Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: בנטפליקס הצטרפו לשיגעון תעלומות הרצח, ובהגזמה
כן כן, עוד פעם הבלשית הכי טובה בעולם. "המעון". צילום: יח"צ נטפליקס
בנטפליקס ראו את ההצלחה של "רק רוצחים בבניין", ורצו אחד משלהם - אז הם גייסו את שונדה ריימז להפקה, את הבית הלבן כזירת הרצח וכמות כמעט מפחידה של שחקנים וקומיקאים מצוינים (ואת קיילי מינוג!) כדי ליצור אירוע טלוויזיוני שלא תוכלו לפספס
ברגעים אלו ממש בהוליווד, חבורת תסריטאים יושבת בחדר דחוס ומנסה לשבור את הראש איך הם מחדשים את הז'אנר הכי טחון של הרגע – תעלומת הרצח, או whodunnit אם תרצו. ההצלחה המסחררת של "רק רוצחים בבניין" וסרטי "רצח כתוב היטב" גררה המון חיקויים – יש להם לרוב טון קומי-דרמטי, דמויות אקצנטריות, חלל מעניין ובלש אחד מבריק שפותר את הכל בדרך המאוד ספציפית ומוזרה שלו. או שלה, כמו בטייק של נטפליקס לז'אנר הכבר חשוק – "המעון".
חייבים להודות שנטפליקס בכל זאת ניסו להביא פה משהו חדש – הם גייסו את שונדה ריימס כמפיקת העל שהיא, שהביאה את פול וויליאם דיוויס שכתב ב"סקנדל", שהביא שורת שחקנית מרשימה (רשימה חלקית: אוזו אדובה, ג'יאנקרלו אספוזיטו, ג'ייסון לי, סוזן קלצ'י ווטסון, קן מורינו, רנדל פארק, אל פרנקלין, ג'יין קרטין ולפחות 3 שחקנים שתזהו מהסמוייה), ואת קיילי מינוג בתפקיד עצמה – ותפרו לכל זה הפקה מוגזמת (באמת, חכו שתראו את העריכה) וסיפור מופרע עוד יותר שלמרבה שמחתנו, לא באמת לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, למרות שהוא ממוקם במקום הכי רציני באמריקה – הבית הלבן. בסדר נו, לפני שטראמפ נכנס אליו.
"132 חדרים, 157 חשודים וגופה אחת" זועק הטאגליין, ולמרות שזה בהחלט סט יוצא מן הכלל בגודלו לסדרות כאלו – ו"המעון" בהחלט מנצל את רובו – הסדרה מתמקדת בעיקר באדם אחד: קורדיליה קאפ (אדובה הנפלאה), בלשית תמהונית עם חיבה לציפורים וסוודר-וסט חום, שמגיעה כיועצת חיצונית והופעת את מעון הנשיא מלמטה ועד למעלה. זה אומר שהיא נעה בין אנשי החברה הגבוהה והדרג הפוליטי, דרך הצוות שמנהל את הבית המפורסם בעולם ועד לאנשי התחזוקה – כולם חשודים, והבלשית הגאונה צריכה להבין מי ביצע את הרצח. 8 פרקים של בינג' ראוי לכינוי, מסוג הסדרות שעבורן אנחנו משלמים עדיין לנטפליקס למרות שתמיד מתלוננים שאין מה לראות. אז הנה, דווקא יש. "המעון", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"המלכה שרלוט" עשתה לנו חשק לתה וגינוני חצר, ולא צריך יותר מזה
הפומרניאן הוא הכוכב האמיתי פה, כן? "המלכה שרלוט"
טראש מודע לעצמו עם איכות הפקה שרק הכיסים של נטפליקס יכולים לקנות או סדרה חכמה שיש לה מה להגיד על מעמדות, על סקס ועל כוח? כל היופי של "המלכה שרלוט", הפריקוול ל"ברידג'רטון", הוא שלא באמת חייבים לבחור בין שתי האופציות
"סיפורה של המלכה שרלוט", סדרת הספינאוף החדשה של "ברידג'רטון" מביאה איתה כל מה שצופה הדוקה של הסדרה באה לקבל: אסתטיקה, סקס ומעמדות. בפריקוול הזה (המתרחש כמה עשרות שנים לפני "ברידג'רטון") התווספו גם הרבה פומרניאנים לסט, אבל התוספת המעניינת באמת היא החזרה אחורה בזמן שמאפשרת סגירת פערים וקצוות, וגם בניית דמויות מעניינת – זה האוריג'ין סטורי של חלק מהדמויות המסתוריות בסדרת האם, והוא רואה אור, שלא במקרה, לקראת צאת העונה השלישית של "ברידג'רטון".
סדרת הבת כוללת בה שישה פרקים שאורכם נע בין שעה לשעה וחצי בערך. מה שהיא כמעט ולא כוללת, לעומת זאת, הוא עיסוק בליידי ויסלדאון – הכותבת המחתרתית שזהותה האמיתית נסתרת לחברות וחברי ה"טון" והמלוכה, שהיא גם זו שמביאה ל"ברידג'רטון" את הייחוד שלה והופכת אותה ליותר מסדרה היסטורית שמודעת לגמרי להיותה טראש מופק מעולה.
תפקידה של ליידי ויסלדאון בהיסטוריה הפיקטיבית של הסדרה הוא לחשוף שערוריות, להעלות לשיח עניינים פרטיים של דמויות ציבוריות ובכלל, להוות מעין כלי ביקורת שיפוטי על המלוכה. תפקודה בעלילה ובקידום הנרטיב של הסדרה חשוב לא פחות, שכן היא מהווה כלי כמעט בלשי של הנעת עלילה. בהיעדרה, אין ספק שניצוץ של הסדרה אובד, ואין ספק ששונדה ריימס וחברי הצוות שלה אי שם בבית היוצר של שונדה-לנד היו מודעים למצב. לכן, בהיעדרה של ליידי ויסלדאון, העלילה נאלצת לספק מתוך עצמה שערוריות קשות מהרגיל: אונס, גזענות, אלימות, שיגעון – כל אלו נדחסים בשישה פרקים בלבד. כמו כן, אל דאגה – כמו בסדרה המקורית, גם בפריקוול פס הקול מורכב מיצירות פופ מוכרות בעיבוד קלאסי. יש על מי לסמוך.
הרעיון המרכזי של הפריקוול, כך נראה, הוא לספק זמן מסך לדמויות הנחבאות אל הכלים בסדרה המקורית. באופן טבעי, הסדרה המקורית מתרכזת במספר מצומצם יחסית של גיבורים וגיבורות ופוסחת על דמויות מעניינות לא פחות: המלכה שרלוט, המלך ג'ורג', ובייחוד ליידי דנברי החכמה והמסתורית. אפילו ליידי דנברי, מנשות החצר המבריקות, חברתה הטובה של המלכה, לא נוצרה בין לילה, לפי הפריקוול. במשך שנים היא ספגה התעללות ויחס משפיל מבעלה, שיועדה לו מגיל 3, וזהו בדיוק מסוג הפערים שהפריקוול "סיפורה של המלכה שרלוט" מגיע לסגור או לפחות לצמצם – איך ה"טון" הפך למה שהוא.
אבל הסדרה נקראת "סיפורה של המלכה שרלוט" ולכן העיקר בה הוא סיפור הגעתה של שרלוט לממלכת אנגליה, על חווית החתונה וירח הדבש (קורעי הלב, יש לומר) שהיא חווה ואת ההיכרות שלה עם עולם המלוכה הרציני שאליו היא נכנסת בגיל 17 בלבד, רחוקה מביתה. כשהיא כמעט לבד בעולם, מתלווים אליה רק פומרניאן ומשרתה הנאמן ברימסלי, בעודה מנווטת בחוסר אונים בחיים עמוסי עושר וכל טוב וריקים מאהבה ויחס. היא נכנסת להיריון, היא מגלה את מצבו המעורער של בעלה המלך, ונחשפת לתככים, מזימות, ועיסוק אובססיבי בתפקודה כאם פוטנציאלית. היא מבריקה וחדה, ולכן הניווט שלה בסדרה מעורר תקווה – כוחות הנפש והתעוזה שלה אדירים, ולכן גם כשהמצב בכי רע, אפשר לשמור על אופטימיות יחד איתה. לחובבות הז'אנר, זה אחלה פריקוול – הוא עונה על השאלות הנכונות ומאמץ כמעט את כל המניירות והמוטיבים הידועים שהופכים את "ברידג'רטון" למה שהיא – קצת כבדה, מאד כיפית, עושה חשק לתה וגינוני חצר. אספקיזם מדויק לתקופה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קיילי מינוג תגלם את עצמה בתעלומת רצח בבית הלבן, מאת שונדה ריימס
מסתובבת בחזרה למשחק. קיילי מינוג. צילום: Shutterstock
הזמרת האוסטרלית מצטרפת לקאסט מרשים שלוהק לסדרה הבאה של אחת המפיקות והיוצרות הכי פורות בהוליווד, שקופצת על אחד הטרנדים הכי חמים בהוליווד. אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להוציא מהראש שלנו את ההופעה הבלתי נשכחת שלה מסרט העבר "סטריט פייטר"
אנחנו מודים, היינו צריכים לקרוא את זה פעמיים כדי לוודא שלא מדובר בידיעה שנולדה ב-ChatGPT שהתבקש לייצר את הסדרה הרנדומלית בעולם: כוכבת הפופ האוסטרלית קיילי מינוג תצטרף לצוות המתגבש של הסדרה "The Residence", מבית היוצר של שונדה ריימס, ותגלם את עצמה בסדרת תעלומת רצח (כיאה לטרנד של הרגע) שמתרחשת בין כותלי הבית הלבן (לא הטרנד של הרגע).
מינוג תצטרף לקאסט עמוס בשמות מעניינים, ובראשם אוזו אדובה (קרייזי אייז מ"כתום זה השחור"), שתגלם בלשית שמחטטת ברחבי הוילה הכי מפורסמת בעולם בתקווה לפתור תעלומת רצח – או כמו שריימס מתארת בפרסום לתקשורת, "132 חדרים, 157 חשודים. גופה אחת. בלשית אחת אקסצנטרית בטירוף". חוץ ממינוג ואדובה, לסדרה שהחלה את הפקתה בימים אלה כבר הצטרפו גם ג'יין קרטין האהובה מ-SNL, אנדרה בראואר (ריימונד הולט מ"ברוקלין 99"), סוזן קלצ'י ווטסון ("החיים עצמם"), ג'ייסון לי ("קוראים לי ארל"), אלייזה קופ ("סקראבס"), אייזיאה וייטלוק ג'וניור (קליי דיוויס מ"הסמויה") וקן מרינו, שהוא משום מקום ספציפי, אבל אתם תזהו אותו בקלות, וגם תבינו שאם הוא בסדרה, זו לא הולכת להיות סתם דרמה משעממת.
הסדרה בת שמונה הפרקים תהווה חזרה של מינוג למקורות – לפני שהפכה לכוכבת פופ בינלאומית, הזמרת החלה את הקריירה שלה כשחקנית אוסטרלית צעירה ויפה, שמשכה תשומת לב אי שם ב-1986, באופרת הסבון "שכנים שכנים" (שלקוראנו הצעירים, היתה פופולרית למדי גם בארץ. כן, לא היה הרבה בידור באייטיז). את הצד המוזיקלי של הקריירה שלה היא פיתה במקביל לפריצה הטלוויזיונית, אך מרגע שגם הוא יצא ממנה בסוף שנות ה-80, היא לא הסתכלה אחורה והמעיטה בתפקידי משחק (למעט תפקיד זכור לשמצה בסרט האיום "סטריט פייטר" מ-1994).
לאורך השנים היא הופעה במגוון תפקידי אורח קטנים, אבל ההצטרפות לסדרה של שונדה ריימס היא קאמבק יותר מראוי למסך. להזכירכם, ריימס היא אחת מיוצרות ומפיקות הטלוויזיה הפורות ביותר בעשור האחרון, עם להיטים כמו "מרפאה פרטית", "סקנדל", "המדריך לרוצח", "תחנה 19", "ברידג'רטון", "להמציא את אנה" וכמובן, המקור לכל הצלחותיה, "האנטומיה של גריי". הסדרה הקרובה היא חלק מעסקה בת 9 ספרות (כלומר, במאות מיליונים) בין ריימס לנטפליקס, וטרם ידוע תאריך יציאתה, אבל מה שבטוח – היא ממש נשמעת כמו ניסיון לרכב על ההצלחה של "רצח כתוב היטב". נו, כאילו שאנחנו נסרב לעוד סדרת מי-עשה-את-זה, ועוד עם קיילי מינוג.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דמות ראשית אחת נעלמה, זוג מרכזי בעלילה התפייד, סצנות הסקס נרגעו, התלבושות והתסרוקות שונמכו, אבל ג'ונתן ביילי וסימון אשלי מחזיקים את "ברידג'רטון" על הגב ומצילים עונה שנייה זולה יותר וייחודית פחות
בביקורת הנלהבת שלי על העונה הראשונה של "ברידג'רטון" כתבתי ש"קצת מוזר לראות את השם שונדלנד בתחילת מה שאמורה להיות סדרת מחלצות אנגלית נוסח ג'יין אוסטן, ולא סדרת בית חולים מהבילה סטייל 'האנטומיה של גריי'". העונה השנייה, שתעלה ביום שישי (25.3) בנטפליקס, דואגת להזכיר לנו שזאת בכל זאת סדרה מבית ההפקה של שונדה ריימס. הדיאלוגים נעשו מתחכמים בלי להיות מחוכמים, או סתם סתמיים, והקריינות של ג'ולי אנדרוז נשמעת יותר ויותר כמו הווייס אובר הדביק של מרדית' גריי בסדרה ההיא.
https://youtu.be/qYNCws-a6CQ
העונה השנייה מבוססת על הספר השני בסדרת ספריה של ג'וליה קווין על בני משפחת אצולה בלונדון של תחילת המאה ה-19, ולכן יש לה יתרון אחד על פני העונה הקודמת: הפעם הסיפור מובל על ידי האח הבכור אנתוני, שמחליט שהגיע הזמן למצוא לעצמו רעיה, וג'ונתן ביילי כבר הראה לנו שהוא שחקן הרבה יותר טוב מרגיי-ז'אן פייג'. כפי שפורסם בכל מקום, החתיך דל הכישרון שהפך לכוכב בתפקיד הדוכס סיימון, נעדר לגמרי מהעונה השנייה. הוא אפילו לא תורם הופעת אורח באירועים משפחתיים חגיגיים, שבהם נדרשת נוכחותו כבעלה של האחות דפני (פיבי דיינבר, עדיין נהדרת). זה לא שהוא מת, או הפליג להודו. פשוט לא מדברים עליו וזהו.
אבל לא חסר כאן סקס אפיל, כי, כאמור, ביילי. ברגע שעיניו נתקלות באישה יפהפייה על סוס דוהר, שמסרבת להזדהות כשהוא שואל לשמה, ברור שהיא תהיה הסינדרלה שלו. אבל זה מסובך, כי היא הגיעה מהודו כדי להשיא את אחותה הצעירה, ויש ענייני ממון ונאמנות משפחתית, ובעיקר שאלות של אופי. מה גם שאנתוני מפחד לאהוב, מסיבות שיתגלו בפלשבקים. משום שברידג'רטון היא משפחת אצולה עשירה וליברלית, ויותר מכל אמא ויולט (רות גמל) רוצה שילדיה ימצאו אהבה, כל הקונפליקטים הם פנימיים והמעצורים הם נפשיים, כמו בסדרות על ימינו. האנכרוניזם המעמדי הזה בוסס כבר בעונה הקודמת וזה עובד יפה. בכל אופן, ביילי מקבל את הרגעים הכי עזים בסדרה, או בעצם הופך אותם לכאלה באמצעות כשרונו הרב (הוא מעולה במיוחד בשתי סצנות עם דבורים).
האנכרוניזם המעמדי עובד יפה. "ברידג'רטון" (צילום: נטפליקס/יחסי ציבור)
האישה על הסוס היא קייט שארמה הדעתנית, בגילומה של סימון אשלי המרשימה ("חינוך מיני"). הכימיה בינה ובין ביילי סוערת, והדבר היחידי שדופק את זה הוא הבימוי הקלישאתי, דווקא בסצנות שלהן אנחנו מחכים כל העונה. צ'ריתרה צ'אנדראן, בתפקיד אחותה הצעירה והתמה (לכאורה) אדווינה, טובה גם היא, והשתיים הן תוספת מבורכת לסדרה, שהגיוון האתני הוא אחד הקלפים החזקים שלה.
קלף חזק אחר היה הצבעוניות העשירה והשמלות הפרחוניות. במהלך הצפייה בעונה השנייה התרשמתי שהשמלות פחות יפות, הפאות פחות משכנעות וקשת הצבעים פחות מוקפדת, ותהיתי מה קרה. חיפשתי ומצאתי שמעצבת התלבושות הוחלפה, ושמעצב השיער מרק פילצ'ר מת מקורונה שבועות ספורים אחרי שזכה באמי על עבודתו בעונה הראשונה.
מה קרה לשמלות היפות שלכן, ליידיז? "ברידג'רטון" (צילום: נטפליקס/יחסי ציבור)
מי שהכי סובלת מהחילופים האלה היא ניקולה קוגלן המגלמת את פנלופה פת'רינגטון, שחלק מהשמלות שעוצבו לה ממש מכוערות. פנלופה, או Pen, כפי שהיא נקראת בידי חברתה הטובה אלואיז ברידג'רטון, היתה הדמות הכי נוגעת ללב בעונה הקודמת. בעונה הנוכחית לא קורה איתה הרבה. שוב ושוב היא ניגשת לשוחח עם קולין ברידג'רטון אהוב ליבה, ושוב ושוב הוא לא מבחין בה וברגשותיה. עכשיו כשאנחנו כבר יודעים שפרח הקיר היא האישה המסתורית שכותבת את עלוני הרכילות, שם החיבה הנ"ל מתפענח כרמז ברור לעיסוקה הסודי. העיסוק הזה מטיל קשיים על הידידות שלה עם אלואיז (קלודיה ג'סי), שהחיוויים הפרוטו-פמיניסטיים שלה הולכים ומתרבים, עכשיו כשהיא נדרשת לצאת אל החברה ואפילו לרקוד, רחמנא ליצלן. אלואיז ממשיכה לנסות לגלות מי עומדת מאחורי העלונים, וכך היא נתקלת בבחור הראשון שמעניין אותה. זאת התחלה של סיפור שאולי יפותח בעונות הבאות, אך בינתיים הוא נזרק על המסך כמעט כלאחר יד, והוא לא ממש עובד.
הדמות הכי נוגעת ללב. ניקולה קוגלן (משמאל) ב"ברידג'רטון" (צילום: נטפליקס/יחסי ציבור)
הקשיים הכלכליים של משפחת פת'רינגטון בבית ממול מניבים סיבוכים דרמטיים יותר מעניינים. אחרי מות בעלה, הברונית התחמנית מוציאה לפועל מיני מזימות כדי להחזיק את הראש מעל המים, ופולי ווקר חוגגת בתפקיד. גולדה רושובל כמלכה שרלוט היא עדיין השחקנית הכי גרועה בסדרה, וזה בולט עוד יותר משום שתפקידה הוגדל. בסך הכל "ברידג'רטון" עדיין מדביקה אותנו למסך, אבל פרט לזיווג הלוהט של ביילי ואשלי, העונה השנייה מרגישה זולה יותר וייחודית פחות. אפילו המבחר של עיבודים קלאסיים ללהיטים עכשוויים פחות קולע. אנטומיה של רומן רומנטי.
מה רואים הלילה: הנוכלת החדשה של נטפליקס ושונדה ריימס
הנוכלת בלי הטינדר. ג'וליה גארנר ב"להמציא את אנה" (צילום: יחסי ציבור)
אהבתם "נוכל הטינדר"? זו הייתה רק המנה הראשונה. "להמציא את אנה" מבוססת על סיפור אמיתי ותעשה בדיוק את הרעש שנטפליקס רוצה שהיא תעשה, כולל דיונים מעמיקים בואכה היסטריים על הערצת נוכלים, אבל בעצם מדובר בעוד ממתק שונדאי על כוח, סקס ותככים. יאמי
למה מגיע לנו כל הטוב הזה? לא ברור, אבל אם התמוגגתם בשבוע שעבר ממעשיות ההונאה של "נוכל הטינדר", נראה שזו הייתה רק מנה ראשונה ומופע חימום של נטפליקס לקראת המנה העיקרית שהיא מגישה השבוע: "להמציא את אנה", מיני-סדרה שיצרה וכתבה שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי") בהתבסס על סיפורה העסיסי והאמיתי לגמרי של אנה דלבי (סורוקין), בחורה צעירה שעקצה מאות אלפי דולרים (ומטוס סילון!) מסביבתה הניו יורקית אחרי שהצליחה לשכנע רבים שהיא מיליונרית גרמניה שעתידה לרשת ממון רב. ב-2018 פרסמה העיתונאית ג'סיקה פרסלר כתבה אדירה ב"ניו יורק מגזין" ובו היא מגוללת מקרוב את סיפור עלייתה ונפילתה של דלבי. ריימס קראה את הכתבה ורכשה את הזכויות מיד.
מספיק לראות פרק אחד של "להמציא את אנה" כדי להבין שמעבר לסיפור העוקץ שבמרכז הסדרה, יש כאן את המיקס השונדאי הרגיל של סקס, כוח, תככים וכל השילובים האפשריים בין שלושתם. מדובר לפיכך בממתק טלוויזיוני במשקל קל, שמצהיר על עצמו מיד בפתיחה ש"הסיפור כולו הוא אמת מוחלטת. חוץ מהחלקים שמומצאים לחלוטין". האם הסדרה מעידה זאת על עצמה כמעיין דיסקליימר או שהציטוט מתייחס להתנהלותה של האישה שבמרכזו? כנראה ששניהם. למרות שהיא מבוססת על כתבה עיתונאית עובדתית (פרסלר גם חתומה עליה כמפיקה), "להמציא את אנה" לוקחת לעצמה מן הסתם חירויות דרמטיות שכבר מעוררות דיון בצד האמריקאי של האינטרנט.
לפני שמתחילים לצקצק על הגלוריפיקציה שנטפליקס עושה פתאום לנוכלי רשת, אפשר גם סתם להנות מזה ששונדה שוב עושה את השטיקים שלה, להתפעל רגע מהמשחק הנהדר של אנה צ'לומסקי וג'וליה גארנר (שכבר הראתה לנו מה היא יודעת ב"אוזרק") ולהתרגש כמו דבילים מזה שאמא שלה ישראלית לשעבר. מדינת ניו יורק תבעה את נטפליקס אחרי שהאחרונה שילמה לאנה דלבי כ-320 אלף דולר תמורת הסכמתה לתסריט. בית המשפט אישר את התשלום בתנאי שהיא תשתמש בו להחזר חובותיה. גם זה, כמובן, הולך להיות חלק מהסימפוזיון הציבורי סביב "להמציא את אנה" בשבוע הקרוב. מהרו והצטיידו בדעה גם אתן.