>> מאיר הוברמן הוא אייקון אינדי תל אביבי.אגדה אורבנית מספרת שהומסוגל להתפצל ולהיות בשלוש הופעות בו זמנית בשלושה מקומות שונים בתל אביב, ובשנים האחרונות הוא הפך לדמות מרכזית בסצנה, לא רק כקהל נאמן אלא גם כזמר-יוצר ומוזיקאי. אחרי עשרות שנים כאיש מחשבים בשירות המדינה, ואחרי שהמציא את עצמו מחדש ולמד מוזיקה, הלחנה, פיתוח קול, כתיבת שירה, קולנוע, פרפורמנס ומה לא, הוציאהוברמןלפני שנתיים את אלבומו הראשון וברגע שסיים אותוהתיישב לכתוב וליצור את אלבומו השני, שסינגלים ראשונים מתוכו ראו אור בשבועות האחרונים וכוללים שת"פ עם עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי פייגלין.כדאי לכם מאוד להכיר.

>> הוא ראפר. הוא רסלר. הוא קנדי קראשר. זאת העיר של שי בלנקו
>> מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל. העיר של שי-לי ליפא

1. לבונטין 7

המקום להופעות אינדי בתל אביב לפעמים אני רואה שם כמה הופעות בשבועממיטב המוזיקאיות.ים, זה מרכז החיים שלי בערב ומה יותר ממוזיקה טובה מנתק אותך מהרוחות הרעות בחוץ. בשבוע שעבר ראיתי שם את דניאל רובין, מיכל גבע מלווה בפסנתר של עינב ג'קסון כהן, יהוא ירון עם עדי רנרט, סיוון טלמור וניר שלמה וזאת רק דוגמא.
לבונטין 7

2. המושבה האמריקאית

אתה עוזב את רחוב אילת המוזנח ופונה ברחוב אוארבך, ואתה נמצא בעולם אחר. בתי עץ מדהימים דו קומתיים, וגם כנסיית סיינט עמנואל שאם יש לך מזל תשמע משם צלילי עוגב. יש שם לפעמים קונצרטים ואפשר גם ללמוד נגינה. העולם הזה מנתק אותך בשניות מרחוב אילת הרועש.

3. קפה עלמה

על פינת יהודה הימית ושבטי ישראל ביפו נמצא קפה שכונתי מזמין ונחמד. השירות אדיב ויש ארוחת בוקר נהדרת ועוד.
שבטי ישראל 14

4. מיטבר

אם אני רוצה לאכול סטייק טוב אני הולך למיט בר בשדרות ח"ן. שירות מעולה. מבחר סטייקים נרחב ומנות ראשונות נהדרות.
שדרות ח"ן 52

5. עמיתה בית מאפה

מקום נפלא לרכוש עוגות ומאפים. אני ממליץ על עוגת פרג בחושה ועל הבאגט הנפלא שלהן.
סלמה 10

מקום לא אהוב בעיר:

החפירות של הרכבת הקלה. לא קלה היא לא קלה דרכנו. בתור אחד שחרש את תל אביב ברגל, מה שהיה אתמול לא יהיה מחר. לפעמים כשאני צריך להגיע לאחד הרחובות הצדדיים אני נאלץ ללכת מאות מטרים כדי לעקוף את כל החפירות ולהגיע אליו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של איה זהבי פייגלין באולם צוקר בהיכל התרבות, יחד עם אמוץ נחמני על ההפקה. היא עושה נפלאות, מרגשת עד דמעות ומדברת עם הקהל בלב פתוח ואוהב. לאחרונה יצא גם האלבום מההופעות, "איה והגיטרה", שהוקלט לייב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"קוראים לי טיו", שיחות ורישומי מילים מאת ערן צלגוב.המשורר הנפלא הזה, שבתור תרמילאי בטיול אחרי הצבא פגש בטיו במאצ'ו פיצ'ו בפרו, ומהשיחות איתו יצר ספר מרגש שהוא בין פרוזה לשירה.יש גם את התרגום המופתי שלו ל"ארץ השממה" של ט.ס אליוט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בימים הקשים האלה, כשאנחנו מצפים להחזרת החטופים, צריך להתנדב או לתרום או גם וגם למטה משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שצריך להרים לה/לו כרגע?
עומר מושקוביץ, יוצרת מוכשרת ורב תחומית, שגם עושה מוזיקה וגם סדרת רשת שנקראת "סולד אאוט" שזו כבר עונה שלישית שלה. היא גם יוצרת קליפים מדהימים שבכמה מהם יצא לי להשתתף. עכשיו יצא האלבום שלה "ניצחון" שנכתב לפני המלחמה, ולפניו "לבבות ברזל" שנכתב אחרי תחילת המלחמה. המוזיקה שהיא מגדירה פופ קיומי. הרבה ביקורת ומילים כואבות על החברה עטופה בביטים נפלאים. היום(21.05.25) יושק האלבום "ניצחון" במרץ 2. ממליץ להגיע.

מה יהיה?
כרגע התקווה נמצאת רק בהמנון שלנו. לא רואים את האור בקצה אבל אני אדם שמאמין שבסוף יבוא שינוי דרסטי כי ההזיה הזאת שאנחנו נמצאים בה לא יכולה עוד להימשך לנצח. מקווה שיחזרו החטופים כולם עכשיו ומיד ואז יפתחו אפשרויות חדשות לשינוי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• המושבה האמריקאית
• קפה עלמה
• מיטבר
• עמיתה
• הרכבת הקלה

>> יסמין גודר היא מביכרות הכוריאוגרפיות והיוצרות בישראל, מתגוררת ביפו עם בן זוגה ובתה. ב-18.12 יעלה המופע המשותף שיצרה עם דיקלה לפסטיבל ישראל, "אהבה, מוזיקה (עכשיו)" בביתן 1 בגני התערוכה.עוד פרטים וכרטיסים אתם יודעים איפה

>> העיר של אייר אלעזרא // המפלצת מרחוב מזא"ה והמקום הכי סקסי
>> העיר של ג'ולי שלז // עץ שעליו התנשקתי וקפה שהוא בית כנסת

1. פארק המדרון

הפארק האהוב עלי ביי פאר בעיר. הוא כבר הרבה מעבר למקום שאני אוהבת אלא ממש התמכרות נפשית. אני הולכת אליו להתאוורר, לראות את הים להתחבר אל השמיים. לפעמים הוא נראה לי כמו ציור של רותקו, קווי צבע שנפגשים בחיבור הוריזונטלי שכל יום משתנים ומייצרים גוונים חדשים. הפארק הזה שקט עד כדי כך שבזכותו התחלתי לרוץ לפני שלוש שנים. הוא גם פארק שבו אפשר לעשות פיקניק עם יין מול נוף של שקיעה מרהיבה וים אינסופי. הוא מתנה חינמית ומלאת השראה.

2. שדרות ירושלים

מאז שעברתי ליפו ב-1999 השדרה עברה המון שינויים, אבל היא מכילה היסטוריה, הדר ומיסתורין לצד גראנג'יות של שנות ה-80' ואסליות מקומית. בתקופת הקורונה התנדבתי לחלק תרומות אוכל והגעתי לכל מיני בניינים וחצרות פנימיות בשדרות ירושלים, ושם גיליתי עוד פינות מסתור ואת הצד האחורי של השדרה שמזכיר חצרות פנימיות של נאפולי. על שדרות ירושלים יש את הירקן של פעם ואת הבורקסים והשווארמה שלא מתיימרים להיות משהו אחר, אבל גם חנויות למוצרים אורגניים, אופציות לקפה מפונפן וטעים ומקומות לשתות יין. היא מנקזת אליה את כל היפואים והיפואיות ומחברת ביניהם. מאז שהרכבת הקלה הצטרפה אני ממש מרגישה שדרוג של שקט, ירידה בפיח וחיבור לאורבניות שהיא לא מוגזמת או מלוטשת מדי. הסטודיו שלי, במרכז תרבות מנדל, יושב קרוב לשדרה, ואני חוצה אותה מדי יום, בהלוך וגם בשוב, ומתמלאת באנרגיות שלה.

3. לחם אביגיל

לחם אביגיל היא מאפיית בוטיק קטנה אך חד פעמית. הכרתי את אביגיל דרך מפגש הורים לקראת פתיחת הגן הדו-לשוני ביפו. בתקופת הקורונה היא התחילה לאפות לחם מחמצת מופלא ולאחר שנכחתי בסדנה שלה, הבנתי את המורכבות והמסירות הנדרשות לאפיית לחם איכותי. התשוקה והאהבה שהיא משקיעה בכל כיכר מורגשות בטעם ובטקסטורה. מאז היא פתחה את המאפייה שלה והשדרוג הורגש מיד – רף חדש של טעמים והשקעה. כל ביקור שם הוא חגיגה. ממליצה לטעום חתיכה עם טחינה שחורה או חמאה, ולהתאהב.
יהודה הימית 33

3. חומוס עלי קרוואן // קפה עלמה

בפינת יהודה הימית ושבטי ישראל נמצא שילוב שמרגיש כמו הלב של השכונה שלי. בכל פעם שאני חוזרת מסיבוב הופעות בחו"ל, אני רצה להתקרקע עם מסבחה חמה ומלאת תבלינים מנחמים בעלי קרוואן. מיד אחר כך, דלת אחת שמאלה, אני מקנחת בכוס קפה וכדור שוקולד בקפה עלמה. כשעברתי לשכונה ב-1999, הייתי רואה ילדים הולכים בבוקר עם צלחת ריקה וחוזרים עם צלחת חמה, מלאה בשמן זית ירוק, כמון ופפריקה. רק עם הזמן גיליתי את האוצר הקולינרי של עלי קרוואן וגם את האנשים שעובדים שם, כולל בעלה של הגננת האהובה על בתי.

באותן שנים עוד נסעתי לתל אביב בשביל הפוך טוב, עד שקפה עלמה נפתח בפינה הקרובה. זהו בית קפה שכונתי אמיתי שמחבר את הקהילות השונות שחיות כאן. אפשר לשמוע בו שפות מגוונות, לראות פרלמנטים חבריים ומשפחתיים ולהיפגש עם שכנים בקלילות, לצד קביעת פגישות עבודה. עבורי, החיבור הזה בין החומוס האסלי לקפה השכונתי מסמל את השילוב המיוחד כל כך שיפו מאפשרת.

5. אדרת

אמנם לא ביפו, אבל שייכת ליפואית – אדרת ברחוב בוגרשוב היא מקום מושלם למציאת בגדים וואן אוף א קיינד. ככל שהזמן עובר, אני משתדלת לדייק את מה שאני לובשת ולצמצם את הרכישות שלי, מתוך מחשבה שכל פריט שאבחר יהיה בשימוש רב ואמיתי. באדרת אפשר לתאם ולהביא בגדים תחת הגדרות מסוימות ולקבל קרדיט במקום, איתו אפשר לצאת למסע שופינג בחנות. הטעם של אופירה, בעלת החנות, מדויק ומפתיע, ותמיד יש שם אוצרות שלא פעם או פעמיים קלעו בול למה שהייתי צריכה. מצאתי שם שמלת נצנצים מהממת לאירוע חגיגי, שמלות כיפיות לקיץ, ולאחרונה שני טי שירטים שאני לא מפסיקה ללבוש. אדרת היא הרבה יותר מחנות – זה מרחב שמציע אלטרנטיבה לקנייה הקונבנציונאלית. ממליצה בחום להיכנס ולגלות את האוצרות הייחודיים שמחכים שם.
בוגרשוב 53

מקום לא אהוב בעיר

ממש מתחת לסטודיו שלי יש אזור חניה אפור, שמיועד לפריקה ועלייה בלבד. אבל כל יום אנשים רבים מתבלבלים, והמקום הופך לזירת גרירה בלתי נגמרת של מכוניות. אמנם יש שלט שמציין שאסור לחנות שם, אבל הוא מוסתר מאחורי עץ, כך שלא מפתיע שרבים לא מבחינים בו. האוכלוסיה שנופלת בפח הזה היא לרוב מבוגרים, אמהות ממהרות לקופות החולים, או סתם אנשים מבולבלים שלא מבינים את המצב עד שכבר מאוחר מדי. הכאב הכי גדול הוא לצפות בהם חוזרים למקום ומגלים שהמכונית נגררה. אני מוצאת את עצמי לא פעם צועקת מהחלון כדי להזהיר אותם, והתגובות מגוונות – מהפתעה מוחלטת ועד כעס קל על כך שהרסתי להם פוטנציאל חניה. ובכל זאת, קשה לי לעמוד מנגד ולראות אנשים נופלים שוב ושוב לסיטואציה הזאת. בקיצור, כואב הלב לראות את זה קורה כל כך הרבה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
היצירה של איציק ג'ולי, "3++" של תיאטרון נוצר, מהדהדת את התקופה עם שאלות על העתיד והסיבתיות לחיים, לצד האפשרות לנכוח בגוף ולהרגיש בבטחה את החופש הדמיוני שיש לנו. זה נע בין מופע פרפורמנס לתערוכת וידאו ואור, ומזמין את הקהל לחוויה אימרסיבית בגלריה תעשייתית ענקית חדשה במתחם רדיקל. העיסוק ברוח הנשית שמבקשת להשמיע את קולה בעולם משוסע נגע בי אישית. העבודה של התאורה והוידיאו איפשרו לי לחלום ולקחת אותי למרחבים אחרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר של תיך נאת האן "אמנות החיים", מורה לבודהיזם, במקור מוייטנאם. אני מוצאת הרבה נחמה במבט שלו בתקופה הזאת של המלחמה. הוא מציע דרכים אלטרנטיביות להתמודד ולהתבונן על תקופות של קושי כאב ואובדן, ונותן כלים של נשימה, עצירה ושלווה, להמשיך ולחפש עדיין מקומות רכים ופגיעים אשר מכילים את עצמנו ואת האחר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון עומדים ביחד. לחוות שותפות ערבית-יהודית בתוך המדינה זו בעיניי משימה קריטית. אני מעודדת יוזמות של חיבור והשקעה שמתקיימות מתוך נוכחות משמעותית כאן, מתוך האזנה, דיאלוג וניסיון אמיתי ליצור מקום לכולן.ם. כמי שגרה ביפו, במרחב משותף, החיבור לכל הקהילות שסביבי הוא עניין מרכזי עבורי. אני מאמינה ביכולת שלנו למצוא כוח, הומניות ותקווה דווקא דרך המבט המשותף – גם בזמנים של קושי ומשבר. במיוחד עכשיו, חשוב שנמשיך להתעקש על השותפות הזו. חשוב שנפעל מתוך חזון של דיאלוג אמיתי ונרחיב את השפה המשותפת שיכולה להוביל אותנו למקום טוב יותר לכולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מתחילת המלחמה אני נפעמת מהרוח ההתנדבותית שממלאת את תל אביב-יפו ומהכמות האדירה של אנשים שנותנים מעצמם ותורמים. אחת מהן היא ד"ר דנה מור, חברה טובה שלי ופסיכולוגית במקצועה, שמתחילת השבוע השני של המלחמה מתנדבת במטה המשפחות של החטופים. דנה נמצאת שם מאז, תורמת את כל הידע והיכולות שלה ונוכחת בלב הקושי והטרגדיה. היא מלווה את המשפחות במסירות עצומה, ולא מוותרת גם כשהמציאות סביב כל כך מורכבת וכואבת. היא דוגמה יוצאת דופן לכוח, חמלה ונחישות בתקופה כל כך קשה.

5. מה יהיה?
אין לי תשובה טובה. המילים נעתקות מפי לנוכח הקיצוניות של הכל. אין לי מושג מה יהיה. אולי דווקא בכך טמונה התשובה: להיות נוכחים בתוך האי-ודאות, ולמצוא בה את היכולת לתפקד, לחיות, להעניק, ולשמור על שפיות. אני שואפת לכך שנמצא בתוכנו את המקומות הטובים, את התכונות שמאפשרות לנו לבנות עתיד מעודד יותר – חברה מכילה, ליברלית ופתוחה, פחות מקוטבת, חברה שתוכל אולי להתמודד עם השאלה ההמשכית של הקיום כאן ולחפש לה פתרון.

–

• העיר שלי
• יסמין גודר
• דיקלה
• פארק המדרון
• שדרות ירושלים
• אבו חסן
• קפה עלמה
• לחם אביגיל
• אדרת
• בודהיזם

1. בית תאילנדי

מוסד שאני מכיר ופוקד כבר 20 שנה ולא בכדי כוחו במותניו. בכל פעם שאני מגיע לשם אני נהנה מחדש מהשירות, מהאוכל הטעים והאווירה. כל אלה מצליחים להשאיר אותו בתודעה כל כך הרבה שנים וגורמים לי להוריד את הכובע בפניהם גם בתור מבלה ובעיקר בתור מסעדן.
בוגרשוב 8

2. לחם וחברים

מקום שמחזיר אותי לשורשים בכל פעם שאני מגיע אליו, עם באגטים וקרואסונים ברמה הכי גבוהה שניתן למצוא. בעיני הם בין הראשונים שהביאו את הבשורה הצרפתית לארץ והמוצרים שלהם בדיוק כמו בפריז.
בוגרשוב 27

https://www.instagram.com/p/CmESByBIVIS/

3. הדסון

עוד מוסד ששווה את כל הנסיעה מיפו עד לרמת החייל. הבשר, השירות והטעם הטעים במקום שהצליח לפצח די.אן.איי מדויק ולהיות חוד החנית של מסעדות הבשר בארץ. אני שמח מאוד שהם פתחו סניף נוסף בלילינבלום. בכל פעם שאני מגיע לשם אני נהנה משירות ואוכל טעים איכותי ואני אוהב את המקום הזה מאוד.הברזל 27

https://www.instagram.com/p/BkZkL_JA9EY/

4. קפה עלמה

בית קפה של צעירים בפינת יהודה הימית. אווירה קלילה, מזמינה ונעימה עם אוכל מגוון וצמחוני שפשוט עושה חשק להישאר.
שבטי ישראל 14

5. אבו חסן/עלי קרוואן

מוסד שמצליח להישאר רלוונטי לא רק בזכות הטעם המושלם של החומוס אלא לטעמי בעיקר בגלל האוירה השורשית שלו וחוסר החנפנות שלו. מוסד שורשי אמיתי שנכנס לי ללב הרבה בזכות אווירת האולד סקול שלו.
הדולפין 1

• העיר שלי
• פר דרייר
• בית תאילנדי
• לחם וחברים
• הדסון
• קפה עלמה
• אבו חסן

לפני קצת יותר משנה עברתי לחיות בעתיד. נחמד פה ונעים מאוד. העבודה, הבית, בית הספר של הילדים, הכל במרחק 15 דקות הליכה רוגעת בשדרה שקטה ומוצלת. כלי התחבורה המרכזי כאן בעתיד הוא אופניים חשמליים אבל אני מעדיף ללכת. אני כבר מכיר חלק מבעלי החנויות בשדרה, אני יודע איפה כל דבר נמצא. לעזאזל, אני מסתובב כאן בשבת בטרנינג אדידס. אני מרגיש הרבה יותר מדי בבית.

