פוסט עצמאות: 74 דברים שכל ישראלי צריך לעשות לפני המוות

תנו קצת רספקט לטבע הישראלי. ים המלח (צילום: שאטרסטוק)
תנו קצת רספקט לטבע הישראלי. ים המלח (צילום: שאטרסטוק)

עכשיו שנרגעתם מחגיגות יום העצמאות אפשר לעצור רגע ולחשוב טוב מה הופך אותנו לישראלים ואיזה ישראלים נרצה להפוך להיות. יש כאן כמה אתגרים לא קטנים לקוראינו במדינת תל אביב, אבל עם קצת מאמץ תוכלו להיטמע במרחב ואף אחד לא ישים לב שאתם מוזרים. בחנו את עצמכם

1. להיוולד בישראל או להגר לישראל 

נו, זה הבייסיק, מה לעשות.

מזל טוב ילד, יש לך רק עוד 73 דברים לעשות (צילום: שאטרסטוק)
מזל טוב ילד, יש לך רק עוד 73 דברים לעשות (צילום: שאטרסטוק)

2. לריב 

חייבים לריב. חייבים לריב פה עם אנשים שפוגשים באופן רנדומלי ברחוב וגם עם כאלה שמכירים. הריבים, הוויכוחים, הם חלק מהותי מהטמפרמנט שלנו. חייבים את זה לסביבה ובעיקר לעצמנו, להוכיח שאנחנו לא פראיירים. חייבים גם להתערב מתישהו בריב של אנשים אחרים. למה? למה לא בעצם? פפפף עלק למה. כי יש לנו דעה, זה למה. יש לנו דעה ואנחנו נלחם על זכותנו לומר אותה גם אם אף אחד לא התעניין.

3. לשנות את דעתכם הפוליטית

גם ככה היא לא באמת כזו חשובה. וגם ככה היא משתנה כל הזמן

רוצים שינוי? דונלד טראמפ (צילום: Getty Images)
רוצים שינוי? דונלד טראמפ (צילום: Getty Images)

4. לסבול בחופשה ולהסתיר את זה לנצח 

מאוריציוס? חלום. בכלל לא עולם שלישי וגם הבילהרציה לא הייתה נוראית בכלל. העיקר שבאינסטוש לא רואים את היתושים.

5. לטוס לחו"ל ולהתלונן שבמקום שהגעתם אליו יש יותר מדי ישראלים 

הגעתם לתאילנד נשמות, מה חשבתם?

אחי, זה כמו בחוף טנטורה. תאילנד (צילום: שאטרסטוק)
אחי, זה כמו בחוף טנטורה. תאילנד (צילום: שאטרסטוק)

6. להניח רגל על המושבים באוטובוס

הגרסה הישראלית ללהשתין כדי לסמן טריטוריה.

מלא מקום לרגליים, לא ככה? אוטובוס דן (צילום: שאטרסטוק)
מלא מקום לרגליים, לא ככה? אוטובוס דן (צילום: שאטרסטוק)

7. לבקר בכותל

קיר יפה, בנייה מסורתית, וינטג' עם שלושה כיווני אוויר? בתל אביב היו לוקחים על זה 8,000 לחודש.

8. להישבע בחומוס 

"אחי, אין על החומוס של אבו XXX, אין, לא היה ולא יהיה". כולם חכמים. כולם טוחנים קטניות. כולם משוכנעים שהם ורק הם יודעים היכן החומוס הכי טוב בארץ. וברמלה. וברמת גן. אמת אחת צנחה מהשמיים ואתם אלה שקלטתם אותה. אם מישהו יחשוב אחרת מכם – דינו מוות, כמובן. חשוב מאוד שתתווכחו על זה מעכשיו ועד הנצח. בתיאבון.

 

9. לאכול במקום שמציע "מטבח לבנטיני שמח"

ולשלם מחיר מופרז על עראייס. זו אפילו לא פיתה שלמה!

שמענו שגם אמא שלכם לבנטינית שמחה. עראייס (צילום: אנטולי מיכאלו)
שמענו שגם אמא שלכם לבנטינית שמחה. עראייס (צילום: אנטולי מיכאלו)

10. להאזין לטיפקס

ההרכב שמגדיר מה זה להיות ישראלי. ולתפארת מדינת ישראל.

