איך ליאור אשכנזי בתור במאי? בול כמו הקולגה האיטלקי שלו

ב-2017 הגיע לארץ סרט איטלקי על שבעה חברים עם שבעה סמארטרפונים שמתכנסים לארוחת ערב. הסרט הדברני ונטול הכוכבים, שעוסק במימד האישי של החשיפה הציבורית של החומרים האינטימיים שכולנו מחזיקים בניידים שלנו, הביא לאולמות בישראל יותר ממאתיים אלף צופים.

התבנית הדרמטית הנוחה עם הרעיון המוצלח שבמרכזה – כולם מניחים את הסמארטפונים במרכז השולחן ומשתפים את הנוכחים בכל הודעה או שיחה שמגיעה במהלך הערב – נראתה מתאימה לעיבוד בימתי, ואכן ב-2018 הסרט עובד להצגה בתיאטרון הבימה שזכתה לשבחי הביקורת. מה שהיה פחות צפוי הוא שהרעיון יקרוץ גם לאנשי קולנוע ברחבי העולם, שיצרו עד כה כ-22 רימייקים בשפות שונות. זה חייב להיות שיא כלשהו.

ריבוי הרימייקים מעלה שאלה לגבי עצם העניין – מה מותר הרימייק על המקור עם הכתוביות? עם זאת נדמה שבאותה נשימה הוא גם מייתר אותה – אם כולם עושים את זה, אז כנראה שיש בזה משהו. בתיק העיתונות של הגרסה הישראלית מובאים דברי ליאור אשכנזי, כאן בתפקיד הבמאי: "כל תרבות מספרת את סיפור הסרט בצורה הייחודית לה. הנושאים עליהם מתווכחים סביב השולחן בצרפת שונים מאותם נושאים במדינה השכנה ספרד, גרמניה או מצרים". 

"זרים מושלמים" (צילום: עופר ינוב)

לא ראיתי את שאר הרימייקים, אבל עד כמה שאני זוכרת ההבדלים בין הסרט האיטלקי לזה הישראלי מזעריים. כלומר, אם ראיתם את המקור, אין לכם סיבה של ממש לראות את התחליף המקומי. מצד שני, אם לא צפיתם בו, הסרט החדש עשוי היטב ומספק את אותם ערכים תזונתיים. 

הנוסח הישראלי, שנכתב על ידי גלית חוגי ונועה ארנברג, הכניס לסיפור אלמנט לא מפותח של הפרעת דחק פוסט טראומטית עקב חבר שנהרג בצבא, וגם בדיחה על קבב (הבדיחה על ברבי וקן לקוחה מהמקור). אבל בורגנים הם בורגנים הם בורגנים, בישראל כמו באיטליה ובכל מקום – הסרט מדגיש שלא מדובר בתל אביב, אלא בעיר אחרת כלשהי. 

"זרים מושלמים" (צילום: עופר ינוב)

כמו במקור, הדחיסות המוגזמת של הגילויים ההולכים ומתרבים היא יותר תיאטרלית מאשר ריאליסטית. נדמה שכולם משקרים זה לזה כל הזמן, ואילו היו אומרים אמת המרקם החברתי היה מתפורר מיד. עם זאת יש סודות שמעידים על החברה יותר מאשר על אלה שנושאים אותם, ואחד כזה נמצא בלב הדרמה. אם בסרט האיטלקי התגובה המזועזעת לגילוי שאחד הנוכחים הוא הומו נדמתה מוגזמת, הרי שכאן הקטע הזה של השירות המשותף בצבא מאיר אותו באור מעט שונה.

בכל אופן, השינויים הקטנים אינם משנים את המהות. השחקנים מבצעים את מלאכתם נאמנה, והשחקן שמאחורי המצלמה דואג שהכל יזרום. החברים מתכנסים בדירתם של המארחת המנותחת (מורן אטיאס) ובעלה הצמוד למעשנה החדשה שעליה גאוותו (יוסי מרשק) כדי לצפות בליקוי ירח. בהתחלה קצת חסר מוקד הזדהות, אבל כשהחבר הגרוש (אבי גרייניק) מגיע באיחור עם לימונצ'לו שהכין בעצמו, ונתקל בקיר של חברים שמצפים לראות את החברה החדשה שלו, הוא מיד מעורר סימפטיה במבוכתו.

שירה נאור ב"זרים מושלמים" (צילום: דוד סקורי)

בהמשך גם רותם אבוהב נוגעת ללב כאישה שפתאום מקבלת אישוש לתחושתה שבעלה (חנן סביון) אינו נמשך אליה, גם אם התובנה שלה מבוססת על טעות. שירה נאור, בתפקיד הצעירה שבחבורה שרוצה ללמוד משחק, מקבלת קלוז אפ משלה שבו היא מביטה היישר למצלמה, כמו מתחילה את קריירת המשחק שלה. זה רגע יפה של הבלחת בימוי המושכת תשומת לב לעצמה בתוך המיומנות הכללית. 

★★★✯ 3.5 כוכבים
בימוי: ליאור אשכנזי: עם מורן אטיאס, רותם אבוהב, אבי גרייניק, יוסי מרשק. ישראל 2021, 90 דק'

ליאור אשכנזי על הסט של "זרים מושלמים"(צילום: דוד סקורי)