נכון למאי 2025, המוזיקה המזרחית בישראל נמצאת בשיא כוחה. במצעד השנתי האחרון של חברת "מדיה פורסט" שמודדת השמעות, שלושת השירים המושמעים ביותר היו של זמרי מזרחית – אייל גולן ("עם ישראל חי"), יגל אושרי ("לצאת מדיכאון") ואיתי לוי ("אין לי מקום אחר"). וזה עוד בלי לדבר על אמנים שמשגשגים ללא הפסקה גם ברדיו וגם בסטרימינג כמו עומר אדם, פאר טסי, אושר כהן ועדן חסון – כולם לקחו את הצליל המזרחי והפכו אותו להצלחה מסחררת. זה המיינסטרים הישראלי החדש – זה המרכז שסביבו עם ישראל מתאחד.

>>ולחדשות תחילה: השאלה היא האם טל ברמן ינצח את החליפה שלו

אבל זה לא תמיד היה ככה. המוזיקה המזרחית סללה דרך ארוכה ומפרכת מהמקום שבו התחילה עד למקום המטורף שבו היא נמצאת עכשיו. וזה לא היתה דרך בלי מאבק עצום. היום (ד') יצאה לאור העולם ב-HOT סדרה שמתעדת את המאבק הזה בדיוק: "מלכי הקסטות – האחים ראובני", סדרה דוקומנטרית בשני חלקים שבליבה סיפורם של חמישה אחים שלקחו את המוזיקה המזרחית מהחאפלות והמועדונים, והכניסו אותם אל האוזן הקולקטיבית של מדינת ישראל כולה.

מאחורי הסדרה עומדים, ככל הנראה, יוצרי הדוקו המוזיקלי הטובים ביותר נכון לעכשיו – דני דותן ודליה מבורך. השניים, שהתחברו סביב סרט שמבורך הפיקה על הלהקה של דותן, "הקליק" – חתומים כבר על הסרט הדוקומנטרי העצום "וידוי", שסיפר את סיפורו של מתי כספי; "זוהר ארגוב – סוף עצוב וידוע מראש", הסדרה המקיפה ביותר על תולדותו של מלך המוזיקה המזרחית; וגם הסדרה "עפרה" – על חייה של עפרה חזה ז"ל. גם בסדרה החדשה שלהם – שלא מתמקדת בזמר, אלא במי שמאחורי הקלעים – הם שומרים על הרמה הזאת. מה שעומד בלב כל הסדרות האלו הוא אומץ – היכולת להביא מסך קטעים שלא תמיד קלים לעיכול. זה קרה ב"וידוי" עם כמה מונולוגים מהממים של כספי (מההתעללות ע"י הוריו, דרך הגירושים הקשים מאשתו לשעבר דורין ועד לשאלות של אמונה), ב"עפרה" עם הסיפור המלא על מחלת האיידס והקשרים הבעייתיים עם המנהל שלה, בצלאל אלוני; וכמובן גם עם ההידרדרות הקשוחה של זוהר ארגוב. דותן ומבורך לא שומרים על הצופים שלהם – הם מספרים את הסיפור, במלואו, הארדקור עד הסוף.

ובנוסף, קיימת גם האמירה שבולטת בחוזקה בסדרה הזו. כי מעבר לסיפורים הגדולים על הזמרים שהאחים ראובני ייצגו – זוהר ארגוב, שימי תבורי, ג'קי מקייטן, חיים משה ומרגלית צנעני (בין היתר) – יש כאן את הסיפור המלא על דרכה של המוזיקה המזרחית לתהילה. וזאת לא הדרך הנוצצת שאותה חווים האמנים הצעירים היום – אלא מאבק ארוך ולא פשוט מול הממסד התרבותי בישראל. ההתנשאות, שבמונחים של היום היא כמעט בלתי נתפסת, על המוזיקה שבאה מעדות המזרח והרבה יותר משמץ של גזענות, בולטת מאוד ועוברת כחוט השני בין שני הפרקים. בפשטות: מדינת ישראל ששלטה באופן מוחלט בגלי האתר עד אמצע שנות התשעים ולא ידעה איך לעכל את הזמר המזרחי. בהתחלה התעלמו מהם, אחר כך זלזלו בהם (כולל העאלק-מחווה הקרינג'ית במיוחד של "פסטיבל זמר מזרחי", שהוקם בנפרד מפסטיבל הזמר הקלאסי, ה"נכון"), כינו אותם בשמות והכניסו אותם לגטאות של שעות ספציפיות – הכל במקום להכיר במקומם ובלגיטימיות של התרבות שהם הביאו.

