לא שותים? לא מקיימים יחסי מין? מתברר שדור ה-Z מהפכני משחשבנו

מה למדתי מעבודה של שנה וחצי על סדרה דוקומנטרית על דור ה-Z? בעיקר שהוא לא קיים, בטח לא במתכונת שמנסים למכור לנו. אכן קיימת קבוצת אוכלוסייה שנולדה אי שם בסוף שנות ה־90 בואכה העשור הראשון של שנת 2000, כן, יש לה מאפיינים מסוימים דומים, אבל הדימוי שלהם כרובצים על המיטה בבית ההורים, צופים בשידורים חוזרים של "חברים" בנטפליקס, לא ממש מקיימים יחסי מין, עצובים יחסית, בודדים הרבה ומדברים עם 100 אנשים בצ'אטים בו זמנית נכון גם לגבי הדור שלפניו, דור הוואי המאוס שאני גאה להיות חלק ממנו.

פשוט תחליפו את נטפליקס בערוץ 3 ואת וואטסאפ ואינסטגרם באיי סי קיו ובצ'אטים של תפוז ונענע. לנו היה את במה חדשה, הם כותבים שירה והגיגים בסטורי. מה שהיה הוא שיהיה, אין חדש תחת השמש, בסוף כולם מתברגנים, מתחתנים ומביאים ילדים.

הדבר האחרון שמישהו מדור ה-Z יגיד על עצמו זה שהוא מדור ה-Z, זאת בניגוד מוחלט לדור ה-Y שאוהב לאונן על עצמו בכל פלטפורמה דיגיטלית אפשרית

"סטוריז" – הסדרה החדשה שלנו בכאן11 בבימוי ג'ולי שלז ובהפקת יואב לשם – היא לא סדרה על דור ה-Z. כלומר היא כן, עבור מי שמרגיש שהאנושות מחולקת לדורות, כלומר מי שהוא לא דור ה-Z, כי הדבר האחרון שמישהו מדור ה-Z יגיד על עצמו זה שהוא מדור ה-Z, זאת בניגוד מוחלט לדור ה-Y שאוהב לאונן על עצמו בכל פלטפורמה דיגיטלית אפשרית. מבולבלים? גם אנחנו, האנשים שעשו את הסדרה הזאת. יצאנו לדרך עם כותרות כמו "למה דור ה-Z לא עושה סקס?", "למה דור ה-Z הפסיק לשתות אלכוהול?", "מדוע דור ה-Z אובססיבי לעציצים?", וסיימנו אותה בהבנה שרוב הדמויות שתיעדנו עושות הרבה יותר סקס מאיתנו ועם לפחות שלושה ימי צילום שכמעט הסתיימו בעילפון מאלכוהול. לפחות את העניין עם העציצים לא הצלחנו להפריך. אולי בעונה השנייה.

במובנים מסוימים "סטוריז" היא יותר סדרה על האדם החדש שנוצר בזכות אינסטגרם – המופנם המוחצן. יונג חילק את בני האדם למופנמים ומוחצנים ועל בסיס התיאור שלו נוצרה חלוקה לטיפוסים אקסטרוורטיים (מוחצנים) הנוטים להשקיע את האנרגיה שלהם בעולם שבחוץ ומושפעים מבני האדם שסביבם, ולעומתם טיפוסים אינטרוורטיים (מופנמים) שנחשבים מסוגרים יותר בתוך עולמם הפנימי ופחות בקטע של הזולת. זאת כנראה הסיבה שז'אנר הטראפ יושב כל כך טוב על הדור הזה – הרי כולו שילוב של שוויצריות עם אווירה נוגה וקודרת שעלולה לגרום למבוגרים אי נוחות.

כל אחד מכוון את העדשה הפרטית שלו למה שמעניין אותו. ומה מעניין את הגיבורים שלנו? הם עצמם

זאת גם הסדרה שלנו. אמיתי שולמן מעלה סטורי של עצמו, מביט בעיניים עצובות למצלמת האייפון, שואף שאכטה מסיגריה ואז נושף. נאור לוי מצלם את עצמו מצלם את עצמו בלי חולצה מול המראה, פיצ'ר הבומרנג המטופש מקנה להזזת המבט שלו רפטטיביות שלא אומרת דבר. בשנה וחצי האחרונות צללנו לתוך אלפי סטוריז מהז'אנר הזה, כאלו שבשפת העריכה נחשבים "אאוטים" לחלוטין. האומנם? אף צילום הוא לא סתמי, כל אחד מכוון את העדשה הפרטית שלו למה שמעניין אותו. ומה מעניין את הגיבורים שלנו? הם עצמם. למה זה מעניין אותנו? משתי סיבות: אחת, כי ליהקנו חמישה נערים ונערות מעניינים, לא על פי התבנית המקובלת בטלוויזיה המסחרית של השבטים הישראליים. שנייה, העובדה שבעידן שבו כולנו הולכים עם מצלמה בכיס ועדיין האובייקט שהכי מעניין אותנו הוא עצמנו – היא מעניינת וגם מעצבנת. ומעצבן פלוס מעניין שווה מעניין.

שלושה ימי צילום שכמעט הסתיימו בעילפון מאלכוהול. אמיתי שולמן ב"סטוריז"

ויש נתונים אמיתיים, לא מדגם סטטיסטי של שאלוני באזזפיד, אלא מחקרים שמצביעים על עלייה בתחושות של בדידות, דיכאון וחרדה. זה קיים בקרב כל האוכלוסייה אבל בדגש על מי שמכונים דור ה-Z, ואי אפשר שלא לעשות את הקישור בין זה לבין הפניית המצלמה האישית שלי לעצמי ולא לאחר. זה תמיד אני, האחר לא קיים. אם אני מעלה סטורי שלו זה רק כדי להגיד משהו על עצמי.

לעומת זאת מספרים לנו שמדובר בדור הכי מוסרי בהיסטוריה. "דור המילניום צופה ב'חברים' בנטפליקס ונדהם מהסקסיזם וההומופוביה", נכתב באינדיפנדנט הבריטי. מתברר שאותם צעירים שצופים באובססיביות ב"חברים" נדהמים מהסקסיזם של ג'ואי, מבדיחות על המשקל הקודם של מוניקה, ומהשמרנות סביב הזוגיות הלסבית של קרול וסוזן. מצד שני הם עדיין צופים ב"חברים". הם יכולים פשוט לכבות את המסך אבל מעדיפים שלא, כי המחיר הנפשי גבוה מדי (מחקר קבע שצפייה רפטטיבית ב"חברים" מפחיתה תחושות חרדה!).

טראפ מבנימינה

לדור ה-Y, אלו שעכשיו הם בני 30 עד 40, יזכרו את המחאות החברתיות ואת הניסיון (לפעמים מוצלח, לפעמים מוצלח פחות) לזעזע את המערכת, אבל לפחות במחאות בעולם המערבי, ובראשן תנועת אוקופיי, לא היה ניסיון לשנות אותה באמת. הממסד הגיב ביד קשה ואז הגיעה פוליטיקת הזהויות שפירקה את כולנו לקבוצות, וכל אחד מתבצר בזהות שלו ומתנגח במי שהוא תופס כאחראי על הדיכוי שלו ושל אבות אבותיו. חסידי הניאו ליברליזם לא היו יכולים להיות מרוצים יותר. מאז עברו כמה שנים מתות שבהן השמאל ספג חבטות כמעט בכל נקודה על הגלובוס. לא במקרה הקצה של דור ה-Y, צעירים שהיום הם בני 24 עד 30 בערך, מעדיפים לעשות שורות, לעשן עצמם לנטפליקס (אם זה לא עושה להם חרדות) ולפרסם סטטוסים על קואלות נשרפות באוסטרליה מאשר לצאת לפעולה אקטיבית.

70 אחוז מהצעירים בגילי 16־22 אמרו בסקר יחסית אמין שיצביעו למועמדים סוציאליסטים

לשמחתנו הפלטפורמה שבוגרי דור ה-Y השאירו (בעיקר בדמות פוליטיקאיות צעירות כריזמתיות) והייאוש והריק של הפלג הצעיר של דור הוואי הביאו יחד לתפנית מרתקת בסיפור: 70 אחוז מהצעירים בגילי 16־22 אמרו בסקר יחסית אמין שיצביעו למועמדים סוציאליסטים. לפחות בארצות הברית מדובר בנתון פסיכי, משהו בסגנון סקר דומה שייערך בקרב צעירים ישראלים ויחשוף שרובם מעדיפים לא להביא ילדים לעולם או להסתפק בילד אחד.

מהפכנים ולא יודעים את זה. "סטוריז"

חובבי קפיטליזם, שקוראים שורות אלו ונאחזים במשפט "טוב נו, אתם יודעים מה אומרים, אם עד גיל 30 לא היית סוציאליסט אין לך לב ואם אתה מעל גיל 30 ואתה עדיין סוציאליסט כנראה ההורים שלך עשירים ואתה יכול להרשות לעצמך להציג את עצמך ככה במסיבות בית", כנראה טועים. "הסוציאליזם המילניאלי" אמיתי. ב־1990 החזיקו צעירים בשנות ה־30 לחייהם באמריקה שליש מהנדל"ן האמריקאי, ב־2019 הם מחזיקים רק בארבעה אחוזים. לרוב מוחץ של המיליניאלז לא יהיה סיכוי לרכוש דירה. מה עושים? דורשים חלוקה מחודשת וצודקת יותר של ההון, גם אם לא מבינים כל כך מה זה אומר. נכון שקשה לראות התעוררות כזאת אצל צעירי ישראל, אבל יש איזה מקום לאופטימיות.

למרות הבריחה מאקטיביזם, המסקנה שאיתה סיימתי את התוכנית היא שגם דסי, אמיתי, נאור, נועה וגל הם מהפכנים, והם אפילו לא יודעים זאת. כי אם יש תכונה אחת משותפת שאני יכול לקבוע בוודאות שהיא אופיינית דווקא לדור ה-Z, היא הפלואידיות. לא רק זו המגדרית, אלא גם פלואידיות שמאפשרת לנערה כמו דסי לצאת בשאלה ממשפחה חרדית חב"דניקית אבל עדיין להישאר בקשר אישי עם אלוהים, ולגל צור לייצר את הטראפ הכי תל אביבי אבל להישאר בבנימינה. כי אם כל העולם כולו כבר לא בינארי, אולי אין באמת מה לפחד כלל, ואם כל הדברים משתנים כל הזמן וההגדרות הישנות הופכות ללא רלוונטיות אז אפשר ליצור מתוכם דברים יפים שאולי לא יעצרו את ההתחממות הגלובלית (זו כבר השליחות של האחים הקטנים שלהם), אבל בהחלט יצילו את העולם מהשעמום התרבותי שהוא נקלע אליו. ואם כל מה שכתבתי כאן נשמע כמו גיבוב שטויות, אתם יכולים תמיד לפטור אותו בשתי מילים: אוקיי בומר.