כל כוכבי הרגאיי מסתדרים: האיש שהפך למיתולוגיה ג'מייקנת ביום שפגש את בוב מארלי ינחת בישראל לצמד הופעות בחודש אוגוסט הקרוב, כאשר אחת מהן תתקיים ממש כאן בתל אביב, והשנייה אי שם במגידו, יחד עם הופעות של רביד פלוטניק ולהקת "הקו האחורי" של אהוד בנאי
הכינו את המצתים: מזיקאי הרוטס רגאיי האגדי Burning Spear (וינסטון רודני) ינחת בחודש אוגוסט בישראל לצמד הופעות מיוחדות. הראשונה תתקיים ב-14.8 במועדון הבארבי, עם הופעת הרכב מלאה (254 ש"ח לכרטיס); השנייה, שתתקיים למחרת ב-15.8, כבר תהיה מיני פסטיבל של ממש תחת כיפת שמיים בגבעות של מועצה אזורית מגידו, בסדרת הופעות שתכלול הופעה שללהקת "הקו האחורי", בהובלת אהוד בנאי ודרים טים של אנשי אינדי (כולל קוואמי), וגם הופעה של השם הכי מדובר במוזיקה הישראלית, רביד פלוטניק (שלא הרבה זוכרים את שורשי הרגאיי-דאנסהול שלו). כרטיס להופעות האלויעלה אפילו פחות, 234 ש"ח לשלושת ההופעות יחדיו. שני המופעים בהפקת שוקי וייס ואינדיגיגס.
כמו לא מעט אגדות רגאיי, גם סיפורו של ברנינג ספיר מתחיל עם מפגש מקרי בינו לבין האחד היחיד, בוב מארלי. בשנת 1969, וינסטון הצעיר נתקל במארלי במהלך הליכת בוקר סתמית בגבעות סנט אנ'ס, המחוז בו שני האמנים גדלו. מארלי היה בדרך לחווה שלו (עם חמור וכלי גינון), אבל כבר היה מוזיקאי מבוסס ומצליח, כך שוינסטון ביקש את עצתו איך להתחיל בעולם המוזיקה. בוב שלח אותו הישר לאולפני חברת התקליטים Studio One של קלמנט "קוקסון" דוד בקינגסטון, אותה החברה שבוב עזב רק שלוש שנים לפני כן.
הרגע הקטן הזה השיק קריירה בת יותר מ-50 שנה, עם 28 אלבומי אולפן, 23 אלבומי אוסף ו-6 אלבומים לייב שהפכו אותו לדמות מיתולוגית בז'אנר, וגם זיכו אותו בצמד פרסי גראמי על אלבום הרגאיי הטוב ביותר, על האלבום "Calling Rastafari" בשנת 2000, ועל האלבום "Jah Is Real" ב-2009. את כינוי החנית הבוערת הוא אסף מהלהקה שליוותה אותו בראשית דרכו, שהורישה לו את שמה עם התפרקותה. המוזיקה שלו היתה ונשארה בסגנון הרוטס-רגאיי – רגאיי שורשי אם תרצו – ורוב הטקסטים שלו נכתבים בהשראת הדת הראסטפארית, לצד השראה מהאקטיביסט מרקוס גארבי (גם הוא נולד באותה העיר) וגישת הפאן-אפריקאית שלו.