11. למצוא דיל טוב 

המשימה הישראלית האולטימטיבית. אגב, יש דיל יותר טוב אבל לא רצינו לספר לכם כדי לא לבאס.

 12. להתווכח איך נכון לאכול קרמבו 

התשובה האמיתית: עם הפה.

קרמבו של הביוקר. פשוט לאכול, מה נסגר איתכם (צילום: אורן דגן)
קרמבו של הביוקר. פשוט לאכול, מה נסגר איתכם (צילום: אורן דגן)

13. לרכל בחו"ל על האדם הלא נכון 

הדריל הזה מוכר ועדיין חוזר על עצמו, שוב ושוב. מרכיביו: חבורת ישראלים ועוד חבורה של ישראלים המטיילת בחו"ל. תחושת הביטחון העצמי שבאה מפערי השפה כל כך גדולה, שהיא גורמת לתחושה של חסינות על. אפשר לרכל על כולם ועל הכל. "איזו הליכה עקומה יש למכוער הזה", הפטרתם כלפי מישהו ברחוב ניו יורקי, רק כדי שיסתובב אליכם ויקלל בעברית (את אמאשכם). סיכון נוסף: יהודים מקומיים שלמדו קצת יותר מדי טוב לקראת עלייתם לתורה וסוחרים בשוק שיביא לך משהו טוב אחשלי.

תהיה בשקט, אני מכירה את הנהג הזה מקו 5. לונדון (צילום: שאטרסטוק)
תהיה בשקט, אני מכירה את הנהג הזה מקו 5. לונדון (צילום: שאטרסטוק)

14. להתלונן על המחיר ואז לשלם

יותר מששילמנו על המוצר, שילמנו על הזכות להתלונן.

15. להקים עמותה או להיות חבר באחת 

כן, זה מה שישראלים עושים. אם אין לחם – נקים עמותות. יכול להיות שקצת הגזמנו עם הקונספט הזה.

16. ללכת למסיבת טראנס

הידעתם? ז'אנר הטראנס הפסיכדלי הוא מענפי הייצוא המצטיינים של מדינת ישראל, עוד תחום שבו אנחנו מעצמה בינלאומית, וחוויה שכל סחי חייב לעצמו לפחות פעם אחת (אל דאגה, אתם עדיין תהיו סחים גם אחריה).

17. להיות סחים

אין מה לעשות, רוב הישראלים הם סחים-דה-לה-סח, לא סתם קורים פה דברים כמו יאיר לפיד ונפתלי בנט. חבקו את הסחי הפנימי שלכם והתיידדו איתו, יום אחד הוא יפרוץ מתוככם כמו הטפיל בנוסע השמיני.

18. להודות מתישהו שיש משהו בשלמה ארצי

כן, אתם קרועים על "טיול בארץ התווים" או על השירים שלו בגרמנית. שמענו עליכם. תוך עשר שנים הוא זורק עליכם את המגבת שלו בקיסריה.

19. ללכת להופעה של אמן מחו"ל רק בגלל שהוא מחו"ל

ג'סטין ביבר? יאללה שיהיה ג'סטין ביבר. זה כאילו ג'סטין טימברלייק מעלי אקספרס? סבבה תביא כרטיס לגולדן רינג.

 20. להתגאות בזה שרדיוהד הצליחו כאן לפני הכל

ולהדחיק שזה בגלל פרסומת לקסטרו.

21. להפנים שאולי, למרות הכל, יש משהו בסרטי בורקס

הם גזעניים, שוביניסטים וסתם איומים, אבל הם שלנו. יונתן עמירן מרחיב ומסביר.

הנה בורקס שתמיד מכניס אותנו לסרטים. עמיתה (צילום: שי נייבורג)
הנה בורקס שתמיד מכניס אותנו לסרטים. עמיתה (צילום: שי נייבורג)

22. לשקול הסבה מקצועית להייטק

מאוד חכם ושקול מצדכם לשקול את זה. תמשיכו לשקול ותנו לכולם לתפוס לכם את המקום עד שאתם זזים.

23. לשנוא את ההייטק

כי אנחנו מקנאים. וכי הוא יחריב את העולם. אבל בעיקר כי אנחנו מקנאים.

24. לשקול השתתפות בריאליטי

אחרי הכל, זאת הדרך הקצרה והמהירה להפוך לסלב סוג ז' שאף אחד לא אוהב וכולם בזים לו. כדאי לכם זה דיל טוב (ע"ע).

ובכן, הלכת לריאליטי. דנדן ב"הישרדות" (צילום מסך: רשת 13)
ובכן, הלכת לריאליטי. דנדן ב"הישרדות" (צילום מסך: רשת 13)

25. להתלונן 

על החום, על הממשלה, על המחיר (ע"ע סעיף 14), על הדירות, על הפקקים, על הזיהום, על הבירוקרטיה, על הריח, על אמא, על שירות הלקוחות, על הדבש ועל העוקץ. הישראליות היא תנועה בתלונה מתמדת, ואם לא תתלוננו מספיק תישלל מכם אזרחותכם. נקודות בונוס מיוחדות תקבלו על תלונות חסרות כתובת שאין שום דבר שאפשר לעשות לגביהן.

 26. לצחוק מקומדיה ישראלית

זה בא לנו טבעי כי אנחנו יהודים, ולא חסר לנו על מה. וגם לא חסר לנו עם מה.

"היהודים באים" (צילום: ארזביט – Visual Stortyeller)
"היהודים באים" (צילום: ארזביט – Visual Stortyeller)

27. להתווכח על הגשש החיוור

האם הם עומדים במבחן הזמן? ואז לרצות לבדוק את זה ביוטיוב. ואז לשאול למה אין את זה ביוטיוב. ואז לגלות שבעלי הזכויות לא רוצים שהמערכונים שלהם יהיו ביוטיוב. ואז לגלות שאף אחד לא יודע בכלל מה זה הגשש החיוור כי אין את זה ביוטיוב. ואז לגלות שאתם מדברים עם עצמכם. ואז להתאשפז. ובאישפוז יש את הבחור המוזר הזה שמדקלם מערכונים של הגשש. אם אין בחור כזה – אתם הבחור הזה. לא הייתם צריכים להתחיל להתווכח.

סליחה אבל תזכירו לנו. הגשש החיוור (צילום: משה מילנר/לע"מ)
סליחה אבל תזכירו לנו. הגשש החיוור (צילום: משה מילנר/לע"מ)

28. לאכול בפיתה

מה יותר ישראלי מכלי הגשת אוכל שאפשר גם לאכול? אנחנו רוצים הכל מהכל, ועם קצת טחינה מלמעלה. לאחוז את החיים במו ידינו, בלי סכין ומזלג, ואז לקחת ביס גדול לפני שזה נוטף מהפינה. תכניסו לנו את העולם לפיתה בבקשה ותעבירו את הבקבוק של העמבה.

מה רבו מעשיך השם. פיתה בולונז דור 2 (צילום: איל שני)
מה רבו מעשיך השם. פיתה בולונז דור 2 (צילום: איל שני)

29. לשים חריף

חיים רק פעם אחת, אז שלפחות זה יהיה לוהט (ובלי מילה על אשכנזים. נסו פעם לאכול סלט רומני ואז תדברו איתנו על חריף).

30. לגלות מחדש את הפלאפל

תכלס זה אוכל פשוט מדהים. ויש לנו רשימה להמחשה.

פלאפל. אילוסטרציה. טעימה (צילום: shutterstock)
פלאפל. אילוסטרציה. טעימה (צילום: shutterstock)

31. להיגמל מחדשות

כלי התקשורת אולי אובססיביים לעדכון התמידי, אבל זה לא אומר שאתם צריכים להיות. ממדינה שגדלה על מהדורה שעתית ברדיו ועד ל-5 השעות היומיות (במינימום) שערוצי הברודקאסט שורפים על קו פתוח של לרלרת ופרשנים שלא מפרשים כלום, כל ישראלי שמנתק את עצמו מהעורק החולה הזה יכול רק להרוויח. זה לא שיקרו פחות דברים נוראיים, פשוט מפלס החרדה הלאומי סוף סוף יתחיל לצנוח. וזה נכון במיוחד בימי פיגועים.

אין מה לראות פה. עמית סגל בחדשות 12 (צילום מסך: קשת12)
אין מה לראות פה. עמית סגל בחדשות 12 (צילום מסך: קשת12)

32. לצוף בים המלח

יש לנו את אחד מפלאי תבל במרחק שעה וחצי נסיעה מהבית ומה אנחנו עושים איתו? נותנים אותו מתנה לאחים עופר ומייבשים אותו. עדיין נחמד לצוף בו בעודו נעלם.

