רובינו אוכלים חרא מפעם לפעם, זה ממש לא סוד, אבל העוברים ושווים שנתקלו בימים האחרונים בפסלי הקקי הצבעוניים שפוזרו ברחבי העיר לא הצליחו להוריד את החיוך מהפרצוף. זה בדיוק מה שעזרא הרמן – האמן שהציף את כיכר דיזנגוף ומקומות נוספים בפופ ארט צבעוני, בועט ושמח – התכוון שיקרה.

״חרא כולנו אוכלים אבל אצל כל אחד יש מורכבות, משהו יפה ושונה שמתבטא בצבעוניות של הפסלים״, אמר לנו הרמן. ״עבדתי על הפרויקט חודשיים, וכל אחד רואה בקקי משהו אחר. זה היופי. לתת מבט שונה כל כך על משהו שהסתכלתי עליו אחרת לגמרי עד אז״. בעבודות אחרות של הרמן – יליד גרמניה שעלה לארץ בגיל עשר, ולמד בישיבה – ניתן לראות אובססיה של ממש לעיסוק אבסטרקטי בצבע, שאת הכלים הראשונים לשימוש בו ספג מאביו, טכנאי צבע שהוא מגדיר כ״גאון חומרים״. את הקונספט הפילוסופי הראשוני שמנחה את העבודות שלו הוא מנסה לפרק תמיד לתוצאות מאוד פרקטיות שעדיין יביעו את הרעיון הגדול, לצד שמחה ואופטימיות שמאפיינות את עין האמן שלו.

פרויקט הקקי, תוצר של שילוב בין רעיון פילוסופי לרוח שטות, הוא לא סתם הפתעה משמחת במרחב הציבורי, אלא עושה מה שרק אמנות ממש טובה עושה לנו: גורם לנו להתעסק בנושא שנוי במחלוקת, ואפילו מוסתר. הבחירה להרים את הפרויקט דווקא במרחב הציבורי לא מקרית; הפרשות אנושיות הן עדיין טאבו בעולם המערבי. אנחנו נגעלים מהן, מסתירים אותן ומתביישים בהן.

״אם הפסלים היו חומים אף אחד לא היה מרים אותם״, אומר הרמן, ״אבל כל הצבעוניים נחטפו מהכיכר מהר מאוד. אנשים לקחו אותם. לאסתטיקה יש תפקיד קריטי בחיים שלנו. אם ייגש אלינו הומלס רוב האנשים פחות יטו לעזור לו, רק כי הוא מריח לא טוב והנראות שלו דוחה אותנו. כשייגש אלינו מישהו מטופח נהיה הרבה יותר פתוחים להקשבה״.

מיצבי הקקי מרפררים ליצירות אחרות בהיסטוריה של האמנות, כמו האסלה של דושאן. האסתטיקה שהרמן מתייחס אליה בפסלי הקקי – מציבה מראה קצת מסריחה (לא התאפקנו) ומאוד הומוריסטית מול הפנים של כולנו, מעלה שאלות בנוגע לאופן שאנחנו מבצעים בחירות בחיים ומזכירה לנו לקחת את עצמנו קצת יותר בקלות. מה עוד אפשר לבקש.
מוזמנים להתרשם משלל יצירותיו של הרמן בסטודיו שלו בשביל המרץ 3.ניתן לתאם מראש דרך האינסטגרם

• הבועה
• אמנות
• כיכר דיזנגוף
• קקי
• מיצב

גבירותי ורבותיי, הקקנוע חוזר. זקני העיר וזקנותיה זוכרים ודאי כיצד חנך ראש העיר שלמה "צ'יץ" להט בסוף שנות השמונים את הקקנוע, הלוא הוא האופנוע המצויד בשואב אימתני וציוד ניקוי מדוגם ששעט ברחובות העיר בחיפוש אחר קקי של כלבים לפנותו. 32 שנים אחר כך, ובעיית הקקי של כלבים רק הולכת ומחריפה. זמן מושלם לקאמבק קקנועי.

ואכן, במסגרת שאיפתה של עיריית תל אביב-יפו לשמור על עיר נקייה ואסתטית עבור כולנו, וכחלק מהמאבק העיקש של בתופעת אי איסוף צואת כלבים על ידי בעליהם, החל אגף התברואה וניהול הפסולת של עיריית תל אביב-יפו להפעיל יחידת קקנועים – קטנועים לאיסוף צואת כלבים ברחבי העיר.

