>> נטע בכרך (למה שלא תעקבו) היא ציירת, פסלת ואמנית מיצב, חיה ויוצרת בתל אביב. היא מטמיעה בעבודותיה שפות סגנוניות שבין פיגורטיביות להפשטה תוך שילוב של חומרים ומדיומים שונים ומבקשת לתת ביטוי ויזואלי לחוויה האנושית בעידן העכשווי. בימים אלה היא מציגה ציורים ופסלים בתערוכה המשותפת עם מיכל טמיר, "גוף זר" בגלריה בנימין, באוצרות נעמה הנמן (פתיחה: חמישי 15.1).אתם רוצים להיות שם.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
>> אירופה בשמש ים תיכונית ומפלט קסום ביפו // העיר של אמה אביטל

1. קריית המלאכה//הסטודיו

קריית המלאכה היא הלב הפועם של סצנת האמנות הישראלית, שכונה שבה ישן פוגש חדש ושקט מתנגש עם המולה עירונית. זהו מרחב שבו תחושת זרות מתערבבת עם תחושת שייכות, יצירה עניפה ועושר תרבותי נפגשים עם מציאות קשוחה ואפלה. מבתי מלאכה של פעם וחנויות סיטונאות ועד בתי קפה ומסעדות טרנדיות, גלריות, חללי אירועים ומועדונים, אולפני הקלטות וסצנות מוזיקה חיה. בעיניי זו השכונה המרתקת והאהובה ביותר בתל אביב, בין השאר משום שהסטודיו שלי ממוקם בה. בכל בוקר אני קמה עם ציפייה לרגע שבו אגיע לסטודיו ואצלול ליצירה. ובהזדמנות הזו, תודה לעיריית תל אביב על חידוש הרחובות בשכונה (גם אם זה בא עם לא מעט בלאגן) אבל בחייאת, תשאירו לנו מקומות חניה.

2. לייבררי בר

כשאני נכנסת לבר הספרייה בקומת הקרקע של מלון נורמן, אני מרגישה כאילו חזרתי בזמן אל תחילת־אמצע המאה הקודמת. העיצוב והרהיטים המעוצבים בהשראת שנות ה-20 וה-40, יחד עם הלבוש הקלאסי של המלצרים, יוצרים שילוב היברידי ייחודי של בר אלגנטי וספרייה אירופאית. אני ממליצה להגיע בערב, כשהאווירה לילית עם הרבה שיק, קוקטיילים קלאסיים מדויקים ואוכל מעולה. פלוס גדול לאוהבי האמנות הוא שברחבי המלון מוצגת אמנות משובחת.
נחמני 25 תל אביב

3. חלום

כמי שעובדת באמנות עם חומרי גלם מעולם הטקסטיל, רחוב נחלת בנימין, שגדוש בחנויות בדים מכל הסוגים, הוא יעד קבוע עבורי. בנחלת בנימין 31 שוכנת החנות "חלום 2", חנות חוטים בוטיקית קסומה עם צוות נעים ונדיב. כדורים, סלילים וסרטים של חוטים מכל הסוגים והצבעים ממלאים את קירות ותקרת החנות, וכל כניסה אליה גורמת לי להרגיש כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. החוט עבורי הוא כמו קו של צבע יבש, גמיש ואלסטי, ומאפשר לי ליצור קומפוזיציות המשלבות משטח, נפח, קו וחומר, ולשחק עם תנועה ומרקם. באותו בלוק נמצאת גם "חלום 1", בבעלות אותו בעלים, יוסי עזורי, המתמחה יותר בכל צורכי ואביזרי התפירה.
נחלת בנימין 31 תל אביב

4. Shi-Shi

אני מאוד אוהבת סושי אבל אפילו יותר אני אוהבת Shi-Shi. כל המנות שם טעימות וטריות, אבל מבחינתי הרול King Salmon פשוט מנצח – שילוב מושלם של סלמון טרי, אבוקדו, ירקות ורטבים שנראה מושלם, במחיר הוגן והרבה יותר משביע מרול סושי.
אבן גבירול 33 תל אביב // אהרון בקר 8 תל אביב

5. לה מעלה

לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית שנמצאת שתי קומות מתחת לסטודיו שלי. יש שם אוכל טעים ודרינקים מעולים, המוזיקה באה בטוב והווייב קליל ושמח. הסביצ’ה מוסר ים אהוב עליי במיוחד והולך מצוין עם קוקטייל טאג’ין ג’י על בסיס ג’ין, קמפרי, קולי פירות יער וליים.
שביל המרץ 5 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

העיר מצויה באקסטזה של בנייה ולהליכה בהרבה רחובות יש סאונד של דפיקות וקדיחות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט התיעודי "פרח"של אנה ים ואיתמר רוז עוקב אחר פרח , דרת רחוב נרקומנית שובת לב שמתפרנסת מזנות. הסרט מביט בשוליים ללא התנשאות, והעוצמה שלו טמונה בתיעוד האוטנטי של המציאות. בלי ניסיון לייפות, להסביר או להושיע, אלא פשוט להיות נוכחים. סרט מרגש ומטלטל שפותח את הלב ונשאר בתוכו גם הרבה זמן אחרי הצפייה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"יצאתי בשש" הוא סרט תיעודי אישי של ליבי קסל, שבו היא חושפת באומץ יוצא דופן כיצד הצליחה לצאת ממערכת יחסים מתעללת. לצד ראיונות עם משפחה וחברים, היא מציגה את מודל שמונת השלבים של פרופ’ ג’יין מונקטון-סמית’, שמתאר את השלבים של הידרדרות מערכות יחסים אלימה ומסוכנת. זו יצירה אישית, מרגשת ומעוררת אמפתיה והשראה, שמחזקת שיח ציבורי על תלות, גבולות וכוח, ומחזקת את ההבנה שסיפורים אישיים הם הדרך שלנו להתחבר, להרגיש ולגלות השראה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון או עמותה שעוזרים לאוכלוסיה החרדית להשתלב בצבא, בתעסוקה ובחברה הישראלית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לכל הגלריות השיתופיות, ובמיוחד לגלריה בנימין, שבה אני מציגה בימים אלה ציורים ופסלים במסגרת התערוכה “גוף זר". גלריה בנימין היא עמותה שמנוהלת בהתנדבות וללא מטרות רווח על ידי קבוצת אמניות ואמנים, במטרה ליצור שיח מעמיק בין חברי קהילת האמנים לבין אוצרים ואנשי תאוריה, ולחזק את סצנת האמנות העכשווית העצמאית בישראל.הגלריה מעניקה לאמנים נבחרים מהשדה במה להציג את עבודותיהם, מספקת רשת תומכת וחמה וליווי מקצועי, ובעיקר מאפשרת לקהל הרחב לחוות אמנות ישראלית עכשווית מקורית בלתי תלויה. בימים שבהם מוסדות תרבות נסגרים מסיבות שונות והתנאים מוקשחים, התמיכה בגלריות השיתופיות היא חשובה מתמיד.

מה יהיה?
אני בן אדם אופטימי, אז אני חושבת שיהיה טוב. החיים הם כמו הגלים – היינו עמוק בתחתית, ועכשיו הגיע הזמן לטפס חזרה, למצוא יציבות, לחזור לשפיות ולבנות מחדש.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• קריית המלאכה
• לייבררי בר
• נחלת בנימין
• שי-שי
• לה מעלה

