנה כמה סיבות מאוד טובות בכל זאת לקחת סיכון, לנטוש את הבית הממוזג ולקבל כמה אירועים באמת טובים, בחוץ ובחינם.

לאורך כל חודש יולי, באמפי תירוש שבגן הפסגה יוקרנו מדי יום רביעי ב-21:00, ארבעה סרטי תיכון שכל אחד הוא קאלט בדרכו: "קלולס" (באמת שאין מה להוסיף) ב-6.7, "מלכות הכיתה" עם ההומור השחור משחור ב-13.7, "טריפ נעורים" (Dazed and Confused) של ריצ'רד לינקלייטר (עם תפקיד הפריצה האגדי של מת'יו מקונוהי) ב-20.7 ולסיום, ב-27.7, האבא של כל סרטי התיכון, "שמתי ברז למורה" (מעריצי "יורשים": בואו לראות את קונור רוי הצעיר!). באמת מקרה יפה שבו מבטיחים הקרנות של סרטי קאלט וגם מקיימים עם בחירות טובות באמת שמתחשק לראות. המגמה, אגב, תמשיך באוגוסט עם חודש שיוקדש לסרטי מוזיקה ואף לתוך ספטמבר, שבתקווה יהיה כבר קצת יותר קריר, עם "הרומן שלי עם אנני", "עולמו של ויין", "הנסיכה הקסומה" ועוד.

לא מספיק? בסדר גמור: בשתי השבתות הבאות גם יתקיימו בכיכר קדומים הופעות מוזיקה, גם הן לגמרי בחינם. מחר, ב-2.7, תוכלו לראות שם את לירון עמרם והפנתרים מארח את אחד מאייקוני הגיטרה הגדולים של ישראל, יהודה קיסר, ובשבוע הבא – את כהן, שהוציא בשנה שעברה את האלבום הנהדר "מה שאפשר עם מה שנשאר" ומאז לא מפסיק למלא הופעה אחרי הופעה. ובצדק. אירועי ההופעות יקחו הפסקה קצרה לחודש אוגוסט ויחזרו בספטמבר, כך שכדאי להמשיך ולעקוב אחר האתר שליפו העתיקהלעדכונים נוספים.

וחוץ מזה – בנוהל, הרבה תערוכות, ביניהן של קולקציית הגמר של בוגרי ובוגרות המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר (שתיפתח ב-28.7) בגלריית קופסאות האור, יוגה (איך לא) וגם אירוע חמוד במיוחד: מדי יום שלישי לאורך הקיץ, בין 18:00 ל-22:00 בגן הפסגה מארגנים לכם פיקניק. כן, ברצינות: המדשאות כבר שם, אפשר לקנות סל פיקניק מלא בדברים טובים, ויש אפילו תקלוט רגוע לשעות שקיעה. שמיכה? שמיכה אתם תביאו מהבית שלכם. הגזמתם לגמרי.

• ❤ תרבות
• יפו העתיקה
• לירון עמרם והפנתרים
• קלולס
• גן הפסגה

• Facebook
• Twitter
• Email

"ולסיכום אני רוצה להזכיר לכם שלא כתוב RSVP על פסל החירות", מכריזה שר לקול תרועת התלמידים, ומותחת את המסטיק הצהוב שלה, שתואם את הסוודר הצהוב שלה. המשפט הזה מסיים את מה שאמור להיות החלק שלה בדיון על הנושא שהעלה המורה: "האם יש להרשות לכל המדוכאים למצוא מקלט באמריקה?" (הקונטקסט – בתחילת שנות ה-90 פליטים מההפיכה הצבאית בהאיטי חמקו לאמריקה בסירות בחיפוש אחר מקלט פוליטי).

שר, בת 16 אופנתית מבוורלי הילס, רואה הכל דרך הפריזמה הצרה שלה, ומביאה כדוגמה מסיבת יום הולדת של אביה, שאליה הגיעו אנשים שלא הוזמנו. אבל היא לא גרשה אותם, אלא דאגה למצוא מקום ואוכל לכולם. "אם הממשלה רק תיכנס למטבח ותארגן מחדש כמה דברים, בטח שנוכל לחגוג עם ההאיטים", היא אומרת.

ב-2017, כשטראמפ הנפיק צו נשיאותי ידוע לשמצה שיגביל כניסת אנשים ממדינות מוסלמיות לארה"ב, הנאום של שר מ-1995 חזר להסתובב ברשתות החברתיות. במקביל, הפנצ'ליין על פסל החירות הפך לשלט פופולרי בהפגנות נגד אותו צו נשיאותי. הניסוח של שר מתאים במיוחד לעידן טראמפ, משום שכמו הנשיא האמריקאי הנוכחי, הוא מדבר בשפה ילדותית ופשוטה המשובצת בשגיאות שמעידות על בורות בעניינים בינלאומיים. יש רק הבדל מהותי אחד – הלב של שר במקום הנכון. יש לציין ש"קלולס" אינו ממשיך להציג דעה הפוכה בנושא קבלת הפנים לפליטים, כי התלמידה שעליה הוטלה המשימה טוענת שאם שר לא התכוננה ברצינות אז אין טעם. וכך הסרט משאיר אותנו רק עם המסר הנכון שנעטף במעטפת סאטירית שובת לב.

צפייה חוזרת בסרט התיכון העוקצני והמתוק של איימי הקרלינג, שחוגג היום 25 שנה, גילתה לי שבניגוד לכמה סרטים אחרים שזכו למעמד של קאלט, "קלולס" הוא עדכני לגמרי, משלל בחינות. מרבים לדבר עליו בעיקר בהקשר של אופנה, אבל לצד היחס לפליטים (ארבע דקות מתחילת הסרט) הוא נוגע גם בנושאים חמים אחרים כמו אקולוגיה, הטרדה מינית, העצמה נשית והפוליטיקה של השפה, ועושה הכל בקלילות שנונה, ותמיד קולעת, בלי שנרגיש שדוחפים לנו מסרים דידקטיים בכפית. וכן, גם התלבושות עדיין אופנתיות.

שר היא נערה פקחית ונאיבית גם יחד – מין שילוב של מרילין מונרו ושירלי טמפל – ואליסיה סילברסטון מגלמת אותה באופן מושלם. יש לה לב טוב, אך בתחילת הסרט היא מרוכזת בעצמה וברצונות שלה, שאחד מהם הוא לקבל ציונים טובים בלי ללמוד (אבא שלה עורך דין והיא למדה ממנו דבר או שניים באמנות המניפולציה). לכן היא מתנדבת לארגן עצומה נגד הפרת חוק זיהום הסביבה – נושא שמעסיק את המורה מיס גייסט. בזמן שהיא מספרת לנו על ההבטחה הזאת, המצלמה מתמקדת בפוסטר של גרינפיס על הקיר, שצבעיו העליזים תואמים את צבעי הסרט. וכך הארגון הסביבתי מקבל בסרט לא פחות תשומת לב ממותגי האופנה של קלווין קליין ועלאייה.

אנחנו בכלל מגלים שהשמלה האדומה ששר לובשת למסיבה היא עיצוב של המעצב התוניסאי-צרפתי עז א-דין עלאייה (לתשומת לב המתרגם/מת בנטפליקס שהניח/ה שמדובר במעצבת), כשהיא מנסה לדבר אל ליבו של שודד שירחם על השמלה שלה. "הו לא, אתה לא מבין. זאת (שמלה של) עלאייה", היא אומרת כשהוא מכוון אליה אקדח ודורש שתשכב על הקרקע. זה אמנם הפך לאחד המשפטים המצוטטים מהסרט, אבל כששר קמה על רגליה היא מזכירה לנו שהערב היה "דפוק לגמרי. הוטרדתי מינית. נשדדתי". כך שזה לא בדיוק מייצר אסוציאציה חיובית לשמלה האדומה, מה גם שרגע לפני כן היא הוטרדה מינית על ידי חבר לכיתה שהתגלה כדושבאג רציני ונטש אותה ברחוב באמצע הלילה. לא שיש קשר בין השמלה היפה לבין ההתנהגות המבאסת של הגברים, חס וחלילה.

בכלל, יחסם הלא מספק של גברים לנשים שב ועולה בסרט, ומה שמגניב זה שהבנות לגמרי מודעות לשיטות שבהן גברים נהגו להקטין נשים, ואינן נותנות להם לעשות זאת. הפעם הראשונה ששר מפטירה את הביטוי הכי מזוהה עם הסרט – "As if!" – היא בתגובה לנער אקראי שקופץ עליה בהפתעה, שם זרועו על כתפה ומנסה לנשק אותה. שר היא בתולה, וממש לא דחוף לה להיכנס למיטה עם איזה תיכוניסט חרמן. "זאת בחירה אישית שכל אישה צריכה לעשות בשביל עצמה", היא מסבירה לתלמידה החדשה (והלא בתולה) טאי, שעליה היא פורשת את חסותה והופכת אותה לפרויקט אישי שלה (כמה טוב שסיקוונס המייקאובר הטיפוסי לסרטי נעורים אינו מניב את התוצאות הצפויות).

