הלב שלי נשבר עם כל פיגוע. אנשים ביפו באמת רוצים שותפות

"פגשתי נשים עם סיפורים קשים. מה שמשותף לכולן זה שהרשות לא עושה את העבודה שלה". אוהד אמר (צילום: רן בירן)
"פגשתי נשים עם סיפורים קשים. מה שמשותף לכולן זה שהרשות לא עושה את העבודה שלה". אוהד אמר (צילום: רן בירן)

אוהד אמר, מאופקים במקור ויפואי בהווה, הוא עורך דין ואקטיביסט שמנחה את הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה. המשרד שלו הוא ספסל ברחוב ומשם הוא דואג לזכויותיהם של האנשים הכי מוחלשים בחברה. ומה שקורה לתל אביב מדאיג אותו מאוד

1 באפריל 2022

אוהד אמר, 39, גר ביפו עם בן זוגו, עבר לתל אביב לפני 15 שנים ובמקור הוא מאופקים. בוגר תואר ראשון במשפטים ומדעי המדינה, ותואר שני במשפטים וזכויות אדם, עובד בקליניקות המשפטיות באוניברסיטה העברית, מנחה את הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, ובנוסף לכל זה הוא אקטיביסט חברתי. שיחה פתוחה עם מי ששומע מדי יום את האנשים שבשוליים החברתיים והכלכליים, נאבק למענן ולמענם ומנפנף דגל אזהרה לכולנו כקריאה להתעורר, כי לכולנו יש סיבה לדאוג בגלל מצוקת הדיור. 

תוכל לספר על העבודה המשפטית שלך כעורך דין קהילתי וגם במישורים ההתנדבותיים ובמעורבות החברתית?
"אני עורך דין קהילתי. לא עורך דין קלאסי. המשרד שלי הוא הספסל ברחוב. עריכת דין קהילתית פוגשת אוכלוסיות ומשמשת להם כאמצעי להשמעת הקול שלהם מול הרשויות השונות. אני גם פעיל חברתי, מאז ומתמיד הייתי פעיל חברתי. פה ביפו אני בוועד המנהל של 'סדאקה רעות', הייתי שותף להקמת הוועדה ובוועד המנהל של 'סיסטם עלי' ושותף להקמה של 'שוברות קירות', תנועה פמיניסטית אזרחית לשינוי חברתי שעובדת בתוך הקהילה ועם הקהילה. אני גם עורך דין וגם פעיל, אני משלב כשצריך ולומד גם להפריד". 

>> עוד בטיים אאוט סופ"ש: תל אביב לא נכנעת לטרור
>> תל אביב נעלמה מהקולנוע הישראלי. הגיע הזמן להחזיר אותה

אנחנו שוב נמצאים בימים מתוחים ברמה הביטחונית, איפה זה פוגש אותך היום? 
"אני גר ביפו מתוך אמונה אמיתית בשותפות, אני פעיל בתנועות שעוסקות בשותפות ובחינוך לשותפות. הלב שלי נשבר עם כל פיגוע וכל הרוג אבל העשייה שלי מכוונת תמיד למקום החינוכי והמחבר. התנועות האלו נלחמות בגזענות ובאלימות, ומבקשות לחיות זה לצד זה בשלום. ככה זה גם באמת ביפו. גם במאי שנה שעברה היה פה מאוד מלחיץ וקשה, אבל דאגנו השכנים להיפגש ולדבר, להסתכל אחד לשני בעיניים ולעבוד ביחד". 

איך הגעת לתחום העיסוק שלך?
"גדלתי באופקים ולמדתי בקיבוץ ליד כי הייתי ילד חילוני. גדלתי על הפער החברתי הזה. גדלתי כילד מאוד מעורה בחברה ובפערים החברתיים. היה לי ברור שהעשייה החברתית שלי תמשיך כבר מהתיכון ואחרי הצבא. האג'נדה שלי היא בראייה של צדק חלוקתי וצמצום פערים בחברה. מפה אני מסתכל על משאבים כמו חינוך, בריאות, שירותי רווחה ודיור, כשירותים שהמדינה חייבת לתת לתושבים שלה בצורה שוויונית ומאפשרת. אני אמנם גר בתל אביב אבל אני פועל בפריפריות והן גם בתל אביב. שכונת התקווה היא גם פריפריה – השוליים החברתיים, הכלכליים והגיאוגרפיים של החברה". 

המשרד שלו הוא הספסל ברחוב. אוהד אמר (צילום: רן בירן)
המשרד שלו הוא הספסל ברחוב. אוהד אמר (צילום: רן בירן)

החיים האישיים, ההתנדבות החברתית והעבודה – הכל מתערבבים? 
"זה מאוד מעורבב. אני גם יוזם הרבה מהמאבקים החברתיים שאני מוביל. למשל בקורונה, שתפסה את כולנו במקום שבו החוקים משתנים מיום ליום, ופתאום מיליון מובטלים היו צריכים לקבל דמי אבטלה. אף אחד לא ידע מה מותר ומה אסור, וכאן הידע שלי והמומחיות שצברתי בעריכת דין מול ביטוח לאומי בקצבאות באה לידי ביטוי. פתחתי קבוצת פייסבוק בשם 'חמ"ל חברתי', ותוך כמה ימים היו לי עשרות מתנדבים, סטודנטים שלי לשעבר. הפעלנו קבוצה שנתנה תשובות בעברית ובערבית. היום חברים בקבוצה הזאת כ-6,000 אנשים. עזרנו לאלפי אנשים בזמן הקורונה להבין מה מגיע להם מבחינת זכויות. הובלנו גם את הדרישה לתרגם את הטופס לדרישת דמי אבטלה לשפה הערבית, כי זה גם לא היה. היוזמה הזאת הייתה התנדבותית דרך הקליניקה המשפטית". 

תוכל לספר על העבודה שלך עם הנשים מהמאהל, ובכלל על העבודה שלך עם נשים ואימהות חד הוריות?
"תופעה שאני רואה שחוזרת על עצמה בעבודה שלי היא שנשים חד הוריות ונשים נפגעות אלימות לא מקבלות את כל המענים מהרשויות, ואת הזכויות שמגיעות להן. המאהל ביפו הוא דוגמה מצוינת. פגשתי שם נשים עם סיפורים קשים, אבל מה שמשותף לכולן זה שהרשות לא עושה את העבודה שלה. הרבה יותר קל לשלוח את פקידי הדיור הציבורי, ואת פקידי הביטוח הלאומי והעובדים הסוציאליים למאהל לעזור לנשים האלו להגיש את הבקשות שלהן, מאשר לשלוח יס"מניקים שיפנו אותן. צריך לראות אותן במרכז, ולראות מה הן לא מקבלות. אלו נשים חד הוריות שנאבקות לבד לפרנס את המשפחה שלהן. במשפחה של מפרנס יחיד יותר סביר להניח שהמשפחה תיפול מתחת לקו העוני". 

הן גרות במאהל? 
"הוא כבר פורק על ידי עיריית תל אביב. הן עדיין נאבקות כל חודש לשלם את שכר הדירה ולסגור את החודש. כמובן שהן צוברות חובות עתק, ועוד נצטרך להגיע ולטפל בזה. הסיוע שניתן להן לא מספיק. מונעים אותו מהן בדרכים מורכבות כמו שאין את הטפסים בשפה שלהן, או שאין את הטפסים באינטרנט או שהבירוקרטיה סבוכה. זאת עדיין אם חד הורית שצריכה לדאוג לאוכל על השולחן, לדאוג לגג מעל ראשם של ילדיה והיא צריכה לפנות לעירייה כדי לקבל הנחת ארנונה, למחלקת הרווחה כדי לקבל תלושי מזון, לתאגיד המים להנחה במים, לחשמל, לדיור הציבורי כדי לקבל סיוע בשכר דירה וכך לעוד הרבה רשויות. המדינה יכולה לפזר את כל הזכויות על פני כל הרשויות. המאבק שלי הוא להנגיש אותם כמה שאפשר, בתחנה אחת, באופן שבו אנשים מקבלים את מה שמגיע להם". 

אתה מאוד מחובר לעשייה עם ולמען נשים ונשים חד הוריות.
"נשים ונשים חד הוריות, הן הפעילות החברתיות האמיצות ביותר ואיתן אפשר להגיע להישגים. אני חושב שבפמיניזם אני מוצא הרבה מתפיסת העולם שלי, זוהי התפיסה שנותנת את המענה הכי טוב על איך לפרק מבנים פטריארכליים ולהרכיב מחדש. זו גם חלק מהסיבה להקמת תנועת 'שוברות קירות' שמקדמת נושאים שקשורים לחיים בעוני וצדק חלוקתי. זאת תנועה שמזהה שהבעיה היא במבנים מיושנים שצריך לפרק ולהרכיב מחדש". 

מבנים מיושנים שצריך לפרק ולהרכיב מחדש. אוהד אמר (צילום: רן בירן)
מבנים מיושנים שצריך לפרק ולהרכיב מחדש. אוהד אמר (צילום: רן בירן)

מהו האידיאל מבחינתך בעניין הטבות וזכויות?
"קודם שמדינת ישראל תקבע מה הסטנדרט של חיים בכבוד בישראל. לא ייתכן שסכומי הסיוע בשכר הדירה לא השתנו משנת 2002 בעוד שסכומי השכירות שלנו עלו במאות אחוזים. אחרי זה, נוכל לדבר על איך נותנים לאנשים את הזכויות שמגיעות להם. אחד המאבקים שאני מנהל זה לשנות חקיקה בנוגע לסיוע בדיור לנשים נפגעות אלימות. זה אחד הנהלים המביכים שיש. אישה נפגעת אלימות צריכה לצאת מהבית, להשכיר דירה, להביא צ'קים, ערבויות ואישור מהעו"סית שלה כדי לקבל 1,100 שקלים בשנה הראשונה, 1,000 שקלים בשנייה ו-850 שקלים בשלישית. כמות הנשים שבאמת מקבלות את הסיוע הזה מזערית. יש פה אי מיצוי זכויות ברמה משוועת, ואנחנו יודעים שבשנתיים האחרונות מקרי האלימות במשפחה עולים. והבירוקרטיה לא מאפשרת להן כרטיס יציאה, את האפשרות לדעת שהן יכולות לצאת ושיהיה בסדר". 

מהי העמדה שלך בנוגע לדיור הוגן ומאפשר לכלל האוכלוסיות?
"הנושא של קורת גג הוא הנושא הכי חשוב לביטחון, לא רק של נשים חד הוריות אלא של כולנו. פה המאבקים מתחברים. מעמד הביניים לא יזכה לדירה כמו שאם חד הורית לא תזכה לדירה. קורת גג מתרחקת מהדור שלנו. אם אלא ננקוט כרגע בצעדים משמעותיים כדי לשנות את התפיסה לגבי חובת המדינה לספק לנו את האפשרות לקורת גג, אז אנחנו מאבדים את הטרמינולוגיה, מגרילים דירות לאחוז בודד כאילו זה לוטו, כשזאת בעצם אחריות המדינה לספק לי את האפשרות לקורת גג. קורת גג זה לא רק ביטחון שיש לי איפה לישון בלילה, זאת גם האפשרות להוריש לילדים, לקטוע את העוני הבן דורי. זו המשמעות של צמצום פערים בחברה, וחלוקה הוגנת של המשאבים. לא הגיוני שיש בקיבוצים נחלות ובנים ממשיכים ומצד שני, דיירי דיור ציבורי שנזרקים לרחוב". 

איך אתה מחליט מה האג'נדה ביום עבודה נתון? יש כל כך הרבה מאבקים לטפל בהם.
"בעריכת הדין הקהילתית אני לא קובע לאוכלוסיה את סדר העדיפויות שלה. אני יושב בתוך האוכלוסיות, מדבר עם המשפחות על בסיס יומיומי ומהשטח עולות הסוגיות החברתיות והמשפטיות שאנחנו מתעסקים בהם. זאת עבודה מלמטה למעלה. היא הרבה יותר קשה. אני לא יושב במגדל השן וקובע סדר עדיפויות. האנשים שאני מדבר איתם הם אנשים שחיים בעוני, אנשים שמתמודדים עם צרכים הישרדותיים כל יום, ואני יודע לכתוב ניירות עמדה והצעות חוק ויודע להשמיע את הקול שלהם מול הרשויות. העבודה שלי בקליניקה והעבודה החברתית היא מעין מעבדה של עוני. אני מפעיל מוקדים לאוכלוסייה החרדית, לאימהות חד הוריות, ליורדי ויורדות אתיופיה ומוקדים במזרח ירושלים. לכל אוכלוסייה יש את הקשיים שלה ואני מזהה גם את מה שנראה כמו מגפות משפטיות שתוקפות אוכלוסיות שלמות". 

להסתכל על העוגה ולראות איך מחלקים אותה מחדש. אוהד אמר (צילום: רן בירן)
להסתכל על העוגה ולראות איך מחלקים אותה מחדש. אוהד אמר (צילום: רן בירן)

מה זה בשבילך שוויון הזדמנויות? 
"אני לא מאלה שמאמינים שתתנו להם חכות והם ידוגו דגים, כי לא בדימונה ולא באופקים יש ים. מבחינתי זה להסתכל על העוגה מחדש ולראות איך מחלקים אותה מחדש. אני חושב על האחריות של המדינה והרשויות כלפיי. בזמן הקורונה היה קל לראות מה האחריות של המדינה בתחום הרווחה, החינוך הבריאות, התשתיות והדיור. אני מבחינתי מוכן, אשלם מיסים ואציית לחוקים של המדינה, אבל מה הדיל פה? אני מבקש מהמדינה סדר חברתי ולחלק את המשאבים מחדש בצורה צודקת שבה החלשים יקבלו יותר הזדמנויות, ובהבנה שבגרעין כל הרעיון הזה יושבת הסולידריות. גם מעמד הביניים לא רוצה לחיות עם משפחות בעוני, כולנו רוצים חברה צודקת יותר". 

מה הכי מדאיג אותך בנוגע לתל אביב ולאופי החברתי שלה?
"מצוקת הדיור. אוכלוסייה צעירה ואוכלוסיות שחיות בעוני לא מצליחות להגיע לקורת גג ונדחקות מחוץ לעיר, והעיר הופכת להיות עיר לאנשים שמתפרנסים יותר ויכולים להרשות לעצמם לגור בה. בהתאם, כל השירותים של העיר משתנים. הצעירים הולכים וגם התרבות בורחת והרעיונות החדשים נעלמים לנו מהעיר. פחות צעירים, פחות חיים. מצוקת הדיור היא לא נחלתן של אוכלוסיות שחיות בעוני, זאת בעיה של כולנו וכולנו צריכים להתעורר על עצמנו". 

דיברת קודם על ירושה לדור הבא. אין לי אופציה למחשבה הזאת אפילו.
"מדהים לראות את השינוי שזה עושה בחיים של משפחות, בעלות על דירה. היום המדינה שולחת את כולם לשוק השכירות ואומרת שהוא יפתור את זה. אבל הוא לא פותר את זה. המחירים עולים, בעלי בית מתעמרים ואנשים נשארים חסרי אונים מול שוק שכירות אכזרי. חייבים פה רגולציה כדי לעצור את הטרלול הזה, ומצד שני לאפשר לאנשים לרכוש דירה שתהיה בבעלותם. אני שותף למצוקה של הדיור, להיות עורך דין לזכויות אדם זאת לא פרנסה. אני בתל אביב כי רק פה אפשר להיות עורך דין לזכויות אדם ומלצר. העיר אפשרה לי לסייע לפליטים בזמן שאני ממלצר ב'אורנה ואלה', וללמד בקליניקה המשפטית בזמן שאני ממלצר ב'סלון' של אייל שני. כשעברתי לתל אביב לקחתי הלוואת ענק כדי לממן את הלימודים וכדי לשלם אותה מלצרתי עד גיל 35. אני לא חולם שאצליח להגיע לדירה בחיים". 

אנשים חסרי אונים מול שוק שכירות אכזרי. אוהד אמר (צילום: רן בירן)
אנשים חסרי אונים מול שוק שכירות אכזרי. אוהד אמר (צילום: רן בירן)

נדבר גם קצת אופטימיות, מה מחזק אותך בימים האלו?
"השותפות והשותפים שלי מחזקים אותי. אני לא עובד לבד. אני עובד עם פעילות ופעילים ואנשים ונשים נהדרים ששותפים למאבק והם מוכשרים ויצירתיים ודוחפים אותי קדימה ואני דוחף אותם. זה נותן לי את הכוח". 

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"להיות בהפגנה, להיות בהצגה ולסיים בדרינק ב'שאפה', הכל באותו ערב".