סיון סבג זלנסקי (כדאי שתעקבו), אמא של אמה וארתור, נשואה לפבל. עברה לגור עם משפחתה בקיבוץ מרום גולן, אבל חיה ונושמת את תל אביב כל הזמן. סבג היא יועצת אמנות, מפיקה ואוצרת בזירה המקומית והבינלאומית והבעלים של Sebbag Art Advisory & Productions. כסגנית יו"ר הידידים הצעירים של מוזיאון תל אביב, היא פועלת לקידום אמנות ישראלית ולפיתוח קהילות תרבות חדשות. בימים אלו היא אוצרת את התערוכה "המבנה" (בשיתוף עם המנהל האמנותי אריאל קוצר), יוזמה של קבוצת הנדל"ן מבנה,שתפתח לציבור את אחד המבנים הכי מסקרנים במרכז העירברחוב אחוזת בית 6 (28.12-23.12). בתערוכת הענק יציגו עשרות אמניות ואמנים יצירות עכשוויות שמתכתבות עם העיר, עם אדריכלות, ועם מרחבים בנויים.וכן, אתם רוצים להיות שם.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. מוזיאון תל אביב לאמנות

והכי שאני אוהבת שם, זה להתחבא עם ספר אמנות על הפוף בין המדפים של ספריית אריסון.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

2. סיור אמנות בקריית המלאכה

מתחם שופע בגלריות מעולות, אפשר לבקר גם בסטודיואים של אמנים שמארחים ומאפשרים להתבונן בתהליך היצירה שלהם, וכמובן ארטפורט, מרכז אמנות מעורר השראה, עם אירועים מיוחדים ותערוכות מתחלפות.

3. קלארו

מסעדה ישראלית במתחם שרונה. מנת הדג השלם בתנור מנצחת ללא ספק, לצד קוקטייל לונה אבטיח ג׳ינג׳ר.
הארבעה 23 תל אביב

4. עלמה ביץ'

בימים עמוסים של עבודה אני לוקחת הפסקה לנשימה בעלמה ביץ', על חוף הים בטיילת תל אביב-יפו, ממש ליד פארק צ׳רלס קלור. עם תצפית מושלמת לנוף מופלא של הים, כוס יין, קוקטייל ולפעמים אפילו רק קפה – עושה את העבודה ומחזיר לי נשימה.
קויפמן 7 תל אביב (הטיילת)

5. פארק המסילה

המקום הכי חם בעיר. הפארק מחבר בין שכונות, בין אנשים, בין עבר תעשייתי להווה יצירתי. הכי תרבות אורבנית והכי אמנות רחוב של דדה וניצן מינץ (אפילו קניתי מהם עבודה משם), הכי באסטות של צורפים, הכי אוכל רחוב טעים, הכי כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Dance in peace 107",מופע רב תחומי מבית Heartivism של דנה ספיר. נשמטה לי הלסת ובכיתי הרבה. אמיתי, חד ונוקב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
חד משמעית, "פלוריבוס".סדרה מטורפת שנותנת הצצה למה שאנחנו. פילוסופיה אינסופית ומצבים מורכבים אנושיים. לא יכולה לחכות לפרק הבא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבלי למצמץ"אחים לנשק", כמי שלקחה חלק פעיל במלחמה על הקמת מרלוג צפון – זה המקום האמיתי שפועלים בו ישירות למען החיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר, נכנס לנעליים ענקיות וצריך לחבר את הפאזל לצעירים ולרוח הזמן העכשווית, צריך לתת לו תמיכה אמיתית בתהליכי שינוי שהוא מוביל.

מה יהיה?
מאמינה שיהיה טוב. אין עוד אנשים מדהימים כמונו הישראלים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון תל אביב
• קריית המלאכה
• קלארו
• עלמה ביץ'
• פארק המסילה
• אסף זמיר

>> מיטל כץ מינרבו (כדאי שתעקבו) היא אמנית רב-תחומית ומעצבת, נולדה בישראל, גדלה בוונצואלה וחזרה לארץ ב-1995. בימים אלה היא מציגה במוזיאון רמת גן את תערוכתה "עבודת שדה", מיצב רב-שכבתי יפהפה הקלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש גן שנוצר ביד נשית: עצים, פרחים, פירות וספסל. התערוכה מהדהדת יוזמות פורצות דרך של נשים חלוצות בתחום הבוטני, וכץ-מינרבו מנכסת את הפרקטיקה הגברית של רישום בוטני ומייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא.אתם רוצים לראות את זה.