קודם לכן, מורי, החבר של דיון, שואל אותה במהלך ריב בחצר בית הספר: "את שוב במחזור חודשי?", וכולן מסביב נרעשות. בהמשך מורי מתגלה כנער חד תפיסה שלומד להתייחס אל חברתו כראוי. כשדיון נוזפת בו על כך שהוא שב ופונה אליה כ"אישה", הוא עונה לה "סליחה, מיס דיון. אבל סלנג רחוב הוא צורת התבטאות מקובלת יותר ויותר. רוב הכינויים לנשים אכן נשמעים לעגניים, אבל הם לא בהכרח נושאים טונים מיזוגיניים". לסיום הוא מוציא את הלשון כמו כלבלב גאה.

אחד הקטעים הזכורים ביותר של טרוור נואה ב"דיילי שואו" פיתח את אותו רעיון. באוקטובר 2016, בתגובה להתבטאות המבחילה ההיא של טראמפ ביחס למה הוא יכול לעשות לנשים, והניסיון העלוב של מגיניו לומר שזה רק "שיח חדר הלבשה", נואה הדגים כיצד אפשר לדבר על תקיפה מינית בשפה גבוהה, ולכבד את רצונן של נשים בסלנג אורבני. זמן קצר אחרי כן טראמפ נבחר לנשיאות, הארווי וויינסטין נחשף, ועידן מיטו נולד.

דיון היא החברה הכי טובה של שר כי "שתינו יודעות איך זה שאנשים מקנאים בנו… ולשתינו קראו על שם זמרות גדולות מהעבר שהיום עושות תשדירי פרסומת". היא שחורה אופנתית ועשירה לא פחות משר, והידידות בין השתיים אמיתית יותר מכפי שנדמה מהתיאור הנ"ל, גם אם אינה עמוקה במיוחד כי שום דבר בחיים של שר אינו עמוק. בכל אופן, "קלולס" עומד בלי להתאמץ, ובלי להתעכב על כך, במבחן הגיוון שנדרש היום מכל סרט, גם במובן זה שהנער הראשון ששר קצת מתאהבת בו הוא הומו שמאוהב בעצמו כמו שהיא מאוהבת בעצמה. האכזבה הרומנטית הקלה לא תשנה הרבה – השניים ימשיכו להסתובב יחד בקניון והוא יתגלה כשותף נהדר לקניות, וגם כאביר שיציל את טאי משני בריונים.

גם במבחן בכדל (שנוסח ב-1985 אך הגיע למיינסטרים רק בשנים האחרונות) "קלולס" עומד בקלות, כי בעיקרון זה סרט בנות שבו הבנים בעצם לא כל כך חשובים, וזאת אולי תרומתו החשובה ביותר לעולם התרבותי שלנו. "מלכות הכיתה" ("Heathers") אמנם קדם לו בספרו על חבורת בנות, אבל זה היה סרט מרושע שתיאר מערכות יחסים רעילות, ואילו ב"קלולס" אין דמויות זדוניות. כמו ב"אמה", ספרה של ג'יין אוסטן מ-1815 ש"קלולס" הרים ממנו את העלילה, הגיבורה המפונקת לומדת כמה שיעורים חשובים על החיים ועל עצמה. אבל שלא כמו ב"אמה", את השיעורים האלה היא לומדת בעצמה, מהתבוננות על מה שקורה סביבה, ולא מגבר בוגר וחכם שמחנך אותה.

ג'וש, אחיה החורג לשעבר, אמנם ממלא את מקומו של מר נייטלי מהספר, ולא פעם עוקץ את שר – והיא עוקצת בחזרה. אבל הוא אינו ממלא את תפקיד המורה לחיים. ובכלל, כשהיא מתאהבת בו לקראת סוף הסרט, ואנחנו הולכים עם זה כי זה פול ראד, שנראה אז כמו שהוא נראה היום. אבל חשוב לזכור שהסרט לא רמז לנו בשלבים מוקדמים שכך יקרה. כי "קלולס" אינו קומדיה רומנטית, אלא סרט התבגרות שנון וחכם, על נערה קלת דעת שמפתחת תודעה עצמית. או במילותיה שלה: "כל מה שאני חושבת ועושה שגוי… פשוט אין לי מושג לגבי כלום. והקטע של ג'וש וטאי חירפן אותי יותר מהכל. מה הבעיה שלי? טאי חברה שלי. אני דווקא מפרגנת לה חבר. הו, מעניין אם יש להם את השמלה הזאת במידה שלי".

• המסך
• קולנוע
• קלולס
• סרטים
• קומדיה
• הטרדה מינית