>>לכל חלקי פרוייקט "הבית השני שלי"

הקונספט של "עיר 15 הדקות" נולד בעשור הקודם במוחם של מספר אורבניסטים במקביל, ובראשם קרלוס מורנו הקולומביאני-צרפתי ולוקה ד'אצ'י האיטלקי, ועיקרו מודל של עיר עתידית בת קיימא שבה כל תושב יכול להשיג תוך 15 דקות של הליכה או דיווש שש פונקציות אורבניות הכרחיות: מגורים, עבודה, חינוך, מסחר, בריאות ובידור. יישומים והדהודים של החזון הזה אפשר לפגוש כבר בפאריז ובברצלונה. גם בתל אביב, שעוד רחוקה משם, יש לא מעטים שמצליחים להתארגן כך על חייהם. והרשו לי לספר לכם: זה גיים צ'יינג'ר.

החיים בעיר 15 הדקות רגועים וירוקים יותר, והאנשים שחיים בה שמחים וקהילתיים יותר, ויש להם יותר שעות ביום שאינן נשרפות בפקקים. זאת מין שלווה עירונית שאינה מתקיימת במרחבים אורבניים שתוכננו עבור מכוניות. בבוקר אני מעדיף ללכת דרך השדרה הירוקה ולא דרך אוטוסטרדת היינריך היינה שעוברת בדיוק מחוץ לשכונה, אפילו שזו תוספת של עשר דקות הליכה. הליכתיות קוראים לזה. זה יעיל, זה נוח, זה נעים. איפה הכי נוח ונעים לנו? בבית.

>>בית בונים מהשילוב הבלתי הגיוני של חוקים ואהבה. הבלוק היה הבית שלי
>>תודה לך, האימפריה העות'מאנית, על המסילה שהפכה לפארק המסילה

כמעט כל מי שחי בתל אביב מחפש מקום שיהיה הבית שלו מחוץ לבית, מקום שהוא חש בו נוח ונעים, מוכר ובטוח, מקום שהוא מכיר בעיניים עצומות, כמו בבית. הדירות שלנו שכורות, קטנות ומבולגנות, אנחנו פוגשים בהן בעיקר חברים קרובים, מסדרים ומנקים אותן לקראתם כמיטב יכולתנו המותשת. לא כל דירה היא בית. והבית השני מפצה אותנו על כך ומרחיב את אזור המחיה שלנו, אנחנו תופרים אותו לפי מידתנו ובוחרים בו כסמן אישיותי-איקוני. לכל אחד יש בית שני כזה.

>>שוק הכרמל הוא השלמה ארצי של השווקים. הוא גם הבית שלי
>>יונתן אגסי הרס את חיי. עם החטיפים הנפלאים שהוא מוכר לי

אם היו שואלים אותי פעם הייתי אומר שהבית השני שלי הוא אלנבי 58. השסק. נחמה וחצי. ג'ואיש פרינסס. הבלוק. בתים שהם תעודת זהות עירונית-תרבותית, כל אחד מהם עם אנדרטה לזכרו בלב שלך. בעיר 15 הדקות שהקמתי לעצמי אין שום דבר שמזכיר אותם, למעט החופש לעצב לעצמך את החיים בתל אביב כפי שאתה מאמין שיש לחיות אותם. גם החיים בתוך 15 הדקות של יפו הם בחירה תרבותית, פוליטית, אקולוגית ואף אידיאולוגית בכל הקשור לעירוניות. אבל אחרי כל הדיבור האורבניסטי היפה הזה, בסוף צריך מקום לשבת.

