הנה, עוד פרק שבו גילינו שהדרך לנצח ב"הישרדות" - אולי כמו בחיים - עוברת דרך מעשה הרמייה והשקר. אם יש קארמה במשחק הזה, ספיר וסהר ישלמו את המחיר על השחיטה הזאת של טניה, אבל כמו שכבר אמרנו - אין // הריקאפ שחיכיתם לו נגד הרפורמה המשפטית
במונחי האיגרוף זה היה נוק אאוט. במונחי הכדורגל זה היה 6:1. במונחי המתמטיקה זה היה פירוק לגורמים. כל המונחים האלה לא יכולים אפילו לכמת את עומק המפלה אמש (שבת) בפרק האחרון של "הישרדות". בסופה של דרך, טניה לאורן סיימה את דרכה במשחק במועצת שבט כואבת במיוחד. כמנהגם של שופטים במשחקי כדורגל שמאבדים את הערך הספורטיבי, המגיש גיא זוארץ אפילו חסך ממנה תוספת זמן ולא הקריא את שתי הפתקים הנותרים. הוא הסתפק בארבעה מתוך שבעה שהכריעו את הכף.

ברגע שבו טניה מודחת, קשה שלא לחזור אל מה שסלל לה את הדרך לשם – פסגת ההחלטות הגורלית ההיא עם דורין, שבה הוחלט שטניה תעבור מטגאלוג לבייבאין, ופרקש תעשה את הדרך ההפוכה. לדורין עוד היה ניסיון לאשליה של "החלפת בריתות", כלומר שכל אחת מהן תיכנס בקלילות למשבצת של האחרת. המציאות של "הישרדות" הוכיחה שזה לא עובד ככה.
מי שתקף מאוד בשעתו את דורין על "נאום האקסים" ("טגאלוג הם החבר הנוכחי שלי, ואתם האקסית"), קיבל אמש הוכחה שזה בדיוק מה ששורד אמור לעשות – לשכוח את בריתות העבר, ולהתמקד בכאן ועכשיו. בניגוד לדורין שבחוכמה התנתקה מבייבאין מיד לאחר שהשותפות הסתיימה והפכה לפטריוטית מוחלטת של טגאלוג, טניה לא עשתה את זה – וטעתה טקטית. היא המשיכה להישאר בקשר עמוק עם השבט היריב, מה שעורר לא רק כעס בקרב השבט שלה, אלא גם תחושת סכנה אמיתית. ומתוך הפחד הזה, שישה מתוך שבעת חברי בייבאין (כולם חוץ מטניה עצמה) בחרו לכבות לה את הלפיד.

הנראטיב של מתנגדי טניה היה פשוט וקוהרנטי. האיום היה ברור: האפשרות שטניה תחבור לחברי הברית הישנה שלה בטגאלוג, באיחוד שבוא יבוא בהמשך הדרך, היא סכנה מיידית עבור כל בני שבט בייבאין. אם למישהו היה נראה שהחשד הוא בעלמא, באה טניה בעצמה – והוכיחה את זה, באמצעות הדיאלוג המחויך שלה עם גיא רוזן מול כל משתתפי "הישרדות". הרגע שבו היא פנתה לגיא בבקשה לעזרה, היה הרגע שבעצם חרץ את גורלה בפני יתר חברי השבט שלה ולמעשה סיים את דרכה במשחק.
אבל לפני מועצת השבט הדרמטית הזאת היה גם פרק; פרק שהיו לו שני גיבורים, שהתגלו במערומיהם. הראשון היה סהר כהן, שקצת כמו קייסי וכמו טל מורד – גם הוא פשט מעצמו את "חליפת החמוד" שהוא בא איתה מהבית. סהר אהב לתת לנו את התחושה שמדובר באיש של כנות, של אמת, שמנסה להפריד בין חוקי המשחק של הישרדות (שהם: אין חוקים, וכל אחד חושב רק על עצמו) לבין ערכים אנושיים יותר של חברות. ובכן, ברגע אחד כל זה התפרק.

כי הסצנה שהובילה את הפרק היתה זו שבתחילתו – זו שבה סהר מבטיח לטניה ש"הברית סגורה", כלומר שהיא מוגנת על ידי חברי הברית האחרים (הוא, ספיר ומאיה). אבל זה, כמובן, היה רחוק מהאמת – ובסצנה אחרת, כואבת במיוחד, טניה נאלצה לגלות בדרך הקשה ש"שותפיה", בעיקר ספיר וסהר, היו מוכנים ללכת לה על הראש. סהר התהפך ב-180 מעלות, באופן מאוד כואב, אבל כזה שהשאיר אותו בחיים. כנראה שבאמת, הדרך ב"הישרדות" – אולי כמו בחיים – עוברת דרך מעשה הרמייה והשקר.
הגיבורה השנייה היתה ספיר קשתי – שבאקט מאוד יהיר בעצם אפשרה את ההדחה הזאת. לפני מועצת השבט הייתה גם משימת חסינות אישית – בהם הם התבקשו להתחלק לזוגות. ספיר נכנסה לזוג עם טניה, ובצורה הכי פשוטה שיש – הכשילה את עצמה, כדי להכשיל גם אותה. בעצם, היא ביצעה פיליבאסטר מאוד מוצלח במשימה, שבה למרות שלה ולטניה היה את היתרון (בשל החלפת השרשרת), הן בסופו של דבר הגיעו אחרונות. סהר, אולי האחרון שהיה צריך את החסינות, השיג אותה – וברגע שטניה לא השיגה אותה, ניתן האות לשחיטה.

אם היתה קארמה בעולם, ספיר היתה משלמת על הצעד הזה. היה לה את הכוח בידיים להגיע לגמרי רגועה למועצת השבט, אבל היא בחרה לסכן את עצמה – ובלבד שטניה לא תהיה חסינה גם היא. אבל אין קארמה בעולם, כמו שאין חוקים ב"הישרדות", ובסופו של דבר גם הפנטזיות של קייסי על מהפכה – נגמרו בכך שאף אחד לא הצביע לספיר במועצת השבט. היא ממשיכה הלאה ואפילו מגיעה די חזקה לשלבים הבאים. צדיק ורע לו? תשפטו בעצמכם.

מבייבאין נותרו שישה. כתוב על הקיר, כמאמר המשורר. טניה "העורקת" חזרה לארץ, ובאי נשארים – שיקר ואלית, סהר וספיר, מאיה וקייסי. האויב המשותף כבר לא כאן, וכעת הקלפים מתערבבים מחדש, והיריבויות הישנות קמות לתחייה. באיזשהו שלב, שיקר אמר את זה בעצמו: קודם נדיח את טניה, וספיר תחכה להמשך. יש ברית אינטרסים ברורה נגד קשתי שעלולה להתפרץ בעתיד. ספיר קשתי אולי חגגה את ההדחה של טניה אבל ייתכן מאוד שבסוף – הקארמה תשיג גם אותה.
