יש מעט מאוד דברים שיכולים לסייע ללחץ ולמתח הנפשי בזמן מלחמה כמו לצאת אל הטבע ולנשום את הירוק, אבל יש מעט מאוד טבע בעיר לצאת אליו בתחושת ביטחון שמאפשרת הירגעות אמיתית. לעיריית תל אביב-יפו יש פתרון מקומי: הגינות הקהילתיות.

בימים האחרונים חילקה העירייה כ-21,000 שתילי ירקות לגינות הקהילתיות ביניהם שתלי קייל, כרישה, בצל ירוק, רוקט, קולורבי ועוד עשרות שקיות זרעים. במקביל, הועמדו בעיר חמש עמדות קומפוסט לחלוקה. בשל המצב הביטחוני, המחלקים מטעם העירייה מגיעים לגינות עצמן ולא נעשית חלוקה מרוכזת במשתלה העירונית.

בתל אביב קיימות כיום 69 גינות קהילתיות שהוקמו בשותפות תושבים, המאמצים ומטפחים שטח פתוח נבחר בשכונתם. ועל פי המודל האידיאלי שיובא מהעולם, הגינה הקהילתית יוצרת קשרים בין תושבים ומצמיחה פעילות קהילתית סביב מטרה משותפת, אבל עכשיו היא מקבלת עוד רובד של תועלת כשפעילות גינון בשכונה יכולה לתת מענה הפוגתי ללחצים נפשיים בזמן המלחמה.

האופי והמבנה של הגינה נקבעים על פי הרצונות והצרכים של גרעין הפעילים בה, והיא יכולה להיות מבוססת על מגוון צורות גידול: בית גידול למגוון מינים של בעלי חיים, ערוגות אישיות ו/או משותפות של ירקות, פרחים ותבלינים ועוד. עיריית תל אביב-יפו מסייעת לקבוצות תושבים להקים גינה קהילתית, ונותנת תמיכה מקצועית ותשתית מתאימה. היא מאשרת שטחים לפעילות, דואגת למקורות מים והשקיה ומספקת צמחיה בהתאם למלאי המשתלה העירונית. בקיצור, עכשיו זו עת לטעת. אחר כך נקצור ברינה.

• ❤ תל אביב
• גינה קהילתית
• עיריית תל אביב
• ריאה ירוקה

מקום חדש ואסתטי להתפנן בו? כן, בבקשה. הבוסתן החדש שהושק הבוקר בשטח מוזיאון ארץ ישראל הוא בדיוק כזה –מעין פארק שבו תוכלו לעשות פיקניק, לשוטט בין שכיות החמדה השונות ולשכוח לרגע מתלאות היומיום. אה ושכחנו לציין שהכניסה בחינם ולא מותנה ברכישת כרטיס למוזיאון. אלא אם אתם במצברוח תרבותי במיוחד ואז לכו על סיבוב בתערוכות ופיקניק בחיק הטבע.

המוזיאון הרמת-אביבי נמצא בשנים האחרונות במגמת התחדשות מתמדת: החל מהביאנלה הישראלית לאמנות ולעיצוב (שבימים אלה מוצג הסיבוב השני שלה), דרך תערוכת מתחלפות (כולל כאלה קבועות ופופולריות כמו "עדות מקומית") וכלה בבוסתן שהושק היום וייפתח לציבור מיד אחרי ראש השנה.

הבוסתן רחב הידיים משתרע על פני שטח של 50 דונם (בהמשך ייפרש על פני 90 דונם) וכולל עצי זית, גפן, תות ותאנה ועוד שיחים וצמחייה ים תיכונית שכן בכל זאת – מדובר בבוסתן, לא בסתם פארק. יש בו גם מדשאות גדולות ומוריקות, שטחי ישיבה רחבים לפיקניק, פינות צל אינטימיות וקרירות, ספסלים, שתי בריכות אקולוגיות פוטוגניות במיוחד וגם גישה לחלק מתצוגת המוזיאון כמו אלה של בית בד, טחנת קמח, הפלנטריום ושלל מוצגים ארכיאולוגיים.

השילוב של חלקים מתוך תצוגת המוזיאון בבוסתן הוא ביטוי לכך גם הוא חלק בלתי נפרד מהמרחב המוזיאלי, שפתוח גם לקהילה ולתושבי השכונה. בהמשך עתיד הבוסתן גם לארח תערוכות, פסטיבלים, סדנאות, הרצאות ואירועי חוץ. ריאה ירוקה, או אם תרצו – פנינת טבע אורבנית בתוך העיר. נוח ופשוט להגיע אליו, הכניסה חינמית ואפילו כלבים מוזמנים להתרוצץ בו.

הבוסתן תוכנן על ידי סטודיו אורבנוף, שעמל על תכנונו והוצאתו לפועל במשך שנה וחצי אינטנסיביות, והוא מהווה את השלב הראשון בביצוע תוכנית ההתחדשות הכוללת של המוזיאון, שעליה אמונים משרדי האדריכלים קימל אשכולות וסטודיו דה לנגה. הקמת הבוסתן התאפשרה בזכות מימון של עיריית תל אביב-יפו וקרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל.

"אני מתרגש להזמין את תושבי העיר ואת הציבור בכלל לגן המופלא של מוז"א", אמר מנכ"ל המוזיאון עמי כץ. "בשבועות האחרונים, בכל בוקר שאני נכנס למוזיאון, אני נפעם מהפארק היפהפה שקם פה לאחר שנה וחצי של עבודה מאומצת. הבריכה, מאות העצים והספסלים שפוזרו כאן, יוצרים ועוד ייצרו פינות חמד מופלאות. בעתיד נשתמש בבוסתן גם כדי להעשיר את החוויה האמנותית והאומנותית של מוז"א, תוך הידוק הקשר עם הקהילה והשכונות שמסביב".

בוסתן מוז"אעל שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ייפתח החל מהשבוע הבא והכניסה אליו חופשית, מדי יום בין השעות 8:00-18:00.לפרטים נוספים

• הבועה
• ❤ תל אביב
• פארקים
• ריאה ירוקה
• מוזיאון ארץ ישראל
• רמת אביב
• טבע עירוני
• פיקניק

טניה דדון צור, 45, נשואה +3. גרה בתל אביב כ-25 שנים, פעילה חברתית בעיר שלוקחת חלק משמעותי בתנועת "אופניים", פעולות נגד כריתות עצים ועוד נושאים חשובים. טניה עובדת כמורה לאנגלית בסטודיו אנקורי ומלמדת עולים חדשים עברית כמורה פרטית.

כמה זמן את פעילה חברתית בעיר?
"התחלתי ממש בקטנה בוועד כיתה של הילדים שלי. כל החיים אני עם מודעות סביבתית ואני מאוד מינימליסטית, רציתי להיות בוועד כדי שלא סתם נקנה דברים או שלמשל במסיבות שלא נשתמש בחד פעמי. הפעילות האקטיביסטית העירונית שלי התחילה באזור שנת 2016, כשעיריית תל אביב יפו, תלתה שילוט על קנסות באבן גבירול לרוכבי אופניים שנוסעים על המדרכה. לא הבנתי מה זה כי אופניים זה הכי אופטימלי לעיר, זה כלי העתיד, זה גם לא דורש דלק וזה גם נקי וגם מבחינת רעש ולא צריך חנייה. במקום לעודד זה מה שעושים? נותנים קנסות ברחוב שאין בו שביל? במקרה עלה פוסט של בחורה בשם ליטל על זה שהיא יוצאת על כך למחאה וחשבתי שזה גאוני. התקשרתי אליה, התחברנו והרמנו מחאה מדהימה. משם הבנתי שזאת אחריות שלי לפעול לטובת רוכבי אופניים".

אנשים מבינים אבל אולי לא מודעים. אנשים מבינים שעצים נותנים לנו חמצן אבל לא מודעים לכמה חמצן, במיוחד אם הם גדולים ומשמעותיים

איך העברתם את המסרים בנושא האופניים?
"צעקנו במחאות והיו לנו כל מיני גרסאות: 'רוכבי אופנים רוצים תשתית. לא להידרס ממכונית או משאית, לא להידרס מתחבורה ציבורית, לא להידרס מאופנוע או מונית'. עשינו הרבה פעולות של שבילים פיראטיים ומחאות כדי לקדם שאנחנו רוצים תשתית. בחלק מהפעולות המטרה הייתה לדבר עם הציבור ולשמוע אותו".

ההתארגנות לפעולות האלו הייתה מטעם תנועת אופניים?
"כן, תנועת אופניים זה ארגון של מתנדבים. לא היה לנו תקציב וזאת לא עמותה. לא התעסקנו עם כסף בכלל. הכל בהתנדבות. אחרי כמה שנים טובות, בערך שנתיים שלוש של פעולות הרבה מהפעילים התחלפו. המון התייאשו בדרך. אבל בסופו של דבר העירייה הבינה שצריך פתרון. הבעיה היא שאנחנו רצינו תשתית, ועיריית תל אביב יצרה שבילים, כאילו זה הפתרון היחיד שיש, ובשביל השבילים התחילו לכרות מלא עצים".

את העצים החדשים שותלים בתוך בתי גידול בגודל מטר מעוקב. זה אומר שהשורשים שלהם לא יכולים להתפתח. הם לעולם לא יגדלו לממדים של העצים הבוגרים

משם התחיל העיסוק גם במחאות נגד כריתות עצים?
"הייתי מעורבת בכל מיני פעילויות, והתחלתי להכיר אנשים. דרך המחאה של כיכר אתרים גיליתי מחאה על ארלוזורוב ושם גיליתי שהייתה תכנית לכרות את כל העצים בצד הדרומי של ארלוזורוב בשביל הרכבת הקלה. שמעתי את זה וחטפתי חום, לא ידעתי מה לעשות. חיברו אותי לאישה מדהימה בשם אסנת בנימין שהיא מומחית להצלת עצים, בכל רחבי הארץ. התחברתי אליה ואמרתי לה 'רק תגידי לי מה לעשות'. התושבים של ארלוזורוב לא היו שם, לאנשים לא היה אכפת. פניתי לכל מי שאת רק רוצה, התחננתי שאנשים ישימו לב ויעזרו לי בהפצה".

מה אנשים לא יודעים על הנושא של כריתת עצים, איפה זה פוגע בנו?
"אנשים מבינים אבל אולי לא מודעים. אנשים מבינים שעצים נותנים לנו חמצן אבל לא מודעים לכמה חמצן, במיוחד אם הם גדולים ומשמעותיים. כשיש להם אדמה אז הם מאפשרים חלחול של מים. אנשים לא מודעים לזה שעצים מגנים עלינו מפני קרני UV של השמש. אנשים לא מודעים שהעצים הבוגרים מורידים את הטמפרטורה בעיר בצורה משמעותית, הם מונעים יצירת איי חום, שזאת אחת הבעיות שמתמודדים איתה במשבר האקלים. הם מורידים את הטמפרטורה עד כדי כך שאם יש לך צל של עץ ליד מבנה את הרבה פחות משתמשת במזגן. העצים גם סופחים חלקיקים מזהמים מהאוויר כמו אבק, גזים מזהמים ועוד. העצים מעלים את ערך הנכס, הם טובים לבריאות הנפשית, עצים גם ממסכים בין בניינים וגם בולעים חלק מהרעש של מכוניות, תחבורה או שכנים רועשים. אני בטוחה שיש עוד דברים.כל מה שאמרתי עכשיו תקף לעצים בוגרים. אבל העירייה, נתע וכל מיני תכניות תמ"א, משרד החקלאות ועוד מאפשרים כריתות עצים למטרות חניונים, בניינים, כבישים, בנייה של עוד מרפסת ועוד".

ומה לגבי עצים חדשים שנשתלים בעיר?
"את העצים החדשים שותלים בתוך בתי גידול בגודל מטר מעוקב. זה אומר שהשורשים שלהם לא יכולים להתפתח. בניגוד לדעה הרווחת, השורשים של רוב העצים צומחים החוצה ולא כלפי מטה. הממדים של העץ לא יצמחו ככה אם יתנו להם מקום לשורשים. היתרונות של העצים שמניתי זה של עצים בוגרים. הגפרורים והמקלות האלה ששותלים היום כעצים לעולם לא יגדלו לממדים של העצים הבוגרים".

מה לדעתך אפשר לעשות אחרת?
"תעשו רכבת קלה בכביש אחד, כביש מקביל לאופניים וכביש מקביל למכוניות. יש מיליוני ואלפי פתרונות יצירתיים ברחבי העולם. הכל כבר קיים. לא צריך לשפוך בטון, יש משבר אקלים ואתם לוקחים לנו את העצים שלנו. לא יישארו עצים בוגרים לדור העתיד וזה מה שמפחיד אותי וזה מה שמקומם אותי".

איך המשפחה מגיבה לאקטיביזם שלך?
"המשפחה שלי ראתה אותי נכנסת לתוך זה יותר ויותר חזק. הילדים שלי מגיעים איתי למחאות ופעולות. הם חיים את החיים המינימליסטים והם מבינים ויודעים שזה חשוב. לפעמים יש להם יותר סבלנות ולפעמים הם רוצים להיות קצת יותר כמו החברים אבל הם מבינים. גם בן זוגי, לא חושב כמוני על הצורה שצריך לפעול בה על משבר האקלים, אבל הוא מאוד סביבתי יחסית לאדם הממוצע, הוא משתמש בכמה שפחות שקיות למשל".

זאת חוצפה לצופף ילדים ברמה הזאת כשמבוגרים כל כך מרווחים. חצי מעובדי העירייה לא גרים בעיר ואת הילדים שלנו מצופים בתוך מבני בטון

מהו הפרויקט שאת עובדת עליו עכשיו?
"העצים תמיד שם, זה מפעל חיי. אני אעשה בשבילם הכל. בנוסף כרגע אני תומכת במאבק של לוי יצחק – חת"ם סופר, שבו רוצים להקים מתחם גנים במקום ריאה ירוקה מדהימה שיש שם. הולכים לבנות שם מבני בטון בלי אדמה ובלי גינה. לעירייה יש נכסים מפה עד הודעה חדשה. עובדי העירייה יושבים במשרדים מרווחים עם חניונים ומה שאת לא רוצה".

את חותרת לזה שהפתרון הוא להשתמש במבנים קיימים במקום לבנות חדשים?
"אני לא חותרת לזה. אני אומרת את זה ומצהירה את זה, צועקת את זה וזועקת את זה. זאת חוצפה לצופף ילדים ברמה הזאת כשמבוגרים כל כך מרווחים. חצי מעובדי העירייה לא גרים בעיר ואת הילדים שלנו מצופים בתוך מבני בטון. זה לא הילדים שלי, זה לא בשביל הילדים הפרטיים שלי המאבק".

בשנה האחרונה הצלחת למנוע כריתה של עצים?
"בוודאי. כל העצים בארלוזורוב לא נכרתו. הרבה עצים ניצלו שם. היו שם כמה עצים ספציפיים שאסנת ואני נלחמנו עליהם בשטח פרטי בארלוזורוב. אבל התוצאות רחוקות מלהיות מה שהן צריכות להיות".

תל אביב עברה שנה קשה, קודם קורונה ולאחרונה גם מבצע שומר החומות. מה את מאחלת לעיר לשנים הבאות?
"האיחולים שלי זה לא מה שאנשים רוצים לשמוע. אנשים רוצים לשמוע שיהיה להם כיף ושיהיה להם טוב אבל אני לא חושבת שכיף זה לצאת לקניות ושופינג או לטוס. אני מאחלת שיהיו לנו עצים בוגרים שישמרו עלינו. מאחלת שיהיה לנו אוויר נקי ושלא ישפכו פה יותר מדי בטון. שתהיה לנו עיר גנים אמיתית עם עצים בוגרים שנותנים לנו צל וחמצן. מאחלת לנו ששטחי הציבור שלנו יישארו שלנו".

יש לך הרבה ביקורת כלפי אורח החיים בעיר והעירייה אבל את גרה פה המון שנים. היו לך מחשבות לעזוב? למה הבחירה במגורים בתל אביב?
"יש כל כך הרבה דברים לעשות. איך אני יכולה לעזוב באמצע של כל הדברים? גרתי גם בארצות הברית המון שנים, כמעט עשר שנים. אחיות שלי עדיין גרות שם. המשפחה שלי מפוזרת בגולה ואני חיה בארץ מתוך בחירה. כל המאבקים האלו שנכנסתי לתוכם זה בשנים האחרונות. תל אביב היא עיר מדהימה. המזג אוויר שלה מתאים לי בול ושמחת החיים מתאימה לי בול. אני גם לא ידעתי הכל על משבר האקלים, רק לפני שנה התחוור לי באיזה מצב קטסטרופלי אנחנו. אני אוהבת את תל אביב מאוד, את האנשים, המיקום ואת הים".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לעקוף עם האופניים את המכונית שצפרה לך כשמגיעים לרמזור האדום".

• האנשים שעושים את תל אביב
• הבועה
• קיימות
• משבר האקלים
• עצים
• ריאה ירוקה
• ריאות ירוקות בתל אביב
• אקטיביזם ירוק
• אופניים
• שבילי אופניים

נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי

לפני כמה שבועות הושק בחגיגיות חלק ראשון מפארק המסילה שמתחיל מרחוב הרצל וחותך את נווה צדק לכיוון יפו. בשטח הפארק ניטעו עצים רכים שרק עוד עשרות שנים יעתירו צל ופירות. הכותרת בעיתון "הארץ" התמוגגה מפועלו של ראש העיר תל אביב-יפו וקבעה כי הפארק עוד יתגלה כפרויקט הכי חשוב של רון חולדאי. האם עציו יזכו להגיע לבגרות ואנחנו או ילדינו נזכה ליהנות מצילם ומפירותיהם? ומה יהיה עתיד הגן? לפי קו המדיניות שמוביל חולדאי ביחס לעצים ולגנים ותיקים, עתידו של הפארק הזה מעורפל

לפני 63 שנה נחנך גן הכובשים שנמצא בקצה או בתחילת שוק הכרמל, בין תחנת הכרמלית, מלון דייויד אינטרקונטיננטל ומסגד חסן בק. הגן הוא אחת מהריאות הירוקות של תל אביב המפויחת והרותחת והריאה היחידה באזורו. בשנים הקרובות,הגן עומד להימחותלטובת הקמת תחנת התארגנות זמנית כחלק מפרויקט הרכבת התחתית של תל אביב שהגוף האחראי עליה הוא נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). 175 עצים משטח הגן מיועדים לכריתה ו-30 מיועדים להעתקה.

העתקה היא לשון נקייה לתהליך טראומטי של העברת עץ ממקום למקום. את מעשה הכריתה וגדיעת העץ והחיים שנוצרו סביבו אין דרך שהשפה יכולה ליפות. בסוף הכריתה וההעתקה לא יישארו עצים ולא יהיה גן. סביר להניח שגם הדוכיפות תתעופפנה משם ונישאר עם עורבים מורעבים ברחובות מבוטנים וחשופים.

בפנטזיה הניתנת להגשמה, תל אביב יכלה להפוך להיות עיר גנים, משופעת בעצי נוי ופרי, גינות, גנים ובוסתנים, עיר ירוקה ונושמת. זה היה החזון שעליו התבססה תוכנית המתאר הראשונה של העיר שתוכננה על ידי סר פטריק גדס.באתר העירייה נכתב כי "תל אביב-יפו, היא העיר הראשונה בישראל שהחלה להיערך לשינויי האקלים… מתוך ניתוח התחזיות והתרחישים, זוהו שתי משימות מפתח לעשור הקרוב: קירור העיר וניהול המים".

אז כתוב. בפברואר השנה נחרץ גורלה של גינת לוינסקי. גם היא ריאה ירוקה יחידה באזורה, וגם היא ליד טרמינל אוטובוסים, התחנה המרכזית. חברי מועצת התכנון בעיריית תל אביב דורון ספיר, מיטל להבי, אופירה יוחנן-וולק, אסף הראל, ליאור שפירא, ראובן לדיאנסקי, חן אריאלי, ציפי ברנד, מאיה נורי וגל שרעבי הצביעו פה אחד על החרבת הגינה ("חולדאי, לכלכת"). ראש העיר כפה משמעת קואליציונית והחברות והחברים התיישרו לפי רוח חולדאי השלטת. מי שהתנגדו למהלך הם שולה קשת, מוריה שלומות, שלי דביר ואלחנן זבולון. הפגנות להצלת הגינה מתקיימות בימים אלה, עדכונים אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק "מצילים את גינת לוינסקי".

עצים וגנים ותיקים נכרתים בכל רחבי העיר באופן שיטתישיש בו כמה פגמים, המתקיימים בצורה גסה גם ברמה הארצית. תל אביב-יפו כעיר שמכריזה על עצמה כראשונה בישראל בתחום שינויי האקלים, אמורה להיות מובילה בתיקונם ולקחת חלק פעיל במדיניות שמגנה על עצים וותיקים. ויש איך לתקן:

1. המידע על כריתתו העתידית של עץ או גן בתל אביב, מוטמן ומוצפן בתוך אתר העירייה, כך שללא חיפוש אקטיבי לא תוכלו לדעת אם הפיקוס, הברוש או הסיגלון שנשקפים אליכם מהחלון עומדים להיכרת. עדכונים על תוכניות כריתה לא אמורים להינתן בהיחבא ובאווירת מחטף ולא כדי לצאת לידי חובה, אלא מתוך חובה מוסרית ואחריות עירונית. הציבו שלט בולט ליד העץ או הגן שמתוכננים להיעלם מהעולם, ושתפו את התושבים בעניין.

2. ההכשר המקצועי לכריתה ניתן בעקבות סקר עצים שנערך על ידי אגרונום שבו ממופים, נמנים ומסווגים העצים שבשטח. מזמין הסקר הוא הגוף או היזם שמתכנן לבנות במקום. סקר מוזמן וממומן על ידי יזם נדל"ן לעולם לא ידאג לרווחת העצים ולמי שנהנים מצילם ומנופם.

3. לאחר הסקר, מי שאמור לחתום על היתר הכריתה הוא פקיד יערות שמועסק על ידי המשרד לחקלאות ולפיתוח הכפר, ולא משרד ההגנה על איכות הסביבה כפי שמורה השכל הישר.

ההגיון בשמירה על שטחי גן ירוקים ועצים ותיקים הוא ברור. הם מספקים חמצן, מצלים ומצננים את הטמפרטורות, מונעים סחף של קרקעות, מחיים את הנפש, אפשר להריח בהם אדמה חשופה, לראות צמרות שנוגעות שמיים, הם משמשים מקום למפגשים אנושיים, למשחק, למנוחה, להתרעננות ולהתאווררות, לקשקוש ולכשכוש, ומספקים לעיר ולתושביה, לכלביה, לציפוריה ולרמשיה פיסת טבע והרגשה שאנחנו חלק מהטבע. כאלה הם כל הגנים, כזה הוא עץ יחיד.

לפני שנה ניסיתי להגן, יחד עם עוד שכנות ושכנים, על עץ בן 70 שנה שגדל בחצר בניין ברחוב פרץ חיות. בעלי התפקידים בעיריית תל אביב – מאגרונום העיר, דרך מנהל מכון הרישוי העירוני, מנכ"ל העירייה, ועד מנהלי עמוד הפייסבוק של העיריה קיבלו את דין הכריתה כאילו היה דין שמיים ולא החלטה שהעידה על סדרי העדיפויות הבעייתיים של העירייה. במקום העץ, מגדלור ירוק שנופו נראה לגבהים ולמרחקים, אמור היה להיבנות חניון לבעלי הדירות בבניין המיועד לתמ"א.

בעיר שכמות הבניינים הגבוהים בה עולה בקצב מסחרר, איכות החיים תידרדר בהתאמה בעזרת מחלות גוף ונפש שמתפשטות בעקבות צפיפות אוכלוסין ואוויר מזוהם ובגלל מדיניות עירונית שרואה בעצים ובגנים לא יותר ממכשולי נדל"ן.

יתכן וראש עיריית תל אביב-יפו וחברי מועצת העיר המתייצבים לצידו כבר צפו בדוקו המדכא של דייויד אטנבורו בנטפליקס, "על פני האדמה", והבינו שהאחריות העיקרית על חורבן כדור הארץ, כמו גם על ההזדמנות לשקמו היא בעיקר של גופים גדולים ורבי עוצמה, ולא של האדם הקטן הממחזר את קרטוניו. הגוף שעתידו של גן הכובשים תלוי בו הוא נת"ע. נתיבי תחבורה עירוניים, חברה ממשלתית עם מלא כסף.

ללא שינוי מדיניות העירייה, המאבק על גן הכובשים הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים. האינטרס על שמירת העיר ירוקה חייב להיות של ראש העיר וחברי המועצה. גם הם חלק מגוף גדול, בעל עוצמה ויכולת השפעה. הם אמורים להוביל מדיניות עירונית שבה עצים ותיקים, בכל רחבי העיר, אינם טרף קל ומותרים לכל יזם או קבלן.

היום זה גן הכובשים וגינת לוינסקי, שלשום הדר יוסף, לפני שבוע יפו, מחר יד אליהו, מחרתיים העץ שליד הבית שלכם. נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי. זה בדיוק הזמן לעצור אותו.

אפרת שהם היא פעילה במאבק להגנת גן הכובשים ("מצילים את גן הכובשים")

• משבר האקלים
• ריאה ירוקה
• עצים
• הבועה
• פארקים
• גינת לוינסקי
• גן הכובשים
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

חיים עירוניים וטיולים בטבע נראים לפעמים כמו אופוזיציות בינאריות בלתי ניתנות לגישור. מן העבר האחד – החיים הנוחים שבניתם לעצמכם בקפידה רבה, ומן העבר השני – כל הדברים שלא אהבתם בטיולים שנתיים: שינה חצי נוחה עם אבן תקועה בין החוליות בגב, נעליים נוחות אך מכוערות ויואב הזבל מי"א 2. טראומה ראויה לכל הדעות (ועוד לא דיברנו על זיעה ומאמץ פיזי, איכס).

אבל זה לא אומר שהדבר הירוק והצומח היחיד בחייכם צריך להיות מרבד דשא מבוקר בשולי השדרה. את הטבע – חדשות מדהימות – אפשר לחוות גם במינונים נמוכים, בלי שינה מחוץ לבית ובלי להכיר חרקים חדשים מקרוב. ברשימה שלפניכם ייפרשו בפניכם מרחבים עם אוויר נקי יותר, פרחים ופרפרים, מקומות שאפשר לקפוץ לטייל בהם גם בלי לארוז גזייה ואפילו בלי באמת להתרחק מהבית: פארק ענקי אחד צמוד לתל אביב, שני פארקים בדרום העיר, מקווה מים חמוד בצפונה ונהר הירקון על כל הדברים היפים שסביבו. קחו את הילדים, את החברים, את עצמכם וצאו לפגוש טבע עירוני. ספוילר: עם קצת מזל תפגשו גם שועל או קיפוד.