>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי
>> אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה

1. חוף צ'ארלס קלור

ספציפית בין 8 ל-10 בבוקר. אני שוחה בים כמה שאני יכולה בכל עונות השנה. הים מנחם אותי כמו תרופה.

2. פארק החורשות

אני מטיילת בו עם הכלבה שלי כל יום, ויש שםבית קפה חדש דנדש, "קפה מצפור". כולי צפיה שיצליח להתבסס ולבנות אג'נדה מעניינת. הקפה בסדר גמור.
>> מצפור // הינריך היינה 19 תל אביב

3. הגן הבוטני

פיסת גן חלומי ומפתיע בדרום העיר.

4. כנסיית פטרוס הקדוש

הכנסייה שבפארק החורשות, על שם השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס וטביתא הצדיקה. הכנסיה נוסדה בשנת 1888 בנוכחות הדוכסית הגדולה אליזבת פיודורובנה והדוכסים הגדולים סרגיי ופאבל רומנוב (יש לי חולשה לכל מה שקשור למשפחת רומנוב, מבחינתי זה חלום שהתגשם).

5. קריית המלאכה

שם מתרכזים כל תחומי החיים: מסעדות, הופעות, גלריות, מרכזי תרבות, חנויות ומה לא. זאת עיר קטנה בתוך תל אביב. יש בה גם צדדים אפלים והם חלק מהאופי של המקום.

מקום לא אהוב בעיר:

גינת לוינסקי הפכה למקום אפל למדי. בגלל בניית הרכבת הקלה שלא נגמרת, נווה שאנן ורחוב סולומון הפכו מקומות למפחידים ממש גם ביום, ועוד יותר כשיורד החושך. מתרחשת שם תופעה שראיתי בעוד מקומות בעיר והיא שבערב יש רק גברים ברחוב. זה לא היה ככה. בעבר הרגשתי נוח להסתובב בעיר בכל שעה. היום זה לא קורה, בניית רכבת הקלה יוצרת אזורי בניה נטושים וסמטאות צרות וחשוכות. ביחד עם זה, כמות חסרי הבית והג'אנקיז גדלה, כל מקום הוא בית בשבילם וכל פינה חשוכה היא אתר לצריכת סמים. דרום העיר כבר היה במצב יותר טוב. ההתדרדרות ניכרת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה ההפיכה המשטרית, הראש שלי לא מסודר. מהשבעה באוקטובר 2023, הבלגן נהיה מורכב יותר. האירועים שסידרו אותי היו רגעיים וקטנים מאוד. לא מצליחה ליהנות. אני חושבת שמה שסידר אותי ונתן לי תחושה שאני לא לבד היו ההפגנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אמנם אני אמנית פלסטית, אבל מקורות ההשראה שלי הם קולנוע וטלוויזיה. כמו שאמרתי קודם, בשנתיים האלה אירועים קטנים עודדו אותי. הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס עזר לי למצוא את השגרה שאיבדתי בגלל המלחמה ולימד אותי כמה השגרה חשובה כדי להתחבר מחדש לאנושיות ולעצמי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לארגונים ומטפלות.ים שתומכות בנפגעי פוסט טראומה. ארגונים ומטפלותים המקדמות מחקר של טיפול באובדנות, בעיקר של חיילים. יש גם את ארגון "בואו" לנפגעי העוטף. ולא פחות חשוב ארגון"בדרך להחלמה"המתאם הסעות מתנדבים של ילדים פלסטינים חולי סרטן מהמחסום אל בית החולים. אותו ארגון נדיב הסיע את אבי קצת אחרי שבעה באוקטובר מביתו לקבלת טיפולי הקרנה בבית חולים במשך חודשיים. אני אסירת תודה למתנדבותים המדהימות האלה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לשמרית המהממת, שמנהלת את תהליכי האימוץ של הכלבים והחתולים באגודתצער בעלי חיים ברחוב הרצל. לפני שנה אימצנו כלבה ששנתה את חיינו. "לאב" שמה והיא חירשת. שמרית ידעה מהרגע הראשון שאנחנו המשפחה שלה וליוותה אותנו במסירות. את לאב הבאינו בשביל שתרים לילדים שהיו גמורים אחרי שבעה באוקטובר. מאוד מהר הבנו שגם אנחנו המבוגרים היינו צריכים אהבה ונשיקה עם אף רטוב. אז תודה לשמרית שהרמת לנו את החיים, עכשיו תורינו להרים לך!!! לכו לאמץ!!

