קלאב כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. זו העיר של סארי מנסור

סארי מנסור הוא רקדן העמוד הערבי הראשון בישראל, והראשון שעושה את זה על עקבים בעולם. הוא מדריך ריקוד עצמאי וגם ממקימי ליין מסיבות הריקוד על עמוד "בסיבוב", שמוציא את העמוד ממועדוני החשפנות ומכניס אותם כתרבות ספורטיבית ובידורית לחיי הלילה, וספציפית לזו של הכולי עלמא. המסיבה הבאה של "בסיבוב" תתקיים במוצ"ש, 28.9, החל מ-21:00. בואו לראות את סארי מסתובב לו.

>> אואזיס על אלנבי וים של מוזיקה בביאליק. העיר של ד"ר גיא דוביוס
>> אחרי שיצרה את הפתיחים הכי יפים בטלוויזיה, מירב שחם יוצרת אי.שקט

1. שוק הפשפשים

מקום שנותן לי להרגיש שאני חי את כל התרבויות, להרגיש שאני עובר בין זמנים, קופץ מפינה לפינה, ומרגיש שעברתי מדינה, ולפעמים אפילו עברתי במהירות אור לשנים אחורה. בפעם הראשונה שטיילתי שם נתקלתי בחבורה של סבים, ממש גברים של פעם ששיחקו שש בש ודיברו בקול רם. בין אלפי אנשים היה ניתן לשמוע אותם, וזה ממש גורם לי להרגיש ילד, תמונה ממצלמה שנמצאת בזיכרון שלי, בילדות שלי. ואי אפשר להיות בפשפשים ולא לבקר בדוכנים הקטנים, שאני מרגיש ששם נמצאים החיים.

2. קפה אדא

הקפה האהוב עלי בעיר, לשבת ולשתות את ההפוך החזק באמצע החום. הכי כיף ביום, מקום כל כך פינתי וקטן, אבל מרגיש כל כך גדול, שקט ומרגיע. זה הרגע שאני מרגיש שהחיים יכולים לחכות לי רגע.
רבי חנינא 9

3. סוהו האוס

מה שהכי אהבתי בסוהו זה הכבוד אחד לשני, נתינת הספייס המלא לכל אחד, והשירות שאני מקבל שם. זה השירות שאני חיפשתי. זה ממש להיות בעולם אחר לגמרי ממה שהיה לפני שניה בחוץ. כל כך קרוב, אבל כל כך שונה. שוני זה אחד הדברים שמסקרנים אותי בימים אלה, זה פשוט תופס תשומת ליבי. באנשים, במצב היום, דעות, מחשבות, פוליטיקה, סגנון חיים, התנהגויות, תרבויות.
יפת 27

4. הפאי

אישיות אחרת יוצאת, ותראו אותי מרים ברחבה כאילו אין מחר. כל כך אוהב להיות שם, כל כך אוהב לראות את כל החברים, האנשים של העיר שמתכנסים שם. כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. מקום שבו אתה מי שאתה בלי להתחשבן, בלי לחשוב פעמיים.
אחד העם 54

5. Studio fit and pole

סטודיו לריקוד על עמוד שדרכי התחילה בו, ועד היום הוא בית עבורי. מקום שתנועה בו נותנת לך להתבטא בקלות, בדרך שונה ממה שאתה רגיל. מקום שבו כל רגש נמצא, משפחה עוטפת ומחבקת, השעות שם עוברות לי כמו דקות, אני יכול לבלות יום שלם באימונים ולצאת כאילו הרגע התעוררתי.
מהוליבר 14

מקום לא אהוב בעיר

שדרות ירושלים – כמה רעש, כמה סכנה, כמה חוסר ביטחון! זה האזור הכי לא אהוב עלי, אבל אני נמצא בו לא מעט. כמעט כל יום עובר שם ובכל פעם אני מתפלל שגם הפעם אעבור בשלום. הסכנה בתחבורה, הסכנה מסוגי האנשים, דור של קורקינטים פשוט מתפשט ושולט באזור. אי אפשר להוציא מילה, ואי אפשר להתלונן. גם אין למי. צריך ללכת עם עיניים ברצפה ולתת להם זכות קדימה גם כשהאור ירוק, ללכת בחושך כשהכל מואר בשאר העיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עצרת שהתקיימה בהיכל נוקיה בשם ״הגיע הזמן״ שקראה להגיע לעסקה, לעצור את המלחמה, לסיים את הסכסוך ובעיקר לעשות שלום. חימם לי את הלב בעיקר לראות לכמה אנשים אכפת ממה שקורה פה, ובעיקר מהעתיד. שלכולם היה קול אחד, משותף, ללא שום התייחסות לגזע, צבע, דת. פשוט כולם יחד, מבקשים אותה בקשה, עם אותו רצון, הלוואי ובכל דבר זה היה נראה ככה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״רוקדת״ של אניה בקשטיין. זה שיר עם מילים שתמיד נותנות לי לאהוב, להרגיש טוב, כוח להמשיך. לאחרונה שמעתי אותה מבצעת אותו שוב בקונצרט של עופר ניסים בפארק הירקון, וכל פעם ששרה ״אז עכשיו את רוקדת, כי ככה את שורדת״ חשבתי עלי ועל אלפי האנשים שסביבי – רוקדים כרגע כי הם שורדים ורוצים לשרוד, רוצים להמשיך לחיות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום אחד לשני, מלא צעירים בעיר חיים לא מעט קשיים בעיר, צריך להיות זה לצד זה, לראות את האחר, ואם אפשר להושיט יד אז למה לא? להסתכל סביבנו, להסתכל לאישי, עוד לפני שחיפשנו עמותה גדולה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש לא מעט! אבל אני רוצה להרים לנועם שוסטר, שמצליחה להצחיק אנשים גם כשקשה, ולהילחם על כל מה שאנחנו נלחמים עליו, שזה זכויות.

מה יהיה?
יהיה טוב, תמיד יהיה טוב. זה לפחות מה שאני מאמין ומאחל לנו. עם כל חוסר התקווה אני תמיד מדמיין משהו טוב, אפילו אם זה מרגיש לא מציאותי, אבל זאת המציאות שאני רוצה. ולמען זה אני נלחם, גם אם זה בסביבה הקטנה שלי.