פארק אריאל שרון

זה לקח כמעט 20 שנה, אך בתחילת העשור הפכה סוף סוף המזבלה המיתולוגית חירייה לפארק אדיר ממדים, 8,000 דונם שטחו. זוהי אולי הריאה הירוקה הגדולה ביותר במזרח התיכון שעודנה נמצאת בתהליכי פיתוח ושכלול. הפארק גובל בתל אביב, רמת גן, חולון, אזור ואור יהודה וכולל את הר האשפה לשעבר ששוקם והפך לפארק מִחזור, בית ספר חקלאי, חווה, שטחים מעובדים ואת פארק דרום. המקום מציע סיורים בשטח, מפגשי צפרות, טיולים על גדות נחל הירקון ויובליו ועוד. הנוף אל השדות משתנה בכל עונה, וחובבי הפריחה ישמחו להיתקל בפרחי בר נדירים שהועתקו למקום מאזורים אחרים בארץ. הפארק הגדול משמש עיר מקלט לשלל מיני חיים שבתי הגידול המקוריים שלהם נעלמו: יותר מ־150 מיני ציפורים נודדות או מקומיות נצפו בפארק מאז נפתח, וכן מתגוררים בו דו חיים, זוחלים ויונקים כגון תנים ושועלים, דורבנים, קיפודים וארנבות.

מסלול מומלץ – אורך: 4־5 שעות

• החנו את הרכב בכניסה לאתר חירייה, הכניסה מכביש 4 לכיוון דרום.
• צאו להליכה לאורכו של נחל שפירים.
• לאחר הליכה של קצת יותר מקילומטר תגיעו לפינת ישיבה מוצלת שכולה מחומרים ממוחזרים ליד עץ אקליפטוס שלא תוכלו לפספס.
• לאחר המפגש עם נחל איילון המשיכו מזרחה לכיוון תל חירייה. חצו את הנחל בגשר עצי הדולב.
• המשיכו בחזרה אל הכניסה למתחם פארק המחזור חירייה. בתיאום מראש תוכלו לעלות לתצפית מראש הר הזבל המשוקם ולהתרשם ממתחם לב ההר עם שבילי הליכה, מדשאות, מרכז מבקרים ואפילו בית קפה.

עלות:חינם. ביקור במרכז המבקרים עולה 10 ש"ח לאדם, הסיורים לקבוצות (35 איש) יעלו 600־950 ש"ח. לתיאום: park@parksharon.co.il
איך מתניידים?אל ההר עצמו עולים ברגל, ברחבי הפארק אפשר גם לעלות על אופניים, רכבי שטח ואפילו על סוס.
למי זה מתאים?למשפחות שמחפשות חוויית טבע לא הארדקור.
מותר למנגל?לא.
שימו לב:שלל הסדנאות בנושא איכות הסביבה במתחם יתאימו לחובבי הפעילויות החינוכיות.
איפה אוכלים?נוסעים לאחת הערים בסביבה, עדיף כזו ששמה מתחיל בכינוי להר.

פארק אריאל שרון

פארק דרום

בין נחל איילון לשכונות הדרום נפרש פארק מנחם בגין הנקרא גם פארק דרום. הריאה הירוקה של דרום־מזרח העיר היא גם חלק מפארק אריאל שרון (ע"ע), ותמצאו בה אטרקציות מגוונות לבני גילים שונים. הייחודית שבהן היא מועדון סקי המים בכבלים המתקיימת באחד משני האגמים שבפארק ומתאימה לבני 12 ומעלה. בקיץ אפשר לגלוש באגם עד שעות הלילה, לידיעת אלו שסקי מים לאור יום אינו מספיק הארדקור בשבילם. עוד תמצאו בפארק גם מתקני משחקים, אזור לפיקניקים, סירות פדלים, קיאקים וסירות משוטים, פינת חי, חורשות, מגרשי כדורסל, כדורגל וטניס, מתחם לכלבים ונקודת תצפית על שטחי פארק אריאל שרון בכלל ופאר דרום בפרט. כיאה לחלק מפארק אריאל שרון, אפשר לראות גם בפארק דרום ציפורים רבות. חובבי החיות יוכלו לפגוש אותן כאן בצורה קצת פחות טבעית, כלומר בפינת החי (ללא ליטוף). מתגוררים שם איילים נקודים, אווזים וברווזים, יענים ואמו, טווסים ואפילו דביבונים.

מסלול מומלץ –אורך: שעתיים

• התחילו את המסלול בכניסה הראשית לפארק, בקצה של רחוב בירנית.
• המשיכו בשביל ההליכה דרומה וקחו את הילדים לפינת החי.
• המשיכו מזרחה לעמדת התצפית.
• אם אתם במצב רוח ספורטיבי, נסו סקי מים בכבלים באגם או שיט בסירה.
• כשהעצלות של הילדים גוברת עליכם, צאו לנסיעה עם הרכבת הננסית המקיפה את הפארק (בשבתות וחגים בשעות הבוקר).
• קנחו במסע הרפתקאות במתקן המגלשות האימתני. אפשר להמיר את החוויה במנגל.
  .

כניסה:חינם.
איך מתניידים?ברגל או אופניים (ניתן לשכור בתחנת תל אופן בכניסה).
למי זה מתאים?משפחות, בני נוער וצעירים שמחפשים בילוי מיוחד, לתושבי האזור שחייבים הפסקה מהעשן. הפארק נגיש לנכים.
מותר למנגל?כן.
שימו לב:מתעצלים ללכת? חפשו את הרכבת הננסית שמסיירת ברחבי הפארק בשבתות ובחגים עד השעה 16:00.
איפה אוכלים?קופצים לשכונת התקווה או מרחיקים לחולון או לשכונת פלורנטין.

פארק החורשות

לא רחוק מפארק דרום ומצדם המערבי של נתיבי איילון נמצאת ריאה ירוקה נוספת. הסיפור מאחורי הפארק המחודש, שהוקם בין המכון לרפואה משפטית באבו כביר, מתחם צער בעלי חיים, יפו והשכונות הדרום־מערביות של תל אביב, מדכא למדי. החורשות הראשונות באזור נטעו אחרי מלחמת העצמאות, על חורבות הכפר אבו כביר שתושביו עזבו או גורשו ובתיהם נהרסו. אפשר לראות שרידים של הכפר בסיור באזור, כולל שישה בתי באר ישנים ששוחזרו.

במשך שנים סבלו החורשות מהזנחה, ורק בשנת 2013 שודרגו ונפתחו מחדש בתצורה מזמינה בהרבה. העירייה צפויה לפתח את האזור עוד יותר, ומבטיחה פארק בגודל 250 דונם. בינתיים יש 80 דונם של חורשות אורנים, שקמות, חרובים ועצי אלה, פרדסים, מסלולי אופניים, משחקים לילדים, אומגה, מתקני כושר, בריכת נוי וגן פסלים. שטח הגן כולל גם את בית הספר לטבע ואת גני הטבע – הגן הזואולוגי והגן הבוטני שאינם פעילים כרגע עקב שיפוצים. עד שייפתח מחדש הגן הזואולוגי יסתפקו המבקרים בפרפרים ובציפורים שמעופפים להם סביב. גזעים כרותים הונחו ברחבי השטח כדי למשוך ציפורים נודדות ומקומיות לקנן בפארק, ויש גם מבני מסתור מעץ לשם צפייה בציפורים (למשל אנפות, צופיות או ירגזים) בלי להבהיל ולהבריח אותן.

מסלול מומלץ – אורך: שעתיים וחצי, כולל פיקניק

• התחלה: מול הכניסה לכנסייה הרוסית, ליד בית הבאר העתיקה. אם יש לכם מספיק מזל ומתחם הכנסייה פתוח, תוכלו להסתנן עם אחת מקבוצות התיירים הרוסים במקום.
• המשיכו לעמדת התצפית המשקיפה לבריכה האקולוגית שבה תוכלו לעשות אמבוש לציפורי הבר האהובות עליכם.
• אם אתם בקטע של רכיבה אתגרית נסו את מסלול הרכיבה החדש שהושק לאחרונה בפארק (הפנצ'ר לא על אחריותנו).
• פנו כעת אל מתחם האומגה, ליד המבנה של עמותת צער בעלי חיים. בדרך תוכלו להתרשם מעצי הברוש והקזוארינה, ומצמחי הבר שגדלים במקום באופן טבעי ללא ריסוס. ביום טוב תוכלו לשנורר תפוזים מעצי ההדר שננטעו במקום כעת – זכר לפרדסים שהקיפו את אבו כביר.

.
עלות:הכניסה חינם.
למי זה מתאים?למשפחות או בודדים שמחפשים טבע עירוני מבוקר וצבעוני.
איך מתניידים?ישנם שבילים נפרדים להולכי רגל ולרוכבי אופניים.
מותר למנגל?כן.
שימו לב:שווה לצאת מהפארק אל כנסיית פטרוס הקדוש ("הכנסייה הרוסית") הסמוכה באבו כביר, שלצדה בית קברות יהודי עתיק.
איפה אוכלים?בד"ר שקשוקה ביפו או בא־לה ראמפה בשוקן.

פארק החורשות

גן לאומי מקורות ירקון

אם ברצונכם לטייל לאורך הירקון כולו תצטרכו לפנות בשביל זה יום שלם. הנהר זורם ממקורות הירקון באזור פתח תקווה־ראש העין (שם תמצאו את הגן הלאומי מקורות הירקון־אפק), עד שפך הירקון הסמוך לתחנת הכוח רדינג בתל אביב. חלקו הלא תל אביבי של המסלול הוא אחד החלקים הקלים יותר של שביל ישראל. נקודת ההתחלה (או הסיום, לבחירתכם) היא תל אפק (הכניסה מכביש 483) והסיום הוא שפך הירקון באזור נמל תל אביב.

בדרך תמצאו מבצר, הרבה דשא, עצים וצמחיית מים, נחלים, פרדסים, בריכת נופרים וכמובן הירקון עצמו שמתפתל סמוך למסלול, מתקרב ומתרחק מהמטיילים. יש גם לא מעט מבנים עתיקים בדרך: כפר הבפטיסטים ובית הבטון, טחנת קמח מהתקופה הרומית וגם פילבוקס שמירה משנות ה־30, בשביל הפרופורציות. המסלול עצמו איננו קשה, אך אורכו מעלה את רמת הקושי מעט. הגן הלאומי מקורות הירקון הוא מיקום אידיאלי לפיקניק – הוא מטופח ויפה, מלא בבעלי חיים ובצמחייה ייחודית, קריר ומוצל גם בימות קיץ קשוחים. יש אפילו מזחים ייעודים לדיג. אזור שפך הירקון כולל גנים מעניינים, טחנות קמח ישנות, מתקנים לילדים ואטרקציות נוספות. לאורך הנהר יש צורות חיים רבות ומגוונות. גם בחלקים הנקיים פחות שלו חיים דגים, ולאורכו תפגשו בין היתר קרפיונים, שפמנונים, צלופחים ואמנונים. לצד הדגים שוחים גם צבים רכים, מחוץ למים יש צבי ביצה וכן נוטריות (מכרסם חמוד שחי בקרבת מים), חתולי ביצות, אנפות, קורמורנים, דורבנים, תוכים וציפורי שיר.

