הנה הנחת יסוד בסיסית: כולם מדברים על מערכת המשפט, ורובם לא מכירים אותה באמת. השנים האחרונות, בעיקר סביב אותה "רפורמה משפטית",הפכו את נושא מערכת המשפט בישראל למשהו שלכל אדם ברחוב יש דעה עליו. כולם יודעים לדקלם, משני צידי המתרס, את כל הנקודות שבהן אפשר להיות בעד ונגד המהלך שהציג יריב לוין בינואר 2023. אבל מערכת המשפט היא יצור חי – משהו שמתנהל ביום יום, בדרך כלל רחוק מהמצלמות. עולם אפור וסיזיפי של דיונים בלתי נגמרים, שרובם המוחלט לא מופיע בתקשורת ואנחנו לא נחשפים אליו.

>> אל תוך האפלה: מה אתם הייתם עושים בבוכנוואלד. זאת השאלה
>> לכל חשוד באונס יש שם: זה הכאוס שנשאר מצו איסור פרסום

אותה הפיכה משטרית שהוצעה ב-4 בינואר, 2023, על ידי השר לוין הייתה בעצם גלגול אחריות אחד ענק של הממשלה. זה לא שאנחנו כושלים כי אנחנו חדלי אישים, אלא כי מישהו מפריע לנו – פעם זו הפרקליטות, ופעם זו היועמ"שית ופעם זהו בית המשפט העליון. תסירו את "המכשול" הזה (כלומר, המערכת החיסונית של הדמוקרטיה) ותראו איך אנחנו ממלאים את כל מבוקשכם.לפוליטיקאים, יריב לוין ושמחה רוטמן בראשם, היה נוח להשאיר את מערכת המשפט באולימפוס הזה, להפוך את זה לדיון אקדמי ומלומד על הגבולות בין הרשויות ועד כמה קשה או קל לפסול חוקים, לשעמם ולהתיש את הציבור בפרטי פרטים משמימים.

אבל האמת היא שמערכת המשפט מתחילה ממקום הרבה יותר צנוע – מהדיונים הקטנים, הסיזיפיים והאפורים, שנוגעים לחיי היום יום של כל אזרח. זה מה ש"השופטים" עושה מצוין: היא מורידה את הדיבורים הגבוהים והאליטיסטיים – למציאות. לחיים עצמם."השופטים" היא, למעשה עונה שנייה של סדרה אחרת – "צדק צדק תרדוף", ששודרה ב-2021 (גם כאן, בתאגיד השידור הישראלי) ועסקה בבתי משפט קהילתיים. היוצר של הסדרה הוא אייל בלחסן, מי שנודע בסדרות דוקו בעלות אופי חברתי שמביאות את הפריפריה אל המסך. בלחסן יצר גם את הסדרה המעולה "לוד: בין ייאוש לתקווה" שעסקה בעיר תחת הוועדה הקרואה, וגם את הדוקו "הקרב על משטרת שדרות" – על אחד האירועים הכואבים שהתרחשו בעיר בשבעה באוקטובר ביום ה-7.10.

גם ב"שופטים", לצד השופטים עצמם שמגיעים ממקומות מגוונים ומעניינים, אנחנו לא פוגשים דיונים משפטיים בשפה גבוהה וברומו של עולם, אלא במקום הכי פשוט שבו המשפט פוגש את האזרח – בנאשמים של יום יום. ההוא שנתפס על עבירת סמים, ההוא שניסה לגנוב אופנוע וגם ההוא שהיה מעורב בפרשת רצח. שם, כמו שכתב נתן אלתרמן ב"ליל חניה", כל הכלים והחוקות בעירומם. ושם, אתה גם למד בעיקר על הבעיות האמיתיות של מערכת המשפט.

בסצנה החזקה ביותר בפרק הראשון, הרבה תיקים עברו – כמעט כסרט נע – בפני אותו שופט. החלטות של הארכות מעצר שמתקבלות תוך דקות, מאחד לשני. וזו לא האשמה כלפי השופט – הוא מתמודד עם כמות תיקים פסיכית שמוטלת עליו, ומנסה לעשות את עבודתו בצורה הטובה ביותר. אבל כשיש 850 שופטים על 10 מיליון אזרחים במדינת ישראל, אין דרך אחרת להתמודד עם העומס. וכשראיתי את זה, נזכרתי בכל הדיבורים על אותה "רפורמה".

מערכת המשפט אכן לא מושלמת. יש בה לא מעט פגמים, כמו בכל ממסד ישראלי. אבל מי שרצה להרחיק את הדיון לנושאים של פסילות חוקים ועילת הסבירות – לא רצה לפתור בעיות באמת. לא רצה לתקן את המקום שבו אנחנו באמת נתקלים במערכת, בתיקים הקטנים ובאפשרות לקבל משפט צדק. הוא רצה לצייר דמון גדול שאפשר לשנוא ולהסית נגדו, ולא לשפר באמת את מערכת היחסים שבין השופטים לאזרחים. כמו בכל נושא אחר שמנהל את חיינו, הממשלה בחרה בפופוליזם על פני האפשרות לנהל את החיים בצורה טובה יותר.

"השופטים" היא סדרה מעניינת, קצבית ומושכת עיניים, אבל שווה להתעכב על סצנת הפתיחה הצורמת שלה: היא מתחילה בהתנחלות דולב שבמטה בנימין, ואנחנו פוגשם בה שופט מניח תפילין. זו לא התקפה על הדת האישית של האדם או על מקום מגוריו, ראוי שיהיו יותר שופטים מכל מיני השקפות, אלא דווקא על המסגור שמרגיש כמו התנצלות בפני מי שניסו להטיל סטיגמה בשופטים כקבוצה. "הנה", הסצנה הזאת כמו אמרה, "השופטים הם בדיוק כמונו – חלקם דתיים, חלקם אפילו גרים בהתנחלויות. לא מה שחשבתם".

לא ברור את מי האפולוגטיקה הזאת ניסתה לשכנע. את המתנגדים האוטומטיים של מערכת המשפט, והמסיתים והמדיחים נגדה, זה לא יקנה בכל מקרה. הם ימשיכו לדבר על מערכת המשפט כמפלצת שטנית ודורסנית שרוצה להפיל את נתניהו (ואת שלטון הימין) ולהפוך את הילדים שלכם לאפיקורסים. ולי, כמי שמאמין שמערכת משפט צריכה להיות חזקה ועצמאית, זה לא ממש הזיז מלכתחילה – כל עוד אדם שופט במצפון נקי ועושה את עבודתו נאמנה, ממש לא מעניין אותי איפה הוא גר ובמה הוא מאמין.

השופטים, כולל השופט שהופיע באותה סצנה, לא זקוקים להתנצלות הזאת ולא צריכים לעמוד בשום מבחן נאמנות חיצוני. המבחן היחיד שלהם הוא בעבודה. קצת חבל שמתוך רצון אולי להתכתב עם אותה "רפורמה" ו"להוכיח" לתוקפי מערכת המשפט שהם טועים, הסדרה שיחקה להם לידיים.ועדיין, "השופטים" היא סדרה שעושה מה שסדרות דוקו תאגיד יודעות לעשות: לספר סיפור מורכב בצורה נגישה.היא נולדה מרצון של מערכת בתי המשפט לפתוח את עצמה, כדי לשפר את תדמיתה בפני הציבור. במובן הזה, היא בהחלט עשתה את העבודה. האם זה יגרום לדמוניזציה של תחום המשפט להיפסק? כנראה שלא. אבל זו הצצה חשובה לעולם שאנחנו לא מכירים, וכמוצר טלוויזיוני לפעמים זה מספיק.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• דוקומנטרי