וזה עוד משהו שדותן ומבורך יודעים טוב מאוד; להכעיס. וההתנשאות על המוזיקה המזרחית, כולל הסצנה שבה אשר ראובני מילולית מוצא את התקליטים שלו בפחי הזבל של "קול ישראל", כמעט מוציאה מהכלים. לא באתי מהמוזיקה המזרחית, וגם אני (בצער) במשך שנים התנשאתי עליה, אבל בדיעבד מדובר בגזענות שקשה לכבס. מוזיקה שהיתה התרבות של מאות אלפי אנשים במדינת ישראל, ולא היתה קיימת בשום צורה ברדיו או בטלוויזיה או בתעשיית הבידור ה"מאורגנת". וכך נולד האקט האנדרדוגי שהוביל את המהפך – הקסטות. הדרך שבה האחים ראובני ניצחו את הרדיו בכך שהקימו רדיו חלופי בתחנה המרכזית – כלומר מכרו את הקלטות שלהם באופן חופשי לכל שכבות העם ועשו מהפכה – הוביל אותם עד לממסד בו נלחמו. בשנות השמונים, כשתכניות האירוח של יום שישי בערוץ 1 ותחנות הרדיו מאמצות את המוזיקה המזרחית, זה לא קרה בגלל איזושהי הכרה בעבר, אלא כי המוזיקה המזרחית כבר הגיעה לכל בית, והשולחנות התהפכו. מעכשיו הטלוויזיה רצתה את הזמרים המזרחיים, פשוט כדי להישאר רלוונטית ולא מנותקת.

ובאופן אבסורדי, מה שמדהים בסדרה הזו היא עד כמה לאחים ראובני, שנפגעו מאוד מהממסד האשכנזי, צבע לא היה חשוב. כי הם דווקא בחרו ביוצרים "לבנים" שיתחברו לזמרים המזרחיים, יעדכנו את הסאונד שלהם, יהפכו אותם לקליטים יותר. המהפך נוצר לא בעזרת התבדלות, אלא דווקא בעזרת שילוב – עוזי חיטמן ז"ל, יוצא הלהקה הצבאית שכותב את מיטב השירים של זוהר ארגוב ושימי תבורי; יואל ריפל, שכתב את "לילה בלי כוכב" לתבורי; ננסי ברנדס שלקח את המוזיקה של זוהר ארגוב מהחאפלות אל לב המיינסטרים עם "הפרח בגני" וירוסלב יעקובוביץ', האיש שהפך את מרגול מזמרת עמוסת כריזמה לזמרת של מדינה שלמה. בדיוק כמו שבשנות התשעים "טיפקס" ו"אתניקס" שכבר חדרו למיינסטרים סללו את הדרך לכוכבי המזרחית החדשים, שרית חדד ואייל גולן.

יש טרנד ברור היום להתגעגע ל"מוזיקה המזרחית של פעם". הנהי הנוסטלגי לאמנים הישנים והמכובדים, שידעו לעשות מוזיקה "עם נשמה", לעומת הפופ הרדוד והשטחי של היום. אני אנטי-נוסטלגיסט מוצהר משתי סיבות: ראשית, כל דור אומר את אותו הדבר על המוזיקה שלו לעומת המוזיקה של הצעירים; שנית, הזמרים המזרחיים "של אז" זכו ללעג מהממסד בדיוק באותה הצורה של היום. ההבדל בין אז להיום הוא שהיום הממסד כבר לא שולט. הכוח והאהבה של העם מגיע ישירות אל האמנים, ולא צריך פילטרים.

