הארדקור הדחקה: מופע בורלסק? לא הבנתם כלום על חשפנות
בסוף השבוע פרסמנו כתבה על ביקור במופע בורלסק שערכו חשפניות בתיאטרון תמונע כחלק ממאבקן ללגיטימציה. במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות מאמינים שאם הכותבת הייתה מבלה ערב אמיתי במועדון חשפנות על כל תחלואותיו - המסקנות היו אחרות // טור תגובה
כל קשר בין מועדוני חשפנות ומה שקורה בהם לבין הערב שתואר בכתבה הלילה הגדול של החשפניות: יצאנו למופע וחזרנו בלי טראומה – מקרי בהחלט. אם הכותבת הייתה באמת מבלה ערב במועדון חשפנות על כל התחלואות שלו – מן הסתם הייתה יוצאת עם מסקנות אחרות. אם הייתה רואה איך מתנהל לאפ דאנס, ואיך נראים הדברים שלא יעיזו לשווק ולייחצן בערב כזה, הייתה מבינה את הנזק שעושה בהפצת סיפור שהוא למראית עין בלבד. המציאות נראית אחרת, ועצוב שהמסר שקהל הקוראים מקבל הוא מעוות בצורה עד כדי כך מגמתית.
נתחיל מהיסודות: הניסיונות לצייר תמונה של העצמה נשית ושחרור מיני לא יעזרו. שחרור אמיתי לא מגיע בלי צדק לכולן. המאבק לנירמול ומתן לגיטימציה לתעשיית המין – שהיא אחת התעשיות האכזריות בעולם – לעולם לא ייחשב kצדק. כדי להגיע לצדק, החברה צריכה להשתנות כולה מהיסוד ותפיסת מיניות כמוצר, צריכה להיעקר מהשורש. כשזה יקרה, אפשר יהיה לטעון שיש לנשים בחירה חופשית. עד אז, כולנו הנשים נהיה תוצר של התחלואות החברתיות שאליה נולדנו, והבחירה שלנו תישאר מצומצמת כמו הפריזמה דרכה נשים נתפסות. הגיע הזמן לשבור את הדיכוטומיות שנוצרות ומונצחות על ידי פרסומים חסרי אחריות כמו הכתבה הזו.
בחירה של אישה לא יכולה להצטמצם ללהיות או "הזונה" או "המדונה". תפיסות לגבי הנפש וההשפעה של הסביבה והחיים עליו לא יכולות להצטמצם ל"אם לא כיוונו לה אקדח לרכה, אין כאן כפייה". הדברים הם יותר מורכבים מזה, טראומה היא יותר מורכבת מזה, ואלימות מערכתית היא יותר מורכבת מזה.
יומרנות הכתבה הזו העיבה על המקצועיות וראוי היה לפחות לבקש תגובה מאחד מעשרות הארגונים בארץ שפועלים בתחום באופן יומיומי ומתמודדים עם הנזקים שמייצרת תעשיית המין. אבל העדיפו להתעסק בתוכן סנסציוני וחבל. ואתם, הקוראים שאולי השכילו להגיע לשורות אלו מתוך חוש בריא של הטלת ספק – מוזמנים לקרוא קצת על מה שבאמת קורה במועדוני החשפנות בישראל. ילנה דיוואיין, אמנית ואקטיביסטית שבעצמה שורדת של התעשייה, סיפרה בקצרה:
"מוכרחים להבין את ההבדל העצום שבין הפקת מופע על ידי הנשים עצמן, בתיאטרון מכובד תוך כדי מכירת כרטיסים, כשהן קבעו את מהלך הערב, לבין מסגרת קיימת שמנוהלת על ידי גברים ומיועדת לסיפוקם המיני בלבד. ראשית, במועדון חשפנות, החשפניות לא מקבלות כסף עבור 'הופעות בורלסק'. זה בולשיט. עבודה של חשפנית היא לשהות עם הלקוח. בתקופתי זה היה לאפ דאנס, שהוא אקט מיני פומבי לכל דבר ועניין. שנית, הריקודים על הבמה במועדון חשפנות מנוהלים על ידי המועדון עצמו, כך שנשים יכולות למצוא את עצמן באמצע החורף נאלצות להתפלש בתוך קרח על הבמה, כך שגם הריקודים על הבמה רחוקים מלהיות תמימים ומותאמים לאישה המבצעת אותם.
"בנוסף, הקהל שמגיע לצפות במופע בתמונע היה פשוט קהל צופים. במועדון חשפנות אין 'קהל צופים' – יש זנאים. הם לא באים לצפות בשום דבר, הם באים לפרוק את החשק המיני שלהם על בחורה שמוכנה לאפשר להם להשתמש בגוף שלה תמורת כסף, עבור צרכים קיומיים בסיסיים. יחסי הכוחות ברורים וההתנהלות מן הסתם בהתאם. הם יכולים להשפיל כל בחורה איך וכמה שהם רוצים כי הם יודעים שהיא זקוקה לכסף הזה. אני בטוחה שזאת חוויה שנעדרה לחלוטין מהאירוע בתמונע אבל היא לב ליבה של החשפנות.
"כמו כן, כאמור, הבנות עצמן כתבו את הליין אפ, בחרו את הפלייליסט והתלבושות וקבעו את משך המופע. זה ממש לא קורה במועדוני חשפנות בהם הכל קבוע מראש ובלתי ניתן לשינוי. כל שינוי גורר קנס. מעניין גם שבתמונע לא היה צורך במאבטחים גדולים וחסונים כדי לשמור על ביטחונן של החשפניות. ככה זה כשמוציאים את הליבה של החשפנות מהחשפנות – מה שנשאר הוא פתאום לא מאיים ולא מסוכן. מעניין, לא?
"גם בנושא 'חוק הלאפ דאנס' עליו מדברת הכתבה – חוק כזה לא קיים, גם אם אני באופן אישי מצרה על כך מאוד. תחקיר מינימלי לפני פרסום הכתבה היה מגלה שבעצם מדובר בהגדרה משפטית של הלאפ דאנס כמעשה זנות (כי זה מה שזה), וככזה כאסור במועדוני חשפנות. מכאן ועד להמציא שנחקק 'חוק הלאפ דאנס' זה כבר להטעות את הציבור. מה שכן, אם היו מתקיימים לאפ דאנסים ממול עיניה של הכותבת, אולי הייתה מבינה למה זה מייצר טראומה.
"לבסוף, לא ברורה לי טענת הנשים בהקשר לגזילת הפרנסה שלהן. הן תמיד אומרות שיש להן תארים ומקצועות ושהן בחרו בחשפנות מתוך שלל אפשרויות קיימות ומצוינות. אני לצורך העניין נטולת השכלה לחלוטין ואין לי שום מקצוע. כל מה שיש באמתחתי זה פוסט טראומה מורכבת ואתגרים מנטליים ופיזיים לא נגמרים. נאלצתי לעבור שיקום ארוך, קשה ומכוער שהן טוענות שהן לא צריכות. אני באמת לא מבינה למה פשוט לא ללכת לפחות בינתיים לעבוד באחד המקצועות האחרים שיש להן? הרי הן למדו ומימנו תואר בשבילם, זה נשמע כאילו יש להן המון אפשרויות שאין אותן לכל מאות הנשים שפגשתי בשיקום, שעם חלקן עבדתי בחשפנות".
עצוב שמגזין תרבות של העיר תל אביב – זו שחרטה על דגלה למגר מרחבים נצלניים כמו מועדוני חשפנות – לוקח חלק בהפצת סילופי עובדות ועיוותי תפיסות לגבי תעשיית המין. מדובר בתעשייה שלא תהיה מוסרית לעולם, וזאת בדיוק הסיבה שנורא קל לקבל את הטענות על הלגיטימיות שלה על סמך דיווח ערב אחד בסגנון בורלסק בתיאטרון תמונע. כי עמוק בפנים, רוב הקוראים יודעים שהם נותנים לה יד; אם זה בצריכת פורנו, אם זה בביקור במועדוני חשפנות, ואם זה פשוט בשתיקה לאור הכוח האדיר של האלימות שבה. מה שאנחנו מבינים שאנחנו מאפשרים – מגרד לנו במצפון ולא נותן לישון בשקט.
הפתרון הכי קל הוא להשתכנע שבעצם הכל בסדר ואין מה לדאוג, אתם יכולים להמשיך בחייכם. עסקים כרגיל. כמה נוח להמשיך ולהדחיק את האכזריות שמתקיימת לכולנו מתחת לאף בכל מקום ובכל זמן אבל אנחנו מסרבים לראות. כמה נעים לקבל את הטענות שחשפנות היא כיף שלא פוגע באף אחת, כשמי שמרוויחים ממנו הם מי שמובילים את השיח הזה. במקום זה עלינו לשאול את מי אירועים כאלו וכתבות כאלו משרתים ובמי הם פוגעים. מי מפסיד כסף מסגירת מועדוני חשפנות? ומי מפסידה את הבריאות הנפשית שלה מההתעקשות להנציח את תעשיית המין ויחסי הכוחות האלימים המגולמים בה? מי שמחפשים ומחפשות את התשובות לשאלות כאלו מוזמנים לעקוב אחרי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות ואחרי ילנה ברשתות, שם אפשר למצוא לא מעט מידע שלא תמצאו באותה כתבה מבלבלת.
>> לעקוב אחר הטיקטוק של ילנה דיוואיין
>> לעקוב אחר האינסטה של מטה המאבק לסחר בנשים ובזנות
>> יהב ארז היא דוברת מטה המאבק לסחר בנשים ובזנות