מה רואים הלילה: 10 סרטים וסדרות שלא ידעתם שצריך לראות

1. נטפליקס – "חוצה את הקו" ("Passing")

נתחיל עם התוצר החדש ביותר ברשימה שלנו והמדובר ביותר בימים אלו בעונת הפרסים (עם מועמדויות לפרסי ה-"SAG" ו-"גלובוס הזהב"), אבל עדיין לא מספיק – בארץ ובעולם (בייחוד מול שמות נוצצים יותר כמו "בית גוצ'י" או "סיפור הפרברים"): "חוצה את הקו" ("Passing"), סרטה הראשון כבמאית של השחקנית רבקה הול ("ויקי כריסטינה ברצלונה", "יוקרה"), שמעבד את ספרה של נלה לארסון באותו השם מ-1929. הוא עלה ל-"נטפליקס" לפני כחודשיים. "

חוצה את הקו" מתעסק בתופעה פחות מוכרת בשנות העשרים העליזות, ובהיסטוריה האמריקאית כולה – מנהג ה-"מעבר", בו צאצאים להורים מעורבים עם צבע עור בהיר יחסית בחרו "להסוות" את עצמם כלבנים ולהיפטר מהזהות השחורה שלהם. ריני (טסה תומפסון, "ת'ור: רגנארוק") מתוודעת לתופעה זו כשהיא מתקשה לזהות חברת ילדות (רות נגה, "לאבינג") בארוחת בוקר. חזרתה של קלייר "הלבנה" ובעלה הבנקאי הגזען (אלכסנדר סקארסגארד, "שקרים קטנים גדולים") לחייה של ריני מערערת את אמונתה בבעלה הרופא (אנדרה הולנד, "אור ירח"), תפיסותיה וזהותה.

מגובה בצילום בפורמט 4:3, "שחור-לבן" ורגעים קטנים מהחיים, "חוצה את הקו" לא זז בקצב שאנחנו רגילים אליו, אבל עם הופעות מאופקות ובאותה מידה מלאות רגש, תסריט מעולה ושאלות אמיתיות (לא רק על גזע) על קנאה וכוונה – "חוצה את הקו" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שתראו בזמן הקרוב.

2. אפל TV+ – "דיקינסון" (“Dickinson”):

התכנים של שירות הסטרימינג של "אפל" די מתסמסים בין הלהיטים הגדולים של נטפליקס או עונות ריאליטי חדשות, ואולי די בגלל שרוב האנשים לא מודעים לקיומם. אבל הספרייה של "אפל TV+" מספקת לא מעט דברים להתאבסס עליהם – "דיקינסון" (“Dickinson”) הוא אחד מהם. מדובר בטייק קומי, מקורי והיפסטרי משהו על חייה של המשוררת האמריקאית מהמאה ה-19 אמילי דיקנסון. "דיקנסון" מוצא את גיבורתו (היילי סטיינפילד, "אומץ אמיתי") מנסה להתמודד עם ערכים פטריארכליים, חברה שמרנית, אהבה לסבית, ומשפחה לוחצת – אבל עם מחשבה שלא ממש תואמת את תקופתה.

עם קללות מודרניות, להיטי היום, ג'ון מולייני וניק קרול בתור "כוכבי התקופה" הנרי דיויד ת'ורו ואדגר אלן פו (בהתאמה), וויז קאליפה בתור מלאך המוות, ופירושים מילוליים מידי של שיריה, "דיקנסון" יכולה יכול להיות לרבים (לטהרני שירה במיוחד) טו מאץ', וזה לא תורם שעונתה הראשונה של התוכנית ממצה את עצמה די מהר. עם זאת, מי שישרוד את המעבר לשתי העונות המעולות – יבין את הזדמנות לעשות סוף סוף צדק עם המוח היצירתי של המשוררת פורצת הדרך הזו, אחרי שקוטלגה שנים בתור "ילדת הסנטר האוריגינלית".

3. אמזון פריים – "מחפשי האמת" ("Truth Seekers")

סיימון פג וניק פרוסט הם בין הפרצופים המוכרים ביותר שיצאו מהממלכה המאוחדת בעשורים האחרונים – ממש שם ליד ריקי ג'רוויס והארי סטיילס: הם נלחמו בזומבים ("מת על המתים"), רוצחים ("שוטרים לוהטים") וחייזרים ("סוף העולם") אצל אדגר רייט, פגשו חייזר שיכור עם קול סת' רוגן ב-"פול" (אותו גם כתבו השניים) ואפילו כיכבו אצל ספילברג (בתור הבלשים האייקונים תומפסון ותומפסון מ-"טינטין"). למרות שהשניים נראים לרוב על המסך הגדול, פג ופרוסט התחילו דווקא בטלוויזיה (בסיטקום של רייט "Spaced").

לפני שנתיים, הם חזרו למדיום האהוב עם סדרתם החדשה (אותה כתבו ויצרו) "מחפשי האמת" ("Truth Seekers"), קומדיית אימה מבית "אמזון פריים". "מחפשי האמת" עוסקת בגאס (פרוסט), טכנאי מחשבים בחברת היי-טק, שמצוות – על ידי הבוס שלו (פג) – לעובד חדש בשם אלטון ג'ון (סמסון קאיו), שלמרבה ההפתעה לא מקבל יותר מידי גבות מורמות למשמע שמו, אך כן חולק עם גאס אהבה משותפת לחקר העל-טבעי. כך גאס ואלטון מגייסים למאמציהם את אסטריד (אמה ד'ארסי), צעירה שחשה כי ביתה רדוף; ריצ'ארד (מלקולם מקדואל), חותנו הזועף של גאס; והלן (סוזי ווקומה), אחותו האגרופובית של אלטון.

"מחפשי האמת" בוטלה על ידי אמזון אחרי עונה אחת, אבל שזה לא יגרום לכם לחשוב שזה בגלל איכותה. נכון, הציניות העודפת של טרילוגיית "קורנטו" נוכחת כאן פחות, וגם פג עצמו מופיע בתפקיד קטן יותר – אבל "מחפשי האמת" מצליחה להיות רלוונטית (עם מספיק ביקורת על תרבות הקונספירציות האינטרנטית), מפחידה (ולא מפחידה ברמת "סקובי דו"), מצחיקה ויצירתית, ולתת לנו את מאש-אפ "מכסחי השדים"/"דוקטור הו" שאף פעם לא ידענו שרצינו.

4. נטפליקס – "ברירה לא טבעית" (“Unnatural Selection”)

אנחנו נמצאים בתקופה שבה כל דוד נהיה אפידמיולוג עם פרסומים ב-"לאנסט", וכל ילד בן 7 מדבר על גידול מעריכי. הקורונה הכניסה מושגי רפואה וביולוגיה נידחים רבים לחיינו, אבל גם רעיונות – נכונים או דווקא רדיקליים – להתגברות על המגיפה הזו. התוכנית התיעודית "ברירה לא טבעית" ("Unnatural Selection") אמנם נעשתה בימים האוטופיים טרום הקורונה, אבל מתעסקת בשאלה שבטוח מעסיקה כעת לא מעט מאיתנו: מה אם היינו יכולים "להוסיף" לעצמנו חסינות על-זמנית לנגיפים? מה היה קורה אם היינו הופכים לסופר אנושיים?

"ברירה לא טבעית" עוקבת אחרי התפשטות ההנדסה הגנטית לשוק הפרטי – מסרטוני "DIY" של ריפוי גנים של איידס ועד ערכות ביתיות לגידול – ואחרי מובילי הדעה בתחום, ה-"ביו-האקרים", והאג'נדה "החתרנית" שלהם. בשילוב בין דוקו-ריאליטי לבין כתבת תחקיר מרתקת, "ברירה לא טבעית" מסתכלת על העתיד הקרוב המטריד שלנו בצורה יותר טובה מכל סוגה של מדע בדיוני, ומספקת לכל צידי הדיון – אלו שבוחנים כל השלכה אתית של הביו-האקינג, ואלו שבטוחים שלחברות התרופות יש אינטרס למנוע מאתנו את התהליך – הזדמנות להשמיע את קולם. צפיית חובה.

5. אמזון פריים – "אהבתה של סילבי" ("Sylvie’s Love")

דיברנו על סרט תקופתי אחד עם טסה תומפסון, ונעבור לשני: "אהבתה של סילבי" הוא דרמה קומית/רומנטית שהוקרנה לראשונה בפסטיבל "סאנדנס" לפני שנתיים, עלתה ל-"אמזון פריים" לפני שנה ומאז נפלה לתהומות הנשייה. חבל, כי "אהבתה של סילבי" ("Sylvie’s Love") הוא דוגמה נדירה לז'אנר הקומדיות הרומנטיות במאה ה-21 – הוא עדין, לא גס, נוסטלגי אבל לא ציני לגבי זה, מחמם לב ונכון תרבותית מתוך רצון ולא מתוך כורח.

"אהבתה של סילבי" עוסק (הפתעה) בסילבי (תומפסון), צעירה שעובדת בחנות התקליטים של אביה, מחכה לחזרתו של ארוסה ממלחמת קוריאה וחולמת על קריירה טלוויזיונית בקיץ החם של ניו יורק, 1957. כשרוברט (ננאמדי אסומוגה), סקסופוניסט ג'אז שמחכה לפריצה הגדולה שלו, מתחיל לעבוד במשרה חלקית בחנות התקליטים, סילבי מתחילה להתחבר אליו על בסיס אהבתם המשותפת למוזיקה, ואט אט אותה אהבה הופכת לאהבה אמיתית – שנאלצת להיפסק בגלל דרכיהם השונות של השניים. 5 שנים מאוחר יותר, סילבי היא מפיקת תוכניות מוצלחת ורוברט מנסה להיאבק בפופולריות העולה של "מוטאון". כשהשניים נפגשים לפתע בלובי של מלון, רוברט וסילבי מגלים שלמרות שחייהם צעדו בכיוונים אחרים, משיכת ליבם דווקא לא.

6. אפל TV+ – "הוולווט אנדרגראונד" (“The Velvet Underground”)

כבר הזכרתי בכתבה אחרת ש-2021 הייתה שנת הדוקו המוזיקלי, והדוקו הזה – על להקת הרוק האלטרנטיבי המשפיעה ביותר בהיסטוריה – הוא בין הטובים שבה. טוד היינס ("אני לא שם", "קרול"), שאוהב לעסוק בזרות, ניכור, גאווה וקאמפ בסרטיו, בחר (הפתעה גמורה) בסיפורה של להקה שמורכבת מטיפוסים חריגים – מטופל לשעבר בטיפולי המרה, שמרגיש בבית בין סוחרי סמים; מהגר וולשי חובב אבסורד, שעבר התעללות מינית על ידי כמרים בילדותו; גיטריסט ביישן; מתופפת שהיא גם אישה(!); ודוגמנית גרמניה שניסתה להציג את יכולותיה המוזיקליות ולא רק את יופיה – לנושא סרטו התיעודי הראשון.

ואכן, אהבתו הגדולה של היינס ללהקה (שכבר באה לידי ביטוי בסרטו אודות סצנת הגלאם-רוק "וולווט גולדמיין") מציגה את סיפורה של "וולווט אנדרגראונד" בדרך חד-פעמית: המסך נחצה לשניים – "ראשים מדברים" (לא הלהקה) לצד קטעי ארכיון שתיעד אנדי וורהול, המפיק הראשון של הלהקה. (כמעט) כל דמות מקבלת את זמנה באור הזרקורים, כולל ניקו ומורין טאקר – שלרוב מקבלות כתף קרה בראייה היסטורית. העיסוק בנושאי טאבו דאז – מהתמכרות להרואין (ולא רק "בוף" פה ושם) ועד ניתוח לשינוי מין; והייחודיות של הלהקה הפסימסטית על רקע שנות ה-60 מלאות ההיפים עם התקווה לשינוי (אותם חברי הלהקה תיעבו, ולטענתם, זה היה הדדי) – כל אלו הופכים את הדוקו המוזיקלי הזה, על להקה "אחרת", לחוויה אחרת.

7. נטפליקס – "גוד טיים" ("Good Time")/ "יהלום לא מלוטש" ("Uncut Gems"):

ומלהקה ששרה על סמים לשני סרטים שמתנהלים על MD: "גוד טיים" ("Good Time"), סרטם "המרכזי" הראשון של האחים האמריקאים/יהודים-סוריים בני וג'וש סאפדי מ-2017, שגאל את רוברט פטינסון מעמדת "החיוור מ-'דמדומים'" והעביר אותו לעמדת "הנער הפוסטר של האינדי האדג'י"; ו-"יהלום לא מלוטש" ("Uncut Gems"), סרטם של השניים מ-2019, שהחליט לעשות את מהפכת האינדי לכוכב סרטי ה- VOD, אדם סנדלר.

כמו שאר סרטי הצמד היהודי הטוב ביותר מאז האחים כהן (תילחמו בי), "גוד טיים" ו-"יהלום לא מלוטש" הם מותחנים/דרמות פשע, אבל הם לא משאירים את הצופה כמציץ מהצד, אלא שמים אותו במעמקי החברה המחוספסת, הטראשית, המטרידה אבל גם הכובשת בארה"ב האורבנית. ב-"גוד טיים", פטינסון הוא קוני, פושע קטן ולא מקצועי שמערב את אחיו (בני סאפדי, שאותו תוכלו לראות עכשיו מפציע בקולנוע ב-"ליקריץ פיצה"), שנמצא על הספקטרום, בשוד בנק, וזה בתמורה נתפס על ידי המשטרה. כעת, על קוני האגואיסט לנסות לשחרר את אחיו בעודו מנסה להשאיר את חברתו הלחוצה (ג'ניפר ג'ייסון ליי) בידיו, את הכסף שהשיג במקום בטוח, ואת עצמו מחוץ לכלא.

ב-"יהלום לא מלוטש", האחים החליטו כנראה שמפלס החרדה לא היה גבוה מספיק בפעם האחרונה, ולכן החליטו להעלות אותו ל-90 – כפי שחי הווארד ראטנר (סנדלר), יהודי מחוספס, מהמר כפייתי, "שוגר דדי" לעובדת הראשית שלו (ג'וליה פוקס, שמתרועעת עם קניה ווסט בימים אלו) ובעל חנות תכשיטים נוצצת ברובע התכשיטים בניו-יורק. בדיוק כשבן דודו המאפיונר (אריק בוגוסיאן) מנסה להזכיר לו "בעדינות" על החוב הגדל שיש לו אצלו, הווארד מחליט להראות לשחקן הכדורסל קווין גארנט את היהלום הלא מלוטש הנדיר שהזמין מאפריקה. כשגארנט מחליט לקחת על דעת עצמו את היהלום איתו עד לאחרי משחקי הפלייאוף בשביל מזל טוב, הווארד מתחיל להיכנס למערבולת הרס עצמי גדולה מהחיים. עצה – קחו זנאקס לפני המרתון.

8. Yes – "שבב של אהבה" ("Made for Love")

אחת הסדרות הטובות ביותר של השנה החולפת לא קיבלה מספיק תהודה כמו שהיא הייתה צריכה לקבל (גם כי הגיעה למחוזותינו רק לפני מספר חודשים, באיחור של חצי שנה), וזו ההזדמנות שלכם לחזור לאחת הסאטירות+קומדיות שחורות הרלוונטית ביותר שיצאה מאמריקה בזמן האחרון, וכל זה בלי להישמע כמו "TED talk". "שבב של אהבה" ("Made for Love"), שעיבדה אליסה נאטינג מספרה שיצא לפני כמה שנים, לוקח אותנו לעולמה של הייזל (השחקנית האנדרייטד ביותר כריסטין מיליוטי – "פאלם ספרינגס"; האמא ב-"איך פגשתי את אמא"), אשתו של מיליארדר ההיי-טק הרקלוסיבי והבן הלא-חוקי של אילון מאסק ומארק צוקרברג, ביירון גוגול (בילי מגנוסן; "לא זמן למות"), המנסה "לשפר" את חייה בכל דרך – מדירוג אורגזמות ועד שנ"צ קבוע – בעודו כולא אותה בביתם המבודד והעתידני בלב מדבר.

10 שנות הזוגיות "המאושרת" מגיעות לקיצן כשהייזל לומדת שהיא שפן הניסיונות של ביירון בניסוי השאפתני שלו ביותר עד כה – "Made for Love", שבב שיוחדר למוחות שני השותפים בזוגיות ויוביל אותם ל-"נירוונה"; ללא ריבים, ללא סודות, ללא אי התאמת ציפיות. אי אז, מחליטה הייזל שזו העת לברוח, ובאישון לילה היא חומקת החוצה – לעולם הלא דיגיטלי והלא אכפתי בעליל – ונודדת לה לביתה של אביה המדען חסר ההיגיון (ריי רומנו המדהים), שמאז החליף את אמה המתה בבובת מין – סליחה, שותפה סינתטית – והפך לבדיחת העיירה.

אבל להייזל יש דברים יותר חשובים לדאוג לגביהם: השבב שממנו ברחה – כבר נמצא בראשה. יותר מרק עדות נשכנית לניטור הבלתי פוסק של החברה המודרנית על ידי גורמים עם כוונה פחות טובה (במיוחד בשבוע כזה), "שבב של אהבה" מרגישה מציאותית עוד יותר באלגוריה הכואבת שלה – חופש הפרטיות עדיין יותר זמין בעולם מחופש האישה.

9. נטפליקס – "The IT Crowd"

המלצות לבינג' של "המשרד", ערב פנויים-פנויות בנושא "חברים" או בדיחות ברני סטינסון תוכלו למצוא תחת כל עץ רענן, אבל כמה מכם שמעו בחייכם רפרנס לסיטקום הכי Binge-worthy שתמצאו בנטפליקס – “The IT Crowd”? כממשיכה פורצת דרך של הומור הבריטי לדורותיו – מ-"מונטי פייתון" ועד "בלאקאדר" – את ההשפעות של "IT Crowd" תוכלו למצוא בכל מקום (אהמ, "קומיוניטי") ואת הכוכבים שלה עוד יותר – נואל פילדינג ב-"בייק אוף בריטניה", מאט ברי ב-"מה אנחנו עושים בצללים" וריצ'ארד איודה בכל תוכנית ב-"ערוץ הטיולים" – אבל את השם שלה תמצאו שגור בפחות פיות.

אולי זה ההומור הציני מידי, אולי זו העובדה שהיוצר שלה הוא המקבילה הגברית לג'יי קיי רולינג כיום, ואולי כי אין הרבה מה להזדהות עם גיקים שלא אומרים "בזינגה" כל רגע, אבל ה-"IT Crowd" – שמספרת את סיפורם של מוס (איודה), רוי (כריס אודאווד) וג'ן (קתרין פרקינסון) – שלושה עובדי מחלקת IT לא יוצלחים שמנסים למצוא קצת הכרה בחברת היי-טק שלא סגורה על מה היא עושה (כל דבר בין נשק גרעיני לשידורי כבלים) – היא עדיין קאלט מהיר (כ-20 דקות לכל פרק, ו-6 פרקים בכל עונה – חתיכת דיל), זכיר ובעיקר – באמת מצחיק.

10. אפל TV+ – "מנסים" ("Trying")

תוכניות על משפחות מאמצות חמימות הן כבר מזמן דבר שהפך לקלישאת סיטקומים אמריקאים מוכרת, אבל פה ושם יש ניסיונות לקחת את הנושא הדי כאוב הזה ולתת לו ספין קצת יותר ריאליסטי. מהנקודה הזו יוצאת הסדרה "מנסים" ("Trying"), קומדיה בריטית בת שתי העונות (העונה השלישית בדרך) מבית "אפל TV+" אודות ג'ייסון (רייף ספול) וניקי (אסתר סמית), שבמסעם לאמץ ילד אחרי קשיים רבים להיכנס להיריון, פוגשים בחברים לא-מעודדים בכל הנוגע לילדים, משפחה שמעדיפה שיאמצו כלב ועובדת סוציאלית חטטנית (אימלדה סטונטון) שגורמים לשניים להרהר שוב על מקום ההורות בחייהם.

עם תסמונת ה-"עונה ראשונה חביבה, עונה שנייה כבר יותר חובה", "מנסים" היא קומדיה עם הלב במקום הנכון, שכבר מזמן הייתה הופכת ללהיט אם הייתה תחת מטריית "נטפליקס". הנה ההזדמנות שלכם לתקן.