זה לא מותחן אקשן עם מאט דיימון. וזה גם לא משהו אחר

בטריילר של "מים שקטים" יש שני שוטים קצרים של מאט דיימון נותן בוקס למישהו ברחוב. ויש גם רצף של שמונה שוטים שבהם הוא חוטף מכות. כשמתבוננים בתשומת לב בשני השוטים שבהם הוא זה שמרביץ, בתחילת הטריילר ולקראת סופו, מבחינים שזה בעצם אותו שוט שחוזר פעמיים. רוצה לומר, הטריילר של "מים שקטים" מנסה לייצר את הרושם שמדובר במותחן אקשן עם קצת דרמה באמצע. צפייה בסרט מגלה שהמינונים שונים לגמרי, ושרוב הזמן מדובר בדרמה אפקטיבית על אבא שמנסה לכפר על שנים של הזנחה בניסיון עקשני להציל את בתו. אבל בשלב מסוים "מים שקטים" מחליף מהלך, שלא לומר מחליף ז'אנר, ומתנגש בקיר. כלומר, זה לא שהטריילר חוטא לסרט. הסרט חוטא לעצמו.

לפני שש שנים טום מקרתי כתב וביים את "ספוטלייט", הסרט זוכה האוסקר ששיחזר את חשיפת ההתעללות המינית בילדים של כמרים בכנסייה הקתולית במסצ'וסטס, על ידי עיתונאי הבוסטון גלוב. גם ל"מים שקטים" יש וייב של סרט המבוסס על סיפור אמיתי. התחושה נובעת מכך שמקרתי, שגם הפעם כתב (עם שותפים) וביים, שאב פרטים והשראה מסיפורה של אמנדה נוקס, סטודנטית אמריקאית באיטליה, שהורשעה ברצח שותפתה לדירה וישבה בכלא ארבע שנים לפני שזוכתה על ידי בית המשפט העליון של איטליה. בראיון מהעת האחרונה נוקס קבלה על כך ש"מים שקטים" פוגע בה, ואפשר להבין למה.

סרט בעייתי. מאט דיימון וקאמי קוטן ב"מים שקטים" (צילום: יחסי ציבור)

אבל, כאמור, הסרט בעייתי גם בלי קשר לסיפור שלה. גיבורים שיוצאים למאבק חסר סיכויים יכולים להיות מרגשים מאוד בעצם עיקשותם, בעיקר אם הם משקיעים את עצמם במאבק למען מישהו אחר. חלקו הראשון של "מים שקטים" מייצר סימפטיה לדמותו השקטה והנחושה של פועל בניין מאוקלהומה, שטס למרסיי שבצרפת כדי לבקר את בתו בכלא ולנסות לשחרר אותה משם. דיימון זכה לשבחים רבים על הופעתו כאיש פשוט ולא מתוחכם, והוא אכן עושה עבודה טובה. עם זאת, ליהוקו של הכוכב האהוד לתפקיד גבר שתיין ממעמד הפועלים רומז לנו שאותנטיות אנושית אינה בראש מעייניו של מקרתי. 

אבאלה, הנה ההזדמנות שלך. מאט דיימון ולילו סיבו ב"מים שקטים" (צילום: יחסי ציבור)

ביל משתכן במלון זול שבו כבר שהה בעבר, ובמסדרון חולפת על פניו ילדה על סקטים. משום שזה סרט הוליוודי ולא ניאו-ריאליזם איטלקי, ברור מיד שהילדה לא סתם עוברת ברקע כדי להעשיר את התמונה. מהר מאוד היא הופכת מסטטיסטית לדמות מרכזית בסרט. כשמאיה הקטנה (לילו סיבו בת העשר מקסימה בתכלית) תתקע מחוץ לחדרה, ביל יפרוס עליה את חסותו ואז אמה וירג'יני (קאמי קוטן מהסדרה "10 אחוז") תבוא להגיד לו תודה, ובין השניים תתפתח מערכת יחסים שתתפוס את חלקו האמצעי של הסרט.

ואז פתאום הוא משכנע ונוגע. מאט דיימון ב"מים שקטים" (צילום: יחסי ציבור)

המפגש בין הרד נק נטול ההשכלה (שבניגוד לציפיות אין לו אף דיעה קדומה נגד אף אחד) ושחקנית התאטרון הצרפתייה, שמשמשת עבורו מעין מורת דרך לצרפת הליברלית והמתנשאת, מייצר דרמה מעניינת. ביל, שבתו אליסון (אביגייל ברסלין) מאוכזבת ממנו בשל שנים שבהן לא תפקד כאבא, מקבל הזדמנות שניה להפוך לאדם טוב שאפשר לסמוך עליו. החיבור בין ביל ווירג'יני – עם הילדה מאיה בתפקיד הדבק – נבנה באיטיות ובתשומת לב, והוא משכנע ונוגע. הוא גם תורם לכך שהסרט נמשך שעתיים ועשרים דקות.

הרפתקאותיו של רד נק במארסיי. מאט דיימון ב"מים שקטים" (צילום: יחסי ציבור)

למשך זמן מה נדמה שהסרט מוותר על נקודת המוצא שמוגדרת בתמצות בטריילר: "אני מנסה להוציא את הילדה הקטנה שלי מהכלא". אבל במערכה השלישית הדרמה מפנה לפתע את מקומה למין מותחן אקשן מלא טוויסטים לא משכנעים, עם מגע של אימה. נראה שמקרתי ניסה לחבר שני סרטים זה לזה. האחד מזכיר את סרטו הראשון והטוב ביותר, "אנשי התחנה", על החיבור שנוצר בין שלושה אנשים בודדים ומאוד שונים זה מזה. ואילו השני הוא בז'אנר הוליוודי שמקרתי אינו שולט בו. הדקות האחרונות מנסות להחזיר את הסרט לטריטוריה של דרמה אנושית על וויתורים כואבים, אבל זה כבר לא עובד. חבל.

3 כוכבים
Stillwater בימוי: טום מקרתי. עם מאט דיימון, אביגייל ברסלין, קאמי קוטן. ארה"ב 2021, 149 דק'