בר שאפשר לסמוך עליו והים שתמיד מרגיע. העיר שלי יולי אילדיס

>> יולי אילדיס, 26, היא אמנית רב תחומית שחיה ופועלת בתל אביב. וכן, היא הבת של מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס, תודה ששאלתם. בחודש הבא היא תציג עבודות בפסטיבל "צבע טרי" (26.5-21.5) שייערך השנה במתחם חברת החשמל הנטוש ברחוב קרמניצקי. עבודותיה של אילדיס עוסקת במפגש של זיכרון ונוסטלגיה עם המציאות העכשווית, והיא עושה שימוש בצילומים מאלבומים משפחתיים ומציבה אותם לצד דימויים מההווה שצילמה וערכה, ומגלה דרכם את הפער בין התפישה הילדית והנוסטלגית למציאות העכשווית. מכירת הכרטיסים כבר החלה

>> קפה מול הים ומקום שמחזיר את האוויר // העיר של עמית פרטוק
>> בר שמזכיר את פירנצה וקפה לפרלמנט ירושלמי // העיר של לירון מיוחס

1. דיזנגוף סנטר

הקניון/מבוך האהוב עליי. אפשר למצוא בו הכל, מצד אחד רשתות גנריות ומצד שני חנויות כל כך ספציפיות שלא תוכלו למצוא בשום במקום אחר (וגם דוכן ירקות מעולה שסגר לי פינה לא פעם). אני שם מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי ברחוב הנביאים הסמוך, מה שהפך את הסנטר למקום הקבוע להשלמות או סתם שיטוט של אחה"צ פנוי עם אמא. אחד הדברים האהובים עליי בו זה קולנוע לב, ללכת לראות סרט שנוגע בנפש ואז לצאת ולהיאבד קצת בסנטר לפני שיוצאים לעולם זו חוויה שאני ממליצה לכל אחד.

2. וינונה פוראבר

בר היין וינונה פוראבר הפך להיות כמו הבית השני שלי. התחלתי לעבוד שם לפני כמעט שלוש שנים והיום אני המנהלת שלו. האוכל של שף אביתר מלכה והשף בפועל דויד סידס פשוט מושלם, והצוות הקטן והמשפחתי נותנים למקום הזה קסם. בואו לבקר.
שלמה המלך 2

3. סילון 

הבר השכונתי והאהוב עליי, צמוד לוינונה ותמיד יהיה המקום הקלאסי לדרינק של אחרי משמרת. בר שתמיד אפשר לסמוך עליו, צריך יותר מזה?
קינג ג'ורג' 89

4. הים (והמקטע הספציפי של הטיילת בין יפו העתיקה לדולפינריום)

אי אפשר לחשוב על תל אביב בלי לחשוב על הים, הוא חלק בלתי נפרד מהזהות של העיר הזאת וגם מהזהות שלי. הוא מהווה השראה גדולה עבורי וחלק מרכזי ביצירות שלי בשנים האחרונות, ובקרוב אציג ב"צבע טרי" סדרה של קופסאות אור שמציגות דימויים בהשראת הים וחופשה בים בפרט. כשאני מרגישה שהראש שלי רץ מהר מדי, אני נוסעת באופניים לחלק של הטיילת בין יפו לדולפינריום. יש משהו באוויר המלוח ובמבט על הים שמרגיע ומאזן אותי כל פעם מחדש.

5. קמפוס אריסון לאמנויות

האמנויות הוא בית הספר שלי, למדתי בו מכיתה א' ועד כיתה ט' וחזרתי אליו לפני שנתיים כמורה לאמנות פלסטית. זה מקום מיוחד במינו שבו הכרתי חברים שמלווים אותי עד היום, שבו הזהות שלי התהוותה והבנתי שאמנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כבוגרת שגם מלמדת בבית הספר, יש לי את היכולת לראות כמה לבית הספר הזה יש פוטנציאל להקנות לילדים ידע רחב ורגישות גבוהה שניתן להעביר רק דרך חינוך לאמנויות מגיל צעיר.
לויד ג'ורג' 2 

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

עד מתי עבודות בכיכר רבין. אחד המקומות שאני הכי מתגעגעת אליהם הוא כיכר רבין. היא הפכה לאתר בנייה רועש ומבולגן לפני יותר מדי זמן והיא חסרה לי. יש לה תפקיד חשוב בזהות של תל אביב וההתעצבות שלה: ההיסטוריה שלה, ההפגנות שעברו משם לקפלן או להבימה וימי הזיכרון וערבי העצמאות שלא נראים אותו דבר בלעדיה. אפשר אותה בחזרה כבר?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פצ'ה קוצ'ה. ערב שבכל שנה מחדש פותח את הראש והלב ומפתיע אותי, וגם הפך עם השנים לבילוי משפחתי קבוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה סיילו באפל TV+ (המבוססת על סדרת הספרים של יו האווי). הסדרה מתרחשת בעתיד דיסטופי שבו קהילה של כ-10,000 איש מתגוררת במבנה תת קרקעי רב קומות. היחסים המורכבים שבסדרה בין השכבות השונות בחברה והשאלות הקיומיות לגבי העולם שבחוץ מהדהדות בעיניי את המצב שלנו בארץ, ויכולות ללמד אותנו דבר או שניים על ההתנהלות של חברה מורכבת שנמצאת בתוך סיר לחץ שיכול להתפוצץ בכל רגע.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים ולחוות החופש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית איתמר שמשוני. זכיתי לעבוד עם איתמר במסגרת הפרויקט שלו "עיר מפעל", ולהגיע לכל קצוות הארץ עם סדנאות אמנות למפונים ואפילו ליצור תערוכה מיוחדת עם מפוני קיבוץ רעים. איתמר תמיד רואה את המקומות שבהם צריך להפיץ אור ומוצא את הדרך להגיע אליהם ולהביא איתו הר של דמיון, יצירתיות ואנושיות. ממליצה מאוד לעקוב אחריו ואחרי הפרויקט "עיר מפעל" כדי לראות וגם לקחת חלק בקסם הזה.

מה יהיה?
אולי זה קלישאתי, אבל אני עדיין מאמינה שזה תלוי בנו, ביכולת שלנו לראות ולדמיין עתיד טוב יותר ולפעול כדי לגרום לו להתממש.