>> ג'וש שגיא (למה שלא תעקבו) הוא אומן אידאולוגי, במאי, שחקן ומורה למשחק בבית הספר למשחק אימפרו. הוא גם פרפורמר, והווקאליסט של להקת הפאנק המחורעת והמחאתית במיוחד, רפסטר בלאסטר אקספיריינס. בימים אלה הוא מככב בשלוש הצגות פרינג' מרתקות: "חפץ לב" בתיאטרון הסימטה, "הפוריטנים" בתיאטרון הבועה, ו"רק בשמחות", קומדיית פרינג' קורעת שתעלה בפסטיבל האביבשל תיאטרון הסימטה (11.9), וכן, פסטיבל האביב נערך השנה בסתיו. ככה זה עכשיו.

1. פארק החורשות

פארק החורשות הוא פנינה של שקט,טבע ורוגע בדרום העיר. המקום מסמל לתושבי האזור שלווה והנאה גדולה. מבחינתי האישית, הפארק משמש כלוקשיין של סדרת הרשת הכי טובה בארץ לדעתי, "נערי פארק החורשות". יש לה מעריצים רבים. היא לגמרי הפוכה מהשקט של הפארק ויש בה טרלול חיובי.

2. סינמטק תל אביב

לא בשל ההיסטוריה של הקולנוע, לא בשל סרטי האיכות, ולא בשל הפסטיבלים הנהדרים, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שהמקום הזה נותן לקולנוע ישראלי עצמאי. כשחקן ששיחק בתפקיד ראשי ב-12 סרטים ישראלים עצמאיים, רק שם יכולתי להזמין צופים לצפות בסרטים בצורה ראויה.
הארבעה 5 תל אביב

3. קפה תמר ז"ל

המקום הזה שימש עבורי במשך שנים כבית שני. טוסט גבינה, לחמניות יבשות, ערק על קרח על הבוקר וקפה הפוך. האיכות של המזון הייתה זניחה לעומת התחושה המדהימה שם, עם האינטלקטואליות האומנותית שאפפה את המקום ונתנה תחושה של כסית כשהיה בשיאו, טרם בגרותנו.

4. מועדוני המוזיקה הקטנים של תל אביב

הלדין (אוגנדה),הבאנהוף, המונה, הצימר, החדר הקטן בתדר, הכולי עלמא וכמובן לבונטין 7, מקומות שנותנים ביטוי ללהקה שאני חבר בה – רפסטר בלאסטר אקספיריינס – שהיא גם רועשת במיוחד וגם חתרנית ומחאתית. עד שנקבל במות גדולות, אלה המקומות לשמוע בהם מוזיקה ישראלית חדשה.

5. תיאטרוני הפרינג' בתל אביב

תמונע, צוותא 2, רדוד ועוד – ומעל לכולם, תיאטרון הסמטה שהוא הבית שלי בתיאטרון מעל 30 שנה. המקומות שבהם אפשר להגיד הכל על הבמה. בלי פחד ובלי מורא.

>> אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן // העיר של דנה ספיר
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה // העיר של רם אוריון

מקום לא אהוב בעיר:

כל הבניינים הגבוהים שנבנים במרכז העיר ומחרבים את האופי של העיר. חייבים להפסיק לבנות לגובה במרכז העיר בדרום העיר ובצפון הישן .

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שתי תערוכות נהדרות: האחת של חנה אשורי, בשם "היכל המוגלה" בגלריה ק׳ ,אומנות אמיצה שהופכת את המוגלות של החיים לזוהרות. השניה היא "בת אלף" של ורד נימרוד, אומנית ומשוררת אדירה, תערוכה שהתקיימה ב"התיבה" ביפו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של רפי פרח, "דפוק וזרוק במנאלי ורישיקש", ספר שקראתי בנשימה אחת. מרתק, מצחיק ומהפנט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים. המחאה להחזרת אחינו החטופים ואחותנו ענבר הימן. הן ההמצאה הכי אפקטיבית, הכי אמיצה, הכי מתמידה והכי יומיומית. נשים אלה הן עמוד האש לפני המחנה ואני מעריץ אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רפי פרח, במאי קולנוע עצמאי– "היו זמנים בתל אביב" (סרט פולחן תל אביבי מעולה) ובמאי סדרת הקאלט "נערי פארק החורשות". הוא גם מוזיקאי וגיטריסט אדיר בלהקות רבות, ביניהן רפסטר בלאסטר אקספיריינס, סופר נפלא ועוד ועוד. תפקידו כאומן הוא לערער לכם את התודעה, והוא עושה את זה מעולה.

מה יהיה?
יהיה רע מאוד. אנחנו בדרך להיות מדינת הלכה, לאחריה תהיה מלחמת נצח, ואז סוף דרכה של מדינת ישראל כפי שהיכרנו אותה. בסופו של יום, לאחר הקזת דם מתמשכת, תהיה פה מדינת כל אזרחיה.

• העיר שלי
• תיאטרון פרינג'
• פארק החורשות
• קפה תמר
• לבונטין 7
• הצימר
• אוגנדה
• צוותא
• תיאטרון הסימטה

>> סיון רוזנברג היא שחקנית ויוצרת מתל אביב, אשתו של חן ואמא לאורי ולוּ. בשנה שעברה היא העלתה בתאטרון הסימטה את ההצגה "מט" שכתבה וביימה ובה היא משחקת. ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל האביב הישראלי ומוצגת בתיאטרון בימים אלו וביום חמישי הבא (21.11) בבית הבאר היפואי בפרט.פרטים וכרטיסים? בטח שכאן

>> העיר של יובל שילר: בר שכונתי מאירופה ומקום שמציע תקווה
>> העיר של יערה יעקב: ארמון הברקת של תל אביב ועוד זיכרונות

1. קפה 67

בית קפה קטן ומתוק ביהודה מכבי. בתור חובבת בתי קפה מושבעת, גיליתי את בית הקפה המתוק הזה כשעברתי לאזור ואני יכולה לומר שזה חד משמעית בית הקפה הכי טוב בעיר. הוא שייך לערן ומריאנה שמנהלים אותו ביד רמה ומגיעים בכל יום ב-3 לפנות בוקר כדי להכין את המאפים והכריכים שיהיו טריים טריים וזה ניכר! אני לא אחת שכל כך אוהבת מאפינס, אבל מריאנה אופה את המאפינס הכי טעימים שאכלתי. יש שם אוירה ביתית וחמה ובגלל שתושבי האזור פוקדים את המקום באופן קבוע, זה יוצר תחושה של קיבוץ בעיר כי פוגשים שם את כולם. אחד הדברים שאני הכי אוהבת במקום הוא שהם לא רואים את הלקוחות כלקוחות אלא כבני אדם ולא מפריע להם אם תבואו עם לפטופ ותשבו שם שעות או שעגלות התינוקות יפריעו למעבר. כאמא לתאומות שמרגישה תמיד לא נעים בבית קפה כי העגלה שלי תופסת הרבה מקום, הם תמיד נותנים לי תחושה שאני מאוד רצויה והעיקר שיהיה לי נוח.
יהודה המכבי 67

2. אדרת וארגמן

בשנים האחרונות אני קונה בגדים כמעט רק בחנויות וינטג' ויד שנייה, ואדרת וארגמן הן שתי חנויות, אחת ליד השנייה (באותה בעלות) שאני תמיד מוצאת בהן פיסים שווים במחירים ממש טובים! באדרת, שהיא אחת מחנויות יד השנייה הוותיקות ביותר בתל אביב, תמצאו בגדי יד שנייה ווינטג' לרוב של הרשתות הגדולות או של מעצבים ישראלים, ובארגמן יש פריטים שווים בטירוף של אופנה עילית במחירים מאוד מאוד מאוד (!!!) טובים (שלרוב בחנויות יד שנייה הם גם מאוד יקרים). אופירה, בעלת החנות, בוררת בקפידה את הבגדים שהיא לוקחת לחנויות ולכן תמצאו שם פריטים ייחודיים באיכות מעולה.
בוגרשוב 53

3. בטי בארץ הוינטג'

בהמשך לחנויות יד השנייה, אני חייבת לפרגן גם לבולה המהממת, בעלת בוטיק בגדי הוינטג' במדרחוב רמב"ם. הבוטיק הוא של בגדי וינטג' בלבד, רובם בייבוא מאיטליה, שילוב של ביסייקס באיכות מעולה ופיסים מיוחדים, אבל כשנכנסים לחנות מתאהבים גם בבגדים וגם בבולה שמקבלת את כולם בחיוך וצ'ייסר עראק להרמת המורל.
רמב"ם 7

4. נחליאל 2

בפינת הרחובות נחליאל והכרמל בכרם התימנים נמצאת ה-מאפייה של העיר. מאפייה פשוטה ונוסטלגית עם עוגיות עבאדי והעוגיות המרוקאיות הכי טובות בעולם! בכל פעם שאני בכרם, אני עוברת שם כדי לקנות לי סטוק הביתה. מומי הבעלים מגיע לשם בכל בוקר לאפות הכל והלב שלו מורגש בכל ביס. כמה פשוט ככה טעים ומנחם.
נחליאל 2

5. פארק הירקון

מאוד בנאלי, אבל מאז שהפכתי לאמא גיליתי את הפארק מחדש. יש בו המווווון פינות קסומות שהעירייה אירגנה ובמיוחד אני אוהבת לטייל בחלק הפחות מוכר אחרי גשר בבלי, בדרך לרמת גן. פתאום מגיעים לעולם אחר, את מרגישה שיצאת מהעיר לטבע, יש צמחייה מהממת, עצי תותים ובשעות אחה"צ, לקראת שקיעה, האור כל כך יפה ומרגיע. הדבר היחיד שחסר לי בפארק זאת עגלת קפה שווה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

נחל הירקון. זה לא בדיוק מקום לא אהוב, אלא יותר אכזבה וחלום שהעירייה תיקח כפרויקט רציני לנקות ולטהר את הנהר, ואולי יום אחד אני והילדים שלי נוכל להשתכשך במי הירקון ולקפוץ לשם באומגות. זאת פנינה רצינית לא מנוצלת וכל כך חבל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מקליד/ה" של היוצרת המופלאה רוני ברודצקי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספר השירה של קמה שיר "אין קווים מפרידים", הוא אחת המתנות הכי מדהימות שקיבלתי בשנה האחרונה. יש בו שירים מופלאים ונוגעים על האמהות, על נשיות ועל החלקים הקשים והנפלאים בשניהם. בעלי קנה לי אותו וכשקשה לי (במיוחד לאור המצב והמלחמה שברקע), אני פותחת את הספרון ומוצאת בו לפחות שיר אחד שמתאר במדויק את התחושות שלי וגורם לי להרגיש שאני לא לבד. אני חושבת שזה ספרון חובה לכל אמא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אחים לנשק. אני חושבת שהם כרגע מחזיקים את העם ועושים את כל מה שהממשלה צריכה לעשות ולא עושה. זה ארגון שנותן לי תקווה בימים הקשים האלו ומזכיר לי את הטוב שיש לנו פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא. לכל אמא.

מה יהיה?
שאלה שאני שואלת את עצמי מדי יום, וכשאני מבינה שאין לי תשובה אליה אני שואלת, "ומה עכשיו?" והולכת לחבק את הבנות שלי חזק חזק.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון הסימטה
• אדרת
• וינטג'
• פארק הירקון
• כרם התימנים

>> עירית פרנק היא מנכ"לית תיאטרון הסימטה. גדלה חולון ואת לימודי התיכון סיימה בבית ספר "תלמה ילין". את לימודי המשחק בבית צבי סיימה ב-1982. באותה שנה כבר השתתפה בסרטו של ג'אד נאמן "מגש הכסף", ובדרמת הטלוויזיה האמריקאית "זכרונות אהבה" של NBC בכיכובו של קירק דגלאס, תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס האמי האמריקאי. בהמשך השתתפה בסרטי קאלט ישראלים ואהובים כמו "בחינת בגרות", "בנות" , "החיים על פי אגפא" ועוד רבים אחרים, כמו גם בסדרות טלוויזיה. מזה 26 שנה היא מנהלת את תיאטרון הסימטה, משמשת כמנהלתן האמנותית, מביימת ומשחקת בהצגות האנסמבל של התיאטרון. בארבעת העשורים האחרונים היא מתגוררת בתל אביב , חיה ונושמת את התרבות העירונית על כל סוגיה.

>> העיר של יעל בדרשי: חיים שלמים בין כיכר ביאליק לרחוב אלנבי
>> העיר של עידן שלום: לשיר באמצע השדרה ולטפס על הקירות

1. תיאטרון הסימטה

התיאטרון ממוקם באחד המקומות הכי יפים בארץ המשלב היסטוריה עתיקה עם אווירה של הים ונמל יפו. מיקום קסום לתיאטרון פרינג', עם המון נשמה ואופי. בימים אלו התיאטרון עובר שיפוץ ושימור, וזה מרגש במיוחד כי ככל שהעבודות מתקדמות מתגלה עולם שלם של בניה, ארכיטקטורה, עיצוב והיסטוריה של המבנה בפרט ושל יפו בכלל מהתקופה העות'מאנית.
מזל דגים 8 (במהלך תקופת השיפוצים מתארח התיאטרון בקאנטרי גורן גולדשטיין)

2. רצועת החוף בין מנטה ריי ליפו

אני חיה את כל חיי הבוגרים בשכונות הדרומיות של תל אביב ומאוד אוהבת את הים. אני הולכת לחופים שונים בתל אביב ומאוד אוהבת אותם, אבל רצועת החוף הבתולית של יפו היא אחרת. זה חוף שלא באים אליו לראות ולהיראות ולא בשביל דרינק, אלא בשביל החוויה של החוף. באים לשם אנשים שפשוט אוהבים את הים. פשוט להיות בים על מחצלת כמו פעם בלי כסאות ומיטות שיזוף. אנשים שוחים, עושים ספורט או פשוט נהנים מהחוף ואני שמחה שיש עדיין בתל אביב חופים כאלה ומקווה שהם יישארו ונוכל להמשיך ליהנות מהדברים הפשוטים שהטבע מציע לנו.

3. פארק מנחם בגין

מדובר בעיניי באחד הפארקים היפים בתל אביב. כל האיזור נמצא בפיתוח ובניה והפארק הינו פנינת טבע יפהפיה ומרגשת – יש בו טבע אמיתי, מדשאות לפיקניק, מקום לעשות ספורט, מתקנים לילדים, אגמים עם סקי מים. יש בפארק הזה משהו הומוגני והוא נותן תחושה נעימה וכיפית ואני נהנית לבלות בו. יותר נכון – לנוח בו.

4. העיר הלבנה

"באיזור העיר הלבנה יש וייב אחר, של תל אביב הישנה. השילוב המיוחד בין הבניינים הישנים לגורדי השחקים נותן קצת תחושה של חו"ל. עוד כשהייתי ילדה הייתי באה לטייל באזור והרגשתי כמו תיירת באירופה. אני אוהבת את המכלול שהאיזור מציע, תמיד יש מה לעשות שם – השווקים, המבנים היפים, המסעדות, בתי הקפה, החנויות הקטנות, צעירים, זקנים, ישן וחדש. תמיד האזור הזה מרגיש לי כמו הלב האמיתי של תל אביב.

5. מייקלסון גלריה לאומנות שימושית

אני גרה בפלורנטין כבר שנים רבות ומאוד אוהבת את החנות גלריה הזו בה אני רוכשת מתנות. בפלורנטין יש עדיין המון אלמנטים של שכונה ויש בה המון אמנות, חנויות קטנות, גלריות מיוחדות. תמיד כיף לעבור ברחובות. ברחוב שטרן יש גלריה מיוחדת שיש בה ערב רב של דברים, המון אפשרויות, הרבה דברים מצחיקים, משהו בין חדשנות וגאדג'טים לאומנות מיוחדת. אני כל הזמן קונה משם מתנות לאנשים שאני אוהבת ותמיד המתנות מעוררות שמחה והתלהבות. מקום שהוא שילוב של פופ ארט עם ארט אמיתי ווייב צנוע.
אברהם שטרן 4

מקום לא אהוב בעיר

כתושבת תל אביב כל כך הרבה שנים, אחד הדברים שאני ותושבים רבים סובלים ממנו זה עניין החניה בעיר. המחסור במקומות חניה בשכונות העיר מאלץ אותנו לחפש חניה במשך שעות או לשלם על חניונים ציבוריים. העיר לא מטפלת בעניין בצורה נכונה וזה מרתיח אותי. זה לא הוגן כלפי תושבי העיר. ההרגשה היא שמקומות החניה מצטמצמים כל הזמן לטובת אתרי בניה, מיזמים של מכוניות שיתופיות, אדום לבן, רחובות שנהפכים למדרחובים ואפילו האלטרנטיבה של חניונים ציבוריים הולכת ופוחתת עד לא קיימת בשכונה שלי. אני אוהבת ללכת ברגל והולכת לא מעט, אבל מצב התחבורה הציבורית בעיר עדיין לא מאפשר לוותר לגמרי על האוטו ואמצעים כמו אופניים שגונבים בלי סוף, וקורקינטים שהם מסוכנים מאוד, לא מספקים את המענה להתניידות בעיר. העיר כל הזמן גדלה ומתפתחת ואני שמחה על השדרוגים ומתרגשת לקראת השינויים שיבואו, אבל נושא החניה צריך להיפתר. למה אני צריכה לשלם על חניה בעיר בה אני גרה?