מה יהיה?
אני אופטימית ולא מתייאשת. אני מאמינה באופן מוחלט שמחשבה יוצרת מציאות. אז אני עובדת על זה חזק! יהיה טוב!!!

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון רמת גן
• פארק צ'ארלס קלור
• קריית המלאכה
• פארק החורשות
• הגן הבוטני
• כנסיית פטרוס הקדוש

שלומית ישר היא אמנית ואדריכלית אשר בימים אלו מציגה בתערוכת "מועקה" שבגליירת אואזיס בנווה שלום, ובגלריה לאמנות שימושית בפלורנטין. עשייתה נעה על התפר שבין אמנות, אדריכלות וחברה כאשר בנוסף, היא מנהלת את תכנית קרסו-הגר בפקולטה למשפטים באונ' ת"א – שהיא תכנית למחקר ופיתוח של דיור בר השגה ופיתוח עירוני. הערב (17.9) בשעה 20:00 היא תשתתף באירוע "קיבוץ עירוני #1: דיור בר השגה – קהילה בונה עיר", שמתקיים בשיתוף עיריית פרנקפורט ונועד לפיתוח וקידום דיור בר השגה. אתם יכולים להצטרף לאירוע בבית ליבלינג או בשידור חי ביוטיוב (לפרטים והרשמה).
>>בעיניים עצומות: 25 תערוכות מומלצות שיעירו אתכם בסופ"ש

1. מוזיאון תל אביב

גילוי נאות: תוכנן על ידי אבי, יצחק ישר, בשיתוף דן איתן. הכניסה המרשימה, בהירות החללים, החומריות הגולמית של הבטון קורדרוי והמעברים בין חללי התצוגה – כל אלה יוצרים התעלות של הרוח, ממש כמו ההתרגשות מצלילי אופרה גדולה. רחבת הכניסה אוצרת היום בתוכה כל כך הרבה כאב. אבי נהג לומר ששטח פתוח טוב הוא כזה שמעורר השראה ליוזמות להיווצר, לא כזה שבו מתכננים מראש כל התרחשוּת.
שאול המלך 27, תל אביב

2. קריית המלאכה

אני נמשכת למקומות שצמחו באופן אורגני, ללא תכנית כוללת שקדמה להם. האמנים הם בדרך כלל הראשונים לזהות את הפוטנציאל, להפיח חיים במחסנים ובבתי מלאכה, ולחשוף את העוצמה במבנים ובחללים שביניהם. זה מזכיר לי את סוהו בניו יורק – מקום שצמח מהשוליים והפך למרכז תרבות חי ותוסס.

3. הרחובות הקטנים בין בן יהודה לירקון

אני אוהבת את ההליכה ברחובות המאונכים לטיילת, שבהם הים לפתע נגלה וזווית הראייה מתרחבת ככל שמתקרבים. בין גורדון לפרישמן, ברחוב של"ג שבו נולדתי, הכניסה אליו מרחוב רופין מפעימה בכל פעם מחדש.

4. מקומות שהיו ואינם עוד, מקומות שהתהוו למוסד עירוני

דוכן השייקים במרווח שבין הבניינים בפרישמן–דיזנגוף – היה שם פטיפון, תקליטים מעולים, וניתן היה לבחור את התקליט שיתנגן; קפה תמר, בו פרקטיקלי גרתי בתקופת הלימודים; ושפך הירקון, לפני ההתחדשות העירונית, המקום הכי רומנטי בעיר, בפער.

5. בריכת גורדון והים

הליכה על החוף לפני ואחרי שחייה בבריכת גורדון. בריכת גורדון היא המקווה שלי. הים הוא זואון אחר: בו הכול נרגע והנוכחות במיטבה.

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אבן גבירול. קיימת לו תכנית מפורטת, אך הזכויות שניתנו בה אינן מספקות כדי לאפשר התחדשות עירונית של ממש. התוצאה היא רחוב שנשאר כבר שנים בתחושה מתמשכת של אתר בנייה, כשבניינים ספורים בלבד חידשו את פניהם. חבל, זהו אחד הצירים המרכזיים בעיר, והוא זקוק להתחדשות מקיפה, במיוחד לנוכח בניית הרכבת הקלה.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתערוכה "מועקה" בנווה שלום התקיים שיח גלריה שבו אמנים יהודים, מוסלמים ונוצרים ישבו יחד סביב העבודות. השיחה נגעה גם בכאב האישי וגם בציבורי, והאמנות הפכה לגשר של הקשבה. זו הייתה חוויה משמעותית של פתיחת לב.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יומן המסע של קרליבך, שקראתי במהלך טיול בהודו. אחרי חודשים של מחנק מאז 7.10, מצאתי בו חמצן לנשימה ומרחב מחשבתי חדש. קרליבך מבחין בין תפיסה מונוליטית, המקושרת לאל אחד, לבין תפיסה פלורליסטית, המקושרת לריבוי אלים. זו הייתה מראה בוהקת לחברה שלנו, עבורי. רעיון נוסף שהשפיע עלי הוא האופן שבו בהודו, לאחר רצח גנדי, לקחו צעד אחורה מההקצנה מתוך הבנה שההקצנה מובילה לאלימות, והמעיטו לדבר בזה – שלא לדבר על הנוצרים שעונדים את האסון שלהם על הצוואר. ואצלנו שנוטים לשמר את זיכרון האסון, כאילו עצם השימור יבטיח שלא נשוב עליו.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש כל כך הרבה – כל ארגון ששייך לבני האור, שחותר לצדק חברתי. לאחרונה נכנסתי לעבודה בתכנית קרסו–הגר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. החלטתי שאני רוצה לתרום מיכולותיי וממרצי לארגונים שמפיצים אור ותקווה, שעושים ועמלים למען תיקונים חברתיים.

4. מי התל אביבי שצריך להרים לו כרגע?
ברק כהן. הוא לקח על עצמו לארגן התנגדות חריפה להתנהלות סביב משפט נתניהו. הוא לא נופל לדיכוטומיות של שחור ולבן, אלא חושף את פני המערכת: את עיכובי השופטים ואת עליבות שני הצדדים. אני ממליצה לעקוב אחריו ולתמוך בו בכל דרך אפשרית.

5. מה יהיה?
תמיד יש אופק, הגלגל יחזור להסתובב. השאלה מתי זה יקרה.

• העיר שלי
• קריית המלאכה
• מוזיאון תל אביב

>> שירה קמרד היא אמנית וציירת מוערכת שחיה ופועלת בתל אביב (תעקבו) – אבל תערוכת היחיד החדשה שלה, "הצפה זמנית", מציגה דווקא בבית האמנים ירושלים. בתערוכה מציגה קמרד עבודות חדשות שיצרה בשנה האחרונה, המתארות סצנות ליליות אפלוליות, זרועות אורות מנצנצים ככוכבים מלאכותיים. עבודות אלו ממשיכות את עיסוקה העקבי במופעי האור בציור.כדאי לראות.