ועדיין, כל מי שאוהב מוזיקה ישראלית, צריך לראות את הסדרה הזו כשיקוף של התקופה שבה ממסד תרבותי הרשה לעצמו להתעלם מחלק שלם של החברה הישראלית, רק כי הוא יכול. ובעיקר, שיעור לא קטן בצניעות עבור אנשים שאהבו להרים את האף על המוזיקה הים תיכונית לדורותיה. כולל כותב שורות אלה, בעבר הלא רחוק. זה סיפור על ז'אנר מוזיקלי שעם הרבה חוכמה והרבה מרפקים, הצליח לתקן את המוזיקה המקומית. וכולנו עד היום חייבים להם תודה.
שני פרקי "מלכי הקסטות: האחים ראובני" זמינים ב-HOT8, ב-HOTVOD וב-NEXT TV

• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• דוקומנטרי
• מוזיקה מזרחית
• קסטות

בתחילת חודש יולי הוכה עולם הזמר הישראלי בצער ובתדהמה עם ההודעה על פטירתו של חופני כהן ז"ל בטרם עת, והוא בן 76 בלבד. כהן היה מהקולות הגדולים של הזמר המזרחי בסוף שנות ה-70' וה-80' ומהראשונים לצלוח את מחסום המיינסטרים האשכנזי, ובעוד שבועיים (רביעי, 16.8, 20:30) ייערך לכבודו ערב מחווה באחד המקומות הפחות צפויים, ממעוזיה החשובים והמוצלחים של האליטה התרבותית, הלוא הוא סינמטק תל אביב.

במרכז האירוע תעמוד הקרנת הסרט "כאסח" בכיכובו של כהן ז"ל, ובנוכחות שחקני הסרט ובני משפחתו (ביניהם אחיו הקטנים, ורדינה כהן ויזהר כהן). היוזמה הגיעה מכיוון "סאונדטראק", הפסטיבל לקולנוע-על-מוזיקה מבית היוצר של הסינמטק שהשוק בשנה שעברה וזכה להצלחה גדולה (והיה יופי של דבר באופן כללי). דנה קסלר וישיב כהן, מנהליו האמנותיים של "סאונדטראק", הסבירו ש"עצוב להספיד גיבורים, במיוחד איש שבחודשים האחרונים הביא לנו כל כך הרבה שמחה".

סיפור האהבה בין פסטיבל סאונדטראק לכהן החל בנובמבר שעבר. "בפסטיבל הראשון", מספרים קסלר וכהן, "שמנו לעצמנו מטרה להחזיר לתודעה סרט ישראלי מוזיקלי נפלא שאנחנו מאוד אוהבים: 'כאסח' – הסרט ב-ה' הידיעה של מוזיקת הקסטות של האייטיז, שמשחקים בו שחקנים נפלאים, מקבלים בו את פנינה רוזנבלום בשיאה ואת מיטב הכוכבים של המוזיקה המזרחית של שנות ה-80: זוהר ארגוב, ג'קי מקייטן, חיים משה, שימי תבורי, דקלון וכמובןחופני כהןשלצד אחותו ורדינה מככב בסרט. אחרי הקרנה מדהימה בפסטיבל עצמו, בה כל הקהל שר עם השירים, החלטנו להקרין את 'כאסח' באופן קבוע במסגרת ההקרנות החודשיות של סאונדטראק".

"כאסח" הגיע לבתי הקולנוע ב-1984 בבימויו של חיים גיל ובכיכובםשלכהן, ג'קי מקייטן, זהר ארגוב, יונה אליאן, אילן דר, פנינה רוזנבלום, אריה אליאס, מכרם ח'ורי ואביהו מדינה.הסרט, דרמה מוזיקלית, מספר את סיפור עלייתו של זמר מזרחי בעודו מנהל קשר רומנטי עם אשת חברה גבוהה. אבל המנה העיקרית בסרט היא המוזיקה וההצצה הנדירה שהסרט מספק לעולם המוזיקה המזרחית ומלכי הקסטות של האייטיז, עם פסקול אלמותי והופעות בלתי נשכחות של מיטב הכוכבים. נאמר זאת כך: לא תתחרטו על החוויה. אם תצליחו להשיג כרטיסים.
>> "נפרדים מחופני כהן", רביעי 16.8 20:30, סינמטק תל אביב.כרטיסים משיגים כאן

• ❤ תרבות
• סינמטק תל אביב
• קולנוע ישראלי
• מוזיקה מזרחית
• קסטות

נראה שלא משנה להיכן נצא – תהיה שם חפלה. חפלה של בר או מועדון, חפלה בחסות העירייה בדרום תל אביב או חפלה ממוסדת כמו בסדרת האירועים "מלך הקסטות". חפלה למי שאינו מכיר את ההגדרה, היא סעודה או חגיגה שמחה, מלאה במוזיקה, בין אם זה במעגל אינטימי בבית בין חברים או בהופעה גדולה.