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שני אירועים מאוד חזקים שפתחו לי את הלב מצד אחד וגם העציבו מאוד מצד שני. הראשון היה בחודשים הראשונים למלחמה, כאשר כל מוסדות התרבות – וביניהם גם תיאטרון הסמטה כמובן – השאירו כסאות ריקים כמספר החטופים עם תמונותיהם באולמות, מתוך תקווה אמיתית שישובו וימלאו את הכיסאות הללו. אלו היו רגעים מטלטלים רגשית אבל חשובים ונחוצים. האירוע השני, הוא למעשה אירוע שקורה כל שבוע בכיכר החטופים. מופעים מכל הקשת האמנותית מגיעים לכיכר. בעיניי הסולידריות הזו, להגיע לשם ולעשות מיצגים, מופעים, יצירות, מוזיקה, הקראה של יצירות – אלו רגעים מכוננים תרבותית וחברתית. הלוואי ולא היינו צריכים את זה והמציאות הזו לא הייתה מנת חלקינו אבל היות והיא כן, הביחד הזה של משפחות החטופים, הקהל הרב שמגיע והאמנים עושה לי ממש צמרמורת ומרגש אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לתיאטרון הסמטה הגיעה יצירה חדשה, מקסימה ומרתקת, המאפשרת לקהל לחוות שילוב מדהים של אסקפיזם באמצעות עולם דימיוני מצד אחד ומפגש עם הפחדים הכי עמוקים שלו מצד שני."שוק חצות" הוא מופע אימרסיבי המזמין את הקהל לחקור שוק מסתורי, בו סוחרים מפתים מציעים לקהל את מרכולתם הייחודית – זיכרונות, מרשמים, נבואות ושלל מוצרים נדירים אחרים. בתמורה לכך, הסוחרים לא מבקשים כסף, אלא רגעי שיתוף, כנות ואינטימיות. המופע אינו על במה ולא יושבים בו, אלא משתתפים באופן פעיל ומי שיהיה לו את האומץ להתמסר ולסחור עם המוכרים, ייהנה מאוסף חוויות סודיות וחד פעמיות. החוויות הקטנות ששזורות בשוק נועדו להעביר את הקהל בקשת רחבה של תחושות, זיכרונות ורגשות, ובעזרתם ליצור רגעים אישיים של סקרנות, תעוזה, פגיעות ורגש בתוך ההמולה. זהו משחק כפול של מציאות אחרת שיכולה לעזור לנו להישאר במציאות שלנו. אני מזמינה את כולם להגיע לחוות את החוויה הייחודית הזאת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המטרה החשובה מכל בימים אלו היא החזרת החטופים וכולם צריכים להירתם למשימה הזו בכל דרך אפשרית. לתרום למטה החטופים, להתנדב, להגיע להיות איתם, כל דבר שיכול לעזור להם להמשיך להילחם על החזרת האהובים שלהם ולקדם את ההסברה, זה הדבר הכי חשוב!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שאני רוצה להזכיר לטובה, הוא דווקא מן העבר. אביגדור לוין ז"ל מי שהיה מנהל אגף תרבות האגדי בעיריית תל אביב-יפו. אביגדור הבין, אהב וחי תרבות וזה היה ניכר בעבודתו והתנהלותו. אביגדור היה מסוג המנהלים של פעם במובן הטוב של המילה, הווה אומר אדם נאמן לתפקידו, מקצועי, ישר ושומר על העובדים מתחום התרבות, במקביל לזה שתמיד דרש מאיתנו מקצועיות, מסירות ורצינות. כשהוא היה בתפקיד תמיד ידעתי שיש לי גב מקצועי איתן. מעבר לכך, אישיותו הייחודית הלכה לפניו והוא היה דמות מוכרת ואהובה מאוד בכל תל אביב.

מה יהיה?
אני רוצה להיות אופטימית ולהאמין שנגיע למצב שנקום כמו עוף החול ונמציא את עצמנו מחדש בצורה משופרת. עדיין קצת קשה לי לראות את זה קורה. אני רוצה שהאחדות ואהבת האדם ינצחו ויאפשרו לנו לחיות פה. אנחנו צריכים לחזור לבסיס הפילוסופי והרוחני של עשרת הדיברות, לא כמצוות שניתן להפר אלא כדרך חיים – כבוד הדדי, אהבה, צניעות. שנחגוג דברים טובים ולא חיסולים, שהנאורות תחזור ותאפשר לכל אחד לחיות את חייו בלי לפגוע באף אדם. אני מאוד רוצה להאמין שהימים האלו יגיעו.

• העיר שלי
• תיאטרון הסימטה
• תיאטרון פרינג'
• העיר הלבנה
• פארק מנחם בגין

יפו העתיקה היא המקום הכי יפה בתל אביב ולא יכול להיות על זה ויכוח. מאז הקמת המדינה נעשו בה משגים ארכיטקטונים עצובים ושלל עוולות חברתיות, כולל הריסת מבנים היסטוריים, ג'נטריפיקציה אגרסיבית שכללה גירוש תושבים רבים והקמת רובע אמנים שמעולם לא הצליח להפוך לאטרקציה תיירותית משמעותית, אבל בשנים האחרונות הכניסה החברה לפיתוח יפו העתיקה הרבה אמביציה ואנרגיה בניסיון לחדש את הרובע הקסום והשמורה הארכיטקטונית שהוא, ולחבר אליו את העיר ותושביה. תחת התנופה הזאת מתרחש בימים אלה מבצע השיפוץ המרתק של תיאטרון הסימטה.

>> לא רק בשבת: המקומות הכי טובים לאכול בהם ביפו
>> בוקר טוב יאפא: מצאנו את בתי הקפה הכי טובים ביפו

התיאטרון ממוקם בלב סמטאות השמורה הארכיטקטונית, במבנה עתיקות לשימור מחמיר, ועובר מאז ינואר שיפוץ נרחב במסגרתו מבוצע שימור פנים המבנה, שימור חוץ, הנגשה של קומות המבנה, הקמת פואייה מבקרים עם בית קפה, שימור מרפסת הגג רחבת הידיים הצופה לים והכנסת ציוד במה מתקדם. העבודות אמורות להסתיים בספטמבר 2025, בתקציב 15 מיליון שקלים ובהובלה של אגף התרבות מינהל קהילה וספורט באמצעות החברה למוסדות חינוך ותרבות, ומסתמנות כאחד הפרויקטים האדריכליים המעניינים של התקופה.

עבודות השימור הנרחבות מתבצעות בפיקוח רשות העתיקות ובליווי מחלקת השימור של העירייה והאדריכלית רינת מילוא, ומועסקים בו בעלי מקצוע המתמחים בעבודות הייחודיות, שכן מדובר במבנה עתיקות שנבנה בטכנולוגיות בנייה הנדסית פשוטה אך חכמה – שלד המבנה בנוי כולו מכדי חרס המכונים "כיזאנים".

בקומת הקרקע של המבנה פועל מוזיאון אורי גלר, שברצפתו ממצאים ארכיאולוגים של המפעל לייצור סבון "מסבנה" מהמאה ה-19. קומה זו בנויה מקמרונות אבן ואילו התאטרון מעליו נבנה בקומת הכניסה מקמרונות אבובי חרס בשילוב שידרת קשתות אבן. בקומה זו נחשפה במהלך העבודות הארובה של ה"מסבנה". הקומה העליונה של התיאטרון נבנתה כולה מקמרונות אבובי חרס בלבד, כך שכל קומה של המבנה היא בעלת משקל הנדסי קל יותר מזו שמתחתיה. ייעודם של כדי החרס הוא לתת למבנה בעל הקמרונות המרשימים משקל קל למפתחים הגדולים, ובהיותם חלולים לספק גם בידוד תרמי.

לצורך שיקום השלד יוצרו בארץ בעבודת קדרות מקצועית 2,000 כדי חרס (המכונים "כיזאנים"), באמצעות קבלן השימור "קן התור" המתמחה בעבודות מסוג זה. שיטת בנייה מסורתית זו מקלה על כובד הקמרון, כך שבמקום הבניה המקובלת באבן באותה תקופה, הותקנו כדים חלולים וביניהם מיושמת תערובת על בסיס סיד שהותאמה לצרכים הייחודים של המבנה על ידי חברת פרסקו. בסיום עבודות השימור תשוב פעילות תיאטרון הסימטה אל המבנה עם הצגות ומופעים בשלושה אולמות עם טכנולוגיות במה מתקדמות. אחד האתגרים המשמעותיים היה לשלב ריבוי טכנולוגיות במה מבלי לפגוע בשלד המיוחד, כשלשם כך תוכננה על ידי משרד אורי פדן אדריכלים וירדנה אתגר מהנדסים, מערכת ייעודית בצורת קשתות שמנותקת מהשלד ורק על גביה יעברו התשתיות וייתלו מערכות סאונד, תאורה ואביזרי במה.

תיאטרון הסימטה שוכן בסמטת מזל דגים 8 ביפו העתיקה, ונוהל במשך 15 שנה בידי ניקו ניתאי, שהפך אותו לתיאטרון הפרינג' המוביל בישראל. ב-26 השנים האחרונות מנהלת את התיאטרון עירית פרנק, וגם בימי מלחמה אלה הוא מציע רגעים של הפוגה באמצעות הצגות, מופעי מוזיקה והצגות ילדים, המתקיימות עד לסיום השיפוץ באודיטוריום המחודש של קאנטרי גורן גולדשטיין בשכונת קריית שלום. אין סיבה לחכות ל-2025.
>> עוד פרטים על תיאטרון הסימטה

• הבועה
• ❤ תרבות
• יפו העתיקה
• תיאטרון הסימטה
• עיריית תל אביב

הפסטיבלים חוזרים, בינתיים רק הקטנים שבהם, ומחר ישוב לתל אביב בפעם הרביעית פסטיבל כלימשלובים, פסטיבל שבוחן את נקודות החיבור בין אמנויות שונות ומייצר ביניהן מפגשים ייחודיים בשילוב בינתחומי מרגש. והפעם זה מרגש אפילו יותר: הפסטיבל ייפתח מחר (19.12) בתיאטרון הסמטה, הממוקם זמנית בקאנטרי גורן גולדשטיין שבשכונת קריית שלום בדרום העיר וישתלט על הלוקיישן המפתיע במלוא עוזו.

ואנחנו מדברים על הרבה עוז, כי השנה יכיל הפסטיבל גם את פסטיבל קברטה הבינלאומילתיאטרון ואמנות במרחב הציבורי, שנערך זו השנה השנייה. החיבור בין פסטיבל קברטה, המציג יצירות בתחומי תיאטרון הרחוב, הקרקס, הליצנות, המחול והתנועה במרחב הציבורי, ובין פסטיבל כלימשלובים, המבקש לחבר בין סוגי אמנות שונים, נוצר במטרה לאפשר מיצוי גדול אף יותר של כל סוגי האמנויות ושילובם יחד.

הפסטיבל יכלול 20 מופעים הפרושים על פני שלושה ימים, ובכל אחד מהם מפגש ייחודי בין שתי סוגות אמנותיות או יותר. הפסטיבל אוחז בשפה אמנותית החדשנית, יצירתית ומאתגרת, המעניקה הזדמנות להתייחס לכל מופע כמפגש חדש בין אמנויות שונות תוך התייחסות מיוחדת גם לחלל שבו נערך המופע. במהלך הפסטיבל נגלה מה קורה במפגשים שבין אופרה וליצנות, קוסמות וסאטירה, וידאו ארט ושירה, תיאטרון וספורט, גרפיקה ממוחשבת ומחול ועוד.

כלל האירועים והמופעים במסגרת הפסטיבל ייערכו בחלליו השונים של קאנטרי גורן גולדשטיין, שם שוכן בימים אלה תיאטרון הסימטה שמשכנו הקבוע מצוי בעיצומו של שיפוץ משמעותי.המופעים ייערכו הן בחללים סגורים והן תחת כיפת השמיים וייערכו בהתאם להנחיות פיקוד העורף. חבל רק שקר מדי לטבול בבריכה, זה יכול היה להיות שילוב מושלם.
>> פסטיבל כלימשלובים X קברטה, קאנטרי גורן גולדשטיין 21.12-19.12,פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• תיאטרון הסימטה
• קאנטרי גורן גולדשטיין
• פרינג'
• ליצנים