הפתעת השנה: האם "בית הדרקון" הולכת לנצח את "משחקי הכס"?

לפני ש"משחקי הכס" הפכה לקשקוש הוליוודי מפוספס, היא הייתה סדרה שהפתיעה אותנו כל הזמן. המוות של נד סטארק היה המוות הטלוויזיוני הראשון מזה שנים שהצליח לזעזע אנשים: הפרוטגוניסט של העונה הראשונה נרצח ולצופים לא היה שמץ של מושג לאן הולכים מכאן. טוויסטים נוספים כמו החתונה האדומה או הסגולה הגיעו בהמשך הסדרה ושמרו על סטטוס קוו לפיו הצופים לא יודעים מי הדמות הבאה שתמות. זה היה מאד מרענן יחסית לעידן הטלוויזיוני של התקופה, אבל באיזור העונה הרביעית נתן הסופר ג'.ר.ר מרטין יד חופשית ליוצרי הסדרה להתקדם בעלילה בלעדיו, וזאת הייתה טעות ששילמנו עליה עד סיומה העגום.

>> "בית הדרקון": בסוף העונה הראשונה כבר היינו מוכנים להתייאש ממנה
>> תתעלמו מטראמפיסטים מתוסכלים: זאת אחת הסדרות הטובות על המסך

לפני שנתיים היקום של "משחקי הכס" חזר בצורת פריקוול שמספר על שיא האימפריה של שושלת טארגריאן, כמאתיים שנה לפני אירועי "משחקי הכס". העונה הקודמת הייתה מלאה ברגעים מצוינים כמו המוות של המלך וייסריז, אבל היא הסתיימה באנטי-קליימקס עם מוות שאמור להיות משמעותי, אך נוגע לדמות שלאף אחד לא באמת אכפת ממנה (כלומר חוץ מלאמא שלו, ראינירה). העונה השנייה של הסדרה עלתה הלילה בארצות הברית (והיום בישראל), ולפחות בפרק הפרמיירה "בית הדרקון" ממשיכה בהתקדמות איטית. ממש איטית. למעשה רק דמות אחת מתקדמת בפרק הזה באופן משמעותי, ולמרבה המזל היא גם הדמות הכי טובה בסדרה, דאמון טארגריאן. 

דאמון, הכל תלוי בך, תציל את הסדרה הזאת. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

למען האמת, ציפיתי שהעונה השנייה תתחיל מנקודה אחרת בזמן ותשמור על קפיצות הזמן מהעונה הקודמת, אבל לצופים רבים השינויים היו קיצוניים מדי, ואנחנו ממשיכים ממש מאיפה שהפסקנו, לאחר המוות של לוקריס, הבן של ראינירה. בינתיים אנחנו רואים את דאמון וראינירה בנפרד, כל אחד מתמודד עם האובדן לבדו ושניהם רעבים לנקמה. ראינירה מודיעה למועצה שלה – "אני רוצה את אאימונד", ואילו דאמון בוחר בגישה אישית יותר.

ממשיכים בדיוק מאיפה שהפסקנו. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

בינתיים, במקביל, אליסנט נחושה לשמור על שלטון בנה במעלה המלך ולאחר נסיונות פיוס עם ראינירה, שנותרו ללא מענה, היא מבינה שהיא כנראה תצטרך ללכת למלחמה. בנוסף אנחנו מקבלים הצצה לשלטונו של המלך אאיגון השני, בנה של אליסנט, ונתקלים בסתירה מעניינת באופי שלו. מצד אחד, אפשר לזהות בו את אותו יצר סדיסטי שהכרנו אצל ג'ופרי לאניסטר, כשהוא מצווה על אחד מבכירי המועצה ששומרים על אחיו הקטן להיות "סוס פוני" כדי שירכב עליו. אליסנט מיד מנטרלת את הסיטואציה המשפילה הזאת, דבר שסרסיי בחיים לא הייתה עושה.

מי מלך טוב של אמא? "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

מצד שני אנחנו רואים שיש בו גם רצון להיות מלך טוב הנענה לבקשות נתיניו ואילו סבא שלו, אוטו, שזמם יחד עם אליסנט את ההשתלטות על המלוכה, מסביר לו שלפעמים צריך להיות מלך אכזר. שתי הנקודות האלה מבדילות את אליסנט ואאיגון מסרסיי וג'ופרי, וניכר שהיוצרים מנסים לסמן שהם עושים כאן משהו חדש ולא משכפלים את ההצלחה. אאיגון נעתר לבקשת נתיניו בניגוד לשיקול הדעת של סבא שלו, ובסך הכל די נחמד לקבל מלך נוסח הנרי החמישי, צעיר שעוד מבלה עם חבריו וחולם להיות מלך טוב ואהוב. ההחלטה לתת לו אפיון דמות כזה מאפשרת לצופה להתחבר אליו קצת יותר ומקשה עוד יותר על השאלה באיזה צד בוחרים.

בדרך לאיחוד מרגש ודוחה? "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

עד כה התשובה לשאלה הזאת הייתה די ברורה: אליסנט רעה, ראינירה טובה, אנחנו בצד של ראינירה. הבחירה הייתה קלה עוד יותר אם היה לנו מלך סטייל ג'ופרי. האכזריות החולנית של ג'ופרי גרמה לכולנו להיות בצד של הסטארקים, והתוצאה הייתה שלמוות של נד סטארק היה אימפקט עצום על הצופה. הפעם אנחנו מקבלים מלך לא מושלם שהופך את הדילמה למורכבת יותר: אם הוא מלך טוב, האם זה באמת כל כך נורא שאליסנט גנבה את המלוכה? אחרי כל השנים הללו, \מרענן לקבל קצת מורכבות ביקום של "משחקי הכס".

היא טובה, היא טובה, היא טובה. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

ואם כבר משב רוח מרענן, חייבים לדבר על הסוף של הפרק. לא אפרט יותר מדי, כדי להימנע מספוילרים, אבל דאמון שולח שני רוצחים להתנקש באאימונד ושולח אותם עם המשפט "בן תחת בן", שזהו גם שם הפרק, מה שמוביל לסוף מזעזע בדיוק במידה הנכונה. זה החזיר לסדרה את אלמנט ההפתעה, והסצינה הזאת באמת מזעזעת גם אם היא לא מראה הרבה. הרגע הזה הוא ככל הנראה יריית הפתיחה של המלחמה. במשך כל הפרק אנחנו מתכוננים לזה, כאילו אנחנו צופים בחלון הכתום של צבע אדום במהדורת חדשות ורואים את הטילים מתקרבים יותר ויותר למרכז, ורגע לפני הסוף אנחנו חושבים שייקח עוד זמן עד שהחזית הצפונית תיפתח, אבל הסצנה הזאת עשויה לזרז את העניינים ולהוביל למלחמה כוללת שתימשך לאורך העונה כולה ולא רק בסופה. שזה הרי בדיוק מה שחסר לנו כאן. 

נו מה עם המלחמה, אנחנו חייבים מלחמה, מזמן לא ראינו מלחמה. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

העונה השנייה של "בית הדרקון" מתחילה יותר טוב מאיך שהעונה הקודמת הסתיימה. ההתקדמות עדיין איטית. העימות בין אליסנט לראינירה יצטרך לחכות קצת. כל הדמויות קצת מדשדשות, ודאמון הוא היחיד שעושה צעד משמעותי ומניע את העלילה. אבל שלא תהיה טעות: אם העונה תמשיך ככה, זאת תהיה העונה הכי טובה שקיבלנו מאז העונה השלישית של "משחקי הכס", ולראשונה מזה שנים היקום של "משחקי הכס" מעורר איזושהי ציפייה. במקרה של אכזבה נוספת, כבר לא נטרח לצפות בעוד ספין-אוף, פריקוול, סיקוול או כל דבר אחר שהפרנצ'ייז יציע לנו, כולל שלוש ביצי דרקון. טוב, בשביל ביצי דרקון אולי כן.