"חגיגות" 100 שנה לנווה שאנן

העירייה הפקירה אותנו בחזית, מול טרור פלילי, חברתי וסביבתי

גגות נווה שאנן. צילום: shutterstock
גגות נווה שאנן. צילום: shutterstock

32 בתי בושת הפועלים באופן גלוי, כ-40% מכל חסרי הבית במדינה, 9 חמולות פשע שהתבססו כאן - וראש עיר אחד שמודה בפנינו בגלוי שהוא מוכן להכיל את כל זה, במקום להפוך את נווה שאנן לפלורנטין הבאה. מאיר אליאל רבינוביץ, תושב השכונה, בכתב אישום חמור נגד הרשויות

"אם אהפוך את נווה שאנן לפלורנטין, נווה שאנן תעבור לשכונה אחרת או לעיר אחרת", אמר לנו ראש העיר רון חולדאי בפגישה שערכנו עמו, תושבים ופעילים חברתיים מדרום העיר, לפני כשנתיים. לנו, תושבי נווה שאנן, יש מחלוקת קשה עם תפיסת עולמו השמרנית של מנהיג העיר בעשרים השנים האחרונות, שבאמירה זו זיקק לנו את תפיסת עולמו – לפיה הוא אינו חותר לשינוי משמעותי ביחס העירוני כלפי השכונה, אותה כינה בעבר בהתנשאות "שכונת התחנה המרכזית". ובכן, חולדאי, קם כאן דור חדש, זקוף וגאה שרואה בשכונה הזו לא רק את עתידו שלו, אלא את עתידה של העיר כולה.

נווה שאנן מציינת השנה מאה שנים להקמתה והיא כנראה השכונה הכי מאתגרת בארץ, חברתית וסביבתית. תהליך ההידרדרות של "שכונת המנורה", שתוכננה על ידי האדריכל יוסף טישלר בצורה זו כתשובה ציונית למבנה הצלב בשכונות הטמפלריות, הוא ארוך שנים. מבנה המנורה נשבר עת הוקמה התחנה המרכזית החדשה, שהפכה מיד עם הקמתה למפגע חברתי וסביבתי בקנה מידה ארצי: לכלוך, זיהום אוויר ומרחב מופקר המאפשר את קיומה של פעילות פלילית מכל הסוגים. הגעתם של אלפי מהגרי עבודה ופליטים בתוך זמן קצר, תוך עזיבת מרבית תושביה הוותיקים, שינו אותה ללא הכר.

הפשיעה החמורה המשתוללת בה כיום מובלת על ידי 9 חמולות פשע מהמגזר הערבי שהתבססו כאן במשך שנים בחסות מדיניות "הכלה" הן של העירייה והן של המשטרה – על מנת שזו לא תזלוג לעיר הלבנה. סחר בסמים מתרחש כאן לאור יום, בכל פינה, לעתים קרובות לנגד עיני השוטרים ופקחי סל"ע (הסיירת לביטחון עירוני) שעוסקים בעיקר בשימור הסטטוס קוו ומתירים כאן את מה שלא היו מאפשרים בשום מקום אחר בעיר.

נפגעי סמים וזנות מציפים את שכונות הדרום. מזרקים בנווה שאנן (צילום: טלי מאייר)
נפגעי סמים וזנות מציפים את שכונות הדרום. מזרקים בנווה שאנן (צילום: טלי מאייר)

הסחר החופשי בסמים בחסות הרשויות גרם לכך שנווה שאנן הפכה לגן עדן למכורי סמים, המגיעים אליה כדי לרכוש ולהשתמש בסמים קשים באופן חופשי. הם עושים זאת באופן גלוי לעין בכל מקום במרחב הציבורי – על מדרכות, בחצרות הבתים, בגני שעשועים ואפילו בכניסות למוסדות חינוך וגני ילדים עירוניים. כולם יודעים שזה קורה, אך איש ממי שאמון על ביטחונם של התושבים אינו מטפל בתופעה במטרה ברורה – לעקור תופעות אלה מן השורש.

סכסוכים בין חמולות הפשיעה על שטחי הסחר בסמים גלשו לאחרונה לאירועים אלימים וחמורים במיוחד של ירי חי, ממש סמוך לבנייני התושבים. כן, זו גם ובעיקר אחריותה של משטרת ישראל, אך ידיה של עיריית תל אביב יפו, שמיצבה את השכונה ככזו שבה הכל מותר, שטח הפקר המצוי מאות מטרים מלב העיר אינן נקיות. אין היא יכולה להטיל את כל האשמה אך ורק על המשטרה.

כאשר ראש העיר שלנו מדבר בכפל לשון ובאמירות עמומות על עברה המפוקפק של השכונה ואינו משרטט חזון ברור לעתידה, כאשר הוא אינו דופק על השולחן ואינו מצהיר באופן ברור, בקולו, באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים – שמה שקורה כאן ברחובות אינו מקובל. כאשר הוא אינו מורה לעובדיו – הפסיקו את העלמת העין ממה שקורה ברחובות, הוא שותף מלא בהפקרת תושביו. אתה ראש העיר – אתה נבחר ציבור. משרת ציבור. ואנחנו – הציבור. אני וילדי הגרים בשכונת נווה שאנן הם הציבור שאתה אחראי לביטחונו ושלומו. קח אחריות.

חבית חומר נפץ שעוד לא התפוצצה. נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)
חבית חומר נפץ שעוד לא התפוצצה. נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)

32 בתי בושת פועלים כאן באופן גלוי, רובם בקומות קרקע של בנייני מגורים. המשך פעילותם המפוקפקת – אפילו בתקופות הכי קשות של סגרי הקורונה – היא הוכחה לכך שזו המדיניות העירונית – "הכלה". עיריית תל אביב הוכיחה בעבר אחרת: כשבהחלטה אחת, בין לילה, נסגרו כל מועדוני החשפנות בעיר ונהפכו לחלק מההיסטוריה. עתה הגיעה שעתם של בתי הבושת. על עיריית תל אביב להוביל תכנית כוללת לשיקום היצאניות ולסגירת בתי הבושת, שהנם כר פורה לפעילות עבריינית הרבה מעבר לשירותי המין.

חסר בית בנווה שאנן. צילום: לירון לחיאני, מתוך אתר פיקיויקי
חסר בית בנווה שאנן. צילום: לירון לחיאני, מתוך אתר פיקיויקי

האתגרים עמם מתמודדים התושבים אינם מסתיימים בפשיעת הסמים והזנות. בשכונה וסביבותיה חיים גם למעלה מ-1,000 חסרי בית שהם כ-40% מכל חסרי הבית בכל המדינה, הוקמה בה תחנת מתדון – מרכז לחלוקת תחליף סם המשרת את כל תושבי גוש דן וזה עוד לפני שדיברנו על מחולל הפשיעה והזיהום הגדול במדינה – התחנה המרכזית. הקמתה בלב השכונה היא פשע, לא פחות, והיא ממררת את חיי התושבים ופוגעת בבריאותם במשך שנים.

על אף פעילות נמרצת במשך שנים של ארגונים סביבתיים, תושבים ופעילים – הפתרון לסגירתה נגרר עד לאחרונה. באותה פגישה לפני שנתיים אמר לנו חולדאי כי מי שיגיד לנו שניתן לסגור את התחנה בפחות מעשר שנים קדימה – משקר. המציאות הנוכחית – בה הולך וקורם עור וגידים מתווה לפינויה, וההחלטה כי אם לא יבוצעו תיקונים לליקויי הבטיחות בה היא תיסגר לאלתר מוכיחים שכשרוצים – אפשר גם אחרת. צריך רק חזון ונחישות.

כל אחת מהתופעות שציינתי דורשת התמודדות רב-מערכתית מורכבת – הן של העירייה והן של משרדי הממשלה. אנחנו, תושבי נווה שאנן, חווים את כל התופעות השליליות האלה ביחד, בעוצמה שאיש ממי שלא גר כאן לא יבין. ברמה יומיומית. 24 שעות ביממה. אנו נמצאים בחזית של טרור פלילי, חברתי וסביבתי. אין לנו תקציבי עתק ללוביסטים, אין מאחורינו מפלגה או כיפת ברזל שתגן עלינו. יש לנו אחד את השני. עם זאת, תמונת המציאות אינה שלמה מבלי להרים את הראש למעלה, להסתכל קדימה ולהיות אופטימיים עד כמה שזה נשמע מופרך.

הבית ברחוב פין 1. צילום: דניאל חנוך
הבית ברחוב פין 1. צילום: דניאל חנוך

במקביל לתופעות הקשות הקיימות כאן – השכונה עוברת ממש בימים אלה שינוי דרמטי. היא מתחדשת. אלפי יחידות דיור חדשות נבנות בשכונת נווה שאנן לבדה. השכונה צפויה להכפיל את מספר תושביה בתוך שנתיים. זוגות צעירים, ואפילו משפחות ראשונות עוברות לחיות בשכונה. בוחרות לבנות בה את חייהם. ההתחדשות העירונית שהיא עוברת, לא רק שאינה מגונה בעינינו – היא מבורכת. אין דרך לשקם את המרחב הפגוע הזה ללא בני אדם – ולראשונה מזה שנים יש אליה הגירה חיובית משמעותית.