>>אתם תגידו, "וואו, זה כמו בצ'לסי". אני אומרת, לא, זו קריית המלאכה
>>הבית שלי הוא איפה שההיפ הופ נמצא. בדרך כלל זה בתל אביב

כי האמת היא שגם בתוך האידיליה התכנונית שהתפלקה לי, עיר 15 הדקות היא לא באמת הבית שלי. אני בסך הכל אדווה קטנה בגל ג'נטריפיקציה והגל הבא ישטוף גם אותי. בתוך המציאות הסוערת הזאת הבית השני חייב להיות הום-בייס אמיתי, מקום שבו אתה יכול להניח את עצמך, לפתוח לפטופ, מישהו יעשה לך קפה או ימזוג לך בירה. מישהו ישאל מה שלומך, השכנים יחייכו, ריח של חביתה יבקע מהמטבח.

>>אני לא טונה וגם לא אהוד בנאי. אבל בבארבי אני יכול לרגע להאמין שכן
>>אני תל אביבי כמו סניף טיב טעם. אני רוסי כמו סניף טיב טעם

בקפה עלמה אני יושב כבר שבע שנים לפחות, הרבה לפני שעברתי לגור בשכונה. ספק אם יש לוקיישן שבו שהיתי שעות רבות יותר מלבד הבית והמשרד. בהתחלה זה פשוט היה הקפה שקרוב לבית הספר בבוקר, ואחר כך הקפה עם שלישיית הבורקיטס שמוגשת עם חריף ירוק אש וטחינה צוננת, ואחר כך הקפה שנוח לעבוד בו ולערוך בו פגישות עבודה, ואז הקפה שרובצים בו בשישי בבוקר, וגם הקפה לעצירות תדלוק של הילדים בכדורי שוקולד, ובסוף הקפה שאתה מהנהן בו לשלום לקבועים, ויושבים בו יהודים וערבים, צעירים וזקנים, מקומיים ותיירים, גל"צניקים פעורים ורינו צרור. נשמע לי כמו בית שהייתי רוצה.

• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 918 // הבית השני שלי
• קפה עלמה
• יפו
• בתי קפה בתל אביב
• משבר הדיור
• הבועה

ב-2021 נאלצנו להיפרד מלא מעט דברים. חיבוקים הפכו למוקצים, מסעדות הגיפו את תריסיהם, ונפרדנו לתקופה מכל התקהלות באשר היא. אמנם הרוב שב על כנו, אבל זה קרה במחיר מסוים: בתקופה האחרונה נפרדנו משלושה בתי קפה מיתולוגיים – מרסנד, ביאליק ושלג; מקומות שתפסו מקום אמיתי בלבנו. במקומונים נהוג לומר שאם משהו קורה בפעם השלישית – זו כבר תופעה. אז הנה לנו תופעה.

בעיר הזו אוהבים בתי קפה. אפילו אוהבים מאוד. הם חלק בלתי נפרד מהנוף והתרבות שלנו. לכן הסקנו שעלינו לייצר רשימה שכוללת בתוכה את בתי הקפה המיתולוגיים ביותר בעיר, כדי לחגוג את עצם קיומם. ולמנוע התרחבות של התופעה. תהינו כמובן מה הופך בית קפה למיתולוגי? ובכן, בראש ובראשונה מספר השנים שהוא אתנו, אבל לא רק. מדובר גם בתמהיל חמקמק של חוויות, זיכרונות, היכרות מסוימת עם צוותי העובדים וכן, גם הלוקיישן. אלה המקומות שבחרנו.

