אנחנו מפחדים: "איננה" היא סדרה שלוכדת את רוח הזמן הישראלית

הטלוויזיה הישראלית פוסט 7.10, וזה לא חדש, הולכת בין הטיפות. היא מגישה בריחה מן המציאות אבל לא יכולה לברוח ממנה.  אפשר לראות את זה בסדרות רבות שעלו לאחרונה (להבדיל מהריאליטי, שאיכשהו ממשיך כרגיל): הקומדיות ירדו לחלוטין מן הפרק ומה שצף מעל פני השטח הרבה יותר קשוח. "חוליגנים", "גחליליות" וכמובן "המזח" הן סדרות שמתקשרות היטב עם מצב הרוח הלאומי. גם בפריים טיים אנחנו לא ממש באים ליהנות.

>> הטלוויזיה זורחת: דירוג 20 הסדרות הכי טובות שאפשר לראות עכשיו
>> יולי לוהט על המסך: בחרנו 19 סדרות שבטח תרצו לראות החודש

לרשימה הקצרה הזאת מצטרפת גם "איננה", דרמת המתח החדשה שעלתה לשידור השבוע ב-yes. היוצרים יאיר שגיא וישי אוריין, יחד עם הבמאי אילן עבודי (שאחראי גם על "שיטת השקשוקה" וגם על "שטוקהולם", בין היתר) מביאים את הסיפור של נויה (נועה קירל) שמתה באופן פתאומי, ומכניסה את כל העולם סביבה לסחרור – ובעיקר את אביה, אבנר (מוריס כהן), איש צבא בדימוס, שיוצא למסע בילוש אישי במטרה לגלות מה לעזאזל קרה לה.

"איננה" קולעת לרוח התקופה לא רק בשפה הוויזואלית שלה, אלא גם מבחינה צורנית. זו סדרה שכוללת שמונה פרקים, 42 דקות נטו, וכמעט ללא פתיח. כמו ב"מנאייכ" או "חוליגנים" של התאגיד, לא מלאים אותנו באיזה פתיח מעוצב וגרנדיוזי, פשוט מניחים את שם הסדרה על המסך וממשיכים הלאה, כנהוג בעידן הבינג' גם בחו"ל. כמה שיותר קצר וקולע. אין זמן.

ובהקשר הזה, אחת ההצלחות הגדולות של הסדרה היא הליהוק שלה. אין כאן מגה סטארים גדולים מתחום המשחק. נועה קירל, הגיבורה של הסדרה, ממשיכה את התהליך שבו היא "עולה ליגה" – היא כבר שיחקה בסדרות ובסרטים בעבר, אבל עוד לא בסדרה כזו עם טון בוגר וקשוח, רחוק מאוד מסדרות הילדים והנוער שהייתה מזוהה איתן בעבר. קצת כמו המעבר בין שיר כמו "טיקיטאס" לשיר כמו "בנות כמוני לא בוכות". גם מוריס כהן שזכור לנו מ"בלקספייס" או "תחריר", מגיע עם תפקיד מצוין; וחשוב לציין גם את דניאל אסייג, שמרשים מאוד בתפקיד שלו בתור מינץ, החוקר המשטרתי.

במלים אחרות, למעט קירל (שמביאה למסך משהו שונה מאוד ממה שראינו ממנה עד כה), אין כאן כוכבים שיסחבו את הסדרה קדימה. מה שמנצח הוא היצירה עצמה והיא עשויה מצוין ברמה הוויזואלית-אסתטית וברמת העלילה. "איננה", כמו כל סדרה טובה, מוציאה אותך מהפרעת הקשב המטורפת שאנחנו חיים בה – וזורקת אותך פנימה.

שני מוטיבים דיסטופיים מרכזיים מייצרים את העלילה – הראשון הוא הטכנולוגיה והחשש מה-AI שצובר תאוצה בחיים שלנו. בלב הסדרה עומדת ה"וייראלז", מעין אפליקציה שהפעלתה מכוונת ישירות לתוך העיניים שלנו, באלגוריה ברורה להשתלטות המסכים על התודעה של כולנו. העולם של "איננה" הוא עולם שבו הקשרים האישיים בין בני אדם הולכים ופוחתים והכל נעשה באמצעות הטכנולוגיה – כלומר, זה העולם שלנו. המוטיב השני הוא סוגיית היעלמות הבת, שמפרנסת סדרות דרמה ומתח מסביב לעולם אבל נטענת במשמעות נוספת בישראל.

בין הצופים של "איננה" יש מאות אלפי ישראלים שאיבדו קרוב משפחה במלחמה שבה אנחנו נמצאים כבר כמעט שנתיים, זו שהחלה בטבח המוני כולל חטופים. הטראומה שעומדת בלב הסדרה, של אב שנאלץ להתמודד עם האובדן של בתו הצעירה, נוגעת וכואבת תמיד – אבל בקונטקסט של הישראליות זה כואב עוד יותר. דיברנו כאן לא פעם על ההבדלים הסגנוניים בין סדרות של HOT ושל yes, והאמת היא של"איננה" יש וייב של סדרת HOT: מאוד אלימה, קשוחה, בועטת בפרצוף, מחוספסת ונטולת אלגנטיות במתכוון. זה גם הופך אותה לסדרה יותר טובה – היא נוגעת במציאות שלנו בלי לייפות אותה, רצופה בפחדים טכנולוגיים וחברתיים ומעוררת לא מעט מחשבות על החיים שיש לכולנו עכשיו.

"איננה" שווה את הצ'אנס שתתנו לה, כי סביב הדילמה הגדולה מתחילת הטקסט – נראה מהפתיחה שהיא הצליחה לעשות גם וגם: סיפור טוב ומעניין שאפשר לשקוע בו שבו זמנית מתקשר את מצב הרוח הקולקטיבי. במציאות הטלוויזיונית שאנחנו חיים בה זה ממש לא מובן מאליו.
> "איננה", עונה ראשונה 8 פרקים, yes TV Drama, סטינג TV ו-yesVOD