אין כמעט תל אביבי שלא מכיר את זה: יום אחד אתם ניגשים למשוך כסף מאיזה גנבומט ומגלים שחשבון הבנק שלכם תחת עיקול. בירור קצר מעלה שהמעקלת היא עיריית תל אביב-יפו, כי שלחו לכם בדואר קנס או חשבון שלא שילמתם, המכתב לא הגיע אליכם, הטיפול הועבר למשרדי עו"ד קיקיוניים שדגרו עליו עוד קצת, הוסיפו לכם ריבית ודמי טיפול וכפל קנס, ופתאום חוב של כמה מאות שקלים הפך לאלפים ועשרות אלפים, ועכשיו לכו תוכיחו שאין לכם אחות ושהסכום המנופח בלתי סביר, או לחילופין דפקו את הראש ממש חזק בקיר כי יש לזה יותר סיכוי לעזור לכם. ובכן, יכול להיות שהימים האלה מסתיימים.

יוזמה חדשה של סגן ראש העיר ראובן לדיאנסקי מסייעת החילונים הירוקים, מבקשת להגדיל את אחריות העירייה ליידוע תושבים בדבר דו"חות וקנסות כדי להימנע מעיקולים. "מתקבלות אצלי יותר ויותר פניות על כך שתושבים מופתעים מהטלת עיקולים על חשבונות הבנקים שלהם בעקבות אי תשלום דו"ח/ות לעירייה", הסביר לדיאנסקי והסביר כי עיקר יוזמתו הפשוטה היא לבצע הגדלת ראש בכל הקשור ליידוע תושבים, "וזאת באמצעות שליחת מסרון לנייד ומיילים בנוסף לדרכי היידוע הקבועות בחוק".

לדיאנסקי הרחיב ופירט ש"אין לי טענות לגורמים הרלוונטיים בעירייה שפועלים כמתחייב ועל פי חוק ושולחים הודעות לתשלום קנס באמצעות דואר רשום לכתובת הרשומה של החייבים במרשם האוכלוסין. יחד עם זאת, ישנם לא מעט תושבים אשר עוברים דירה ואינם משנים את כתובתם הרשומה במשרד הפנים – אליה נשלחת ההודעה בדבר דואר רשום לתשלום הקנס, ישנם עיכובים בדואר וקיימות סיבות נוספות לכך שבעל הדו"ח לא מקבל את הודעת התשלום. לעיריית תל אביב-יפו קיים בסיס נתונים רחב מאוד על תושבי העיר ובכלל זה מספרי טלפונים ניידים וכתובות דואר אלקטרוני. על בסיס זה אנו יכולים לתקשר עם הציבור בצורה יעילה, ישירות לסלולרי של רבים, אודות השירותים העירוניים הקיימים, על הטבות, אירועים ופעולות שונות בעיר".

על פי לדיאנסקי, דרישתו היא להוסיף לחובת היידוע החוקית הקיימת היום (שליחה בדואר רשום) גם יידוע באמצעות הודעה ישירה לטלפון הסלולרי ו/או למייל של החייבים על קיומו של החוב. "אם יש לעירייה אפשרות טכנית להנגיש מידע לתושבים, גם במקרים של קנסות, וזאת על מנת למנוע עיקולים, תשלומים נוספים ואי נעימויות – יש לעשות זאת ובהקדם האפשרי", הוסיף לדיאנסקי. "מדובר בפעולה שירותית ממדרגה ראשונה ואולי גם בצעד ראשון וחשוב לצמצום ניירת ומעבר לקבצים דיגיטליים שהם הרבה יותר ידידותיים לסביבה".

יצויין כי במהלך שנת 2020 ושנת 2021 חילקה עיריית תל אביב-יפו דו"חות וקנסות בהיקף של כ-600 מיליון שקל בתחום התחבורה לבדו, וכ-15 אחוז נוספים התווספו להכנסותיה מגביית תשלומי פיגורים בסכום כולל של כ-72 מיליון שקלים. בשנה האחרונה התרבו הדיווחים ברשתות החברתיות על עיקולים שרירותיים כתוצאה מחובות קטנים שבעליהם לא ידעו על קיומם, כפי שקרה ליוצר "רמזור", התסריטאי רן שריג, שגילה לפני כחודש בעת שהותו ביוון כי חשבון הבנק שלו חסום בפניו בגלל חוב של 177 שקלים והעלה את הנושא לתודעה מחדש.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• דוחות
• קנסות

"אין לי בעיה שתצטטי אותי בשם", אומרת לי קים תגלת, מקימת קבוצת הפייסבוק "נפגעי סנדרוביץ' מתאגדים". מוזר, חשבנו שבראש הקבוצה נבחרת פעילים אנונימית שפועלת מתחת לרדאר של העירייה כדי לסייע לתושבים חסרי הישע מול הממסד – וקיבלתי אזרחית אחת, מודאגת, שלא מפחדת שידעו את זה. "תפרסמי בקבוצה", היא מציעה בסיום הריאיון שלנו, "אני בטוחה שהחברים ישמחו לשתף פעולה".

תוך עשר דקות מרגע פרסום הפוסט בו קראנו לחברי הקבוצה לשתף את הסיפורים שלהם מול שיטת גביית הקנסות של העירייה ומשרד עורכי הדין "סנדרוביץ' רינקוב ושות" – תיבת האינבוקס שלי התמלאה ביותר מ-40 פניות, שהלכו והתרבו בשבועיים שלאחר מכן. היינו משתפים כאן כל מקרה ומקרה אלמלא פרט אחד בכולם המשקף תמונה מטרידה – הם כמעט זהים לחלוטין.

"תוך שעתיים היו 200 תגובות. הבנתי מהר מאוד שזו תופעה"

קים הקימה את הקבוצה בגלל סיטואציה שהיא עצמה חוותה. "התעוררתי יום אחד לעיקול, חוב של 10,000 שקל, שנתיים לאחר שניתנו הקנסות", היא מפרטת, "הרגשתי לבד, כי זה נשמע נורא רנדומלי – לא לקבל את הקנסות בדואר ופתאום לקבל עיקול. זה נשמע כמו צירוף מקרים. אבל אז ראיתי עוד פוסט, ועוד פוסט, פרסמתי בעצמי בסיקרט תל אביב ותוך שעתיים היו 200 תגובות. 300 שקל שהופכים ל-1,000 שקל, לפעמים לעשרות אלפי שקלים. הבנתי מהר מאוד שזו תופעה ושאני חייבת להתחיל להילחם בזה".

המקרה שמשתפת קים חוזר על עצמו בשינויים קלים בסיפוריהם של כל חברי הקבוצה. ברוב הגדול מהמקרים – דו"ח שמעולם לא ידעו על קבלתו אינו מגיע לתיבת הדואר, ומתגלה להם רק כאשר המקרה עבר מידי העירייה למשרד עורכי הדין סנדרוביץ' – והחוב לתשלום הוכפל או שולש מספר פעמים.

"רוב האנשים בקבוצה גילו את הדו"חות ברגע שאחריות הגבייה הועברה לסנדרוביץ' ואיימו לעקל להם את חשבון הבנק, או, במקרים הגרועים יותר, כשהחשבון כבר עוקל או כשהיו הליכים בהוצאה לפועל כנגדם", מסבירה תגלת. "לפי הליך הגבייה המנהלי, שנהוג מאז ימי המנדט הבריטי, אפשר לשלוח דו"חות רק לכתובת שמופיעה במשרד הפנים, ולפעמים זה מה שגורם לכך שאנשים לא מקבלים אותם – הם לא מתגוררים בכתובת הזו יותר. אבל, לפעמים, גם כשהאדם מתגורר בכתובת הנכונה למשלוח הוא לא מקבל את הדו"ח. הכול מסתמך על דואר – הם יודעים להגיע לחשבון הבנק, אבל לא לשלוח מייל או להתקשר? השנה היא 2021!".

עוד סוגיה שעולה בקבוצה היא חוסר היכולת לתקשר עם סנדרוביץ', והיחס שלעתים גובל בהתעמרות מהחברה. "העירייה לא דואגת שהקנסות יגיעו למקום הנכון, וכשהעניין עובר לסנדרוביץ' – כל הדלתות נטרקות בפניך", משתפת קים, "צרחו עליי ואיימו עליי כשביקשתי בנוסף להפחתה בסכום הדו"ח גם את הדו"חות שלכאורה הגיעו אליי. התגובה הייתה – 'את לא יכולה לבקש גם לראות את הדו"חות וגם הפחתה, אל תנסי לאחוז בחבל משני קצותיו', ואם הם מסכימים לשלוח את המסמכים? זה ייקח שלושה חודשים, שלושה חודשים בהם חשבון הבנק שלך מעוכל. הם מבחינתם שלחו וביצעו את חובתם, בזה זה נגמר".

הסיפורים ב-"נפגעי סנדרוביץ'" נערמו, ולאחר התייחסות אל הקבוצה בתכנית "האזרח גואטה" בכאן 11 אנשים נוספים זיהו שגם להם קרה דבר דומה ופנו לקבוצה. "המטרה הייתה בראש ובראשונה שאנשים ידעו שהם לא לבד. אנשים למודי ניסיון לצערי, והם יכולים לעזור זה לזה – איך לתבוע, איך להתמודד עם הקשר לסנדרוביץ', איך לפנות לנציב פניות הציבור, אפילו ניסינו להגיש תביעה ייצוגית, אך היא הסתבכה מדי".