הקקנוע, פיתוח תוצרת כחול-לבן, שואב את צואת הכלבים שלא נאספה אל מיכל איסוף המכיל כ-20 ליטר ויכול לבצע כ-200 שאיבות עד שמתמלא. הקקנועים יסרקו את העיר לאורכה ולרוחבה, מבוקר עד ערב, לפי תוכנית עבודה סדורה שנבנתה על סמך בקשות של אנשי תברואה בשטח ותלונות של תושבים למוקד 106+. פעולת איסוף הצואה על ידי הקקנוע מצטרפת לשלל פעולות למיגור מפגעי הצואה, בהן חלוקת דוחות לבעלי כלבים שאינם אוספים את צואת כלבם, הצבת מתקני שקיות לאיסוף צואה בגינות ובפארקים, הקמת עשרות גינות כלבים ברחבי העיר ואף אישור חוק עזר עירוני המאפשר לקחת דגימות DNA מהקקי של הכלבים כדי לאתר את בעליהם הסוררים.

בתל אביב-יפו היחס בין מספר הכלבים לבני האדם נחשב לאחד הגבוהים בעולם, עם יותר מ-40 אלף משקי בית בעלי כלבים, כך שלמעשה 1 מכל 11 תושבים הוא בעליו של כלב. הכלבים עושים את צרכיהם במרחב הציבורי, ועל פי נתונים שנאספו בעירייה כ-500 קילו צואת כלבים בממוצע בחודש לא נאספת על ידי בעליהם. כאמור לעיל, העירייה מצידה פועלת ביתר שאת למיגור המפגעים, אך האחריות לשמור על ניקיון המרחב הציבורי מוטלת בראש ובראשונה על בעלי הכלבים.

בחודש אפריל השנה יצאה עיריית תל אביב-יפו בקמפיין נרחב הקורא לאיסוף צואת כלבים לאחר שנמצא כי במהלך שנת 2020 נרשמה עלייה ניכרת בהיקף הדיווחים על צואת הכלבים שלא נאספת על ידי בעלי הכלבים בעיר, כמו גם עלייה באי שביעות רצון התושבים ממפגע זה. בשנת 2020 לבד, נפתחו 6,766 קריאות שירות במוקד שירות 106 פלוס ובאפליקציה 106+ אודות ניקיון ואכיפה בנושא צואת כלבים במרחב הציבורי. הסיירת הירוקה, האחראית על אכיפת הנושא, חילקה יותר מ-3,500 דוחות למפרי ההנחיות. אל תצטרפו לסטטיסטיקה ותנו כבוד לקקנוע.

• הבועה
• קקי
• כלבים
• עיריית תל אביב
• ניקיון

ישר על הרגע הראשון נרשמה דרמה קטנה. אחד מחברי הסיירת הירוקה זיהה בעל כלב סורר בפינת רוטשילד-מרמורק. הכלב הלך ללא רצועה ואיגור בעל עיני הנץ, אחד מארבעת הפקחים שהתלווינו אליהם בסיור, החל לצעוד לכיוונו בקצב מהיר. כשבעל הכלב זיהה אותו הוא פתח במנוסה ונעלם. איגור ביצע תרגולת אחורה-פנה וחזר אלינו. בכל זאת, מדובר בסיירת ירוקה שאמונה על מבצע אכיפה לבעלי כלבים, לא סצינה מ-NYPD.

האמת היא שהסיור שאליו התלוונו לפקחים השבוע עבר בשקט יחסי. רק דו"ח אחד נרשם במהלכו (ונרחיב עליו בהמשך), כשרוב בעלי הכלבים שנתקלנו בהם אספו גללים, שמרו על כלבים קשורים והמציאו שבבים ומסמכים בהתאם לנדרש. הכלבים מצדם זכו לבונוס בדמות חטיף ממותג – גם הוא חלקממבצע האכיפה וההסברה שמובילה באחרונה עיריית תל אביב-יפו נגד אי איסוף גללים.

בשבתי ככתב לענייני קקי של כלבים, נתבקשתי לעבור לפני הסיור על הנתונים המבאסים שהובילו למבצע הנוכחי. האמת היא שגם בלעדיהם ניכר שמצב הקקי והכלבים הלא קשורים בעיר הוא די גרוע. היחס בין מספר הכלבים לבני אדם בתל אביב הוא מהגדולים בעולם, עניין מבורך כשלעצמו: 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. מה שפחות נחמד זה שכ-500 קילו של צואת כלבים לא נאספת בממוצע בחודש. השכונות החומות ביותר, אם תהיתן, הן פלורנטין, לב העיר והצפון הישן, ובהן מתמקדת האכיפה.

