המוסד הותיק מתבגר: המנזר מתחילים להגיש תפריט אוכל מורחב

מחוזק בשני טבחים בוגרי יועזר וטוטו, המנזר ממצב עצמו כגסטרו־פאב הכי נועז ומפתיע בתל אביב. עכשיו גם יש תפריט לילה חדש המוגש מחצות

המנזר. צילום: איליה מלניקוב
המנזר. צילום: איליה מלניקוב
24 במרץ 2016

״פאב. לא בר. פאב״, מזדעק ליאור הרגיל (47), איש המנזר. עבור רוב האנשים אין שום הבדל בין ״בר״ ל״פאב״, אבל עבור הרגיל מדובר בפער תהומי. ״בר זה מקום עם קונספט, עם בלבולי מוח, ואנחנו פאב קלאסי, פאבליק האוס, כמו בשיר פתיחה של cheers, המקום שבו "every body knows your name״. כבר יותר מ־20 שנה שהמנזר פועם 24/7 בלבה של תל אביב. מרחף מעל אופנות, קונספטים וגחמות; פינה חמה אפופת אלכוהול שתמיד משאירה אותך לדרינק אחד יותר ממה שהתכוונת לשתות. לא סתם הוא מכונה ״המתנ״ס״ בפי יושבי הקבע שלהם שלל מסורות, טקסים קטנים, כיסאות קבועים, חתונות, גירושין, ילדים, ריבים והרבה אלכוהול שבסופו של יום מחפה על הכל.

המנזר הוא מקום שחוקי העולם לא חלים עליו, ובזמן האחרון – מקום שמייצר הרבה באזז סביב האוכל שמגישים בו. הרגיל, וכן אלעד שמש (35) ואיציק כהן (38) שהצטרפו למקום לפני קרוב לשנה, מציעים כיום את אחד התפריטים הכי נועזים והכי טעימים בעיר. לכהן זהו סיבוב שני במנזר לאחר שעבד שם לפני שמונה שנים, ומאז הספיק לעבור בטוטו וברפאל, להיות השף של יועזר ולבלות שלוש שנים בחו״ל. לשמש רזומה דומה: יועזר, טוטו ושמונה שנים של עבודה בחו״ל. תוסיפו לכך את השיפוץ שהמנזר עבר לפני כמה שנים, והנה לכם מקום שפעם אפילו גברים היו מנסים בכל מאודם להימנע מלהשתין שם, והיום אפשר לקרוא לו ״גסטרו־פאב״ ואפשר להביא אליו את ההורים בלי להתבייש. בצהריים של אמצע השבוע יש אפילו עסקיות.

ליאור, התברגנתם.

"תשמע", הוא מחייך, ״הלקוחות כאן התבגרו, גם אנחנו התבגרנו. כשהיינו בני 20 עניין אותנו לאכול אקסטזי, היום אנחנו רוצים לאכול נתח קצבים. זו התפתחות טבעית של מקום שמתבגר עם הקהל שלו".

"כאן אנחנו יכולים להגשים ולהגיש את הפנטזיות הקולינריות שלנו, ואלו דברים שבאמת אי אפשר לעשות כמעט בשום מקום אחר", מסביר שמש, אחרי שאני שואל מה לשפים עם רזומה כזה ולפאב שכונתי. וכהן מחזק: ״בסופו של דבר דווקא העובדה שמדובר בפאב היא יתרון מסוים. מגיעים לכאן הרבה אנשים שבאמת אוהבים ומבינים אוכל, ומתמסרים לשיגעונות שלנו. ומפני שמדובר במקום שנשען בעיקר על בירה בתור מקור רווח, אנחנו זוכים ליד חופשית ולגיבוי מלא לעשות מה שבא לנו, בלי שמישהו יספור את האגורות".

בשנה החולפת הגישו כאן טרין לובסטר כרשה וביצי דגים, טרין כבדי דגים, נקניקיות דם בייצור עצמי, תבשיל של אוזני חזיר ותמנונים, וגם מנות קומוניקטיביות יותר כמו פסטה עם מוח עגל ופורצ׳יני טריות.

המנזר. צילום: איליה מלניקוב
המנזר. צילום: איליה מלניקוב

רובין הוד של השתיינים

עכשיו, כשהמטבח מונהג בידיים בטוחות, להרגיל יש הרבה יותר (יש שיגידו יותר מדי) זמן לשבת על הבר, להתמסר לזוברובקה הנצחית, לקדם את מאבקו להורדת מחירי האלכוהול ולעודד שתייה בקרב עמנו. רובין הוד של שתיינים. “שתייה היא סימן לחיים נורמלים. אנשים מסיימים לעבוד ועוברים בבר לשתות כוסית לפני שמגיעים הביתה, להירגע מתלאות היום. ככה צריך״, הוא מנמק את משנתו. גם לא כל כך אכפת לו שהוא כמעט הפראייר היחיד בעיר שמוריד מחירים מיד אחרי כל רפורמה. ״יש לי מחויבות לקהל שלי. זה מעין חוזה בעל פה, שלפיו אני בתור בעל הבית מחויב להשיג בשבילם את המחירים הטובים ביותר״.

סיפור סינדרלה

בכל לילה, החל מחצות, מוגש במנזר ״תפריט סינדרלה״, למי שנתקף רעב באמצע הלילה. עם כל הכבוד לעיר בלי הפסקה, למצוא משהו לאכול בתל אביב בשלוש לפנות בוקר, זו ממש לא משימה פשוטה. במנזר תמצאו בלילה מנות טובות לנשנש ליד הדרינק, אבל השוס הוא ארוחת הבוקר האנגלית: נקניקיית חזיר ובודן נואר, שעועית ברוטב, פורטובלו ועגבנייה צלויות ושתי ביצים מטוגנות (48 ש״ח). ויש גם צ׳ילי קון קרנה שכבר רץ סביבו דיבור שמדובר בטוב בעיר (48 ש״ח). עם בירה בצד, מה עוד יכול לבקש אדם בארבע בבוקר?