לחפלות, איך לא, קשר ישיר לז'אנר המוזיקה הים תיכונית עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת, והן היו הפלטפורמה העיקרית לקידום מוזיקה ים תיכונית. בתקופה שבה זמרים ויוצרים מעדות המזרח הודרו מתחנות הרדיו, החפלות היו מקום שבו ניתן להפיץ מוזיקה אותנטית ולא מסחרית. חלק גדול מהזמר הים התיכוני הקלאסי היה מזוהה עם החפלות שהתרחשו בעיקר בכרם התימנים: אהובה עוזרי, דקלון, צלילי הכרם, צלילי העוד, בעז שרעבי והרשימה עוד ארוכה.

בעשור האחרון המוזיקה הים תיכונית הישנה, שאותה תחנות הרדיו הדירו וסירבו להשמיע, עוברת תחייה מחודשת. אותם ילדים שגדלו על ברכיי המוזיקה בשכונות ובשיכונים, גדלו והתברגו בסצנה התל אביבית, וכעת הם מחזירים את הזרקור לאלה שמעולם לא קיבלו אותו. "אני מסרב לקרוא לזה טרנד, זה לא טרנד כי זה משהו שקורה כבר עשור", אומר יבגני צ׳רטקוב, די.ג'יי ושדרן רדיו שהפיק הופעות וחפלות בתחילת העשור הקודם. "זאת המוזיקה שגדלתי עליה. אמנם עליתי לארץ מבלארוס אבל בשכונה זה מה שהכרתי, לא שמענו כוורת או אריק אינשטיין, היינו מוקפים במוזיקה הזאת. לא ידענו איך אנשים יגיבו בהתחלה אבל אנשים עפו בהופעות האלה. מבחינתי זה תיקון עבור האמנים האלה – ששמים אותם במרכז ונותנים להם את הכבוד המגיע להם חשוב בעיני".

סדרת אירועי החפלות המוכרת ביותר בעיר היא ללא ספק "מלך הקסטות" (לא להתבלבל עם השיר של ניסים גרמה). מה שהתחיל משיתוף פעולה בין מפיק אירועי הסטריט אבירם שיקר יחד עם מסעדת "מזנון" של אייל שני ברמת החייל ב-2017, הפך לשותפות עסקית ואמנותית בין שיקר ל"מלך הקסטות" עצמו – אסף לויבל AKA הראפר אייטולה. למרות שלויבל מגיע מעולמות ההיפ הופ והדאנס-הול מוזיקת קסטות היא חלק בלתי נפרד מהחינוך המוזיקלי שלו. "ככה שמעתי מוזיקה כשהייתי ילד, זה לא שפתאום מצאתי קסטות ונדלקתי על זה", משתף לויבל. "יש להן סאונד ייחודי, הטיפול בהן הוא אחר. אין משהו דומה לקסטות. היא מסמלת עבורי עידן בה מוזיקה הופצה בצורה אחרת לגמרי".

"תקלוט קסטות מאוד שונה מתקלוט רגיל", מוסיף שיקר. "אסף חי את הסט יומיים לפני כי תקלוט קסטות כולל שעות של האזנה, סימון על סליל הקסטה את השניות הספציפיות בשיר שהוא רוצה למקסס ודיוק מירבי". הקונספט של "מלך הקסטות" ייחודי: תקלוט קסטות מידיו של לויבל, המשלב בין מוזיקה ים תיכונית ישנה, מוזיקה ערבית ומוזיקה אלקטרונית בשילוב הופעות בלייב של אותם זמרי עבר. מי לא עבר על הבמה של מלך הקסטות? ג'ורג' בר, מרגול, צלילי העוד, תמיר גל והרשימה עוד ארוכה. בקורונה אף קמה יוזמה מתחרה (או מחווה בהשראת הפורמט) של "מלך הקסטות" שנקרא – "מלכת הקסטות", ליין מסיבות ותקלוטים של מוזיקה ים תיכונית ישנה.

"הוויז'ן שלנו היה תקלוט והופעת לייב. פתאום מגיע האמן ומבצע שיר שלו יחד עם פלייבק מקורי", מסביר לויבל. "זה היה ניסוי שהצליח הרבה מעל המצופה". לדבריו, "עצם העובדה שאנשים שבאים להופעות האלה מביאים את ההורים שלהם וסבא וסבתא שלהם, שמעולם לא ראו את האמנים הללו בהופעה מבוססת ועל במה מכבדת – זה מרגש בעיני. לא משנה איזו עדה אתה, כמה אתה מסורתי, זאת מוזיקה ישראלית שמלווה וליוותה את כולנו, את הילד או הילדה הקטנים בשכונה, בין אם זה ביהוד, חולון, צפון תל אביב או בצבא – כולם מכירים את המוזיקה הזאת והיא פגשה אותם בחייהם. אמא שלי לא הבינה במה אני עובד עד שהיא לא הייתה בהופעה שלנו, לא משנה בכמה הופעות או פסטיבלים עבדתי".