הסיור החל בכיכר הבימה בשעת בוקר סבירה ומשם המשכנו צפונה לשדרות ח"ן. בעלי הכלבים באזור היו מבין הממושמעים והנחמדים שיצא לי לפגוש באותו בוקר ובכלל, וכך גם ההולכים על ארבע. הפקחים, שהתקרבו גם לשומרי הסדר במטרה לחלק חטיפים ועלוני הסברה, נתקלו לרוב ברגע הראשון במופע של חשדנות מצד בעלי הכלבים, כנראה תגובה טבעית לרגע שבו בעל סמכות ניגש לאזרח. אלא שהחשדנות התפוגגה במהרה והוחלפה בנחמדות, ליטופים וחטיפים. תכלס כיף לשמוע מצד בעל תפקיד שאתה ממש אחלה! (גם אם אתה ואמא שלך ידעתם את זה לאורך כל הדרך).

"שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה"

השקט היחסי הופר כשהתקרבנו לכיוון פארק גן העיר סמוך לעירייה. אורן, פקח נוסף שסייר אתנו, זיהה כלב שהסתובב בלי רצועה ונתן דו"ח לבעלים. למען האמת חשבנו שהאירוע עבר ברוגע ורצינו להמשיך בדרכנו, אלא שמקבל הדו"ח נתקל שוב בקבוצת הפקחים בשדרות בן-גוריון והחל להמטיר מלים קשות לכיוונה.

"ככה נראית המדינה המסריחה שלנו, אנחנו נלך לבית משפט", הטיח בהם ואז החליט להוציא חופן של שטרות מארנקו ולפזר לכיוונם ועל המדרכה. הפקחים ניסו, בסוף גם הצליחו, פחות או יותר, להרגיע את האדון ודרכינו נפרדו. קשה לשפוט אדם ברגע כזה, ניכר שהפקחים ידעו להכיל את עצביו ולסייע לו ככל שניתן.

עדות לחשיבות שאזרחים רבים נותנים למבצע הנוכחי התגלתה לנו רגעים ספורים לפני כן. ברחוב מלכי ישראל ניגש לפקחים בחור שישב באחד מבתי הקפה באזור, וביקש מהם להגיע לאזור מגוריו שכן יש שם "מלא חרא של כלבים". הפקחים מצדם רשמו את הפרטים והבטיחו לו לקיים באזור אכיפה בזמן הקרוב.

משם נרגענו ברחוב צדדי עם כמה משולשים של אבטיח קר, והתפניתי לתחקר את הפקחים אודות התנסויותיהם ובעיקר, איך לא, בנוגע לתגובות שהם מקבלים. הם ענו לי, בין השאר, שאחד ציין ש"מגעיל אותו לאסוף קקי", אחר טען שהכלב בכלל לא שלו, שהיו אלה שמיהרו לערב הורים ובני משפחה בעלי השפעה, ואולי הסיפור הטוב מכולם הוא על זה שהלך במהירות, חשב שהפקח הלך לכיוון אחר, וכשדרכיהם הצטלבו ענה לו: "שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה".

אבל אולי ז'אנר התגובות המקומם ביותר ששמעתי מהם הוא על תושבי שכונות פאר, בצפון העיר ובמגדלי היוקרה, שהקנס פשוט לא מזיז להם. "תן לי כמה דו"חות שתרצה, אמשיך לא לאסוף", הפטירו לעברם, כי מתברר שאם יש לך כסף אתה יכול להיות חרא של בנאדם. ליטרלי. ועדיין – אני משער שגם הזן הזה, כמו גם ביתר חלקי העיר, הוא מיעוט של המיעוט ורוב בעלי הכלבים נוטים להישמר ולאסוף. נטיית הלב היא להאמין שכדי להיות בעל כלב (או כל חיית מחמד אחרת) אתה צריך להיות אדם טוב. לא כל אחד מסוגל לזה, ורק הטובים מספיק מאמצים לחיקם חבר כזה של אמת.

סיימנו את הסיור בשעת בוקר מאוחרת באותו מקום שהתחלנו, ליד הבימה, בזמן ששחקני תיאטרון מוכרים כבר התיישבו לשתות את אספרסו הבוקר שלהם לקראת החזרות/הצגות היומיות, רגע לפני שהרופאים הפגינו נגד פיטוריהם של חלק מעמיתיהם בכיכר הסמוכה. צילמנו כמה תמונות יפות, ונפרדנו לשלום. לא תמיד קל להיות בצד הזה של הפיקוח, באכיפה על בעלי כלבים או על כל דבר אחר. עידן, משה, איגור ואורן, תודה על הסיור! מי ייתן ולא תצטרכו להתעסק יותר מדי בחרא הזה.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• אימוץ כלבים
• כלבים
• קקי
• חרא
• צואה