בפרק הקודם זה היה כדורגל מול החיים. הפעם מגיע המוות

הריקאפ התפרסם במקור באתר "הספוילר", אתר הטלוויזיה החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

הבעיה עם קלישאות היא שבסוף, בכל אחת מהן יש גרעין אמת. ובכן, הנה קלישאה אחת שכזו: בפריפריה, הכדורגל הוא המפלט היחיד מחיים של פשע. הנראטיב הזה שומש לא פעם בכדורגל – מהשכונות בברזיל שגידלו את הכדורגלנים הגדולים בעולם, דרך המונולוג של האפסנאי עודד ב"בית שאן סרט מלחמה" ועד הקריאה "למען השכונה, למען הילדים" שפתחה כל משחק בית של בני יהודה ב-"שומרים על התקווה". הקלישאה הזו היא גם לב הפרק השני של "ליגה ג'".

הסיפורים הפעם היו נפרדים, אבל כמעט כולם משיקים – הפועל עראבה, שממשיכה במאבק על חייה מול עירייה שלא פותחת את הכיס; איחוד בני שפרעם, שמנסים לפתוח שער חדש דרך הכדורגל במציאות של אלימות בלתי פוסקת מסביב; או הסיפור של הפועל צפת ושלומי אביסידריס, כדורגלן שעבורו היה הכדורגל מפלט אפשרי, מתוך פרשה פלילית קשה שבה הסתבך. עבור כל הנ"ל, הספורט בכלל והכדורגל בפרט הוא הרבה יותר מאשר תענוג אסקפיסטי. משהו שאפשר "לברוח" אליו מהמציאות הקשה. במקום זה, הכדורגל מציע סוג של פיתרון – מודל אחר לכל ילד שגדל, בשפרעם או עראבה, מלבד המודל השני (והפופולרי לא פחות) שנוטה לפשע, אלימות ולרווחים הקלים שיוצאים מהם.

וגם אם זה לא נאמר מפורשות, הרמזים נמצאים שם: המקומות אותם מדינת ישראל זנחה (ובכך בהחלט נכללת צפת) הם המקומות שפונים לכדורגל כמוצא אחרון. אלו שמחפשים דרך בה הענף כולו יוכל להרים את העיר – כפי שקרה, למשל, לסכנין, עיר שספק אם רבים הכירו לפני שקבוצת הכדורגל שלה עלתה לליגה הבכירה וזכתה בגביע המדינה בהפרש של שנה. בלי הכדורגל, לא היה שם אצטדיון חדש. ובלי האצטדיון החדש, לא היתה הכרה ממסדית שאפשרה לכל העיר להתרומם.

עראבה ושפרעם, כמובן, עוד לא שם. אבל זו בדיוק הסיבה שנאבקים שם כל כך על הכדורגל כאפשרות. כי אלה בדיוק המקומות בהם נמצאת המוביליות החברתית שכל כך חסרה בנתיבים אחרים. במלים אחרות, כשכל הדלתות הולכות ונסגרות בפני הציבור הערבי שחי בישראל, הכדורגל נשאר (כמעט) הדלת האחרונה שמאפשרת לא רק לצאת מהשכונה, אלא גם לצאת מכל הבעיות שמקיפות אותה.

>> מחלקת גנים ונוף: ברק אובמה נכנס לתפקיד דיוויד אטנבורו
>> סמואל ל. ג'קסון מציג את הזקנה במלוא עליבותה, עד שמגיע הטוויסט

אם הפרק הקודם עסק במאבק שבין הכדורגל לחיים, הפרק השני מציב את הכדורגל מול המוות. מדובר על מוות של צעיר בן 17 בשם עאדל חטיב, שנהרג בקרב יריות בשפרעם, והרגע שבו אימו פאטמה עומדת בלוויה ואומרת שהמטרה שלה היא (בפרפראזה) לגדל ילדים כדי לאהוב ולא להרוג, קשה שלא לחשוב על קלישאה ההיא. זו בדיוק הברירה שניצבת בפניהם, והיא עד כדי כך אכזרית: או שנלמד לאהוב בכדורגל, או שנמות בלעדיו.

כמי שמתעסק בספורט כבר המון שנים בתור צופה, כמעט התרגלתי לראות בספורט כסוג של מפלט ממציאות החיים עצמם. אבל במקומות האלה שליגה ג' מביאה בכישרון רב, הכדורגל הוא לחלוטין החיים עצמם. לא משל לחיים, וגם לא בריחה מהם, אלא דבר שהוא הכרחי בדיוק כמו חינוך או רווחה. הוא החיים, והוא גם האפשרות לשפר אותם, ולנצח – דרך המשחק הקצת דבילי שאנחנו אוהבים – דברים הרבה יותר גדולים מאשר את הקבוצה היריבה בתשעים דקות. לנצח את הבערות, את האלימות, את העוני ואת כל המכשולים שהחיים מציבים בפניך. כדורגל הוא הרבה יותר מאשר המשחק שמתקיים בגבולות המגרש. הוא פתח למוביליות, פתח להכרה, הזדמנות אמיתית לייצר שינוי עמוק. ואת הלקח משם כולנו צריכים לקחת כשהסדרה הנהדרת הזו תסתיים.

>> רוצים עוד סיכומי פרקים? בואו לאתר הטלוויזיה החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו