>> יורם כרמי הוא רקדן, כוריאוגרף, מייסד להקת המחול פרסקו ובן זוג של רענן. ימים מרגשים עוברים על הלהקה עם המעבר למשכנה החדש בשכונת רמת החייל, שם היא ממשיכה בפעילות החינוכית והקהילתית במתחם תרבות רב דורי חדש. במקביל מעלים כרמי ופרסקו את היצירה "Why Things Go Wrong", מופע חדש שהוא שיתוף פעולה בינלאומי עם הכוריאוגרפית הצ'כית המבטיחה סילבה ספקובה. זוהי יצירה מלאת ניואנסים ואירוניה, המשרטטת את הסיבה העיקרית בגללה דברים רבים משתבשים בחיי היום יום שלנו: יותר ויותר אנשים שהם חלאות משתלטים על המרחב הציבורי ומשבשים לנו את החיים. ההופעות הקרובות: 12.3-11.3, 20:30, תיאטרון הבית.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> פסל מושלם לדייט ומסבחה שהיא אהבת חיי // העיר של מעין נבו
>> הקלאב האינטימי וקהילה שפותרת כל בעיה // העיר של עידן וינברן

1. תולעת ספרים

מקום מיוחד שהוא שילוב של בית קפה וחנות ספרים. מצד אחד אווירה שקטה של חנות ספרים כמו בספרייה, מצד שני הריח והתנועה של בית קפה. המקום הוא כמו בועה במרכז הרועש והסואן של העיר שמאפשר עצירה והתחברות לעולם הספרות. אני אוהב את הקהל המבוגר יותר שמגיע לשם ושניתן למצוא שם ספרים מיוחדים שאין בשום חנות אחרת.
מלכי ישראל 9

2. ספסל בשדרות בן גוריון

בין העירייה לשלמה המלך, יש בשדרה ספסל שניצב ליד "פסל מנדטורי" של גבי קלזמר, פסל מיוחד של פנס עם אלומת אור ממתכת. פסל שאני מאוד אוהב לשבת ולהתבונן בו. השדרה מלאה בתנועה של הולכי רגל מכל הסוגים – צעירים, מבוגרים, הורים וילדים, אנשים שהולכים או חוזרים מהעבודה, תל אביבים ואנשים שבאים לטייל בעיר. עצירה לרגע על הספסל זורקת אותי מחוץ לזמן והופכת אותי לצופה בהצגה הכי טובה בעיר.
בן גוריון 84

3. הסטודיו של פרסקו

המקום הכי אהוב עלי בעיר זה הסטודיו של פרסקו, הבית השני שלי. לא מזמן עברנו לסטודיו חדש ברמת החייל ובזכותו אני לומד להכיר שכונה חדשה ואנשים חדשים. אני מבלה בסטודיו את מרבית השעות ביום יחד עם הרקדנים, ומתרגש לקראת פעילויות תרבותיות, חינוכיות וקהילתיות חדשות שאנחנו מתכננים פה עבור תושבי האיזור ותושבי כל גוש דן.
הברזל 31

4. החלק הדרומי של הטיילת

החלק הזה של הטיילת מרגיש לי כמו חו"ל עם ההתחברות לנמל יפו ולעיר העתיקה. כשמטיילים בטיילת ממש מרגישים את שינוי האווירה ואת איך שהנוף משתנה, הטיילת הופכת לצרה יותר, עממית ופחות עירונית וכאילו מכינה אותך לקראת הנמל והמבנים העתיקים של יפו.

5. שוק לוינסקי והמדרחוב החדש

הוריי גדלו בפלורנטין ובתור ילד הייתי מגיע איתם לשוק כדי לעשות לקניות לשבת. יש לי זיכרונות ילדות נעימים מהמקום ואני אוהב את השינוי המרענן שהוא עבר. השילוב בין השוק, לברים ובתי הקפה, המדרחוב ללא מכוניות והמון אנשים צעירים, הוא בשבילי שילוב תל אביב של פעם ושל היום יחד.

מקום/תופעה לא אהובה בעיר:

עבודות הרכבת הקלה בעיר. העבודות לא רק מעכבות את התנועה, יוצרות פקקים ולכלוך הן גם הורסות את הנראות הכללית של העיר, שהפכה לאתר בנייה אחד גדול. ברור לי שזה מהלך נדרש בשביל להגיע לרכבת הקלה המיוחלת, אבל כתל אביבי אני ממש מרגיש איך העבודות פוגעות באיכות החיים, אפילו כמי שמתנייד עם אופנוע אני מרגיש את הקושי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תערוכת צילומי עיתונות "עדות מקומית" שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל. השנה התערוכה היתה קשה וכואבת אך יחד עם זאת מלאת תקווה. הצילומים מרשימים ומעוררים מחשבה, לעיתים מטלטלים ומרגשים. התערוכה הזו היא שיקוף של המציאות שלנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היצירה "אחרית" שיצרתי עבור הלהקה שלי בסוף הקורונה. היצירה עוסקת ברגעים של פוסט עולם אפוקליפטי ועל הכוח והכורח להתחיל מחדש. כשעשינו חזרות על היצירה בתקופת המלחמה היצירה קיבלה משמעות חדשה וטעונה יותר. יחד עם זאת, חזרות על העבודה עזרו לי ולרקדנים לעבד ולאוורר את הרגשות הקשים ולרתום את הקושי, העצב והחשש ולבטא אותם באמצעות האמנות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המטרה הכי חשובה בעייני בימים אלו היא הסיוע, התמיכה והטיפול בנפגעי פוסט טראומה ומצוקה נפשית. מאז המלחמה הצטרפו למעגל נפגעי הנפש והפוסט טראומה כל כך הרבה אנשים שנפגעו בצורה ישירה או עקיפה מהמלחמה או טבח שבעה באוקטובר, והם זקוקים לטיפול ועיטוף בשביל להשתקם ולהתמודד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
משה אפרתי ז"ל, אחד האמנים הכי חשובים בתחום המחול בישראל, חתן פרס ישראל למחול שנפטר לפני כחמש שנים, מקבל שלט הנצחה ליד הבניין בו חי ברחוב שלמה המלך 52. משה ז"ל בילה את כל שנותיו כיוצר בינלאומי ותל אביבי בבניין הזה ואני שמח שכל מי שיעבור ליד הבניין הזה יזכה להכיר את שמו ויצירותיו.

מה יהיה?
אני רוצה להאמין שיהיה טוב. כרגע קצת קשה לי לראות את זה אבל אני מאוד מקווה שתל אביב תחזור להיות העיר הסואנת, השוקקת והמרגשת שתמיד היתה אחרי שיסתיימו שני העשורים בהם היא שקועה בעבודות, חפירות ותמ"אות. שהמדינה שלנו תחזור לשים את אזרחיה ואת רווחתם בראש סדר העדיפויות על פני מלחמות, סכסוכים ואינטרסים זרים.

• העיר שלי
• מחול
• פרסקו
• תולעת ספרים
• פסלים בתל אביב
• שוק לוינסקי
• טיילת תל אביב
• עדות מקומית

אלינורמילצ'ן היאאמנית רב-תחומית העוסקת בצילום, כתיבה, איור ווידאו-ארט. היא יצרה מגווןפרויקטים, הופעות וידאו חיות עם תזמורת ומיצגים ציבוריים בישראל, אירופה וארה"ב. בימים אלו עולה המופע האימרסיבי"Say My Name"שיצרה יחד עם במאית התיאטרוןרונית מושקטבליט במרחבHaDiveלאמנות ברחוב התחייה 27, כחלק ממתחם 3426 העולה ופורח.

>>

המופע, בהשתתפות אורהמאירסון,רעותעג׳מי,רוברטופולק,נינהקוטלר,בןזאברבי ותומרשרון, מזמןחוויה תיאטרלית המתרחשת בחדר ההמתנה של הלא-נודע ומזמיןאת הקהל להסתכל על החיים והמוות מנקודת מבט קצת אחרת. תוך שזירת החוויות האישיות של הצופים עם הנרטיב של ההצגה, נרקם מסע רגשי עוצמתי המדגיש את סיפורי החיים השונים של כל אדם ואדם, שתמיד מלווים בזיכרונות, חרטות ווידויים. בטרמינל שביןהעולמות, צפות ועולות מחשבות ושאלות על הזיכרונות אותם נרצהלנצורלעד, על המורשת שנשאיר אחרינו ועל מי יהיה האדםהאחרוןשיזכוראותנו.עוד פרטים וכרטיסים כאן

1. HaDive

מרחב חדש לאמנות שמיועד לטפח סביבה שיתופית עבור קשת רחבה של יוצרים. המקום הוקם בזכות מאמצים שלי ושל רונית מושקטבליט, ושיתופי פעולה עם מתחם 3426 ותיאטרון נוצר. Hadive הוא מקום שבו יצירתיות, חינוך וקיימות מתלכדים כדי להגות עתיד טוב יותר. שם גם מתקיים המופע החדש Say My Name שיצרתי יחד עם רונית. אני מרגישה קצת יותר תקווה בכל פעם שאני שם.
התחייה 27(בפינת התחייה-הרצל)

2. הסטודיו שלי

במבנה שמאכלס אמנים ויוצרים, אפשר לחוש את האנרגיה אפילו דרך הקירות ובמסדרונות. זהו מקום בו נזרעים רעיונות שמתחילים להתפתח ולהתהוות לאט לאט.
רחוב אבן גבירול פינת אנטקולסקי (בניין המשרדים הישן של בזק)

זוכרים שפעם היה פה דואר? זוכרים שפעם היה דואר? בניין בזק באבן גבירול (צילום, בן קלמר)

3. חוף המרינה

בין המרינה של תל אביב לחוף הכלבים הצפוני, אפילו בימים העמוסים של הקיץ, תמיד אפשר למצוא נקודה על החול בסוף היום, לשקוע בה ולצפות קדימה. אני מגיעה לפה לעיתים קרובות יחד עם ילדיי בימי שישי כדי לתפוס את השקיעה של השבוע.

4. תולעת ספרים

אין סיכוי לצאת משם בידיים ריקות. המון מילים ומוחות שמצטלבים על המדפים או מעל לכוס הקפה במשך שנים, ובכל פעם מחדש זה מזכיר לי את כוחה של המילה, כמה כל מילה חשובה.
מלכי ישראל 9

5. שדרות בן גוריון

הקטע שבין שדרות שלמה המלך ועד לחוף. אחד הדברים שלקחתי מחוכמתה של מאיה אנג'לו הוא תמיד ללכת עם האנשים שהיו טובים אליך בחיים. אז בכל פעם שאני מגיעה לשדרה שנקראת על שמו של ראש הממשלה המוצלח ביותר שהיה לנו כאן, ושצעד פה מדי בוקר בדרך אל החוף, אני מיד מוצפת געגועים. כדי לא להרגיש לבד, אני מביאה את כל מי שהיה טוב אליי אי פעם בחיים להלך איתי לאורך השדרה, לצעוד יחד מתחת לעצים, ברוח הקלה. "נראה כי הדבר שיש לעשות, הוא להכין את עצמך לכך שתנסה להיות הקשת בענן של מישהו אחר"

מקום לא אהוב בעיר

דיזנגוף סנטר! אני שונאת קניונים. אני מרגישה כמו כבשה בעדר שדוחפים לצרוך כמו כל השאר. אני אבודה שם ומבולבלת. אף פעם לא מוצאת את דרכי ולא את המכונית שלי לצורך העניין.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
Say My Name.בכל פעם שאני רואה את המופע, את השחקנים אומרים את המילים שכתבתי עם רונית מושקטבליט – אני המומה שהוא בכלל קיים. השחקנים פשוט מדהימים, וזו חוויה כל כך שונה שבאמת עומדת בזכות עצמה, לטוב ולרע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ציור מוקדם של מארק רותקו. מעולם לא ראיתי אותו לפני כן ואז הוא הוצג ברטרוספקטיבה מקיפה של רותקו בפריז. הוא נקרא "התבוננות". ציור שהוא כמו חלון של בית. חלון שהוא כמו פיצול של הנפש. סינתזה בין עולם מופלא לבין מצב האדם. בצד אחד, יושב אדם, במצב של התבוננות עמוקה, בצד השני, גלובוס קטן בצבעי כחול ולבן. שאר החדר ריק וצבוע באפור כהה, אבל יש משיכת צבע לבנה ממש זעירה בקצה של החדר שנראית כמו אור, או כמו פתח למשהו. ציור שצויר בשנת 1937 ומשרטט במדויק את המצב הקיומי שלנו כאן ועכשיו. התבוננתי בו ובכיתי בשקט.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
רשת בתי הספר דרכא. אני מאמינה שחלק מהסיבות שאנחנו נמצאים במצב הנורא הזה קשור לחוסר חינוך, ידע וקבלה של האחר. דרכא עוסקת בזכות של כל ילד לחינוך איכותי וערכים חזקים, ללא קשר למקום מגוריו, להשכלת הוריו, להכנסת משפחתו או למוצא האתני שלו. הם פועלים בכל רחבי הארץ לצמצום הפערים שבין הפריפריה לערים הגדולות. הם ממשיכים כל הזמן לתמוך בתלמידים ובמשפחות בתקופה המטורפת הזו, ומלווים משפחות של כמה מבוגרי בתי הספר שנפלו במלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יעל… שביקשה ממני לא לחשוף את שמה המלא. כשמשפחות החטופים רק החלו להתכנס בכיכר, היא מיד יצרה קבוצת ווטסאפ על מנת לספק להם אוכל ביתי מדי יום. עוד דרך לעזור ברגע של חוסר אונים מוחלט, באין תמיכה או אמפתיה מהממשלה. הקבוצה נפתחה בהתחלה לאימהות מהשכונה שלי, ולאט לאט גדלה ליותר מ-100 אנשים שמתחלפים במשמרות בישול במהלך השבוע. יעל עצמה גם תמיד מבשלת וגם תמיד מוצאת דרך להעביר את הארוחות לכיכר.

מה יהיה?
אני רוצה להאמין שבכל זאת משהו טוב עוד ייצא מהתקופה האיומה הזו. שהחיים חזקים יותר. אפילו אחרי השואה מצאו דרך לבנות מחדש, להתחבר מחדש, לגשר על הפערים ולשתף פעולה עם אלה שקראנו להם אויבינו. אני רוצה להאמין שזה מה שיקרה במאה ה-21, אבל זה ייקח שנים רבות של הרבה מאמצים ורצון הדדי לבנות את הגשר שבו נוכל להיפגש.

• העיר שלי
• תיאטרון
• מתחם 3426
• אבן גבירול
• המרינה
• תולעת ספרים
• שדרות בן גוריון
• דיזנגוף סנטר

>> המחזאית והיוצרת עדנה מזי"א הלכה אתמול (10.12) לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. עם עלייתו המחודשת של המחזה האייקוני שלה "משחקים בחצר האחורית" לפני כשנתיים, התארחה מזי"א במדור הפופולרי "העיר שלי" ושיתפה אותנו במקומות האהובים עליה בעיר, בחירות קלאסיות בין כיכרות העיר, שדרות העיר, תיאטראות העיר ובתי קפה עם מילים חכמות שהדגימו בדיוק כמה היא אוהבת את תל אביב, ותל אביב אהבה אותה. כבר מתגעגעים.

1. קפה מסריק

אני שם מאז שנפתח עם הסנדוויץ׳ ביצה המהולל. אין שם בערך. זה טעים, איכותי ובלי קישוטים מיותרים. הפואטיקה של הענייניות. טלי ונועה, מנהלות מקום כמו שצריך. בלי זעקות התרגשות ובלי הסתחבקות ריקה. מתאים.
שדרות מסריק 12

2. כיכר דיזנגוף

צפיתי בו בכל גלגוליו. בילדות הוא היה שטוח כמו עכשיו אבל הוא היה מובן מאליו ולא היתה לנו שום רפלקסיה לגביו. בגלגול הנוכחי כבר הגעתי עם מודעות והתפעמות. אני גרה מאד קרוב וכך ליוויתי את ההקמה החדשה על בסיס יום-יומי. מבחינתי הייתי בצוות המקימים. הנכדה בת השנתיים שלי גרה בירושלים, ובכל פעם שאנחנו מתקרבות לכיכר והיא רואה את המזרקה, היא זועקת בהתלהבות ׳הנה תל אביב׳.

3. שדרות סמאטס

׳העבר הוא ארץ אחרת. אנשים מתנהגים שם באופן שונה׳, כתב מישהו. זה מה שאני מרגישה כשאני מגיעה לשדרות סמאטס, שכונת ילדותי. חזרה לשכונת הילדות תמיד הציתה מועקה אוטומטית. האֶרץ האחרת ההיא מתעוררת בלי שמתבקשת. השנים הקהו את הדרמה, ומה שנשאר זה יופייה האובייקטיבי של השדרה הקטנה שלנו.

4. הגרין רום של תיאטרון לפני תחילת ההצגות

בארץ ובחו"ל. אין הבדל. חשפניות יושבות עם קציני אס-אס שמשחקים שח עם חייזר יהודי. יש הכל. לקח שנים לאבסורד להפוך בשבילי למנהגו של עולם.

5. תולעת ספרים. חנות ובית קפה

מהחנות הקטנה בסֶנטר לבאזל, ומשם לכיכר רבין. אליענה, הייקית רבת הקסם, בנתה עם שותפתה פאני מוסד עירוני לתפארת מדינת תל אביב. בית מקדש חילוני לתולעי ספרים. ופלפל ממולא משובח לשאר בני אדם.
מלכי ישראל 9

• העיר שלי
• עדנה מזי"א
• המלצות של מקומיים
• בית ליסין
• מסריק
• כיכר דיזנגוף
• תולעת ספרים

>> רון ברטוש הוא אוצר וחוקר אמנות, המתמחה באמנות ישראלית. הוא פרסם ספרים, קטלוגים ומאמרים, ואצר תערוכות רבות במוזיאונים, בגלריות, באוניברסיטאות ובמוסדות תרבות אחרים. לאחרונה מונה ברטוש לתפקיד האוצר הראשי של מוזיאון הנגב בבאר שבע

1. תולעת ספרים

מאז שבאצ'ו נסגר והאווירה הבוהמית שהיתה בו התפזרה (לא לפני שישראל גוריון רקד שם ריקוד אחרון), אני בנדודים בין בתי קפה. תולעת ספרים היא מקום אהוב עלי במיוחד. קפליקס (זמנהוף או מרחביה) הוא שכונתי ותמיד מזמין, וכשאני בקריית המלאכה זה קופי לאב – מקום עם סיפור מרגש. בזמן האחרון אני נהנה מפאף אנד פאף החדש בכיכר מסריק, ולעתים ב-hoc האנינים. בקיצור, נווד קפה.מלכי ישראל 9

2. עלמא – בית לתרבות עברית

לפני כמה שנים השתתפתי בתוכנית העמיתים של "עלמא", מקום שמפגיש בין התרבות היהודית, הישראלית והכללית, ונערכים בו אירועי ספרות, מוזיקה, שירה, קולנוע, הגות ואמנות. זו תוכנית לאנשי תרבות שמרחיבה אופקים, פותחת את הראש ומזריקה השראה מזוקקת לוריד.
"עלמא" שוכן באחד הבתים היפים ביותר בעיר, ומהביקור הראשון רציתי להציג בו אמנות. השנים חלפו עד שבסופו של דבר זה התממש וחלל חדש לתערוכות אמנות הוקם, עם השותפים הטובים ד"ר רות קלדרון, מייסדת ומנהלת "עלמא", והאמן ציבי גבע. קוראים לו "טְרַקְלִין האמנות בבית עלמא".רוטשילד פינת שד"ל 6

3. עדינה

אם תמצאו אותי בשינקין, זה כנראה בזכות עדינה, מעדניה מפתה שמציעה כל מה שצריך בשביל להנות מחברה טובה ויין (שבוחרת הסומלייה שירה צידון) באמצע היום או בסופו.שינקין 43

4. קריית המלאכה

פעם זה היה איזור גורדון, היום זו קריית המלאכה (וסביבתה המתרחבת) שמהווה את מרכזו של שדה האמנות המקומי. ברדיוס קטן שכולל כמה רחובות מתרכזות עשרות גלריות, סטודיות וחללי אמנות – מגרש המשחקים של האמנות.

5. תחנת רכבת השלום

לא בדיוק בחירה מעוררת השראה כשלעצמה, אבל ההשראה מחכה בתחנה האחרונה: לא מזמן התמניתי לאוצר מוזיאון הנגב לאמנות, אז הרכבת הופכת להיות חלק מהשגרה. גם יש משהו בתחושה והתנועה של טרמינלים שאני אוהב, ואת הנחיתה בסוף המסלול במוזיאון.

• העיר שלי
• תולעת ספרים
• ❤ תרבות
• קריית המלאכה
• שינקין
• רכבת ישראל

>> מאי רופ (כן, היא כן וכו') היא אחת מהיוזמות והמייסדות של "המועדון", אירוע אמנותי סודי בשיתוף ג׳ין הנדריקס, שמזמין אתכם לקחת חלק במסיבה פנטסטית ומעוררת חושים: אנסמבל של 16 שחקנים מקצועיים, עולם מקביל, דרינקים, די.ג'יי, הופעה חיה. והכי חשוב – אמנות. האירועים הבאים: 4.6, 18.6 ו-19.6.עוד פרטים והרשמה לאירועים כאן.

1. קריית המלאכה

בשנה האחרונה יצא לי לבלות ולהכיר את השכונה המיוחדת הזאת. בחיפושים אחרי חלל עבור האירוע שלי – "המועדון" – נחשפתי לאיזור מדהים, מלא באמנות, גלריות, סטודיואים וחללים מפתיעים. מה שכל כך מעניין באיזור הזה הוא השילוב בין הגולמיות של דרום העיר לבין האמנות והיצירה שפועלת בשכונה, הגרפיטי על קירות אולם הקונצרטים, תערוכות מעל רחוב של מוסכים, איזור תעשייה ביום ועולם תרבות מחתרתי בלילה. זה מקום שנותן המון השראה. מה גם שתמיד כיף לסיים שם הופעה וללכת לעשות דרינק ונשנוש בא לה רמפה.

2. עדינה

לפני שנתיים מנו ועדי (הבעלים של מנו וינו והבוסים שלי מזה שש שנים) פתחו בשינקין את אחת הפנינות היותר הקסומות שיש באיזור. מעדנייה בוטיקית בניחוח אירופאי שהפכה עם הזמן גם לבית קפה קטן בבוקר, ולבר יין וגבינות אחרי הצהריים. כל מוצר שם הם בוחרים ואוצרים בקפידה, וזה מורגש. יש שם את כל הדברים הטובים ואם בא לי להרגיש בפריז לרגע, לשם אני אלך. אני וכל השכונה.שינקין 43

3. תולעת ספרים

מוסד תל אביבי בבעלותן של פאני ואליענה, שתי נשים מדהימות שמנהלות את המקום כבר כמעט 40 שנה.כשמקומות בעיר נפתחים ונסגרים, כשאנשים מנסים להמציא את עצמם מחדש – יש את תולעת ספרים, מקום שהוא חנות ספרים יפהפיה וגם בית קפה שוקק. כל הבוהמה הספרותית נותרה נאמנה ופוקדת את המקום מידי יום. אני אוהבת להגיע לשם ולהרגיש את תל אביב של פעם, לעיין בספרים או לשבת לשתות קפה ולכתוב לצד סופרים ואמנים גדולים. נחשפתי למקום בזכות אנה, השותפה שלי ליצירת "המועדון" שעובדת שם ומאז הוא הפך להיות הספוט הקבוע שלנו לכתיבה.מלכי ישראל 9

4. הבסטה

שלוש שנים גרתי מעל הבסטה ואני יכולה להגיד שזה המקום שהכי כיף לי בו. הייתי יורדת לשם בסוף היום לכוס יין וקינוח או מנות קטנות, ובאותה הנשימה אם אני רוצה לחגוג משהו מיוחד אז עדיין הבחירה היא שם. לפעמים אני חולמת בלילה על צלחת כבושים, מולים וצ׳יפס וטארט דבש מלוח. יש שם אווירה כיפית, אוכל נהדר ומבחר יין משתנה שהוא מהגדולים ומהמעניינים שיש בעיר.השומר 4

5. מהדורה מוגבלת

המקום שאני הכי לא רוצה לחשוף כי הוא הגילטי פלז׳ר שלי. אני חובבת וינטג׳ גדולה וברש"י פינת קינג ג׳ורג יש חנות מתוקה שיש בה מבחר ענק של פריטי וינטג׳ מיוחדים, מכל העולם ומכל הזמנים. כשאני לא במצב רוח טוב אני הולכת לצוד שם, אם זו מנורה משנות הארבעים שקניתי לשולחן העבודה או עוד פמוט לאוסף הפמוטים שלי. זה מקום שאני יכולה ללכת בו לאיבוד שעות ולא לחשוב על כלום, ולצאת משם כשאני מרגישה הרבה יותר טוב.רש"י 17

• העיר שלי
• הבסטה
• תולעת ספרים
• מהדורה מוגבלת
• שינקין
• קריית המלאכה