אתם חושבים שזה "נהיה מגניב" לאהוב מוזיקה ים תיכונית ישנה?
שיקר: "כשהגעתי לתל אביב באופן לא מודע הצנעתי את הצד הזה בי. בהופעה של 'מלך הקסטות', כשאתה נמצא שם בקהל עם אנשים שאוהבים את המוזיקה הזאת בדיוק כמוך, פתאום יורד כל הצורך להצניע. פיצחנו איזה משהו כי זה פעם 'לא היה מגניב' להודות שאתה אוהב מוזיקה מזרחית. יש כוח לזה שאתה עומד בתדר, במקום הכי מגניב בעיר, ושאתה קולט שאלפיים איש מגז'דרים כמוך ואוהבים את המוזיקה הזאת כמוך. זה נהיה משהו גדול ממני ומאסף, 'מלך הקסטות' שייך לקהל".

אסף: "אני בוחר את הטיונים לפי מה שמרקיד ונשמע טוב, אני לא בוחר אותה לפי ז'אנרים. כשאנחנו משלבים מוזיקה שלא מכירים יחד עם להיטים מהזמר הים התיכוני – זה נותן לאנשים חוויה מאוד חיובית ומיוחדת. אתה לא חייב להיות מעריץ מושבע של אמן מסוים כדי ליהנות בהופעה שלנו".

"אני מחובר לתקלוט של אייטולה ברמות, הוא די.ג'יי על ברמה מטורפת. מה הוא עושה עם קסטות כל כך מסובך ומוערך, והוא בונה את הסטים הכי מרימים שיש", מספר יניב, מעריץ מושבע של אירועי "מלך הקסטות", שיש המספרים כי הוא הראשון להגיע והאחרון ללכת. "המוזיקה הישנה שהוא מנגן זה המזרחית שאני מחובר אליה. המוזיקה של פעם לא נמדדה בהצלחה, היא הוקלטה במקלטים והופצה בקסטות בתחנות מרכזיות. הוא מביא טראקים מעניינים ומטורפים, דברים שמעולם לא שמעתי, ומשלב אותם עם האמנים האלה, שפעם ראשונה מקבלים את הבמה המיינסטרימית הזאת. זה מבחינתי כמו שמישהו יגיד למעריץ של אלוויס 'שומע? אלוויס מופיע יחד עם די.ג'יי על הבמה ומבצע חומרים ישנים שלו'".

למרות האהדה הגורפת בקרב הקהל התל אביבי, ישנם כאלה שמבקרים ומצקצקים למראה החפלות המודרניות. המבקרים טוענים שמדובר בניכוס בעל ניחוח אשכנזי של מוזיקה מזרחית, וכי המדכא מנצל את הפופולריות של המדוכא. בנוסף, חלק טוענים על אווירה כמעט-אירונית הנוצרת מאירועים כאלה המטשטשת את הגבול בין אהבה למוזיקה לבין לעג. "תמיד יהיו אנשים שיעשו משהו לא בטעם טוב, אבל צריך להסתכל על הצד החיובי", אומר צ׳רטקוב. "בסופו של דבר, האמנים האלה סופסוף מקבלים את הבמה שמגיעה להם אחרי שנים שלא התייחסו לחלקם הגדול".

"כשאמן כמו תמיר גל אומר לי שיותר כיף לו בתדר מאשר בקיסריה, אני יודע שאנחנו עושים משהו טוב לא רק לקהל, אלא גם לאמנים עצמם. מגיע להם את הטירוף וההערצה שהקהל מביא, ואם יש מבקרים – שיבקרו. אנחנו עושים את זה מאהבה גדולה למוזיקה ולאמנים הללו ששנים המוזיקה שלהם לא נוגנה בלייב".

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• פופ ים תיכוני
• כרם התימנים
• קסטות

אנחנו יודעים וגם נזכיר שוב ושוב שיש מלא דברים שדורשים טיפול עמוק בשכונת נווה שאנן, אבל הערב נתרכז במסיבה הגדולה שמתוכננת בה. מקרה קלאסי של ווין-ווין. האירוע הוא פסטיבל נווה שאנן שעושה כבוד, הרבה כבוד למוזיקת הקסטות.

מתוכננת מסיבת רחוב, שתי במות וליינאפ מרשים במיוחד שכולל את לירון עמרם והפנתרים, מרגול, יואב יצחק, סבבה5, רדיו בגדד ועוד. יהיו גם תקלוטים, דוכנים, ואנחנו נוסיף – אחלה מקומות לאכול בהם. הכניסה חופשית.
לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• נווה שאנן
• קסטות

• Facebook
• Twitter
• Email

אם הייתם צריכים הוכחה נוספת לכך שהתקליט ממש לא מת – ואולי גם צידוק לאוסף הפלסטיקים העגולים שנערמים אצלכם בסלון – היום (חמישי) תיפתח במתחם בית רומנו חנות תקליטים חדשה שעונה לשם בוורלי. כניסתם של חובבי הוויניל למתחם היא מתן הגושפנקה הרשמית להפיכתו למקום מפגש תרבותי על סף מתנ"ס קהילתי למבוגרים שותי מכבי, לצד מסעדת בית רומנו והתדר העתיד להיפתח בימים הקרובים.

[tmwdfpad]
עוד מקומות שנפתחו לאחרונה:
מכון פילאטיס המשלב בין כושר לפרינג'
בר החלל – ממשיך דרכו של קרטל תל אביב
תשע מאפיות חדשות נפתחו בתל אביב

"החזון לחנות הגיע מתוך שנים של חיים בניו יורק וקליפורניה ומתוך הרצון להביא את מה שאני אוהב לתל אביב", מספר טל זילברשטיין, בעלי החנות. "בתור אספן וקניין כפייתי של תקליטים שגם עבד בחנות תקליטים בקליפורניה, ניצלתי את הידע שלי בתחום האמנות ותרבות האנדרגראונד בארה"ב על מנת להביא את האטמוספירה של בוורלי ואת הוייב האמריקאי".

הפיכתן של חנויות תקליטים למקום מפגש ועלייה לרגל של אוהבי מוזיקה מכל הסוגים היא לא דבר חדש (אחד המקרים המעניינים היההאיחוד של סלון אוארבך עם חנות האופניים גורדון בנט), אך זילברשטיין לקח את האג'נדה צעד אחד קדימה. "החנות תהיה שונה משאר חנויות התקליטים בארץ", הוא מכריז. "היא תהיה מקום מפגש ותרבות שיישלב בין מוזיקה ותקליטים, אמנות מודפסת ואקספרימנטלית ואופנה. אני רוצה לחבר בין אנשים מכל התחומים האלו בשאיפה לקדם אמנים צעירים, עצמאיים ומתנסים ולדחוף אותם קדימה –באמצעות מכירת עבודות, אירועים, סדנאות ואף פתיחת הוצאה לאור של מגזינים, ספרונים וכל מה שניתן לקדם בפרינט. בכל הקשור לאופנה, אנחנו כרגע מוכרים רק טי-שרטים אך ברור לי שזה יתפתח למותג של בוורלי".

רוב התקליטים שיוצעו למכירה יהיו יד שניה וכמעט כולם מיובאים מארה"ב ובהוצאות מקוריות. הז'נארים ינועו בין דיסקו, Fאנק, ג'אז, סול, האוס ומוזיקת עולם. בגזרת התקליטים החדשים תמצאו שילובים מעניינים בין האוס, טכנו, אמבייאנט וניו-וייב. אם עדיין לא התגברתם על סוף הניינטיז, תשמחו לגלות שם גם ווקמנים וקסטות למכירה.

ומה עם מפיקים ישראלים?
"מעבר לכל התקליטים שאני מייבא ועמדת הדי.ג'יי הפעילה במקום, יש לי רצון עז לתמוך בתוצרם של מפיקים ישראלים ולהביא אותם לחנות שלי ולשאר העולם".

בוורלי, בית רומנו, דרך יפו 9 תל אביב, שני עד שבת, 16:00-אחרון הלקוחות

לאיוונט הפתיחה

• טל זילברשטיין
• בוורלי
• קסטות
• תדר
• בית רומנו
• תקליטים
• אייל שני
• אופנה
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני