אין בכלל שאלה: שנות העשרים של האלף הן העשור הדו-גלגלי בתל אביב. הדרך היחידה לחמוק מהפקקים, הדרך הזולה להתנייד בעיר, הדרך הפשוטה להגיעה מנקודה א' לנקודה ב', כשההבדל הדרמטי הוא רשת שבילי האופניים המתפתחת שמשדרגת בשנים האחרונות את חוויית הרכיבה ובטיחותה. אבל מהם צירי התחבורה הדו-גלגלי המרכזיים ששינו את פני תל אביב ואת הרגלי התנועה שלה? בחברת BIRD שרטטו לנו את התשובה באמצעות מפת הביקושים של הקורקינטים השיתופיים, והתוצאות די מפתיעות.
>>המנצחים הגדולים של טקס פרסי האקדמיה: הנאומים הפוליטיים

חברת BIRD, שייסדה את תחום הקורקינטים השיתופיים בישראל, מפרסמת נתונים חושפים את מפת הנתיבים המבוקשים ביותר בתל אביב משרטטים את מסלולי התנועה המרכזיים של הרוכבים בעיר, ובמפתיע פארק המסילה המקשר בין דרום העיר לחוף הים אינו אחד מהם, גם לא אבן גבירול ושדרות בן גוריון הסואנים.

על פי נתוני החברה, שדרות רוטשילד הן כאמור ציר התנועה המרכזי ביותר, המרכז 6% מכלל הרכיבות בעיר. מיד אחריהן נמצא רחוב דיזנגוף עם 5% מהרכיבות. שדרות בן ציון (2.5%), רחוב הרצל (2%) ושדרות ח"ן (2%) משלימים את רשימת חמשת השבילים הפופולריים ביותר. זה לא בהכרח צריך להפתיע מישהו, שכן צירים אלו מקשרים בין מוקדי התרבות, המסחר והפנאי המרכזיים, ומהווים את עורקי התחבורה העיקריים עבור משתמשי הכלים השיתופיים. נתוני המיקום אף מראים דפוסי תנועה שמתרכזים בציר מנחם בגין ומרכז עזריאלי, מתחם שרונה וכיכר הבימה, כאשר בדרום העיר אפשר לראות תנועה תדירה סביב שוק לוינסקי ושכונת פלורנטין, תסיקו מזה מה שתסיקו.

במקביל לנתוני המיקום, סקר רוכבים שערכה החברה באזור המרכז מנתח את הסיבה שבה לקוחות בוחרים בכלל בקוקרינט ממונע – 38% בוחרים בו בשל החיסכון בהמתנה בפקקים, 33% ציינו כי זו האופציה המהירה ביותר עבורם, 15% בוחרים בו כפתרון למחסור בבעיות חנייה. בנוסף, כרבע מהנשאלים ציינו שהם רוכבים כי מדובר בחווייה נעימה, והרשו לנו לנחש שאף אחד מהם לא בחר בכלי בשל הבטיחות שלו. נתון בולט ומעניין אף לא לגמרי מפתיע הוא כנשים מהוות רק כ-25% מכלל המשתמשים בשירות. בקיצור, כלים ממונעים הם מסיבת נקניקיות על גלגלים. לפחות עכשיו כשאתם יודעים את הצירים המרכזיים, תוכלו להיזהר קצת יותר מהם.

• הבועה
• שבילי אופניים
• בירד bird
• רחוב דיזנגוף
• שדרות רוטשילד

>> יניב הופמן (כדאי שתעקבו) הוא כוריאוגרף, יוצר מחול חברתי ומייסד "להקת המחול יניב הופמן". הוא חי ופועל בתל אביב עם שלושת ילדיו ואשתו, דורית הופמן, עמה ייסד את ביתה הספר למחול "מחולה". בשבוע הבא (רביעי, 6.5) יעלה באולם אריסון בתל אביב, תחת חסותו של מרכז סוזן דלל, המופע המדובר שיצר הופמן, "Home",והכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> מרחב שנושם אמנות ובר שכונתי מתוק ונוסטלגי // העיר של רמי אטר
>> מקום לסנובים של קפה ומקום לנשום בו // העיר של סבטה עזריאל
>> הבר שהתאהבתי בו ושדרה שיש לי בה הכל // העיר של דורון גוברמן

1. השווקים של העיר

הלב הפועם של האקלקטיות, הזרימה, המנעד, הקוסמופוליטיות, איפה שכל הריחות והטעמים נפגשים – לוינסקי, הכרמל, הפשפשים, ואפילו הגינות הציבוריות שחלקן כמו מרכולת שווקים.

2. מרכז סוזן דלל

הבית הפועם של המחול בישראל. מקום בו הגוף מדבר לפני המילים. מקום שגם מציף בי רגשות אמביוולנטיים ומזכיר את המראות שקיבלתי לאורך הקריירה, את הזמנים בהם רציתי לחתוך. מקום של שלווה וגם מתח אמנותי ועסקי עבורי.

3. חוף הים

לבוש מינימלי, גוף, שמש, זיעה, כל מה שאני אוהב… כי זה מקום שבו העיר והאנשים מורידים שכבות, מקדשים את החופש, לצד רחש גלים, מקום של בריחה ושל התמודדות, מקום של חברה וביחד וגם של הרבה לבד. מקום של מחשבות, של חופים משתנים, להתהלך שעות על קו החוף של תל אביב – צפונה, דרומה וחוזר חלילה.

4. כיכר רבין

לב העיר. מקום שמחזיק זיכרון עוצמתי, געגוע לתקופה, געגוע לאיש ואנשים, זיכרון למחדל ישראלי ויהודי נוראי, מקום שהיה לכיכר מלכי ישראל והפך לגלעד לאוזלת יד ופוליטיקה הרסנית. מקום שמזכיר לי את הסרט "לא שם זין" שגם הוא שייך חזק להוויה הישראלית. מקום של שמחה אחרי זכיות באירווזיון וספורט, ומנגד של הפגנות וימי זיכרון ומה לא. כיכר העיר.

5. סמלי האורבניות

מצד אחד שבילי האופניים המטרפים של העיר הזו, מרגשים, מרהיבים, מעצבנים, מלחיצים, ובסוף הם הדרך הכנה והמהירה להרגיש את העיר בלי פילטרים ועל אמת – על כל רבדיה. ומהצד השני קו הרקיע המטורף שנהיה לעיר הזו, שרבים לא אוהבים ואני מתרגש ממנו בכל נימי הגוף. יש נקודה אחת בירידה מרוקח ליד האונ' שבה נגלה קו הרקיע הזה של האיילון בצורה שמפעימה אותי ממש.

6. מוסדות חינוך ותרבות

איפה שנוצרות מחשבות, איפה שנוצרת אמנות, איפה שנרקמות תובנות, תוכניות ועשייה. קומפלקס המבנים של הקאמרי, הבימה, האופרה, מוזיאון תל אביב, בית אריאלה, הסינמטק. מקומות שמייצגים משהו בין סדר להפרת סדר. שני עולמות שמרכיבים אותי נפגשים שם.

מקום לא אהוב בעיר:

אני פחות מתחבר לאזורים שהפכו לעוד שכפול של עצמם. כאלו שהפכו להיות דומים לעוד אחרים, ויותר מדי מסחריים, ובעלי פחות יחוד ואופי. מקומות כמו שרונה, נמל תל אביב, או חלקים מרחוב רוטשילד ואיזורי הבילויים, מקומות שהיה בהם משהו יותר פרוע וחי וכיום הם מרגישים יותר סטריליים, אחידים ובלי חיכוך תל אביבי אופייני.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "ברנינג מן" עם שי אביבי. הסרט משקף את הסרקזם של התקופה הזו – דאגה אין קץ לילדים, והצורך להיות על המשמר כי מי אם לא אנחנו ההורים נשמור על הילדים שלנו במציאות שכזו, לצד הצורך והרצון לדאוג גם לעצמנו ולנפש הסוערת שלנו, לרצות להסיר מחסומים, להתנסות, להתיילד קצת, ולשמור על חיות ואטרקטיביות. להמשיך להרגיש. הסרט מביא חזק את הדיסוננס שבין המוטיבציה הגדולה לשרת את המדינה האהובה, לצד הקושי להרגיש שמקריבים את הילדים שלנו לטובת הדבר הזה. ההתנגשות הבלתי נפסקת בין להיות הורה לבין לחפש ולרצות אסקפיזם וחוסר דאגות. הסרט הנגיש אהבה ודאגה לילדים, הפעם מנקודת מבט גברית, של האבא, וזה נכנס לי ישר ללב כאבא לבן בצבא בתקופה הזו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה החדשה של אדיר מילר, "ריסט". הגיעה לי כל כך מדוייק לזמן הזה – בדיוק חגגתי יומולדת חמישים!!! והסדרה, איך לא, עוסקת בגבר שחוגג חמישים על כל מה שזה מביא איתו – ילדים, הורים, מיניות, שינוי עבודה, התנסויות, סמים, שמירה על בריאות וגוף, יחסים. מי לא שואלים את עצמנו – האם אני חי את החיים שאני באמת רוצה? מי לא היה רוצה לקבל הזדמנות מסויימת לעשות ריסט? הסדרה לא מדברת על הפחד מלמות, אלא על הרצון לחיות בצורה מיטבית, בצורה שלא תתחרט עליה. חזק מאוד לימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל אני מקנא במי שיכולים לתרום הרבה ובלי לחשוב פעמיים. איזו זכות ואיזה כיף. מבחינתי, היה נכון ומקסים לחלק את היכולת לעזור ולתרום בין הרבה קטנים שייהנו מזה ולא רק גופים גדולים. אולי לתרום למי שלא יודעים לבקש. לארגונים קטנים, לאנשים שקופים, לאמנים שנשארו בלי במה. לפעמים לאדם הבודד שמבחינתו זה עולם ומלואו. וכמובן איך לא – לתמוך בתרבות. כי תרבות זה מה שמחזיק אותנו אנשים ואנושיים בתוך כל הכאוס.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי מרים לתל אביבי האנונימי שממשיך ליצור, לפתוח עסק קטן, למי שמצליח להחזיק שגרה בתוך כל הטירוף. אלה שלא בכותרות – אלה הם מי שבאמת מחזיקים את הנשמה והלב הפועם של העיר.

מה יהיה?
יהיה קשה יותר, לפני שיהיה קל. יש כאן במקום הזה עומס רגשי, פוליטי וכלכלי שרק מתגבר ומתגבר. החברה הישראלית עוברת שחיקה וגם קיטוב. אז נכון שיש לנו אויבים מרים מבחוץ, אבל המבחן האמיתי הוא מה קורה בינינו. דווקא בגלל זה, יש צורך בתרבות שמצליחה להכיל מורכבות ולא רק לברוח ממנה. מי שיידע להישאר רלוונטי ולא יתנתק מהמציאות – ישרוד ואפילו יתחזק. ובסוף, דווקא מתוך חוסר שלמות – נוצרים דברים הכי מעניינים.

• העיר שלי
• מחול
• שוק הכרמל
• סוזן דלל
• כיכר רבין
• שבילי אופניים

>> נעם שוס, תל אביבית בלב ובנפש. היא כנרת בארוק מהמובילות בארץ, מורה ומנצחת, כנרת ראשית של תזמורת הבארוק ירושלים. בחודש הבא היא תשתתף בפסטיבל באך העשירי (11.3-5.3 בירושלים, תל אביב וחיפה), שם תוביל את התזמורת במגניפיקאט של באך ועוד יצירות מופת פרי עטו בקונצרט שיתקיים בהיכל התרבות בתל אביב (7.3), ותנגן גם בתכנית הקאמרית "באך והתנ"ך" באולם ימק"א הירושלמי הקסום (10.3).פרטים וכרטיסים באתר הפסטיבל

>> מקום קבוע לארוחת שישי ומעוז של תרבות ושפיות // העיר של לי גאון
>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה של שלווה והשראה ושכונה שרוקמת סאונד. העיר של שי סול

בוידאו: סונטה אופוס 2, מס' 3 לכינור וויולה דה גמבה מאת בוקסטהודה (במאי ועורך: יורם רון)

1. גינת דבורה

גינת שעשועים עם גינה קהילתית ומקלט עירוני שמהווה מרכז לנגמלים מסמים. עברתי לא מעט חוויות משמעותיות בגינה הזאת עם הבת שלי. בימי הקורונה העליזים כשהתחילו לפתח את הגינה הקהילתית, זה היה התירוץ שלנו לצאת מהבית פעם ביום לראות מה גדל שם ומה מצב הגינה. בדיוק קניתי לה מצלמה אמיתית בה היא תיעדה את השינויים בגינה לאורך תקופה ובשעות שונות של היום. הזמן המיוחד הזה של הקורונה איפשר זמן להסתכלות מקרוב על הטבע ומה שמתחולל בו כל הזמן – גם בימי מגיפה. יצא כל כך יפה ששלחתי צילום שלה לתחרות של הנשיונל ג'אוגראפיק. בימי המלחמה עם איראן רצנו כמו כל השכונה למקלט בגינה. היה קשוח – ארבע דקות ריצה ואז הצטופפות עם כל התל אביבים על כלביהם וטפיהם. אז האובססיה שלי היתה לצלם את הכלבים השונים.
סמטת גור אריה 6 תל אביב

2. בתי הקולנוע במרכז העיר

אחרוני המוהיקנים – הסינמטק, קולנוע לב וקולנוע יפו. מאפשרים חוויה תל אביבית של צלילה לעולם אחר במרחק הליכה או באופניים, גם בשבת. מציעים תרבות שהיא לא תמיד רק הלהיט האחרון. מתגעגעת לימים שבכל העיר היו קולנועים – כל אחד עם הסגנון שלו. קולנוע פריז, קולנוע תל אביב, גת, פאר ועוד.. זוכרת את ההתרגשות בה צעדתי לכל אורך רחוב בן יהודה לקולנוע "תכלת" לראות את הסרט "דקה לחצות" של ברטראן טברנייה המבוסס על חייו של הסקסופוניסט לסטר יאנג.

3. בתי קפה ותיקים

בתי הקפה שמחזיקים עדיין עיתון יומי ופיל שכונתי. קפה מסריק, טורטה דלה נונה. לא יכולה לצרוך חדשות ממסך הטלפון. יושבי הקפה הקבועים כבר מכירים אחד את השני. חלקם מגיעים לקונצרטים שלי באופן קבוע.
>> טורטה דלה נונה / מלכי ישראל 13 תל אביב // קפה מסריק / שדרות מסריק 12 תל אביב

4. Bike 73

חנות האופניים השכונתית בפרישמן. הכי נחמדים ואמינים. חיכיתי הרבה זמן שיפתחו חנות אופניים באזור.
פרישמן 73 תל אביב

5. ת"א תרבות דה וינצ'י

מקום שמאפשר לאומנים מרחב יצירה במחיר שפוי. נותנים תחושה שבאמת יש רצון לתמוך ולטפח אומנות ועשייה. בערב הראשון של המלחמה עם איראן היתה לי שם חזרה. כמה שעות אחר כך, המקום הופצץ. המשך הפרויקט כמובן לא התקיים. לשמחתי מאז הם חזרו לעבוד. לא מזמן עשיתי שם חזרות לראשונה מאז סוף המלחמה. סגרתי מעגל.
דה וינצ׳י 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שבילי האופניים באבן גבירול ובארלוזרוב.השביל מתחיל, פתאום נפסק, פתאום ארון חשמל או עמוד חשמל באמצע השביל או מישהו יורד מהאוטובוס ישר לתוך השביל. בלגאן… שיסדרו את זה כבר. האופניים הם הבייבי של תל אביב, לא?

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
כשהבן שלי, שהיה סדירניק קרבי במלחמה, היה יוצא הביתה, היינו לפעמים רואים יחד סרטים קלאסיים. בין השאר סרטים של קובריק – "אודיסאה בחלל: 2001" ו"התפוז המכני". סרטים מעוררי מחשבה עם אסתטיקה חד פעמית ושימוש גאוני במוזיקה. הסתכלות על האנושי ועל העל-אנושי. שם מראה על כמה מסוכן לתת כח רב למישהו או משהו. ההשחתה שבאה עם הכח אורבת שם תמיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך להרים לתל אביבי הממוצע מרובע 3, שגר בבניין ללא חניה ובכל זאת ממשיך לחיות, לפעול ולבלות בעיר ולגרום לה להיות חיה ובועטת. בכאוס תחבורתי וללא תקווה לתמ"א ברובע (עקב מגבלות "העיר הלבנה") קל להתייאש ולעזוב, אבל בכל זאת העיר שוקקת ומלאה בפעילות, ביוזמה וביצירתיות, בצעירים, במשפחות ובמגוון אנושי נדיר. זה לא מובן מאליו.

מה יהיה?
יש מחזוריות ולכן יהיה עוד מאותו הדבר ואז להיפך. וחוזר חלילה. יהיו עוד ריבים ומלחמות, ואז שלום וכמיהה לשלווה. עד שמישהו שוב ייזכר שבעצם מגיע לו יותר.בתור ילדה ובצעירותי זכיתי לחיות בתקופה של הסכמי שלום היסטוריים והתפתחות מטאורית של ישראל ושל תל אביב בפרט. עכשיו אנחנו שוב בתקופה של גלי מלחמות וכמעט כאוס. מקווה שעוד בחיי אספיק להנות מעוד גל של רגיעה ואופטימיות. המחזוריות קורית עכשיו מהר יותר, לא צריך לחכות 50 או 100 שנה לשינוי. אשאר עם תחזית פחות מעוננת לעתיד.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• גינת דבורה
• קולנוע יפו
• קולנוע לב
• סינמטק תל אביב
• בתי קפה
• אופניים
• שבילי אופניים
• ת"א תרבות דה וינצ'י

>> סהר בר-ניסן (כדאי שתעקבו), היא אמא לשני ילדים וכלבה, נכדה לאחד מבנאי נמל תל אביב, רוכבת אופניים קבועה, חובבת בתי קפה ופינות ירוקות, אוהבת אורבניות, קומיקס ואמנות, חגורה שחורה בקראטה, ואישה של אנשים. היא גם הבוסית של "בפנוכו" (כדאי מאוד שתעקבו), מרחב אזרחי-תרבותי חדש יחסית ברחוב איתמר בן אב"י שמייצר מפגש בין קבוצות, זהויות ונקודות מבט שונות – דרך תערוכות, מפגשי הקשבה, חשיבה ופעולה, המכיל בין היתר גם את המרכז לחברה ודמוקרטיה של "המרחב החברתי". הערב (שלישי 30.12 19:30) יתקיים שם האירוע "ישראלים 2026: זוויות שונות, אותו סיפור?" שיפתח את שנת התוכן של "בפנוכו".אתם רוצים להיות שם.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. בפנוכו

הבייבי שלי בשנה האחרונה – מרחב מארח מבית intu של קבוצת ריאליטי, שהוקם בבניין הישן של דובר צה"ל, כחלק מתפיסה של שימוש ביניים בנכסים ליצירת ערך והשפעה. מרחב יפהפה ששואב השראה מ"סלון מזל", הסלון התרבותי של תקופת הנאורות והקונספט של פלוגתא, משלב תערוכות, מפגשי שיח ודייבטים וגם מרחב מיטיב לאופסייט למגזר עסקי וחברה אזרחית. במציאות הנוכחית ובמאבק שיהיה פה טוב יותר, זה הנווה מדבר שלי בשנה האחרונה והדרך שלי להתמודד עם הייאוש ולהחזיק את התקווה.
איתמר בן אב"י 9 תל אביב

2. מעונות עובדים ח'

הוקמו ב-1936 והיו ממעונות העובדים של ההסתדרות. לקרוא את התקנון זה כמו לחזור אחורה בזמן. תכנון עירוני חכם בן 100 שנה שמייצר קהילה, מיני קיבוץ באמצע העיר, ליד מציצים, גן העצמאות והפארק, וגם הבית שלי במשך 13.5 שנה ועד לפני שנה. גם היום, אחרי שעברתי שכונה, זו עדיין הקהילה והבית שלי.
רחוב נחום/שדרות נורדאו/הירקון

3. דוג'ו KI ME KAN

דוג'ו הקארטה שלי מזה 25 שנה ועוגן משמעותי בחיי. הגעתי במקרה ונשארתי וזו אחת ההחלטות החכמות בחיי.מאמנים מופלאים, אומנות לחימה שהיא דרך וחברים לאימון שהם משפחה. בלי הקראטה הייתי אישה ואדם אחרים לגמרי. מדהים לנשים, גברים, ילדים וכל מה שביניהם.
דרך נמיר 149 תל אביב (סמינר הקיבוצים)

4. בוסתן מוז"א

הגינה הפתוחה של מוזיאון ארץ ישראל, יציאה נפלאה של העיר תל אביב, פנינה של טבע באמצע הכל. רק עוברים את השערים ומגיעים לעולם אחר. האפשרות לטייל בין העתיקות, הספסלים בין לבין, גינת צמחי התבלין וצמחי ארץ ישראל המופלאה, והבריכה באמצע ששופצה וקמה שוב. כשאני צריכה רגע לקחת אוויר, זו הפינה שאני בורחת אליה.
חיים לבנון 2 תל אביב

5. גן העצמאות

בין הפסל האדום למדרגות ירידה לים. אחת הנקודות המופלאות בעיר, אפשר לראות אינסוף של ים, למתוח קו הרצליה עד יפו, להיזכר כמה אנחנו נקודה בעולם הזה וכמה הים הוא רחב. בזמן הקורונה והמלחמה לשם הייתי הולכת להיזכר שיש עולם שלם וטוב ממש ליד.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שבו שביל אופניים נגמר בלי שיש לו המשך.
כל מקום שבו שביל האופניים נתקע בתחנת אוטובוס, תחנת פיס או מקום חניה לאופנועים.
כל מקום בו אין ירידה מסודרת לעגלות, כסאות גלגלים ואופניים.

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ישראלים 2026, זוויות שונות, אותו סיפור?" עם עוז סימינובסקי, בצלאל שטאובר, ליפז אלה ועדן מנדלוביץ, ב-30.12 אצלי בבפנוכו, אירוע שפותח את תכנית התוכן של 2026. ההכנה לקראתו, הבנייה שלו, שיחות ההכנה ומי שיהיו בו פותחים לי את הלב, מבלבלים אותי והכל במקביל. זה חלק ממה שאנחנו רוצים שיקרה בבפנוכו, לתת מקום לנקודות מבט שונות להתקיים יחד, לחזור לשיח מורכב ובתקווה לפרוץ תיבות תהודה. ההצלחה של בפנוכו תהיה שכל מי שנכנס בשעריו ייצא קצת שונה ועם יותר סימני שאלה משנכנס. הבניה של התוכן בבפנוכו והאירוע הזה – מזיזים לי את הגבינה כל הזמן. מאוד מחכה לו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חודשיים אחרי ה-7.10.23 חזרתי לקרוא וספרים זו הבריחה שלי. אני קוראת המון. בחודשים האחרונים חזרתי לקרוא את "כשדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרן; מתבלת ב"כמה זה חמור" של נועה כ'"ץ שעוזר בגעגועים לאמא שלי; וספרי יד שניה מהחנות המופלאה בוק שוק בברודצקי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש כל כך הרבה לאן לתרום ולהתנדב. אם הייתי צריכה לבחור ארגון אחד זה היה"בונות אלטרנטיבה". ארגון שטח אמיץ ויצירתי ששם על דגלו שותפות נשים במוקדי קבלת החלטות, ייצוג נשי וזכויות נשים. במציאות הנוכחית בה אנחנו "חיים את החלום" של ממשלה בה יש מיעוט נשים, אין מנכ"ליות במשרדי ממשלה והאישה היחידה בתפקיד בכיר מותקפת ללא הפסקה, זו התקווה והחובה של כולנו. עבורי, כאישה, אמא ל-2 ילדים ואוהבת אדם וישראל, לא יכול להיות פה עתיד נכון ללא שותפות נשים בקבלת החלטות ובתפקידי מפתח. וגם לובי 99, נט"ל, "עומדים ביחד", "הביתה. חוזרים לגליל", "הננו" של רועי עזיזי ועוד רבים הם חלק מהמאבק ההכרחי להחזרת השפיות למדינה. תתרמו, תתנדבו, קחו חלק בבניה ובעתיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זה לא תל אביבי אחד, זו קבוצה. קבוצות. יש אנשים ונשים מדהימים פה בעיר שמרכיבים ומובילים קבוצות מחאה שכונתיות, קבוצות תמיכה שכונתיות, מעדיפה לא לרשום שמות כי במציאות ההטרלה הנוכחית – מרוב רצון להרים, זה עלול להוריד וגם כי האנשים והנשים פה בתל אביב, והאנשים והנשים בישראל – אלה שדוחפים, משקיעים, יוצאים לרחובות, שולחים חבילות עידוד, קשובים, רגישים ולא מפסיקים לעשות טוב. הם והן מובילים פה את האור והעתיד. וראוי להרים להם.

מה יהיה?
וואו, מאוד מקווה שיהיה טוב, אנחנו ברצף של שנים מאתגרות מלאות כאב. אני מתבוננת בחברים וחברות שאיבדו את היקר להם מכל ב-7.10 ורואה איך הם והן ממשיכים. אני מסתכלת על הילדים שלי ועמלה לבנות להם מציאות טובה יותר. בשנים האחרונות הבנתי שתקווה היא מיומנות ומשהו אקטיבי שצריך לעבוד עליו. לחלום, לדמיין עתיד טוב יותר ולקום לעשות. ברגעים שאני דואגת, ויש כאלה רבים, מפגש עם אנשים מחזיר לי את התקווה שנעשה פה טוב יותר.

• העיר שלי
• בפנוכו
• הצפון הישן
• אמנויות לחימה
• מוזיאון ארץ ישראל
• גן העצמאות
• שבילי אופניים

יום כיפור הוא, כידוע, גם חג האופניים, ורגע לפני שהוא יוצא לדרך ורגע אחרי שחודש האופניים העירוני בספטמבר הגיע לסיומו, מבשרת לכבודו עיריית תל אביב-יפו על חמישה שבילים ומקטעים חדשים לרכיבה שנוספו ויתווספו ברחבי העיר. אלה מצטרפים אל רשת שבילי האופניים הקיימת, אשר מונה כעת כ-188 ק"מ (לקראת יעד של 250 ק"מ עד שנת 2030) ומאפשרת לרכוב בנוחות ובבטחה בחלקים הולכים וגדלים של העיר. קבלו את השבילים החדשים שלכם וצאו לרכוב:

1. שביל אופניים ברחוב ארלוזרוב

רחוב ארלוזרוב, המשתרע מתחנת הרכבת במזרח ועד רחוב הירקון במערב, הוא אחד מצירי שבילי האופניים העתידיים החשובים בעיר. המקטע שבין דיזנגוף לבן יהודה נפתח לא מזמן, והוא מתחבר לשביל הקיים ממערב לבן יהודה (ארלוזורוב וישראל פרי). מדובר על שביל נגד תנועת הרכבים, כך שברחוב ניתן יהיה לרכוב דו-סטרית. נכון להיום, אין שבילים רבים כאלו בעיר (שינקין, ברנדייס, ארלוזורוב, מערב בוגרשוב, חלק מאלנבי), אולם אלה ילכו ויתרבו עם השלמת העבודות של נת"ע. בנוסף, בימים אלה מתבצעות עבודות לחידוש השביל במקטע שבין בן יהודה לרחוב זלטופולסקי.

2. שביל אופניים ברחוב יהודה הימית

רשת שבילי האופניים ביפו טעונה שדרוג ושיפור, מה שלא פשוט בכלל לאור תשתית הכבישים והרחובות הצרים של הרובע, ובעיקר בצירי התנועה המרכזיים סביב שוק הפשפשים ורחוב יפת. לאחרונה נפתח לתנועה שביל יהודה הימית, אשר ממשיך את שביל נמל יפו במעלה הרחוב עד מעגל התנועה ביהודה מרגוזה. המשך השביל עד דרך בן צבי מתוכנן לביצוע בשנתיים הקרובות.

3. שביל האופניים בשדה דב

לאחרונה נפתח מחדש שביל הולכי רגל ואופניים המחבר בין רחוב לישנסקי לטיילת הצפונית. השביל הושק לראשונה ב-2020 ונפתח ונסגר זמנית לצורך ביצוע עבודות סלילה ופיתוח לטובת ציר אבן גבירול החדש. הציר החדש, המחבר בין צומת ש"י עגנון בדרום וצומת פרופס בצפון, מהווה עורק תנועה ראשי ומשמעותי והינו חלק מפיתוח מתחמי שדה דב אשר לאורכם עתיד לעבור גם הקו ירוק של הרכבת הקלה.

4. סלילת שביל אופניים ברחוב העלייה

אנחנו עוד לא שם, אבל רחוב העלייה הוא חתיכה חסרה רצינית ברשת שבילי האופניים, וזה הולך להשתנות: בימים אלה החלה סלילת שביל אופניים ברחוב העלייה, והעבודות עליו יימשכו כ-10 חודשים. מעט דרומית לו מבצעת חברת נתיבי איילון שביל אופניים ברחוב שוקן במסגרת פרויקט "מהיר לעיר"; וצפונית לו השלימה לאחרונה חברת נת"ע שביל אופניים באלנבי, במסגרת עבודות הקו הסגול של הרכבת הקלה. העירייה תשלים את המקטע העיקרי בין מטלון לסלמה, כשבטווח הזמן המיידי יתחבר שביל העלייה לשבילי שוקן ומטלון, ואילו בהמשך יתחבר לשביל העלייה גם לשביל בגין.

5. סלילת שביל אופניים בקינג ג'ורג' בין רש"י לשדרות בן ציון

לאחר שהושלם המקטע ברחוב המלך ג'ורג' בין רחוב רש"י לרחוב בעלי המלאכה, החלה בימים אלו העבודה על המקטע בין רחוב רש"י לשד' בן ציון. במסגרת העבודות על המקטע יורחב גן מאיר לכיוון הרחוב, והשקמים שנמצאים כיום על אי תנועה במרכז הכביש יהפכו להיות חלק מהמדרכה המרווחת. חידוש הרחוב יהפוך אותו למרחב הליכתיות אטרקטיבי, כאשר הפרויקט כולו עתיד לייצר נגישות טובה יותר באמצעים רכים (הליכה ורכיבה) לכיוון לב העיר ולתחנת הרכבת העתידית בכיכר מגן שברחוב אלנבי. בחודש הבא צפויות להתחיל עבודות במקטע הצפוני של קינג ג'ורג' מדיזנגוף ועד מסריק.

מעיריית תל אביב-יפו מבקשים לנצל את ההזדמנות לקראת הרכיבות המסורתיות של יום כיפור, בשיתוף הרלב"ד וארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, ולהזכיר להורים ולמבוגרים האחראים מספר כללים חשובים שיסייעו למנוע תאונות מיותרות לפני ותוך כדי הרכיבה (עוד מידע על רכיבה עירונית בטוחה כאן):

לפני הרכיבה:​

1. לבדוק את תקינות הבלמים והצמיגים.
2. להתאים את גובה מושב האופניים לגובה המתאים כאשר קצות האצבעות נוגעות ברצפה.
3. חובה להשתמש במחזירי אור על האופניים כדי שמשתמשי דרך אחרים יוכלו לראות אותך.
4. רכיבה על אופניים צורכת אנרגיה מהגוף ובשעות החמות עשויה לגרום להתייבשות. חשוב להצטייד במים למקרה חירום.
5. מומלץ לתאם רכיבות עם אנשים נוספים ולא לרכוב לבד וכן להצטייד בטלפון למקרה חירום.

במהלך הרכיבה:

1. להימנע מרכיבה בכבישים סואנים ומרכזיים מאוד. יותר מכוניות נוסעות בכבישים ביום כיפור מאשר בעבר, והנסיעה בכבישים ראשיים טומנת בה סיכון רב.
2. מומלץ לרכוב בפארקים ובטיילות של עירנו שם נהיה מוגנים: פארק גני יהושע, פארק בגין, טיילת החוף ועוד.
3. חובה לחבוש קסדה בכל זמן הרכיבה על האופניים.
4. לשמור מרחק רכיבה ממשתמשי הדרך האחרים ובייחוד רוכבי אופניים, קורקינטים, סקטים, רולרבליידס וכו'.
5. רצוי מאוד לרכב במקומות אליהם יכולים כוחות הצלה והחילוץ להגיע מהר וללא בעיה. לכן רצוי להימנע מרכיבה בשטח, באזורים מרוחקים מיישובים מבודדים.
6. מומלץ לא להסתכן ולנסות לעלות מדרכות או מכשולים אחרים במידה ואינכם מיומנים.

למידע נוסף על כללי רכיבה נכונה באתר העירוני:

• הבועה
• יום כיפור
• אופניים
• שבילי אופניים