ריקאפ "הכוכב הבא": עדיף להיות קליט מלהיות אמיץ

האם זה משתלם לשבור את החוקים? השאלה הזו נכונה בכל תחומי החיים, אבל בתכניות ריאליטי היא מקבלת מעמד מיוחד. מצד אחד, לכולם יש את הנטייה הפראית לנסות ולצאת מעצמם ולבחון את הגבולות מחדש. מצד שני, הבחירה לצאת מהקווים היא לרוב בחירה לא מתגמלת – בחירה שרבים עלולים לקחת קשה, לא להבין ואולי אפילו להדיח אותך בגינה. זו, אם תרצו, היתה כותרת העל של פרק "הכוכב הבא" ששודר אתמול.

הפרק דווקא נפתח בבחירה קונפורמית לגמרי שהיתה, כמובן, מחווה לצביקה פיק ז"ל. הכוכב הבא, גילגולה השני של כוכב נולד, לא באמת יכלה להתעלם מהמוות של גיבור התרבות, ויפה שמבצעת העל נינט שרה את "אין מדינה לאהבה" הנצחי. רק שאז הגיע טוויסט כאשר הביצוע האמוציונלי והמרגש פשוט נקטע אחרי דקה אחת בלבד. כל כך התאמצתם להרים את המחווה הזו, היה קשה לבצע עוד בית? או חס וחלילה, לתת לשיר להסתיים? בסוף זה הרגיש בעיקר כמו יציאה לידי חובה, וחבל

>> המחווה שלנו לצביקה פיק היתה קצת יותר ארוכה

בחירות השירים של כמעט כל המתמודדים, לעומת זאת, היו בחירות שונות, כאלה שיוצאות מהשבלונה הכוכבהבאית (סליחה, לא אשתמש במילה הזו שוב). הראשון היה יונתן כברה, תימני עם ח' רועמת וכיפה על ראשו, שבחר שיר של רן דנקר ("מלאכית") ומיד נתקל בשורה של תגובות מתפלאות מכולם, בערך. לא ברור מה כל כך מפתיע – האם כל מה שתימני עם כיפה יכול לשיר זה זוהר? אבל אל דאגה, לא "הכוכב הבא" תחמיץ את ההזדמנות לתת לאחד מהשופטים לשיר, ומיד לאחר שכברה עבר ברוב קולות רן דנקנר הוזמן לבמה כדי לבצע יחד איתו את השיר ולהזכיר למי שייך אור הזרקורים פה.

מי שעוד בלטה במיוחד בתחום ההחלטות המפתיעות היתה מאי רשתי, שהוכיחה את עומקו של הדיסוננס: מצד אחד, ישנה ציפייה מאוד גדולה לאמנים ש"ישברו את המטריקס", אבל מצד שני – הקהל לא אוהב להתחבר למה שהוא לא מכיר. רשתי, שבחרה את "Soon We'll Be Found" של סיה (ולדעתי האישית היתה מדהימה), זכתה לחוסר אמון גורף מצד הקהל – ואלמלא התערבות עצבנית של חבר השיפוט המכובד, ככל הנראה לא היתה עוברת בכלל.

>> בפרק הקודם הבנו שהכי כדאי להתחנף לשופטים

דוגמא נוספת, וכואבת אפילו יותר, היתה זו של נוה גדג' שלקחה את "סחרחורת" של טונה, אבל חטפה בעיטה כואבת באחוריים עם 38% בלבד, פלוס "אדום" מחמישה שופטים שונים. הנה כלל שהיא למדה בכאב, וגם המתחרים הבאים שיגיעו לאודישנים ישננו לעצמם במוח: אומץ היא תכונה יפה למתבוננים חיצוניים. ב"כוכב הבא" – מה שעובד, הוא מה שמוכר. אה, ומסר לשופטת שירי מימון: אפשר היה לוותר על ה"כחול" מתוך רחמים שנתת. זה רק הפך את כל הסיפור לעצוב יותר.

והנה, למשל, בבחירה יומרנית בטירוף – שיר של קווין, כמו שבחר יואב ברנמן. קווין זו מלכודת המוזיקאים האולטימטיבית; מצד אחד שירים מדהימים ועילאיים, מצד שני כאלה שמעלים (או אמורים להעלות) את רף הציפיות לשמיים. איך לעזאזל מבצעים שיר שהמבצע הקודם שלו היה פרדי מרקורי? ובכן, בעיניי ברנמן לא עמד ברף – אבל כן שכנע את הקהל והשופטים עם 89%. כנראה שרק אני לא ממש הבנתי את הדבר הזה.

בפרס "הביצוע הדרמטי" של הפרק זכתה מישל ניסנוב, שעלתה עם "שבע בערב" של דיקלה ודי דשדשה, גירדה מלמטה את קו הגבול, עד לרגע ההכרעה של דנקר. רן שלח אותה לסיבוב נוסף עם "בבאים" (שיר טורקי להיט, אך הקהל הישראלי מכיר אותו יותר בתור "מחפש את הדרך לליבך" של איציק קלה) ששבה את לב הקהל והרן והדנקר. לשביעות רצונם של כולם – וגם שלי – כי מדובר במבצעת סופר מרגשת.

ולסיום, הגיע גם הקרם דה לה קרם – הביצוע האחרון, שהוא תמיד גם ביצוע מנצח. מורן סלע, אחרי פרק שכולו בחירות מסובכות, הזכירה לכולם מה עובד – שיר של אדל. במקרה של סלע, היא לא רק הסתפקה רק בשיר, אלא גם נתנה ביצוע מקסים, לא מתאמץ, לא צווחני, פשוט, נוגע ואלגנטי. וזה נגמר עם 94%, וקונצנזוס גורף. כאמור, בכוכב הבא להיות קליט, משתלם בהרבה על להיות אמיץ.