גיבור ישראל: יצחק קרסנטי הוא הדמות הכי חשובה של "ארץ נהדרת" מזה שנים

כבר כמה שנים שיובל סמו משחק על השטיק של "הישראלי היפה". שטיק חמוד, יש להודות, אבל שטיק. בצורה זו או אחרת, הוא רץ עם השטיק הזה כבר חמש שנים. זו החלה כדמות כל-ישראלית עם בגדים מרושלים ומבט של טמבל שנדחף בזמן ראיונות "סקר רחוב" פיקטיביים ומדרבן בעדינות את המרואיין התמים להגיע לעבר האנטי פוליטיקלי-קורקט. זה עבד, אפילו טוב מאוד. מאוחר יותר הוא גם חיפש וריאציות מרעננות לתרגיל הזה, שכללו חרדי מציק ונציג של מחלקת ההסברה הישראלית. כולם היו מצחיקים, חלקם היו בעלי רגעים מבריקים, אבל אף אחת מהדמויות האלו לא היו שובות, חתרניות וחשובות כמו הדמות החדשה של סמו (שגם כותב את הדמות יחד עם כותב אסף גפן) – יצחק "פומה" קרסנטי.

כשהוצג קרסנטי לראשונה, בתכנית יום העצמאות של "ארץ נהדרת", הוא הוגדר כלוחם מחתרות ש"ליווה את ישראל מיום הקמתה ובשיאו נלחם לבד עם מקל מטאטא בשני טנקים סורים". סיפור המסגרת כולל מראיין שמלווה את קרסנטי במהלך מאבקו לקבלת הכרה מהמדינה – ראשית בדמות הזכות להדליק משואה לתפארת המדינה, אבל במהרה חותר לבקשות צנועות יותר. נגיד, כמו להתקיים בכבוד כאדם זקן בישראל 2015.

זה מתחיל עוד בבניית הדמות. ההשראה ברורה. קצת שאילה מ"בוראט", הרבה השראה מ"Bad Grandpa" המעולה של ג'וני נוקסוויל ומנה הגונה מהסגנון המובחן של יובל סמו. הוא מופיע עם שיער לבן, שפם מטאטא, כובע מצחייה, משקפי ראייה בולטים והליכון, ובעזרת מחלקת האיפור של ארץ נהדרת (שמתעלה על עצמה העונה) נראה אמין להפליא כאדם כבן 80-90. בתוספת מבטא שמערבב באופן ביזארי אך מדויק בין בגין, סלומוניקו ורפי איתן, רעידות ראש במידה נכונה ועמידה שפופה מעט, סמו מפליא במשחק כאדם זקן ומעט תמהוני. מספיק אמין כדי שיראה ריאליסטי ברחוב, מספיק ביזארי כדי שזה יראה מצחיק על המסך.

אך הפן החשוב ביותר בדמות היא לא הגילום המושלם שלה בידי סמו, אלא התוכן שנמזג לתוכה. עד כה שודרו סך הכול שלושה מערכונים בכיכובו, אבל האמירה שמאחוריו חדה יותר מכל הדמויות שהוצגו עד כה בעונה הטובה מאוד של ארץ. כן, גם יותר מסלמה הרוקחת, אורן חזן או הפיאה הסגולה של ביבי.

אחרי שבמערכון הראשון תקע כמה אצבעות משועשעות בעיני האתוס הציוני כבר בפרק השני הפך קרסנטי מלוחם מחתרות לשעבר ללוחם צדק בהווה. כבר בסיבוב השני הוא נכנס למשרדי ביטוח לאומי במטרה לדרוש קצבת זקנה הוגנת ודורש להיפגש עם "הבוס שלך, השטן", הולך למסעדת יוקרה כדי להתלונן על גודל המנות ומנסה לשדוד בנק עם קלנועית. כשפוגשים אותו בשלישית הוא מבקר בבית אבות יוקרתי, אבל כשהוא מגלה שעלות מגורים היא 12 אלף שקל לחודש הוא מנסה להתקבל כשותף בדירת סטלנים חביבה. על הדרך הוא גם מציע הצעות מגונות אך מקסימות למגוון מבוגרות ומבוגרים.

לא צריך להעמיק הרבה כדי להבין את החשיבות של דמות שכזו. תמהיל מדויק בין קומדיה לטרגדיה שמצמיד פנים, גם אם מזויפות, למצוקת הזקנים. אין שאלה שאחרי מפגש עם קרסנטי צופי "ארץ נהדרת" זוכרים מה היא קצבת הזקנה בישראל, נזכרים בכמות הזקנים שלא יכולים לקנות ארוחה הגונה ביום ומעכלים את הבושה ביחס המדינה למי שבנה אותה. נדמה שהנושא הזה עולה לסדר היום פעם בשנה, סביב דו"ח העוני, אבל בעזרת מערכונים קומים מעולים שכאלו, אפשר להשאיר אותו בתודעה ולהוביל אט אט לשינוי הנדרש. מזעזע, עצוב ולפעמים מטופש שיהיה, קרסנטי הוא דוגמה מושלמת לתפקידה של סאטירה טובה. תנו לו להדליק משואה כבר. או לפחות לחיות בכבוד.