דור בביוף רצה לכתוב סיפור על מפגש מיני בתשלום, ובמקום רק לדמיין החליט לחוות אותו בעצמו. חמש שנים אחר כך החוויות, הפרידות והמועדונים הפכו ל״רק דבר אחד בראש״ — קובץ סיפורים על סקס של גייז, שיצא בהוצאה עצמית ומצא את הקהל שלו
בשביל התחקיר לסיפור הראשון הייתי צריך לשכב עם מישהו בתשלום. זה הפחיד אותי. הייתי בן 24, בדיוק אחרי פרידה, וביליתי בגריינדר שעות בכל יום. הצעות ל״תמיכה״ הן דבר שגרתי לחלוטין שם – הציעו לי לעשות מין בתשלום כמעט בכל שבוע. אף פעם לא טרחתי לענות עליהן, הגבתי רק בבלוק. אבל אז עלה לי רעיון לסיפור קצר על בחור שנפגש עם מישהו מהגריינדר, בשביל לקבל מציצה פלוס בונוס של 400 שקל – ומשם זה כמובן מסתבך. בשלב הזה של חיי כבר היה לי ניסיון מיני עשיר, בטח בהשוואה לגבר סטרייט באותו גיל, אבל כסף אף פעם לא היה חלק מהתמונה. ידעתי שאני יכול פשוט לדמיין איך זה בטח קורה. אבל גם יכולתי לגלות בעצמי. ובערב אחד משועמם וחרמן, כשהגיעה הצעה זהה לחלוטין למה שדמיינתי עבור הסיפור, החלטתי ללכת על זה.
שעתיים לאחר מכן חזרתי הביתה בראש ריק והתקלחתי שלוש פעמים ברציפות. לאחר מכן נשכבתי על המיטה והתחלתי לכתוב. בשביל הסיפורים האחרים לא הייתי צריך לעשות שום דבר מיוחד. פשוט חייתי את חיי. בכיתי כי נשבר לי הלב. יצאתי למועדון סקס בברלין כי הייתי סקרן. הסתגרתי בחדר איירבנב בחו״ל במשך שבועות כי נדבקתי במחלה מוזרה. הזעתי במסיבות צפופות עם ווליום הרבה יותר מדי חזק. נפגשתי עם אנשים שונים, בגילים שונים, ממדינות שונות, והקשבתי לסיפורים שלהם. התאהבתי שוב.
ואז הבנתי שיש לי ביד ספר. קובץ סיפורים קצרים על סקס של גייז, שהוא בעצם גם על הרבה דברים אחרים: סקרנות, ניצול, התבגרות, נקמה, אהבה. הסקס הוא חלק עיקרי מהעלילה של כל סיפור, אבל תמיד יש משהו מאחוריו.
כשהגיע הזמן לשלוח את כתב היד להוצאות, חשבתי שיש לי יתרון יחסי: אני כותב ביקורות ספרים עוד מהחטיבה, והשם שלי יצלצל מוכר לאנשים מהתעשייה. אבל קיבלתי רק מכתבי דחייה, אחד אחרי השני. הם היו אדיבים מאוד ומלאים במחמאות, אבל השורה התחתונה הייתה זהה: הטקסט הזה הרבה יותר מדי פרובוקטיבי בשבילנו. רק הוצאה אחת התעניינה ברצינות בספר, שזכה לשם ״רק דבר אחד בראש״. אבל בפגישה האחרונה המו״ל אמר לי בגילוי לב מפתיע: ״עזוב, עדיף לך כבר להוציא אותו בעצמך״. לדבריו, כמעט כל הוצאה בארץ, כולל זו שלו, תבקש השתתפות עצמית מהסופר כדי לממן את הפרסום. הוא הבין כמה חריג הטקסט, וכמה חריג צריך להיות גם כל מה שנלווה לו – מהעיצוב ועד השיווק. המסקנה שלו הייתה ברורה: עדיף לי לעשות הכול לבד.
אז עשיתי הכול לבד. הדסטארט הביך אותי; העדפתי למשוך מהחסכונות כסף כדי לשלם לעורך, לעורכת הלשונית, למעמדת, למעצבת, לבית הדפוס. וידעתי שהמסע המפרך הזה בדרך לחלום – להחזיק ביד ספר אמיתי עם השם שלי עליו – הוא רק ההתחלה. האתגר הרציני יהיה השיווק, תהליך עצום ומאתגר לכל סופר, ובמיוחד לסופר עצמאי שעושה הכול בעצמו.
חשבתי שיהיה לי קשה לגרום לאנשים להתעניין בספר שכתבתי על סקס הומואי. אבל אז התחלתי להעלות לאינסטגרם ולטיקטוק סרטונים על הנושא, והעניין היה מיידי. מסתבר שיש שם בחוץ לא מעט אנשים שחיכו לספר הזה בדיוק: ספר שנכתב מתוך הקהילה, בשביל הקהילה; ספר שלא מצנזר את עצמו ולא עושה הנחות; ספר שיגרום להם להתבונן פנימה, לבחון מחדש את חוויות החיים שלהם, להסתכל על דברים מזווית אחרת.
״רק דבר אחד בראש״ יצא רק לפני חודשיים וכבר הספיק למכור מאות עותקים פיזיים ודיגיטליים. זו ההצלחה הגדולה ביותר בחיי כאמן, ואני נדהם ממנה עם כל עותק שנמכר, עם כל פרגון ששולחים לי בפרטי. גברים הומואים אומרים לי שקרה מה שידעתי שיקרה: זו הפעם הראשונה שהם קראו משהו כזה, שקרוב כל כך למה שהם עברו באמת, והאפקט נע בין מטרגר למעורר ולמרגש. ולמרבה ההפתעה, קיבלתי גם לא מעט תגובות מנשים שאוהבות ספרות על גברים שאוהבים גברים (MM) ושהספר דיבר ללבן.
הקהל היחיד שעוד לא שמעתי ממנו הוא גברים סטרייטים. כנראה שזה רחוק מדי בשבילם, או מפחיד מדי. אני סקרן לדעת איך גבר סטרייט יתפוס ספר כמו שלי, הומואי עד לשד עצמותיו ובוטה בצורה קיצונית. אבל בסופו של דבר, אני הכי שמח לדעת ש״רק דבר אחד בראש״ הגיע לקהל היעד האמיתי שלו. בדיוק בשביל זה השקעתי חמש שנים בלכתוב אותו, שנה עמוסה ולחוצה בלהוציא אותו לאור, ומלא כסף ומאמץ: כדי שיהיה לנו ספר שנכתב מתוך הקהילה, בשביל הקהילה. ספר שמבין אותנו כמו שאף ספר אחר לא הבין.
״רק דבר אחד בראש״ הוא קובץ סיפורים מאת דור בביוף. לרכישת הספרדרך האתר הרשמי| לרכישת ספר דיגיטליבאתר ״עברית״