לפני כעשור סומן שרון מולדאבי כ"שתול", אבל תחושת המחנק מהממשלה לא השאירה לו ברירה: הוא הוציא את "איפה ישראל", שיר שנולד כפעולת החייאה. למה השמאל חייב לשלב ידיים עם נפתלי בנט כדי לא לטבוע יחד ב"טיטאניק שעל ראש המצדה"? טור אישי על שיר שהוא זעקה
אני מחבב את נפתלי בנט! מחבב אותו מהקצה השני של הסקלה הציונית. כמה אני בקצה השני? לפני כעשור, קמפיין ארור של ארגון "אם תרצו", הנושא את זכר הרצל לשווא, קרא לי ול-217 ישראלים נכבדים וטובים ממני "השתולים", כדי שלא לסמן אותנו ישירות כ"בוגדים". וחטאנו? הזדהינו עם פעילות הקודש של ארגון "שוברים שתיקה". הקמפיין הבזוי סימן גם אותי, כי הקראתי עדויות של חייל ששירת בחברון. היום גם בכירי מערכת הביטחון לשעבר מתריעים מפני הטרור היהודי בשטחים, אבל אז, בדיוק כשיאיר גולן זיהה תהליכים, המשרתים האמיצים של "שוברים שתיקה" עמדו והתריעו כמעט לבד.
>> צפיתי בקטע הזה שוב ושוב. נתניהו בכלל הבין מה יצא לו מהפה?
אני מחבב את בנט כי הוא אדם בתנועה, מתפתח, כספיתי מדי אבל פיקח, וכי אולטרה-הערכתי את ממשלת השינוי שלו. אמרתי אז לחבריי השמאלנים שאם היא תיפול, נתגעגע אליה, ולאסוננו לא שיערתי עד כמה. הקמתה הייתה מעשה אמיץ, חזק, משמעותי ובונה. בנט, שכמעט לא היה איש ימני ממנו, הוביל ממשלה עם רע"ם ומרצ. בנט הוא יריב ימני שהבשיל החוצה משיח השנאה-הסתה-שיסוי ומהשחיתות שהשליט והשריש, מ-1996 ועד היום, היהודי הנקלה, הבזוי והשפל ביותר בתולדות הציבוריות של עם ישראל.
ב-1995, לפני שממלכת יהודה התנקשה בכיכר מלכי ישראל במדינת ישראל, הוצאתי את השיר "איזה חיים נפלאים", שאמר בבית האחרון: "כיף מנחם מנותק מתקתוק השעון / מזכיר לי את הצד הבהיר של המזרח התיכון", ובפזמון: "כולם שונאים את כולם / והולכים ביחד אל הים". ב-2002 יצא "אנחנו בשיא (כשאנחנו נופלים)", שהתחיל כך: "הולכים יד ביד, בימים אלימים / הגלות שבלב ארוכה / מתרגלים לשקרים / מתרגלים לשתיקה / בארץ שלנו שהפכה רחוקה".
ב-2016 נאלצתי להפסיק לשיר מקצועית בגלל מה שמוגדר רפואית כ"היחלשות פרמננטית במיתרי הקול". אבל הוצאתי שנה אחר כך שיר לרגל חמישים שנה לכיבוש, ולפני שנתיים – שיר שבזכות בינה מלאכותית טיפלתי בסקיצה עתיקה והפכתי אותה לעכשווית. מזה עשור שאני לא זמר, ומזה שנתיים וחצי שאני שותף ומנכ"ל בג'וזי, מיזם מיוזיק-טק שהתחיל בישראל וכבר מחבר בין כמה מהמוזיקאים ואנשי התרבות והתקשורת הכי אהובים בישראל לבין אוהבי המוזיקה לסוגיה. ותודה לטיים אאוט, שאירח אותי כאן להצגת האפליקציה כשרק השקנו.
לפני חודשיים עברתי על לחנים ישנים שנותרו בלי מילים. ואז עלו המילים ל"איפה ישראל". שירים באים לעולם בהמון צורות, לפעמים בלי חוקים וגבולות, לפעמים עם חוקים וגבולות נוקשים, וזה לא עושה אותם ליותר או פחות נפלאים, טובים או גרועים. "איפה ישראל" הוא השיר היחיד שלי שהקאתי. הקאה כפעולת החייאה, לא כפליטה של מזון מקולקל או עודף אלכוהול או חלילה מחלה פיזית קשה יותר. התרוקנות מצילת חיים, שבה הגוף שנחנק בגלל פולש זר והרסני פולט אותו כדי להציל את עצמו. השיר נולד מחוסר אוויר.
הבטן אמרה לי שלמרות שאני מזמן כבר לא זמר, השיר חייב לצאת: כי כמו שהמילים האלו ביטאו עבורי את המצוקה והפליטה של גוף זר ועוין ומסוכן החוצה, הלוואי שהשיר יעזור ולו לאדם אחד, לאישה אחת, לקבל עידוד וכוחות ונחמה והנעה לפעולה, כדי שכולנו ביחד נניס מעלינו את השלטון הנוכחי שלנו. ותודה למוזיקאי הנהדר איתי צוק, שעיבד, הפיק ומיקסם אותו, דו-ותלת-משמעית. הממשלה שלנו היא סכנת חיים שהגוף הישראלי הבריא, חפץ החיים, השורד, חייב לנצח.
בנט ויאיר לפיד ושותפיו ושותפותיו, ובטח ובטח אייזנקוט היקר, וגם ליברמן ומנסור עבאס, ועוד הרבה א.נשים שלא אצביע עבורם, והדמוקרטים, שקולי שלהם – כולם שותפים חשובים בניצחון של מדינת ישראל על ממשלת השחיתות-הסתה-משיחיות שלה. אני מקווה לחיות עוד הרבה שנים ולהתווכח איתם על המון דברים, ובעיקר על ה"סכסוך" הישראלי-פלסטיני. אבל כדי שזה יקרה, אנחנו חייבים קודם שלא למות כולנו יחד בטיטאניק שעל ראש המצדה, שם תקעו אותנו קברניטי הממשלה, החושקים בתהום.
מקווה שיום אחד, כמו בכל גוף של כל בעל חיים בטבע, צד ימין וצד שמאל שלנו יתקשרו יחד כדי לשרוד בצורה מיטבית, מבלי שייגדע אף צד. מקווה ומייחל ש"איפה ישראל" יהיה עבור מאזיניו כמו טפיחה על הגב שבן משפחה או חברה או אהוב נותנים לנו כשאנחנו נחנקים, כדי שישוב לנו מעט אוויר. ואנחנו נחנקים. ולכן אין לנו ברירה אלא להחליף את הממשלה. בהצלחה לנו!