"זה מה יש"

על אף הדפוס החוזר – דו"ח שלא הגיע, הכפלת הקנס במשך החודשים כשמקבל הדו"ח אינו מודע לקבלתו, ולאחר מכן הודעת עיקול או הליכי הוצאה לפועל וחוסר מענה מטעם הגופים – הסיפורים עצמם מגוונים להחריד. החל מדו"ח על שוטטות כלבה שאינה של מקבלת הדו"ח, דרך בחור שנושא באחריות על דו"ח של מי שהיה מעסיקו לפני 11 שנה, ועד קנסות על גזם בדירה שמקבלת הדו"ח לא גרה בה כבר שנים.

"לפני 11 שנה בן זוגי, חייל משוחרר, עבד בקיוסק בתל אביב בתוך שכיר", מספרת תושבת העיר ג', "בעל העסק תלה שלט פרסום כלשהו שלא כחוק, וכשהגיעו פקחים בן זוגי היה זה שנכח בעסק. הוא התקשר לבעל העסק מיד, אבל הפקחים לא המתינו ודרשו למסור לו את הדו"ח. הוא סירב לחתום עליו, וכך נגמרה הסיטואציה, או לפחות כך חשבנו". 11 שנה אחרי עוקל חשבון הבנק של בן זוגה של ג' ללא כל התראה מוקדמת, בגלל חוב שהצטבר מאותו הדו"ח שיועד בכלל למעסיקו. "התשובה הייתה 'זה מה יש, תשלם ונשחרר לך את העיקול'. החוב תפח מ-475 שקלים לכמעט 2600 שקלים. במשך 11 שנים אף גורם לא פנה אליו ולא ננקטה כנגדו שום פעולה".

דליה שי, למשל, גילתה שהדו"ח שקיבלה לא יועד לה רק אחרי שנאלצה לשלם כדי להימנע מעיקול. "הגיע אליי הביתה בחור לעיקול, וטען שיש לו דוח מ-2020 על שוטטות כלב", היא מספרת, "ביקשתי תמונות כהוכחה משום שמעולם לא קיבלתי דו"ח שכזה, ביד או בדואר. הוא אמר 'עיקול במקום – או שאת נותנת צ'ק'. נתתי צ'ק לחודש וחצי כדי לבדוק את העניין".

דליה הבינה לאחר זמן קצר שהכלב בגינו ניתן הדו"ח הוא בכלל של השכן. "הכלב שלי כבר לא היה אצלי באותה תקופה, והיו לי את מסמכי העברת הבעלות עליו כדי להוכיח זאת. ובכלל – הכלב שלי היה צ'יוואווה והכלב עליו ניתן הדו"ח היה גדול ממנו בהרבה. פניתי לעירייה ולסנדרוביץ', ששלחו לי מכתב והאשימו אותי שלא עדכנתי בעירייה את מספר הדירה שלי. פניתי לשכן שישלם את הדו"ח בעצמו וכמובן שנעניתי בשלילה. בשבוע שעבר הצ'ק ירד, 1,300 שקלים על עבירה שאיננה שלי, ושלא יכולתי לערער עליה משום שלטענת המשרד – כל המועדים לערעור חלפו. ודאי שחלפו – לא ידעתי על קיום הדו"ח, איך יכולתי לערער?".

לאנה (השם המלא שמור במערכת), למשל, הגיעה התראה לפני עיקול בעקבות דו"ח שלא שולם שמעולם לא ראתה לפני כן. "התקשרתי לברר וגיליתי שמדובר בדו"ח מיוני 2020 על גזם, בדירה שאני לא גרה בה כבר שש שנים", היא מסבירה, "שלחתי מייל לסנדרוביץ', עם הוכחות שאני לא גרה בדירה כבר שנים, והמתנתי לתשובתם".

"השבוע קיבלתי מהם הודעה שניסו ליצור איתי קשר ולא הצליחו, שעליי לחזור אליהם. הם לא חיפשו אותי מעולם, זו הייתה הודעה מוקלטת, וכשיצרתי קשר עם הפקידה היא אמרה שהם רוצים לשלוח לי את הדו"ח המקורי – אך מעולם לא ביקשתי אותו. ברגע שנתתי לה את המייל שלי מגיע אליי דו"ח חדש, רק שהפעם – לכתובת בה אני גרה כיום, בה מעולם לא נעשתה עבירת גזם. כעבור עוד חודש אני מקבלת את הדו"ח המקורי, ומגלה שאין באפשרותי לערער עליו כי עברו מעל 90 ימים מקבלתו – על אף שכתוב בו במפורש שהוא מעולם לא נמסר לנמען".

ביורוקרטיה אהובתי

בנוסף לסיפורים שצוינו בכתבה עד כה, הגיעו לידינו גם אירועים בהם תהליך ההתנהלות מול סנדרוביץ' ועיריית תל אביב היה לכל הפחות בלתי אפשרי. על אף העובדה שהעירייה אמורה להיות הכתובת המידית עבור האזרח ומטעמה ניתנים הקנסות – מהרגע בו תשלום הדו"ח מתעכב והטיפול בו עובר ממנה לידי סנדרוביץ' – מעידים תושבים כי הם מועברים ישירות למשרד עורכי הדין מבלי שהעירייה מתערבת. "יש לי דירה בדרום העיר שאני בעליה יחד עם עוד שותף", מספר דניאל זהבי, "לאורך הזמן, הבניין קיבל דו"חות אשפה רבים, אך מכיוון שאנחנו בבעלות משותפת על הדירה – הבנו לפתע שכל אחד מאיתנו מקבל דו"ח נפרד. אני משלם 475 שקלים והוא משלם 475 שקלים. הוצפנו בדו"חות בסכומים מטורפים בגלל זה".

דניאל התקשר לעירייה כדי להבין מה אפשר לעשות עם כפל הדו"חות. "הגשתי בקשה לביטול הדו"חות הכפולים ולתשלום על דו"ח אחד בכל פעם, ועל אף שבעירייה אמרו שעשו מראש טעות ששלחו לשנינו דו"חות נפרדים על הדירה – העניין כבר עבר לטיפול סנדרוביץ'. ניסיתי להבין מה עושים במקרה כזה, ושוב חוזרת התשובה – 'זה לא בידינו יותר'. לעירייה יש תודעת שירות מולי כתושב, אבל ברגע שאני מועבר לחברה פרטית כבר לא חייבים לי כלום. הבהרתי לעירייה שאני לא מצליח לקבל מענה מסנדרוביץ', שפתחו נגדי בהליכים ומאיימים עליי, אך הם לא הסכימו לדבר אתם מטעמם".

הוא ניסה במשך תקופה ארוכה להבין מדוע הוא ושותפו נדרשים לשלם שני דו"חות במקום אחד לדירה – ובמהלך התקופה הזו הסכום הלך ותופח. בסנדרוביץ' מסרבים לדבר אתו בלי עו"ד, וכשהאחרון יצר אתם קשר בסופו של דבר, הוא לא קיבל מענה. זה מה שקרה לאחר מכן: "יום אחד דופק לי אדם בדלת – 'או שאני פורץ את הדלת בכוח או שאתה משלם לי באשראי. גם אם לא תשלם עכשיו, אני יכול לבוא תמיד, גם כשהילדות שלך בבית או אשתך'", הוא משתף, "אני אזרח שומר חוק, הקנסות באמת עודדו את הדיירים לנקות והאכיפה היא חשובה. בסך הכול ניסיתי להבין למה שני תושבים שחולקים בעלות על דירה צריכים לשלם קנס כפול ולא לחלוק אותו, למה אני צריך לשלם על זה 5000 שקל?".

א' למשל, קיבל הביתה מכתב ממשרד עורכי הדין סנדרוביץ', בו יש בקשה לתשלום דו"ח בכפל קנס, לפני הוצאת צו עיקול לחשבונו על סך 1,300 שקלים, בגין אי רישיון לכלבה. "לא קיבלתי שום דו"ח, הוא מספר, לא כזה שנשלח אל ביתי ולא באופן ידני", הוא מסביר, "המשרד שלח לי העתק למייל של הדו"ח המדובר, וצירף מכתב דואר רשום על התראה שמעולם לא קיבלתי ואף מצוין בו שלא קיבלתי אותו".

"פניתי לסיירת הירוקה על מנת לברר מי נתן לי את הדו"ח, מתי והיכן. אדם מהסיירת הסביר לי שלא ניתן לי דו"ח ממישהו מטעם הסיירת, אלא מהשירות הווטרינרי לפני שנה, כאשר נעשתה אליי פנייה טלפונית כדי להזכיר לי לחסן את הכלבה שלי", מוסיף א', "כשחזרו אליי מהשירות הווטרינרי הם טענו שהם לא נותנים דו"חות בטלפון. לסיכום – אף אחד מעולם לא תפס אותי עם כלבה ללא רישיון". א' התקשר שוב לסנדרוביץ' במטרה להסביר את הטעות שנעשתה ולערער על תשלום הדו"ח והחוב. "לא הסכמתי לרדת מהקו עד שיתנו לי לדבר עם מישהו בעל סמכות, אבל נאמר לי שאם אני לא עו"ד אין לי יכולת לדבר עם עו"ד. אחרי חצי שעה של המתנה ענה לי בטובו עורך דין, שייעץ לי לתבוע את דואר ישראל או הדוור שלא מסר את הדו"ח", הוא מספר, "תחושה של חוסר אונים, ניצול. אני מאמין ששום דבר לא נעשה בתום לב, רמיסה של האזרח הקטן".

