לבלוע את הצפרדע: הלכתי לטקס קמבו, התעלפתי והקאתי את נשמתי
קודם כל צורבים נקבים כדי לפתוח שער בגוף, אז מטפטפים ארס ואחר כך מוציאים הכל, פשוטו כמשמעו. הילידים של האמזונס השתמשו בארס המופק מצפרדעים כטיפול בדיכאון ומחלות - אבל איך כל זה מרגיש?
הגענו ארבעה זרים לדירה נעימה בדרום תל אביב, מתרגשים וחוששים מהלא נודע. עוד בטרם הגענו והתיישבנו על כריות נוחות נשלחו אלינו הוראות מדויקות כיצד עלינו להתכונן לטקס הקמבו: לא לאכול בשמונה השעות הקודמות לטקס, להקפיד על אוכל בריא ומזין לפני הצום ולא לעשן וויד. בשיחת הטלפון המקדימה שאלתי את יוסי גינסברג, מי שעתיד לטפטף לי רעל צפרדע קטלני לזרוע אם הוא שמאן. הוא צחק. "לא, אבל כמי שהתנסה בקמבו מספר רב של פעמים יש לי קשר מבוסס עם הספיריט של הצפרדע". הגיוני בסך הכל.
בתפיסה השמאנית, כל חולי אנושי מקורו במישור גבוה יותר מהקיום הפיזי. אם אדם לוקה בדיכאון, חוסר האיזון הכימי במוח הוא רק הסימפטום. יש להפנות את המבט אל הגוף האסטרלי, שם ודאי הצטברה לה פנמה, אנרגיה רעה המתבטאת בחוסר מזל, עצבות, דכדוך ומחלות. השבטים הילידיים באמזונס משתמשים בארס המופק מצפרדע כדי לטפל באותם מקרים. לאחרונה הפך הארס הזה, הקמבו, לפופולרי במערב כעוד תרופה בסל הרפואה האלטרנטיבית, מדיסינה ילידית שהפכה למוצר. באמזונס, השבטים הילידיים רואים בו רפואה, והם מתייחסים לכל מדיסינה כדרך להתחבר לרוח של הצמח או החיה שממנה היא מופקת. אנחנו מה שאנחנו אוכלים. לכל דבר חי יש רוח, ואם רק נקשיב לרוח הזו היא תוכל לדבר אלינו ולעזור לנו לפתור בעיות.
עוד כתבות מעניינות:
מסע מרחיב תודעה בעקבות הניאו שמאניזם
עפים לחלל, קל: הסם המוזר בעולם צובר פופולריות
הגרייטפול דד קמו לתחייה והדור הדיגיטלי לגמרי בקטע
הקמבו הוא לא סם. הוא לא מרחיב תודעה. אומרים שהוא עובד בראש ובראשונה על הלב והכבד. החומרים הפעילים משתחררים בגוף, מרפאים ומנקים. נהר אמזונס של נקבים פתוחים, רעידות, צמרמורות ותחושה המזכירה שוק אנפילקטי. הטיפול מתבצע על ידי פתיחת שערים בגוף, צריבה של נקבים על ידי מקל מחודד וטפטוף הארס. כמה שיותר טרי ככה יותר יעיל. ממליצים לחזור על הטיפול שלוש פעמים בחודש כדי לבסס קשר עם הספיריט של הצפרדע.
התחלנו את הטקס בטפטוף של סננגה לעיניים, תמצית צמחים שמחדדת את הראייה. הצריבה הראשונית בעיניים גרמה לי לחשוב שלעולם לא אראה יותר. אחר כך הגיעה הקלה, וגם בהירות. לאחר מכן נשפו עליי ראפה, תערבות מבוססת "סבא טבק", המשמש לקרקוע ומצע למדיטציה וטיהור המוח מדיאלוג פנימי. נשיפה לנחיר השמאלי המסמלת את המוות. נשיפה לנחיר הימני המסמלת לידה מחדש. יין ויאנג. איזון של שתי ההמיספירות של המוח. הסינוסים עלו באש. הנשימה הפכה נקייה יותר והגוף נשטף בתחושה של קלילות. הרגשתי ממוקד.
במהלך חצי השעה הבאה התבקשנו לשתות שני ליטר מים. היינו צריכים לשחרר, לסמוך על המדיסינה ועל המעגל שבו נכחנו. ואז הגיעה הצריבה. התבקשנו להישאר זקופים ולא להישכב. הקמבו הוא מדיסינה של לוחמים. לאחר שהארס הונח על הרקמות החשופות התחיל גל חום. קצב פעימות הלב התגבר. למרות ההלם שהגוף שלי נכנס אליו לנוכח הרעל ידעתי ששום דבר רע לא יקרה. הרגשתי את כלי הדם מתרחבים בתוכי. הסיטרית ליוותה אותי לשירותים ובפעם הראשונה בחיי התעלפתי. אני לא בטוח איך זה קרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי על הרצפה.
קול מבעד לדלת שאל לשלומי. הקושי הפיזי לווה בתחושה שמשהו מתרחש בפנים, תהליך שמתבטא גם ברובד פיזיולוגי. חזרתי למעגל והתחלתי להקיא לתוך הדלי שהונח מבעוד מועד. הקאתי ערבים של שכרות שנגועה בהרס עצמי. הקאתי אכזבות ופחדים. הקאתי כאב. רעל שהצטבר בגוף שלי, עמוק בבסיס האיברים, ובתוך הדלי לבש מראה של קצף סמיך וירוק. הקאתי כל כך הרבה שנשארתי ריק. האבחנה הזאת גרמה לי לבכות. אניצי רגשות מקווצים וקהים השתחררו בזרם של דמעות. הסיטרית חיבקה אותי, וזה הרגיש חמים. השירה המקודשת שהתחילה החזירה אותי אט אט להוויה שלי. הבנתי שהקמבו הוא לא פתרון קסם. המדיסינה פותחת דרך ונותנת כלים להתחיל את המסע. שוב מסע. דרך צלחה.