1. פארק וולפסון

מקום שמלווה אותי מגיל 15, מהתקופה שלמדתי בתיכון רמת גני לא רחוק והייתי מגיעה אליו אחרי הלימודים לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה באוזניות. אני אוהבת את זה שהוא בנוי על גבעות ולא שטוח כמו פארקים אחרים ובכלל יש לו קסם מיוחד, וגם ציירתי אותו לא מעט פעמים. בתור מישהי שלא מזדמן לה לצאת לטבע יותר מדי בעקבות היעדר רישיון נהיגה, הוא הכי קרוב ללהוות תחליף למקום לנשום בו לאיזה רגע.

2. קריית המלאכה

סוג של הבית השני שלי כי הסטודיו שלי נמצא באיזור. אני לא כל כך מסתובבת ביותר מדי מקומות ובעיקר מעבירה זמן בסטודיו בערב, אז זה איזור משמעותי עבורי. רוב הגלריות הן באיזור וכשיש פתיחות תערוכות מעניינות בימי חמישי נגיש לי לקפוץ אליהן אחרי שאני מציירת, שזה גם מגניב.

3. שבילי האופניים שבין פארק המסילה לחוף מציצים

קיוויתי לא להיות קלישאה ולא להזכיר את פארק המסילה, אבל לא הלך. מאז שפארק המסילה קיים החיים שלי קצת טובים יותר ואני פחות חוששת למות על הכביש מאיזה קורקינט לא צפוי שבא מהצד. כשאני צריכה אוויר או לנקות את הראש, איזו רכיבה עם אוזניות לאורך השבילים ועל הטיילת עושה את העבודה, עדיף לקראת שקיעה, וע"פ מחקריי זה הכי עובד עם האלבום Nowhere של Ride.

4. שדרות ההשכלה

עוד מקום אהוב עליי במזרח העיר בסוגת העצים והמרחב והשקט. זהו, אחלה מקום, אין לי עוד מה להגיד עליו, רחב וארוך מספיק בשביל לספוג אותו על שלל מדשאותיו וספסליו וברזיותיו לרבע שעה של הליכה או משהו כזה.

5. הצימר

בית לתרבות שוליים ובעיקר להופעות שוליים שמופעל על ידי מתנדבים ומשנה מיקומים מאז 2008. במהלך השנים לפעמים פקדתי אותו יותר ולפעמים פחות אבל אני תמיד שומרת לו מקום בלב, לו ולכל מועדון שנותן מקום לדברים יותר אלטרנטיביים.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שעובדים בו על הרכבת הקלה ושמצמצם את מרחב המעבר, והאמת היא שכל מקום שצפוף באופן כללי גורם לי להרגיש לא משהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה לא בדיוק מהזמן האחרון אבל כן קשור למאורע מהזמן האחרון – אני עוקבת באינסטגרם אחרי דנה מודן ואחרי שאלון אבוטבול נפטר היא שחררה שם לינק לסדרה מ-2008 שכתבה בהשתתפותו – "אבידות ומציאות". אני לא מוצאת הרבה סדרות שנוגעות לי ללב והסדרה הזו שאבה אותי. חשבתי עליה כל הזמן והסיפורים של הדמויות ליוו אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כוח או תקווה אני מקבלת מהומור, אז פרקים של "פילדלפיה זורחת" למשל לגמרי עוזרים לזה. בעצם אני לא יודעת אם 'תקווה' זו המילה הנכונה בהקשר לדמויות שם. אבל זו עדיין סדרה שעושה לי טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ל'מטה להשבת החטופים והנעדרים'. וגם לכל ארגון שקשור לעיתונות חופשית, דבר שמרגיש כמו זן הולך ונכחד בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בתכלס לכל מי שמצליח לקום בבוקר ולהמשיך את השגרה.

מה יהיה?
אני לא אופטימית לצערי' ואני חושבת שהמקום הזה כמו שהכרנו אותו הסתיים ולא יחזור להיות כמו שהיה. אני כל הזמן בתחושה שעוד כמה שנים כולנו נצטרך למצוא דרכים לברוח למקומות אחרים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• פארק וולפסון
• קריית המלאכה
• פארק המסילה
• שבילי אופניים