האירוויזיון אמור להיות אירוע א-פוליטי, אבל האם זה בכלל אפשרי?
הוא נוסד כדי לאחד בין מדינות אירופה של אחרי המלחמה, אך האירוויזיון הוא כבר מזמן אירוע פוליטי לכל דבר. איך שירים פוליטיים בכל זאת משתתפים בתחרות ולמה תנועת החרם נגד ישראל לא עבדה הפעם?
תחרות האירוויזיון של שנת 2016, שהתרחשה בשבדיה, כללה קטע פארודי שלימד את הקהל איך לכתוב שיר אירוויזיון מנצח. אחרי ההמלצה לתת לחתיכים לנגן בתופים בלי חולצה או לשלב די.ג'יי וכלי נגינה מסורתיים, עלתה לדיון סוגיה חשובה – הנושא שבו יעסוק השיר. "תבחרו משהו שכולם יכולים להתחבר אליו. אהבה זה מתאים. גם שלום זה נושא פופולרי", אמרה המנחה, ונענתה על ידי שותפה להנחיה ש"אבבא דווקא ניצחו עם שיר על מלחמה, אבל זה לא משהו שאנחנו ממליצים עליו". למרבה האירוניה, המנצחת הגדולה באותו ערב הייתה הזמרת ג'אמלה מאוקראינה, ששירה "1944" עסק בגירוש רבע מיליון בני המיעוט הטטרי מחצי האי קרים על ידי סטלין.
שירים פוליטיים לא יכולים לקחת חלק באירוויזיון, לפחות על הנייר, אבל כל עוד המסר מרומז, כללי ורחב מספיק, השיר עובר את הפרוטוקול של איגוד השידור האירופי, כפי שקרה בשנה שעברה עם השיר הצרפתי שסיפר על תינוקת שנולדה לפליטה מניגריה בלב ים. מצד שני, איש לא הופתע מפסילת השיר ששלחה גיאורגיה ב־2009, "We Don’t Wanna Put In". ג'אמלה חזרה והבהירה בזמנו ש"1944", שאותו כתבה בהשראתה סיפור הגירוש של סבתא רבתא שלה, איננו פוליטי, גם אם כל צופה עם בקיאות מינימלית יזהה את הקשר בין הגירוש ההיסטורי לסיפוח של קרים בידי רוסיה כאן ועכשיו.
"אי אפשר לנתק את האירוויזיון מהפוליטיקה. כשמפגישים מדינות הפוליטיקה נכנסת, זה בלתי נמנע", מסביר דניאל דונקלמן, יועץ תוכן ובלוגר אירוויזיון, "זאת מעין קפסולת זמן של מה שקורה באירופה באותה שנה. ב־2016 אירופה עלתה בלהבות בגלל משבר המהגרים והמשבר הכלכלי של יוון ומדינות אחרות ביבשת. זה היה אירוויזיון מאוד פוליטי, עם הופעה שעסקה במשבר הפליטים וסלוגן שקרא לאחדות. שבדיה היא תמיד מעין מגדלור לערכים אירוויזיוניים. זאת תחרות פוליטית, אבל זאת מעין פוליטיקה אלטרנטיבית ששמה דגש על ערכים כמו הכלה, קבלה, איחוד. זה כמו שגריר של הערכים הליברליים".
האירוויזיון נולד בשנת 1956, בשעה שאירופה עוד התאוששה מנזקי מלחמת העולם השנייה והייתה מפולגת בשל המלחמה הקרה. איגוד השידור האירופי, שהוקם בתחילת אותו עשור, החליט לייסד תחרות שתאחד את מדינות אירופה סביב נושא ניטרלי ומחמם לב – מוזיקה. בשנים האחרונות משתתפות מדי שנה בתחרות יותר מ־40 מדינות, ועבור רבות מהן זה כבר לא סתם עניין ניטרלי ומחמם לב. "מגה אירועים כמו האירוויזיון הם הזדמנות להפגין 'עוצמה רכה' – להציג את המדינה בצורה מסוימת לעולם", אומרת ד"ר גליה פרס בר־נתן, חוקרת במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, שתרצה על הנושא בכנס אקדמי שיוקדש לאירוויזיון בשבוע הבא (14.5־15.5, אוניברסיטת תל אביב). "יש בזה ממד כלכלי אבל גם זהותי. מסוף המלחמה הקרה זה נעשה חשוב להרבה מדינות מארחות, בפרט כאלה שנמצאות במזרח אירופה. הן רצו להראות שאירוויזיון זה לא רק הצרפתים, הבריטים והשבדים. אומרים שהאירוויזיון נקי מפוליטיקה ושזה עניין של מוזיקה שמאחדת אנשים. אני מזדהה עם הטיעון, אבל גם זו דעה פוליטית".
אם הפלסטינים היו משתתפים
ישראל היא דוגמה מובהקת לקשר המורכב בין פוליטיקה לאירוויזיון. כבר בשלב הוויכוח סביב העיר המארחת נחשפו הדילמות הפנימיות בישראל באשר לתחרות ולאופן שבו המדינה רוצה להציג את עצמה בפני העולם. "מצד אחד יש מירי רגב שמדברת על גאווה לאומית ואיך למרות כל המאמצים נגדנו הנה אנחנו בבירתנו הנצחית, ומצד שני יש קולות ליברליים וקוסמופוליטיים שרוצים לראות את המדינה כחלק מהקהילה הבינלאומית ולכן תמכו בתל אביב", אומרת פרס בר־נתן. "כשמדינה מקבלת את ההזדמנות לארח היא שואפת לנצל כל אלמנט של התחרות כדי להביע את עצמה וליצור נרטיב רצוי ומזמין, שיגיע לסלון של מאות מיליוני הצופים שייחשפו אליו בטלוויזיה".
"כשאסטוניה ניצחה ב־2002 זה עזר לה להשתחרר מהתדמית הסובייטית, ויש מחקרים שקשרו בין זה לבין הקשר של המדינה לאיחוד האירופי", מרחיב דונקלמן. "הסלוגן שנבחר השנה הוא Dare to Dream, וזה מבטא נרטיב שעל פיו אנחנו לא מפחדים לחלום ולהגשים למרות הדברים שמנסים למנוע את זה מאיתנו. בהקשר לאירוח הישראלי מובן שאי אפשר להתעלם מה־BDS ומהקריאות להחרים את האירוע, אבל אלה ניסיונות שנכשלו לחלוטין. הדבר האחרון שנשאר ממנו הוא הנציגים של איסלנד, שהלכו על הגישה השנייה – לא להחרים, אלא לבוא ולעשות פרובוקציות".
מחלוקות פוליטיות עשויות לגרום למדינה או שתיים לפרוש בשנה מסוימת או למנוע מאחרות לא להשתתף מלכתחילה. מרוקו, למשל, השתתפה בתחרות רק פעם אחת, בשנה שבה ישראל לא השתתפה, אולם, בסופו של דבר, המחלוקות הללו כמעט אף פעם לא משבשות את האירוע כולו. "זה קשור לכך שהאירוויזיון הוא מוסד אירופי חזק ויציב מאוד", אומרת פרס בר־נתן. "אמנים הם לחיצים ברמה הפרטית, אבל יש כאן חסות של מדינה, שלה אין אינטרס לוותר. לרוב מדינות אירופה יש יחסים תקינים עם ישראל, גם אם יש להן ביקורת. גם למדינה כמו אירלנד שהעבירה חקיקה שמחרימה מוצרים מההתנחלויות אין עניין להכניס את האירוויזיון לתוך זה. אנשים רוצים פאן ואסקפיזם, וגם זאת בחירה פוליטית".
"החרם לא מתקבל טוב באירוויזיון. זה לא משקף את השפה ואת הערכים שמאמינים בהם. כל עוד הפוליטיקה לא פוגענית, היא לגיטימית" – דניאל דונקלמן, בלוגר אירוויזיון
דונקלמן מוסיף כי תנועות החרם לא השפיעו על האירוויזיון כמעט כלל כי הן פשוט לא מדברות בשפה שלו: "אלה לא דברים שמתקבלים טוב באירוויזיון. זה לא משקף את השפה ואת הערכים שמאמינים בהם. כל עוד הפוליטיקה לא פוגענית, היא לגיטימית". אך השאלה מה פוגעני ומה לא כמובן נתונה לפרשנות. רוסיה, שהשיר ששלחה ב־2016 סומן כאחד המובילים בתחרות אך הובס על ידי "1944", לא קיבלה בהבנה את הניצחון האוקראיני. חברת הפרלמנט הרוסי אלנה דרפקו התייחסה לשיר כצעד של פרופגנדה וטענה כי הוא חלק מ"דמוניזציה של רוסיה שמציגה אותנו כמרושעים, את הספורטאים שלנו כמסוממים ואת המטוסים שלנו כפולשים".
גם השנה העוינות בין רוסיה לאוקראינה עוררה את השדים. אוקראינה לא תשתתף בתחרות לאחר שנפסלה מועמדותה של הנציגה המיועדת, מארוב, בשל חוזה שעליו חויבה לחתום ושהתגלה כמעין הצהרת נאמנות. לחוזה היו גם השלכות כלכליות ממשיות, למשל בכך שאסר עליה להופיע ברוסיה. לאחר סירובה של מארוב לחתום פנתה אוקראינה למתמודדים שהגיעו למקום השני והשלישי בקדם האירוויזיון במדינה, אך גם הם סירבו, וכך מי שהתחילה את המירוץ כמתמודדת בולטת מסיימת אותו מחוץ לתחרות.
עימות דומה שעושה שוב ושוב את דרכו לבמה הוא זה שבין אזרבייג'ן וארמניה. ב־2009 נכלל בסרטון שהקדים את השיר הארמני צילום של מונומנט הממוקם בנגורנו קרבאך, חבל ארץ שנמצא במוקד מחלוקת רבת שנים בין שתי המדינות. הפסל הוסר מהצילום עקב מחאות מצד אזרבייג'ן, הטוענת לריבונות על האזור. כשהגיע תור הארמנים להעניק נקודות בגמר התחרות, הם ניצלו את ההזדמנות כדי להציג תמונות של אותו מונומנט. איגוד השידור האירופי אוסר לחלוטין על צנזורה ועל עצירת השידור באמצע, אך על פי דיווחים אזרבייג'ן ניסתה למנוע שידור של ההופעה הארמנית ואפילו איימה על מצביעים אזרים שסימסו לארמניה. מובן מאליו שארמניה לא השתתפה בתחרות של 2012, שהתקיימה באזרבייג'ן.
"רוסיה ואזרבייג'ן הן מהמדינות שבהן ענייני הזכויות האדם או חופש הביטוי והעיתונות הם לא מהמשובחים", דונקלמן מרחיב, "אבל הן מוכנות לעשות לפעמים שינויים כדי לארח את התחרות. אלה יחסים דו כיווניים – האומה המארחת מציגה את הנרטיב שהיא בוחרת, אבל הצופים נחשפים גם לחסרונות שלה. זה מעלה דברים לפני השטח ויוצר מידה של לחץ להתנהג בצורה יותר טולרנטית".
אם זמר פלסטיני היה משתתף באירוויזיון ושולח שיר בסגנון "1944", זה היה עובר?
"זה היה עשוי להתקבל, גם אם בפנים חמוצות קצת. בעשור הקודם הייתה תחנת שידור דנית שהייתה מוכנה להיות ספונסרית ביורוקרטית כדי שגם פלסטין תשתתף אבל זה לא קרה בסוף. מעניין לחשוב מה היה קורה אילו".