אנחנו, התושבים, פטריוטים מקומיים המאמינים בעתידה של השכונה בכל ליבנו. רואים בה הזדמנות. לנווה שאנן יש את הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך למרכז אורבני צעיר ואוונגרדי. תרשמו לפניכם: פלורנטין עוד תחוויר בשנים הקרובות לעומת יופיה האורבני, מיקומה הפנטסטי וההיסטוריה המפוארת של נווה שאנן. לכן אנו רואים בתפיסת עולמו של חולדאי – כתפיסת עולם של האתמול. אנחנו התושבים – לא יכולים להסכים או לקבל אותה.

הרצון העמוק שלנו הפעילים לשנות את המציאות העגומה ברחובות שכונת נווה שאנן, והעובדה שאני באופן אישי גם בעל משפחה ואב לשני ילדים קטנים הגדלים בשכונה, הובילו אותי להקים את עמוד הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז" המונה כיום קרוב ל-8,500 תושבות ותושבים (כפול ממספר תושבי השכונה נכון להיום). הקבוצה נתנה מקום ואפשרות ביטוי להמון אנשים שהרגישו שאיש לא מדבר עליהם. על מה שמטריד אותם. מרחב בו מדברים על הנושאים שעד היום היה נוח לטאטא מתחת לשטיח. גבולות הגזרה הברורים שהצבנו לעצמנו בתחילת הדרך היו כנראה גם המסגרת הנכונה לחלק ארי של התושבים: לא לגזענות, לא לאלימות ולא לפוליטיקה במובן של ימין ושמאל.

הסיבה שהצבנו בדיוק את גבולות אלה היו ההבנה שוויכוחים פנימיים בין התושבים על עתיד האוכלוסייה הזרה ומלחמות פוליטיות פנימיות של ימין מול שמאל – לא הובילו אותנו התושבים – לשום מקום. במקום להתכתש בנינו התחלנו לעבוד יחד על מה שמשותף ומאחד: רצון לחיות בכבוד ובביטחון, ההתנגדות לפשיעה, הדרישה מהרשויות לפעול להקצאת משאבים רבים יותר לטיפול בחסרי הבית ולשיקום היצאניות ולא פחות מכך – נושאי הסביבה – הדרישה להגדלה משמעותית של השטחים הירוקים בשכונה, לסגירתה של תחנה המרכזית והקמת פארק ירוק דוגמת סנטרל פארק על חורבותיה ועוד.

עוד ריאה ירוקה נדרסת. גינת לוינסקי (צילום: שלומי יוסף)
עוד ריאה ירוקה נדרסת. גינת לוינסקי (צילום: שלומי יוסף)

די מהר החל דיאלוג שנמשך כמעט שנתיים עם גורמים בכירים בעיריית תל אביב מכל המחלקות. מדי חודש ערכנו שיחת זום בה שיקפנו את המציאות, את הקשיים האמיתיים שלנו. השתדלנו להציע הצעות אופרטיביות לשיפור המצב. בשלב מסוים גם בעירייה הבינו שקם כאן דור חדש של תושבים שמאס במדיניות העירונית של "הכלת" כל תחלואי גוש דן במקום אחד, שמאס במראות הקשים ברחובות ובא לדרוש את המגיע לו.

השיח של נציגי תושבי השכונה עם עיריית תל אביב עלה על שרטון מכיוון שהבנו – לאחר שנתיים – שאיננו רואים עם העירייה עין בעין. שהשפה והטרמינולוגיה של נציגי העירייה והשפה שלנו תושבי השכונה – אינם אחת. החזון שלנו שונה בתכלית. אנחנו דורשים ריסטארט. מהפך. וכשהבנו שאין בכוונתו של הריבון לקחת אחריות ולעשות זאת החלטנו להפסיק בהליך ההידברות ששירת את הריבון יותר משהועיל לנו. כל עוד אין בכוונת העירייה לשים סוף למדיניות 'הכלת' הפשיעה בשכונה לא נהיה חלק מדיאלוג עקר.

אם בכוונת העירייה להמשיך את הסטטוס קוו, להמשיך במדיניות של העלמת העין הממסדית מהבעיות כאן, כל עוד אין בכוונת העירייה לסגור את בתי הבושת תוך מציאת פתרונות שיקום ותעסוקה הוגנים לעובדות המין. אין לנו אפשרות להמשיך באותו מסלול. עתה נבחנת העירייה אך ורק על פי פעולותיה בשטח. אנו בוחנים אותה אך ורק במבחן התוצאה בשטח.