נחמה וחצי

ותק: 16 שנה
וייב: נונשלנטי. קז׳ואלי. מתאים לפגישת עבודה או ליום שלם של רביצה והמתנה להשראה מול הלפטופ.
פרלמנט שישי: כמה עורכים ממורמרים מהארץ.
מנה קלאסית: כדורי בשר ברוטב עגבניות על פירה.
כתובת: אחד העם 144, 03-685-2316

>>אלפרו ומגזין טיים אאוט מציגים: חודש שכולו קפה וספיישלים בבתי הקפה בעיר, במיוחד לאנשים שלא מתפשרים על הקפה שלהם (תוכן ממומן)

זוריק

ותק: 17 שנה.
וייב: שכונתי, פמיליארי. כולם אוהבים את זוריק.
פרלמנט שישי: טרנטינו!!
מנה קלאסית: כריך אנטריקוט חם.
כתובת: יהודה מכבי 4א, 03-604-8858

טוני ואסתר

ותק: 9 שנים.
וייב: ניסיון לחמוק מסטוצים מהעבר.
פרלמנט שישי: מפגש בלתי נמנע עם סטוצים מהעבר.
מנה קלאסית: שניצל עם פירה. ברור.
כתובת: לוינסקי 39, 03-528-1843

פעמיים קפה

ותק: 33 שנה!!
וייב: אותנטי ולא מתאמץ (ראו את התמונה הראשית).
פרלמנט שישי: פרלמנט על אמת, עשרה גברים מאפירי שיער שעבדו יחד באגד.
מנה קלאסית: קרואסון שוקולד.
כתובת: רמב״ם 18, 03-627-8890

תוצרת הארץ

ותק: 28 שנה.
וייב: בוהמה עם ניחוח קלוש של פעם.
פרלמנט שישי: משוררים, פילוסופים, אנשי המילה הכתובה.
מנה קלאסית: עוגת גבינה.
כתובת: שדרות מסריק 12, 03-522-0802

הנרייטה

ותק: 15 שנה.
וייב: נוח וקרוב לרכבת אבל תכלס באמת טעים.
פרלמנט שישי: הורים וילדים אחרי הגן.
מנה קלאסית: עוף בקארי עם ירקות.
כתובת: ארלוזורוב 186, 03-691-1715

הנסיך הקטן

ותק: עשרים שנה.
וייב: אינטלקטואלי בהחלט.
פרלמנט שישי: סטודנטים מגילמן.
מנה קלאסית: אורז מלא עם אנטיפסטי.
כתובת: קינג ג׳ורג 18, 03-525-3632

קפליקס

ותק: עשור
וייב:אקסקלוסיבי. ארטיזנלי. מהודק.
פרלמנט שישי: היפסטרים שתלוי בבית הקפה ספל עם השם שלהם.
מנה קלאסית: עוגיית שוקולד צ׳יפס.
כתובת:לרשימת הסניפים באתר

קפה עלמה

ותק: 12 שנה.
וייב: קליל, נעים ולא מחייב.
פרלמנט שישי: חיילים טרוטי עיניים מגל״צ.
מנה קלאסית: סלט פאטוש.
כתובת: שבטי ישראל 14, 074-7037-474

קפה ליזולטה

ותק: עשור.
וייב: מתוק, חמים ונעים.
פרלמנט שישי: חברות מהתיכון.
מנה קלאסית: בבקה שוקולד.
כתובת: ריינס 20, 03-693-3873

סטריטס (קינג ג'ורג')

ותק: 16 שנה
וייב: הסטריטס תמיד יהיה שם בשבילנו
פרלמנט שישי: אנשים שיושבים בקומה השנייה ומתקתקים על המקלדת לעמוד בדד ליין
מנה קלאסית: סלט שגית. מי לא מכיר את שגית?
כתובת: המלך ג'ורג' 70

תחתית

ותק: 15 שנה
וייב: שכונתי, קול ולא מתאמץ.
פרלמנט שישי: סטודנטים שמתגעגעים לימים שהיה פתוח כל הלילה.
מנה קלאסית: סלט פסטה.
כתובת: לינקולן 9, 03-561-8759

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• טוני ואסתר
• זוריק
• נחמה וחצי
• קפה תחתית
• קפליקס
• קפה עלמה
• תוצרת הארץ
• הנסיך הקטן