הסצנה שלא הכרתם: 9 מסעדות מיוחדות שתל אביבים אוהבים באמת

תל אביב מלאה במסעדות טרנדיות, יומרניות, מפונפנות, יוקרתיות וסתם יקרות. יש ביניהן כמה מסעדות נפלאות, אבל העובדה היא שמדי יום במדור "העיר שלי" אנחנו מקבלים המלצות מיוצרים ויוצרות שחיים בתל אביב, והמסעדות שהם ממליצים לנו עליהם הן מסעדות אחרות לגמרי, עם קטע משלהן וקהל נאמן ונלהב משלהן, ולמרות שאת רובן אולי לא תמצאו ברשימות הנחשקות של המסעדות הכי טובות בתל אביב – אלה מסעדות שאנשים אוהבים באמת. אמנית דגולה ממליצה לנו על מסעדה יפואית שלא הכרנו, סופרת אדירה על ארמון בוכרי מטורלל, זמר אינדי ייחודי על מסעדה בטעם של זיכרונות פרועים, מלך הראמן החדש שולח אותנו לאכול ממולאים. המגוון המסחרר ברשימה שלפניכם מייצג את הקולינריה העירונית לא פחות – ואולי יותר – מכל רשימה אחרת.

>> הגודל לא קובע: 9 בתי קפה קטנים ומתוקים שמעירים את תל אביב
>> ציפור קטנה לחשה לנו: מקומות קטנים ונסתרים שתל אביבים אוהבים

ג'וז ולוז

מאז הימים בהם ג'וז ולוז המיתולוגית ביהודה הלוי הייתה הבית השני שלי, איכשהו בדרך פלא, כל הגלגולים של המסעדה הזו מוצלחים. המעבר האחרון לדרום העיר עשה להם טוב במיוחד – עם עיצוב פנים של ארמון בוכרי, אוכל משובח, ושיטת תשלום שעושה צדק עם כולם. ומי שנשארים עד 22:22 יזכו לחזות ברגע קסום שבו הם שמים את "שיר לשלום" בפול ווליום וכל הצוות והסועדים שרים כאילו יש תקווה ויש מחר. התנופה 7
(ג'וליה פרמנטו-ציזלר הוציאה את ספרה הרביעי ולקחה אותנו לחגוג באחת המסעדות הפחות שגרתיות בעיר)

סנט ג'ורג'

מסעדה ביפו שממוקמת ממש מול המוזיאון שלנו ואני מרבה ללכת לשם. הטבח הוא ממש טיפוס שאני מחבבת. תמיד טעים שם עם יחס אישי ושירות מעולה של כל אנשי הצוות, כך שאני תמיד מרגישה שם בבית. לואי פסטר 5
(אילנה גור מככבת בדוקו שייצר תומר הימן ויוקרן בחול המועד בפסטיבל אפוס, אז סחטנו ממנו המלצה על מסעדה יפואית פחות מוכרת)

בטשון דגים

זאת גם החנות שבה לרוב אני קונה דגים לבישול, אבל גם אחת המסעדות החביבות עליי בעיר. מעבר לעובדה שמדובר אולי במקום הכי VFM מתוקף העובדה שהם ספקי הדגים של עצמם, האוכל שם פשוט טוב. האווירה קז'ואלית ולא יומרנית, והתפריט המשתנה תמיד מפתה וכולל מנות יצירתיות ועונתיות שמבוצעות היטב. קרליבך 28
(מתן שופן, מנהל התוכן הראשי של המרכז הקולינרי אסיף, עם המלצה ששווה את משקלה בדגים)

85/15

גדלתי בבית אשכנזי והאוכל האשכנזי הוא לדעתי בתת ייצוג בעיר ובארץ בכלל. הביצוע שעושים ב-85/15 לפירוגי ומנות מהמטבח המזרח אירופאי מצוין, טעמים שמזכירים לי את הבית אבל עשויים באופן מאוד עילי ואיכותי, לא כמו במטבח הביתי. אני מאוד אוהב גם את תפריט הדרינקים והיין ובכלל ב-85/15 מאוד יודעים לארח. מלכי ישראל 15
(דור ברזילי, השף בפועל של הלנה, עם המלצה על מסעדה שמי שמכיר הרוויח)

מפגש אלאדין

מפגש אלאדין בלב במרכז המסחרי הישן ברמת אביב, הוא מסעדה משפחתית המתמחה באוכל בוכרי. נטלי ושמחה מנהלים את המקום באדיבות ובחביבות. נטלי בעלת ידי הזהב, מבשלת מטעמים הזכורים לי מבית סבתא – אושפלאו מן החלומות, מרק דושפרה מהטעימים שיצא לי לטעום, מנטי עסיסיים ושמנמנים המתובלים בשמן פפריקה. מדי שישי עורכים השניים שוק אוכל בוכרי בו הם מוכרים מגוון גדול אף יותר של מאכלים. ברודצקי 15
(מאיה דרין, המנהלת הקולינרית של בית הספר "בישולים", חושפת את הסוד הכי טעים ברמת אביב)

 

אבו נסאר

בתוך תרבות פתיחת השולחן הישראלית, שמתחת לראדאר ממשיכה להשתנות ולהתפתח במסעדות על קו החוף של יפו, מעטות המסעדות שמצליחות להביא לשולחן גם סלטים שלא יצאו מקופסה ונחתכו על המקום, ודגה, שלפחות בחלקה, מגיעה מהים שממול בלי יותר מדי מתווכים בדרך. אבו נסאר הוא בדיוק זה. עם שירות נעים ואדיב, מהסוג שקשה למצוא בימים אלו בתל-אביב, ועם עמדת בעל-בית שמזכירה מסעדות משפחתיות מאירופה, שבהן תמיד יש דמות שיושבת ליד הקופה, משגיחה על העניינים, מזהה פנים מוכרות ומנהלת שיחות בין החשבון להזמנה. באיטליה קראו לזה cassa – לא רק קופה, אלא לב העסק, המקום שבו בעל הבית הוא לא רק מנהל, אלא חלק מהחוויה עצמה. ואם לא תבקשו במיוחד, לא תדעו מהתפריט שאפשר להזמין גם לוקוס בעונה, אפוי בתנור – ולא רק מטוגן או צלוי. קדם 130
(מיכל לויט הייתה המנהלת האמנותית של תחרות עוגת העיר שהסתיימה זה עתה, ויש לה פה המלצה שאתם צריכים למסגר או לתלות על המקרר)

שמעיה

המסעדה הכי ביתית, וואן מן שואו ששמו שמעיה, שהגיע היישר מהקיבוץ לפני שנים רבות ועושה את הממולאים הכי טובים בעיר. ויטל 2
(דודי אפריאט, הבעלים של הראמניה הלוהטת קוקו נקו, עם הסוד הכי ידוע בפלורנטין) 

סלימי

מסעדה ותיקה שמגישה אוכל פרסי אותנטי, שכבר הפכה למוסד של ממש. נקלעתי אליה במקרה לפני שנים, ומאז, תמיד כשבא לי אוכל מנחם כמו איזה גונדי, קבב טוב, או סתם חורשט, אני מגיע אליה. נחלת בנימין 80
(חי צארום, השף של בר האוכל הלוהט דה פקטו, לא שוכח מה זה אוכל פשוט וטוב)

א לה רמפה

מכל המקומות והמסעדות בעיר שביליתי בהם לאורך השנים – ויש אולי עשרות כאלה אם לא מאות – אין מקום אחד שתפס אותי ביג כמו הפאב/ביסטרו הנהדר הזה. בדיעבד גיליתי שזה מקום מפגש אהוב על מעט היפסטרים מזוקנים וכבדי ראש. מה אני אוהב בא לה רמפה? שהם תמיד נחמדים ואדיבים, שהאוכל תמיד טוב ומזמין, ושכיף לדבר שם בלי להילחם במערכות סאונד מאסיביות. תמיד יתנו לך תחושה שאתה בבית או לפחות במקום שהלב שלו במקום הנכון. לא מעט בחורות סחבתי לשם וחלקן נשארו איתי רק בזכות הפולנטה האגדית או הממליגה פרמז'ן שיכולה לגרום גם למתים לקום לתחייה. פעם חגגתי שם יומולדת עם חברים וזה היה אחד מהטובים שהיו לי. הבירה זרמה כמו מים, המים זרמו כמו סמים ובתום הערב מצאתי את עצמי מוטל על הכביש שמח וטוב לב חבוק בין זרועותיה של עלמת חן. העמל 21
(הזמר-יוצר נועם אקוטונס הוציא אלבום חדש והזכיר שמסעדה היא הרבה יותר מאוכל)