הוא היה שומר במוזיאון 16 שנה. עכשיו יש לו תערוכה
ולרי ביקובסקי הגיע כל בוקר לדלפק השומר שבביתן הלנה רובינשטיין, שם היה משרבט את דיוקנותיהם של העוברים והשבים. ואז הוא התגלה
הסיפור על תערוכת היחיד הראשונה של ולרי ביקובסקי יכול להתחיל בכמה נקודות ציון: לידתו בשנת 1942 בטשקנט שבאוזבקיסטן, עלייתו ארצה בגיל 49 או היום שבו החל לעבוד כשומר בביתן הלנה רובינשטיין, תפקיד שבסופו של דבר ישנה את חייו. אולם נראה שיהיה נכון יותר לומר שסיפורו של ביקובסקי בן ה־77 מתחיל וממשיך בעשרות נקודות שונות שהמכנה המשותף שלהן הוא הניצוץ היצירתי שהן הציתו בו.
בשנים שבהן עבד בביתן היה ביקובסקי יוצא ב־5:00 מביתו שבאשקלון ונוסע בשני אוטובוסים, לעתים בשלושה, עד שהיה מגיע למבנה המוכר שבשדרות תרס"ט. כך במשך 16 שנה, ארבע־חמש פעמים בשבוע. כשהמבקרים במקום היו מתבוננים ביצירות, היה ביקובסקי מתבונן בהם. מאחורי דלפק הקבלה הצנוע, על יד קומקום הקפה השחור ולרקע מהדורות החדשות ברוסית, הוא היה משרבט את דיוקנותיהם על גבי קטלוגים והזמנות ישנות.
הדיוקנאות האלה יוצגו לצד עבודות אחרות בתערוכת היחיד של ביקובסקי, "העולם על פי ולרי", שתיפתח בבית האמנים ביום חמישי (4.7). אוצרות התערוכה, רויטל בן־אשר פרץ ורעות פרסטר (שבתערוכה תוצג גם עבודת וידיאו שלה בשם "גולה" שבמרכזה ביקובסקי ותפיסות חייו), היו הראשונות שזיהו את הפוטנציאל של השומר. הן הכירו אותו סביב הקמת התערוכה "סביבות עבודה" מ־2015, ובמהרה התיידדו. לאורך השנים השתיים נסעו לביתו באשקלון, התעניינו ועודדו את ביקובסקי להמשיך ליצור.
"תמיד עניין אותי לעבוד עם 'נון־אמנים', אנשים שלא למדו אמנות באקדמיה", אומרת בן־אשר פרץ, "לרעות ולי יש נטייה להתאהב באאוטסיידרים ממקום לא שיפוטי ולא מתרגש. נוצרה חברות אמיתית בינינו לבין ולרי, כך נרקם המשולש הזה".
"משהו קרה באופן טבעי", מוסיפה פרסטר. "התגייסו למען התערוכה הזאת אנשים טובים, כולם בהתנדבות ובנתינה. ולרי היה מעורב בכל כך הרבה תערוכות ואנחנו נותנות לו מקום פתוח. יש לו רעיונות יפים ויהיה אפשר לראות את זה בתערוכה, שההצבה בה תהיה דחוסה, כמאפיין לאמנות אאוטסיידרית".
"לא נתתי לאנשים לצאת"
"בהתחלה ציירתי כל מיני ציורים שטוחים", מסביר ביקובסקי האלגנטי וחבוש המגבעת, "אחר כך דמויות קטנות בדפים קטנים של אנשים שעברו בביתן, ואז תמונות יותר גדולות. במוזיאון אנשים הלכו ובאו: אמנים, פקידות, הנהלה. לא נתתי להם ל(צאת סתם, בדקתי אם משהו מתאים לי וציירתי. לא היה לי משעמם. עבדתי באופן רציני, אבל זה לא הפריע לי לעשות את זה במקביל".
לצד אלה, משחזר ביקובסקי, הוא צייר גם פנטזיות שלו. "גם דיוקן טוב הוא פנטזיה", הוא אומר, "אני אוהב יופי ולכן השתדלתי לצייר אנשים יפים – אני עבד של יופי".
מה יפה בעולם שלך?
"הדבר הראשון שפגשתי בחיים זה את אימא שלי ואת אחותי. אבא שלנו לא חזר מהמלחמה. אימא שלי הייתה מאוד יפה ולא רצתה גבר חדש. ספגתי כמה שהיא יפה, ועם המחמאות עלה לה המצב רוח. מאז שהייתי ילד קטן אימא שלי שאלה אותי לפני שיצאה מהבית: 'ולרי, קאק?', כלומר 'איך', ואמרתי לה מה לתקן וללבוש וככה היא עשתה. אחר כך ספגתי גם מורים אהובים ובכלל, אם בן אדם יפה אני סופג אותו".
את היופי הזה מצא ביקובסקי ברבים מבאי הביתן, החל מאמנים מוכרים כמו סיגלית לנדאו ועד לעובדים במוזיאון, פקידים ומנהלים. את הרוב הגדול של הפורטרטים שצייר הוא העניק במתנה למושאי הציור, מחווה שהפכה לרבות הזמן למעין סמל סטטוס. לאחר מכן הגיעה התעניינות רצינית יותר ביצירות שלו, בעיקר מצד אורי גרשוני, שבסופו של דבר הביא לכך שביקובסקי יציג במסגרת תערוכה במוזיאון חיפה שאצרה רותי דירקטור. "להיות שומר היה רק עשרה אחוזים מהעבודה שלי", אומר ביקובסקי. "הייתי יוצר. היה לי נוח. אני אוהב אנשים ואוהב תנועה. במקצוע אני מהנדס בניין, ולכן ידעתי לדאוג ולעזור לא כמו שומר אלא כמו מהנדס. הייתי בקשר גם עם המנקה, ההנהלה והחשבונות. אחרי שסיימתי לעבוד שם פגשתי אנשים מהמוזיאון שאמרו לי 'ולרי, אם אתה לא שם אין לנו עניין להיכנס'".
מה אתה מאחל לעצמך בדרך האמנותית החדשה?
"שאשתי שלי תחיה בעולמנו יותר ממני. החיים לוחצים, אתה צריך לעשות משהו, אם אתה רוצה או לא רוצה. עכשיו קשה לי יותר לעבוד עם עיפרון כי יש לי בעיה עם העיניים, אז אני עושה קולאז'ים. נוח לי לעשות אותם כי לא צריך שולחן מיוחד. שמתי קרש על המיטה שלי ואני עושה דברים יפים. אם תהיה לי אפשרות אחרת, אם מישהו יעזור לנו עם דירה גדולה יותר, עם חדר יותר נוח, אז אשים שולחן ואתחיל לצייר. העיקר שיעברו לידי אנשים מעניינים, ואז תהיה לי הזדמנות לעשות. כשעברו אנשים סביבי יצאו ממני הדברים. רציתי או לא רציתי, אני מצייר".
מה תרצה לומר לאנשים שיגיעו לתערוכה?
"איחולים טובים ושיתחילו לעשות אמנות. האמנות מרפאת בני אדם. כל אחד יש לו את האמנות שלו. לחיות עם בן אדם אחר בסבלנות זאת גם אמנות. האמנות נמצאת בכל דבר".
← "העולם על פי ולרי", בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, פתיחה: חמישי (4.7) 19:30, כניסה חופשית