העיר שלנו: 7 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב
מחפשים מה לעשות בתל אביב? תשאלו את התל אביבים. גם השבוע אספנו לכם את מיטב ההמלצות על המקומות שהמקומיים הכי אוהבים, כולל המלצה רותחת על גינות קהילתיות, מסעדה בת 92 שנים שהכל עדיין קורה בה, קפה שהוא מרכז קהילתי, סינית עם תפריט סודי ומקום להתאהב בו בעיר מחדש
מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: הקפה שהוא הרבה יותר משכונתי, הגינות הכי קהילתיות, התפריט הכי שחור, המסעדה הכי ותיקה, הארכיון הכי מנחם ועוד המלצות של תל אביבים על דברים שכדאי לאכול, לשתות ולעשות בתל אביב.
>> תקציר הפרק הקודם: הבריכה הכי טובה בארץ, מסעדת פתיליות בכפר שלם, קרואסון טבעוני מושלם
קפה // קפה שפירא
איתן ששון, השף של מסעדת גוצ'ה כבר כמעט 20 שנה, עם המלצה מרגשת על אחד המקומות הכי מיוחדים בעיר:
קפה שפירא הוא הרבה מעבר לבית קפה שכונתי. זה מקום שהוקם מתוך חזון של מקום מפגש לקהילה וליזמות, אירועים ודיאלוג, ואפשר גם ריקודים ומוזיקה. בפעם הראשונה כשהגעתי לשכונה, לפני חמש שנים, תהיתי לגבי ההיתכנות של המקום, אבל עם הזמן הבנתי שזהו המרכז הקהילתי של השכונה שכל הזמן מחדש ומתרענן – משבוע הספר דרך מכירות שכונתיות ועד מסיבת די.ג'יי מדי יום שלישי. רלב"ג 15 // העיר של איתן ששון
ספוט // גינות קהילתיות
שלושה אזרחים ותיקים בתל אביב התאגדו ליצירת פודקאסט על הרפתקאותיהם בגיל השלישי והזכירו לנו איזה כיף זה גינות קהילתיות:
המגמה של גינות קהילתיות בעיר מאפשרת גם לאזרח הוותיק וגם לצעיר ליצור חיי קהילה תוססים סביב נושא משותף. במיוחד יש לציין את הגינה הקהילתית רידינג ברמת אביב, שם יש חורשה לכלבים, אפשר לעבוד בטבע, ואפילו יש קפה-פיצריה גרונמן עם תור לא קטן מדי יום. כנ"ל גם גינת דבורה בארון בלב העיר, עם גינה נהדרת, ארון נתינה ,מסיבת החלפות מדי סוף חודש ועוד // העיר של "בטל בשישים"
מסעדה // לונג סנג
השף דור דטנר, שמנהל קולינרית את מפעלות קבוצת סורה מארה (TGV), מסגיר את אחד הסודות הקולינריים האהובים עלינו:
סינית ותיקה עם וייב של פעם שאני מת עליה. אני יליד תל אביב ומכיר את המסעדה עוד מהמקום הקודם ליד כיכר האופרה. פעם אפילו חגגתי שם יום הולדת. יש שם שני תפריטים, אדום לכולם עם קלאסיקות ממסעדות סיניות מפעם ושחור למיטיבי לסת. אני מזמין כמעט אך ורק מהשחור, והמנה האהובה עליי היא double cooked pork – בטן חזיר עם כרוב ומחית שעועית מותססת חריף וכיפי. הקהל גם כן מגוון ויש בו לא מעט סינים שמזמינים מנות שאני אפילו לא יודע איך קוראים להן. אלנבי 44 // העיר של דור דטנר
חנות סטודיו // גרנות קרמיקה
טל ואלון בר, פודיז מוכרים בעיר, פתחו את D298, הקפה ספיישלטי הכי צפוני בעיר, ועכשיו אתם יודעים מאיפה הכלים הכי יפים שלהם:
האחים אמיר (שהוא גם מנהל בבית תאילנדי) ואיתן גרנות פתחו סטודיו לקרמיקה (גרנות קרמיקה), כזה שמשלב בין עבודת יד וייחודיות של הכלים שהם מייצרים למחירים שבעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם. הם יתאימו את הכלים לצרכים הספציפיים של העסק, ויספקו כלים שיגרמו גם למי שמעדיף בדרך כלל לשתות בזכוכית, לנסות את הקפה שלו בספל // העיר של טל ואלון
מסעדה // אולימפוס
שף דור דטנר עם עוד המלצה קולינרית משובחת על המסעדה הכי ותיקה בתל אביב (92 שנים ועוד בועטת!):
קלאסיקה על זמנית. בעלי הבית תמיד נמצאים במקום, רואים את הלקוחות ומארחים. המשרדים של הקבוצה שלנו נמצאים ליד אז לפחות פעם בשבוע אני שם, יושב עם החבר'ה מהפרלמנט הקבוע. עבורי זו נגיעה של חופש ביוון, ארוחת צהריים זריזה וחוזרים לעבודה. קרליבך 7 // העיר של דור דטנר
לוקיישן // שדרות בן גוריון
רון ביטרמן מככב בהצגה המאוד מומלצת "עד שהמוות יפגיש בינינו" ושולח אותנו למקום שבו קל להתאהב בתל אביב:
אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לגור בתל אביב. שדרה ירוקה שמובילה לים עם בתי קפה, גני שעשועים ופסלי אמנות. אני מוצא את עצמי מתרגש לא פעם כשאני עובר שם ומתלהב כשמוסיפים עוד פינות ישיבה או פסל חדש כמו של בן גוריון ופולה // העיר של רון ביטרמן
המסך // כאן ארכיון
טל ואלון בר מ"קפה 51" חוזרים אלינו עם המלצת צפייה מושלמת לכל מי שזקוק להתרפקות מנחמת על העבר:
מה שמצליח לתת כוח ונחמה בימים האלו מבחינתנו זה שיטוט בארכיון של תאגיד השידור הציבורי. אנחנו מודעים לעובדה שזה מסגיר את הגיל שלנו, אבל אל מול כל העצב והכאב שיש במשדרי החדשות האינסופיים בכל הערוצים, קצת נוסטלגיה עם "להיט בראש" משנות ה-80' או הפרקים הראשונים של "שום פלפל ושמן זית", נותנים לרגע אפשרות לשכוח ממה שקורה עכשיו, ולהיזכר בימי התום של פעם // העיר של טל ואלון בר