עם התקרבותם של אירועי שנת המאה, החליטה העירייה לקיים במדרחוב נווה שאנן שורה של אירועי תרבות. דבר מבורך. אך במקביל – אנו הפעילים החלטנו על שורה של פעולות מחאה להבלטת מה שאינו קיים ומודר לחלוטין מכל המצגות העירוניות הנוצצות: המציאות. בעזרת אמן יוצר תושב דרום העיר שפנה אלינו – יצרנו שורה של כרזות בשפה הגרפית של העירייה שמתארות את המציאות אותה העירייה ממשיכה להכחיש. ממשיכה לטאטא מתחת לשטיח. מטרתנו הפוכה: לחשוף את המציאות, לשתף אותה ברשתות החברתיות ובתקשורת, ולחתור לשינוי הסטטוס קוו.

אל שולחנם של 50 בכירי עיריית תל אביב שלחנו בדואר מעטפות לבנות בהם 5 כרזות בנושאים המטרידים אותנו התושבים: סחר בסמים, זנות, חסרי הבית, היעדר שטחים ירוקים והמשך קיומה המטריד של התחנה המרכזית. לא עוד "רחוק מהעין רחוק מהלב". המציאות המדממת שלנו – תהה מעתה על שולחנכם. אתם 7,000 עובדי עיריית תל אביב – אתם הריבון האחראי לשינוי.

השבוע תלינו, קבוצה של פעילים, כרזת ענק – 7 מטרים אורכה, על הבניין ברחוב פיין 1. הבניין שהפך לסמל למהפך הנדרש בשכונה – מבית הבושת הידוע לשמצה לבית דירות חדש המכיל קהילת דיירים חדשה שבחרה לגור בשכונה במקום שהוא עדיין אחד המאתגרים בעיר. דגלי הגאווה המתנוססים עליו מבשרים את בוא השינוי. עיריית תל אביב, במהלך איוולת מושלם, שלחה מנוף על מנת להסירה באופן בלתי חוקי ממרפסת פרטית (מהלך דומה שביצעה בעבר עיריית באר שבע נגד שילוט מחאה של אזרח על ביתו הפרטי – זכה לגינוי משפטי של בג"ץ בשל הפגיעה בחופש הביטוי). עיריית תל אביב טענה כי מדובר היה בטעות כי חשבה שמדובר במבנה ציבור ואף שלחה לפעילים ולתושבים מכתב התנצלות. איננו זקוקים להתנצלות על הסרת שלט החושף כי ה"מלך" הוא עירום. אם תפעלו לשינוי המציאות לא יהיה צורך בשלט כזה.

אנחנו נחושים. איננו מקבלים את המציאות המטורפת ברחובות שלנו. אנחנו דורשים לחיות כמו בכל שכונה אחרת בעיר תל אביב יפו. לחיות על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אנחנו תושבי נווה שאנן דורשים צדק.

ללא מדיניות נחרצת ואמיצה של כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים ובראשם המשרד לביטחון פנים, משרד הרווחה והבריאות, והובלה עיקשת של התהליך על ידי עיריית תל אביב ומחלקותיה השונות זה לא יעבוד. על כן נמשיך לפעול מול כל הגורמים, ובכל הדרכים החוקיות, על מנת שנווה שאנן תהיה "על השולחן", "על סדר היום". כל יום. לא נרפה.

גורקה קיטשן בנווה שאנן. צילום: ניב טובול
גורקה קיטשן בנווה שאנן. צילום: ניב טובול

ולכם תושבי תל אביב – בואו לבקר ולחגוג איתנו את שנת המאה. בואו לבלות בגלריות של נווה שאנן. לקנות במעדניות שלנו. לאכול במסעדות הרבות כאן. ובעיקר: בואו לגור כאן. בדרככם לחגוג איתנו את שנת המאה, בפסטיבל "שישי שאנן" המתקיים החל מהשבוע מדי יום שישי במדרחוב נווה שאנן ולמשך חודשיים תפתחו את העיניים ותחשבו עלינו התושבים שחיים כאן. עברו דרך שלט המחאה האירוני שחזר אל המרפסת: "ברוכים הבאים לנווה שאנן" התלוי בפיין 1 (רשי"ף 1 בשמו החדש) ותחשבו אפילו לרגע על המציאות בה אנו חיים ואותה אנו מנסים בכל הכוח לשנות. אנחנו עוד ננצח.
הכותב הוא תושב נווה שאנן, פעיל חברתי ומייסד עמוד הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז"