ג'יימס גאן קיבל הצעה לכתוב ולביים סרט סופרמן כבר ב-2018. אבל הוא לא רצה להתעסק עם הגביע הקדוש של יקום גיבורי-העל, והעדיף ליצור את "יחידת המתאבדים" (זה הפרוע והנהדר מ-2021) שאפשר לו הרבה יותר חופש. ב-2022 גאן מונה לתפקיד מנכ"ל שותף של אולפני DC וזה העניק לו את הכוח לאתחל את המותג כראות עיניו, פחות או יותר. "סופרמן" שלו מתובל בהומור המטורלל שאהבנו ב"שומרי הגלקסיה", אך עדיין שומר על כבוד לגיבור הישועי שמאמין בכל ליבו בפוטנציאל החיובי של המין האנושי ובשליחותו לפעול למען אמת, צדק ומה שנקרא הדרך האמריקאית.

>>

העובדה שהרעיון הושחת על ידי הנשיא הנוכחי מיוצגת בכך שברגע דרמטי בסרט ילדים מניפים את דגל סופרמן, במקום את דגל הפסים והכוכבים. הסרט, שנפרש על פני שעתיים מבדרות, מתפוצץ מדמויות ועלילות משנה. גם אם לא כולן מפותחות באופן מלא – וחלקן הורמו מסרטים אחרים, כמו ההודעה ההולוגרפית החלקית מ"מלחמת הכוכבים" – התסריט זרוע ברעיונות שמניבים דיווידנדים.

אחרי שזאק סניידר הפך את סופרמן לאיש פח בסרטו "איש הפלדה" מ-2013, ולקח את DC לכיוון מלא רצינות עצמית, בומבסטי וחלול, גאן משנה כיוון, וצבעוניות, ומוזיקליות. הוא אינו מספק לנו סיפור מקור (שמסוכם בכותרות מקדימות) אלא קופץ היישר לאמצע: קלארק קנט ולויס ליין יוצאים כבר שלושה חודשים, והיא כבר יודעת שהוא סופרמן שמעניק לעצמו ראיונות (על הצד, אנחנו מקבלים הסבר מוצלח למשקפיים שמסווים את זהותו הפלאית). כעיתונאית רצינית לויס מאתגרת את קלארק ומטילה ספק בשיטת הפעולה שלו. כך היא מחדדת את העובדה שסופרמן הוא גיבור קצת נאיבי מימי השפל הכלכלי, שהוצנח למאה ה-21.

מתברר שלפני תחילת הסרט מדינת בוראביה, שהיא בת ברית של ארה"ב, פלשה למדינה השכנה ג'ארהנפור, וסופרמן עף לשם לעצור את המלחמה – כדי שאנשים לא ימותו. זה טיעון פשוט שהוא חוזר עליו כמה פעמים כתשובה לכל שאלה מורכבת. סיבוכים פוליטיים הם לא העניין שלו – הוא מציל אנשים. וגם סנאים. אבל זה בכל זאת יותר מסובך, ולראשונה הוא נתקל ביריב חזק ומתוחכם ממנו. הגיבור הכל יכול מוצג כפגיע בהחלט כבר מדקות הפתיחה של הסרט, וזה תורם למתח ולדרמה הרגשית. הפעם באמת דאגתי לשלומו של האיש שיכול להרים בידיו גורדי שחקים.

נבל-העל הנדמה לרובוט שמצליח להביס את סופרמן, הוא שליחו של איש המזימות לקס לות'ור, שככל שהעלילה מתקדמת הוא נעשה דומה יותר ויותר לאילון מאסק ומעורבותו בפוליטיקה האמריקאית. הרמיזות הפוליטיות הן לא רק בסרט. גאן עצמו תיאר את גיבורו כ"מהגר" בראיון שעורר זעם בקרב מעריצי טראמפ. לות'ור שב ומדגיש את היותו של סופרמן חייזר (באנגלית זו אותה מלה -alien). סופרמן עצמו מתבלבל בשלב מסוים בקשר לזהותו וייעודו בשל גילוי מפתיע, אך האנושיות והבחירה החופשית מנצחות. והמסר הזה תמיד עובד, גם בימים של טירוף פוליטי עולמי.

כאמור, התסריט מלא דמויות ופיתולים עלילתיים. אל סופרמן מצטרפים כמה גיבורי-על שמתגדרים כ"כנופיית הצדק". ברוח הזמן, הם ממומנים על ידי תאגיד. נציגים נוספים של העידן התרבותי הנוכחי הם חוות בוטים המופעלת על ידי קופים, וצילומי סלפי. המיומנות של גאן כתסריטאי ניכרת באופן שבו כל רעיון שנזרק על המסך בשלב כזה או אחר מסונף לעלילה ולדרמה, וכך מה שנדמה כבדיחה צדדית יכול להפוך בהמשך למהותי לעלילה.

אחת ההצלחות הגדולות של הסרט היא הליהוק של כל השחקנים. דיוויד קורנסווט נראה כמו קופי של הנרי קאוויל, אך הוא ממלא את התפקיד בחן ובטוב לב משל עצמו. רייצ'ל ברוסנהאן מ"גברת מייזל המופלאה" היא לויס חדה ופעלתנית, ובזמן המסך המצומצם יחסית שלה יש לה השפעה מהותית על מהלך העניינים – העיתונות החוקרת מקבלת כאן תפקיד של ממש. וכשכל אחד מהם מצהיר בתורו על אהבתו, אנחנו מאמינים לזה, כי הכימיה ביניהם תוססת.

ניקולס הולט, שבכלל רצה לגלם את סופרמן, מוסיף עוד דמות מוצלחת לרפרטואר הנבלים ההולך וגדל שלו בתפקיד לות'ור בעל הקרחת המבהיקה. בתפקידי המשנה נייתן פיליון מצחיק כגרין לנטרן, ואדי קת'גי מצוין כמיסטר טריפיק. נבלי המשנה קצת פחות מעניינים – למרות תגלית בעלת פוטנציאל דרמטי. יש לציין גם את קריפטו – כלב אנרגטי וחמודי שגונב את ההצגה למרות היותו יצור דיגיטלי. אז זה אולי לא המפץ הגדול שקיווינו לו. אבל זה סרט סופרמן הכי מהנה מאז שני הראשונים של כריסטופר ריב, שגם הם, כזכור, היו מנוקדים בהומור קולע.

4 כוכבים
Superman בימוי: ג'יימס גאן. עם דיוויד קורנסווט, רייצ'ל ברוסנהאן, ניקולס הולט. ארה"ב 2025, 129 דק'

• ביקורת סרטים
• סופרמן
• DC
• ג'יימס גאן
• גיבורי על
• שוברי קופות
• סרטים מומלצים

הוליווד לא במצב טוב. הנשיא טראמפ רוצה לעשות אותה גדולה שוב אבל מלחמת התעריפים שלו עם העולם עשויה דווקא לפרק אותה, ה-AI מאיים עליה מצד שני, ועלייתו של הקולנוע הסיני עלולה לפרק את ההגמוניה שלה. והיא יכולה להאשים גם את עצמה. ההישענות הגוברת של תעשיות הטלוויזיה והקולנוע על עיבודים להצלחות במדיה אחרת – סרטים שמבוססים על צעצוע או משחק מחשב, סדרות שמבוססות על ספרים ופודקאסטים, שוברי קופות שמבוססים על קומיקס ועל המציאות – הייתה אמורה לשמש כאסטרטגיה טובה להצלחה בטוחה, אבל היא לא. ויש לזה סיבה אחת ודפוס שחוזר על עצמו: טעות אחת גדולה ומרכזית בעיבוד למסך שפשוט הורסת את הכל. זה קורה גם בלהיטים הכי גדולים. זה קורה יותר מדי. וגם בגלל זה הוליווד בצרות.

>> כל הדברים הבוערים: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> תביאו לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

1. ב-HBO היו צריכים לחכות לספרים הבאים של "משחקי הכס"

אחת הטעויות הגדולות והדרמטיות בכל תולדות העיבודים למסך, שחוללה גם את האכזבה הגדולה מכולן. הדבר הכי גרוע הוא שב-HBO לא היו צריכים לעשות הרבה בשביל לא להרוס את העיבוד שהתחיל כל כך טוב והפך ללהיט גלובלי כה עצום, אלא רק לחכות בסבלנות שהסופר ג'ורג' ר.ר מרטין יסיים את הספר הבא. נכון, הוא עדיין כותב אותו בימים אלה, אבל לא הייתם מעדיפים לחכות כמה שנים על פני האופן בו וייס ובניוף פשוט השמידו את "משחקי הכס" כי כסף? תכלס, אפשר להבין את מרטין, מי מסוגל בכלל לכתוב כשמופעל עליך כזה לחץ, אבל זה לא משנה את גודל הטעות.

2. "עד הזריחה" היה צריך להיות סרט אינטראקטיבי

סרט האימה שמבוסס על משחק המחשב בעל אותו השם היה יכול להיות מדהים, אם יוצריו מבינים למה בעצם המשחק היה להיט כל כך גדול. המשחק "Until Dawn" שינה לחלוטין את האופן בו רואים סרטים אינטראקטיביים, ושילב הרבה יותר קטעי משחקיות מאשר יצירות אחרות בז'אנר. אם אתם לא מכירים את הז'אנר – מדובר במעין סרטים שנראים ומרגישים כמו שילוב בין משחק וידאו לסרט קולנוע עם האפשרות לבחור מה יהיה המהלך הבא של הדמות תעשה. ראיתם משהו דומה כשב"מראה שחורה" עשו את "בנדרסנאץ'". הבמאי דייוויד פ. סנדברג ומפיקי הסרט לא הפנימו שאם מורידים את האלמנט האינטראקטיבי מהפרנצ'ייז, נשארים עם סיפור אימה די בנאלי, במקום להרחיב את הקהל ולסלול נתיב חדש לסרטים אינטראקטיביים.

3. "המילטון" היה צריך להיגמר עם המוות של המילטון

כשהמחזמר רק יצא, אנשים עפו על מחזמר הראפ החדש של ברודוויי והווסט אנד, אבל בחלוף השנים והפיכתו לתופעת קאלט מותר להודות שיש בו בעיה אחת מרכזית – הסוף. לין מנואל מירנדה היה צריך לסיים את הסיפור עם המוות של המילטון, בלי השיר הארוך, המייגע והבכייני של בר על כך שעכשיו הוא ייזכר כנבל שהרג את המילטון, ואחרי עוד מעבר מתיש על פני כל הדמויות שמספרות מה איתן אחרי שהעלילה נגמרה – ולא, זה לא מעניין ולא אכפת לנו בשיט. הבעיה הזאת היא תוצר לוואי של הטעות האמיתית – לין מנואל מירנדה כתב, ביים וכיכב ביצירה של עצמו, ורוב הסיכויים שאם אתה עושה את כל אלה – משהו איפשהו יתפקשש.

4. הליהוקים של "האחרונים מבינינו" הם טעות אחת גדולה

כן, זאת סדרה מעולה ועיבוד מעולה לסדרת משחקי הזומבים, אבל הבעיה הכי גדולה שלה היא הליהוק הבעייתי של פדרו פסקל ובלה רמזי. הייתי רוצה לחזור שוב על התלונות על כך שאין מספיק זומבים, אבל העונה החדשה קצת מתקנת את זה, לפחות בינתיים. מה שהם לא יכולים לתקן זה כמה פסקל ורמזי לא קשורים לדמויות המקוריות. פסקל אולי מרגיש קצת יותר כמו ג'ואל בעונה הזאת, אבל אין ספק שהפספוס הכי גדול הוא הליהוק השגוי מאוד של בלה רמזי, שזוכה להרבה לעג וביקורת ברחבי הרשת, בעיקר כשיודעים שמייזי וויליאמס, הלא היא אריה מ"משחקי הכס", הייתה גם מועמדת לתפקיד ובהחלט הייתה יכולה להתאים יותר. קם קייטלין דיוור הייתה מועמדת לתפקיד ובעונה החדשה אנחנו מקבלים אותה בתפקיד אבי. באסה.

5. "אווטאר" של נטפליקס החריבה את כשפות המים

הסדרה הזאת הייתה אמורה להיות התיקון שכולם רצו לעיבוד הלייב אקשן הנוראי שיצא לסדרת האנימה הנהדרת ב-2010, ולמרות שהיה להם את כל התקציב והאפשרויות לדייק – הם פישלו בהרבה יותר מדי דברים. אנג לא היה אנג, הדיאלוגים היו קלישאתיים וכל הסדרה באווירת חצי טובה חצי גרועה שמשתנה מסצנה לסצנה. אבל הטעות הנוראה ביותר היא ההרס של כשפות המים. בסדרת האנימציה זאת כשפות עוצמתית שלא נופלת מכשפות אדמה או אוויר, אבל בסדרה היא נראית כמו יום כיף במימדיון. יש דרכים לגרום לכשפות מים להיראות עוצמתית, אבל בסדרה של נטפליקס הביצוע מחפיר. ברגעים משמעותיים זה נראה רע. לסדרה כזאת אסור להיראות רע.

6. אף עיבוד של "האויב שבפנים" לא הבין את הסדרה

אם אתם גיימרים ותיקים, יצא לכם כנראה לראות התפתחויות של משחקים כמו משחקי "וולפנשטיין", God of War ומשחקי Doom, ואתם כבר יודעים כמה משחקים יכולים להתפתח לאורך השנים. המון. וכשמעבדים חומרי מקור אי אפשר להתעלם מהאבולוציה שלהם. זאת הסיבה המרכזית לכישלון הקולוסאלי של "האויב שבפנים". סדרת המשחקים התפתחה ממשחק אימה בשנות התשעים למשחק אקשן ומשם למשחק הישרדות שעוסק בקניבליזם וערפדים. להתפתחות הזאת אין זכר בעיבודים, והם נשענים על עלילה גרועה ותסריט של ילד בן 5 על אפוקליפסת זומבים. איףףף.

7. "ההוביט" היה צריך להיות סרט אחד

אחת הדוגמאות הבולטות לחמדנות של הוליווד בעידן הזה היא המקרה של "ההוביט". אחרי ההצלחה של סרטי "שר הטבעות", פיטר ג'קסון החליט להפוך גם את "ההוביט" לסרט, והגרידיות של האולפנים הובילה להפיכתו של הספר הצנוע הזה לטרילוגיה. כך קיבלנו שלושה סרטים שמבוססים על ספר אחד, וכל אחד מהם באורך של כמעט 3 שעות, באחת ממריחות הסיפור הגדולות בתולדות הקולנוע. כתוצאה מכך פשוט אי אפשר לצפות בשלושת הסרטים הבינוניים שפיטר ג'קסון יצר. הלך על הפרנצ'ייז הזה (וחוסר ההצלחה היחסי של סדרת הטלוויזיה "טבעות הכוח" מוכיח את זה).

8. "המצפן הזהוב" צריך להיות הרבה יותר ביקורתי כלפי הכנסייה

בתור ילד אהבתי מאד את טרילוגיית "חומריו האפלים", שכללה את "המצפן הזהוב". היו שם חיות-כוח שמחוברות לילדים, דובים משוריינים (דובים משוריינים!!!!), מיתולוגיה שלמה סביב העולם שנשלט על ידי המגיסטריום הדתי, ושלל אלמנטים ממש מגניבים כמו מצפן שעונה על כל שאלה בקוד, או סכין שיכולה לחתוך את היקום. יותר מכל בלטה בספר הביקורת על הכנסיה. בסרט היא התרככה מאוד, והבמאי שנכנס להשלים את הסרט אחרי שקודמו התפטר העיד כי רובה פשוט נחתכה מהסרט. שני סרטי ההמשך בוטלו לאחר ש"המצפן הזהוב" לא הכניס מספיק כסף. הרבה שנים אחר כך נוצרה הסדרה "חומריו האפלים" ב-HBO והוכיחה את גודל הטעות הקולוסאלי בניסיון ההוא להשיק פרנצ'ייז.

9. "אמונת המתנקש" לא הבין למה אנשים אוהבים את המשחקים

כל הכיף במשחקי Assassin's Creed הוא הצלילה לתקופות היסטוריות שאין סיכוי שנוכל לחוות בחיים. בין אם מדובר באיטליה, יוון העתיקה, להפליג כפיראט באיים הקאריביים או להילחם כסמוראי ביפן – זה מרכז הכובד של סדרת המשחקים. "אמונת המתנקש" בכיכובו של מייקל פסבנדר גם סידרו לנו לוקיישן מעניין – ספרד בימי האינקוויזיציה. פוטנציאל מדהים, לא הייתי מתנגד למשחק שמתרחש בתקופה הזאת. לצערנו קיבלנו סרט שמתרחש יותר בהווה מאשר בעתיד, ואם זה לא מספיק גם שינו בו לגמרי את איך שהאנימוס עובד, כי מיטה משוכללת כמו במשחקים לא נראית טוב כמו זרוע רובוטית ענקית שמדמה תנועה או שיט מד"בי כזה או אחר. מדובר בפרנצ'ייז שסייע לבנות מחדש את כנסיית נוטרדאם למען השם, הגיע לו סרט יותר טוב מזה.

10. "מבוקש" פשוט השליך את הקומיקס לפח

לא כולם חנונים כמוני וקראו את הקומיקס, אבל היה פה פספוס מטורף. "מבוקש" היה אחד הקומיקסים הכי אהובים של מארק מילר. מחזון של סרט על נבלי-על בכיכובם של אמינם וריהאנה (מוזמנים לראות את התמונות מהקומיקס, זה די אחד לאחד), העיבוד הפך לקשקוש מוחלט עם אנג'לינה ג'ולי וג'יימס מקאבוי, ובמקום יקום מקביל שבו גיבורי העל הפסידו במלחמה לנבלים שמתחלקים בשלטון העולמי, קיבלנו ערימת שטויות עם נול קסום (כן, אני אמרתי "נול קסום") שקובע מי האנשים שיחיו וימותו. כשחושביים על זה בדיעבד ברור שהיה עדיף לעבד את המקור עכשיו, כשהטכנולוגיה מספיק זולה ומתקדמת. היי הוליווד, בואו נעשה כאילו זה בכלל לא קרה ופשוט ננסה שוב.

11. כולם אוהבים את הנרי קאביל, אבל הוא הוא לא "המכשף"

נטפליקס רצו לעשות עיבוד טוב לספרי "המכשף", והם בטח חשבו שהליהוק של כוכב כמו הנרי קאביל הוא הברקה. אבל כמה שהם טעו. הם עשו את הבחירה הזו כי כולם אוהבים את הנרי קאביל, ועל הנייר הוא בחירה מעולה – גיק אמיתי, מעריץ של הספרים ושל המשחקים, ובא לתפקיד בשיא הרצינות. זה לא משנה את העובדה שהליהוק שלו גרוע. קאביל הוא פריטי בוי, יפיוף אלגנטי ונחמד. בגלל זה הוא היה סופרמן כל כך טוב. לתפקיד של גרלט היו צריכים לקחת מישהו קצת מחוספס יותר, מצולק יותר ולא רק פיזית. הנה בשלוף רשימת שחקנים שהיו יכולים לשחק את גרלט יותר טוב: מאדס מיקלסון, טום הארדי, קלייב אוון, אפילו אדם דרייבר היה עושה עבודה יותר טובה. צדק פואטי: קאביל עזב כדי לחזור ולגלם את "סופרמן", הוחלף ובסוף גם הליהוק שלו ל"סופרמן" בוטל. "המכשף" אכלה אותה.

12. הארי אוסבורן היה צריך להיות ונום ב"ספיידרמן 3"

חלק מהרעיון של עיבוד קולנועי, במיוחד לסרטי קומיקס, זה לנסות להפתיע את הקהל ועדיין לשמור על נאמנות למקור. אחרי שני סרטים מוצלחים בתחילת שנות ה-2000, סם ריימי היה לקראת סיום טרילוגיית ספיידרמן שלו, וכולם היו בטוחים ש"ספיידרמן 3" (2007) יהפוך להצלחה ענקית, ואז ריימי החליט לדחוף כמה שיותר דמויות לתוך העלילה והכל הלך לעזאזל. היה לנו את סנדמן, את ונום ואת הארי אוסבורן בתור הובגובלין. ונום וסנדמן? קניתם אותי. הובגובלין? מיותר לחלוטין. כל ההתערבות של הארי אוסבורן ואדי ברוק יוצרת עלילה מסורבלת ומיוותרת, ג'יימס פרנקו בתור ונום היה יכול להיות הרבה יותר טוב מטופר גרייס, ולא היינו צריכים נבל שלישי ומיותר. המשחק השני של ספיידרמן לפלייסטיישן עשה עבודה ממש טובה בתיקון הטעות הזאת.

13. "המשחק של אנדר" היה צריך להיות יצירה בוגרת

אחת מחוויות הקריאה הראשונות של רבים בז'אנר המד"ב הוא הספר "המשחק של אנדר", ספרו של אורסון סקוט קארד בו ילדים נשלחים לבתי ספר צבאיים כדי להתאמן לקראת מלחמה נגד חייזרים. אנדר הוא ילד בעייתי ומחונן שנשלח לבית הספר ללחימה והופך בהדרגה למצביא. אין הבדלים משמעותיים באירועים המרכזיים של העלילה בעיבוד הקולנועי, אבל הסרט לא הצליח לתפוס את הבגרות של היצירה הספרותית וסיפק מעיין גרסת דיסני לספר שלא היה ממש מכוון לילדים, בלשון המעטה. התרחשויות מחרידות ומזעזעות נמחקו, אירועי העלילה נדחסו לשנה אחת במקום שש שנים, וכל המשקל הסגולי של היצירה התאדה. מה שכן, זו הזדמנות מצוינת לראות את אסא באטרפילד הצעיר, אתם יודעים, לפני שהוא התחיל לעשות סשנים של חינוך מיני בבית ספר נידח באנגליה.

14. זאק סניידר פספס שני סיפורים מושלמים ב"באטמן נגד סופרמן"

זאק סניידר לא יודע לכתוב תסריטים, אז על אחת כמה וכמה שהוא לא יודע לעבד אותם כמו שצריך למסך. היו לו מעט מאד סרטים טובים, ולמרות שכולם יפים ויזואלית, הוא לא הבין את הפוטנציאל שהיה לו כאן ביד. יש שני קווי עלילה מיתולוגיים בסיפורי באטמן: המוות של רובין בסיפור "מוות במשפחה" וכמובן "עלייתו של האביר האפל" מאת היוצר האגדי פרנק מילר, שהכיל את אחד הקרבות הכי טובים ומותחים בין שני הגיבורים. קל מאד לשלב בין שני הסיפורים האלה: לאחר המוות של רובין, באטמן מאבד שליטה ושובר את הקוד המוסרי שלו ומתחיל להרוג. היחיד שיכול לעצור אותו – סופרמן. במקום זה קיבלנו סרט עם דיאלוגים מזעזעים, מזימות מטומטמות של לקס לות'ר, הסצנה המפורסמת של "מרת'ה" ואת באטמן דופק לסופרמן כיור בראש. כי למה לא בעצם? לעזאזל עם הכל.

15. "מלחמת העולם Z" הייתה צריכה להיות סדרת ראיונות

אי שם בשנת 2013 יצא סרט זומבים בינוני עם בראד פיט – "סוף העולם Z" שמבוסס על ספר בעל אותו שם. בעוד הסרט עוקב אחר פיט שמסתובב בעולם ומחפש אחר תרופה, הספר בנוי מראיונות עם אנשים ששרדו את המגפה, ביניהם גם בכיר במערכת הביטחון הישראלית אנשים שחוו את המגפה כבני נוער, יוצאי צבא למיניהם ועוד מלא ראיונות כתובים היטב. אם למישהו בהוליווד היה שכל, היו הופכים את זה לסרט עלילתי בסגנון דוקו שמורכב מראיונות עם אותם אנשים. אם הם היו ממש חכמים – הם היו עושים מזה סדרת טלוויזיה. ולמרות שזה לא נראה באופק, נותר רק לקוות שמישהו בקרוב ירים את הכפפה ויממש את החזון של הסופר מקס ברוקס (ואם אפשר שזה יקרה באפל TV+ זה בכלל יהיה מדהים).

• המסך
• הוליווד
• רימייק
• שוברי קופות

יש לנו מזל שאנחנו חיים בעידן שבו טום קרוז הוא שחקן קולנוע, כי לא יעשו עוד כאלה: הכוכב ההוליוודי שידוע ביכולתיו המופרעות כפעלולן ומתעקש בדרך כלל לעשות את מרבית הפעלולים בסרטי האקשן בכיכובו בעצמו, עשה עוד צעד אל עבר הנצח בסרטון יוטיוב חדש שמתעד את "הפעלול הגדול ביותר בהיסטוריה של הקולנוע", סצנה עליה עובדים בהפקת "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות" כבר יותר משלוש שנים.

בסרט התיעודי הקצר הנ"ל, כתשע וחצי דקות אורכו, מתועדות עבודות ההכנה לפעלול שכללו לא פחות מ-500 צניחות חופשיות של טום קרוז ממטוסים ועוד כ-13 אלף קפיצות רמפה עם אופנוע מוטוקרוס, הכל למען קטע בסרט הבא בסדרת שוברי הקופות הבלתי אפשרית שבו מזנק קרוז עם אופנוע מצוק שתחתיו פעורה תהום עצומה ואמיתית לחלוטין, ולעבור מהאופנוע המזנק לצניחת פרי-בייס (צניחה ללא מטוס) אל עבר הקרקע. גורמים בהפקת הסרט הבהירו כי למרות כל אמצעי הבטיחות שננקטו, מדובר בפעלול שכל טעות קטנה בו היא סכנת מוות ברורה, ונראה שאת התעוזה האמיתית גילתה חברת הביטוח שהסכימה לשים פוליסה על הטרלול ההוליוודי הזה.

>> בגיל 60 טום קרוז חוזר לתפקיד שעשה אותו מגה-סטאר. והוא במיטבו
>> בתוך פרצוף שלך: 25 שנה לסרט האקשן הכי טוב בעולם

אתמול שיגר קרוז ברכה מיוחדת לצופי "טופ גאן: מאבריק" הישר מהסט של "משימה בלתי אפשרית", ובו הוא מודה להם על שצפו בסרט תוך כדי צניחה חופשית, כשהוא מצליח לשמור על טון דיבור רגיל לחלוטין יחסית למי שצונח במהירות של מאות קמ"ש אל הקרקע (ועבודת סאונד מדהימה בניקוי רעשי הרוח). הסרט "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות" פוצל לשני חלקים, והראשון שבהם יגיע אל בתי הקולנוע באמצע חודש יולי הקרוב, כשקרוז משחזר בפעם השביעית את תפקידו כסוכן אית'ן האנט, כשלצדו ישובו חברי הקאסט הקבועים וינג ריימס, סיימון פג, ונסה קירבי ורבקה פרגוסון. ששת הסרטים הקודמים בסדרה הכניסו כ-3.5 מיליארד דולר ויש מצב שנראה את קרוז קופץ ממטוסים עמוק אל תוך העשור.

• המסך
• קולנוע
• טום קרוז
• הוליווד
• שוברי קופות

כש"ספיידרמן המופלא" עם אנדרו גרפילד יצא למסכים ב-2012 וסיפר מחדש את הסיפור של הנער מקווינס, שסופר רק שנים ספורות לפני כן בסרט עם טובי מגווייר, היו לי תהיות לגבי נחיצותו. המפיקים אמנם הציגו את הסרט כריבוט, אבל מרוב הבחינות הוא היה רימייק לכל עניין ודבר וההצדקה העיקרית לקיומו היתה עסקית – אולפני סוני היו צריכים לייצר סרטי ספיידרמן מדי כמה שנים כדי לא לאבד את הזכויות למארוול.

אחרי משאות ומתנים ארוכים ומורכבים, ב-2016 ספיידרמן הצטרף ליקום של מארוול ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" והוטבל מחדש כטום הולנד. עכשיו מגיע סרט הסולו השלישי שלו, וההברקה הגדולה (אחת מיני רבות) של "ספיידרמן: אין דרך הביתה" היא שהוא מספק צידוק דרמטי ואינטלקטואלי נבון ומאוד מבדר לקיומם של כל הסרטים הקודמים. לטובת המעריצים הסרט מציף את המסך בהפתעות נחמדות, ומצליח לספק לכולן ביסוס משכנע ברשת העכביש הסבוכה שהוא טווה.

אין לי כל כוונה למנוע מכם את חדוות ההפתעה, ולכן לא אפרט יותר ממה שכבר נחשף בטריילר ובדקות הראשונות של הסרט. נקודת המוצא היא סצנה ששולבה באמצע כותרות הסיום של הסרט הקודם, "ספיידרמן: רחוק מהבית", ובה נבל-העל מיסטריו חשף לעולם את זהותו של ספיידרמן וגם האשים אותו שהוא הנבל האמיתי. את ההאשמה הזאת ממשיך לקדם ג'יי. ג'ונה ג'יימסון (ג'יי.קיי. סימונס) שהפך מעורך עיתון בסרטים של פעם, לבעל אתר קיקיוני שמחצצר תיאוריות קונספירטיביות.

כתוצאה מכך פיטר פארקר, עדיין נער, לא יכול ללכת לבית הספר בלי שכולם יצביעו לעברו. לכן הוא פונה לעזרתו של דוקטור סטריינג', וזה מציע לחולל כישוף שימחק את זיכרון זהותו ממוחותיהם של כל האנשים בעולם. הכישוף מסתבך, כמובן, וגורם לכך שנבלים מוכרים מסרטים בגלגולים הקודמים, כמו דוקטור אוקטופוס (אלפרד מולינה) שנראה לאחרונה ב"ספיידרמן 2" מ-2004, שבים וצצים. עכשיו הסרטים האלה מוגדרים מחדש כיקומים מקבילים.

הרעיון של יקומים מקבילים קיים זה שנים בחוברות הקומיקס של מארוול, ולאחרונה פותח בסרט האנימציה "ספיידרמן: ממד העכביש" מ-2018, שבמבט לאחור נראה כמו הקדמה תאורטית לסרט הנוכחי. הפעם יש לרעיון הזה גם ממד רפלקסיבי שנון, במובן האינטלקטואלי של קולנוע שמאבחן את עצמו כקולנוע. הכל נעשה בחן רב ובלי לאבד את הממד האנושי שתמיד ייחד את דמותו של גיבור-העל הידידותי מהשכונה. השילוב הזה הופך את "ספיידרמן: אין דרך הביתה" לטוב שבטרילוגיה הנוכחית (בסוף נובמבר פורסם שטום הולנד ימשיך לגלם את ספיידרמן בעוד שלושה סרטים).

אחרי מותו של איירון-מן, ששימש מעין מנטור לפיטר היתום, דוקטור סטריינג' הופך למבוגר האחראי של הסרט הזה ובנדיקט קמברבץ' ממלא את התפקיד באותה הצלחה כמו קודמו. הנער מקווינס, שנפשו עדיין לא נגועה בציניות שבאה עם הגיל, מאמין בטוב ליבם הבסיסי של בני האדם, והתעקשותו לתת לאנשים שסרחו הזדמנות שניה היא המניע הדרמטי של הסרט. זה מייצר קונפליקט מפתל יקומים ומרהיב עין עם דוקטור סטריינג', ופותח חלונות עלילתיים שהולכים ומסתעפים.

טום הולנד התבגר עם התפקיד, ועכשיו כשפיטר בדרך לאוניברסיטה הוא כבר לא רק ילד שרוצה להסתחבק עם "הנוקמים", אלא עלם שבהנחייתה של דודתו הטובה (מריסה טומיי המלבבת) מתחיל להבין את המחיר הכבד שעליו לשלם. זה מביא אותו למקום שבו היה פיטר פארקר בסרט הקודם שבו הופיע דוקטור אוקטופוס, שהוא לטעמי עדיין הטוב שבסרטי איש העכביש.

ג'ון וואטס, שביים את שלושת סרטי הטרילוגיה, שוזר היטב את כל חוטי התסריט של כריס מקנה ואריק סומרס. הכל זורם בקלילות, אך גם בכובד הראש הראוי, לאורך שעתיים וחצי מהנות שאין בהן רגע דל. לרוב אני מתנגדת לאקסיומה ההוליוודית ש"bigger is better", אבל הפעם זה עובד, כי כמו ספיידרמן עצמו, הסרט יודע שעם כוח גדול באה אחריות גדולה, והוא אינו מבזבז את רעיונות-העל שהוענקו לו. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ודאי יהיה הלהיט הקופתי הכי גדול מהצד הזה של הקורונה. השאלה היחידה היא מה נשאר לסרט הבא.

★★★★ 4 כוכבים
Spider-Man: No Way Home בימוי: ג'ון וואטס. עם טום הולנד, בנדיקט קמברבץ', מריסה טומיי, זנדייה, אלפרד מולינה. ארה"ב 2021, 148 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• ספיידרמן
• שוברי קופות
• מארוול
• גיבורי על

• Facebook
• Twitter
• Email

שומרי הגלקסיה 2

תאריך יציאה: 3.5

זה לא קיץ בלי כמה סרטים בסדרה הבלתי נגמרת של היקום הקולנועי של מארוול, והשנה הייבול נראה דווקא צבעוני וכיפי. "שומרי הגלקסיה" הראשון היה אופרת חלל מסוגננת עם דמויות טובות. נכון, היו לה חסכים רגילים של מארוול, למשל כוריאוגרפיית מכות מעיקה, ובכל זאת שומרי הגלקסיה היה הסרט הכי מרענן, מקורי וייחודי בתוך העולם הקולנועי החד גוני של מארוול. הבמאי ג׳יימס גאן חוזר כאן לסיבוב שני, והוא לא מעוניין להתרחק הרבה יותר מדי מהקאמפיות האינטרגלקטית של הסרט הראשון.

[tmwdfpad]

באמאשל'ך

תאריך יציאה: 11.5

הוליווד היא, כזכור, מכונה שחושבת שהיא משומנת. היא מכינה סרטים לשחרור בימים מיוחדים במהלך הקיץ, כמו למשל יום האם (האמריקאי) שבו תמיד יוצא סרט שאימהות ובנותיהן יוכלו לראות בגאווה יחד ולהרגיש חיבור רגשי חדש. השנה זה הסרט עם השם העברי המביך "באמשל׳ך" עם הציוות המדאיג של איימי שומר וגולדי הון (זה הגיוני שהן אם ובת כי הן שתיהן בלונדיניות). השתיים יוצאות לחופשה אקזוטית אף שהן שונות כל כך זו מזו, ואז קורה הנס שיחבר בין אם וביתה – הן נחטפות! הבמאי הוא ג׳ונתן לווין ("הלילה שלפני") והתסריטאית היא קייטי דיפולד ("מכסחות השדים", "מחלקת גנים ונוף"). יש סיכוי שהסרט יהיה מביך, אבל לפחות הוא לא יהיה מביך מהסוג של "גבר כותב על יחסי אם ובתה".

הנוסע השמיני: קובבנט

תאריך יציאה: 18.5

רידלי סקוט חוזר ל"הנוסע השמיני". הפעם מצטרף מייקל פסבינדר, השורד מ"פרומתאוס", לסרט שיחבר בין הפריקוול ההוא ל"נוסע השמיני" המקורי. העובדה שהוא מגיע עוד במאי מאותתת לרצון של האולפנים להפוך את הסרט לעוד מיני בלוקבאסטר יציב, שיאפשר לה להמשיך להתעלל במותג הישן. אפשר להתנחם בזה שסקוט הוא מהבמאים היחידים שיודעים להפוך את הקולנוע התלת ממדי לדבר באמת מעניין ומושך את העין.

שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר

תאריך יציאה: 25.5

ולעוד פרק בסדרה "המתים השטים": "שודדי הקאריביים" הוא מותג שדיסני לא מוכנים לוותר עליו לעולם. לפני 14 שנה "שודדי הקאריביים" היה סרט חמוד ומקורי עם הופעה מצוינת של ג׳וני דפ. עכשיו ג׳וני דפ חוזר להביך את עצמו אפילו יותר משהביך את עצמו בצהובונים בשנים האחרונות. אפילו קירה נייטלי, שלעומת כל שאר המשתתפים אשכרה יש לה קריירה, הסכימה לשוב, כי הסדרה הזאת עושה מלא כסף ולא משנה מה קורה על המסך.

וונדר וומן

תאריך יציאה: 1.6

גל גדות בסרט היחיד שבאמת מעניין ישראלים הקיץ! גדות היא ליהוק אדיר לתפקיד האמזונה האגדית, ויש סיכוי לא רע שדי.סי יצליחו לכפר על העולם הקולנועי האיום שהם יצרו עם הסרט הצבעוני הזה. יש גם סיכוי שלא. את הסרט ביימה פטי ג׳נקינס ("מונסטר") והיא הבמאית היחידה ברשימה כאן. לעומת זאת את הסיפור כתב זק סניידר ("300") אז בואו לא נרים את הציפיות יותר מדי.

רובוטריקים: האביר האחרון

תאריך יציאה: 22.6

עוד סרט בסדרת "רובוטריקים". מה אומרים? לא אומרים.

משמר המפרץ

תאריך יציאה: 29.6

ובקטגוריית "המותג המוזר של הקיץ" – הזוכה הוא ללא ספק הקאמבק של "משמר המפרץ". נכון, בלי דיוויד האסלהוף זה לא שווה כלום, אבל בין שאתם אוהבים את זה ובין שלא, זה יהיה כנראה אחד הלהיטים הכי גדולים של השנה. דווין "דה רוק" ג'ונסון יוכל להראות כמה שיותר משרירי החזה שלו אל מול זק אפרון, שמנסה להתקבל ליחידת המצילים הכי טובה בעולם. משימה קשה ומאתגרת מאוד שבמהלכה הם יהפכו ל… סוכנים חשאיים. בקיצור, מישהו פה קינא בהצלחה של הרימייק ל"21 ג'אמפ סטריט". סת' גורדון, שביים את "איך להיפטר מהבוס", ינסה להפוך את כל הדבר הזה לקומדיית אקשן קצבית שלוקחת את עצמה בקלילות, אבל הרבה מאוד צ'יפים מונחים פה על השולחן.

בייבי דרייבר

תאריך יציאה: 29.6

גבירותיי ורבותיי, יש לנו סרט מקורי הקיץ! אנחנו חוזרים: סרט מקורי! מוזר להתלהב מסרט מקורי, אבל זה המצב: כבר התרגלנו שהכל מותגים על גבי מותגים, ועם זאת נראה שהאולפנים ממש מאמינים בסרט החדש של אדגר רייט ("מת על המתים", "סקוט פילגרים") שהיא שילוב בין סרט מוזיקלי לסרט מכוניות, או גרסה שמחה וצבעונית של "מהיר ועצבני". אנסל אלגורט ("אשמת הכוכבים") הוא בייבי, נהג השודים הטוב בעולם שלא מתיישב מאחורי ההגה בלי מוזיקה באוזניות. גם קווין ספייסי וג'יימי פוקס בפנים, והטריילר מרמז על ממתק פופי טהור ועמוס אדרנלין. אדגר רייט יוצר תמיד סרטים מקוריים ושנונים שמתפוצצים על המסך. אם יהיה פחות ממרהיב – האכזבה תהיה קשה.

ספיידרמן: השיבה הביתה

תאריך יציאה: 6.7

זו כבר הפעם השלישית שסיפור המקור של ספיידרמן יסופר בקולנוע, אחרי שסוני הדיחו מהתפקיד את אנדרו גארפילד. הפעם הסדרה עוברת לאחריות של אולפני מארוול, כך שספיידרמן יצטרף סוף סוף ליקום הקולנועי של הנוקמים ושות'. אבל זה שרוברט דאוני ג'וניור נמצא כאן לא אומר שהסרט יהיה טוב – הטריילר נראה מקושקש והסיפור מרגיש חסר השראה.

דנקרק

תאריך יציאה: 20.7

דנקרק לא עונה על המושגים הרגילים של "סרט קיץ", אבל בכל זאת מדובר בסרט החדש של כריסטופר נולן, כך שהאולפנים מקווים שהקהל ינהור אליו בהמוניו. גם אם הנושא של הסרט (מלחמת העולם השנייה) לא נראה מתאים לעונה, נולן הוא מישהו שאולפני האחים וורנר מוכנים לשפוך עליו הרבה כסף כדי שיעשה מה שהוא רק רוצה, ונראה שהוא עושה מה שהוא רוצה – מצלם סרט מלחמה עתיר תקציב במצלמת איימקס יקרה וכמעט בלתי אפשרית לעבודה. מעט מאוד ידוע על הסרט עצמו וטריילר אמיתי שחושף משהו מהעלילה טרם ראינו, אבל כל פריים נראה אפי – כרגיל אצל נולן.

סרט האימוג'י

טרם נקבע תאריך יציאה

זהו סרט על אימוג'י. מה עוד צריך לדעת? אנה פריס וטי ג'יי מילר ("עמק הסיליקון") משחקים אימוג'ים. סר פטריק סטוארט מבזה את תואר האצולה שלו ומשחק את האימוג'י של הקקי המחייך. הטריילר לא מגלה יותר מדי, חוץ מזה שיש בו אימוג׳ים שמגלמים את הרגשות שלהם, בקיצור – גנבה חסרת בושה מ"הקול בראש". חוץ מזה, הסרט יהיה בתלת ממד, מה שפותח אפשרות לבדיחה שבה הקקי המחייך נזרק לכיוון הקהל.

• שוברי קופות
• סרטים
• תרבות
• קיץ