ומה הלאה?

במרץ 2018 הורה בית המשפט העליון לרשויות המקומיות לחדול מהעסקת חברות פרטיות לצורך גביית מסים, ארנונה וחיובים אחרים, או לכל הפחות להסדיר את האפשרות לעשות זאת בחוק. בפועל – מכיוון שמדובר בפרקטיקה שנהוגה כבר שנים, הוחלט לדחות את כניסתו של פסק הדין לתוקף בשנה שבה תוכל המדינה לפעול לקידומם של הליכי חקיקה בנושא. גם בחלוף השנה ועד היום – לא הופסק 'מיקור החוץ' בעיריות רבות שמשתמשות בשירותיו של משרד עורכי הדין סנדרוביץ' ומשרדים נוספים לצורכי גבייה.

רק בסמוך למועד פרסום הכתבה שבו אל קבוצת הפייסבוק "נפגעי סנדרוביץ' מתאחדים" קולות הקוראים לנפגעים להתאחד ולפעול משפטית מול משרד עורכי הדין והעירייה. "בסופו של דבר, העירייה היא מקור העוול", מסכמת מקימת הקבוצה, "מול העירייה יש לי מערכת יחסים, היא אחראית עליי כתושבת, אני משלמת לה ארנונה וקנסות. אנשים עושים כמיטב יכולתם להתמודד עם סנדרוביץ' – אבל כל עוד אין לנו תחושת גיבוי מהעירייה, אנחנו אבודים מול מקום שאין בו מענה".

תגובות

ממשרד עורכי הדין סנדרוביץ', רינקוב ושות' נמסר בתגובה: "משרדנו אמון על מתן שירות ברמה הגבוהה ביותר לכל פונה, זאת באמצעות צוות מקצועי של נציגי שירות מנוסים, לצד פתרונות טכנולוגיים לשיפור והנגשת המידע לאזרח. מטבע הדברים, חלק מהשיחות המגיעות למוקד הנן טעונות בשל 'חוסר הפופולריות' של העיסוק בגבייה. עם זאת, זמני ההמתנה הנם קצרים ונציגי השירות סבלנים ושירותיים. בעניין זה יובהר כי למשרדנו אין סמכות לבטל קנסות שניתנו כדין. בתקשורת עם הפונים אנו מקפידים לעשות את המיטב על מנת לשקף לפונים את המצב החוקי ולספק להם את הפתרונות הטובים והנכונים ביותר בנסיבות העניין, וזאת בשיתוף פעולה עם העירייה. אשר לטענות העולות בכתבה, הרי שהן כלליות. ככל שיועברו אלינו פרטי המקרים, נוכל להתייחס לכל אחד מהם לגופו".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "העירייה פועלת בהתאם להוראות הדין על פיהן ניתן, בין היתר, למסור הודעת תשלום קנס בדואר. עם משלוח ההודעה בדואר רשום לכתובת הנמען במשרד הפנים חלה בהתאם לחוק 'חזקת מסירה', לפיה רואים את ההודעה ככזו שהתקבלה על ידי הנמען, אלא אם הוא הוכיח שהיא לא התקבלה מסיבות שאינן תלויות בו. במקרים בהם מקבל הודעת תשלום הקנס פונה לעירייה בטענה שלא קיבל אותה, בוחן את הבקשה תובע מוסמך. במידה שנמצא כי ההודעה לא התקבלה מסיבות שאינן תלויות בנמען, יופחתו תוספות הפיגור של הקנס/ תבוטל ההודעה (בהתאם למועדים הקבועים בחוק למשלוח ההודעה).

משרד עו"ד סנדרוביץ' מעניק שירותים משפטיים לעירייה בתחום הגבייה, והוא פועל נגד סרבני תשלום אשר לא שילמו קנסות שחויבו בהם במועדם. על המשרד לפעול על פי הנחיות העירייה ועל פי הדין בכל הנוגע להליכי האכיפה הננקטים כלפי חייבים. נוסיף כי כל תלונה המגיעה לעירייה לגבי אופן הפעלת הליכי הגבייה נבדקת לגופו של עניין ומטופלת בכובד ראש. ככל שתתקבל תלונה כזו בעירייה, היא תיבדק ויינתן מענה מפורט לכל פונה".

• הבועה
• דוחות
• קנסות
• עיריית תל אביב
• קנס

זה אמנם היה צפוי, אבל נראה שנפח הקנסות שניתן לבתי עסק שפתחו בערב ט' באב הצליח להפתיע את כולם. לפי דיווח הבוקר (א') בעיתון דה מרקר, ניתנו אמש 195 דו"חות ברחבי העיר בסכום כולל של כ-140 אלף שקל. הקנס למקום עמד על 730 שקל. כל זה קורה, נזכיר, בזמן שבתי העסק עדיין מתאוששים מנזקי שנת הקורונה.

אריאלה לאנדה (שבלי כל קשר התארחה אצלנו הבוקר במדור 'העיר שלי'), מהבר בית אריאלה, מסרה לנו שהיא "מקווה שהעירייה תשכיל לקחת את כספי הקנס ותשקיע אותם בעיר ובתשתיותיה, וגם תקדש את החיים ואת שירותי הבריאות. חופש הדת לדתיים וחופש מדת לחילוניים".

בשנים האחרונות נוספו עוד ועוד בתי עסק שהחליטו לפתוח בערב ט' באב תוך ידיעה שהם צפויים לקבל על כך קנס. כך למשל אתמול, לפני שנכנס הצום, כתב דן עציוני מבר הגאולה: "אנחנו מחכים לדו"ח – אתם באים לתמוך! עיריית תל אביב עושה דבר מבורך ומפעילה קווי אוטובוס חינם בשבתות. כל ילד יודע ששמירת השבת היא חלק מעשרת הדיברות וחשובה פי כמה וכמה מכל יום צום שהוא. עיריית תל אביב היום תתן לנו קנס על פתיחה בתשעה באב – שבעזרתו תממן תחב"צ בשבת. מבולבלים? גם אנחנו".

תומר מור, מנכ"ל "מסעדנים חזקים ביחד" מסר בתגובה על בליץ הקנסות כי "אנו עומדים מאחורי המסעדנים ומגבים אותם על פעילותם. בימים קשים אלו אין לשפוט בעלי עסקים שעושים ככל שביכולתם להתפרנס. עם זאת העמותה תמיד קוראת למסעדנים לציית ופעול על פי החוק. עיריית תל אביב היתה יכולה בימים אלה לבוא לקראת המסעדנים והברים ולהסתפק באזהרה בלבד. אנו נפעל מול העירייה לבחון ביטול של הקנסות לאור התקופה הכלכלית המורכבת".

פנינו לעירייה בכמה שאלות, בעיקר במטרה להבין מהי המדיניות שלה בנושא ומדוע החליטה לצאת למבצע אכיפה כה נרחב. בינתיים הסתפקו בתגובה כללית: "חוק העזר העירוני קובע כי בערב ט’ באב עסקי המזון יהיו סגורים מהשעה 19:00. כמדי שנה עיריית תל אביב-יפו דאגה לעדכן את העסקים על ידי חלוקת מנשרים ופרסום באתר העירוני לגבי החוק ושעות האכיפה".

• הבועה
• אוכלים שותים
• תשעה באב
• קנסות
• עיריית תל אביב
• בית אריאלה
• בר הגאולה

• Facebook
• Twitter
• Email

אלה מאיתנו שנוטים לצאת מדי פעם מהקווים בטח נתקלו בשלב כלשהו בחייהם באדם לובש מדים מטעם רשות כלשהי, שהעניק להם דוח חביב ונחמד בגין עבירה שעשו. לפעמים זה אפילו הגיע בדואר או חיכה על שמשת הרכב שלכם. בטח התבאסתם, אבל הבנתם שזה כנראה מגיע לכם. אבל לעיתים הרשויות השונות מוצאות סיבות יצירתיות למדי לתת קנס או דוח לעוברים ושבים. אספנו את המקרים האלה בשבילכם.

מנהיגות ועירום הולכים יחד

כנראה שתקריות מוזרות שמחייבות דוח נרשמו בעיר הגדולה כבר לפני כמה עשורים. אחת מהן קרתה כשראש העיר הראשון של העיר תל אביב, הלוא הוא מאיר דיזנגוף, נעצר על ידי המשטרה בחוף הים בחודש יולי 1921 וניתן לו דו"ח בגין התערטלות בפומבי. כן כן, הפנים הראשנות של המטרופולין המצליח שלנו היה נוהג להתחרץ בעירום בים. כשנשאל על ידי השוטרים היכן בגד הים שלו, הוא ענה שישתדל להביא אחד בפעם הבאה.

בדוח המשטרה נכתב: "אני הח"מ, בהיותי על חוף הים ראיתי את הא' דיזנגוף נכנס הימה להתרחץ בלי מכנסי רחיצה. רק מגבת הייתה לו. אנוכי ניגשתי קרוב אל הים ושאלתיו איפה מכנסי הרחיצה שלו… הנ"ל נכנס יותר עמוק המימה, ואני חיכיתי עד צאתו… הא' דיזנגוף ענה שבפעם השנייה יביא אתו מכנסי רחיצה… השוטר דיאמנט אברהם אמר לי שגם אתו קרה מקרה זה עם אותו האדון. נא לאחוז נגד האיש הזה באמצעים".

מסקנה: אם בחרנו נציגי ציבור שהם אנושיים ומתערטלים בדיוק כמונו – בחרנו נכון.

עבריינית של ספרי ילדים

שימו לב מתי אתם לוקחים ספר מהספרייה, ומתי אתם אמורים להחזיר אותו, ויותר חשוב – שימו לב שהספר שלקחתם לא מוחתם על מישהו אחר. שלא יקרה לכם מה שקרה לקרבן הבא: "יום אחד הגיע מכתב 'הודעה שלישית' שלפיו אני צריכה להחזיר את הספר 'שלגיה' שלקחתי בשנת 2000 וחתום על שמי בספריה העירונית, ובגלל שלא החזרתי 16 שנים אני צריכה להחזיר אותו וגם לשלם 200 ש"ח. מי נותן לילדה בת 4 לחתום על ספר, ומי שולח לה קנס 16 שנים אחר כך?".

מסקנה: כל ספר ילדים שנמצא בחזקתכם, פתחו אותו ווודאו שהוא לא שייך לאף ספרייה בשכונה שבה גדלתם, כי פליקס הארנב עוד עלול להיות בעוכריכם.

נוחות שעלתה ביוקר

כולם יודעים שזה מאד לא מנומס לשבת באוטובוס ולשים על המושב שמולך את הרגליים (כן, גם אם הוא ריק) אבל פקח אחד לקח את זה רחוק מדי. "עלה פקח על האוטובוס והתחיל לבדוק כרטיסי נסיעה לאנשים. הוא התקדם לעברי וביקש מהבחורה שישבה בכיסא לידי שתוריד את האוזניות ותתן לו את מספר תעודת הזהות שלה. כשהנוסעת הישרה שאלה עבור מה ענה לה הפקח כי הוא נותן לה דוח בסך 750 ש"ח על שהניחה את הרגליים על המושב ממולה. הבחורה ההמומה הסבירה לו כי לא ידעה שזה אסור אך הפקח לא התרצה והעניק לה את הדוח חסר הפרופורציות".

מסקנה: כשאמא אמרה שחשוב להיות מנומס הייתם צריכים להקשיב לה, כי היא ללא ספק לא תשלם קנס על זה שמרדתם בערכים שלה.

דוח מיותם

גם אם לדוח אין אבא ואמא, בכל זאת הוא יכול להגיע לעולם. כך קרה כשפקח הצמיד דוח לאשפה ברחוב בלוך בתל אביב (כאילו מישהו יעבור לידו ויחליט לשלם אותו על דעת עצמו). הזכוכית הזו מצאה עצמה מיותמת ברחוב אך נושאת עליה קנס עבור בעליה על שהשליך אותה מחוץ לפח.

מסקנה: אל תעזבו את רכושכם לבד ברחוב גם אם אתם לא מעוניינים בו יותר. אין עדיין מערכת מסודרת של משפחות אומנה לפסולת שישלמו את הקנסות שלכם.

חוק ההתיישנות

תתפלאו, אבל לא רק אמא מבקרת את הנראות של החפצים שלכם – גם פקחים מרשים לעצמם לקחת את העניינים לידם ואתם עלולים למצוא את עצמכם עם קנס על איך הרכוש שלכם נראה. כך קרה לתושבת העיר שגילתה שעליה לפנות את אופניה מהרחוב מפני שהם נראים "נטושים, ללא אוויר בגלגלים, עם סימני חולדה".

מסקנה: אם הפקח שם לב שהרכוש שלכם במצב לא מזהיר נראה לנו שזאת נורת אזהרה אדומה וגדולה שמוטב להשתדרג.

לשים על השתק

כלי רכב הם אחד הדברים שמקבלים עליהם הכי הרבה דוחות בעיר הגדולה, בין אם חניתם שלא כחוק ובין אם נהגתם בצורה לא זהירה. אבל במקרה שבו כלי הרכב שלכם גם מרעיש – תהיו מוכנים לדוח. כך קרה לתושבת העיר שנעצרה על ידי ניידת משטרה וקיבלה דוח על רעש בשעת לילה בעיר מפני שאגזוז האופנוע שלה הרעיש יתר על המידה, לטענת השוטרים. "נסעתי עם הקטנוע בדרך סלמה. אני מודה שהוא היה די מרעיש – באגזוז היה חור. בצד השני של הרמזור הייתה ניידת משטרה, ואחרי שהיה להם ירוק הם עשו פרסה במיוחד כדי לתת לי קנס בסך 250 ש"ח על שהרעשתי בשעת לילה בעיר".

מסקנה: גם ככה אין איפה להחנות כלי רכב בעיר הזאת אז אולי מוטב להשאיר את מקור הרעש שמושך אליו יותר מדי ניירות עם סכומים שאתם צריכים לשלם בבית.

עיוורון צבעים

אם כבר הגענו לכלי רכב בעיר הגדולה, מצוקת החניה מוכרת וידועה לכל. לאלו מכם שמכירים את הסיוט של לחפש חניה 40 דקות מתחת לבית, או יותר נכון ברדיוס של 8 קילומוטר ממנו במקרה הטוב, רגע מציאת החניה הינו מבורך ושווה ערך למציאת שטר של 200 ש"ח על רצפת הרחוב. ואם כבר מצאתם חניה, נשמע לכם הגיוני שהיא תילקח מכם באמצע הלילה? גם לנו לא. "חניתי בנצח ישראל פינת אבן גבירול בכחול לבן כמו תושבת טובה לפי החוק. בלילה שמעתי רעש אבל באבן גבירול תמיד יש רעש אז לא התייחסתי. בבוקר קמתי לגלות שצבעו את המדרכה לאדום לבן בלילה ושמו שלט שאסור לחנות ושהרכב שלי נעלם. בהתחלה הייתי בטוחה שגנבו לי אותו. בדיעבד גיליתי שגררו אותו וקיבלתי קנס גם על הגרירה וגם על החניון גרירה עצמו, הרצחת וגם ירשת עיריית תל אביב? לצבוע למישהו את החניה בזמן שהוא ישן?".

מסקנה: גם כחול לבן הינו פיקציה כי כפי שקראתם כרגע גם הוא יכול להיעלם בן לילה. קנו אבן מזל, שימו בתוך הרכב ותקוו לטוב ביותר. אמן.

• פקחי עירייה
• קנסות
• דוחות
• עירוני
• חניה בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבועות האחרוניםדיווחנו לכםעל מצוקת שבילי האופניים באזור שדרות ירושלים. שביל האופניים בשדרה קיים זה שנים, אך בשל היעדר שילוט והסדרה הרכיבה בו נותרה בלתי חוקית והרוכבים נאלצו במשך תקופה ממושכת לספוג קנסות מהמשטרה. השבוע דברים התחילו סוף סוף לזוז, ועיריית תל אביב החלה בסימון שביל אופניים באזור.

“זאת התקדמות משמעותית מאוד עבורנו", מספר גיא יצחק, תושב שכונת נגה בעיר וממובילי מאבק הרוכבים ביפו. “תקופה ארוכה שאנחנו לא מרפים, שולחים מכתבים לראש העירייה, פונים לנציגים ואפילו יזמנו פגישה עם מנהל אגף התנועה. משמח אותנו לראות את התוצאות, זה ממלא אותנו במוטיבציה להמשיך לפעול לטובת פיתוח תשתיות לרוכבי אופניים בתל אביב כולה וביפו בפרט. העירייה חייבת להפסיק לתעדף לטובה את בעלי הרכבים הפרטיים על חשבון רוכבי האופניים והולכי הרגל".

זה סוף המאבק?

“כרגע הרוכבים עדיין נאלצים לרדת מהאופניים בכל פעם שהם מגיעים למעבר חצייה", מוסיף יצחק, “לעירייה אין סמכות לסמן מעבר חצייה לאופניים ללא אישור של משרד התחבורה. זה היעד הבא שאנחנו מבקשים להשיג. החשיבה היא גם לטווח הארוך, מעולם לא הייתה ביפו כמות כה גדולה של רוכבים – והכמות הזאת רק הולכת לגדול. איך חולדאי רוצה למשוך לכאן סטודנטים וצעירים בלי תשתיות מתאימות?".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:“בימים הקרובים תחל עבודת סימון שביל האופניים בשדרות ירושלים ביפו, כאשר מעברי החצייה בצמתים יהיו משותפים להולכי רגל ולרוכבי אופניים. פניות הרוכבים נלקחו בחשבון".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• שדרות ירושלים
• קנסות
• עירוני
• אופניים