Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"יחד חלמנו מין שבט קטן ששר לבניו הצעירים שיוצאים לחיים המנון שילווה אותם בדרכם" \\ שי צברי מוציא סינגל ראשון מהאלבום החדש שבדרך וכותב עליו טור אישי יפהפה
אלה ימים משוגעים. חוסר הוודאות שנלווה אליהם והשגרה ששכחתי מה היא מוציאים אותי לפעמים מדעתי.
לפני כמה שנים, אחרי שיצא “שחרית” ואחרי סיבוב ההופעות האינטנסיבי שבא אחריו (שנפסק רק בעקבות הקורונה), יצאתי למסע אל עבר האלבום השני שלי. התחלתי לעבוד על שירים חדשים בעזרת חברים ולפעמים לבד והתחילה להיווצר אסופה יפה של שירים, אבל משהו לא נתן לי מנוח. הרגשתי שאני עושה כדי לעשות ולא כדי להגיד את מה שיש לי לומר באמת. עצרתי את העבודה וניסיתי להקשיב פנימה. להתבונן. לכוון.
מתוך ההתבוננות הזאת עלתה מילה שחזרה אליי מכל מיני מקומות – שבט. גדלתי בתוך קהילה קטנה ודי סגורה וכילד וכבוגר באתי ויצאתי ממנה בחופשיות. הקהילה הזאת הייתה לי משענת ושורש, הייתה בה תמיכה ואהבה ועזרה הדדית, אבל יכולתי לראות בה גם את הדברים הפחות טובים – את הפחד מהשונה, את ההסתגרות את הקושי לקבל את החריג. ככה זה כשחיים בשבט.
הבן הבכור שלי חגג השנה בר מצווה. זה היה טקס ביתי וצנוע ששודר באינטרנט לקרובים ולחברים. אבא שלי לימד אותו לקרוא בתורה ויחד שרנו לו וחגגנו ואז הבנתי שהעיסוק שלי בשבט הוא חלק מהעיסוק שלי באבהות שלי.
התחלתי לשיר את המילה הראשונה בשיר כאילו הייתה ניגון חסידי, אלון ענה לה בהרמוניה נפלאה והאיר את הקשר בין "דע" ל"גדל" – כאילו רק אם תדע את פלאיותך תוכל לגדול באמת
בזוהר הקדוש יש משפט יפה: "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו… ואומר לו גדל". לפני כמה שנים, ביום ההולדת שלי, חבר העניק לי במתנה את הספר של אבישי חורי ששואב את ההשראה שלו מאותו משפט וכשקראתי אותו מהמקום בו אני עומד בחיים שלי, ראיתי בו שיר חניכה נפלא לבן – שמזכיר לו שגם ברגעים הקשים ביותר בחיים שלו הוא צריך לזכור שהוא לא כאן סתם, שיש משמעות להיותנו – שהיה מלאך שירד ושמר עליו ואמר לו גדל.
ההלחנה של השיר התרחשה כמו קסם, ישבתי אצל חברי היקר אלון לוטרינגר, הוא מול הפסנתר ואני על הספה הצמודה התבוננו במילים היפות ואני התחלתי לשיר את המילה הראשונה בשיר כאילו הייתה ניגון חסידי, אלון ענה לה בהרמוניה נפלאה והאיר את הקשר בין "דע" ל"גדל" – כאילו רק אם תדע את פלאיותך תוכל לגדול באמת, וניגנו ושרנו והתרגשנו ויחד חלמנו מין שבט קטן ששר לבניו הצעירים שיוצאים לחיים המנון שילווה אותם בדרך שלהם.
התקופה הזאת קשה. לפעמים קל לשכוח שאנחנו לא פה סתם. שיש בנו פלא. שהיה מלאך ושיש עוד רבים בתוכנו. בשביל שאני אזכור בעצמי ובשביל הילדים שלנו המתוקים אני שר את "דע".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"ברוך הבא": שי צברי במחווה מרגשת לגבריאל בלחסן, לציון 6 שנים למותו
6 שנים לאחר שהלך לעולמו בגיל 37 בלבד, התפקיד של בלחסן בעיצוב צליל חדש במוזיקה הישראלית ברור מתמיד. כעת מצליח צברי לחשוף את אחד הצדדים הפחות מוכרים ביצירתו: הגאולה
יש מעט שמות במוזיקה הישראלית שמעוררים יראת כבוד כמו זה של גבריאל בלחסן, שהלך לעולמו היום לפני שש שנים, בגיל 37 בלבד. התפקיד שלו בעיצוב צליל חדש במוזיקה הישראלית מעולם לא היה ברור כל כך. כיוצר סולו וכאחד ממייסדי להקת אלג'יר המכוננת, בלחסן יצר שפה חדשה ביצירתו: כזו שזונחת את הציניות של הניינטיז לטובת שירה עירומה, שנכנסת אל נימי הנימים של הצדדים האפלים ביותר של הנפש. בלחסן סבל מהפרעה דו־קוטבית, שהתפרצה בגילל 22 בעקבות שימוש באקסטזי. באלבומי הסולו שלו וכן בעבודתו עם אלג'יר הוא עסק באשפוזים באברבנאל, שתועדו גם בסרט התיעודי "גם כשעיניי פקוחות".
הסינגל החדש־ישן של שי צברי, "ברוך הבא" של בלחסן, הוא אפוס הנצחה מצמרר ביופיו. הוא הוקלט לאחר שצברי ביצע אותובשנה שעברה במופע המחווה לבלחסן בפסטיבל אינדינגב, "כף הקלע". בזכות העדינות הייחודית רק לו, צברי מצליח לעשות דבר מפתיע: הוא חושף את אחד הצדדים הפחות מוכרים ביצירתו של בלחסן – הגאולה. הדבר מתאפשר גם בשל בחירתו של צברי להתמקד ברגעים שבהם בלחסן הצליח להתגבר, ולו לרגע. צברי מזקק ומבטא את הצד המאמין, מלא התקווה של בלחסן: "גם אם אעוף למרחקים ואתהלך בלבוש מלכות, לא אירא רע כי אתם עמדי, ועיניכם למולי. וצבאות וקרקסים ותימרות עשן כסוף יתפוגגו לאבק דק והכל כתמול שלשום", הוא שר.
"בכל פעם ששרתי את השיר הזה לא יכולתי שלא להתרגש ממנו", סיפר צברי על ההקלטה. "בכל פעם גיליתי בו משהו חדש והוא גילה לי סודות על עצמי. זאת העוצמה של שיר טוב, ולגבריאל היו כל כך הרבה שירים טובים".
גבריאל בלחסן
בנימה אישית, אלג'יר הייתה תופעה שהיה לי המזל לחוות בזמן אמת. כבר אז דיברו על ההופעות של הלהקה מתלמי אליהו כחוויה רוחנית, בית כנסת, אירוע נדיר בעוצמתו שחורג מהאפשרויות של הופעת רוקנ'רול. פעם צפיתי בווידיאו שתיעד את ההופעה האחרונה של אלג'יר. ראיתי את עצמי בשורות הראשונות בקהל בבארבי, שרה את "מנועים קדימה", הגוף שלי מוטח קדימה ואחורה, עיניים שנראות מטורפות מזעם. בשביל חלק מאיתנו, ההופעות של אלג'יר לא היו בית כנסת, הן היו גירוש שדים: ניקוי של הנפש מהמאבק היומיומי שהוא חלק מלחיות, ולא סתם לחיות, אלא במקום כל כך קשה. זהו מאבק שצבע את יצירתו של בלחסן.
הביצוע החדש של צברי נועד לא רק עבור אלו שהיו שם, אלא עבור דור חדש שמגלה לראשונה את האגדה שהיה בלחסן. בנוסף למופע המחווה, השנה יצא "מנועים קדימה" של אלג'יר בהוצאה מחודשת ביוזמת חברת התקליטים העצמאית קמ"ע, שמביאה את אלג'יר לקהל חדש, מתנה של ממש.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין שתי ערים: תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההבדלים
השכירות נמוכה, הטיילת כיפית והקלישאות על הישראליות השכונתית והחמימה דיי נכונות. שישה תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההתאקלמות והשוני בין תל אביב לבת ים
45, קריין פרסומות ושדרן בקול הקמפוס וברדיו הקצה, ארבע שנים בבת ים
לאון פלדמן. צילום: נמרוד סונדרס
מתי עברת לבת ים ולמה?
"יש לי כבר הרבה שנים משפחה בבת ים וסבתא שלי זיכרונה לברכה גרה שם. לפני ארבע שנים הצעתי לחברתי נישואים ודבר הוביל לדבר. ההחלטה ההגיונית הייתה לעבור לבת ים לדירה של המשפחה, בתשלום באמת סמלי. זה היה פתרון כלכלי כל כך נוח שאחר כך לא הבנתי למה לא עשיתי את זה הרבה שנים קודם לכן. השד לא נורא כל כך. זה לא רחוק מתל אביב. למי שיש רכב זה סבבה, התחבורה הציבורית נוחה, ולגדל ילדה פה זה יותר מגניב מהשכונות שאני גרתי בהן – דרום תל אביב, פלורנטין וכאלה. לא הייתי רואה שם ילדים. פה הקאנטרי והים קרובים. שלא לדבר, שוב, על החיסכון בשכר דירה. אפילו הגן עולה פחות".
תל אביב חסרה?
"היא חסרה בקטע החברתי כי נהגתי לארח. נראה לי שזה גם חלק מהשינוי בסטטוס המשפחתי, אבל אנשים גם רואים בירידה באיילון איזה משהו דרמטי. בשביל לבקר אותך בבת ים צריך לתכנן חצי יום. אני מתגעגע למיידיות ולנוחות, אם לקפוץ להופעה אני חושב פעמיים, אני אוהב לצאת וגם לשתות איזה דרינק ואם אני מגיע עם רכב אני מעדיף לא לשתות, אז לפעמים אני מוותר ולא מגיע. אבל אם באמת רוצים אז מתארגנים, יש לי חבר שנוסע כמעט כל ערב לראות הופעות בתל אביב, ובדרך כלל הוא הנהג התורן. לא מצאתי יותר מדי חברים בבת ים מלבדו ומלבד טובי מבום פם".
איך היית משכנע את החברים מתל אביב לבוא לבקר?
"אמנם גם בתל אביב יש אחלה חופים אבל לשבת פה ולראות את השקיעה בחוף טאיו זאת חוויה מאוד נעימה. לעשות סיור במתחם שבו יושבים החבר'ה של סיסטם עאלי ועושים אמנות ויצירה עצמאית זה מעולה. יש פה הצגות, לפעמים שי צברי עושה איזה קטע מקומי. יש פה את החומוס של הסורי".
הסורי? זה סקופ.
"הסורי בבת ים, הוא חזר פה לפעילות באזור התעשייה. האבא, האוריגינל. חומוס מעולה".
אתה רוצה לחזור לתל אביב?
"מבחינת חיים, החיים פה הרבה יותר שלווים. אני לא מתגעגע לשנייה לפלורנטין. אני מסתובב שם בפגישות וזאת הרגשה לא טובה ולא כיפית. אין שום חן בהרס ובגועל נפש. אין מה לעשות, פה זה עיר לוויין, הדברים קורים בתל אביב וככה זה צריך להיות".
[tmwdfpad]
בועז גולדברג
42, עיתונאי ויוצר, כמעט שבע שנים בבת ים
בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס
מתי עברת לבת ים?
"בינואר 2010, נולדתי וגדלתי בתל אביב. זה לא היה מתוך חלוציות אידיאולוגית להפריח את השממה. ניתנה לי הזדמנות מהמשפחה לקנות דירה ויכולתי לבחור בין שכונת התקווה לדירה ברחוב סלמה או צ'לנוב או דירה בגבול יפו בת ים. היה נראה לי שזאת עסקה טובה יותר".
שבע שנים אחרי, אתה מרוצה?
"מאוד. ההבטחה של העיר לא מומשה לדעתי. שמעתי מהרבה חברים הבטחות שתוך כמה שנים יבואו עוד תל אביבים וזה לא קרה. אבל בת ים היא לא ראשון לציון ולא פתח תקווה, היא כמה בניינים מדרום ליפו. זו לא ממש עיר מבחינתי".
אז בת ים היא עוד שלוחה של תל אביב?
"יותר שלוחה של יפו, אבל לא במובן הערבי. היא קרובה מאוד לתל אביב, יש בה ים ובחמש דקות על הטוסטוס אני בפלורנטין או בעג'מי. יש פה גם הרגשה אנדרדוגית שאני מחבב, ואני רוצה לנצל את הבמה ולקרוא לאנשים טובים שרוצים לבוא לשכונה שלי – אני מציע סיור בחינם. אם לצטט את פאלפ: 'איי וונט טו ליב ווית' קומון פיפל', ואני חושב שזה מיושם בבת ים ולא בתל אביב".
אתה מתגעגע לתל אביב?
"מאוד, אבל חוץ מהיכולת לרדת בשתיים בלילה בכפכפים ולקנות נייר גלגול אני לא מרגיש שממש נפרדתי מתל אביב".
אילו יתרונות יש לבת ים על פני תל אביב?
"אני גר על גבול יפו ד', אז היתרון הוא שאני נמצא בארבע ערים בו זמנית: בבת ים, בחולון, ביפו ובתל אביב. זה משולש דלתא כזה. אני מודה שאם הייתי צריך לשלוח את הבת שלי לבית ספר שם זה היה מורכב יותר, אבל הבת שלי לומדת בתל אביב ואני מנהל דירת רווקים בבת ים אז זה פתרון מושלם לאנשים שאין להם מספיק כסף לקנות דירה בתל אביב. אפשר לשכור פה דירת שלושה חדרים ב־3,500 ש"ח. בתחום האוכל יש מעדניות רוסיות מהממות. יש הרבה מגרשי ספורט. אפילו מצאתי סניף של פראג הקטנה בטיילת בבת ים. בטיילת בכלל יש אווירה, לדעתי היא אפילו יותר מוצלחת מהטיילת של תל אביב, ויש פה קהילה אתיופית מעוררת השראה. עדיין לא יצא לי להתערבב אבל זה עוד יתרון, כי בתל אביב פחות רואים אותם".
דנה סגל
31, אשת יחסי ציבור ושותפה בחברת ההפקות מונוקרייב, רכשה עכשיו דירה בבת ים
דנה סגל. צילום באדיבות דנה סגל
מתי החלטת לעבור לבת ים?
"כבר כמה שנים שאנחנו מדברים על רכישת דירה. בדקנו כל מיני אפשרויות בתל אביב ומבחינת התקציב זה אפשרי בעיקר בדרום העיר וביפו, וראינו שככל שאנו מתמהמהים עם הסיפור, מחירי הנדל"ן רק עולים והופכים לפחות אפשריים. לאחר חוויה לא מאוד חיובית של השקעה בפרויקט ביפו שהתפוצץ ובוטל – ובינתיים מחירי הנדל"ן קפצו שוב – בעלי התחיל לבדוק מה קורה בבת ים. לי יצא להכיר קצת את בת ים הודות לעבודה, והיה נראה שקורה שם משהו טוב. סך הכל זה קרוב למקום שאליו אנחנו רגילים, זו עיר חמודה עם אנשים אמיתיים והקרבה לים הייתה בהחלט חשובה לנו, אז כשנתקלנו בפרויקט מתאים הלכנו על זה מאוד מהר. נראה לי שלבת ים יש המון פוטנציאל ואני מקווה שהוא ימומש".
אומרים את זה גם על ילדים שמתקשים בבית הספר.
"כן, יש איפה להשתפר אבל נראה לי שזה תהליך שכבר החל. מבחינתי זו השקעה טובה, גם מבחינה כספית וגם מבחינת איזו רוח חדשה שמורגשת בעיר. יש צורך בדיור נוסף באזור המרכז ובהתחדשות עירונית, באלטרנטיבה לתל אביב. אם ינהלו את זה נכון אז ייצא מזה משהו מגניב".
בת ים עיר טובה יותר מתל אביב להורים צעירים?
"למען האמת, אני לא יודעת. העניין של ההורות הוא די טרי בשבילנו וקנינו את הדירה לפני שזהר נולדה. במעמד הרכישה התייעצתי עם חברים שעברו לפני כמה שנים לבת ים וקיבלתי מהם פידבקים מאוד חיוביים. בגיל הגן נראה לי שבטוח נמצא מקום טוב ונעים לשלוח אליו את הילדה, ובהמשך, כשתזדקק לבית ספר, נחקור ונראה. נקווה לטוב. לא נראה לי שזה אידיאלי בשום מקום בארץ".
את חושבת שהמעבר לבת ים יכול להשפיע לרעה על העבודה?
"ממש לא. זה מוסיף כולה חמש דקות לנסיעה לתל אביב לעומת יפו, למשל, ולזה כבר התרגלתי. הבניין שאליו נעבור יהיה ליד הרכבת הקלה לכשתיסלל. אולי זה יעשה את הדרך לנוחה יותר. בכל מקרה גם במצב היום צריך רכב, אלא אם כן אתה גר בתל תל אביב. לא רואה בזה מכשול בכלל".
עמי קאופמן
43, עיתונאי ופרשן בערוץ i24News, שש שנים בבת ים
עמי קאופמן. צילום: נמרוד סונדרס
מתי עברת לבת ים?
"לפני שש שנים. הסיפור הרגיל. גרנו בבבלי, העלו לנו את השכר דירה אז עברנו לבית של המשפחה בבת ים".
אתה מרוצה?
"ההחלטה הייתה לא הכי פשוטה, כי יש סטיגמה על בת ים, של אוכלוסייה חלשה יותר מבחינה סוציו־אקונומית. אשתי ואני גרנו בתל אביב ואהבנו את תל אביב, אבל בסוף גילינו את היתרונות של בת ים. אנחנו מרוצים ואוהבים את העיר עד כדי כך שלאחרונה רכשנו פה בית".
אתה אב לשתי ילדות. אתה לא מרגיש שמבחינת חינוך הן יכלו לקבל יותר בתל אביב?
"לא חושב. אני יודע שבתל אביב יש 35־40 ילדים לכיתה וכרגע הבת הגדולה שלי נמצאת בכיתה של 20 ילדים. אז עם כל הכבוד לתדמית של חינוך יותר טוב, אם יש לך מורה על 40 אתה לא תיגע בכולם. חוץ מזה נוכחנו לדעת שיש לנו מורים מצוינים".
מה תל אביבים לא יודעים על בת ים?
"אני חושב שהם יודעים שיש שם חוף שהוא יותר יפה מהחוף התל אביבי, שיש מסעדות גרוזיניות וטורקיות מעולות, מסעדות דייגים טובות. אני חושב שהאוכלוסייה כאן, בעתם כל האוכלוסיות השונות שכאן, מייצגת יותר טוב ונכון את מה שישראלי".
למה הכוונה?
"תל אביב היא ברובה אליטה אשכנזית לבנה, בת ים ממש לא כזאת. היא רוסית ומזרחית וגם אשכנזית מבוגרת יותר. אני חווה את זה על בשרי, מרגיש שאני יכול להתערות עם יותר סוגים של אנשים".
מה התושבים ירוויחו מאיחוד בין שתי הערים?
"אני חושב שהוא יהיה טוב, כרגיל, לאחוז אחד. תמיד בסוף מי שמרוויח אלה הכרישי נדל"ן והג'ובניקים בעיריות. לתושבים עצמם בבת ים אני לא בטוח שזה יועיל. לפחות בהתחלה היא תהיה שכונה תל אביבית מוזנחת. אבל יהיו גם יתרונות – בת ים משום מה לא עוברת תהליך ג'נטריפיקציה, אנשים לא עוברים בגלל הסטיגמה. האיחוד הזה יכול לשבור מחסום פסיכולוגי לזוגות צעירים והמעבר לבת ים יהיה יותר קל בשבילם. זה יכול לשנות את האופי של העיר, לא בגלל תקציבים אלא בגלל אנשים. אני אוהב את העיר ולמדתי שהסטיגמה לא נכונה. אמנם יש אוכלוסייה חלשה אבל אני למדתי לאהוב את זה. אני מקווה שזה יהיה סוד שמור, ככה לא יותר מדי תל אביבים יגלו את בת ים והיא תשמור על האופי שלה".
שי צברי
42, זמר, יליד בת ים, בסיבוב הנוכחי גר בה שלוש שנים
שי צברי. צילום: דניאל יוסופוב
מתי עברת לבת ים?
"נולדתי פה וחזרתי לפני שלוש שנים".
מה הקסם של העיר?
"הים. מהיום שעברתי לגור בבת ים אני רואה את הים בכל יום, וזה לא משנה אם אני הולך לעשות קניות או לצאת לשתות קפה. בעיניי זה החוף העירוני הכי יפה, הוא נפרד מהעיר והוא תמיד שקט מאוד. בקצה של בת ים יש שארית של המפרץ שהיה המפרץ של יפו, זה נקרא סי פאלאס. אני ממש אוהב להגיע לשם, יש לגונות יפהפיות ואפשר ללכת לאורך החוף עד תל אביב".
בת ים נותנת משהו אחר ליוצרים?
"מה שקורה בבת ים קורה ברחוב. יש פה קהילה לא קטנה של אנשים שיוצרים גם בתחום של תיאטרון רחוב וסדנאות אמנים מדהימות בתחום. הימים הפתוחים שלהם ממש מרשימים. יש גם בית סיסטם עאלי. לא נתקלתי אף פעם במקום שהוא כל כך שאר רוח. עושים עבודת קודש עם ילדים מכל מיני מגזרים ועדות. מעורר השראה".
אתה רואה את עצמך חוזר לגור בתל אביב?
"אני לא חושב. תל אביב הפכה להיות עיר של אנשים מאוד עשירים והדברים המעניינים קורים פחות ופחות במרכז תל אביב ויותר בשוליים, לפחות הדברים שמעניינים אותי. אז לא, אני לא רואה את עצמי חוזר ללב העיר. גרתי בלב העיר, אבל כשגרתי שם זה היה קצת אחרת".
אתה רואה את בת ים הופכת להיות מוקד של יצירה?
"אני חושב שבסוף זה יקרה, זה כבר קורה יותר ויותר בדרום תל אביב ופחות בלב תל אביב, ואיכשהו נראה לי שהכיוון הוא דרום, אז אולי זה ההמשך הטבעי".
יואב יפת
43, שדרן רדיו ב־88FM, קריין ושחקן, שנתיים וחצי בבת ים
מתי עברת מתל אביב?
"לפני שנתיים וחצי, מיפו".
יש יתרונות במגורים בבת ים?
"יש משהו הרבה יותר שכונתי. ברחובות הקטנים יש משהו שקט עם צביון כזה של סבנטיז, ובתור מי שגדל בסבנטיז בפרבר של תל אביב – ברמת גן – זה מחזיר אותי אחורה, לצורת חיים שכונתית. אתה שומע את השכנים ממול ואתה מדבר עם השכן שלך מהדלת ליד, מה שבתל אביב קורה פחות. יש גם ים קרוב, שזה נורא כיף. הטיילת נחמדה. יש מוזיאון שאני אוהב לבקר בו עם הבן שלי. הרבה דברים נחמדים קורים במוזיאון בת ים".
חסרונות?
"זה פשוט עיר מבוגרת, אבל זה לא חיסרון. המקום די נוח וקרוב לתל אביב, אני נוסע כל בוקר מבת ים דרך העורקים הראשיים של יפו וזה לוקח לי 35 דקות. בסך הכל זמן סביר, אם אני מתכנן את התזמון שלי כמו שצריך. יש הרבה דברים נחמדים שקורים פה: הרבה מוזיקאים שעברו לבת ים, הפעילות של בית סיסטם עאלי שיש בו מתחם חזרות, אמנים שרוצים לעשות דברים. זה מקום שמאפשר ליהודים ולערבים ליצור ביחד".
מתגעגע לתל אביב?
"לא. אני עובד כל יום בתל אביב, וכשאני רוצה לבלות אני יוצא לתל אביב וזה באמת לא מסובך, זה קרוב".
אתה רואה אנשים צעירים מגיעים לעיר ומצעירים אותה?
"לגמרי, נראה לי שאם יעברו לפה עוד אנשים צעירים, אם שכר הדירה יישאר באופן יחסי קצת יותר נמוך מתל אביב – למרות שאם יאחדו את שתי הערים אני לא בטוח שזה יישאר ככה – אז על הכיפאק, זה יכול להצליח".
יש לך איזה זיכרון יפה מהעיר בשנתיים שאתה גר בה?
"יום שישי באיזו מסעדה די גרועה בטיילת, אבל הילדים אכלו והיו מבסוטים וישבנו ליד הים. היה פשוט כיף. יש פשטות. זאת לא אוכלוסייה של מרכז או צפון תל אביב, זאת אוכלוסייה של עיר לוויין על כל המשתמע מכך, אבל יש בזה איזה קסם".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
האוס, גלים ונוסטלגיה: "פסקול בת ים" מלחין זיכרונות באירוע חד פעמי
האירוע המוזיקלי "פסקול בת ים", שיפגיש בין מוזיקאים שגדלו בבת ים או שגרים בה, הוא אחת הבמות היחידות שעליהן יכולים להיפגש ברי סחרוף, דוד ד'אור וסיסטם עאלי
המנהל האמנותי של "פסקול בת ים", שי צברי (צילום: גאיה ס. טרטל)
"בת ים היא עיר עם מגוון אנושי מאוד גדול, ולאורך השנים עברו בה המון אנשים", מספר שי צברי, מיוצרי המוזיקה הים תיכונית המקוריים ביותר שקמו כאן בשנים האחרונות והמנהל האמנותי של "פסקול בת ים", אירוע מוזיקלי חד פעמי שיפגיש בין מוזיקאים שגדלו בבת ים או שגרים בה, ובו הם יבצעו שירים העוסקים בעיר או קשורים לזיכרונות שלהם ממנה. "המוזיקה מאוד נוכחת ברחובות בת ים. אני זוכר את זה כילד, איך שירים היו מתנגנים ממכוניות ומבתים, באווירה מאוד פלורליסטית, ואותה ניסינו ליצור בערב הזה". צברי יופיע בערב לצד הזמר ג'מאל טורקולו והנגנים מומין ססלר ומוסטפא הפאוקור, שעליהם הוא מספר שהם הגיעו לפני שנים מאיסטנבול להופיע במועדון בבת ים ופשוט נשארו.
אפשר לצפות לקאברים חד־פעמיים. ברי סחרוף (צילום: רונן ללנה)
אפשר לנחש איזה שיר ברי סחרוף הולך לבצע.
"מובן שהוא ינגן את 'כמה יוסי', אבל בחיים לא תנחש איזה קאבר הוא מביא איתו, מהשירים שהוא זוכר מנעוריו בעיר. גם לאליעד נחום יש בחירה מפתיעה מאוד".
מי יעשה את הקאבר הבלתי נמנע לפונץ'?
"סיסטם עאלי (הרכב היפ הופ יפואי במקור שיוצר בעברית, ערבית ורוסית – ע"ק), שעושים בעיר פעילות מדהימה, אידיאליסטית ויפהפייה עם בני נוער דרך 'בית סיסטם עאלי'".
מהו בשבילך הסאונד של בת ים?
"פעם נכנסתי למים בחוף בבת ים. מבית קפה אחד השמיעו מוזיקה אלקטרונית, האוס כזה, ובשני מוזיקה יוונית, טריפונס, וזה התמקסס מושלם עם הרעש של הגלים והמטקות. זה מבחינתי הסאונד של בת ים".
"פסקול בת ים", אמפי פיס, העצמאות 2 בת ים, רביעי (13.7) 21:00, כניסה חופשית
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אביב! גדג'! באוזן! בר! זה המזל שתפס אותנו או בוקינג מדהים שנעשה בכוונה תחילה? בואו להקשיב לגיבור תרבות מקרוב מאוד, יש לו דברים נבונים להשמיע ולכם יש דיסוננס לטפח – השמחה שבאביב מול העצב שבגדג'.לפרטים נוספים.
[tmwdfpad]
שי צברי בבארבי
ואו, ואי, ויי: בקינג ג'ורג' השמחה רבה וגם העצב, ובקיבוץ גלויות שי צברי. זאת קארמה והיא אקסטרה אדיבה. נכון, לא יהיה קל לבחור בין השניים – אבל אנחנו מבטיחים שלא תטעו באף אחת מהבחירות. המלך את המלך, טייק 1#.לפרטים נוספים.
פסטיבל הגיטרה של לבונטין 7
תשכחו מפסטיבל היוקללה, פסטיבל האקורדיון ופסטיבל הפסנתר: מי שבאמת צריך לנשק לה את השריגים היא הגיטרה. כי בכנות, מי כמוה העיפה לכם את התחת לשחקים? לבונטין 7 יערכו את טקס ההודיה הפרטי שלהם בעזרת שמות כמו עוזי רמירז, יהודה קיסר, יהודה עדר ואחרים.לפרטים נוספים.
ליל רזידנטים בברקפסט
ואחרי הכל, בברקספט יחכו לכם נרקיס טפלר, אמיר אגוזי ואוריה קלפטר – שזה כמו אמא ואבא ואח שתומכים בכל החלטה שתעשו. כי אם ששברתם את הראש והכרעתם בין גדג', צברי ולבונטין, מגיעים לכם כתף חמה והנגאובר.לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