33. לשחות בכנרת

אחלה אגם ועכשיו כשהוא מלא יחסית הוא נהדר במיוחד, אפילו טבריה לא מצליחה לקלקל אותו.

Rimonim, Safed Hotelטוב שיש אותה. הכנרת (בתמונה: מלון רימונים גלי כנרת; צילום: יחסי ציבור)

34. על האש 

בשרי, צמחוני, טבעוני, זרעוני – לא אכפת לנו, העיקר שהשתתפתם באחד מהטקסים המוצדקים ביותר של הישראליות. אין תחושת גאווה גדולה כמו להדליק מנגל מוצלח, לעמוד עם יד כאובה מנפנוף ולדחוף כמות לא הגיונית של מזון לפה כאילו אנחנו מתכוננים לשואה הבאה.

35. לנסות להיות טבעוני

כי אנחנו אחת המדינות הטבעוניות ביותר בעולם. וכי אכלתם מספיק על האש.

כיף להיות טבעוני. מנת השומר המדהימה של OPA (צילום: אביב שקורי)
כיף להיות טבעוני. מנת השומר המדהימה של OPA (צילום: אביב שקורי)

36. לאכול בחדר אוכל

אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו מדינת הפלאפל והחומוס והכיף הים תיכוני, אבל בפועל אנחנו מדינת העוף המכובס והתפוחי אדמה בשמן צהוב שנשאר על הנשמה ומזון בתוך מגשי נירוסטה מוסדיים. מספיק להתכחש, זה מי שאנחנו.

חדר האוכל בקיבוץ גדות (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)
חדר האוכל בקיבוץ גדות (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)

37. לרדת לאילת (ולרדת עליה)

אין מה לעשות באילת. אילת היא עיר תיירותית גרועה שהתפתחה גרוע. קשה להתנייד, הבנייה צפופה ולא הגיונית, ומעל הכל – הכל יקר. יקר באופן לא פרופורציונלי. למה לנו לנסוע לחור תחת הזה בדרום הרחוק כשאפשר בסכומים נמוכים בהרבה לטוס לאי יווני. אין סיכוי שנרד שוב לחופשה באילת. אה, מה אמרתם, יש דיל באילת ל-3 לילות פלוס ארוחת בוקר? קחו את האשראי שלי עכשיו.

קופצים לאילת ושכולם יקפצו. מלון על חוף הים באילת (צילום: Shutterstock)
קופצים לאילת ושכולם יקפצו. מלון על חוף הים באילת (צילום: Shutterstock)

38. לבלות חופשה בצימר

ספורט ישראלי עממי שיש לקוות שיוכר כענף אולימפי. הרעיון הוא שמשלמים כמו במלון ואפילו יותר, אבל מקבלים כל כך הרבה פחות ממלון ועוד אומרים תודה שנתתם לנו לישון במאורת הג'קוזי שלכם שמי יודע איזה נוזלי גוף התעופפו בה, ואם אפשר ארוחת בוקר גלילית (כלומר, חביתה וסלט) במחיר מופקע בכלל נשמח ונמליץ לכל החברים שלנו.

 39. להבריז מעלייה לתורה

די נו למי יש כח לקום בשעה כזו ביום שבת, ועוד בשביל בן של בת דודה?!

40. ללכת לבית כנסת ביום כיפור

אתם בכלל לא צמים, אתם חילונים ואפילו אתאיסטים, ובכל זאת אתם מתרגשים מזה. איזה יהודי זה.

פייר, אין על יום כיפור. ילדים על אבן גבירול ביום כיפור (צילום: shutterstock)
פייר, אין על יום כיפור. ילדים על אבן גבירול ביום כיפור (צילום: shutterstock)

41. לחשוב שהפעם יש לנבחרת סיכוי לעלות למונדיאל

ולא להיות מופתעים לרגע כשחוטפים את הגול בדקה התשעים (או התשיעית).

42. לשמוח מניצחון באירוויזיון

דווקא כי אתם צינים בנוגע לזה. וגם כי אף פעם לא נעלה למונדיאל.

43. להתבאס ששוב לא זכינו באוסקר

"ואלס עם באשיר" היה צריך לקחת. עוד לא התאוששנו מזה. גלובוס הזהב זאת לא נחמה.

44. להעריץ את ארצות הברית 

מה לעשות, מנטליות הדוד מאמריקה שבא עם מתנות ודולרים עדיין כאן. ואנחנו עדיין סוג של מדינת חסות. קצת מביך? לא נכחיש.

45. לבוז לאמריקה

כי מה יש להם אלה עם האוכל המשמין והפוזה והלייק יו נואו אוף כבר. זה לא כאילו רק בזכותם אנחנו כאן. אה רגע.

46. להתווכח עם מישהו מחו"ל על הסכסוך הישראלי פלסטיני

לא אכפת לנו כמה אתם שמאלנים, כשמישהו מבחוץ מתחיל לדבר שטויות שהוא לא מבין בהם, כולנו הופכים לאבא אבן.

אקסקיוז מי, יו דונט אנדרסטנד. הפגנה פרו פלסטינית בפריז (צילום: Getty Images)
אקסקיוז מי, יו דונט אנדרסטנד. הפגנה פרו פלסטינית בפריז (צילום: Getty Images)

 47. להשתתף בהפגנה

כמאמר הפתגם הידוע, לא חשוב על מה.

להפגין זה כיף, כדאי גם לכם. הפגנה בכיכר התרבות (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)
להפגין זה כיף, כדאי גם לכם. הפגנה בכיכר התרבות (צילום: ג'ק גואז\גטי אימג'ס)

48. לחשוב שכולם מחכים לשמוע את הדעה שלך

ועוד לכתוב אותה בפוסט טרחני בפייסבוק. יאייקס.

 49. לעזוב את פייסבוק ולעשות מזה עניין

לאף אחד לא אכפת. במערב אירופה אף אחד לא משתמש בפייסבוק. כל כך פרובנציאלי.

50. להפסיק לחשוב שישראל פרובינציאלית

לחשוב שישראל היא מדינה פרובנציאלית זה כנראה הדבר הכי פרובינציאלי שאפשר לחשוב. הייתם פעם במיד-ווסט? בכפרים נידחים בצפון אירופה? אנחנו במקום די טוב באמצע בסך הכל, אפילו קרוב יותר לפסגה מאשר לתחתית, מעודכנים, קוסמופוליטיים ובינלאומיים. די להתבכיין.

51. לזכור את השואה 

טוב, על זה מותר להתבכיין כמה שרוצים. אין מה לעשות, זה בא עם הגנים. לפחות יש לנו כמה אומנים שמנצלים את הפוסט-טראומה הלאומית ליצירת אמנות פנטסטית. ככה גם קל יותר לזכור.

52. לבכות

בטקסים, ברחוב, בבית, מול פקיד מס הכנסה. שחררו קצת בכי, זה טוב לנשמה ובאמת לא פשוט לחיות כאן. ישראלים אינם בוכים מספיק, ואולי אם היינו בוכים יותר היינו מתלוננים פחות (ר' סעיף 25). הגברים כידוע אינם בוכים בלילה, אבל אנחנו מרשות לכם לבכות ביום בשירותים של העבודה כמונו.

53. להכיר בכיבוש

או לכל הפחות להשלים עם זה שעשינו כמה דברים נוראים לשכנינו לאורך השנים. כן, הם גם עשו לנו, אבל זה לא מוחק את הזוועות והפשעים שנעשו (ועושים) גם בשמכם. משמעות הכיבוש וניהולו המתמשך היא דהירה אל עבר מדינה דו-לאומית ללא רוב יהודי, מדינה שאי אפשר יהיה להמשיך לשלוט בה כמיעוט יהודי בלי קצת אפרטהייד וטרנספר והרבה קורבנות חפים מפשע. המדינה הזאת תהיה הרבה דברים, אבל היא לא תהיה ישראל. וחשבנו שאתם אוהבים את ישראל. 

די לכיבוש. עבודתו של האמן בנקסי בבית לחם (צילום: GettyImages)
די לכיבוש. עבודתו של האמן בנקסי בבית לחם (צילום: GettyImages)

54. לדבר על צה"ל

הפסקנו לדבר על הצבא. בתל אביב מי שהיה בצבא נוהג לשתוק על כך ומי שלא היה בצבא נוהג להצניע ובאופן כללי לא מדברים על צה"ל. עושים מילואים ושותקים. שתיקה כהסכמה ותמיכה אילמת. הפסקנו להפגין מול הקריה. הפסקנו לדבר על צה"ל ועל תקציב הביטחון ועל הפנסיות התקציביות, השטחנו את השיח על השטחים, השתקנו את שוברים שתיקה, והמיליטריזציה של החברה הישראלית מאיצה באין מפריע. צריך לחזור ולדבר על צה"ל. הוא חשוב מכדי להדחיק אותו.

מצעד צבאי בירושלים, 1968 (צילום: גטי אימג'ס)
מצעד צבאי בירושלים, 1968 (צילום: גטי אימג'ס)

55. להפסיק להשתמש במילה "ערסים"

זה כמו ה-N word, מה לא ברור? אפשר אולי פשוט לוותר ולא להשתמש בביטוי גזעני ופוגעני? כן כן, יש גם ערסים אשכנזים. בסדר. שמענו אתכם.

56. לקרוא קלאסיקה ישראלית

קישון, קניוק, עגנון, גרוסמן, עוז, א.ב יהושע, אורלי קסטל בלום, אתגר קרת, יהושע קנז, יואל הופמן ועוד אינספור סופרים מופלאים מחכים לכם בגרושים ברשתות הספרים הקורסות (וגם בחנויות העצמאיות המעולות, תפרגנו להן). אנחנו אמורים להיות עם הספר, לא? תנצלו את השם ואל תביישו את הפירמה.

תנו צ'אנס לקלאס. דוד גרוסמן (צילום: מאריה מוראטי\גטי אימג'ס)
תנו צ'אנס לקלאס. דוד גרוסמן (צילום: מאריה מוראטי\גטי אימג'ס)

57. ללמוד קצת ערבית

בחייאת, חלאס להסתלבט יא שבאב. לפני 40 שנה היו עושים את זה בפריים טיים.

58. לפרגן לתעשייה מקומית

אנחנו, למשל, מפרגנים מאוד לגיימינג כחול לבן. ויש לנו טור פטריוטי במיוחד בנושא על כמה מיצרניות המשחקים הישראליות שפורצות לעצמן דרך בעולם. זה כל כך מגניב.

59. להשתתף בשירה בציבור

תצחקו על שרהל'ה שרון כמה שאתם רוצים, גם אתם לא תצליחו לעצור את עצמכם מלמלמל את המילים של "התמונות שבאלבום". כן, זה הכי סחי בהיסטוריה וזה סוגר לכם גם את סעיף 17, אבל השירה בציבור היא אבן יסוד במורשת התרבותית הישראלית שיהיה חבל לאבד, ואם תקשיבו לשירים מבעד לציניות תגלו שגם הם יפים יפים ונושאים יפה את משקל השנים וההיסטוריה. פשוט תחשבו על זה כעל קריוקי של אשכנזים וזה יסתדר לכם.

60. להתחבר למוזיקה ים תיכונית

אה, אתם אוהבים את זוהר ארגוב? באמת כל הכבוד לכם על הנאורות, אבל לא יזיק לכם להרחיב קצת את מנעד המוזיקה הפופולרית שלכם, ואם לא טוב לכם הפופ הים-תיכוני שכבש את ישראל אז אצל השכנים שלנו במרחב יש המון מוזיקה מעולה, מקורית, מקפיצה, בועטת ומרגשת וגם זה מוזיקה ים תיכונית. רק די קצת עם האשליה שאתם באירופה.

61. לדקלם מערכונים

ממערכוני הרדיו של שייקה אופיר, דרך החמישיה הקאמרית ועד לטלוויזיה מהעתיד, ההתאהבות הישראלית בפורמט הקומי הפשוט הזה יצרה כמה מהרגעים המצחיקים ביותר בתרבות שלנו. אבא שלכם ציטט מערכונים של הגשש, אתם מכירים בעל פה את ניצה ולחם וגם הילדים שלכם יצטטו את מערכוני הקבוצה "מארק צחוקרברג" בעתיד. 

62. למכור

אנחנו אומה של סוחרים. הצטרפו אלינו. דוכן לימונדה כילד, מוכר בגלידריה, שדלן מוצרי ים המלח בעגלות, סטארטאפים לפי קילו, נדל"ן בבודפשט, כדורים בבית אבות. זה גלגל החיים.

63. להיגמל מאשראי 

אומרים שהישראלים למדו משהו על כלכלה מאז המחאה החברתית ומתנהלים באופן תבוני יותר, אבל אין לכך אינדיקציה כלשהי במדדי יוקר המחייה או בהיסטריית השופינג הלאומית. השיטה הכלכלית הישראלית מאפשרת איכשהו למיליונים מאיתנו לחיות מעל רמת החיים שההכנסה שלנו מאפשרת, וזאת הודות למדיניות אשראי נדיבה ומשעבדת, בועת ענק של הלוואות ומשכנתאות שמנפחות את חוב משקי הבית למימדים מבעיתים ומה שמסתמן כקניבליזציה של כספי הפנסיה הציבוריים לקראת עתיד עגום. בהצלחה לכולנו.

בחזרה לאוהלים? המחאה החברתית ב-2011 (צילום: MENAHEM KAHANA/AFP via Getty Images)
בחזרה לאוהלים? המחאה החברתית ב-2011 (צילום: MENAHEM KAHANA/AFP via Getty Images)

64. להציל את הסביבה

הישראלים מתים על החופים, על היערות ועל שמורות הטבע, עפים על המגוון האקלימי והסביבתי שבין החרמון לאילת, מתרגשים מהנופים ומיופיה של הארץ – אבל גם לא עושים יותר מדי כדי לשמור על כל אלה. משבר האקלים והגנת הסביבה אינם נמצאים גבוה במיוחד על סדר היום הישראלי והמשמעות של זה היא שכל היופי הזה עומד להיעלם והארץ עומדת להיקבר ברובה תחת אספלט ובטון, והנכדים שלכם יראו את הנחלים והשדות רק בתמונות. הגיע הזמן שתעשו משהו בקשר לזה.

65. לאמץ חוף ים

ישראל היא מדינת חוף לכל אורכה, וכל ישראלי רציני חייב שיהיה לו את החוף המועדף עליו, זה שהוא מגיע אליו יותר מאל חופים אחרים ומכיר בו כל תלולית חול ויודע להסביר גם מדוע החוף שלו טוב יותר מכל חוף אחר – אם כי ברור שמדובר בקשקוש כי חוף הקשתות הוא הטוב מכולם. תחושת השייכות/בעלות הזאת מבטיחה גם שהישראלי ינקה אחריו כאילו היה זה ביתו. והאמת היא שהחוף הוא אכן הבית של כולנו.

שמונה מיליון טונות של פסולת בשנה. חוף הילטון, אוגוסט 2020 (צילום: בוריס בי\שאטרסטוק)
שמונה מיליון טונות של פסולת בשנה. חוף הילטון, אוגוסט 2020 (צילום: בוריס בי\שאטרסטוק)

66. להיעקץ על ידי מדוזה

מחשלת ישראלים להתמודד עם כאב יותר מכל טירונות 07.

67. לשחק מטקות

לא ברור איך ובעיקר מדוע, אבל תרומתנו לתרבות ספורט החופים היא הדבר הרועש והלא-תחרותי הזה עם מחבטי העץ שנראים כמו כלי פרימיטיבי לגירוש וחיסול זבובים, והכדור השחור הנורא שיכול לעשות לכם חור בבטן אם יפגע בה מספיק חזק, ומבאס להודות שהמפגע הסביבתי הזה הוא גם פשוט נורא כיף והרבה יותר כיף לשחק בו מאשר לשבת על החוף ולהתלונן על מי שמשחקים בו. לא משנה איך גילינו.

68. להילחץ על חתונה

האם יש עם לחוץ חתונה יותר מאיתנו? אם כן – אנחנו לא רוצות להכיר אותו. או שבעצם אנחנו ממש רוצות להכיר אותו ולהתחתן איתו.

חתונה בטיטולים? זה קונספט. חתונה ממבט ראשון (צילום מסך: קשת 12)
חתונה בטיטולים? זה קונספט. חתונה ממבט ראשון (צילום מסך: קשת 12)

69. להשתחרר מהפוריטניות

בלי סקס בבקשה, אנחנו ישראלים. אמנם אומה חרמנית כמרבית אומות הים התיכון, אך במקביל גם חסודה, צנועה ושמרנית שאינה מסוגלת להכיל ביטויים של מיניות מבלי להסמיק ולהזדעזע. מתי בפעם האחרונה ראיתם סצנת סקס נורמלית בסדרה ישראלית? או איזה פרק אירוטי רותח ברומן מפתח ישראלי? התרבות שלנו נטולת סקס, מבחינת מתירנות תקשורתית היינו מתקדמים יותר בשנות ה-70' וה-80', ועל יחס בריא למיניות על כל גווניה בוודאי שאין מה לדבר. כל ישראלי חייב לצאת מהתסביך הזה, הדחקה שלא ייצא ממנה שום דבר טוב. אנחנו מכירים פסיכולוג טוב, תתפשטו.

צילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב

70. לחיות כמה שנים בחו"ל

זה מכניס את כל הסיפור הזה של הישראליות לפרופורציות מדויקות ביותר.

וודינג, ברלין. (צילום: Dagmar Schwelle / VisitBerlin)
וודינג, ברלין. (צילום: Dagmar Schwelle / VisitBerlin)

71. לקחת חברים מחו"ל לשוק הכרמל

אנחנו אולי משוחדים כי אנחנו טיים אאוט תל אביב, אבל השוק שלנו הכי טוב, הכי מתעדכן והכי משתדרג כמעט על בסיס שבועי. לקחת לשם אורחים מחו"ל ולראות את העיניים שלהם נפערות בהשתאות ובפליאה מול המגוון והצבעים והטעמים.דרך העיניים שלהם אפשר לראות טוב יותר איזה אוצר לאומי יש לנו פה. גן עדן של אוכל רחוב? לא רק שלא נכחיש, אפילו היינו שם השבוע בקרב תרנגולים.

רחוב יום טוב ליד שוק הכרמל. צילום: ספי קרופסקי
רחוב יום טוב ליד שוק הכרמל. צילום: ספי קרופסקי

72. לנסות לכבוש את העולם

לא ברור למה חשוב לנו כל כך לכבוש את העולם, אפילו את פלסטין לא הצלחנו לכבוש כמו שצריך, אבל העובדה היא שבשלל תחומים ציבוריים, אקדמיים, תרבותיים וכלכליים, הישראלים מבקשים לכבוש את העולם. השחקנים שלנו בספורט הקבוצתי, השחקנים שלנו בקולנוע הבינלאומי, זמרות פופ עם גב של חיים סבן וסופרים חיוורים, מדענים והייטקיסטים, מעצבי אופנה ושפים – כולם שותפים לאמביציה המטורפת להצליח מחוץ לביצה הישראלית הקטנה ולהראות לכל העולם מה זה.

73. לחזור הביתה ולהגיד שאין כמו בארץ

ובאמת להתכוון לזה, כי לטוב ולרע זה די נכון.

74. להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב את יום העצמאות

עמוק בפנים אתם יודעים שאתם רוצים.

התוצאות:

17-0: אתם בכלל מדברים עברית? אין ספק שאתם חשים עצמכם נטע זר וחולמים על מקום אחר, אבל אם רק תעקבו אחר הרשימה תוכלו להיטמע בחברה הישראלית בקלות רבה יותר וכמעט אף אחד לא ישים לב שאתם חיזרים או סתם לא יהודים. בסוף מתרגלים.

37-18: גם את תל אביב לא בנו ביום אחד. למעשה, גם אחרי 110 שנים היא עדיין בבנייה ואיש אינו יודע מתי זה יסתיים. כך שיש לכם דרך ארוכה במסע אל הישראליות, אך היא לא בלתי אפשרית ועם קצת מאמץ והקרבה וצפייה בפריים טיים אתם תגיעו. אם כי אולי צפייה בפריים טיים זה קורבן מוגזם.

59-38: אתם האחים והאחיות שלנו. למה לא באתם בפסח? אמא ממש נעלבה. אתם ישראלים כמו במבה, כמו מסיבת טבע שמחרבת את הטבע, כמו נשק סייבר שנמכר לרודנים בעולם השלישי. ישראלים טובים. אבל לא ישראלים מעולים.

74-60: כשבנימין זאב הרצל כתב את "אלטנוילנד" הוא חשב עליכם. כשנפתלי הרץ אימבר כתב את התקווה הוא חשב עליכם. כשבנימין נתניהו כתב את "מקום תחת השמש" אין לנו מושג על מה הוא חשב, אבל אתם בטח יודעים כי אין שום דבר יותר ישראלי מכם. זה קצת מפחיד.