פוליטיקלי קורקט בכולי, פטיסריז בנווה צדק וה׳ברגהיין׳ הישראלי: בת"א הקוסמופוליטית עד כדי ׳לא ברור מה שלנו באמת יותר׳ - כל אורח יוכל למצוא את עצמו. לכן, לכבוד שיבת התיירים, ליקטנו את המקומות שיגרמו גם למבקרים הפטריוטים ביותר - להרגיש בנוח
בסוף, למרות כל הקוראסונז והפוליטיקלי קורקט – התיירים שמגיעים לארץ בהמוניהם לא מאוד שונים מאיתנו הישראלים. כי מה הישראלים הכי אוהבים? להרגיש בבית הרחק מהבית – גם אם קשה לנו להודות בזה. לכבוד פתיחת עונת התיירות, מצאנו עבור המבקרים מכל מדינה את המקומות שיזכירו להם שגם אם הרחקתם עד המידל איסט, בסוף תעשו את מה שצפוי מכם.
האמריקאים: בוקר בשואורום>>ערב בפרוזדור>>לילה בכולי עלמא
התרבות שאנחנו הכי אוהבים והכי אוהבים לשנוא. בעיקר כי גם, כמונו, היא תרבות שמכילה עשרות תרבויות שונות והיא עושה את זה יותר טוב מהגפילטע והמזרחית שלנו ואנחנו מקנאים. אבל האמריקאיות בבסיסה – חובבת השחיתות, הפוליטיקלי קורקט והוודקה רדבול – לא פוסחת גם על עשרות הלבנבנים מתגלית שחוזרים בימים אלו לפקוד את רחובותינו.
במיוחד בשבילם אצרנו את היום האמריקאי המושלם – רק עם קצת יותר עבודות רכבת קלה ופחות סאבווייז. הבוקר נפתח באחד מסניפי ה-״שואורום בייקהאוס״, המאפייה הכי אמריקאית בלבנט, עם איזה דונאט אינסטגרמי בשלל מילויים וקישוטים (כדי להראות שגם פה יש). היום בוודאי יכלול שהות ארוכה בים כי אנחנו יודעים כמה הם אוהבים מטוגן. נמשיך לארוחת ערב מוקדמת ומושחתת בפרוזדור, שכבר שנים שומר על מעמדו כהמבורגר המוצלח שבמוגזמים (ציפיתם שנגיד אמריקה בורגרז אה? אנחנו לא עד כדי כך צפויים). וכמובן נימחק ונקנח במעוז האמריקאים, המקום שבו אפשר להיכנס קצין מעמק יזרעאל ולצאת פיה ג׳נדר פלואידית – לילה פי.סי של מוזיקת טראש, נצנצים פסיכדליים וייגר ב-׳כולי עלמה׳ הוותיק והטוב. אפשר גם גיחה לרדיו ואחר כך בחזרה לאברהם הוסטל, אלא מה. מה שנקרא – אמריקה!
אל אל ישראל: איך האמריקאים רואים אותנו דרך המסך?
הצרפתים: בוקר באפיסרי>>ערב בג׳ורג׳ וג׳ון>>לילה בנילוס
קל לנו לדמיין את התיירים הצרפתים שמגיעים לכאן בכל קיץ כאותה חבורה אדמומית של ״סה בון פור לה מוראל״ מ-׳ארץ נהדרת׳, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שברגע שהחבר׳ה האלה פותחים את הפה, נשפך מהם שיק שאנחנו יכולים רק לחלום עליו ומנסים בעשרות צורות שונות להעתיק אותו. בין אם אלו הבליינים מהריביירה או הפלצנים מהשאנז אליזה – אם נצליח לתת לצרפתים לטעום קצת מהתחכום של עצמם, אשרינו שזכינו.
נתחיל את הבוקר בשכונה האהובה על הצרפתים (חוץ מבוגרשוב, כמובן, במבטא) – נווה צדק. ואם אמרנו צרפתים ונווה צדק במשפט אחד, כנראה שהמילה הבאה תהיה ה- Epicerie fine המעוצב להפליא. שלווה כמו בפרובאנס, בולנז׳רי כמו מתחת לדירה ברובע ה-6, ואפילו דליקטסים ישראלים טריים בשביל קצת גאווה ציונית. נמשיך לשיטוט בשכונה, כי נווה צדק היא אולי ההוכחה המובהקת שלא שכחנו לגמרי שיש לנו שורשים מאירופה. את הערב הכי קרוב לגורמה צרפתי שנוכל להעניק להם, נציע בג׳ורג׳ וג׳ון – בין אם בתוך חלל הדריסקו נוטף השיק ובין אם בגינה האינטימית, שם יוכלו ליהנות מהמקצועיות של תומר טל, חומרי הגלם העונתיים והטכניקות המושחזות שלו.
ידעתם שהמילה בוהמה היא במקור מצרפתית? אז כיאה לממציאי המילה כדאי שניקח את חברינו הצרפתים לבר התל אביבי שהמציא אותה מחדש. ב״נילוס״ אפשר להרגיש כאילו הרגע ראיתם את המינגווי יוצא מהדלת, ותוך כדי לשתות כוס יין טוב על מפה לבנה מתחת לאור עמום (שזה תענוג ששמור רק למשוררים בימים אלו, מסתבר).
דרום אמריקאים: בוקר באוריגם>>ערב בהדסון>>לילה בלימה לימה
טוב, פה הלכנו על כל הקלישאות ואנחנו לא מתביישים בזה. דרום אמריקאים יש בשפע, גם בארץ, אבל בכל ספקטרום המדינות דוברות הספרדית של היבשת אפשר למצוא כמה מאפיינים זהים: אהבה לקפה טוב, בשר, והנעת האגן. וכולם גם יודעים להגיד ״מה נשמע״ ו-״יאללה לך הביתה מוטי״, בשביל הישראלים בטיול הגדול, אבל זה לאייטם אחר.
את הבוקר נתחיל באוריגם בדיזינגוף, קפה שהוא לא רק משובח ובבעלות שני ברזילאים שחיים קפה כבר 15 שנה, אלא גם מציע בלנדים מיוחדים מברזיל, גוואטמלה, קוסטה ריקה והונדורס. אחרי יום שכנראה יכלול גם הוא הרבה ים וקורונות מהזן הטוב, אי אפשר שלא ללכת לאכול את הסטייק שאין כמותו בעיר. אמנם באווירה קצת יותר פיין וקצת פחות אסאדו על המעשנה – אבל כשמדובר בהאדסון, למי בכלל אכפת. ובסוף, הבית הישראלי של הרגאטון, אורות הניאון, הצ׳הצ׳ה והסלסה – ה׳לימה לימה׳, בו יוכלו להזיז את האגן לצד כל מי ששזוף מספיק כדי לנפנף בזה לצלילי מאלומה.
יפנים: בוקר בפלה דה תה>>ערב בסנטר>>לילה בגוגי׳ס
בלי להשמיט את העובדה שגם התיירות מסין גדלה וגדלה בקיץ הישראלי ובכלל, את היפנים – על הבגדים הממותגים ומקלי הסלפי שלהם – אי אפשר לפספס בעולם ובטוח לא כאן בין הבחורים עם הכרס בספידו. ומכיוון שבתי קפה של מאצ׳ה טקסית עוד אין לנו כאן (אנחנו לא דואגים, גם זה יגיע), נפנק בלוקיישן התה המרגיע, הטוב והיפה בעיר – palais de the בדיזנגוף. כוסות תה יפניות מסורתיות יש, אם רק היה שטיח שהם גם יכלו לשבת עליו יחפים זה היה אידיאלי.
פתחנו את הבוקר רגוע, רק כדי לתת ליפנים פיסה מהביזאריות שאפשר כמובן למצוא גם אצלנו ובשפע. את אחר הצהריים והערב אפשר להעביר בסנטר, בין היתר, לחובבי האנימה והביזארנס. נערות יפניות שפוגשות את חקייניותיהן התל אביביות זה לא מחזה שרואים כל יום ואנחנו בהחלט רוצים בו.
ואם כבר בצבעוניות הרפתקנית עסקינן אין מומלץ כמו דרינק בחברת בובות נעות, פיצ׳יפקעס מנצנץ וגרפיטי מכל עבר.הישראליות ב׳גוגי׳ס של גור ירמיהו, הלוא הוא גוגי האהוב בכבודו ובעצמו, נוכחת – אבל נעימה ולא משתלטת, וכל יפני.ת שמצליח למצוא את עצמו בצבעוניות העזה של טוקיו ייהנה מערב בתוך מבוך הצורות והצבעים הזה בנחלת בנימין. אה, וזה גם לוקיישן אידיאלי לסלפיז, התחביב המרכזי של התייר היפני הממוצע.
גרמנים: בוקר בבייקרי>>ערב בבסטה>>לילה בדאנג׳ן
גם ׳ידידינו׳ משכבר באים לארץ בהמוניהם כבר שנים, ומגלים שיש כאן הרבה יותר מרגשות אשם ומילקי במחיר גבוה פי 10 מבברלין. תאהבו את היקים או תשנאו אותם – בסוף אורחים זה אורחים, נדביק את החיוך המזויף שירשנו מסבתא ונצא לדרך. נתחיל בבייקרי של R2M בשביל קצת פינס אירופאי. מדובר באחת מוויטרינות הפטיסרי הכי מוחזקות בדיוקן, עם השראות בעיקר מצרפת, אבל עם קינוח אחד יחיד ומיוחד שהגרמנים מתעקשים על בעלותו – המילפיי, או בשמו הגרמני – הקרם שניט, הטוב ביותר בעיר. משם נעבור לסיור באוהאוס מתבקש בעיר (כן, לפחות בתים יפים הם נתנו לנו).
הגרמנים, ובעיקר הברלינאים ביניהם, ידועים בחיבתם העזה לאוכל ים תיכוני: המסעדה הפופולרית ביותר בברלין היא שיפודיה, עם תור שמשתרך מעבר לפינה, תאמינו או לא. ואיפה אפשר ליהנות מאוכל ים תיכוני אלוהי, גם בז׳אנר הסטריט פוד המזרחי-ערבי, אם לא בבסטה. ביס אחד מהשווארמה חזיר והם ישכחו לעד מהדונר קבב. עם זאת – נמליץ לא להתמלא יותר מדי, כי לילה ארוך ב׳ברגהיין׳ הישראלי עוד לפנינו. הדאנג׳ן – מועדון הסאדו מאזו שמעלליו נשארים בין כתליו, אמנם התברך בסלקציה קצת (הרבה) פחות בררנית מזו של ׳המקביל׳ הברלינאי שלו, אבל גם שם תמצאו טכנו, עור ותסביכי אב – ואנחנו לא זקוקים ליותר מזה.