מסלול מומלץ – אורך: 5־6 שעות, כולל עצירות

• קחו את האופניים ליום טיול על אפיק נחל הירקון. התחילו בפארק אפק ליד ראש העין, מהמדשאה הגדולה המשקיפה לאגם.
• צאו לסיבוב במבצר אנטיפטרוס עם תצפית חביבה מהצריח. התרעננו מתחת לחורשת האקליפטוס המוצלת. בונוס: שכשכו את רגליכם בבריכות השכשוך.
• דוושו לעבר פארק מקורות הירקון ואל תפספסו עצירה מוצלת בבריכת הנופרים.
• החנו את האופניים בפארק וצאו להליכה קלה בשביל הרומנטי אל עבר בית הבטון. חזרו באותה דרך שבה הגעתם.
• צאו מהפארק והתחילו ברכיבה לעבר שפך הירקון בתוואי של שביל ישראל. עברתם מתחת לכביש גהה? ברכות, הגעתם לתל אביב. תוכלו לעצור למנוחה במתחם שבע טחנות.
• המשיכו ברכיבה על שביל ישראל, עד להגעה למתחם רדינג. סיימו במגדלור הוותיק, ליד תל כודאי.
  .
  טלפון לבירורים9348462־03
  עלות:25 ש"ח לאדם.
  למי זה מתאים?ממטיילים של ממש עד ילדים הרפתקנים והורים עם הרבה מרץ.
  איך מתניידים?ברגל או באופניים.
  מותר למנגל?כן, באזורים מסוימים.
  שימו לב:לא מתרחצים בירקון. כן, אנחנו יודעים שחולדאי אמר שהמים נקיים, אבל בכל זאת – לא.
  איפה אוכלים?באחת המסעדות בנמל תל אביב. למשל, קיטשן מרקט.

• 

  בריכת החורף

  "בריכת חורף" היא בעצם יופמיזם לשלולית. מדובר במקווה מים נאה ועונתי שנוצר בעקבות הצטברות של גשמים ועליית מי התהום בחורף ונעלם בהדרגה במשך הקיץ. 90 אחוז מבריכות החורף בישראל נעלמו מהנוף מאז קום המדינה, כתוצאה מהקמתם של יישובים רבים במישור החוף. עיריות שונות סייעו ליצור בריכות חורף בשטחן, הן בגלל הערך האקולוגי, התוספת הירוקה לנוף והסיוע לזנים שונים של בעלי חיים; והן בגלל יתרונות מעשיים כגון עידוד חלחול של מים נקיים לאקוויפר החוף.

  בצפון תל אביב בוצע מהלך כזה ביוזמת העירייה ובית הספר תיכונט. שטח סמוך לבית הספר – שבעבר הייתה בו בריכה טבעית אך הוא יובש לפני שנים – שוקם והפך שוב למערכת אקולוגית חמודה וסימפטית, שלושה דונמים שטחה. תמצאו את השלולית נחבאת בשטח הפתוח שמאחורי מכללת לוינסקי. במקום נסללו שבילים למטיילים ונשתלו מרבדים של פרחי בר להשלמת החוויה הטבעית, והבריכה משמשת גם נקודת עצירה לציפורים נודדות, למקרה שכבר שכחתם שיש בעולם עופות שאינם יונים או דרורים. בכלל, המגוון הביולוגי של השלוליות ישמח כנראה תלמידי תיכון שעושים ביוטיופ יותר מאשר את התל אביבי הממוצע. סביר שתפגשו שם מינים מגוונים של סרטנים קטנים וחרקי מים, צפרדעים, קרפדות וראשנים. החדשות הטובות לחובבי יצורים גדולים ולחים פחות – כל אלה מושכים לאזור עופות מים וציפורים.

  

מסלול מומלץ – אורך: שעה לכל היותר

• עכשיו הזמן לבקר בבריכת החורף לפני שהיא תתייבש, גם הילדים והכלבים מוזמנים. החנו את הרכב במגרש החניה של תיכונט והתחילו בהליכה צפונה בשביל המוסדר אל עבר הבריכה.
• המשיכו בהליכה על שביל העץ, התרשמו ממגוון פרחי הבר במקום.
• השביל ייקח אתכם עד לשפת המים (הכניסה לבריכה אסורה. כן, גם לכלבים!).
• האזור חשוף לשמש, מומלץ להצטייד במשקפי שמש, כובע ומים.
  .

טלפון לבירורים:7300111־03
עלות:הכניסה חינם.
למי זה מתאים?למשפחות עם ילדים חובבי חיות, שישמחו לחפש סרטנים וצפרדעים. גם זוגות שמחפשים ספוט רומנטי קרוב עשויים למצוא פה את מבוקשם.
איך מתניידים?ברגל או באופניים. האזור אינו נגיש לנכים אך אפשר להביא עגלות.
מותר למנגל?לא.
שימו לב:זו לא בריכת שחייה, אסור לשחות בה וגם לא לשכשך רגליים.
איפה אוכלים?מתפנקים בטורקיז שבמתחם סי אנד סאן או חותכים להרצליה.

סייע בהכנת הכתבה: יונתן גת

• נחל איילון
• פארק אריאל שרון
• טבע עירוני
• פארק החורשות
• הירקון
• טבע
• ריאה ירוקה
• צפרות
• מיוחדים
• פארק מנחם בגין